פסקי דין על שלמה קליין | פסקי דין על הראל קליין תמר | פסקי דין על משה כהן | פסקי דין על רמי כהן |

3885-08/12 תק     27/12/2012




תק 3885-08/12 שלמה קליין, הראל קליין תמר נ' משה כהן, רמי כהן








בית משפט לתביעות קטנות בתל אביב - יפו



ת"ק 3885-08-12 קליין ואח' נ' כהן







בפני

כב' הרשם הבכיר יגאל נמרודי


תובעים

1
.
שלמה קליין

2
.
הראל קליין תמר


נגד

נתבעים
1. משה כהן
2. רמי כהן




פסק דין


לפניי תביעה בגין נזקי רכוש לרכב התובעת 2 בעקבות תאונת דרכים אשר אירעה ביום 7.3.2012:

1.
ביום 7.3.2012, ברחוב אבן גבירול בתל-אביב, אירעה תאונת דרכים בין הרכב בו נהג התובע 1 למונית בה נהג הנתבע 2.

בהודעה לחברת הביטוח ובכתב התביעה מציין התובע 1 שהוא נהג בנתיב השמאלי, כאשר הנתבע 2, אשר נהג במונית, ניסה לעקוף את רכבו (בכתב התביעה מצוין שמדובר היה בניסיון עקיפה כושל מימין) והדבר גרם לפגיעה ברכבו.

הנתבעים טוענים, כי הנתבע 2 עצר את המונית בימין הדרך על מנת להוריד נוסעת קשישה עם המטפלת שלה ולהעלות נוסעת אחרת. הוא עצר בין שני רכבים והמונית עמדה בזווית שמאלה, כאשר הפינה השמאלית קדמית בולטת מעט לנתיב הנסיעה האמצעי (מבין 3 נתיבים). בעודו ממתין להשתלב בתנועה ובטרם החל בנסיעה הוא ראה את התובע 1 מגיע במהירות מהנתיב השמאלי, יוצא לעקיפה מימין לתוך הנתיב האמצעי ופוגע במונית בצידה השמאלי.

2.
גרסאות הצדדים סותרות. גרסת התובע 1 בדיון – באשר לנתיב נסיעתו – אומנם אינה תואמת את הגרסה בהודעתו לחברת הביטוח ובכתב התביעה (בדיון העיד התובע 1 שהוא נסע בנתיב האמצעי מבין 3 נתיבים, בעוד שבכתב התביעה ובהודעה לחברת הביטוח צוין שהוא נסע בנתיב השמאלי), אולם בסופו של יום, לאחר בחינת טענות הצדדים, מצאתי מקום להעדיף את גרסת התובע 1 על פני גרסת הנתבע 2; להלן הנימוקים אשר הביאו אותי לכדי מסקנה כאמור:

(א)
באופן עקרוני, הבדל בין גרסה המועלית על ידי תובע בהודעה לחברת הביטוח ובכתב התביעה לבין גרסה הנטענת בדיון עשוי להוביל לדחיית התביעה. בענייננו, ההבדל נעוץ בשאלה באיזה נתיב נסע התובע. על אף העובדה שמדובר בנתון מרכזי, למרות אופן הצגת הדברים, בשלבים השונים, על ידי התובע 1, לאחר ששמעתי אותו שוכנעתי שגם כשהוא ציין שהוא נסע בנתיב השמאלי, כוונתו הייתה למעשה לנתיב האמצעי. אני מבסס את קביעתי על התרשמותי מעדות התובע 1 ואופן הצגת הדברים ידו במהלך הדיון, ועל כך שגם כאשר ביקשתי ממנו להדגים על דף נייר את נתיב הנסיעה, הוא הפנה לנתיב האמצעי אולם כינה אותו בכל זאת נתיב שמאלי (או אפילו נתיב ימני, כשהוא מביא בחשבון שהנתיב הימני ביותר הוא נתיב המיועד לנסיעת תחבורה ציבורית, ובין שני הנתיבים שנותרו הוא כינה את הנתיב בו הוא נסע (הנתיב האמצעי; השני מימין) הנתיב הימני; לפיכך, לא מצאתי מקום לבסס את ההכרעה בהליך על הפער כאמור בין גרסאות התובע 1;

(ב)
מדובר, אפוא, בגרסה אחת מול גרסה שנייה, כאשר שתי הגרסאות סותרות. במצב דברים כאמור, אני מייחס חשיבות רבה לעובדה שהנתבע 2 אשר הסיע במונית נוסעת, נמנע מלהבטיח שאותה נוסעת מוסרת לו את פרטיה. אין די באמירה כללית לפיה הנוסעת לא רצתה למסור את פרטיה. הימנעותו הנתבע 2 מלדאוג (לרבות לאחר שכנוע ממשי) לקבל את פרטי הנוסעת ולהבטיח את התייצבותה לדיון נזקפת לחובתו [
ע"א 55/89 קופל (נהיגה עצמית) בע"מ נ' טלקאר חברה בע"מ
, פ"ד מד

(4) 595, 602].

