פסקי דין על אלכסנדר זלטובולסקי | פסקי דין על דמיטרי פריידין | פסקי דין על מאיר מרקוס לסמן

45720-12/11 תק     24/12/2012




תק 45720-12/11 אלכסנדר זלטובולסקי, דמיטרי פריידין נ' מאיר מרקוס לסמן








בית משפט לתביעות קטנות בחיפה



ת"ק 45720-12-11 זלטובולסקי ואח' נ' לסמן ואח'
ת"ק 30260-02-12 לסמן ואח' נ' פריידין
ת"ק 40142-07-12 לסמן ואח' נ' פריידין
ת"ק 40181-07-12 לסמן ואח' נ' זלטופולסקי
ת"ק 48570-12-11

לסמן ואח' נ' זלטופולסקי






בפני

כב' השופטת רחל חוזה
, סגנית נשיא (בדימ')


בת.ק. 45720-12-11
התובעים
והנתבעים שכנגד


1
.
אלכסנדר זלטובולסקי

2
.
דמיטרי פריידין


נגד

הנתבע והתובע שכנגד
מאיר מרקוס לסמן


בת.ק. 30260-02-12 ובת.ק. 40142-07-12


התובעים

1
. מאיר מרקוס לסמן

2. אילנה לסמן


נגד

הנתבע
דמיטרי פריידין

בת.ק. 40181-07-12 ובת.ק. 48570-12-11


התובעים

1
. מאיר מרקוס לסמן

2. אילנה לסמן


נגד

הנתבע
אלכסנדר זלטובולסקי




פסק דין



לביהמ"ש הוגשו על ידי הצדדים 5 תובענות, ששמיעתן אוחדה, כמפורט להלן:
בת.ק. 54720-12-11
– הגישו אלכסנדר זלטובולסקי
(להלן: "אלכסנדר") ודמיטרי פריידין
(להלן: "דמיטרי") תובענה כנגד מאיר לסמן (להלן: "מאיר"), בגין יתרת חובו להם באשר לעבודות שיפוצים שביצעו לבקשתו בדירה שברח' האלה 32 בחיפה.
בתובענה זו הגיש מאיר תביעה שכנגד בגין נזקים שגרמו אלכסנדר ודמיטרי לדירה הנ"ל במהלך עבודות השיפוצים.
בכתב התביעה שכנגד כלל מאיר אף עתירה המתייחסת לעניין דמי שכירות שחבים לו אלכסנדר ודמיטרי, אך כל עתירתו לעניין זה נמחקה על ידו (עמ' 2 ש' 18-19 לפרוט'), כאשר הוגשו בגין כך תובענות נפרדות.

בת.ק. 30260-02-12 ובת.ק. 40142-07-12
– הגישו מאיר ואשתו אילנה לסמן (להלן: "אילנה") שתי
תובענות כנגד דמיטרי לעניין דמי שכירות שהינו חייב להם בדירה ששכר מהם ברח' גאולה 27 בחיפה, כאשר חוב דמי השכירות מתייחס בסה"כ, בשתי התובענות, לחודשים מאוקטובר 2011 ועד אוגוסט 2012.

בת.ק. 40181-07-12 ובת.ק. 48570-12-11
– הגישו מאיר ואילנה שתי תובענות כנגד אלכסנדר בגין דמי שכירות שהינו חייב להם בדירה ששכר מהם ברח' גאולה 27 בחיפה (דירה אחרת מזו של דמיטרי), כאשר חוב דמי השכירות מתייחס בסה"כ, בשתי התובענות, לחודשים מיולי 2011 ועד אוגוסט 2012.

לאחר שנשמעו בפני
ביהמ"ש מלוא העדויות שהצדדים ביקשו להשמיען, הוגשו מסמכים, חוות דעת ודיסקים, הנני קובעת כדלקמן:
באשר לתובענה ולתביעה שכנגד בת.ק. 45720-12-11 – הנני נותנת אמון מלא ומוחלט בדברי עדותם של אלכסנדר ודמיטרי על כך שביצעו את כל העבודות בדירה שברח' האלה 32 בחיפה, כפי שפירטו אותן בנספח שצורף לכתב התביעה.

כן הנני מקבלת כמהימנה עליי את טענתם של אלכנסדר ודמיטרי כי ביצעו את העבודות באופן שמאיר ביקש שיבוצעו, תוך שהצדדים יודעים כי העבודות אינן מתבצעות ברמה גבוהה של ביצוע אלא נעשות רק כדי לשפר במקצת את מראה הדירה, דבר שיביא לעליה בשוויה בעת שתיבדק על ידי שמאי, כדבריו של מאיר לאלכסנדר ולדמיטרי, טרם שהחלו בביצוע העבודות.

