פסקי דין על רוזנברג משה | פסקי דין על עוה"ד משה דוד | פסקי דין על יונה דוד | פסקי דין על יונה דבורית | פסקי דין על נורית יונה |

1384/98 א     24/08/2004




א 1384/98 רוזנברג משה נ' עוה"ד משה דוד, יונה דוד, יונה דבורית, נורית יונה




1
בתי המשפט

א 001384/98
בית משפט השלום כפר-סבא
24/08/2004
תאריך:
כב' השופטת ריבי צוק

בפני
:

רוזנברג משה

בעניין:
תובע
נ ג ד
עוה"ד משה דוד

יונה דוד

יונה דבורית

נורית יונה
נתבעים
פסק דין
מבוא- התביעות ההדדיות

1. בפני
תביעות הדדיות שעילתן בהסכם מיום 28.9.97 (להלן: "ההסכם"), למכר מכונה ליצור דברי מאפה ממולאים (להלן: "המכונה") וציוד עזר (להלן ביחד: "הממכר").

תביעת התובע הוגשה כנגד הנתבעת 3 (להלן: "דבורית"), רעייתו בזמנים הרלוונטיים של הנתבע 2, שהינה המוכר על פי ההסכם, ואשר אין מחלוקת כי לא נטלה חלק פעיל במו"מ לקראת כריתתו של ההסכם ובהליך ביצועו; כנגד הנתבע 2 (להלן: "יונה דוד
"); כנגד הנתבעת 4, אמו של יונה דוד
(להלן: "האם"), אשר כספי התמורה הועברו לידה, לצורך השבתה של הלואה שחבו דבורית ודוד יונה לאם; וכנגד הנתבע 1 (להלן: "עו"ד דוד"), אשר שימש כבא כוח המוכר בעסקת מכר המכונה וכנאמן על כספי התמורה אשר הופקדו בידיו, הכל כמפורט בהסכם.

2. עילתה של תביעת התובע במצגי שוא שנערכו כלפיו עובר להתקשרות בהסכם. כפי שיובהר להלן התובע נמנע, לפחות עד לאחר פתיחתם של הליכי המשפט, ממתן הודעה על ביטולו של ההסכם ומטענה מפורשת לעניין בטלותו, והציג את תביעתו כתביעה לפיצויים.

מצגי השווא הנטענים, שבבסיס תביעת התובע, פורטו בכתבי הטענות ובסיכומי הטענות, והינם: מצג שוא לעניין תפוקת המכונה, מצג שוא לעניין שוויו של הממכר ומצג שוא לעניין אפשרות תפעולה השוטף של המכונה. נטען על ידי התובע כי ההתקשרות בהסכם הינה בנסיבות המקימות עושק כהגדרתו בחוק החוזים (חלק כללי), התשל"ג - 1973 (להלן: "חוק החוזים"), ותוך הטעיה כהגדרתה בחוק הנ"ל, כי ההסכם הופר על ידי המוכר הפרה יסודית, וכי ההסכם לא היה בא לעולם אלמלא נטל עורך הדין חלק פעיל ומרכזי במצגי השוא והפר את חובת הנאמנות שהוא חב לתובע. דבורית נתבעת בהיותה המוכרת ויתר הנתבעים בשל מצגי השוא שהציגו כלפי התובע וחלקם בעסקה נשוא הסכם המכר.

יצויין כי בנוסף לאמור לעיל הובאו ראיות חלקיות גם בשאלת הקניין בממכר. אולם, התובע נמנע מלטעון כי קמה לו זכות כלשהי כתוצאה מפגם בקניינו של המוכר לכרוך את הטענות בדבר מצגי שוא או הפרת ההסכם בפגם בקניינו של המוכר, ולהעמיד את אותה פלוגתה להכרעה. הדברים הובאו אך כתאור ורקע להשתלשלות הדברים, ולצורך ההכרעה בפלוגתאות שבמחלוקת, כפי שתוארו לעיל.

3. עילתה של התביעה שכנגד בסכומים נוספים שחב התובע,על פי הנטען, בהתאם להסכם המכר, סך של 10,000$, יתרת כספי הנאמנות, המוחזקים על ידי עו"ד דוד, נוכח סרובו של התובע לאשר העברתם לידי המוכר (להלן: "יתרת כספי הנאמנות"), וסכום המע"מ החל על העסקה, אשר להבטחת תשלומו נמסרו לעו"ד דוד שיקים על החלק (להלן: "השיקים"). בגין השיקים הוגשה, בסמוך לאחר הגשתה של תביעת התובע, תביעה שטרית (לתשלום סכום המע"מ), אשר הדיון בה אוחד עם הדיון בתביעת התובע.

4. עוד הוגשה בקשה למתן הוראות, על ידי עו"ד דוד, כיצד לנהוג ביתרת כספי הנאמנות.
הרקע לעסקת המכר

5. 5. המכונה יובאה ארצה מסין על ידי יונתן קורן וייס (להלן: "קורן וייס"), והופעלה מספר חודשים, בעסק ליצור דברי מאפה, באמצעות חברה שקורן וייס היה מבעליה (טעם הגן בע"מ).

בעסק הנ"ל - שהוקם על ידי קורן עם יבוא המכונה - עבדו בני משפחתו של קורן (קורן וייס עצמו, ושני בניו בסופי שבוע ובחופשות), מר מיכאל גולומב (להלן: "גולומב"), אשר היה מופקד על הפעלתה ואחזקתה של המכונה וכן עבד ביצור (על פי עדות בניו של קורן וייס ועדותו של גולומב, כאחד), ואשר לצורך מתן שירותי אחזקת המכונה נועץ במידת הצורך עם טכנאי מכונות בשם רחמנא. על פי עדות בניו של קורן עבדו בעסק, לצורך הפעלתו, בכל עת, 4 עובדים. עוד ניתנו שירותים לעסק על ידי טכנולוג מזון (שזהותו השתנתה במהלך התקופה), אשר סיפק את התפריטים.

6. 6. יונה דוד
העמיד כספים אשר שימשו את קורן וייס בעסקו, אותם קבל כהלואה מהאם, כשלטענת הנתבעים בכך כוננה שותפות שבין קורן וייס לבין יונה דוד
, בין השאר ביחס לממכר, ואילו לגרסת קורן וייס, היה יונה דוד
עתיד להיות שותפו רק ביחס לחלק המפעל (המפעל החלבי) שטרם הוקם, ולגרסתו בהליך שבפני
מדובר בהלואה גרידא שהלווה לו יונה דוד
. עם הצטרפותו של יונה דוד
לעסק החל יונה דוד
את עבודתו בעסק, וזאת לפרק זמן קצר של מספר שבועות, בו עבד בעסק באופן מזדמן והחל בתפקיד שיועד לו כאחראי על השיווק.

7. 7. לטענת הנתבעים משגילה יונה דוד
כי קורן וייס מפר המוסכם ביניהם ומועל באמונו בקש את השבת כספיו. לגרסת קורן וייס דוד חזר בו זמן קצר לאחר העמדת הכספים לאחר שנועץ ברב והחליט לרכוש דירה. משנכשל קורן וייס להשיב הכספים עם דרישתם, בעת שהיה קורן וייס בחו"ל (לטענת האחרון ביחד עם משקיע נוסף, אותו אתר נוכח רצונו של יונה דוד
לפרוש מהעסק), נטל יונה דוד
באופן חד צדדי את הממכר לחזקתו.

