פסקי דין על אבו סיני איהאב | פסקי דין על סהר- חברה ישראלית לביטוח | פסקי דין על אבנר- איגוד לביטוח נפגעי רכב |

4355/02 א     24/08/2004




א 4355/02 אבו סיני איהאב נ' סהר- חברה ישראלית לביטוח בע"מ , אבנר- איגוד לביטוח נפגעי רכב בע"מ




1
בתי המשפט
א 004355/02
בית משפט השלום חדרה
24/08/2004
תאריך:
כב' השופט חננאל שרעבי

בפני
:
אבו סיני איהאב

בעניין:
התובע
- נ ג ד -
1. סהר- חברה ישראלית לביטוח בע"מ

2. אבנר- איגוד לביטוח נפגעי רכב בע"מ


הנתבעות
פסק דין
1. עפ"י הסכמת הצדדים שקיבלה תוקף של החלטה ביום 6/7/04, ניתן בזאת

פסק דין
בתיק זה עפ"י סעיף 4(ג) לחוק פיצויים לנפגעי תאונות הדרכים, התשל"ה-1975 (להלן: "חוק הפלת"ד").

2. הצדדים הגישו סיכומיהם בנדון עם כל החומר הרלוונטי.

3. בתובענה זו גם מונה מומחה בתחום האורטופדיה, פרופ' משה רופמן, אשר קבע בחוות דעתו הרפואית מיום 30/9/03 כי לתובע לא נותרה נכות צמיתה בתחום האורטופדיה, עקב תאונת הדרכים נשוא תובענה זו.

4. מסכת העובדות בזעיר אנפין היא כדלקמן:
א. התובע, יליד שנת 1974, נפגע בתאונת דרכים ביום 14/7/01, כשנסע ברכב בעל מספר רישוי 12-675-19 (להלן: "הרכב"), ונחבל חבלות גוף.
ב. הנתבעות הן אלה שביטחו את הרכב בביטוח חובה, ואין מחלוקת בין הצדדים לענין הכיסוי הביטוחי בענייננו.

5. כאמור, נחבל התובע בתאונה חבלות גוף, שעיקרן אורטופדיות, אשר לא הצריכו אישפוז אך הצריכו טיפולים פיזיותרפיים.
מהחומר הרפואי גם עולות תלונותיו של התובע על כאבים ומגבלות תנועה באזור עמוד השידרה המותני וכתף ימין.

6. לטענת התובע גם היה בחופשת מחלה בעקבות התאונה במשך כשמונה חודשים וחצי.

סכום הפיצויים

7. כאב וסבל:
לאחר שעיינתי בחומר הרפואי שצורף לסיכומי התובע, שוכנעתי כי הגם שלא נותרה לתובע נכות צמיתה בעקבות התאונה, סבל התובע מכאבים עקב פציעתו לאורך זמן, אשר אף הצריכו כ- 22 טיפולים פיזיותרפיים.
בנסיבות אלה סבורני כי סכום פיצוי בסך של 10,000 ₪ יהא בו כדי להוות פיצוי הולם בראש נזק זה בנסיבות המקרה דנן.

8. הפסד שכר לעבר:
עיקר המחלוקת בין הצדדים מתמקדת בראש נזק זה.
התובע טוען כי שהה בחופשת מחלה בעקבות פציעתו בתאונה במשך כשמונה חודשים וחצי. לראייה אף צירף לסיכומיו תעודות מחלה שניתנו לו ע"י רופא משפחה, ד"ר נסיר ויליאם, לתקופה זו.
הנתבעות בסיכומיהן טוענות כי התובע מגזים בתקופת אי הכושר הנטענת, ותעודות המחלה אשר הונפקו לו ע"י רופא משפחה (ולא ע"י רופא אורטופד), לא רק שהונפקו לו באופן סיטונאי ללא כל הצדקה, אלא אף בניגוד להנחיות משרד הבריאות (אשר הן, כפי שעולה ממכתבו של ד"ר מיכאל דור ראש אגף רפואה כללית בפועל במשרד הבריאות, מיום 9/9/01, אשר צורף כנספח לסיכומי הנתבעות, כי רופא משפחה רשאי לתת תעודות מחלה לשתי תקופות שביחד לא עולות על 30 יום ומעל תקופה זו יש צורך בחתימה נוספת של מנהל המרפאה או הרופא המחוזי. לגבי תקופות ארוכות יותר יש צורך באישור מהמרפאה לרפואה תעסוקתית).
הנתבעות סבורות כי תקופת אי הכושר הסבירה במקרה הנדון היא כדלקמן, כפי שמפרט פרופ' רופמן בתשובותיו לשאלות ההבהרה של ב"כ התובע (תשובה לשאלה 14):
כשבועיים עד חודש אי כושר מלא.
50 עד 75 אחוזי אי כושר לחודש נוסף.
10 אחוזים לחודש אי כושר נוסף.

