פסקי דין על אחיקם גיאת | פסקי דין על עיריית צפת

29116-05/12 תצ     24/12/2012




תצ 29116-05/12 אחיקם גיאת נ' עיריית צפת








בית המשפט המחוזי בנצרת בשבתו כבית-משפט לעניינים מנהליים



ת"צ 29116-05-12 גיאת נ' עיריית צפת

תיק חיצוני
:




בפני

כב' השופטת
נחמה מוניץ


המבקש

אחיקם גיאת


נגד


המשיבה

עיריית צפת



החלטה

מבוא:
זוהי בקשה לאישור תובענה כייצוגית שעניינה, לפי הנטען, גבייה בלתי חוקית של אגרה עבור תעודת היעדר חובות אשר ממוענת אל רשם המקרקעין, ביחס לנכסים אשר נמצאים בתחום שיפוטה של המשיבה.

העובדות:
1.

ביום 4.11.10 מכר המבקש נכס בבעלותו אשר מצוי בתחום עיריית צפת
, על פי הסכם מכר שנחתם בינו ובין יוסף ורויטל הלל (להלן: "העסקה הראשונה").

2.

ביום 28.2.11 רכש המבקש נכס המצוי אף הוא בתחום עיריית צפת
, בהתאם להסכם מכר שנחתם בינו ובין מנולה לזר (להלן: "העסקה השנייה").

3.

לצורך ביצוע רישום הנכס במרשם המקרקעין ע"ש הרוכשים, בשתי עסקאות המכר האמורות, נדרש המבקש להמציא, בין היתר, אישורים מהעירייה בדבר העדר חובות עירוניים.

4.

המבקש פנה לעירייה וביקש תעודה לצורך רישום העסקה הראשונה. למבקש נתברר כי עליו לשלם למשיבה עבור הנפקת שני אישורים נפרדים (אישור בדבר העדר חוב בגין היטל השבחה, ואישור זכויות בדבר היעדר חובות אחרים) בגין אישורים אלה נדרש לשלם סך כולל של 202.3 ₪,
היינו, בגין כל אישור נדרש לשלם סך של 101.15 ₪ (להלן: "האגרה"). גם בגין העסקה השנייה, כאשר ביקש לקבל מן העירייה אישור על תשלולם מיסים לצורך רישום, נדרש המבקש לשלם סך של 200.9 ₪, עבור שני האישורים. עבור כל אישור נדרש לשלם סך של 100.45 ₪.

עיקר טענות המבקש בבקשה:
1.

העירייה גובה כפל אגרה, בכך שמחייבת בגין שני אישורים נפרדים- האחד, אישור מכוח סעיף 324 לפקודת העיריות והשני מכוח סעיף 10(א) לחוק התכנון והבנייה. הסמכות לגביית אגרה אינה נקבעת בהתאם לכמות החוקים הדורשים אישורים בדבר היעדר חובות, כי אם בהתאם לסמכות העירייה עפ"י חוק עזר לצפת (אגרת תעודת אישור), התשנ"ח-1998 (להלן "חוק העזר") שחוקק על ידה.

2.

בחוק העזר נקבעה הסמכות לגביית האגרה פעם אחת בלבד עבור אישור/תעודה בדבר היעדר חובות לעירייה כולל בגין חובות לרשות התכנון והבנייה, והן בגין חובות הנובעות מסמכויותיה
האחרות (ראה הגדרת תעודה בסעיף 1 לחוק העזר).

3.

סעיף 119א לחוק התכנון והבנייה קובע במפורש את חובתה של הוועדה המקומית להנפיק אישור בגין היעדר חובות היטל השבחה. עם זאת, אין בסעיף כל הוראה בדבר גביית אגרה בגין הנפקת אישור זה.

4.

העירייה אינה מוסמכת לפצל באופן מלאכותי את דרישתה לתשלום אגרה בגין שני אישורים בנימוק כי מדובר בשני גופים נפרדים.

5.

המשיבה גובה אגרה בסכום העולה על הסכום שהותר בחוק העזר. חוק העזר קובע מפורשות כי סכום האגרה יעמוד על 70 ₪ בלבד, ואילו המשיבה גבתה סך של 101.15 ₪ עבור כל אישור שנתבקשה ליתן במסגרת העסקה הראשונה וסך של 100.45 ₪ עבור כל אישור במסגרת העסקה השנייה. גביית תשלומים אלה ביתר ובניגוד לחוק העזר עומדת בניגוד לכל כללי המנהל הציבורי ומהווה חריגה מהתנהגות נאותה.

6.

