פסקי דין על פיסל בשר | פסקי דין על סלימאן שריף | פסקי דין על וסים סלימאן |

48915-12/12 מת     10/01/2013




מת 48915-12/12 מדינת ישראל נ' פיסל בשר, סלימאן שריף, וסים סלימאן








בית המשפט המחוזי בחיפה



מ"ת 48915-12-12 מדינת ישראל
נ' בשר(עציר) ואח'

תיק חיצוני
:



בפני
כב' השופט רון שפירא

המבקשת
מדינת ישראל


נגד

המשיבים
1. פיסל בשר
(עציר), ת"ז 056986904
2. סלימאן שריף
(עציר), ת"ז 036649374
3. וסים סלימאן
(עציר), ת"ז 203410790



החלטה

נגד המשיבים הוגש כתב אישום, ת"פ 48890-12-12, בו מואשמים המשיבים בעבירות של חטיפה ופציעה בנסיבות מחמירות וכן המשיב 1 מואשם גם בעבירה של הדחה בחקירה, הכל לפי חוק העונשין, התשל"ז - 1977. ביחד עם כתב האישום הוגשה בקשה להורות על מעצרם של המשיבים עד לתום ההליכים. בקשה זו היא הבקשה שבפני
.

על פי עובדות כתב האישום, בין רושדי אבו אל עלה (להלן: "המתלונן") למשיב 1 קיימת היכרות מוקדמת וסכסוך כספי. על רקע זה, ביום 16.12.12 בשעה 14.00 או בסמוך לכך, כפו המשיבים על המתלונן להיכנס לרכב מסוג "הונדה". המשיבים 1 ו-3 התיישבו משני צידי המתלונן במושב האחורי של הרכב והמשיב 2 התיישב במושב הנהג והסיעם מהמקום בניגוד לרצון המתלונן. המשיבים הסיעו את המתלונן לאורוות סוסים, שם הוציאו את המתלונן מהרכב במכות ותוך איומים כי יהרגו אותו, הצמידו אותו לשער ברזל שהיה במקום והיכו אותו בצוותא חדא בכל חלקי גופו באמצעות אלת ברזל מתקפלת באורך כ-20 ס"מ, בבעיטות ובאגרופים. מעשי המשיבים נמשכו אף בעוד המתלונן מוטל על הקרקע, מנסה לקום ושב ומופל לקרקע. בהמשך הפשיטו המשיבים את המתלונן מנעליו, מכנסיו וחולצתו, תוך שהם גוברים על התנגדותו באיומים כי יהרגו אותו ובמכות, הכניסו את בגדיו לתא המטען של הרכב והוסיפו להכותו בעוד הוא במערומיו ולבוש בתחתוניו ובחולצת שרוול קצר בלבד. בשלב זה סיכמו המשיבים ביניהם כי ייקחו את המתלונן למפעל בבעלות משפחת המשיב 1 בקריית אתא. לצורך כך הכניסו אותו לרכב, בעודו במערומיו כאמור לעיל, כשהמשיבים 1 ו-3 יושבים משני צדדיו במושב האחורי והמשיב 2 נוהג ברכב והחלו בנסיעה. בשלב זה נעצרו המשיבים על ידי שוטרים שהוזעקו למקום למשמע זעקות המתלונן. במעמד השוטרים איים המשיב 1 על המתלונן כי ייהרגו אם יאמר להם דבר, וזאת בשפה הערבית שלא הייתה מובנת לשוטרים. כתוצאה מאיומי המשיב 1, כשנשאל המתלונן לפשר חבלותיו ומערומיו על ידי השוטרים בזירה, הסביר להם כי "נפל".

לטענת המבקשת יש ראיות טובות לכאורה להוכחת אשמתם של המשיבים, בין היתר, הודעת עדת ראייה לאירוע, שהזעיקה את השוטרים לזירה וצפתה אף במעצר המשיבים; עדות המתלונן ששחזר את האירוע ואשר נתמכת בעדויות הראייה וראיות נוספות; עדות בלשי המשטרה שתפסו את המשיבים בזירה כשהמתלונן עירום וחבול בתוך רכבם וכשברשותם אף אלת הברזל וזוג כפפות לבנות; תיעוד רפואי וחזותי של חבלות המתלונן; עדויות המשיבים לפיהן נחלצו לעזרת המתלונן שהוכה על ידי אחרים אולם ללא הסבר לעדויות הראייה נגדם.