מאיר הכחיש טענה זו של אלכסנדר ודמיטרי בדבר דרישת מאיר לבצע העבודות ברמה נמוכה.
עם זאת, אישר בעדותו כי אכן שמאי נדרש להעריך את שווי הדירה וזאת לצורך קבלת משכנתא מהבנק, אך, לטענתו, כל עניין השמאות עלה עוד בטרם שהדירה נרכשה ובטרם שאלכסנדר ודמיטרי התחילו בביצוע העבודות.

הנני דוחה הכחשתו זו של מאיר, בהעדיפי על פניה ללא כל היסוס את גירסת אלכסנדר ודמיטרי כי כך אמר להם מאיר וכי הוא שדרש שהעבודות יבוצעו באורח כפי שבוצעו.
כאשר מאיר אישר כי אכן היתה מעורבות של שמאי לצורך הערכת שווי הדירה וכאשר הינו טוען כי עניין זה לא היה כלל רלוונטי בכל המתייחס לעבודתם של אלכסנדר ודמיטרי, הרי שלא ניתן כל הסבר על ידי מאיר כיצד זה ידעו דמיטרי ואלכסנדר על עניין השמאות, אם מאיר לא טען זאת בפני
הם.

הנני מקבלת אף את טענות אלכסנדר ודמיטרי כי במהלך ביצוע העבודות סוכם על עבודות נוספות שיבצעו השניים ועל העלויות של אותן עבודות, כאשר מאיר קיבל דיווח והביע את הסכמתו לביצועה של כל עבודה נוספת.

הנני קובעת כי אין בעדותו של השמאי מטעם מאיר, מר שמואל רמתי ובחוות דעתו וכן בדיסקים שהוגשו לביהמ"ש כדי לסייע בביסוס הגנתו של מאיר.
כל זאת, כאשר קיבלתי את טענות אלכסנדר ודמיטרי כי אכן כל הצדדים היו מודעים לכך שאופן ביצוע העבודות לא יהיה מושלם וברמה גבוהה, אך פעלו כך עפ"י דרישותיו של מאיר.

יש אף לציין כי חלק מהעבודות שאליהן התייחס השמאי בחוות דעתו, לא בוצעו כלל על ידי אלכסנדר ודמיטרי ואף לא נועדו, מלכתחילה, לכך כי יבוצעו על ידי השניים.

הנני לציין בהקשר זה כי מאיר הודה בכך שסוכם על ביצוע עבודות נוספות, אם כי לא כל העבודות המפורטות על ידי אלכסנדר ודמיטרי בנספח (עמ' 22 ש' 13-14 לפרוט').

בנסיבות אלה כולן, הנני קובעת כי אלכסנדר ודמיטרי הוכיחו את טענתם כי הינם זכאים לקבל שכרם בגין עבודות השיפוצים, כפי שסוכם מלכתחילה כי יבצעו, בסך של 4,000 ₪ ובגין התוספות לעבודות השיפוצים שביצעו, בסכום כפי שיפורט.

במסמך שצירפו אלכסנדר ודמיטרי לכתב התביעה (להלן: "הנספח"), מצוי פירוט של העבודות הנוספות שביצעו השניים וכן פירוט של סה"כ הסכום המגיע להם, לטענתם, בגין כל העבודות, המקוריות והנוספות.

הנני קובעת כי אלכסנדר ודמיטרי לא הוכיחו כי העסיקו עוזר למשך 7 ימים וכי נגרמו להם נזקים בגין הפסקת העבודה על ידם ל-3 ימים והנני מנכה בגין כל אלה, מהנספח שצורף לכתב התביעה, את הסך הכולל של 2,800 ₪.

הנני מקבלת את טענות אלכסנדר ודמיטרי כי כל יתר העבודות הנוספות בוצעו על ידם וכי הינם זכאים לסכומים הנדרשים בגינם.

עם זאת, שגו אלכסנדר ודמיטרי בעריכת הסיכום של הסכומים המגיעים להם באותה רשימה וסה"כ הכספים המגיעים להם בגין העבודה המקורית (4,000 ₪) והעבודות הנוספות, בניכוי הסך של

2,800 ₪ (13,985 ₪) הינו – 19,085 ₪.

יש לציין כי בנספח שצורף לכתב תביעתם, ציינו אלכסנדר ודמיטרי כי קיבלו ממאיר סך של 1,050 ₪ על חשבון העבודות (ב-3 שיקים על סך של
350 ₪ כל אחד), דבר התואם את טענתו של מאיר כי שילם להם על החשבון את הסך של 1,000 ₪ ואלכסנדר ודמיטרי ציינו בנספח של סה"כ העבודות כי סכום זה מנוכה מחובו של מאיר להם.

