פסקי דין על עוז שלמה סורקיס | פסקי דין על חברת פרטנר תקשורת בע"מ

42402-10/11 תאק     15/01/2013




תאק 42402-10/11 עוז שלמה סורקיס נ' חברת פרטנר תקשורת בע"מ








בית משפט השלום בתל אביב - יפו



תא"ק 42402-10-11 חברת פרטנר תקשורת בע"מ
נ' סורקיס

תיק חיצוני
:



מספר בקשה:
3

בפני

כב' הרשמת בכירה
ורדה שוורץ


מבקש

עוז שלמה סורקיס


נגד


משיבה

חברת פרטנר תקשורת בע"מ



החלטה

1. בפני
י בקשה לביטול פסק-דין אשר ניתן בהעדר הגנה ביום 28.3.2012.
מדובר בתביעה אשר הוגשה על-ידי המשיבה על סך של
59,996 ₪.
עילת התביעה כמוגדר בכתב התביעה היא אי תשלום חוב המגיע למשיבה על שירותים וציוד שנתנה למבקש.
פסק הדין בהעדר הגנה ניתן על בסיס אישור מסירה של כתב התביעה וזימון לדין שביצע שליח מטעם ב"כ המשיבה לפיו ביקר בכתובתו של המבקש ברח' מבצע לוט 50 בערד ביום 21.11.11 וכי ביצע מסירה למבקש עצמו, אשר סירב לחתום ולכן המסמכים הושארו במקום.
עובדות אלו עלו מתצהיר השליח אשר צורף לאישור המסירה.
יש לציין כי מדובר בתצהיר סטנדרטי בו נדרש המצהיר לסמן את בחירתו מתוך מספר אפשרויות של ביצוע המסירה.

2. לטענת המבקש, בבקשתו לבטול פסק הדין, לא קיבל כלל את מסמכי התביעה וכי תצהירו של השליח הינו שקרי. המבקש טען גם כי עומד לצדו עו"ד המעניק לו שירות מזה שנים רבות ואין כל סיבה מדוע לא יגיש בקשת רשות להתגונן כנגד התביעה במועד לו אכן היה מקבל את מסמכי התביעה כנטען, במיוחד כאשר בפיו עילת הגנה טובה כנגד התביעה.
כמו כן, טוען המבקש בבקשתו כי אינו חב למשיבה דבר מאחר והמשיבה היא זו שהפרה את הסכם ההתקשרות שלה עמו ולא סיפקה לו שירות טוב ונאות.
המבקש טוען כי עקב בעיות קליטה רציניות בכתובת עסקו ברח' מנחם בגין בעיר מודיעין ב 5 קווים, המהווים מחצית מקווי הטלפון שסופקו על ידי המשיבה, נאלץ הוא לנייד את כל הקווים לחברה סלולרית אחרת.
עוד טען המבקש כי נגרמו לו נזקים ממתן השירות הלקוי ולפיכך המשיבה היא שחייבת לו כספים ולא להיפך.
לאחר פירוט טענתו בעניין העדר הקליטה הנמשך על פני מספר סעיפים רב, טען המבקש כי כתב התביעה הינו סטנדרטי, משתרע על פני עמוד אחד ומצורף לו כ 100 עמודי נספחים ללא סימון וללא הפניה אליהם בגוף התביעה לפיכך לא ניתן להבין ממנו דבר על החוב.
לבסוף, טען המבקש כי חשבונות המשיבה סתומים שאף אחד אינו יכול להבין את הבסיס לחישובם.
טענה זו נטענה ללא פירוט או הסבר כלשהוא.