על המשיבה להשיב למבקש ולחברי הקבוצה את הסכומים ששולמו לה ביתר, בצירוף הפרשי ריבית והצמדה, לכל הפחות בגין 24 החודשים אשר קדמו למועד הגשת התובענה, אשר מוערכים בכ- 317,520 ₪.
כן מתקיימים כל התנאים הנדרשים לאישור התובענה כייצוגית.

עיקר טענות המשיבה:
1.

הועדה המקומית לתכנון ובניה צפת עלולה להיפגע מקבלת התובענה. על כן היה ראוי לצרפה כצד
(ראו סעיף 18(א) לתקנות תובענות ייצוגיות), העדרה כצד מהווה מחדל שיש בו כדי למנוע את בירור טענות המבקש במסגרת הבקשה לאישור התובענה, על כן יש לדחותה.

2.

שני האישורים לרישום
מקרקעין בגין העדר חובות לעירייה ולוועדה המקומית לתכנון ובנייה הם אישורים נפרדים ומקבילים. הבדיקות שנעשות ביחס לכל אישור שונות ונפרדות, ונעשות ע"י שני גורמים בעלי אישיות משפטית נפרדת. אישור בגין היעדר חובות לעירייה נחתם על ידי ראש הרשות, ואילו אישור בגין העדר חובות מאת הועדה המקומית מאושר על ידי יו"ר הועדה המקומית. לפיכך, אין מדובר בכפל אגרה.

3.

סעיף 1 לתקנות התכנון והבניה (תעודה בדבר תשלום היטל), תשמ"א-1981, מאפשר לוועדה המקומית לתכנון ובניה ליתן אישור על תשלום היטל השבחה בנפרד או יחד עם האישור אשר ניתן מכוח סעיף 324 לפקודת העיריות. לפיכך, אין ממש בטענת המבקש בדבר "הפיצול המלאכותי" שעושה העירייה.

4.

אין משמעות למונח "תעודה" בלשון יחיד שבחוק העזר כדי לקבוע כי לעירייה סמכות לגבות אגרה בגין אישור אחד בלבד. סעיף 5 לפקודת הפרשנות קובע כי "האמור בלשון יחיד-אף לשון רבים במשמע, וכן להיפך". לפיכך, התיבה "תעודה" משמעותה גם תעודות.

5.

הפסיקה קבעה כי תעודה המעידה על תשלום היטל השבחה שונה מזו המעידה על תשלום מלוא האגרות וההיטלים העירוניים, נקבע כי מדובר בשני אישורים שונים ונבדלים (ראו עת"מ 1896/09 גבאי סלומון נ' עיריית ירושלים; בג"צ 199/88 קהילת ציון האמריקאית נ' יו"ר הועדה המקומית לתכנון ובניה קריית אתא).

6.

במהלך שנת המס 2012, לפני הגשת התובענה, בבדיקה שגרתית של חוקי העזר העירוניים נמצא כי במועד פרסום חוק העזר אשר ביטל את חוק העזר הקודם, לא תוקנה התוספת הראשונה לחוק ההצמדה ונותר בה שמו של חוק העזר הקודם. לפיכך, ביום 23.2.12, הונחתה מחלקת הגבייה, לשם הזהירות בלבד, שלא לגבות מן התושבים הפרשי הצמדה ביחס להנפקת תעודת אישור, עד להסדרת חוק העזר. מכאן כי, העירייה חדלה לגבות הפרשי הצמדה עוד לפני הגשת התובענה, ובכך יש כדי "חדילה מגבייה", בהתאם להוראות סעיף 9(ב) לחוק תובענות ייצוגיות.

7.

המבקש ובא כוחו אינם זכאים לגמול כלשהוא בגין הבקשה הואיל וזו לא הביאה לידי חדילת הרשות מן הגבייה, היינו, אין קשר סיבתי בין החדילה להגשת הבקשה.

8.

העדר תצהיר לתמוך בקיומם של התנאים לאישור התביעה כתובענה ייצוגית מחייב את דחיית הבקשה לאישור (ראו ע"א 2967/95 מגן וקשת בע"מ נ' טמפו תעשיות בירה בע"מ, פ"ד נא(2) 312).

9.

למבקש אין עילת תביעה אישית, ודי בכך כדי לדחות את הבקשה לאישור התובענה כייצוגית. נוסף לכך, לא מתקיימים יתר התנאים הנדרשים לאישור התובענה כייצוגית, על כן יש לדחות את הבקשה.

עיקר טענות המבקש בתשובה לתגובת המשיבה לבקשה:
1.

