פסקי דין על נביאן אברהם | פסקי דין על נביאן שמואל | פסקי דין על פנאי פלוסף | פסקי דין על גלאי יגאל | פסקי דין על חוני נתן | פסקי דין על שריד יעקב | פסקי דין על ניצן | פסקי דין על פלטין שיווק ופרסום |

42220/03 א     23/08/2004




א 42220/03 נביאן אברהם, נביאן שמואל נ' פנאי פלוסף, גלאי יגאל, חוני נתן, שריד יעקב, ניצן בע"מ, פלטין שיווק ופרסום בע"מ




1
בתי המשפט
א 042220/03
בית משפט השלום תל אביב-יפו
23/08/2004
תאריך:
כב' השופט קליין מנחם

בפני
:

1 . נביאן אברהם

2 . נביאן שמואל

בעניין:
התובעים/המשיבים
עו"ד רוט נורית

ע"י ב"כ עו"ד
נ ג ד
1 . פנאי פלוס
2 . גלאי יגאל

3 . חוני נתן

4 . שריד יעקב

5 . ניצן בע"מ

ע"י ב"כ עו"ד מוזר.ב מיבי

6 . פלטין שיווק ופרסום בע"מ
הנתבעים/המבקשים
החלטה

בפני
בקשה למחיקת הנתבעים 4-1 מכתב התביעה.

מקור הסמכות לדון בבקשה זו מכוח תקנה 100(1) לתקנות סדר הדין האזרחי (להלן: התקנות), הוא כי כתב התביעה אינו מגלה עילה. אם התובענה נעדרת עילה יש מקום למחקה על הסף, כדי לא לנהל הליך סרק ועקר, זאת כאשר הפגמים בתובענה אינם ניתנים לתיקון.
הפגם של העדר עילה הוא משמעותי בשני מקרים, כפי שמציין ד"ר י' זוסמן בספרו "סדר דין אזרחי" ע' 393:
"א. כאשר החסיר התובע עובדה מהותית כמשמעותה בתקנה 71(א) לתקסד"א, ובלעדיה זכותו אינה זכות.
ב. אפילו אם יוכיח התובע את כל העובדות המהותיות, לא יזכה בדין, משום שעובדות אלה אינן מולידות לו זכות, אין לצידו חוק, המטיל על הנתבע את החובה, עקב העובדות המפורשות בכתב התביעה, להיענות לתובע".

רשימת עילות המחיקה שבתקנה 100 איננה רשימה סגורה, וביהמ"ש רשאי, במסגרת סמכותו הטבעית, להיזקק לעילת מחיקה שאיננה מנויה בתקנות, אולם יעשה זאת רק במקרים חריגים, כפי שנקבע בע"א 615/84 - אברהם מרקוביץ נ' חייא סתם, פ"ד מב(1), 541:

"גם על יסוד הכוחות שהוענקו לבית המשפט מטבע ברייתו מוסמך הוא למחוק כתב תביעה. אך זהו צעד מרחיק לכת, אשר בית המשפט ינקוט בו (מעבר לעילות המצויות בתקנה 100 הנ"ל) רק במקרים חריגים, כאשר נסיבות מיוחדות מצדיקות ומחייבות זאת" (שם, 545).

השימוש בסמכות המחיקה מחמת היעדר עילה ייעשה רק במקרים בהם התובענה איננה ניתנת לתיקון, ע"א 556/84 קומפני פריזיין דה נ' שמואל פלאטו שרון, פ"ד לט(2), 529 :

"כשאנו מונחים על יסוד הכלל שאם אך ניתן להציל תובענה מכליון על דרך של תיקון אין מוחקים כתב תביעה על הסף". (שם, 531).
יש הסוברים שהשלב המתאים לבדיקת קיום העילה או העדרה, הוא קדם המשפט, או אז יסנן בית המשפט את התובענות ולא יתיר העברת תיק לשלב ההוכחות, אלא לאחר שנוכח כי קיים יסוד סביר להניח כי לתביעה סיכוי להצליח, שהרי נקבע בע"א 765/81 - משה עומיסי נ' יעקב חסן ו-6 אח' . פ"ד לט(1), 556 :

"הלכה פסוקה היא, כי במקרה של דחיית תביעה על הסף על השופט לנהוג בזהירות יתרה ; הואיל ופעולה זו הינה מרחיקת לכת, יש לעשותה, רק כאשר ברור למעלה מכל ספק, שאין לתובע כל סיכוי לזכות בתביעתו". (שם, 559).

