פסקי דין על שרה דיבנק | פסקי דין על המוסד לביטוח לאומי

38193-02/12 בל     30/12/2012




בל 38193-02/12 שרה דיבנק נ' המוסד לביטוח לאומי








בית דין אזורי לעבודה בבאר שבע

ב"ל 38193-02-12

30 דצמבר 2012



לפני: כב' השופט
משה טוינה

נציג ציבור (עובדים) מר סעדיה גוזלן
נציג ציבור (מעבידים) מר שמעון לוי

התובע
:

שרה דיבנק
(ת.ז.

-038381398

)


-

הנתבע
:

המוסד לביטוח לאומי



ע"י ב"כ עו"ד סימונה מימון


פסק דין

1.
פסק דין
זה עניינו תביעה שהגישה הגב' שרה דיבנק
(להלן: "התובעת"), בעקבות החלטת פקיד תביעות מחודש אוקטובר 2011, המכיר בזכותה לקצבת שארים לבתה הקטינה ד.א. בשיעור של 21.7% מקצבת שארים מלאה הכוללת תוספת וותק בשיעור של 10%.

2.
עד שנדרש לטענות הצדדים נפתח בציון העובדות שאינן במחלוקת המהוות את המסגרת לדיון בתביעה והן כדלקמן:

א.
הקטינה א.ד. ילידת 1997, היא בתם של המנוח דיבנק פסקל (להלן: "המנוח") והתובעת.

ב.
התובעת והמנוח התגרשו בחודש מרץ 98'.

ג.
בחודש מרץ 2008 נפטר המנוח בתאונת דרכים בצרפת, במועד הפטירה היה המנוח תושב צרפת.

ד.
בינואר 2011 הגישה התובעת תביעה לגמלת שארים מטעם הקטינה, בעקבות הגשת התביעה הכיר פקיד התביעות בזכותה של הקטינה לגמלת שארים, כמפורט בפתיח ל

פסק דין
זה, המתבטאת בסכום של 214 ₪ לחודש.

3.
בדיון שהתקיים בתביעת התובעת ביום 4.7.2012, טענה התובעת כי סכום הקצבה המשולמת איננו מספק את צרכי הקטינה. בהחלטה שניתנה בסיום הדיון מיום 4.7.2012, ניתנה לתובעת האפשרות להגיש כל בקשה שתראה לנכון, לרבות השגה על המסגרת העובדתית המקבלת ביטוי בדיון המקדמי ובתיק המוצגים; וזאת בתוך 45 יום מתום הדיון. משחלף פרק הזמן להגשת בקשה או השגה מטעם התובעת, הועבר התיק למתן

פסק דין
.

4.
נקודת המוצא לבחינת שאלת זכאות הקטינה לגמלת שארים מצויה בסעיף 253 לחוק. הסעיף קובע את תקופת ההכשרה הנדרשת ממבוטח על מנת לזכות את שאריו בגמלת שארים (זכות המוסדרת בסעיף 252 לחוק).

5.
על פי סעיף 253, זכאים שאריו של מבוטח (הקטינה ד.א. במקרה שלפנינו) לגמלת שארים, אם השלים המבוטח (המנוח כאן), תקופת הכשרה במהלכה היה עובד מבוטח, באחת מפרקי הזמן הבאים:

ב-12 החודשים האחרונים לפני תאריך הפטירה.

ב-24 חודשים בין שהם רצופים ובין שאינם רצופים, בחמש השנים האחרונות לפני תאריך הפטירה.

60 חודשים בין שהם רצופים ובין שאינם רצופים, בעשר השנים האחרונות לפני תאריך הפטירה.

144 חודשים שבהם היה האדם מבוטח, בין שתקופה זו רצופה ובין שאיננה רצופה. (ראה: סעיף 253 (3) לחוק מפנה לסעיף 246).

