פסקי דין על יהודה סויונוב סביון | פסקי דין על מורן אפריאט סביון | פסקי דין על יובל יקוטי

4994-11/12 תאח     10/01/2013




תאח 4994-11/12 יהודה סויונוב סביון, מורן אפריאט סביון נ' יובל יקוטי








בית משפט השלום בחיפה



תא"ח 4994-11-12 סויונוב סביון ואח' נ' יקוטי




בפני

כב' השופט
אבישי רובס

תובעים
1
.
יהודה סויונוב סביון

, ת.ז 302086301

2
.
מורן אפריאט סביון

, ת.ז. 040604159


נגד

נתבע
יובל יקוטי

, ת.ז. 024592883




פסק דין


1.


ביום 4.11.2012 הגישו התובעים
כנגד הנתבע תביעה לפינוי מושכר, לפי פרק טז4 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד - 1984.

2.
התובעת הינם בעלי הזכויות בדירה בת ארבעה חדרים ברחוב קיבוץ גלויות 7 בעכו, הידועה כגוש 18105, חלקה 43/2 (להלן "הדירה"). לטענתם, ביום 30.7.2012 נחתם בינם לבין הנתבע הסכם להשכרת הדירה למשך שנה. דמי השכירות החדשיים נקבעו לסך של 3,600 ₪. על פי המוסכם, היה על הנתבע לשלם את דמי השכירות באמצעות 12 המחאות בסך של 3,600 ₪ כ"א, שתפרענה ב - 16 לכל חודש.


התובעים טענו כי הנתבע לא הפקיד בידיהם המחאות עבור שכר הדירה ובמהלך שלושה חדשים עד הגשת התביעה, שלם דמי שכירות בסך כולל של 4,600 ₪ בלבד, תוך שהוא דוחה ב"לך ושוב" את התובעים ומתן הבטחות ותירוצים בדבר סיוע מעמידר. לטענתם, הנתבע הפר את הסכם השכירות באופן יסודי ולכן, הם זכאים לעתור לפינויו. עוד נטען, כי הם הולכו שולל על ידי הנתבע, שטען בפני
הם כי הוא בעל תפקיד שיפוטי בהוצאה לפועל.


התובעים עתרו, אפוא, להורות לנתבע לפנות את הנכס המושכר. כתב התביעה נתמך בתצהירו של התובע מס' 1.

3.
הנתבע הגיש כתב הגנתו ביום 13.12.2012. במסגרת כתב ההגנה, אשר הנתבע כי חתם על הסכם השכירות וטען, כי היה אמור להכנס לגור בדירה ביום 1.8.2012. משהגיע לדירה חשכו עינו והוא נדהם לגלות כי הדירה עדיין היתה בשיפוצים, מטונפת ומלוכלכת ועדיין עבדו בה פועלים. לטענתו, הוא נאלץ לגור אצל בני משפחה וברכבו.


הנתבע טען, כי פנה לתובע אולם, הנ"ל מסר לא כי לא ניתן לעשות דבר ולכן, בסופו שלדבר, הוא נכנס לדירה רק ביום 10.8.2012, כשהיא עדיין מלוכלכת ומלאה בפסולת השיפוץ. נטען, כי במשך שבוע, הוא נאלץ לנקות את פסולת הבניין וכי התובע אשר לו להביא חברת ניקיון. בהמשך, נטען כי לא היו מים חמים בדירה ונתגלו בעיות חשמל. התובע שלח בעל מקצוע שתקן את בעיית המים ובקש כי הנתבע יביא חשמלאי שיתקן את הליקוי בחשמל, דבר שארך שבוע נוסף. רק אז נכנסו הנתבע וילדיו לגור בדירה. לטענתו, סוכם בינו לבין התובע, כי ינתן לו פיצוי בגובה חדש שכר דירה וכי התשלום בעד חברת הניקיון והחשמלאי יקוזז משכירות החודש שלאחר מכן. לטענתו, צויין בהסכם כי כניסתו לדירה הינה ביום 16.8.2012, מאחר והדירה לא היתה מוכנה בעת החתימה על ההסכם. עוד טען הנתבע, כי שלם עבור החדש הראשון סך של 3,600 ₪, "בן בהפקדה בנקאית והן במזומן" (כך במקור - א.ר.), דמי השכירות עבור החדש השני קוזזו כנגד הפיצוי שהובטח לו ובנוסף, קוזז התשלום עבור החשמלאי וחברת הניקיון. ביום 16.10.2012 התחשבנו הצדדים ולטענת הנתבע, סוכם כי ישלם סך של 1,600 ₪ עבור יתרת דמי השכירות המגיעים לתובעים, עד ליום 16.11.2012 וכי סכום זה שולם בהפקדה בנקאית (צורף אישור הפקדה מהבנק על סך של 1,600 ש"ח). הנתבע עתר, אפוא, לדחות את התביעה.