חדילת המשיבה מגביית הפרשי הצמדה נעשתה בטרם הגשת התובענה, אולם למבקש לא הייתה כל אפשרות לדעת כי המשיבה חדלה מגבייה זו. הטענות בדבר סמכות העירייה להמשיך לגבות הינן סתמיות שכן בחוות הדעת מטעם יועציה המשפטיים של המשיבה נאמר כי הגבייה היא בלתי חוקית וניתן להכשירה רק באמצעות תיקונו של חוק העזר.

2.

בנסיבות בהן המשיבה הורתה לפקידיה לחדול מן הגביה חודשיים בלבד בטרם הגשת הבקשה, ומבלי שהיה למבקש אפשרות לדעת על קיומה של חדילה זו, אין מקום לחייב המבקש בהוצאות (ראו ת"מ 11-06-26833 ערמוש נ' תאגיד מים וביוב סובב שפרעם בע"מ; ת"מ פרץ נ' 11-06-26068 פרץ נ' עיריית קרית ים).

3.

מלשונו של חוק העזר ברור כי מדובר בתשלום אחד בלבד עבור כל תעודה שתידרש לצורך האישור לרישום, אף אם מדובר בשתי תעודות משלימות. שני האישורים ניתנים על ידי דף לוגו של העירייה והתשלום נגבה ע"י העירייה, ולא ע"י הועדה המקומית לתכנון הבנייה כטענת המשיבה בתגובתה.

4.

פיצול התעודות (גם אם מותר עפ"י דין) והעובדה כי מדובר בגורמים שונים המפיקים כל תעודה, אין בם כדי לשנות מקום בו חוק העזר קבע במפורש סכום אגרה אשר ישולם פעם אחת בלבד בעבור אישור כולל.

5.

אילו הייתה המשיבה מגדירה בחוק העזר כי ניתן לגבות אגרה "בעד כל תעודה", או מגדירה בנפרד תעריף לכל סוג של תעודה, ניתן היה לאפשר גביית אגרה כפולה. משלא עשתה כן, אין היא רשאית לגבות כפל אגרה.

6.

עסקינן בחקיקה פיסקאלית הפוגעת בקניינו של אדם ומתנגשת עם חוק יסוד כבוד האדם וחירותו. חיוב נוסף באגרה צריך להיעשות בצורה מפורשת במסגרת חוק העזר. כאשר ניתן לפרש את חוק העזר בשני אופנים הרי שיש לבחור בפרשנות המטיבה ומקילה עם התושב ואשר אינה פוגעת בזכות קניינו.

7.

המשיבה לא הציגה את תחשיבי חוק העזר אשר עמדו בבסיס חקיקת חוק העזר בהתאם לנוהל מנכ"ל משרד הפנים. מתחשיבים אלה, ניתן היה לבדוק האם נכללו פעולותיהן של כל המחלקות הרלוונטיות בעירייה או שמא האגרה מיועדת למימון הפקת תעודה אחת בלבד.

8.

העירייה מוסמכת להנפיק את האישורים במקום הועדה המקומית, על כן לא היה מקום להגיש מלכתחילה את התובענה כנגד הועדה המקומית, בפרט כאשר גביית האגרה נעשית ע"י העירייה. במידה שהועדה המקומית צפויה להיפגע מהתובענה, הרי שבהתאם לתקנה 18(ב) לתקנות תובענות ייצוגיות, מוסמך בית המשפט להורות על צירופה.

9.

בהתאם לתקנה 2(ב) לתקנות תובענות ייצוגיות, תצהיר המבקש נדרש לאמת עובדות המשמשות יסוד לבקשה ולא טענות משפטיות או התקיימותם של התנאים לאישור התובענה כייצוגית. על כן, לא היה על המבקש להרחיב בתצהירו מעבר לאשר פורט.

דיון והכרעה:
לאחר עיון בבקשה, בתגובה ובתשובת המבקש, על כל נספחיהן, באתי לכלל מסקנה כי דין הבקשה לאישור התובענה כייצוגית להדחות, בהתאם לתקנה 2(ה) לתקנות תובענות ייצוגיות, תש"ע-2010 (להלן: "תקנות תובענות ייצוגיות") מן הנימוקים שלהלן.