לאחר ששקלתי את טענות הצדדים לענין תקופת אי הכושר אותה יש לייחס לתובע בתובענה זו, סבורני כי תקופת אי כושר סבירה או ראויה בתובענה זו היא 3 חודשים.
לא ראיתי לנכון לאשר לתובע את מלוא תקופת אי הכושר לה הוא טען לאור טענות הנתבעות ותשובתו של פרופ' רופמן המצויינת לעיל. לו היה התובע תומך את תעודות המחלה שלו באישור מרופא אורטופד ורופא תעסוקה, יתכן ומסקנתי היתה שונה. בכל מקרה בוודאי שבמקרה הנדון לא ניתן להסתפק אך ורק בתעודות מחלה אשר ניתנו ע"י רופא משפחה, כשעל פניו ברור כי הבעיה בגינה הוצאו תעודות המחלה היא אורטופדית, ובמיוחד כשתקופת אי הכושר היא כה ארוכה (כשמונה חודשים וחצי).
מאידך, מסקנתי היא כי התובע זכאי לפיצוי בגין הפסד שכר בעבר לתקופה של 3 חודשי אי כושר מלאים ולא חלקיים כפי שציין פרופ' רופמן בתשובה 14 המפורטת לעיל. שוכנעתי, כי התובע עבד עובר לתאונה בעבודה פיזית (עבודות בנין), וגם אי כושר חלקי מבחינה רפואית גורם או עלול לגרום לאי כושר עבודה מלא בעבודתו זו.

מהו הפיצוי לו זכאי התובע בגין אובדן שכר בעבר?
גם על כך חלוקות הדעות בין הצדדים.
בעוד אשר התובע טוען כי שכרו החודשי הוא כ- 5,500 ₪ בחודש כפועל בניין, סבורות הנתבעות כי התובע לא הוכיח שעבד באופן רציף עובר לתאונה, החליף מעבידים כל עת וזאת כנראה על רקע המצב התעסוקתי בשוק.
להוכחת רמת שכרו צירף התובע לסיכומיו תלוש שכר יחיד לחודש יולי 2001, המלמד כי שכרו היומי הוא 200 ₪ (נספח ח' לסיכומים).
תלוש השכר האמור גם מלמד, כפי שרשום בו, כי תחילת עבודתו של התובע בעבודה זו היתה בחודש יולי 2001, הוא חודש התאונה.
בצדק טוענות הנתבעות כי תלוש שכר יחיד זה איננו מלמד על רמת השכר האמיתית של התובע, עובר לתאונה.
התובע צירף לסיכומיו גם מידע על הכנסות לשנות המס 2001-2002 מאגף מס הכנסה, ממנו עולים הנתונים הבאים:
בחודשים ינואר-מרץ 2001 השתכר התובע כ- 3,200 ש"ח בחודש, ברוטו.
בחודשים אפריל-מאי 2001 השתכר התובע כ- 3,900 ש"ח בחודש, ברוטו.
בחודש יוני 2001 השתכר התובע כ- 4,729 ש"ח בחודש, ברוטו.
כשאני בוחן את רמות השכר הנ"ל של התובע עובר לתאונה, ולא רק בהסתמך על תלוש השכר היחיד בחודש יולי 2001 שצורף לסיכומיו, סבורני כי יש להעמיד את שכרו החודשי הממוצע של התובע עובר לתאונה, על סך של 4,200 ש"ח ברוטו. לאחר ניכוי מס בשיעור של 25%, עפ"י סעיף 4(א)(2) לחוק הפלת"ד, השכר הממוצע החודשי של התובע בערכי נטו, הינו סך של 3,150 ש"ח.
בעבור 3 חודשי כושר מלאים זכאי התובע לסכום פיצוי של 9,450 ₪, בצירוף הפרשי הצמדה מיום התאונה 14/7/01 ועד ליום התשלום בפועל.