ראוי לציין, כי הנתבע אינו מיוצג ולא צרף תצהיר עדות ראשית לכתב ההגנה מטעמו, בניגוד להוראות התקנות. חרף מחדלו זה, מאחר והוא אינו מיוצג ומדובר בתביעת פינוי שעלולות להיות לה השלכות קשות, מצאתי לאפשר לנתבע להעיד ללא תצהיר עדות ראשית, על פי הטיעון שבכתב ההגנה והמסמכים שצורפו אליו. בהמשך הדיון, מצאתי כי הנתבע יודע היטב לנהל את הגנתו, לחקור בחקירה נגדית, להתנגד להגשת מסמכים ולסכם טענותיו, כך שאינני מקבל את טענתו כאילו לא היה ערוך לדיון.

4.
במהלך ישיבת ההוכחות שהתקיימה בפני
היום, נוהל דיון לא פורמאלי, בניסיון להביא את הצדדים לידי הסכמה אולם, הדבר לא צלח. לפיכך, נחקרו הצדדים על תצהיריהם וסיכמו את טענותיהם בעל פה.

דיון והכרעה

5.
אין חולק, כי התובעים הינם בעלי הזכויות בדירה וכי הסכם השכירות נחתם ביום 30.7.2012. לפי סעיף 2(א) להסכם השכירות, הרי שהנתבע שכר את הדירה לתקופה בת 12 חדשים, החל מיום 16.8.2012 ועד ליום 15.8.2013.


טענתו של הנתבע כאילו היה אמור היה להכנס לגור בדירה כבר ביום 1.8.2013, אינה עולה מלשון ההסכם, היא לא הוכחה בפני
ויש לדחותה. יתירה מזאת, אני דוחה את טענתו לפיה, נחתם בין הצדדים הסכם קודם לפיו, הוא אמור היה להכנס לדירה ביום 1.8.2012 וכי לאחר שהגיע למקום ומצא כי הדירה אינה ראויה למגורים, נחתם הסכם נוסף. טענה זו עלתה לראשונה בחקירתו הנגדית של הנתבע (עמ' 4, שורות 19 - 22 לפרוטוקול), היא לא מצאה ביטוי כלשהו בכתב ההגנה מטעמו וממילא, לא צרף הנתבע העתק מהסכם זה. יתירה מזאת, אין חולק כי הסכם השכירות נחתם ביום 30.7.2012 ועל פי הרישא להסכם, הנתבע ראה את הדירה ומצא אותה מתאימה לשימושו. לפיכך, הוא לבטח לא הופתע ממצב הדירה ביום 1.8.2012, יומיים לאחר חתימת ההסכם.

6.
התובע אשר אמנם, כי הנתבע קבל את מפתח הדירה בעת החתימה על הסכם השכירות וכי נכנס לדירה ביום 2.8.2012 אולם, טען כי הנתבע מהר להכנס, מאחר והיתה לו בעיה (עמ' 1, שורות 13 - 19 לפרוטוקול). טענה זו קבלה חיזוק בחקירתו הנגדית של הנתבע, עת הוצג בפני
ו עותק החלטה של בית משפט השלום בקריות בע"ר (קריות) 44130-07-12 מיום 23.7.2012 (ת/1) לפיה, עוכב פינויו של הנתבע מדירה אחרת, וזאת עד ליום 30.7.2012. אך סביר להניח וכך אני קובע, כי לאור צו הפינוי שניתן ליום 30.7.2012, מהר הנתבע לחתום באותו יום על הסכם שכירות עם התובעים ולאור המצוקה בה היה נתון, עקב פינויו מהדירה הקודמת, הוא בקש להכנס לדירה טרם תחילת תקופת השכירות.