המבקשת טוענת כי המשיבים חטפו את המתלונן, פצעו אותו תוך שימוש בנשק קר ובצוותא חדא והמשיב 1 הדיחו בחקירה. נטען כי בנוסף לאמור לעיל, זממו המשיבים לחטוף את המתלונן למפעל בבעלות משפחת המשיב 1 בקריית אתא, שם זממו להמשיך ולהכותו ולכלוא אותו למשך 3 ימים, זאת כעולה מעדות המתלונן מיום 16.12.12. נטען כי אך ורק הודות לאזרחותה הטובה של עדת הראייה לאירוע שדיווחה מיידית למשטרה אודות מה שראו עיניה, ותגובתם המהירה של אנשי משטרת ישראל, סוכלה מזימת המשיבים והמתלונן ניצל בעור שיניו.

המבקשת טוענת כי למשיב 1 עבר פלילי הכולל לא פחות מ-29 הרשעות קודמות במגוון תחומים, המתייחס לשנים 75' – 04'.

עוד נטען כי האמור לעיל מקים יסוד סביר לחשש שהמשיבים יסכנו את ביטחון המתלונן בפרט והציבור בכלל אם ישוחררו ולכן קיימת עילת מעצר לפי סעיף 21 לחוק המעצרים. בנוסף נטען כי העבירות נעשו באלימות חמורה, באכזריות ותוך שימוש בנשק קר, נסיבות המקימות חזקת מסוכנות. כן נטען כי המשיב 1 הדיח את המתלונן בחקירה באיומים בנוכחות השוטרים והדבר מקים יסוד סביר לחשש ששחרור המשיבים יביא לשיבוש הליכי משפט, להתחמקות מהליכי שפיטה או מריצוי עונש מאסר או יביא להשפעה על עדים או לפגיעה בראיות. נטען כי בתיק קיים הסכם סולחה שנחתם בין המתלונן למשפחת המשיב 1 אך ספק אם ניתן לתת את מלוא האמון להסכם זה, נוכח האישום השני בו משיב 1 מואשם בהדחת המתלונן. נטען כי אין מדובר בהסכם שיכול להניח את דעתו של ביהמ"ש אלא להיפך, יכול לבוא ולחזק את האישום של הדחה בחקירה לגבי המשיב 1. במסגרת ההסכם התחייב המתלונן לבטל את תלונתו במשטרה, מה שיכול ללמד על ניסיון התחמקות המשיבים מהדין יותר מאשר ניסיון להגיע לסולחה. נטען כי הגם שעל פניו חלקו של המשיב 1 הוא הדומיננטי, אלמלא המשיבים 2-3 האירוע לא היה יוצא לפועל בדרך בה נזכר בכתב האישום ולכן יש להורות על מעצרם של המשיבים עד לתום ההליכים.

ב"כ המשיב 1 אינו חולק על קיומן של ראיות לכאורה. עם זאת, נטען כי קורבן העבירה הינו עבריין מוכר ומשתמש בסמים. ביום האירוע העיד כי היה תחת השפעה של אדולן. על פי דבריו, הוא יודע שהמשיב 1 מחפש אותו עקב סכסוך כספי. למרות זאת, הוא בחר לגשת לעברו כאשר ראה אותו, דבר שאינו מתיישב עם נסיבות האירוע. עוד נטען כי קיימות סתירות לגבי אופן כניסתו לרכב. לכן נטען כי תעלה שאלה בנוגע לעבירת החטיפה. בדו"ח השחזור נרשם כי המתלונן אומר "וכאן ביקשו ממני שאעלה לאוטו". נטען כי אין מחלוקת לגבי האירוע שאירע לאחר מכן, אבל גם שם יש מחלוקת לגבי החטיפה מכיוון שכאשר מגיעים השוטרים למקום ישנו דו"ח שמאשר שהשוטר מארק רואה את המתלונן יוצא מהספסל הקדמי של הנוסע ולא מהספסל האחורי. נטען כי גם אם קיימות ראיות לחטיפה, הרי שסעיף האישום הוא ברף התחתון ביותר. נטען כי יש גם צילום שמראה שבזמן שהמתלונן נכנס לרכב, המשיב 1 היה מחוץ לרכב. עוד נטען כי מיד לאחר האירוע נחתם הסכם סולחה שמדבר בעד עצמו ויש בו כדי להשליך על שאלת עילת המעצר. כן נטען כי התעודה הרפואית מלמדת שאין מדובר בחבלות של ממש ולא מדובר באלימות קשה או אכזרית ואם היה נעשה שימוש בנשק קר החבלות היו שונות. נטען כי כאשר מבקשים להזמין מד"א לקורבן, הוא אומר שלא זקוק לטיפול רפואי וכשהוא מגיע לטיפול רפואי הוא לא נזקק לשום דבר ומשוחרר לביתו. נטען כי המתלונן לא הגיש תלונה ולא התלונן על חטיפה. הוא טען שאיימו עליו.