כללי:
על פי סעיף 4(א)(1) לחוק תובענות ייצוגיות, תשס"ו-2006
(להלן בהתאמה:
"חוק תובענות ייצוגיות"
או "החוק") בקשה לאישור תובענה ייצוגית תוגש רק על ידי מי "
שיש לו עילה בתביעה" באחד העניינים המפורטים בתוספת השנייה לחוק.
מקום בו אחד מיסודות העילה הוא נזק, "
די בכך שהמבקש יראה כי לכאורה נגרם לו נזק
" (סעיף 4(ב)(1) לחוק). מסעיף זה נדמה כי די בכך שהמבקש יוכיח כי נגרם לו נזק אישי. אלא שאין די בכך.
סעיף 8 לחוק דורש להוכיח לכאורה כי התובענה מעוררת שאלות מהותיות המשותפות לכלל חברי הקבוצה, וכי יש אפשרות סבירה שהן תוכרענה לטובת הקבוצה. מכאן ההלכה היא כי מבקש אישור התובענה צריך להראות כבר בשלב אישורה שהנזק אשר לכאורה נגרם לו, משותף לכלל חברי הקבוצה, ולהציג נתונים המצביעים על גובה הנזק של הקבוצה ודרכים מעשיות להערכתו (
ע"א 458/06
עו"ד יובל שטנדל נ' חב' בזק בינלאומי בע"מ
, (לא פורסם 6.5.09)).



המבקש להגיש תובענה ייצוגית נדרש להוכיח את עילת תביעתו רק באופן לכאורי (
רע"א 8332/96

רייכרט נ' שמש,
פ"ד נה(5), 276, 291- 292;
ע"א 6343/95

אבנר נפט וגז בע"מ נ' טוביה אבן,
פ"ד נג(1) 115
,
118;
רע"א 6567/97

בזק-החברה הישראלית לתקשורת בע"מ נ' עזבון המנוח אליהו גת,
פ"ד נב(2), 713, 717- 719). דרישה זו מעוגנת בסעיף 8(א)(2) לחוק, לפיו על המבקש להוכיח כי "
יש אפשרות סבירה
" שאותן שאלות מהותיות של עובדה או משפט, המשותפות לכלל חברי הקבוצה, תוכרענה בתובענה לטובת הקבוצה. מכאן, ברור כי עליו להוכיח תחילה את עילת תביעתו האישית. הוכחת סיכויי התביעה להתקבל היא התנאי ראשון אותו יבדוק בית המשפט, בטרם יפנה לבירור התנאים האחרים.



מן הכלל לענייננו:
בעניין זה שלפניי, לטעמי לא עומדת למבקש עילת תביעה אישית ודי בכך כדי לדחות את הבקשה לאישור התובענה כייצוגית, כפי שאפרט להלן.
הטענות המפורטות בבקשה לאישור התובענה כייצוגית, אשר צריכות הכרעה הן כדלקמן:
1.

האם המשיבה גובה, שלא כדין, הפרשי הצמדה על סכום האגרה שהיא גובה עבור תעודה לרישום.
2.

האם המשיבה גובה אגרה בכפל עבור מתן תעודה לרישום מקרקעין על העדר חובות בגין היטלים ומיסים עירוניים.

להלן אדון בשאלות אלה כסדרן.
1.
גביית הפרשי הצמדה:
בתגובתה לבקשה הסבירה המשיבה כי במהלך שנת המס 2012, עוד טרם הגשת התובענה, נערכה בדיקה שגרתית של חוקי העזר העירוניים. נסתבר כי במועד פרסום חוק העזר אשר ביטל את חוק העזר הקודם, לא תוקנה התוספת הראשונה לחוק ההצמדה ונותר בה שמו של חוק העזר הקודם. לפיכך, ביום 23.2.12, ניתנה הנחייה למחלקת הגבייה שלא לגבות מן התושבים הפרשי הצמדה ביחס להנפקת תעודת אישור על העדר חובות.

בכך יש לראות הלכה למעשה, הודעה מטעם המשיבה, כי חדלה מלגבות הפרשי הצמדה. הודעה זו יש בה באופן מהותי משום "חדילה מגבייה" בהתאם להוראות סעיף 9(ב) לחוק תובענות ייצוגיות, על אף שנעשתה קודם להגשת הבקשה וללא כל קשר עימה.

מכאן ברור, כי אין מקום להתייחס עוד לשאלה האם גביית הפרשי ההצמדה נעשתה כדין אם לאו, שכן שאלה זו אינה רלוונטית עוד.

מכאן שנותרה להכרעה השאלה האם במצב זה יש לפסוק לחובת המבקש הוצאות. לטעמי, יש להשיב בחיוב לשאלה זו, מן הטעמים המצטברים הבאים:
המבקשת חדלה לגבות הפרשי הצמדה על סכום האגרה שהיא גבתה עבור תעודה על היעדר חובות, כבר ביום 23.2.12, ואילו הבקשה לאישור התובענה הוגשה אך ביום 15.05.12, היינו, כשלושה חודשים עובר להגשת הבקשה חדלה המבקשת מהגבייה האמורה.
לטענת המבקש, הוא לא יכול היה לדעת כי המשיבה חדלה מגבייה זו, טרם הגיש את הבקשה, הואיל והחדילה נעשתה חודשיים בלבד, לפני הגשת הבקשה. עוד טען כי אין בפני
נו חיוב שוטף שנגבה ע"י העירייה, אלא בתשלום חד פעמי שהמבקש לא נדרש לו עוד מאז התשלום מושא הבקשה.