8. בעקבות הסכסוך שהתגלע בין יונה דוד
לבין קורן וייס, בסמוך לאחר חזרתו של קורן וייס מחו"ל, התקיימה בין שני אלה בוררות בפני
הרב קסלר (להלן: "הרב").

ביום 10.4.97 ניתן על ידי הרב פסק בורר (להלן: "פסק הבורר") על פיו בתוך שבעה ימים יוחזר הממכר לקורן וייס, כאשר בתוך אותה תקופה יופקדו בידי הרב בטחונות לתשלום הסכומים אשר קורן וייס חב בתשלומם ליונה דוד
(בסך של כ-172000 ₪). עוד נקבע בפסק הבורר כי הרב הוא שיכריע בעניין פרשנותו של פסק הבורר בכל מחלוקת שתתגלע בין הצדדים לעניין ביצועו. בשולי פסק הבורר מכנה הבורר את פסקו "הסכם", ולטענת דוד יונה פסק הבורר שיקף פשרה שהושגה באותה עת בין הצדדים באמצעות הרב. פסק הבורר לא הובא לאישור בבית משפט, ולא קויים על ידי הצדדים.

דוד יונה לא שיקם המפעל ולא החזיר מצב לקדמותו בתוך שבעת הימים שנקבעו לצורך כך. קורן וייס הפקיד בידי הבורר שיקים לתשלום סכום פסק הבורר, אשר נמשכו על חשבון של קורן וייס, שהיה מצוי בשלבי הכרזה של חשבון מוגבל ואשר הוגבל בפועל, ואשר לא תאמו בסכומיהם ובמועדיהם את האמור בפסק הבורר. לטענת קורן וייס השיקים הנ"ל נמסרו כבטחון בלבד והיו עתידים להיות מוחלפים על ידי משקיע עתידי, שחזר בו. כפי שעולה ממכתבו של הרב מיום 28.5.98, לאחר שלא עלה בידי הרב לשכנע הצדדים לקיים את פסק הבוררות, מסר הרב לידי דוד יונה את השיקים שהופקדו על ידי קורן וייס, תוך ידיעה כי גם הממכר מצוי בחזקתו, על מנת שיפרע מאלה או מאלה לגביית הסכום לו הוא זכאי על פי פסק הבורר, ובלבד שיודיע על מכר המכונה ולא יגבה פעמיים.

משלמד הרב על מכר הממכר, מאת קורן וייס, לו נודע על עסקת המכר לתובע, לאחר כריתתה, כשהתודע לתובע בדרך אקראי, ניתן על ידי הרב, ביום 3.6.98, פסק בורר נוסף המחייב את דוד יונה בהחזרת השיקים לאחר שחובו נפרע על דרך מכירת הממכר. דוד יונה כפר בסמכותו של הרב ליתן פסק בורר נוסף ובתוקפו של פסק הבורר השני, והליכי הוצאה לפועל שננקטו על ידי האם, בלשכת ההוצאה לפועל בהרצליה, לגבייתם של השיקים שהופקדו על ידי קורן וייס בידי הבורר, ואשר הוסבו לאם, נמשכו. בסופו של יום - ביום 27.9.00- נדחתה תביעתה השטרית של האם שעילתה בשיקים הנ"ל נדחתה לאחר שנמצא כי דוד יונה לא היה זכאי להפרע מהשיקים (מאחר שלא שיקם המפעל ומכר הממכר, ובאשר זכויות האם אינן טובות מזכויות הבן).

המו"מ לקראת ההתקשרות בהסכם, כריתתו וביצועו

9. לאחר שהשיקים שנמשכו על ידי קורן וייס והופקדו בידי הרב חוללו, החליט התובע למכור את הממכר, לטענתו כדין ולצורך הקטנת הנזק. דבר מכירתו של הממכר הוסתר מקורן וייס, ויונה דוד
ביקש להסתיר את מקום המצא הציוד מהאחרון. לטענת הנתבעים מטעם זה בקש יונה דוד
להבטיח כי תקשר עסקה בטרם יוצג הממכר בפני
הקונה, ולטענתו לצורך כך הצטייד בחוות דעת שמאי לתאור הממכר ושוויו, על מנת שתהווה בסיס להתקשרות בין הצדדים ללא צורך בהצגתו בפועל של הציוד. חוות הדעת כאמור נערכה על ידי השמאי עזרא שוהם (להלן: "השמאי") ביום 29.6.97 (להלן: "חוות דעת השמאי").

10. דוד פנה בהצעה לרכישת הממכר לשכן ומכר בשם משולם אקשטיין (להלן: "אקשטיין"). אקשטיין הביא את דבר העסקה לידיעת בנו של התובע, אשר אקשטיין ביקש כי יהיה שותפו ברכישת הממכר והפעלתו. לטענת אקשטיין דוד יונה תאר את המכונה בפני
ו כתרנגולת המטילה ביצי זהב, והיה נכון למכירתה בתשלומים, אשר ישולמו מתוך רווחי הפעלתה. כאשר חזר בו יונה דוד
מההסכמה לתשלום התמורה בתשלומים והעלה את המחיר פרש אקשטיין מהמו"מ עם יונה דוד
בקשר לרכישת הממכר. למו"מ הצטרף התובע, אשר ממן את רכישת הממכר, אותו ביקש לרכוש על מנת להקים עסק לפרנסתו של בנו.

11. עוד בטרם חתימת ההסכם שולם על ידי התובע, לידי דוד יונה ובהתאם לסיכום עם האם דמי קדימה בסך של 1000 דולר וביום 28.9.97 נערך ונחתם ההסכם במשרדו של עו"ד דוד. התובע הפקיד בידיו של עו"ד דוד את מלוא יתרת תמורת הממכר המוסכמת בסך של 65,000 דולר, וכן שיקים על החלק אשר יועדו לתשלום המע"מ החל על העסקה. בהסכם נקבעו התנאים להעברת התמורה לידי המוכר, תשלום ראשון אשר יועבר לידי המוכר עד ליום 6.10.97, בכפוף לכך שעד לאותו מועד "יראה הקונה את הציוד במקום המצאו העכשיווי", תשלום שני שישולם עם העברתו של הציוד למקום עסקו של הקונה והפעלתו, ותשלום שלישי בתוך פרק זמן של 14 יום מיום הפעלת הציוד.

12. אבן הדרך הראשונה התקיימה במועדה, ביום 6.10.97 הוצג הממכר בפני
התובע, התובע ציין מספר פריטים חסרים, ונתן אישורו לשחרור הסך של 100,000 ₪ למוכר (כשעל פי ההסכם היה אמור להשתחרר באותו מועד סך של 32000$).