(ג)
עובדה נוספת הנזקפת לחובת הנתבע 2, אשר יש בה כדי לבסס את אחריותו לקרות התאונה, היא העובדה שהוא עצר לצורך הורדת נוסעים באופן שאינו מותר על פי הוראות הדין. בצידו הימני של הכביש חנו כלי רכב, אשר למעשה חסמו את נתיב הנסיעה הימני. העמדת הרכב במעין חנייה כפולה (לפחות באופן חלקי; ר' התרשים שערך הנתבע 2, כאמור בהודעתו לחברת הביטוח) הובילה לכך שהוא חוסם גם חלק מנתיב הנסיעה האמצעי. די בעצם עמידה במצב כאמור כדי להוות הפרעה לתנועה כדי לבסס אחריות של הנתבע 2 לקרות התאונה;

(ד)
בהודעתו לחברת הביטוח (בדף הפירוט הנלווה לטופס ההודעה) מציין הנתבע 2 כי "ראיתי את צד ג' מגיע במהירות בנתיב השמאלי, יוצא לעקיפה מימין לתוך הנתיב האמצעי ....". בעדותו בבית המשפט, עם זאת, טען הנתבע 2: "ואז ראיתי את התובע נכנס מהנתיב השמאלי משתלב לימני ..." (עמ' 3, ש' 10 – 11). היינו, אין זהות מלאה בין הגרסאות, באשר לנתיב בו על פי הנטען נסע התובע 2 בעת התרחשות התאונה;

(ה)
לחובת הנתבע 2 אני זוקף את העובדה שמיקומו הנטען בעת קרות התאונה (כאמור בתרשים שמוצג בטופס ההודעה לחברת הביטוח) מתיישב יותר עם מצב של נסיעה על פני מצב של עצירה. הנתבע 2 הוריד נוסעות (נוסעת קשישה עם מלווה) והעלה נוסעת אחרת (יש להניח שטרם הנסיעה ביקשה הנוסעת לברר פרטים על העלויות, לציין את יעד הנסיעה וכיוב'). מהלך כאמור עשוי להתארך. קשה להניח שכל אותה העת עמדה המונית כשהיא חוסמת את הנתיב האמצעי (די בגלישה אל חלק מהנתיב האמצעי כדי להגדיר את הנתיב האמור כחסום לתנועה רצופה) כאשר גם הנתיב הימני חסום לתנועה. סביר יותר, במיוחד בשים לב לזווית המונית ביחס לכיוון הנסיעה) שהמונית הייתה במצב של התחלת נסיעה ולא במצב של עמידה. כמו כן, על מנת שהמונית תעמוד בזווית העולה מהשרטוט שהציג הנתבע 2 בהודעתו לחברת הביטוח, למעשה היה עליו לנסוע אחורה כדי שהחלק האחורי של המונית יהיה בין שני רכבים החונים בנתיב הימני. לא סביר שלצורך העמדת הרכב במצב לא מסודר נהג הנתבע 2 ברחוב מרכזי אחורנית; גם אם הנוסעת שעלתה למונית סירבה למסור את פרטיה, לא מצאתי הסבר מדוע לא פנה הנתבע 2 אל הנוסעות שירדו מהמונית (הקשישה והמלווה) לצורך קבלת פרטיהן. גם אם נוסעות אלו לא היו נוכחות ברכב בזמן התאונה עצמה, הן יכולות היו להעיד היכן בדיוק עצר הנתבע 2 את המונית כשהן ירדו (במקביל למדרכה, מבלי להפריע לתנועה בנתיב האמצעי, או בזווית – כעולה מהשרטוט שהציג הנתבע 2). יצוין, כי הנתבע 2 ידע מהו יעדן של הנוסעות שירדו מהמונית (מרפאה בסמוך למקום ירידת הנוסעות מהמונית), ולא נטען שנעשה ניסיון לאתרן. עובדה זו נזקפת לחובת הנתבע 2.

3.
אשר על כן, אני מחייב את הנתבע 2 לשלם לתובעת 2 בתוך 30 יום מהיום סך של 2,887 ₪, בצירוף אגרת בית משפט ע"ס 50 ₪ ובצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום הגשת התביעה ועד למועד התשלום בפועל.

החיוב אינו מוטל על הנתבע 1, מאחר ולא הוא נהג במונית בעת התאונה; הוריתי על ביצוע התשלום אל התובעת 2 ולא אל התובע 1, מאחר והתובעת 2 היא הבעלים של הרכב הנפגע. לא פסקתי את הסך הנקוב בסעיף 6.4 לכתב התביעה, בהיעדר עילה, בנסיבות העניין.

4.
בנסיבות העניין, כאשר התובע 1 לא דייק בכתב התביעה בתיאור עובדות המקרה (כאמור, על אף האמור מצאתי את גרסתו בדיון כמבססת עילת תביעה) לא מצאתי מקום לעשות צו להוצאות.

זכות להגיש בקשת רשות ערעור לבית המשפט המחוזי – בתוך 15 יום.

המזכירות מתבקשת לשלוח העתק מפסק הדין אל הצדדים.

ניתן היום,
י"ד טבת תשע"ג, 27 דצמבר 2012, בהעדר הצדדים.











תק בית משפט לתביעות קטנות 3885-08/12 שלמה קליין, הראל קליין תמר נ' משה כהן, רמי כהן (פורסם ב-ֽ 27/12/2012)