טענת המבקש אין לה בסיס, המבקש יכול היה לדעת כי המשיבה חדלה מהגבייה האמורה, לו היה פונה למשיבה ומלין בפני
ה על הגבייה, לפני הגשת הבקשה לאישור התובענה כייצוגית.

יודגש כי, הגם שאין חובה עפ"י דין לפנות לצד שכנגד טרם הגשת תביעה לבית המשפט, כאשר עסקינן בתובענה ייצוגית ובתובע ייצוגי, הרי שחלות עליו חובות מוגברות ומטעם זה ראוי כי טרם יפנה לבית המשפט בבקשה לייצג קבוצה גדולה של אנשים בעילה כלשהי, יערוך את כל הבדיקות והבירורים הנדרשים להוכחת התביעה, לפחות באופן לכאורי. כך למשל, ראוי היה שהמבקש יברר אם עומדת לו עילת תביעה אישית בטרם הגשת הבקשה. לו היה מברר אצל המשיבה או בא כוחה את נושא גביית הפרשי הצמדה ביחס לאגרה עוד טרם הגשת הבקשה , היה מגלה כי זו חדלה מגבייה כזו, ובכך הייתה נחסכת לכל הצדדים המעורבים טרחה מיותרת.

יפים לענייננו הדברים שנאמרו ב
עע (ארצי) 10-07-12842
עו"ד אסף אייל נ' הוט מערכות תקשורת בע"מ,
(לא פורסם, 9.6.11) בדבר חובותיו של תובע מייצג עובר להגשת בקשה להכרה בתובענה ייצוגית:

"נוכח מאפייניה של התובענה הייצוגית ככלי דיוני רב עוצמה למימוש זכויות ולאכיפת הוראות החוק והשלכותיה, ובשים לב לסיכונים הטמונים בה ליחיד ולחברה, מן הראוי הוא כי עובר לפתיחה בהליכים משפטיים, יקדים התובע המייצג ויפנה בכתב לנתבע הפוטנציאלי ויעמידו על דרישותיו. הדברים נכונים אף להתנהלות באי-כוחם של התובע המייצג והנתבע הפוטנציאלי בפעילותם מטעם שולחיהם, בקיום הבירורים המוקדמים כנדרש, עובר לנקיטת הליכי תובענה ייצוגית...

אמנם הדרישה לפנייתו המוקדמת בכתב של התובע המייצג או בא- כוחו לנתבע הפוטנציאלי, אינה בבחינת תנאי מפורש שהציב המחוקק להגשת בקשה לאישור תובענה ייצוגית. אולם, דרישה זו נובעת מחובתם ההדדית של צדדים לתובענה ייצוגית להתנהלות ראויה ולהגינות, השזורה כחוט השני במטרותיו ובהוראותיו של חוק תובענות יצוגיות,

תשס"ו-2006 (להלן גם: החוק), ובתחולתן על הצדדים לתובענה הייצוגית ובאי-כוחם כאחד...
הדרישה לפניה מוקדמת ולבירור מוקדם עם הנתבע הפוטנציאלי טרם נקיטה בהליך התובענה הייצוגית, נובעת אף מעקרון היסוד של חובת תום הלב, החולש על הצדדים לתובענה ייצוגית ובאי-כוחם, מכוח תחולתו הכללית בדין המהותי והפרוצדוראלי. עקרון יסוד זה מוצא ביטויו אף בהוראת סעיף 8(א)(4) לחוק תובענות ייצוגיות, המעגנת את חובתם של התובע המייצג ובא כוחו לפעול בתום לב... פנייה מוקדמת מצידו של התובע המייצג לבעל הדבר וקיום מגעים ביניהם, בתום לב ובהגינות, ראויה היא, נכונה ומתבקשת, בראש וראשונה כדי לתת בידי המעסיק-הנתבע הפוטנציאלי, הזדמנות נאותה לתיקון המעוות כנגדו מתריע התובע המייצג, ושעליו בכוונתו להלין בבקשתו לאישור התובענה הייצוגית... הקפדה על פנייה מוקדמת ובירור נאות של המחלוקת ועילותיה, עשויה להביא לתוצאה לפיה כלל הנוגעים בדבר ייצאו נשכרים.
התובע המייצג והנתבע הפוטנציאלי יידרשו לבדיקה האם ועד כמה רכיבי התביעה הם בני עילה בכלל, ובהליך של תובענה ייצוגית בפרט; ועד כמה קיימות עילות מבוססות בדין לנקיטה בהליך של תובענה ייצוגית".