13. מחילופי המכתבים שבין הצדדים עולה כי לטענת הנתבעים במועד ההתקשרות בהסכם התחייב התובע להעביר את הממכר למקום עסקו עד לערב סוכות, ביום 28.10.97 מתבקש התובע למלא אחר התחייבותו, וביום 18.11.97 מאשר התובע כי הממכר הועבר על ידו כאמור, אך טרם הופעל בהעדרו של חבור לחשמל. במכתב עו"ד דוד מיום 8.12.87 נדרש התובע לדאוג להפעלתו המיידית של הציוד כמתחייב על פי ההסכם וביום 12.1.98 מודיע התובע כי אין בידו לאשר שחרורו של סכום נוסף בשל תקלות בציוד (שאינן נוגעות במכונה כי אם בציוד העזר - נפה מפורקת וקערה חלודה), ומשום שדוד יונה לא קישר בינו לבין הספקים והמשווקים. ביום כ"ט בשבט תשנ"ח (בסוף ינואר 98 או בסמוך לכך), ניתן אישורו של המוכר לשחרור כל הכספים המופקדים בידי עו"ד דוד, להוציא הסך של 10,000 דולר. באישורו הנ"ל נאמר כי יתרת הסכום כאמור תשוחרר עם הסדרתם של כל הדברים כפי שסוכמו בינו לבין דוד יונה.

14. ביום 10.3.98 נשלח לתובע מכתבו של עו"ד דוד בו מתבקש התובע לאשר את שחרורו של התשלום האחרון, בשים לב לפרק הזמן שנקבע בהסכם (14 יום מיום הפעלת הציוד), ובטענה כי כל הפריטים החסרים טופלו.

ביום 16.3.98 התקבל מכתב תשובה שנכתב על ידי ב"כ התובע דאז, בו נטען באופן סתמי כי מר יונה טרם השלים "לסדר את שאר הדברים". ביום 30.3.98 נדרש עו"ד דוד שלא למסור את השיקים שנועדו לתשלום המע"מ וזאת בשל ציוד חסר כמפורט בסעיף 1 לאותו מכתב. ביום 8.4.98 התקבל מכתב נוסף מאת ב"כ התובע בו הועלתה לראשונה הטענה בדבר מצג שוא ביחס להספק המכונה. במכתב זה מודיע התובע כי הוא דורש "החזר ערך המכונות בשיעור ההבדל בין המוצהר והקיים ובמסגרת זו הוא מקזז את סכום המע"מ לטובת שיפויו", וכי בדעתו לתבוע את כל אלה בדין תורה. התביעה שבפני
הוגשה כחודשיים לאחר מכן, כאשר התובע מיוצג על ידי בא כוחו של קורן וייס בהליך ההתנגדות הנזכר בסעיף 8 לעיל, לאחר שהופנה אל האחרון באמצעות קורן ויייס.
התביעה כנגד הנתבע 1

תמצית טענות הצדדים

15. התובע רואה בנתבע 1 את האחראי העיקרי להתקשרותו בעסקה, לדידו של התובע עסקה הנגועה בפגמים ברצון, אשר תוכננו ונרקמו על ידי הנתבעים, בניצוחו ובהנחייתו של הנתבע 1. התובע מייחס לנתבע 1: את העצה להזמין את חוות דעת השמאי ולהשתית עליה את ההסכם; מעורבות פעילה במו"מ, תוך שהוא מייחס את מצגי המוכר הנטענים המהווים את עילת תביעתו לנתבע 1; וכן את קביעתם של תנאי התשלום. עוד נטען כי עו"ד דוד היה מודע לחוסר הסבירות של תנאי העסקה, לניצול תמימותו של התובע וכי היה חייב להזהירו ולהתריע בפני
אלה, כשתחת זאת הפעיל על התובע לחץ בלתי פוסק ובלתי הוגן להתקשר בהסכם ולבצעו. נטען על ידי התובע כי אלמלא מעורבותו של הנתבע 1 בעסקה לא היה התובע מתקשר בה, וכי עשה כן רק משום האמון שנתן בנתבע 1, בתוקף מקצועו ומעמדו כעורך דין וכנאמן על כספי התובע שהופקדו בידיו.

הנתבע 1 מכחיש כל מעורבות בהזמנתה של חוות דעת השמאי או בגיבושם של התנאים המסחריים של העסקה נשוא ההסכם. לטענת הנתבע 1 בינו לבין התובע לא היו יחסי עו"ד- לקוח, וחלקו של הנתבע 1 מתמצה ביצוג הנתבעים, עריכתו של ההסכם ומתן שירותים מקצועיים בביצועו, ללקוחותיו. תוכנה של העסקה כפי שהתגבשה בין הצדדים חייב את החזקתם של הכספים בנאמנות, הנתבע 1 היה נאמן על הכספים ונהג בהם על פי הוראות ההסכם שהגדירו את תנאי הנאמנות, ותוך שחרורם של כספי הנאמנות שהופקדו בידיו רק לאחר קבלת אישורו של התובע לעשות כן. לטענת הנתבע 1 עצם הגשתה של התביעה נגדו מונעת ממניעים זרים ופסולים.

ההכרעה בטענות הצדדים מעוררת שאלות שבעובדה ושאלות שבדין.

המקור לחובות הנטענות של הנתבע 1 כלפי התובע

16. בסיכומי טענותיו מצביע התובע על מעורבותו הנטענת של עו"ד דוד בעסקה, ועל האמון שרכש בו התובע עד כי התקשר בעסקה רק בשל אותו אמון, שנכזב, אולם נמנע מלהבהיר במפורש את מקור החובה הנטענת. בעניין זה מצביע התובע על העובדה כי עו"ד דוד ציפה לקבל שכר טרחה גם מהתובע, וכן מייחס משקל מכריע לעובדה כי עו"ד דוד שימש על פי ההסכם נאמן על כספי התמורה.

17. חובותיו של עו"ד הן כלפי לקוחו והן כלפי צדדים שלישיים נדונו ב- עא 86/37 משה לוי נ' יצחק יחזקאל שרמן, פ"ד מד (4) 446 (להלן: "פ"ד שרמן"), שם נפסק כי הבסיס העיקרי לחבותו של עורך-דין כלפי לקוחו הוא בסיס חוזי. בין עורך הדין לבין הלקוח קיים הסכם, לפיו מתחייב עורך הדין להגיש ללקוח שירותים על עריכת-דין, בתמורה לשכר-טרחה המשולם לו. הבנה והתנאה מכללא בכל הסכם בין עורך-דין לבין לקוחו הן, כי לעורך הדין, המקבל על עצמו את ייצוג הלקוח, יש מידה נדרשת של ידע, מאומנות ומיומנות הנדרש במקצוע עריכת הדין, וכי מתחייב הוא להפעיל כישורים אלה לטובת עניינו של הלקוח (462 א). משכך, התרשלות בייצוג עניינו של הלקוח או בהפעלת מידה סבירה של מיומנות ומאומנות, הגורמת נזק ללקוח, ועל אחת כמה וכמה התנהגות שיש בה הפרת אמונים ואי-יושר כלפי הלקוח עשויות לשמש עילה לתביעה בגין הפרת חוזה או בשל הפרת חובותיו כלפי לקוחו (462 א-ב). בסיס אחר לחיוב עורך-דין כלפי לקוחו הוא נזיקי. במקרה מתאים תקום ללקוח עילה נזיקית כלפי עורך-דינו, כשהעילה העיקרית היא בתביעה על רשלנות מקצועית (462 ב-ג).