הדיון בבקשת המחיקה אינו מתייחס לאמיתות העובדות, אלא בבדיקה פורמלית טכנית ואין צורך בחקירה ודרישה של העובדות. ראו ע"א 2967/95 - מגן וקשת בע"מ נ' טמפו תעשיות, פ"ד נא(2), 312:

"זהו שילוב של בדיקה טכנית-פורמלית של כתב התביעה, שבו לא מתעוררת שאלה של נטל ההוכחה או של מידת הוכחה. די בכך שהתובע "יראה" על פני כתב התביעה כי בידו עילה". (שם, 333).

המלומד אורי גורן בספרו "סוגיות בסדר דין אזרחי, ע' 139 מציין כי:

"המדיניות השיפוטית הרצויה היא כי מחיקת תובענה על הסף היא "אמצעי הננקט בלית ברירה". די אם קיימת אפשרות, אפילו קלושה, שעל פי העובדות המהוות את עילת התביעה יזכה התובע בסעד המבוקש, כדי שהתביעה לא תמחק באיבה" (ע"א 35/83, חסין נ' פלדמן), שכן ברור כי במחיקת התובענה לא יבוא הסכסוך על פתרונו, ולפיכך יש להעדיף תמיד את הדיון הענייני וההכרעה בסכסוך לגופו של עניין".

יצוין כי על פי הדין העברי, אין מוחקים כתב תביעה על הסף, כפי שמציין פרופ' א.שוחטמן בספרו "סדר הדין", הוצאת מורשת המשפט בישראל, תשמ"ח 1988,עמוד 164:

"משהוגשה תביעה לביה"ד, אין ביה"ד רשאי לסרב לדון בה. אם החלו הצדדים לטעון בפני
ביה"ד, ואין זה משנה מהו נשוא הדיון, שוב אין ביה"ד יכול להסתלק מן הדיון".

ניתן להבחין כי לעיתים ביהמ"ש עשה שימוש בעילה לצורך מחיקה, ולעיתים פסק שאין מקום לעשות בה שימוש, בהתאם לנסיבות המקרה.
כך בע"א 109/49, חברה להנדסה ולתעשייה בע"מ נ' מזרח שירות לביטוח, נפסק:

"אם התובע אינו יכול לקבל את הסעד המבוקש, אפילו הוכיח את העובדות המפורטות בכתב התביעה ביהמ"ש יבטלה על הסף".

בע"א 254/71 - רנביט אימפורט בע"מ נ' אריה לנגלייב ו-3 אח', פ"ד כו(2) 12 , שנושאו תביעה בגין הפרת חוזה, נאמר:

"נראית לי טענת המשיבים שבעל-דין שלא ביקש תיקון ולא הציע כיצד ניתן למלא את החסר, אין להושיע לו בשלב מאוחר. כיוון שכך סבורני שבצדק מחק השופט המלומד את התביעה נגד המשיבים מס' 1 ו-2 בשל חוסר עילה". (שם, 18).

כבוד השופט מלץ פסק בע"א 76/86 - ד"ר יוסף פיינשטיין נ' ה.ש. מלונות בע"מ ואח', פ"ד מג(3), 124 :

"משלא קיימת זכות תביעה, לא קיימת עילת תביעה. ושום תיקון של כתב התביעה אינו יכול לתקן את הפגם שנפל בתביעה, וחבל לנהל דיונים ממושכים שיהיו עקרים, כאשר התוצאה חייבת להיות דחיית התובענה". (שם, 132).

יחד עם זאת, ברבות השנים, גברה הנטייה שלא להעתר למחיקת תובענות על הסף, ולעשות כן במשורה, הן מן הטעם שיש ליתן לתובע את יומו בבית המשפט, אי חסימת דרכו לערכאות בהיותה זכות חוקתית, כפי שנראה להלן, ובתוך כך שימוש בכלים נוספים לבדיקת קיום עילה כגון מבחן הסעד. כך למשל נמנע בית המשפט למחוק תביעות במקרים רלוונטיים לענייננו.
ניתן איפוא לראות כי בית המשפט, כמדיניות שיפוטית, נוטה שלא לחסום את זכות הגישה לערכאות. זכות זו הוכרה על ידי הפסיקה כזכות חוקתית, למרות שאין הוראה ישירה ומפורשת, בנושא זה בחוק יסוד: כבוד האדם וחירותו. ברם, זכות הגישה לערכאות אינה מוחלטת ובית המשפט מאזן בינה ובין שיקולים ראויים ורלוונטיים של טובת הציבור בכללותו, כפי שנקבע בסעיף 8 לחוק היסוד. (ראו הפסיקה לפני חקיקת חוק היסוד: בג"צ 1358/91, ארשיד נ' שר המשטרה, פ"ד מ"ה(2)747, רע"א 544/89, אויקל תעשיות בע"מ נ' מפעלי מתכת בע"מ, פ"ד מ"ד(1)647, ע"א 579/90, רוזין נ' בן נון, פ"ד מ"ו(3)742. השוו הפסיקה אחרי חקיקת חוק היסוד: ע"א 733/95,ארסל אלומיניום בע"מ נ' קליל תעשיות בע"מ, פ"ד נ"א(3)577, רע"א 1643/00 פנינת טל נ' פקיד השומה ים (טרם פורסם).