הדברים האמורים מלמדים באופן מובהק על כך שבענייננו, היה מקום לפניה מוקדמת למשיבה טרם הגשת הבקשה לאישור התובענה כייצוגית. המבקש וכך גם בא כוחו יכולים היו בנקל לגלות כי המשיבה הנחתה עוד ביום 23.2.12 את מחלקת הגבייה בעירייה שלא לגבות מן התושבים הפרשי הצמדה על האגרה הנגבית, ביחס למתן אישור על העדר חובות, עד להבהרת חוק העזר בדבר ההצמדה.

התנהלותם של המבקש ובא כוחו הביאה לבזבוז זמן ומשאבים הן של הצדדים והן של בית המשפט, שלא לצורך. לפיכך מצאתי כי יש מקום להטיל על המבקש הוצאות, כפי שייקבע.






2.
האם המשיבה גובה אגרה בכפל עבור תעודה על העדר חובות למרשם המקרקעין:
לטענת המבקש המשיבה אינה רשאית לפצל באופן מלאכותי ולדרוש בגין כל אישור אגרה נפרדת בנימוק כי מדובר שני גופים נפרדים, הואיל וחוק העזר קובע סמכות לגביית האגרה פעם אחת בלבד, בגין אישור בדבר העדר חובות לעירייה ולרשות התכנון והבנייה. לא מצאתי ממש בטענה זו ודינה להדחות.

המסגרת הנורמטיבית:
סעיף 10(א) לתוספת השלישית לחוק התכנון והבניה, תשכ"ה-1965 (להלן: "חוק התכנון והבניה") קובע כך:
"לא תירשם בפנקסי המקרקעין פעולה שהיא בבחינת מימוש זכויות במקרקעין, אלא לאחר שהוצגה בפני
הרשם תעודה החתומה ביד יושב ראש הועדה המקומית או ביד מי שהסמיכו לכך, המעידה כי שולמו כל הסכומים המגיעים אותה שעה כהיטל החל על המקרקעין על פי תוספת זו, או ניתנה ערובה לתשלומו, כולו או מקצתו, הכל כנדרש על פי תוספת זו".ו

הוראה דומה לעניין מתן תעודה כתנאי לרישום בפנקסי המקרקעין, נמצאת גם בסעיף 324(א) לפקודת העיריות וזו לשונו:
"לא תירשם בפנקסי המקרקעין כל העברה של נכס, אלא אם הוצגה לפני הרשם, או לפני עוזר הרשם, תעודה חתומה בידי ראש העירייה, המעידה שכל החובות המגיעים לעירייה מאת בעל הנכס ביחס לאותו נכס עד ליום מתן התעודה והנובעים מהוראות הפקודה או מדין אחר - סולקו במלואם או שאין חובות כאלה".נ
(ההדגשות לעיל שלי-נ"מ)

סיכומו של דבר: כל החפץ ברישום עסקה בפנקסי המקרקעין חייב להצטייד בתעודה הניתנת על ידי יושב-ראש הוועדה המקומית (על-פי התוספת השלישית) ובתעודה של ראש העיר (על-פי סעיף 324(א) לפקודת העיריות).
תקנה 1 לתקנות התכנון והבניה (תעודה בדבר תשלום היטל), תשמ"א-1981 (להלן: "תקנות תשלום היטל") קובעת כדלקמן:
"תעודה בדבר תשלום היטל השבחה או ערובה לתשלומו לפי סעיף 10 לתוספת השלישית לחוק, יכול שתינתן בנפרד ויכול שתינתן בתוך תעודה המוצאת לפי סעיף 324 לפקודת העיריות, ובלבד שדבר תשלום ההיטל או מתן ערובה לתשלומו, כולו או חלקו, יצויין במפורש בתעודה".
(ההדגשה שלי-נ"מ)
מכאן אתה למד כי ניתן ליתן שתי תעודות נפרדות, האחת, על ידי מחלקת הגבייה בעירייה, והשנייה, על ידי מחלקת ההנדסה בוועדה המקומית לתכנון ובניה.

אשר לטענת המבקש בתשובתו לתגובת המשיבה כי גם אם המשיבה רשאית לפצל את האישורים בדבר היעדר חובות לשתי תעודות נפרדות, אין היא רשאית לגבות אגרה יותר מפעם אחת. טענה זו דינה להדחות.