עוד נפסק בפ"ד שרמן כי חובותיו של עורך-דין אינן כלפי מרשהו בלבד. הוא חב חובות מסוימות גם כלפי יריבו וגם כלפי הציבור (469 ב), וכי עורך-דין יכול שיישא באחריות לנזקיו של מי שאינו לקוח שלו, בשל נזק שהסב לו. המקור לאחריות זאת הוא בהוראות פקודת הנזיקין [נוסח חדש]. בדרך כלל, עילת התביעה הנזיקית תהא עוולת הרשלנות, אך במקרים מסוימים יכול שתקום חבות גם לפי עוולות אחרות דוגמת עוולת התרמית, הנגישה, הפרת חובה חקוקה וגרם הפרת חוזה (470 ד-ה). עצם קיומה של חובת זהירות כלפי הצד האחר לעסקה בה מייצג עורך הדין את לקוחו נזכר בפ"ד שרמן, שם נאמר בעניין זה, בין השאר: (1) כאשר עורר-דין מייצג לקוח פלוני ואילו הצד האחר לעיסקה אינו מיוצג כלל, נדרשות מעורך הדין מיומנות וזהירות רבות יותר בהצגת העניין, לבל יכשיל במודע או בהיסח דעת נמהר את הצד האחר, כשהוא יכול להניח שזה סומך על אמינותו, יושרו ומיומנותו (472 א). (2) חובתו של עורך הדין כלפי הצד הבלתי מיוצג עומדת על רגליה היא, ואין היא נגזרת או קשורה לחובתו של הלקוח, אותו מייצג עורך הדין כלפי הצד הבלתי מיוצג. הן עורך הדין והן לקוחו חייבים לנקוט זהירות סבירה כלפי אותו צד, אלא שתוכן הפעולות הנדרשות מהם בהקשר זה מושפע ממעמדם השונה של הלקוח ושל עורך הדין. על-כן עשוי עורך הדין לחוב בחובות של גילוי, אזהרה וחובות אחרות, הנובעות ממעמדו המיוחד כעורך-דין,ושלקוחו אינו חב בהם (472 א-ב). (3) מקום שמדובר בעיסקה מורכבת וסבוכה מבחינה משפטית, ובה עורך-דין מייצג צד אחד לעיסקה בעוד הצד שכנגד איננו מיוצג, יפנה עורך הדין את תשומת לבו של הצד השני, באופן ברור לכך שייטיב לעשות אם יהיה גם הוא מיוצג על-ידי עורך-דין (472 ג).

הגם שנקבע בפ"ד שרמן כי אין לקבוע כללים נוקשים למידתה של חובת הזהירות שחב עורך-דין כלפי מי שאינו לקוחו הרי שמפסק הדין הנ"ל, ותוצאתו ניתן ללמוד כי היקפה של החובה כאמור צר ושונה מהחובות המוטלים על עורך הדין כלפי לקוחו. התוצאה בפ"ד שרמן היתה פועל יוצא של ההכרעה כי בין המשיב למערערים לא התקיימו יחסי עורך דין לקוח, תוך שבית המשפט קובע כי לו התקיימו יחסים כאמור היה עורך הדין נחשב כמי שהפר את חובת הזהירות המוטלת עליו. נפסק שם כי חובת הזהירות שחב עורך הדין של הקבלן לרוכשי הדירות, מקום שהוא נחשב גם כעורך-דינם, שונה בתכלית מחובתו של עורך-דין כזה לצדדים זרים. כלפי הראשונים, חייב עורך הדין לנסח את החוזה תוך שמירה על האינטרסים שלהם, לגלות להם מידע רלוואנטי לסיכון שהם נוטלים, אם זה מצוי בידו, ולפעול להשגת מידע רלוואנטי שאינו מצוי בידו, במידה שהדבר אפשרי, במאמץ סביר, לפעול להבטחת השקעתם של רוכשי הדירות, לרבות רישום הערת אזהרה לטובתם (472 ז-473 א, 474 א). נקבע כי באותו עניין ידע עורך הדין על מצבם הכללי של המשיבים 5 ו-6 ועל העובדה שלא עמדו בתנאי ההסכם עם המשיבים 1-4, וחרף זאת לא הפנה את תשומת לבם של המערערים לכל אותם נתונים ולבעיות הסבוכות העלולות לנבוע מהם, ולא דאג להבטחת השקעתם, במקרה שהמשיבה 5 לא תעמוד בהתחייבויותיה (474 ב-ג). נפסק כי לו היה מקום לראות את המשיב 7 גם כעורך-דינם של המערערים בשעת כריתת ההסכמים בינם לבין המשיבה 5, היה מקום לחייבו לפצות את המערערים. אולם, מאחר שייצג את המשיבה 5 ולא את המערערים, הרי לא התרשל כלפי המערערים ולא הפר כל חובה כלפיהם (474 ה-ו, 479 א).

העדרם של יחסי עו"ד - לקוח

18. אינני מקבלת את טענת התובע כי בינו לבין הנתבע 1 התקיימו יחסי עו"ד-לקוח, אם וככל שכך יש להבין את האמור בסעיפים 11-17 בעמ' 12 לסיכומי טענותיו. בחלק זה של סיכומי הטענות מצביע התובע על העובדה כי עו"ד דוד בקש לקבל שכר טרחה גם מהתובע בתמורה להכנת ההסכם, כי שימש כנאמן על כספי התמורה, וכי התנהגותו של התובע, אשר הסכים להפקיד בידי עו"ד דוד את מלוא התמורה והעתק ההסכם, בטרם ראה הממכר מלמדת על מידת האמון שרכש בו.

19. מול הנסיבות שנזכרו לעיל ניצבת העובדה שאינה שנויה במחלוקת, עליה העיד התובע עצמו, כי התובע סרב להשתתף בשכר טרחתו של עורך הדין, תבע כי הנתבעים והנתבעים בלבד ישאו בשכר טרחתו של עו"ד דוד (כפי שהיה בפועל, נוכח עמדתו של התובע), ונימק את סרובו בכך שעו"ד דוד נכפה עליו על ידי הנתבעים האחרים, כשבכלל זה טען התובע: כי הסכם למכר מטלטלין אינו מסוג ההסכמים המצריכים יעוץ משפטי, וכי לו היתה הבחירה בידיו לא היה נדרש כלל לשירותיו של עורך דין, ובודאי לא לעורך דין שמקום מושבו אינו בירושלים, ואשר בקש שכר טרחה בסכום שנדרש על ידי עורך דין דוד עבור שירותיו. בחקירתו הנגדית של בנו של התובע העיד הבן כי באותו מעמד נימק התובע את סרובו לתשלום שכר טרחה בכך שאותה דרישה הועלתה בתום הליך השגתו של ההסכם כאשר עו"ד דוד יצג את אינטרס המוכר בלבד.