7.
התובע אשר בחקירתו הנגדית, כי בעת שהנתבע נכנס לדירה, ביום 2.8.2012, עדיין היו חסרות דלתות בחדרים וכי היתה בדירה פסולת בניין, אשר פונתה על ידי הנתבע (עמ' 2, שורות 21 - 31 לפרוטוקול). עוד אשר התובע, כי הנתבע הביא אנשים לצורך ניקיון הדירה, באישורו (עמ' 2, שורה 32 ועמ' 3, שורות 1 - 3 לפרוטוקול). בהמשך, אשר התובע כי אכן נתגלתה בעיה בדוד המים, אשר הוחלף ותוקן ובעיה בחשמל, בגינה
שלח חשמלאי לדירה, עוד באותו היום (עמ' 3, שורות 15
- 15 לפרוטוקול).

8.
לא לשווא נקבע בהסכם, כי מועד תחילת השכירות יהיה ביום 16.8.2012, שהרי אין חולק כי הדירה לא היתה מוכנה לגמרי ביום החתימה על ההסכם, אם כי על פי הנתונים והראיות שהובאו בפני
, היא בהחלט היתה ראויה למגורים, בכפוף לניקיונה. ניסיונו של הנתבע להתלות בכך, נעשה בחוסר תום לב, שהרי שהוא קבל אפשרות להכנס לדירה ולהביא אליה את חפציו, חרף האמור בהסכם, עוד בתחילת חודש אוגוסט 2012, ולמעשה, התובעים אף לא טענו כי על הנתבע לשלם סכום כלשהו בגין התקופה החל 1.8.2012 ועד ליום 16.8.2012.

9.
אין חולק, כי הנתבע שלם סך של 3,600 ₪ בגין חודש השכירות הראשון (החל מיום 16.8.2012 עד 16.9.2012). בהתאם להוראות ההסכם, עד מועד הגשת התביעה (3.11.2012), אמור היה הנתבע לשלם לפחות שני תשלומים נוספים בסך של 3,600 ₪, כ"א, בתאריכים 16.9.2012 ו - 16.10.2012 ובסה"כ - 7,200 ₪. אין חולק, כי הנתבע שלם סך של 1,600 ₪ בלבד, ביום 16.10.2012. מאז, לא שלם הנתבע לתובעים דבר עבור דמי השכירות.

10.
הנתבע טען, כאמור, בכתב ההגנה, כי סוכם בין הצדדים, כי ינתן לו פיצוי השווה לדמי שכירות של חדש, בגין מצב הדירה עת נכנס אליה. טענה זו נדחית מאליה, משני טעמים. ראשית, קבעתי לעיל, כי כניסתו של הנתבע לדירה טרם מועד תחילת תקופת השכירות, היתה לאור מצוקתו הוא, עת פונה ביום 30.7.2012 מדירה אחרת. הטענה כאילו התובעים הסכימו לוותר על דמי שכירות של חדש, בשל מצב הדירה בתקופה החל מיום 1.8.2012 ועד ליום 16.8.2012, משוללת היגיון, שעה שמדובר ב"תקופת חסד" לנתבע ובני משפחתו, אשר לא היה להם מקום מגורים אחר. שנית, לא הוכח בפני
כי הצדדים אכן הגיעו לידי הסכמה לפיה, יהיה פטור הנתבע מתשלום דמי השכירות בעד חדש השכירות השני, החל מיום 16.9.2012 ועד ליום 16.10.2012. התובע עצמו הכחיש טענה זו ולא הובאה בפני
ראיה אחרת, מלבד עדותו היחידה של הנתבע בעניין זה.

11.
בנוסף, טען הנתבע כי קזז את התשלום עבור החשמלאי וחברת הניקיון וכי ביום 16.10.2012 התחשבנו הצדדים ולטענתו סוכם כי ישלם סך של 1,600 ₪ עבור יתרת דמי השכירות המגיעים לתובעים, עד ליום 16.11.2012.


גם טענות אלו אני דוחה. ראשית, לא הוכח בפני
כי הנתבע הוציא הוצאות כלשהן בגין תיקון החשמל בדירה (התובע טען, כאמור, בחקירתו הנגדית, כי הוא זה ששלח חשמלאי למקום). הנתבע לא טרח לציין מיהו אותו חשמלאי שהזמין לדירה, מה מהות התיקון שבוצע, מהו הסכום המדוייק ששולם לידיו ומתי ולא צורפה על ידיו חשבונית או קבלה. בדומה, לא הוכח בפני
כי הנתבע הזמין חברת ניקיון וכי שלם תשלום כלשהו בעד ניקיונה של הדירה. להיפך, כפי שניתן להבין מכתב ההגנה ומעדויות הצדדים בפני
, הוא עצמו ניקה את הדירה. גם אם אניח שהנתבע זכאי לתשלום בעד עבודות הניקיון, הרי שלא הוכח בפני
, ולא לכאורה, מהו אותו סכום וכי הצדדים אכן הסכימו לקיזוזו. שלישית, על פי סעיף 13(ב) להסכם השכירות, אין הנתבע רשאי כלל לקזז סכומים כלשהם מדמי השכירות.