ב"כ המשיב 1 טוען גם כי עברו הפלילי של המשיב 1 מסתיים בשנת 2004. המשיב 1, כמו המתלונן, היה נרקומן בעבר, אך בניגוד למתלונן יצא מעולם הסמים ועשה שינוי גדול בחייו. הוא התחתן ונולדו לו 4 ילדים. בהתאם מוצע לשלוח את המשיב 1 למעצר בית מלא הרחק ממקום ביצוע העבירה, בעיר סחנין בפיקוח צמוד של שלושה מפקחים.

ב"כ המשיבים 2-3 טוען כי מדובר במשיבים צעירים, ללא כל עבר פלילי, ממשפחות מכובדות, שנקלעו שלא באשמתם לאירוע. נטען כי המתלונן טען במקום האירוע כי הוא נפל ולאחר מכן בחקירתו, ללא נוכחות המשיבים, טען שאף אחד מהם לא איים עליו ושהוא לא זקוק לטיפול רפואי. שואלים אותו אם הוא ניסה להתנגד כשהעלו אותו לרכב והוא משיב "לא, כי רציתי לברוח מהדלת או מהחלון אבל לא יכולתי". נטען כי יש גרסאות סותרות רבות לגבי הזהות של מי שהכניס אותו לרכב כאשר באחת מהן הוא אומר שהמשיב 1 בכלל לא היה שם. נטען כי הקורבן עבר במקום במקרה ולא חיפשו אותו ומזה התפתח האירוע. כאשר שואלים את המתלונן לפשר הגרסאות הסותרות שמסר הוא טוען שהיה מסטול. נטען כי עדת הראייה טוענת שהייתה 100 מטר מהמקום אך אינה יכולה לזהות את התוקפים. נטען כי קיים הסכם סולחה עם המתלונן ולכן אין כל סיכון בשחרור המשיבים שמעולם לא היו מעורבים באירוע פלילי.

ראיות לכאורה ועילת מעצר:
לאחר עיון בחומר החקירה ובטענות הצדדים, אני קובע כי קיימת תשתית ראייתית המבססת לכאורה סיכוי להוכחת עובדות כתב האישום, באופן שיקבע כי המשיבים אכן ביצעו את העבירות המיוחסות להם. העבירות המיוחסות למשיבים הינן עבירות המקימות עילת מעצר בשל מסוכנותם של המשיבים.

בתיק החקירה נמצאות, בין היתר, הודעותיו של המתלונן אשר מפרט את האירוע ומתאר כיצד המשיבים דחפו אותו לרכב ונסעו. משהגיעו למקום האירוע המתלונן מתאר כיצד המשיבים היכו אותו באמצעות אגרופים, בעיטות ואלת ברזל, איימו עליו והפשיטו אותו. המתלונן סיפר כי המשיבים התכוונו לקחת אותו למקום בקריית אתא, שם יכו אותו וישאירו אותו שלושה או ארבעה ימים. הוא תיאר את האלה שנמצאה במכונית על ידי השוטרים. כן סיפר כי מתי שהבילוש הגיעו המשיב 1 אמר לו "אל תדבר אף מילה". המתלונן אף שחזר את האירוע ועדותו נתמכת בעדויות הראייה וראיות נוספות, כגון האלה והבגדים שהופשטו ממנו ונמצאו ברכב. כן נערכו עימותים מצולמים בין המתלונן למשיבים, בהם הטיח המתלונן במשיבים את המעשים. אמנם קיימות סתירות מסוימות בין גרסאותיו השונות של המתלונן אך עיקרי הדברים הם דומים בין הגרסאות השונות של המתלונן והם נתמכים בראיות נוספות כאמור.