20. כמצוטט לעיל, הסכם היצוג המכונן את יחסי עו"ד- לקוח, הוגדר בפ"ד שרמן כהסכם לפיו מתחייב עורך הדין להגיש ללקוח שירותים של עריכת-דין, בתמורה לשכר-טרחה המשולם לו. סרובו של התובע להשתתף בשכר טרחתו של עו"ד דוד, וטעמיה (העדרו של צורך ביצוג לדידו של התובע והעובדה כי עו"ד דוד יצג בפועל את המוכר בלבד) מהווה גילוי דעת ברור וחד משמעי לכך שהתובע ראה בעו"ד דוד, בכל עת, את בא כוחם של המוכרים, ושל המוכרים בלבד, והעובדה כי לעו"ד דוד היתה ציפיה אחרת אינה מעלה ואינה מורידה בכל הנוגע לשאלת קיומם של יחסי עו"ד - לקוח שבין התובע לבין עו"ד דוד.

הנאמנות על כספי התמורה

21. אני מקבלת את הטענה כי הנאמנות על כספי התמורה ששולמו על פי ההסכם הקימה חובות אמון של עו"ד דוד כלפי התובע. אולם, חובת אמון וזהירות זאת מקורה בתפקיד שנאות עו"ד דוד לקחת על עצמו, כנאמן על כספי התמורה, מעצם הזיקה שבין נכס של אחר (הנהנה) המופקד בידיו של אדם (הנאמן). היקפה וטיבה של חובת האמון כאמור נגזר ממקורה והקשרה. עצם נכונותו של עו"ד דוד לשמש כנאמן על הכספים לא יצרה יחסי עו"ד- לקוח בין התובע לבין עו"ד דוד בכל הנוגע לעסקה בכללותה, בה שימש עו"ד דוד כיועצם המשפטי של הנתבעים בלבד, תוך שכחלק מביצועה של אותה עסקה שימש עו"ד דוד כנאמן על כספי התמורה. במילוי תפקידו זה, מכוח יחסי הנאמנות הנובעים מהפקדתו של הכסף בידיו, אכן חב עו"ד דוד לצדדים, לרבות התובע, חובות אמון וזהירות, אך אלה מוגבלות להחזקתם והעברתם של הכספים כאמור, בהתאם לתנאי הנאמנות, כפי שנקבעו בהסכם שנכרת בין הצדדים ובעסקה שהתגבשה בין אלה.

22. עצם האמון שרכש התובע לעו"ד דוד אין בו לכשעצמו להקים חובות אמון או חובות זהירות, וזאת אפילו מתקיימת סיבתיות עובדתית, קרי: כי אלמלא חלקו של עו"ד דוד בעסקה לא היתה העסקה באה לעולם. על מנת שתוטל על עו"ד דוד אחריות למעשה או מחדל נטענים על התובע להצביע על מקור החובה לפעול או להמנע מפעולה, וכמתואר לעיל אלה יכולים לנבוע בין מחובת זהירות שחב עורך דין לצד שלישי שאינו לקוחו ובין מהחובות המוטלות על נאמן כלפי הנהנה ובזיקה לנכס המוחזק בנאמנות (כספי התמורה).

חוות דעת השמאי ומידת מעורבותו של עו"ד דוד בהכנתה

23. לעניין חוות דעת השמאי נטען על ידי התובע:

23.1 כי חוות הדעת כללה נתון שגוי ביחס להספק המכונה, וכי ההספק כאמור היה הנתון המהותי בכל הנוגע להערכת העסקה והרווחיות הצפויה הגלומה בה על ידי התובע.

23.2 כי חוות הדעת איננה חוות דעת מקצועית אמיתית ולחלופין כי נערכה באופן שרלטני ורשלני, באופן שלא ניתן לסמוך על תוכנה, ביחס לכל דבר ועניין הכלול בה, לרבות שומת הממכר הכלולה בה.

23.3 כי חוות דעת השמאי באה לעולם אך ורק לצורך הטעייתו וניצולו של קונה בכוח של הממכר, כי הכנתה היתה ביוזמתו של עו"ד דוד ובניצוחו, וכי עו"ד דוד ידע את כל האמור לעיל, ולחלופין היה עליו לדעת את כל אלה.

23.4 כי עו"ד דוד ידע כי חוות דעת השמאי מהותית ומהווה את לב לבו של ההסכם כפי שנלמד מאופן ניסוחו של ההסכם המזכיר ומאמץ את חוות הדעת.

24. הפלוגתה ביחס להספק המכונה התבררה בראיות והדיון בה יובא להלן, תחת הכותרת "הספק המכונה". אולם יצויין כבר עתה כי מצאתי כי בחוות דעת השמאי כשהיא עומדת בפני
עצמה לא כלול מצג שוא לעניין תפוקת המכונה, אך מצג כאמור הוצג על ידי דוד יונה בפני
התובע ובנו. יחד עם זאת הדיון בתובענה כנגד הנתבע 1, כפי שיובא להלן ישים גם בהנחה כי תפוקת המכונה כפי שנכללה בחוות הדעת, מהווה מצג שוא שאינו תואם את תפוקת המכונה בפועל, ועל אחת כמה וכמה שכך הוא אם לא נפל בחוות הדעת פגם כאמור.

25. טענות התובע בכל הנוגע לחלקיה האחרים של חוות הדעת נסמכות על חקירתו את דוד יונה ביחס לנתונים שעמדו בפני
השמאי במועד עריכתה של חוות הדעת. מחקירתו של דוד יונה עולה כי השמאי לא ראה את המכונה כשהיא פועלת, כי אם במקום אחסונה, וכי לא הוצגו בפני
השמאי מסמכים כלשהם הנוגעים לעלות רכישתה או לתוצאות הפעלתה במסגרת עסקו של קורן וייס. כך עולה לכאורה הן מעדותו של דוד יונה על פיה המכונה נרכשה על ידי קורן וייס וכי כל המסמכים הנזכרים לעיל היו בחזקתו של קורן וייס או בחזקת רואה החשבון של החברה, אשר זהותו כלל לא היתה ידועה לדוד יונה, והן מחקירתו ביחס לאופן הכנתה של חוות דעת השמאי, אשר נסמכה לכאורה, במידה רבה על נתונים שסופקו על ידי דוד יונה לשמאי.

יחד עם זאת יש לציין כי התובע: נמנע מלתבוע את השמאי בגין נזקיו, על פי הנטען נזקים שהינם תולדת חוות הדעת שניתנה על ידי השמאי לכל הפחות ברשלנות; נמנע מלהעיד את השמאי ביחס לנסיבות עריכתה של חוות הדעת ומקור ממצאיה ולחקור את האחרון על תוכנה של חוות הדעת, עליה מבקש התובע לערער; עוד נמנע התובע מהצגתה של חוות דעת של מומחה מטעמו לעניין שומת המכונה והממכר בכללותו אשר נכללו בחוות דעת השמאי, כאשר המומחה מטעם בית המשפט התבקש לחוות דעתו אך ורק בשאלת הספק המכונה, להבדיל מחוות דעת השמאי בכללותה, אשר נסבה על שומת המכונה.