סעיף 1 לחוק העזר לצפת (אגרת תעודת אישור), תשנ"ח-1998 (להלן: "חוק העזר") מגדיר "תעודה" כך:
"תעודה"- אישור בכתב בכל ענין שבסמכות העיריה ורשויות הרישוי, לרבות רשות רישוי עסקים ורשות התכנון והבניה".
סעיף זה מפרט, הלכה למעשה, את הנושאים בהם לרשות סמכות להנפיק תעודה. אולם, אין הסעיף קובע כי על הרשות להנפיק תעודה אחת בכל הנושאים בהם ניתן להנפיק תעודה, ואין מקום לפרשנות זו, המוצעת על ידי המבקש.

סעיף 3(א) לחוק העזר קובע כדלקמן:
"המבקש תעודה מראש העיריה ישלם לעיריה אגרה בשיעור הנקוב בתוספת".
בתוספת נקבע כך:
"בעד תעודה-
בשקלים חדשים
בענין הנוגע לקרקעות, לבניינים או לירושות, לצורך
רישום נכס בלשכת רישום המקרקעין, פרט לרישום דירה
70 ".

חוק העזר קובע מפורשות כי המשיבה רשאית לגבות סך של 70 ₪ עבור תעודה הניתנת לתושב בדבר היעדר חובות לרשות. חוק העזר ברור דיו, וממנו אנו למדים כי עבור כל תעודה רשאית הרשות לגבות סך של 70 ₪. כך גם בענייננו, המשיבה פעלה על פי הדין כאשר גבתה מן המבקש 70 ₪ עבור כל אחת משתי התעודות אשר ניתנו לו לבקשתו. האחת, תעודה בגין העדר חובות לעירייה והשנייה, תעודה בדבר העדר חובות לוועדה המקומית לתכנון ובניה.

הטענה כי רשויות מקומיות אחרות מאפשרות לקבל את שני האישורים האמורים בתעודה אחת, אין בה כדי להצביע על כך שהמשיבה פעלה שלא כדין, בהחלטתה ליתן את האישורים בשתי תעודות נפרדות, וכך לגבות 70 ₪ עבור כל תעודה.
המשיבה פעלה בהתאם לחוק העזר, חוק התכנון והבניה, תקנות התכנון והבניה ופקודת העיריות. מכאן ברור כי למבקש אין עילת תביעה אישית.

למעלה מן הדרוש יודגש כי הסמכות לגבות אגרה בעבור תעודה בדבר תשלום היטל השבחה מצויה גם בתקנות התכנון והבניה (מסירת מידע), תשמ"ט-1989
(להלן: "תקנות מסירת מידע").
תקנה 1 לתקנות מסירת מידע קובעת:
"בקשה למתן מידע לפי סעיף 119א לחוק תכלול את תיאור הקרקע שעליה מבוקש המידע, בדרך שתאפשר לועדה המקומית לזהותה, ואת מהות המידע המבוקש".

סעיף 119א לחוק התכנון והבניה קובע כדלקמן:
"ועדה מקומית תמסור, בכתב, לכל מעונין בקרקע, לפי בקשתו, תוך שלושים ימים, מידע בדבר התכניות הנוגעות לקרקע, בין שהן תקפות, מופקדות או שפורסמה הודעה על הכנתן לפי סעיף 77 וכן תנאים לפי סעיף 78 החלים על הקרקע, אם נקבעו תנאים כאמור; הועדה תמסור גם מידע בדבר חבות בתשלום היטל השבחה.
(ההדגשה שלי-נ"מ)

תקנה 4(א) לתקנות מסירת מידע קובעת כך:
"בעת מסירת המידע ישלם המבקש לועדה המקומית אגרה בסכום של 50 שקלים חדשים לכל חלקה שלגביה נמסר מידע; היו החלקות שלגביהן נמסר המידע בשטח קרקע רצוף - יהיה סכום האגרה 80 שקלים חדשים ל-2 החלקות הראשונות ו-25 שקלים חדשים לכל חלקה נוספת".

תקנה 4(ג) קובעת כך:

"הסכומים הנקובים בתקנת משנה (א) יתואמו ב-1 בינואר וב-1 ביולי של כל שנה (להלן - יום ההעלאה) לפי שיעור עליית מדד המחירים לצרכן שמפרסמת הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה (להלן - המדד), מן המדד שפורסם לאחרונה לפני יום ההעלאה הקודם עד המדד שפורסם לאחרונה לפני יום ההעלאה, ויעוגל כלפי מעלה לשקל החדש הקרוב".