12.
במהלך חקירתו הנגדית, סתר הנתבע את טענותיו בכתב ההגנה וטען, כי שלם לתובעים סך נוסף של 1,000 ₪ בהפקדה בנקאית, אך לא יכול היה להציג אסמכתא כלשהי לכך (בשונה מההפקדה מיום 16.10.2012) (עמ' 6, שורות 9, 23 ו - 24 לפרוטוקול). בנוסף, העלה הנתבע טענה חדשה לפיה, מסר סך של 2,000 ₪ לידי אימו של הנתבע (עמ' 6, שורות 9 ו - 10 לפרוטוקול). טענה זו לא נזכרה בכתב ההגנה, היא מהווה הרחבת חזית וממילא, יש בה כדי לסתור את טענות הנתבע בנוגע לדרך ההתחשבנות בין הצדדים ביום 16.10.2012.

13.
סיכומה של נקודה זו, אני דוחה את טענותיו של הנתבע לפיהן, סוכם בין הצדדים על קיזוז סכומים כלשהם וכי שלם סכומים נוספים בגין דמי שכירות, מעבר לסך של 3,600 ₪ בעד חדש השכירות הראשון וסך של 1,600 ₪ בהפקדה בנקאית לחשבונו של התובע. בסך הכל שלם הנתבע עבור דמי השכירות עד ליום 16.10.2012, סך של 5,200 ₪, בעוד שהיה עליו לשלם לתובעים עד לאותו מועד דמי שכירות בסך של 10,800 ₪. בנוסף, אשר כאמור הנתבע בחקירתו הנגדית, כי לא שלם דמי שכירות נוספים מאז יום 16.10.2012.


מהראיות שהובאו התברר, כי אי תשלום דמי השכירות והקיזוזים הנטענים על ידי הנתבע, לא נבעו מהסכמות אליהן הגיעו הצדדים, אלא ממצוקתו הכלכלית של הנתבע, אשר נזקק לסיוע בדמי שכירות מעמידר, סיוע אשר כנראה לא ניתן בסופו של דבר. זו הסיבה לכך שגם לא שלם את דמי השכירות החדשיים מאז חודש אוקטובר 2012 ואילך (עמ' 5, שורות 28 ו - 29 לפרוטוקול).


נמצא, אפוא, כי הנתבע הפר באופן יסודי את הסכם השכירות באי תשלום דמי השכירות. בנוסף, אין חולק, כי הנתבע לא הפקיד בידי התובעים 12 המחאות בגין דמי השכירות, בניגוד להוראות ההסכם (עמ' 7, שורות 8 - 9 לפרוטוקול) ובכך הפר תנאי נוסף של ההסכם.

14.
סיכומו של דבר, הנתבע הפר באופן יסודי את הסכם השכירות נשוא התביעה, באי תשלום דמי השכירות לאורך תקופה ארוכה ולכן, זכאים התובעים לסעד הפינוי לו עתרו בכתב התביעה.

15.
אני מקבל, אפוא, את התביעה ומורה לנתבע לפנות את הדירה ברחוב קיבוץ גלויות 7 בעכו, הידועה כגוש 18105, חלקה 43/2 ולהחזיר את החזקה בו לידי התובעים, כשהיא נקיה מכל אדם וחפץ. על מנת לאפשר לנתבע להיערך בהתאם ולפנות את הנכס באופן מסודר, תפונה על ידיו הדירה עד ליום 30.1.2013, בשעה 14:00.

בנוסף, אני מחייב את הנתבע לשלם לתובעים את אגרת התביעה וכן, שכ"ט עו"ד בסך של 5,700 ₪. סכומים אלו ישולמו בתוך 30 ימים מהיום, שאחרת ישאו הפרשי הצמדה וריבית כחוק, מהיום ועד למועד התשלום בפועל.

המזכירות תמציא העתק מפסק הדין לצדדים.

ניתן היום,
כ"ח טבת תשע"ג, 10 ינואר 2013, בהעדר הצדדים.








תאח בית משפט שלום 4994-11/12 יהודה סויונוב סביון, מורן אפריאט סביון נ' יובל יקוטי (פורסם ב-ֽ 10/01/2013)