בנסיבות המתוארות לעיל אכן עולה ספק ביחס למוצקותה של חוות דעת השמאי על כל חלקיה, אולם לא הוכח בראיות מספיקות כי לחוות הדעת הנ"ל לא היה על מה שתסמוך, או כי היא שגויה בתוכנה. על בסיס האמור לעיל ודאי שלא ניתן לקבוע ממצא פוזיטיבי אחר כלשהו ביחס לשומת הממכר ושוויו, וכפי שיובהר להלן בעניין זה לא הובאו גם כל ראיות אחרות המאפשרות קביעתו של ממצא כאמור.

26. אפילו היה בידי התובע להוכיח כי חוות דעת השמאי ניתנה בתרמית או ברשלנות, הרי שמשבחר התובע להגיש את תביעתו כלפי עורך הדין דווקא הרי שהשאלה הצריכה מענה הינה מידת מעורבותו של עורך הדין באופן עריכתה של חוות הדעת ומודעותו לפגמים הנטענים בחוות הדעת או במצגים שערך דוד יונה, ואם לא ידעם, האם היה זה מחובתו כלפי התובע לחקור ולדרוש באלה.

27. על אף שבשאלת מעורבותו של עו"ד דוד בהכנתה של חוות הדעת מצויות בפני
טענות סותרות הרי שהלכה למעשה אין בפני
גרסאות סותרות, כי אם גרסה עובדתית אחת בלבד, גרסתו המכחישה של עו"ד דוד, על פיה היתה חוות הדעת מעשה מוגמר בטרם הובא הסכם המכר לטיפולו של עו"ד דוד, והועברה לידיו על ידי דוד יונה ככזו, כחודשיים לאחר מועד עריכתה. עו"ד דוד הוסיף וטען כי סמך בתום לב על האמור בחוות הדעת לעניין תאור הממכר. עדותו של עו"ד דוד נתמכת לכאורה ברישום המעיד על העברתה של חוות הדעת ממספר הפקס של יונה דוד
למשרדו של עו"ד דוד, באוגוסט 97, כחודש לפני ההתקשרות בהסכם וכחודשיים אחרי מועד עריכתה של חוות הדעת, ובעדותו של דוד יונה בעניין זה. כל אדם מוחזק כדובר אמת, כל עוד לא הוכח היפוכו של דבר ולא מצאתי כל טעם שיש בו להרהר אחר עדותו של עו"ד דוד כי לא היה מעורב בהכנתה של חוות הדעת. כל טיעונו של התובע בעניין זה נסמך על השערה הנובעת מהתחכום כביכול שבהזמנתה של חוות הדעת, מהעובדה כי נאמר בה כי היא ערוכה כחוות דעת מומחה הניתנת להגשה בהליך משפטי, ומהמנעותו של עו"ד דוד מהגשתה של הודעה לצד שלישי לשמאי. כל אלה אינם מהווים טעם של ממש לערעור מהימנות עדותו של עו"ד דוד בעניין זה, מה עוד שהתובע - אשר הטענה בדבר מעורבותו של עו"ד דוד מהווה נדבך חשוב בהוכחת תביעתו הנטענת כנגד עו"ד דוד - יכול היה להוכיחה על נקלה על דרך העדתו של השמאי בעניין זה, ונמנע מלעשות כן. אשר על כן אני קובעת כי כעניין שבעובדה חוות דעת השמאי הוצגה בפני
עו"ד דוד, על ידי דוד יונה, וכי לא היה לעו"ד דוד כל יסוד לחשוב כי האמור בחוות הדעת שקרי או בלתי מדוייק, אם וככל שכך היה.

28. משמצאתי כי עו"ד דוד לא היה מעורב בהכנתה של חוות דעת השמאי ולא היה מודע לפגמים שנפלו בה, אם וככל שהיו כאלה, מתעוררת השאלה האם היתה מוטלת על עו"ד דוד החובה לחקור ולדרוש באלה, ובכלל זה בתפוקת המכונה ומצגיו של יונה דוד
באותו עניין. אפילו היה עו"ד דוד בא כוחו של התובע, אינני סבורה כי היה על עו"ד דוד להעמיק ולחקור בדבר אופן עריכתה של חוות דעת השמאי, ולשים עצמו תחת השמאי, כאשר נושא חוות הדעת הינו עניין מובהק שבמומחיות השמאי דווקא ולא במומחיותו של עורך דין. אולם, כאמור שאלה זאת אינה מתעוררת כלל שכן עו"ד דוד לא שימש כפרקליטו של התובע, ומשכך אין ספק בעיני כי לא היה זה מחובתו כלפי התובע לחקור ולדרוש בדבר השיקולים עליהם נסמכת חוות הדעת ועד כמה מוצקים ממצאיה.

29. אשר לטענת התובע כי עו"ד דוד ידע כי חוות הדעת מהותית לצורך ההתקשרות בעסקה ולפיכך נזכרה בהסכם, הרי שנדמה שעל כך אין חולק, ולטעמי דווקא אזכורה של חוות הדעת בהסכם, תחת ניסיון לנסח הסכם של רכישה "as is", כאשר לטענת התובע יכול היה עו"ד דוד לנווט את ניסוחו של ההסכם ככל שימצא לנכון נוכח חוסר התמצאותו והעדר ניסיונו של התובע, תומכת בגרסתו של עו"ד דוד כי לא ידע על פגם כלשהו שנפל בחוות דעת השמאי.

30. טענה נוספת שהועלתה על ידי התובע, בין השאר בנוגע לחוות דעת השמאי, הינה כי עו"ד דוד נקט צד ועמדה במשא ומתן על תנאיה המסחריים של העסקה, באופן שניתן לייחס לו באופן אישי את מצגי המוכר, וכי האחרון פאר את הממכר והרווחיות הגלומה בו, תוך הסתמכות על חוות דעת השמאי, כשהוא מאמץ את תוכנה ובכך יוצר מצג עצמאי משל עצמו בעניין זה.