על בסיס קביעותיי דלעיל, הנני דוחה את כל טענות מאיר בדבר נזקים שגרמו לו אלכסנדר ודמיטרי במהלך עבודות השיפוצים, טענות שמצאו ביטויין בתביעה הנגדית שהוגשה על ידו.

הנני קובעת כי הוכח שחובו של מאיר לאלכסנדר ולדמיטרי בגין ביצוע כל עבודות השיפוצים בדירה של רח' האלה 32 בחיפה, הינו בסך של 19,085 ₪.

בת.ק. 48570-12-11 (שהוגשה יום אחד לאחר הגשת התביעה בת.ק. 45720-12-11) עותרים מאיר ואילנה לחייב את אלכסנדר לשלם להם דמי שכירות בגין המושכר שברח' גאולה 27 בחיפה, עפ"י חוזה שכירות שנחתם ביום 1.9.11, וזאת החל מחודש יולי ועד דצמבר 2011, בסה"כ – 6 חודשים, לפי 1,300 ₪ לחודש ובסה"כ 6,700 ₪.

בת.ק. 40181-07-12, בתובענה שהוגשה ביום 22.7.12, עותרים מאיר ואילנה לחייב את אלכסנדר לשלם להם בגין אותו מושכר דמי שכירות למשך 7 חודשים נוספים, החל מינואר 2012 וכלה באוגוסט 2012 (מועד שהינו לאחר הגשת התביעה), בסך נוסף של 9,100 ₪.

מכתב ההגנה שהגיש אלכסנדר, מסתבר כי קודם להסכם מיום 1.9.11, נחתם בין הצדדים ביום 3.2.11 הסכם שכירות לתקופה של 6 חודשים, מיום 5.2.11 ועד 4.8.11, כאשר דמי השכירות החודשיים יהיו בסך של 1,300 ₪.
בחתימת הצדדים על ההסכם, אישר מאיר כי קיבל מקדמה בסך של 1,300 ₪.

כן הוגשו לביהמ"ש קבלות שמסר מאיר לאלכסנדר בדבר תשלום דמי שכירות בסך של 1,300 ₪ בתאריך 14.4.11 (תק/1), תשלום בסך של 1,200 ₪ בתאריך 31.5.11 (תק/2) ותשלום בסך של
2,600 ₪ בתאריך 12.8.11, בגין חודשים יוני-יולי 2011 (תק/3).
משמע, הוגש לביהמ"ש תיעוד בדבר תשלום עבור 5 חודשי שכירות בלבד המתייחסים להסכם הראשון לשכירות לתקופה של חצי שנה, כאשר אין תיעוד באשר לתשלום לגבי החודש השישי באותה תקופה.

גירסתו של אלכסנדר כאילו שילם את מלוא דמי השכירות עבור אותה תקופת שכירות ראשונה וזאת כשבוע לאחר חתימת ההסכם הראשון (כמפורט בסע' 1.1 לכתב ההגנה שהגיש אלכסנדר בת.ק. 40181-07-12), נדחית על ידי, כאשר הינה עומדת בניגוד לקבלות תק/1, תק/2 ו-תק/3 שהוגשו לביהמ"ש.

הנני קובעת כי הוכח שאלכסנדר חב למאיר סך של 1,300 ₪ בגין חודש אחד בתקופת השכירות הראשונה.

כאמור, ביום 1.9.11 נחתם בין מאיר ואילנה לאלכסנדר הסכם נוסף של שכירות לתקופה של שנה, החל מיום 1.9.11 ואילך.

לטענת מאיר ואילנה, לא שילם אלכסנדר דבר במשך שנה תמימה, היא תקופת השכירות שבהסכם שני זה.

בכתב הגנתו, טוען אלכסנדר כי מחיר העבודות הראשונות שסוכם בינו למאיר כי יבצע, עמד, למעשה, על הסך של 8,000 ₪, כאשר מסכום זה התחייב מאיר לשלם לאלכסנדר ודמיטרי סך של 4,000 ₪ ואילו 4,000 ₪ נוספים יזקפו כתשלום על חשבון שני חודשי שכירות של אלכסנדר ודמיטרי. כן טען עוד בכתב הגנתו כי שילם את דמי השכירות עד ליום 5.2.12, כאשר כבר קודם לכן לא ניתן היה להתגורר בדירה מחמת שמאיר ניתק את הדירה מזרם החשמל וממים.
ואכן, מאז חודש אפריל לא התגורר עוד אלכסנדר בדירה וביום 1.6.12 החל להתגורר בדירה אחרת אותה שכר ושחוזה השכירות שלה צורף לכתב הגנתו.
באותו מועד אף החזיר את מפתחות המושכר לחברו של מאיר.


