פסקי דין על שי הוכשטיין | פסקי דין על הראל חברה לביטוח | פסקי דין על גיל מדהלה |

22323-02/12 תק     13/01/2013




תק 22323-02/12 שי הוכשטיין נ' הראל חברה לביטוח בע"מ, גיל מדהלה




לך






בית משפט לתביעות קטנות ברחובות

ת"ק 22323-02-12 הוכשטיין נ' הראל חברה לביטוח בע"מ
ואח'



13 ינואר 2013





בפני
כב' השופט בדימוס גדעון ברק


התובע
שי הוכשטיין


נגד

הנתבעים
1. הראל חברה לביטוח בע"מ

2. גיל מדהלה


<#1#>
נוכחים:
התובע בעצמו
נציג הנתבעת 1 – מר עודד רפאלי
הנתבע 2 בעצמו

<#2#>
החלטה

מאחר והתובע לא התייצב לדיון של יום 5.8.12, נדחתה התביעה לבקשת נציג הנתבעת 1, והתובע אף חויב בהוצאות.

לאחר ההחלטה הנ"ל, הגיש התובע בקשה לביטול

פסק דין
, והבקשה נקבעה לדיון להיום.

למרות התגובה שניתנה בכתב של הנתבעים על בקשת התובע, שאלתי שוב את נציג הנתבעת 1, אם הוא מוכן שההחלטה תבוטל, ולטענתו, אין מקום לבטל את ההחלטה, משום שהיא הוגשה לאחר עבור המועד הקבוע בתקנות, ולטענתו, זו כבר פעם שלישית שהוא מתייצב לבית המשפט, בעוד שהתובע לא התייצב.

באשר לטענת נציג הנתבעת 1 על הגשת הבקשה באיחור, אני דוחה טענה זו, משום שהחלטה לדחיית התביעה ניתנה ביום 5.8.12, שהוא יום של פגרת בתי המשפט, ולכן אם התובע הגיש את הבקשה ביום 4.9.12, אזי לא עבר המועד, משום שימי הפגרה לא נלקחים בחשבון.

זאת ועוד – לאחר שעיינתי בכתב התביעה ובכתב ההגנה, נראה לי שיש מחלוקת בין הצדדים, הראויה להתברר בבית המשפט, ומאחר והחלטה שניתנה ביום 5.8.12 לדחיית התביעה נחסמת למעשה דרכו של התובע להגשת תביעה נוספת, ומכך למעשה עולה, שלתובע לא ניתן יומו בבית המשפט, ולכן אני מחליט לבטל את ההחלטה מיום 5.8.12, ולדון בתביעה מחדש.





כמובן שביטול ההחלטה עקב אי התייצבות התובע דורש התייחסות להוצאות הנתבעים, ולכן, הגם שביטלתי את ההחלטה הדוחה את התביעה, אינני מבטל את ההחלטה הנוגעת לשאלת ההוצאות שהטלתי על התובע באותה החלטה של יום 5.8.12.
<#3#>

ניתנה והודעה היום ב' שבט תשע"ג, 13/01/2013 במעמד הנוכחים.




ג. ברק, שופט (בדימוס)
<#4#>



פסק דין

מעדויות הצדדים המעורבים בארוע נשוא תיק זה עולה שבעצם שני הצדדים מסכימים, שלא היה מגע בין שני הרכבים בעת שהתובע נפל מהקטנוע ועם הקטנוע.

השאלה היא שאלת האחריות ושאלת בירור העניין, מה גרם לנפילת הקטנוע, והאם האחריות לנפילת הקטנוע, ובעקבות זה, נפילתו של התובע, נבעה מאחריותו של הנתבע 2 (להלן: "הנתבע"), או שמא היתה גם מעורבות או רשלנות תורמת גם של התובע, לעצם הנפילה מהקטנוע.

בעניין התאונה עצמה, העיד התובע ושני עדים מטעמו, כאשר בפועל לא עזרו עדים אלה במאומה, כדי להבהיר לבית המשפט, כיצד ארעה התאונה, ומה גרם לנפילת הקטנוע, שכן העדה אשר רכבה עם התובע על הקטנוע, לא זכרה מאומה, וכל שידעה לומר הוא, שהיא נפלה מהקטנוע, ולא ראתה במקום את התובע אלא במרחק, ואילו את הנתבע לא ראתה כלל.

העד השני של התובע, הוא עורך דין אשר הזדמן למקום, וניהל שיחה עם הנתבע, והעיד בפני
בית המשפט על אותה שיחה, אך גם הוא לא היה נוכח בעת הארוע עצמו.

התובע מתאר בפני
את הארוע באופן כזה שבשעת נסיעתו, ביצע הנתבע פניית פרסה, ומאחר והוא עשה נסיון שלא לפגוע ברכב אשר ביצע את הפנייה, תוך כדי סטייה, הוא איבד שליטה ונפל מהקטנוע.

הנתבע אשר העיד בבית המשפט, ועלי לומר כי עדותו היתה עדות הוגנת ובלתי מתחמקת, אשר הסביר לבית המשפט, שאכן ביצע פניית פרסה, ותוך כדי כך ראה את הקטנוע אשר מגיע לעברו ונופל, והתובע נפל מקטנוע זה.