3. במעמד הדיון נחקר השליח על תצהירו.
מעדותו עלה כי הוא עוסק בשליחויות רבות מטעם משרדי עורכי-דין רבים לצורך המצאת כתבי-תביעה לנתבעים במשך כ 20 שנה וכי גם כתב התביעה בתיק זה הומצא למבקש במסגרת עיסוקו השוטף.
השליח התקשה לזכור את המסירה ואמר בתחילת עדותו כי אינו זוכר כלום מאחר וחלפה שנה מאז.
השליח אף הודה כי כתב היד על פני התצהיר אינו כתב ידו וכי לא השלים כל תיאור של המבקש כנדרש בתצהיר מאחר ולא התבקש לכך.
עולה מעדותו זו של השליח כי לא ניתן לברר כלל האם אכן פגש השליח את המבקש אם לאו.
מקרה דומה נדון בבית המשפט העליון בבר"ע
03 / 5985 מדינת ישראל (משרד הבינוי והשיכון)
נגד אפרופים שיכון וייזום (1991) בע"מ ואח' פ"ד נח(1) עמ' 394. בעמ' 399 לפסק דינו, מצרף כב' בית המשפט את הוראות תקנה 490 לתקנות סד"א התשמ"ד-1984 (להלן: "התקנות") עם הוראות תקנה 488 וקובע: "דומה כי על-מנת שתהא משמעות מעשית לתקנה זו נדרש כי יהיה ניתן לזהות, מתוך הכתב, את זהות מאשר הקבלה."
ובהמשך: "תקנה 490 (ועמה תקנה 488) חלה על כל סוגי ההמצאה, לרבות המצאה לפי תקנה 485 (או 477). מכאן, כי גם בהמצאה לפי תקנות אלה חייב השליח המוסר את המסמך לתעד את דרך המסירה, ובכלל זה את זהות מקבלו. הגיונה של הוראה זו ברור מאליו, שכן היא מאפשרת, במקרה הצורך, לקיים בירור של ממש בנוגע לאופן ביצוע ההמצאה ומונעת אי-בהירויות."
בישום לענייננו, השליח לא תיאר כלל את האדם שפגש ואף נמנע במפגיע למלא אחר תיאורו כאשר בסעיף הרלוונטי בתצהירו נדרש למלא אחר תיאור זה. השליח העדיף, למרות שהתצהיר נערך יום אחרי ביצוע המסירה שלא לפרט את תיאור המקבל.
חובה זו מודגשת נוכח הודאתו של השליח כי הינו מבצע הרבה מאד מסירות ליום ומראש יודע כי אינו זוכר ולא יכול לזכור את פרטי המסירה שבצע.
אין מדובר בשליח שזו אחת משליחויותיו הראשונות אלא שליח המבצע את עבודתו כבר 20 שנה וחזקה עליו כי ידע כי אינו מסוגל לזכור את פרטי המקבל.
בהעדר כל פירוט, לא ניתן לקיים בירור של ממש בנוגע לאופן ביצוע המסירה ובכך מוטל צל כבד על הטענה כי בוצעה מסירה כדין למבקש.
בנסיבות העניין, הנני קובעת כי לא בוצעה מסירה כדין של הכתב התביעה ולפיכך, דין פסק הדין להתבטל מחובת הצדק וכך הנני מורה.