בתיק מצויים מזכרים ודו"חות וכן תמלול שיחת הטלפון בקשר לדבריה של עדת ראייה לאירוע, אשר הזעיקה את השוטרים לזירה וצפתה אף במעצר המשיבים. קיימת גם הודעתה. היא מתארת כיצד ראתה בבירור שלושה אנשים מכים אדם נוסף, מורידים את מכנסיו ונעליו
ומכניסים אותו לרכב אפור מסוג הונדה. היא מתארת כיצד ראתה את תפיסת הרכב בו נמצאו המשיבים והמתלונן על ידי בלשי המשטרה.

בתיק גם הודעות, דו"חות ומזכרים של בלשי המשטרה שתפסו את המשיבים בזירה כשהמתלונן עירום וחבול בתוך רכבם וברשותם אלת הברזל המוזכרת בכתב האישום. קיים גם תיעוד רפואי וחזותי של חבלות המתלונן.

המשיבים קושרים עצמם לאירוע אך לגרסתם הם נחלצו לעזרת המתלונן שהוכה על ידי אחרים, אולם לא סיפקו הסבר לעדויות הראייה נגדם.

יש במכלול הראיות המצויות בתיק החקירה, הכוללות בעיקר את הודעותיו של המתלונן וכן הודעות המשיבים, הקושרים עצמם לזירה והודעות השוטרים שעצרו את המשיבים וכן עדותה של עדה אקראית שדיווחה על האירוע כפי שצפתה בו והראיות הנוספות, כמפורט לעיל, כדי לענות על דרישת הראיות לכאורה ולהביא למסקנה לפיה, לכאורה, המשיבים ביצעו את העבירות המיוחסות להם.

המעשים המיוחסים למשיבים הינם מעשים חמורים המקימים עילת מעצר בשל מסוכנותם של המשיבים, מאחר שהמשיבים, לכאורה, תקפו את המתלונן בצוותא חדא ובאמצעות שימוש באיומים, במכות ובנשק קר. כלל הוא כי קיומן של ראיות לכאורה, בעבירות שנעשו תוך שימוש בנשק, חם או קר, מקימות עילת מעצר על פי סעיף 21 לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה – מעצרים), התשנ"ו – 1996. ראו:
בש"פ 4135/08 דראוושה נ' מדינת ישראל
, טרם פורסם (2008);
בש"פ 5046/05 בהא קאסם ואח' נ' מדינת ישראל
, לא פורסם (2005).

חלופת מעצר:
עם זאת, גם כשקיימות עילות מעצר נגד המשיבים, על בית המשפט לבדוק אם יש בחלופת המעצר כדי לענות על דרישות המעצר בפועל, אם לאו, כקבוע בסעיף 21 לחוק המעצרים
. ראו:
בש"פ 4414/97 מדינת ישראל
נ' סעדה ואח' (טרם פורסם, ניתן ביום 17.7.97);
בש"פ 4224/99 מדינת ישראל
נ' כהן (טרם פורסם, ניתן ביום 28.6.99);
בש"פ 7524/06 מרדכי נ' מדינת ישראל
(טרם פורסם, ניתן ביום 25.9.06).

ועוד, נקבע בפסיקה ששאלת מסוכנותם של המשיבים תיבחן לאור נסיבותיהם האישיות ונסיבות המקרה. ראו:
בש"פ 6700/04 מדינת ישראל
נ' תבאת גרה (טרם פורסם, 19.7.04);

בש"פ 4812/05 זחאלקה נ' מדינת ישראל
(טרם פורסם, 20.6.05);
בש"פ 5222/97 פטשניק נ' מדינת ישראל
, פ"ד נ"א(4) 720;
בש"פ 3442/98 מדינת ישראל
נ' אייל מלכא (טרם פורסם, ניתן ביום 5.6.98);
בש"פ 8121/06 שמעון אביסדריס נגד מדינת ישראל
(טרם פורסם, ניתן ביום 21.11.06);
בש"פ 4135/08 דראוושה נ' מדינת ישראל
(טרם פורסם, 18.5.08);
בש"פ 7524/06 מרדכי נ' מדינת ישראל
(טרם פורסם, 25.9.06).