9. אובדן כושר השתכרות לעתיד:
היות ובמקרה דנן לא נותרה נכות צמיתה לתובע, לא מצאתי לנכון לפסוק פיצוי בגין ראש נזק זה.

10. עזרת צד ג':
לא מצאתי לנכון לפסוק לתובע פיצוי בגין ראש נזק זה, כיוון שלא שוכנעתי, כטענתו, כי לא היה יכול להסתדר בעצמו, וללא עזרת צד ג', בתקופה הסמוכה לאחר התאונה.

11. הוצאות רפואיות והוצאות נסיעה:
טוען התובע כי הוציא הוצאות בעקבות התאונה, הן לצורך טיפולים רפואיים והן לצורך נסיעות, תוך שהוא מעריך את הוצאותיו בנדון בסיכומיו, בסך של 2,000 ₪.
הנתבעות מכחישות הוצאות אלה מכל וכל וטוענות כי טענותיו בנדון של התובע נטענות בעלמא מבלי שצורפה כל אסמכתא בכתב, כגון: קבלות וכדומה.
אכן ברגיל הוצאות נטענות צריכות להיות נתמכות באסמכתא בכתב. אולם למרות זאת ניתן להניח כי התאונה גרמה להוצאות נסיעה והוצאות רפואיות כאלה ואחרות לתובע.
אני מעריך הוצאות אלה בסכום של 500 ₪.

12. ניכוי שכ"ט פרופ' רופמן מסכום הפיצוי:
הנתבעות מבקשות לנכות מסכום הפיצוי שיפסק, את שכר הטירחה אשר שילמו לפרופ' רופמן בשיעור של 5,250 ₪ כולל מע"מ, בגין הכנת חוות דעתו הרפואית.
לטענת הנתבעות משנקבע בחווה"ד כי לא נותרה לתובע נכות צמיתה, יש הצדקה מלאה לניכוי כאמור.
לאחר ששקלתי נקודה זו, סבורני כי אין מקום לניכוי כאמור. החומר הרפואי שצורף לכתב התביעה לימד כי היתה הצדקה מלכתחילה למינוי מומחה רפואי בתחום האורטופדיה. אין זה המקרה בו התבקש מינוי מומחה רפואי בעלמא, אלא כאמור היה בסיס רפואי לבקשת המינוי. בנסיבות אלה כאמור סברתי כי אין מקום לניכוי שכר טרחתו של פרופ' רופמן מסכום הפיצוי.

סוף דבר

13. לאור כל האמור לעיל אני קובע כי התובע זכאי לפיצוי כדלקמן:
א. כאב וסבל - 10,000 ₪.
ב. הפסד שכר לעבר - 9,450 ₪, בצירוף הפרשי הצמדה, החל מיום 14/7/01
ועד ליום התשלום המלא בפועל.
ג. הוצאות רפואיות ונסיעה - 500 ₪.
(להלן: "סכום הפיצוי").

14. הנתבעות, יחד ולחוד, תשלמנה לתובע, באמצעות בא כוחו, את סכום הפיצוי בצירוף הוצאות משפט (אגרת בימ"ש ששולמה ע"י התובע), כשהן נושאות הפרשי הצמדה וריבית החל מיום הוצאתן ועד ליום התשלום המלא בפועל, ובתוספת שכ"ט עו"ד בשיעור של 11% ומע"מ כדין מסכום הפיצוי.

15. היות ולא התקיימה כל ישיבת בית-משפט בתיק זה, אני פוטר את הנתבעות מתשלום יתרת אגרה בתיק זה מכח תקנות 6(ב)(3)+15 לתקנות בית משפט (אגרות), תשמ"ח-1987.

16. המזכירות תשלח עותק מפסק הדין לב"כ הצדדים בדואר רשום עם אישור מסירה לכתובת משרדיהם.

ניתנה היום 24 באוגוסט, 2004 (ז' באלול תשס"ד) בהעדר הצדדים.

חננאל שרעבי
, שופט
צ. חומרי








א בית משפט שלום 4355/02 אבו סיני איהאב נ' סהר- חברה ישראלית לביטוח בע"מ , אבנר- איגוד לביטוח נפגעי רכב בע"מ (פורסם ב-ֽ 24/08/2004)