4. עתה נשאלת השאלה כיצד יש להמשיך את ההליכים בתיק זה.
טוען ב"כ המבקש כי יש להתיר לו להגיש בקשת רשות להתגונן וזאת רק לאחר שבית המשפט יחייב את המשיבה לתקן את כתב התביעה.
לטענת המבקש כתב התביעה לקוי בנוסחו ואינו מובן וכלשונו: "גם לגבי כתב התביעה, המשתרע על פחות מעמוד נטו, אין לי כל אפשרות להבין דבר וחצי דבר על מה אני נתבע" ובהמשך: "...כתב תביעה סטנדרטי אותו היא מגישה כ"שטנץ" נגד לקוחות פרטנר וצירפה לו ערימה של למעלה מ 100 עמודי נספחים ללא סימון וגם/או ללא הפנייה לכתב התביעה עצמו".
ועוד: "סתומים לא פחות הם החשבונות של התובעת שאף אחד אינו יכול להבין את הבסיס לחישובם, קל וחומר שללא זיקה לכתב התביעה אין אני יכול להבין כלל על מה תובעים אותי, קל וחומר שהתביעה הוגשה בסדר דין מקוצר".
כתב התביעה הוא אכן כתב תביעה סטנדרטי. היותו של כתב תביעה סטנדרטי כשלעצמו אינו עילה לחייב בתיקונו. התנאי הוא כי לא ניתן להבין ממנו מה נתבע מהנתבע הספציפי שהרי עילת התביעה כנגד כל לקוחות המשיבה היא בדרך כלל זהה ולכן נוצר כתב תביעה סטנדרטי.
מעיון בכתב התביעה עולה כי עילת התביעה נשענת על ההסכם שנחתם עם המבקש ועל כך אין מחלוקת, ועל פירוט החוב המצורף.
העובדה שמדובר ב 100 דפים של נספחים כשלעצמו אינו עילה לחייב בתיקון כתב תביעה.
לכאורה, עולה מכתב התביעה כי מדובר בשני נספחים בלבד. אחד הסכם ההתקשרות והשני פירוט החוב.
השניים ניתנים לזיהוי היטב כנספחים שונים כך שהטענה כי אי סימונם מקשה על הבנה אינו מתקבל על דעתי.
מעיון בנספחים אלה עולה כי מדובר במספר הסכמי התקשרות בני 62 עמודים והם: "ריכוז הזמנת ציוד" מיום 27.3.08, "ריכוז טפסים לחתימה לעסקת שדרוג" מיום 22.3.10, "ריכוז הזמנת ציוד" מיום 11.7.10, "ריכוז הזמנת ציוד" מיום 30.6.10 ועוד כהנה וכהנה מסמכי "דף מידע אודות מכשיר" אשר נחתמו במועדים שונים בשנת 2009 ו "טופס בקשה לניוד של מספר טלפון נייד" מיום 27.3.08.
כל ההסכמים הנ"ל מפרטים את לוח התעריפים ותנאי ההתקשרות עם המבקש החתומים על ידו אשר חתימתו עליהם לא הוכחשה.
הנספח השני הוא מסמך אשר כותרתו: "פרוט חוב ללקוח" בן 2 עמודים בלבד.
מעיון בו עולה כי החוב מורכב מטבלת חוב בגין שירותים הבנויה מהעמודות: מספר חשבונית, תאריך החשבונית, סכום החשבונית ויתרת חוב פתוח. בתחתית הטבלה נרשם סה"כ החוב הנתבע בגין קרן זו.
בנוסף פורטה טבלת חוב בגין ציוד קצה המורכבת מעמודות זהות לטבלה שלפניה ובתחתיתה סה"כ החוב הנתבע מגין קרן חוב זו.
בתחתית המסמך טבלה נוספת הנמשכת גם לעמוד הבא בדבר פירוט יתרת תשלומים הבנויה מעמודות לפי שם סוג המכשיר, תאריך הצטרפות, תאריך השעיה, מס'
orange
, סטטוס, סיבה, ערך שיורי, יתרת תשלומים לתכנית, דמי יציאה מהתוכנית. בתחתית הטבלה סה"כ חוב הנתבע בגין קרן זו.
לבסוף נרשם סה"כ חוב בגין על הפירוט הנ"ל שהוא דווקא סכום הגבוה מהסכום הנקוב בכתב התביעה.
למסמך פירוט החוב הנ"ל צורפו העתקי החשבוניות המוזכרות בפירוט החוב, כל חשבונית מס ופירוט החוב ממנה היא מורכבת.
מדובר בחשבוניות שהומצאו למבקש ויש להניח כי הן זהות בהרכבן וצורתן לחשבוניות המס אותם שילם המבקש במשך כל תקופת ההתקשרות שלו עם המשיבה ללא מחאה.
עוד יש לציין כי בכתב התביעה נרשם בסעיף 5 כי הנתבע נותר חייב לתובעת עבור שירות וציוד אשר ניתן לו ע"י התובעת בסך 57,616 ₪ וכן עבור הערך השיורי/תכנית תעריפים/דמי יציאה בסך 2,380 ₪. סכומים אלה נתמכים בפירוט החוב שצורף והחשבוניות ממנו הוא מורכב.
כאשר נשאל המבקש בחקירתו הנגדית על ידי ב"כ המשיבה אם ראה את החוב, ענה: "ראיתי ודיברתי עם שירות הלקוחות באורנג' אני יודע על מה החוב".
בסוף החקירה ענה, לשאלת ב"כ המשיבה מדוע לא הגיש עד היום תצהיר משלים, כי הדבר נמנע ממנו משום שאחותו שטיפלה בכל הניירת נפטרה, הניירת נשארה שם וקיים קושי בשחזור כל הנזקים שנגרמו.
דהיינו, אין מדובר בחוסר הבנה של כתב התביעה, שלטעמי הוא ברור מאד, אלא בחוסר במסמכים זמני או קבוע לתמיכה בטענת הקיזוז בנזקים שאירעו בגין מחדליה של המשיבה.
עוד יש לציין כי המבקש, למרות חוסר ההבנה הנטען, פירט היטב את טענותיו כנגד התביעה.
המבקש בתצהירו מפרט מסכת ממושכת של התנהלות עם המשיבה בעניין העדר קליטה ב 5 קווים במכשירים סלולריים שהוחזקו על ידי המבקש בעיר מודיעין.
לאחר ביקור טכנאי מטעם המשיבה, הודיעה נציגה מטעם המשיבה כי העדר הקליטה אינו ניתן לפתרון ולמרות זאת לא אפשרה המשיבה למבקש לנייד מכשיריו לחברה סלולרית אחרת ואף הגדילה לעשות וחייבה אותו בקנסות בגין התנתקות חד צדדית.
טענה זו של המבקש לא נסתרה ומצאתי בה עילת הגנה הראויה להתברר שכן לו גרסתו זו נכונה, אין לחייבו בתשלומי הקנסות ובגין מתן השירותים אשר בפועל לא ניתנו לו כטענתו.
לפיכך, ניתנת למבקש רשות להתגונן בטענותיו.
אין במתן רשות להתגונן כאמור כדי למנוע מהמבקש להגיש תביעה שכנגד בה יפרט את כל נזקיו שנגרמו לו עקב אי מתן השירות כנטען.