בעדותו בביהמ"ש, מאשר אלכסנדר כי אכן מתחילת עבודות השיפוצים בספטמבר 2011, לא שילם עוד שכר דירה למאיר.
אולם, בכל זאת, הינו טוען כי שילם מראש עבור 6 חודשי השכירות הראשונים שבהסכם השני, אך לא קיבל קבלה.

הנני דוחה את טענות אלכסנדר כי שילם בגין 6 חודשי השכירות הראשונים של התקופה השניה של השכירות וכי סוכם בין הצדדים שהמחיר בגין עבודות השיפוצים, עפ"י ההסכם הראשון, יעמוד על הסך של 8,000 ₪, בקובעי כי אלה לא הוכחו.

עם זאת, הנני מקבלת את טענות אלכסנדר כי זרם החשמל והמים נותקו מהמושכר וכי לא ניתן היה להמשיך ולהתגורר בו.

ברם, על אלכסנדר היה להודיע למאיר על כך שאינו נכון עוד להתגורר במושכר ולהחזיר לו את מפתחות המושכר, דבר שלא עשה.

הנני מקבלת את טענת אלכסנדר כי החל מיום 1.6.12 לא החזיק עוד במושכר ועל בסיס קביעתי זו, הנני קובעת כי אלכסנדר חב בתשלום שכר דירה בגין מגוריו במושכר בתקופת השכירות השניה, רק מספטמבר 2011 ועד סוף מאי 2012 (9 חודשים) ובסה"כ סך של 11,700 ₪.
לסכום זה יש לצרף את הסך של 1,300 ₪, כך שכלל חובו של אלכסנדר למאיר בגין שכירות הדירה יעמוד על הסך של 13,000 ₪.

בת.ק. 30260-02-12 שהוגשה לביהמ"ש ביום 16.2.12 ובת.ק. 40142-07-12 שהוגשה ביום 22.7.12, עותרים מאיר ואילנה לחייב את דמיטרי לשלם להם דמי שכירות בגין המושכר ששכר מהם ביום 1.9.11 וזאת בהתייחס לתקופת מגורים מיום 1.9.11 ועד סוף אוגוסט 2012, וכאשר דמי השכירות נקבעו ל-1,100 ₪ לחודש.

בכתב התביעה שבת.ק. 30260-02-12 מאשרים מאיר ואילנה כי שולם על ידי דמיטרי תשלום בגין החודש הראשון של השכירות ועותרים לחייבו, בשתי התביעות יחדיו, בסכום נוסף של 10,000 ₪.

יש לציין כי בשני כתבי תביעה אלה שהוגשו כנגד דמיטרי, לא ברורים חודשי השכירות אליהם הינם מתייחסים ואף מכפלות שכר הדירה המוסכם ומספר חודשי השכירות – אינם מתאימים.

בכתב הגנתו, טוען דמיטרי כי עם חתימת ההסכם ביום 1.9.11, שילם למאיר 5,500 ₪ מראש בגין 5 חודשים של שכירות וכן מסר למאיר שיק על סך של 1,100 ₪ עבור חודש שכירות נוסף, שישי.

גם דמיטרי העלה טענות קשות כנגד מצב המושכר וכי לא ניתן היה להתגורר בו, ברם דמיטרי לא הודיע למאיר כי הינו מבקש לפנות את המושכר ולסיים את תקופת השכירות קודם למועד שנקבע בחוזה והמשיך להתגורר במושכר עד תום תקופת השכירות, למרות שמצב המושכר לא תאם למגורים.

הנני מקבלת את טענות דמיטרי כי בנוסף לשיק הראשון על סך של 1,100 ₪, ניתן למאיר, בנוכחות בנו, סכום נוסף של 4,800 ₪, שלגביו לא קיבל דמיטרי קבלה ותשלום זה נעשה לאחר שמאיר התקין את המזגן המובטח במושכר.

לביהמ"ש הוצגה קבלה מתאריך 1.9.11, לגבי הסך של 1,100 ₪ ולקביעתי שילם דמיטרי למאיר עם חתימת ההסכם את הסך של 1,100 ₪ ולא 1,200 ₪.