6.
מתיק המוצגים והודעת הנתבע מיום 23.12.2012, עולה התשתית העובדתית לבחינת שאלת עמידתו של המנוח בתקופת הכשרה המזכה את הקטינה בגמלת שארים הקבועה בחוק; והיא זו:

א.
המנוח שהה בישראל לסירוגין מחודש דצמבר 92' ועד לחודש דצמבר 98'. המנוח יצא את הארץ בחודש ספטמבר 99' ולא חזר אליה עד למועד פטירתו בצרפת, בחודש מרץ 2008.

ב.
במהלך התקופה בה היה המנוח תושב ישראל, היה המנוח מבוטח כעובד במשך 40 חודשים.

ג.
המנוח צבר בצרפת 145 חודשי ביטוח כשכיר בצרפת.

7.
לפיכך, נכון למועד פטירת המנוח בחודש מרץ 2008, לא עמד האחרון באף לא אחד מהחלופות המנויות בסעיף 253 לחוק,
שעניינן תקופת הכשרה בה חייב מבוטח לצורך
הקמת הזכות לגמלת שארים לשאריו, (משלא היה מבוטח בישראל ב-12 החודשים האחרונים לפני תאריך הפטירה, ב-24 חודשים בחמש השנים האחרונות לחייו, ל-60 חודשים בין רצופים ובין שאינם רצופים בעשר השנים טרם פטירתו, ולתקופה של 144 חודשים בכלל).

8.
יוצא מכאן כי מכוח הוראות סעיף 253 לחוק, היה על פקיד התביעות לדחות את תביעת הקטינה א.ד. לגמלת שארים מכל וכל, וזאת משלא צבר המנוח תקופת הכשרה המזכה את הקטינה בתשלום גמלה.

9.
עם זאת ובענייננו, היה המנוח תושב צרפת בפטירתו, מכאן שיש לקבוע את זכויות שאריו לגמלה לצד הבחינה שנעשתה לעיל, באור האמנה שבין ממשלת ישראל לבין ממשלת צרפת. (להלן: "האמנה" ראה: סעיף 374 לחוק המסמיך את המוסד לביטוח לאומי
לפעול ליישום אמנה לביטחון סוציאלי עליו חתומה ממשלת ישראל מול ממשלה זרה).

10.
בקצרה יאמר, כי מכוח האמנה יש לצרף את תקופות העסקה בישראל ובצרפת לתקופת העסקה אחת כוללת, והנתבע חייב בתשלום גמלה "לפי השיעור היחסי של משך התקופות שהושלמו על פי הסדר זה" סעיף 7 (3) לאמנה.

11.
מתעודת עובד הציבור, עליו לא חלקה התובעת צבר המנוח 144 חודשי ביטוח בחו"ל ו – 40 חודשי ביטוח בישראל ומכאן שהחלק היחסי של חודשי העסקה בישראל שווים ל – 21.7%; שיעור הגמלה המשולמת עבור הקטינה בהתאם להחלטת פקיד התביעות.

12.
בהחלטה בתביעה לגמלה מכוח החוק סמכויותיו של פקיד התביעות מוגבלות, בתנאים שנקבעו בחוק להענקת הגמלה; ובשיעור הגמלה הקבוע בחוק. לפיכך לא ניתן לשמוע את התובעת בטענה כי הגמלה המשולמת עבור הקטינה, אינם מספיקה כדי צרכיה.

13.
מהמקובץ עולה כי דין התביעה להידחות משנמצא כי לא נפלה טעות באופן שבו פעל פקיד התביעות בהחלטה שקיבל לתשלום גמלת שארים לקטינה. בנסיבות העניין אין צו להוצאות.

14.
הערעור על פסק הדין הוא בזכות לבית הדין הארצי לעבודה בירושלים בתוך 30 יום מיום המצאת פסק הדין לצד המבקש.
ניתן היום,
י"ז טבת תשע"ג
,
(
30
דצמבר
2012), בהעדר הצדדים ויישלח אליהם.



מר סעדיה גוזלן
נציג ציבור עובדים


משה טוינה
שופט

מר שמעון לוי
נציג ציבור מעבידים








בל בית דין אזורי לעבודה 38193-02/12 שרה דיבנק נ' המוסד לביטוח לאומי (פורסם ב-ֽ 30/12/2012)