מכאן ברור כי גם בהתאם לתקנות מסירת מידע רשאית הועדה המקומית לתכנון ובניה לגבות אגרה עבור תעודה בדבר חובת תשלום היטל השבחה. התוצאה היא גם מסעיפי חוק אלה כי אין למבקש עילת תביעה אישית כנגד המשיבה, הואיל והאגרה בגין כל אחד מן התעודות נגבתה כדין.

די בכך כדי לדחות את הבקשה לאישור התובענה כייצוגית, על כן אין מקום לדון ולהכריע ביתר הטענות שהעלו הצדדים. כך גם אין מקום להכריע בשאלה האם היה מקום לצירוף הועדה המקומית לתכנון ובניה כצד להליך, הואיל והתוצאה אליה הגעתי לפיה הבקשה לאישור התובענה כייצוגית נדחית, אין בה כדי להשפיע או לפגוע בוועדה המקומית לתכנון ובניה בכל דרך שהיא.

אבקש כאן להדגיש, כי אילו היה המבקש פונה לוועדה המקומית לתכנון ובניה על מנת לברר את מקור הסמכות לגביית אגרה, או שהיה מצרף את הועדה המקומית לתכנון ובניה כצד נוסף לבקשה זו, הייתה הועדה המקומית מפרטת את מקור סמכותה לצורך גביית אגרה עבור התעודה שניתנה לו.


התוצאה היא כי המשיבה גבתה אגרה כדין עבור כל אחת מן התעודות.

כאן המקום להעיר כי עו"ד מרים זקבך ממשרדו של ב"כ המבקש הגישה בשם מבקשים אחרים בקשה לאישור תובענה ייצוגית כנגד הועדה המקומית לתכנון ובניה מעלה הגליל (ת"צ 5814-04-12) שם טענה כנגד סמכות הועדה לגבות אגרה עבור תעודה בדבר היעדר חובות בהיטל השבחה. לאחר הגשת הבקשה לאישור התובענה כייצוגית, הגישה באת כוח המבקשים שם בקשה למחוק את הבקשה לאישור תובענה ייצוגית כנגד המשיבה מן הנימוקים הבאים: "1. לאחר הגשת הבקשה, יצר ב"כ המשיבה קשר עם ב"כ המבקשים והמציא לידיה אסמכתאות בנוגע למקור הנורמטיבי עליו נסמכת המשיבה בעת גביית האגרה בדבר היעדר חובות בהיטל השבחה. 2. בנסיבות אלו מתייתר הצורך בבירור הבקשה והתובענה לאור העובדה כי לאחר הגשת התביעה התברר כי המשיבה פעלה כדין ועל כן למעשה אין עילת תביעה".
ביום 22.08.12 ניתן

פסק דין
על ידי בית המשפט המחוזי בחיפה (כב' השופט יגאל גריל) המורה על מחיקת הבקשה לאישור התובענה כייצוגית, וכן על מחיקת התובענה עצמה.

מכאן עולה השאלה מדוע לא
צורפה הוועדה המקומית לתכנון ובניה מראש כצד לבקשה לאישור התובענה כייצוגית, שהרי בתובענה אחרת קודמת שהוגשה על ידי אותו משרד נתבעה אכןהוועדה המקומית, אלא שנמצא שם מקור סמכות לגביית אגרה עבור אותה תעודה. על כך יש לתמוהה.

סוף דבר:
לאור העובדה כי המשיבה חדלה לגבות הפרשי הצמדה ביחס לשיעור האגרה עבור תעודה בדבר היעדר חובות, כשלושה חודשים לפני הגשת הבקשה דנן, ולאור העובדה כי המבקש ובא כוחו יכולים היו לגלות עובדה זו, אילו היו פונים למשיבה טרם הגשת בקשה זו, הרי שיש מקום להטיל על המבקש הוצאות.

נוסף על כך, גם טענת המבקש לפיה המשיבה גובה אגרה בכפל עבור התעודות שהיא מוסרת לבקשת האזרח בדבר העדר חובות בעירייה ובהיטל השבחה, נדחית מכל וכל.

לפיכך ולאור כלל המקובץ, הבקשה לאישור התובענה כייצוגית נדחית.
המבקש ישא בהוצאות המשיבה כדי סך של 40,000 ₪.


ניתנה היום, י"א טבת תשע"ג, 24 דצמבר 2012, בהעדר הצדדים.









תצ בית משפט לעניינים מנהליים 29116-05/12 אחיקם גיאת נ' עיריית צפת (פורסם ב-ֽ 24/12/2012)