זכות הגישה לערכאות מעוגנת גם במקורותנו, בספר בראשית פרק י"ח פסוקים כ"א-ל"ג, (פרשת סדום). כאשר שופט כל הארץ שומע את צעקת סדום, הוא איננו מכריע על סמך הצעקות אשר מגיעות אליו, אלא יורד לסדום על מנת לבדוק את שורש העניין, וכדי ליתן הכרעה עניינית בסוגיית "הכצעקתה". כאשר אברהם, המבקש לסנגר על אנשי סדום ושואל: "השופט כל הארץ לא יעשה משפט?", מתדיין הוא ומתמקח עם הקדוש ברוך הוא, ואין סוגרים הדלתות בפני
ו, ואין מדקדקים עמו בסדרי דין, אלא נותנים לו לטעון טיעוניו לגופו של עניין.

לאור האמור לעיל עלי לבדוק האם נכון וראוי יהיה במקרה דנן למחוק את התביעה כנגד המבקשים.

אדון בכל אחד מן הנתבעים הנ"ל בנפרד שכן אין דין אחד לכל הנתבעים הנ"ל.

הנתבעת 1 : נתבעת זו איננה אישיות משפטית אלא שם של כתב עת. על פי הסכמת התובעים נמחקת הנתבעת 1.

הנתבע 2: מעיון בנספח א' לתגובת התובעים לבקשה עולה כי הנתבע 2 מר יגאל גלאי משמש כעורך ראשי של הנתבעת 1.

סעיף 30(א) לחוק הגנת הפרטיות, תשמ"א-1981(להלן: "החוק") קובע כדלקמן:
"(א) פורסמה פגיעה בפרטיות בעתון כמשמעותו בפקודת העתונות (להלן - עתון), ישאו באחריות פלילית ואזרחית בשל הפגיעה האדם שהביא את הדבר לעתון וגרם בכך לפרסומו, עורך העתון ומי שהחליט בפועל על פרסום אותה פגיעה בעתון, ובאחריות אזרחית ישא גם המוציא לאור של העיתון."

אכן צודק ב"כ המלומד של התובעים כי על פי סעיף 30(א) לחוק נושא עורך העיתון באחריות במידה ויוברר כי אכן פורסמה פגיעה בפרטיותם של התובעים.

הנתבעים 3 ו-4 :
על פי תקנה 13 לתקנות סדר הדין האזרחי, תשמ"ד-1984:
"13. יש להראות עניינו של הנתבע
כתב התביעה צריך שיראה כי הנתבע יש לו, או טוען שיש לו, ענין בנושא התובענה ושיש מקום לחייב את הנתבע להשיב עליה."

מעיון בכתב התביעה לא מצאתי מהו המקור לחיוב הנתבעים 3 ו-4.

לא מצאתי כי נטען בכתב התביעה כי הנתבעים 3 ו-4 החליטו בפועל על פרסום המודעה הנ"ל.

אף הגיון ושכל ישר מלמדים כי מנכ"ל העיתון ומנהלה המסחרי לא בודקים ומחליטים על פרסום מודעות ובודאי לא מודעות לוח.

בנוסף לא נטען בפני
כי במידה ויחוייבו הנתבעים 2 ו-5 בדין לא יהא מהיכן להיפרע.

אשר על כן נראה לי כי יהיה זה נכון וצודק למחוק את הנתבעים 1- 3 ו-4 מכתב התביעה. הוצאות הליך זה בסך של 1,000 ₪ בתוספת מע"מ ישולמו ע"י התובעים לנתבעים 3 ו-4 ללא קשר לתוצאות בהליך העיקרי.

התובעים יגישו תצהירי עדות ראשית תוך 30 יום מהיום עם העתק ישירות לנתבעים אשר יגישו את תצהיריהם תוך 30 יום לאחר מכן.

הנני קובע את התיק להוכחות ליום 1.02.2005 שעה 18.00.

המזכירות תשלח החלטה זו לצדדים בדואר רשום
ניתן היום ו' באלול, תשס"ד (23 באוגוסט 2004) בהעדר הצדדים.

מנחם קליין, שופט








א בית משפט שלום 42220/03 נביאן אברהם, נביאן שמואל נ' פנאי פלוסף, גלאי יגאל, חוני נתן, שריד יעקב, ניצן בע"מ, פלטין שיווק ופרסום בע"מ (פורסם ב-ֽ 23/08/2004)