בענייננו מדובר במשיבים שמיוחסים להם מעשים חמורים של אלימות, שהופעלה בצוותא נגד המתלונן ובאמצעות שימוש בנשק קר. מהמעשים עולה כי נשקפת מהמשיבים מסוכנות. כמו כן, קיימות ראיות לכך כי המשיב 1 ניסה להדיח את המתלונן בחקירה מול השוטרים שעצרו את המשיבים.
עם זאת, בין משפחת המשיב 1 למשפחת המתלונן נערך הסכם סולחה, שנראה כי יש לו השפעה כלשהי, גם אם לא רבה, על עילת המעצר, הן עילת המסוכנות והן עילת החשש לשיבוש. כמו כן, מאחר שמדובר במשיב 1 שלמרות שעברו הפלילי הינו מכביד, מדובר בעבירות ישנות ברובן, שלטענתו נגרמו עקב שימוש בסמים שהופסק לטענתו, וכן במשיבים 2-3 שהינם ללא עבר פלילי כלל, ומבלי שיהיה בכך משום קביעת עמדה סופית, סבור אני כי ראוי הוא שיוגשו תסקירים בעניינם של המשיבים. התסקירים יאמדו את מסוכנותם של המשיבים ויתייחסו לאפשרות של שחרור המשיבים לחלופות המעצר המוצעות על ידם, בפיקוח צמוד של המפקחים המוצעים על ידם ולכל אמצעי פיקוח נוספים, ככל שיוצעו כאלו.

כמו כן, יקבעו בטוחות כספיות משמעותיות להבטחת השחרור, ככל שיורה בית המשפט לעשות כן, הכל בהתאם לנדרש לאחר בדיקת המפקחים המוצעים ובטרם שחרורם של המשיבים, ככל שכך יוחלט. עוד ישקול בית המשפט לאחר בחינת החלופות המוצעות את הצורך לתגבר כל אחת מחלופות המעצר המוצעות בפיקוח אלקטרוני.

יובהר כי בית המשפט טרם גיבש עמדתו. הזמנת התסקירים תספק לבית המשפט כלי שיאפשר לו לגבש עמדה ואולם אין לראות בהחלטה זו כגיבוש עמדה סופית. לכל צד שמורות הזכויות לטעון כל טענה כפי שימצא לנכון גם לאחר קבלת התסקירים.

התסקירים יוגשו לבית המשפט עד ליום 4/2/13
ויועברו במקביל לב"כ הצדדים.


אני קובע את הבקשה להשלמת טיעון לפני כב' השופט טובי, לאחר הגשת התסקירים, ליום 5/2/13 שעה 14:30, זאת בכפוף ליומנו של בית המשפט.

המזכירות תשלח עותק החלטה זו לב"כ הצדדים ולשירות המבחן. על הסניגורים להמציא לשירות המבחן בהקדם את פרטי החלופות המוצעות. ככל שיקדים שירות המבחן בהכנת התסקירים ניתן יהיה להגיש בקשה להקדמת הדיון.

על ב"כ המשיבים להעביר לפרקליטות, לא יאוחר מ-48 שעות לפני מועד הדיון הבא, את פרטי המפקחים המוצעים ותצהירים מטעמם, כאשר יש לפרט בתצהירים את תעודות הזהות, כתובת מדויקת וכיוצ"ב, באופן שיאפשר לפרקליטות לערוך בדיקה מוקדמת של פרטי החלופה המוצעת קודם למועד הדיון.


בשלב זה ועד להחלטה אחרת יישארו המשיבים במעצר.

המזכירות תעביר את ההחלטה לעיונו של כב' השופט טובי לצורך בחינת התאמת המועד שנקבע ליומנו ושינוי המועד, לפי הצורך.

כמו כן, תשלח המזכירות את ההחלטה לב"כ הצדדים תזמנם למועד הדיון הבא וכן את המשיבים
באמצעות שב"ס.

ניתנה היום, כ"ח טבת תשע"ג, 10 ינואר 2013, שעה 16:50, בהעדר הצדדים.

ר' שפירא, שופט








מת בית משפט מחוזי 48915-12/12 מדינת ישראל נ' פיסל בשר, סלימאן שריף, וסים סלימאן (פורסם ב-ֽ 10/01/2013)