כן הנני מקבלת את טענתו של דמיטרי כי שילם למאיר סך של 4,800 ₪, המהווים תשלום בגין 4 חודשי שכירות (כנראה ששכר הדירה הועלה ב-100 ₪ מחמת חיבור לאינטרנט, כפי שהעיד על כך אלכסנדר) ובסה"כ שילם לו בגין 5 חודשי שכירות.

הנני דוחה את דברי עדותו של מאיר כאילו לא שילם לו דמיטרי דבר בגין מגוריו במושכר במשך שנה תמימה, וזאת פרט לתשלום האחד, הראשון.

אין זה הגיוני כי מאיר היה מתיר לדמיטרי להתגורר תקופה כה ארוכה במושכר, כאשר אינו משלם לו דבר בגין 11 חודשי שכירות.

מאיר אף לא דרש בתביעתו הראשונה כנגד דמיטרי בעניין שכר הדירה לפנות את דמיטרי מהמושכר הואיל ואינו משלם דמי שכירות, דרישה שהיתה אך הגיונית לוא אכן לא שילם דמיטרי את כל דמי השכירות, פרט לחודש אחד.

עם זאת, הנני קובעת כי דמיטרי חב למאיר תשלום דמי שכירות בגין 7 חודשים נוספים של שכירות שבהם מתגורר במושכר ולא שילם בגינם, בסך כולל של 7,700 ₪.

בכתבי הגנתם, מעלים אלכסנדר ודמיטרי טענות כנגד זכותם של מאיר ואילנה לתבוע בגין השכרת המושכרים להם, כאשר לא נראה כי הינם הבעלים בהם.

יש לציין כי בחוזה השכירות שנערך עם דמיטרי לא חתומים כלל מאיר ואילנה כמשכירים אלה המשכיר הוא אדם אחר, שלא תבע.

מכל מקום, מאיר העיד כי הוא שמטפל בבניין, לרבות בהשכרת המושכרים וניתן להניח כי הינו פועל מטעמם של בעלי הנכס ובשמם.

על בסיס כל שנקבע על ידי לעיל, הנני מקבלת כי אלכסנדר ודמיטרי חייבים למאיר סך כולל של 20,700 ₪ בגין שכירת המושכרים ברח' גאולה 27 בחיפה.

כאשר נקבע על ידי כי מאיר חייב לאלכסנדר ולדמיטרי בגין עבודות השיפוצים את הסך של

19,085 ₪, הנני מנכה סכום זה מהסך הכולל אותו חבים אלכסנדר ודמיטרי למאיר, בגין שכר הדירה, הוא הסך של 20,700 ₪, כך שנותרת יתרת זכות למאיר בסך של 1,615 ₪.

הנני קובעת כי סך זה של 1,615 ₪ ישולם על ידי אלכסנדר, כאשר יתרת חובו בגין דמי השכירות עולה על זו של דמיטרי ואף עולה על מחצית התשלום המגיע לו בגין עבודות השיפוצים.

אם חלוקת הכספים המגיעים לאלכסנדר ולדמיטרי אינה שוויונית – יוכלו השניים להסדיר מערך זה ביניהם.

בשולי פסק דיני זה, הנני לציין את הרשלנות הרבה של כל הצדדים שבתובענות אלה, בכל המתייחס לניסוח כתבי הטענות והבאת הטענות בפני
ביהמ"ש וכאשר נדרש מאמץ של ממש על ידי ביהמ"ש להתגבר על חוסר האחידות והבלבול שבטענות הצדדים, חוסר הדיוק שבהן לקו והעדר הגדרות חד משמעיות של הטענות והסכומים, הצורך לפענח את הטענות ובהגדרתם, וכל זאת לצורך מתן פסק הדין.





אשר על כן, הנני מחייבת את אלכסנדר זלטובולסקי
, לשלם למאיר מרקוס לסמן
, את הסך של

1,615 ₪.

לא מצאתי מקום לחייב מי מהצדדים בתשלום הוצאות משפט.

על מנת להסיר ספק, פסק דיני זה מתייחס לכל 5 התובענות המפורטות לעיל.

יש זכות להגיש בקשת רשות ערעור לביהמ"ש המחוזי בחיפה וזאת תוך 15 יום ממועד המצאת

פסק דין
זה.

מזכירות ביהמ"ש תמציא עותק פסק הדין לצדדים.

ניתן היום,
יא' טבת תשע"ג, 24 דצמבר 2012, בהעדר הצדדים.










תק בית משפט לתביעות קטנות 45720-12/11 אלכסנדר זלטובולסקי, דמיטרי פריידין נ' מאיר מרקוס לסמן (פורסם ב-ֽ 24/12/2012)