הנתבע העיד בבית המשפט כיצד ניסה לעזור לתובע, וגם העיד בבית המשפט, כיצד ניסה לסיים את ההליך מחוץ לכתלי בית המשפט.

לאחר ששמעתי את העדויות ולאחר שעיינתי בחומר הראיות, אני קובע כי בעצם ביצוע פניית הפרסה – ואין זה משנה אם היה מותר לבצע פניית פרסה באותו מקום – אם לאו, הרי שעצם הפנייה, בוצע בחוסר זהירות, ובחוסר תשומת לב מספקת, ובעת שהנתבע ביצע את הפנייה, הוא לא התחשב ולא הבחין בקטנוע שמגיע, ואשר למעשה בעצם הפנייה, חוסם הוא את המשך דרכו של הקטנוע.

לכן, בנסיבות אלה, אני קובע כי מירב האחריות לגרם הנזק לקטנוע ולנפילתו של התובע, רובצת על הנתבע, אך גם התובע לפי עדותו הוא, תרם לגרם התאונה, כאשר עולה מעצם הנפילה ומעצם הצורך בסטייה, שהוא נסע במהירות שאינה תואמת את תנאי השטח, וגם עולה שלא הבחין מבעוד מועד ברכבו של הנתבע אשר ביצע את פניית הפרסה, וכאשר כבר הבחין ברכב זה, היה כבר קרוב אל אותו רכב, ולמרות שניסה להתחמק מהרכב או מלפגוע ברכב, בכל זאת, נפל הקטנוע, ובעקבות כך נפל גם התובע והעדה שרכבה עימו על הקטנוע.

בנסיבות אלה, אני קובע כי גם התובע תרם את תרומתו לגרם התאונה.

לאחר ששקלתי את הנסיבות, אני קובע את אחריותו של הנתבע בשיעור של 70% ואילו את אחריותו של התובע בשיעור של 30%, ובהתאם לחלוקת אחריות זו, על הנתבעים לפצות את התובע.

באשר לסכום הפיצוי – תבע התובע סכום בלתי מוכח של 9,370 ₪, אשר כלל בחובו נזק ממשי של 6,370 ₪, עוגמת נפש בסך 3,000 ₪ ושכ"ט עורך דין 1,500 ₪, אך בפועל, אם אצטרך לבחון הנזקים עצמם, הרי שהתובע לא המציא חשבונית על תיקון הקטנוע, וכל שהמציא לבית המשפט, הוא הצעת מחיר שניתנה ביום 15.3.09, ואין לדעת כלל אם כל מה שנרשם בהצעת המחיר גם תוקן, ובנוסף לכך העיד התובע, שהוא אמנם תיקן את הקטנוע, אך בינתיים מכר אותו.

באין בפני
אומדן נזק אחר, אני מקבל את סכום הנזק החלקי שבהצעת המחיר, חלקי משמעו סך של 5,024 ₪, ואיני מקבל את הנזק אשר מתייחס לכיסוי גוף שמאל, שאינני יודע מהו, וכמו כן, אינני מתייחס לתביעת סכום של עבודה בסך 895 ₪, כאשר לא הוכח בפני
, שהקטנוע תוקן, ושולם עבור תיקון זה הסך שנזכר בהצעת המחיר.

על כן, כל שהוכיח התובע הוא נזק של 5,024 ₪, ולכן אני מחייב את הנתבעים – שניהם ביחד ו/או כל אחד מהם בנפרד -
לפצות את התובע בסך 3,517 ₪ (70% מגובה הנזק המוכח) בצירוף ריבית והפרשי הצמדה כחוק מיום הגשת התביעה 13.2.12 ועד התשלום בפועל.

התובע גם לא הוכיח תשלום עבור שכר טרחת עורך דין, והעורך דין עצמו שהתייצב בבית המשפט, גם לא זכר כלל שהוא קיבל שכר טרחה בנדון דנן, מה עוד, שבתחילה אמר שהוא לא קיבל שכר טרחה, וסביר הוא, שאכן לא קיבל, משום שהוא העיד בפני
, שהתובע הינו קרוב משפחה שלו.
לכן, יתרת סכום התביעה נדחית מחוסר הוכחה.

כמו כן, בהתחשב בעובדה שהתובע לא התייצב למועדים האחרים שהתקיימו בתיק זה, אך מאידך, בהתחשב בכך שהתובע כבר חויב בסכום ההוצאות בגין כך, ובהתחשב ברשלנות התורמת, אני מחייב את הנתבעים באופן סולידרי לשלם לתובע הוצאות משפט בסך 350 ₪ בצירוף ריבית והפרשי הצמדה מהיום ועד התשלום בפועל.

מאחר והתובע חויב בסכום הוצאות בסך 400 ₪ אשר טרם שולם, הרי שניתן לקזז את הסך הנ"ל מסכום הנזק הכולל שקבעתי ב

פסק דין
זה.

הזכות להגיש בקשת רשות ערעור לבית המשפט המחוזי תוך 15 ימים מהיום.
#5#>

ניתנה והודעה היום ב' שבט תשע"ג, 13/01/2013 במעמד הנוכחים.



ג. ברק, שופט (בדימוס)
קלדנית/יפה






תק בית משפט לתביעות קטנות 22323-02/12 שי הוכשטיין נ' הראל חברה לביטוח בע"מ, גיל מדהלה (פורסם ב-ֽ 13/01/2013)