5. בנסיבות העניין, נדחית טענת ב"כ המבקש כי יש לאפשר למבקש, עתה לאחר בטול פסק הדין, להגיש בקשת רשות להתגונן.
כאשר הגיש המבקש את בקשתו לבטול

פסק דין
והחליט באותו מעמד, שלא ליטול סיכון ולפרט גם את טענותיו למתן רשות להתגונן, היה עליו לעשות כן באופן מלא ובכך לאפשר דיון גם בטענותיו אלה.
בחר לפרט את טענותיו באופן חלקי – ישא בתוצאות והבקשה לרשות להתגונן נדונה על פי הטענות שהובאו בפני
בית המשפט באותו מעמד.
ברע"א 10227/06 בובליל נ. אינדיג הביע כב' בית המשפט העליון את חוסר שביעות רצונו מהתנהלות דיונית שנועדה להקשות על ניהול יעיל של ההליך:
"התנהגות זו מהווה דוגמה לדרך טקטית בה נוקטים לעתים משיבים בהמרצות פתיחה ונתבעים בתביעות שונות. תחת העלאת טענות לגופו של עניין בצד טענות דיוניות, מועלות אך ורק טענות דיוניות, שמטרתן להביא לסילוק על הסף או לתוצאה דומה. בהחלט ניתן להבין מדוע משיב או נתבע נוקט דרך מעין זו. ואולם, מהלך כאמור, בלא שמלווה הוא בהצגת הטענות לגופן של דברים, עלול להקשות על ניהול יעיל של ההליך, משבוחנים את הסוגיה מנקודת המבט של כלל המתדיינים. כלומר, מנקודת מבט מערכתית, עדיף הוא, דרך כלל, שתוגש תשובה להמרצת הפתיחה."
על אחת כמה וכמה, כאשר המבקש כבר פירט ממילא את טענותיו לגופו של עניין.
אין מקום להימנע מפירוט הטענות לגופו של עניין, גם כאשר מתבקשת בקשה לבטול פסק הדין מחמת הצדק וכאשר מדובר בתביעה בסדר דין מקוצר.

6. לסיכום:
פסק הדין מיום 28.3.12 בטל.
תצהירו של המבקש אשר צורף לבקשה לבטול פסק הדין ישמש כתב הגנה.
התיק יתנהל בסדר דין מהיר לפי פרק טז1 (תקנות 214א – 214טז) בתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד – 1984.
התובע יגיש תצהיר אימות וגילוי מסמכים מוקדם תוך 25 יום מהיום והנתבע תוך 35 יום מהיום.
תצהירי עדות ראשית יוגשו במקביל תוך 45 יום מהיום.
המזכירות תקבע ישיבה מקדמית בפני
שופט, במעמד בעלי הדין. תשומת לב הצדדים, שדין אי התייצבות לישיבה המקדמית, כדין אי התייצבות למשפט.

הוצאות הדיון בסך 2,000 ₪ בהתאם לתוצאות.



ניתנה היום, ד' שבט תשע"ג, 15 ינואר 2013, בהעדר הצדדים.










תאק בית משפט שלום 42402-10/11 עוז שלמה סורקיס נ' חברת פרטנר תקשורת בע"מ (פורסם ב-ֽ 15/01/2013)