הטיעון דלעיל נסמך על עדותו של התובע בעניין זה, המוכחשת מכל וכל על ידי הנתבעים ככלל ועל ידי עו"ד דוד בפרט, אשר טען כי לא היה מעורב מכל וכל בגיבוש תנאיה המסחריים של העסקה. השאלה איננה כיצד נתפסו הדברים בתודעתו של התובע, כי אם כיצד היו מובנים על ידי האדם הסביר. ככלל, איש איש ומקצועו, ומקום שעורך דין עורך הסכם למכר מכונה, שערכה נישום על ידי שמאי, הרי שעורך הדין אחראי לדברים שבתחום מומחיותו, ותוכנה של חוות דעת השמאי אינו נמנה על אלה. נדרשות נסיבות קיצוניות ויוצאות דופן על מנת שמצגם של השמאי והמוכר יהפכו למצג נפרד ועצמאי גם של עורך הדין. על מנת לקבוע כי נסיבות כאמור התקיימו בענייננו יש לדחות את גרסתו של עו"ד דוד בעניין זה כבלתי מהימנה ולהשתית את אותה הכרעה על אמון בלתי מסוייג בדיוק שבעדותו של התובע. אינני סבורה כי יש מקום להכרעה כאמור וזאת בשים לב למשקלם המצטבר של השיקולים הבאים: עצם הצגתו של התובע על ידי עצמו כאדם חסר ניסיון, אגב העלאתה של טענת העושק; התמיהה שמעוררת התנהלותו של התובע אשר עיקר קצפו יצא על תוכנה של חוות דעת השמאי מזה, ואשר נמנע מלתבוע את השמאי מזה, כאשר הוא מבקש להפרע מעורך הדין בגין תוכנה של חוות דעת השמאי; חוסר דיוק שנפל בדברי התובע בעניינים אחרים הקשורים בניהול המו"מ ובחוות דעת השמאי, כגון טענתו כי לימים למד שחוות דעת השמאי הינה חוות דעת מפוברקת אשר הוכנה לצורך הליך משפטי אחר שנוהל עם קורן וייס, כאשר אין חולק כי לא היו דברים מעולם; השתלשלות המו"מ כפי שהיא עולה מעדויות כל העדים, לרבות העדים מטעם התובע ממנה עולה כי התובע היה נלהב מהעסקה ונחוש להתקשר בה עוד בטרם פגש בעו"ד דוד, כי תשלום דמי הקדימה על חשבון העסקה קדם לאותו מפגש והינו תולדה של מו"מ שהתקיים במישרין בין הצדדים, והעובדה כי חוות דעת השמאי הגיעה לידי התובע ובנו, מאקשטיין, בשלביו הראשונים של המו"מ ובטרם היו מודעים לקיומו של עו"ד דוד. בנסיבות אלה גרסתו של עו"ד דוד מסתברת יותר מגרסת התובע על פיה נהג עורך הדין כמוכר עצמו החוזר ומפאר את מרכולתו והופך את חוות דעת השמאי למצג משל עצמו.

מעורבותו של עו"ד דוד בתנאיה המסחריים של העסקה

31. בסיכומי הטענות מטעמו מייחס התובע לעו"ד דוד מעורבות פעילה במו"מ, לרבות לעניין התנאים המסחריים של העסקה, באופן המקים אחריות אישית של עו"ד דוד בגין כל מצג שנערך במסגרת המו"מ הנ"ל ולתוכנה של ההתקשרות שבין הצדדים על כל חלקיה.

אני מקבלת את טענת הנתבע 1 כי הראיות אינן תומכות באותה גרסה, וכי קיים פער גם בין עדות התובע עצמו בחקירתו הנגדית לבין הטיעון בסיכומי הטענות בעניין זה.

32. כל העדים הנוגעים בדבר, לרבות התובע, מאשרים כי התובע לא פגש בעו"ד דוד אלא פעם אחת, בפגישה שהתקיימה במשרדו של עו"ד דוד לצורך הכנתו וחתימתו של ההסכם. בנו של התובע היה נוכח באותה פגישה, ומשנשאל בחקירתו אם הוא חש שרומה על ידי עו"ד דוד השיב כי לא היה לו כל קשר עם האחרון להוציא אותה פגישה. העימות היחידי שזכר הבן באותה פגישה נגע בסוגיית הנשיאה בשכר הטרחה, כשעל רקע אותה דרישה בקש האב לפרוש מהמו"מ, והדבר בא על מקומו לאחר שיחה בארבע עיניים שבין האם לבין עו"ד דוד. גרסתו של התובע על פיה שוכנע להתקשר בעסקה, על ידי עו"ד דוד,כתוצאה ממצגיו של האחרון לעניין מהותו של הממכר, לכאורה אינה עולה בקנה אחד עם עדות בנו. יתרה מזאת, כנזכר לעיל, כל התנאים המהותיים של העסקה היו ידועים ומוסכמים קודם למועד הפגישה הנ"ל. לא שנוי במחלוקת כי עצם ההחלטה להתקשר בעסקה גמלה בלבו של התובע עוד לפני הפגישה במשרדו של עו"ד דוד,שכן עוד לפני אותה פגישה שילם התובע דמי קדימה, באמצעות בנו ולידי דוד יונה, לאחר שהבטיח בשיחה טלפונית עם האם את סופיות מחיר העסקה. התובע ידע כי המוכר דורש תשלום במזומן והגיע לאותה פגישה כשהוא מצוייד בשיק בנקאי על מלוא סכום התמורה. לתובע היתה ציפיה להפחית את סכום התמורה, בהתאם לדברים שנאמרו על ידי דוד יונה בשלבים מוקדמים יותר של המו"מ אך המחיר הנדרש, ואף לכאורה המוסכם, כבר היה ידוע באותה עת. על פי עדותו של עו"ד דוד אכן בפתח הפגישה התגלעה מחלוקת לעניין המחיר (כשמדובר בפער על 5000 $), ומשלמד על כך עו"ד דוד הותיר את הצדדים לשאת בעניין זה, פנה לעיסוקיו, ושב לחדר המו"מ רק לאחר השגתה של הסכמה נוספת. דברים אלה אושרו בעדותה של האם אשר היתה באותה פגישה, ונתמכים לכאורה גם בעדות בנו של התובע, ובהתנהלות הצדדים עד לאותו מועד, כאשר לגרסת התובע למד על "הקפצת המחיר" בשלב קודם של המו"מ מעו"ד דוד, ובעקבות זאת ועל מנת להבטיח את המחיר דאג לסכם את הדברים עם האם ולשלם את דמי הקדימה, ללא מעורבות של עו"ד דוד. גם היסוד הנוסף של העסקה עליו מלין התובע ואשר אף אותו הוא מייחס לעו"ד דוד, רכישתו של הממכר מבלי לראותו ומבלי לודא את אופן פעולתו, לא בא לעולם באותה פגישה או ביוזמתו של עו"ד דוד, והיה יסוד עיקרי של העסקה, מבחינת דוד יונה, אשר חשש כי מקום המצא הציוד יתגלה לקורן וייס. אין מחלוקת כי דברים אלה נמסרו לאקשטיין ולבנו של התובע עוד בראשית הדברים, מטעם זה נמסרה חוות דעת השמאי, ובזמן אמת התובע הסכין עם כל אלה, וניהל המו"מ וקבל ההחלטה להתקשר בעסקה ללא קשר למעורבות כלשהי של עו"ד דוד.

33. לטענת התובע לפגישה עם עו"ד דוד קדמו שיחות טלפוניות שהתקיימו בין התובע לבין האחרון. עו"ד דוד מכחיש את קיומן של שיחות כאמור ככל שהן מתייחסות לגוף העסקה, אולם אפילו התקיימו, הרי שהתנהלות התובע כפי שנזכרה לעיל מלמדת על כך כי עו"ד דוד לא הציג אלא את עמדת המוכר, וכי התובע ידע והבין כי את המו"מ בעניין זה יש לנהל במישרין עם משפחת יונה. אשר לטענת התובע בסיכומי טענותיו כי עו"ד דוד מנע את הצגתו של הציוד בפני
שמאי מטעם הבנק, בו בקש התובע ליטול הלואה על מנת לממן את כספי התמורה, הרי שבחקירתו הנגדית של התובע נאמר על ידו במפורש כי ניסיון ליטול הלואה בנקאית לצורך זה נכשל לאחר שהוסבר לו על ידי הבנק כי לא ניתן יהיה למשכן ציוד, להבדיל ממקרקעין, להבטחתה של ההלואה המבוקשת.

34. אין מחלוקת כי הפתרון שנמצא לצורך גישור בין חששו של התובע להתקשר בעסקה בטרם יראה את הממכר, ותביעתו של דוד יונה לתשלום מיידי, שמקורה בדרישתה של האם להחזר כספי ההלואה וחשדו של דוד יונה כי התובע אינו אלא איש קש של קורן וייס המבקש להתוודע את מקום המצא הציוד, קרי: הפקדת הכספים בידי עו"ד דוד מזה, והעברתם לרשות המוכר בשלבים הכרוכים בראייתו של הממכר, העברתו לחזקתו של התובע והפעלתו מזה, הוצע לצדדים על ידי עו"ד דוד. בעצם העלאתה של הצעה זאת, אשר אכן היוותה מענה למשאלותיהם ההדדיות של הצדדים אין כל דופי, וממילא מתייתרת השאלה מה היקף חובות האמון שחב עו"ד דוד לתובע בעניין זה.

לא באה כל טענה מפורשת או ראיה כי אבני הדרך שנקבעו לצורך העברת הכספים או הסכומים בכל אבן דרך כאמור (להבדיל ממצגי השוא הנטענים) נקבעו על ידי עו"ד דוד ולא על ידי הצדדים, כחלק מגיבושן של ההסכמות שביניהן ביחס לתנאיה המסחריים של העסקה.

יתרה מזאת, אפילו כך היה, לא הובאה כל ראיה ביחס לחוסר הסבירות שבאבני הדרך הנ"ל, או לנזק שהוא תולדה של אלה. התוצאה עליה מלין התובע אינה פועל יוצא של אבני הדרך כפי שנקבעו בהסכם, כי אם של התנהגותו של התובע. לאחר אבן הדרך הראשונה ( ראיית הממכר) שוחרר סך של 100,000 ₪, כשבשלב זה מוחזקים בידי הנאמן יותר מ-50% מכספי התמורה. אבן הדרך הבאה חלה עם העברת הציוד לחזקת הקונה והפעלתו על ידו, וכפי שיפורט להלן, על פניו התובע נתן הסכמתו לשחרור יתרת התמורה, בניכוי הסך של 10,000 $, לאחר הפעלת הציוד על ידו ולאחר שלמד על תפוקת המכונה.

אחריותו הנטענת של הנתבע 1 - הערות משלימות

35. אגב הדיון בטענת העושק, שהועלתה על ידי התובע לראשונה בסיכומי טענותיו, נטען לחוסר הסבירות של תנאי העסקה, אשר באו לעולם ביוזמתו ומעורבותו הפעילה של עו"ד דוד, ותוך מודעות של עו"ד דוד לחוסר הסבירות מזה ולחוסר ניסיונו של התובע מזה.

לעיל עמדנו בהרחבה על כך שעו"ד דוד לא יצר מצגים משל עצמו בכל הנוגע לטיבו של הממכר, הרווחיות הגלומה בו, ושאר העניינים הכרוכים בהיבטיה המסחריים של העסקה, וכן על חוסר מודעותו לתפוקת המכונה בפועל. בשים לב לכל אלה חוסר הסבירות שבעסקה, אשר לדידי וכפי שיפורט לעיל לא הוכח, ודאי שאינו גלוי על פניה. כפי שהובהר לעיל, בראשי הפרקים שעניינם מקור החובות הנטענות וחוות דעת השמאי, לא היתה מוטלת על עו"ד דוד, אשר לא ייצג את התובע, החובה לחקור ולדרוש בסבירות העסקה ושיקולי התובע אשר הביאו להתקשרות בה.

36. החזקתם של כספי התמורה בנאמנות על ידי עו"ד דוד הטילה על האחרון את החובה, כלפי הצדדים להסכם, לנהוג באותם כספים בהתאם להוראות שנקבעו בעניין זה בהסכם. לא באה כל טענה כי עו"ד דוד הפר חובתו זאת, והובאו ראיות כי הכספים שוחררו על ידי עו"ד דוד רק כנגד אישור בכתב של התובע המאשר לנהוג כך.

37. לו היתה שאלת הקניין בממכר פלוגתה בהליך שבפני
, כי אז יכול והיתה מתעוררת שאלה ביחס להיקף חובת הגילוי שחב עו"ד דוד לתובע בעניין זה, בו היה עו"ד דוד מודע לתוכנו של פסק הבורר, ולמחלוקות שבין דוד יונה לבין קורן וייס, כשידיעתו בעניין זה מקפת וטובה משל התובע. השאלה הקניינית, לא התבררה עד תום, ומורכבת, הן בשים לב לטענות ההדדיות ביחס ליחסים שבין יונה דוד
לבין קורן וייס בטרם התגלע הסכסוך שבין אלה, ובמיוחד לנוכח פסק הבורר על כל חלקיו, כאשר לכאורה קורן וייס חזר והביע מחוייבות לו, ואשר לכאורה מאשר לדוד יונה להפרע את חובו על דרך מכירת הממכר. גם קורן וייס עצמו לא היה חד משמעי בשאלה האם המכונה נגזלה הימנו, ובכל מקרה טענה זאת לא הועלתה על ידי התובע כעילת תביעה בהליך שבפני
, כפי שעולה הן מנוסחו של כתב התביעה והן מנוסחם של סיכומי הטענות מטעם התובע (בעניין זה ראה בין השאר את הרצאת הדברים בעמוד 1 לסיכומי הטענות תחת הכותרת "הגדרת המחלוקות שבין הצדדים"). משלא הועמדה להכרעה שאלת קיומו של פגם בקניינו של המוכר בממכר ולא נטען לנזק כלשהו כתוצאה מכך מתייתר הדיון בשאלת קיומה של חובת גילוי של עו"ד דוד בעניין זה (שהיה בידיעת התובע, אך לא על כל פרטיו ובידיעה כללית, כשלכאורה התובע נמנע מלחקור ולדרוש בו), כלפי התובע, שלא היה לקוחו של עו"ד דוד, שאלה שגם היא אינה ברורה מאליה.

37א. אינני מקבלת את טענת התובע כי מהימנותו של עו"ד דוד נפגעה משום טענתו כי ההסכם נחתם במועד עריכתו, כאשר הוכח כי לא כך היה, וכי יש ליתן משקל של ממש לאותו פגם נטען שבמהימנות בהערכת עדותו בכללותה, וזאת מטעם כפול. ראשית, אינני סבורה כי הוכח באופן חד משמעי שההסכם לא נחתם במועד עריכתו. אמנם כל משתתפי הפגישה העידו לכאורה כי דבורית לא נכחה במועד סיכום הדברים עם התובע, אולם מסמכי פתיחת חשבון הנאמנות, שאין מחלוקת כי נחתמו על ידה, מעידים לכאורה על פתיחתו של חשבון הבנק הנ"ל ביום חתימת ההסכם, ולפיכך וככל הנראה לא התקיים אלא פער זמנים קצר בין מועד חתימתו של ההסכם על ידי התובע לבין מועד חתימתו על ידי דבורית. שנית והעיקר, אין מדובר אלא בפרט שולי, שאינו נוגע כלל לפלוגתה שבמחלוקת, ולפיכך לא ברור על שום מה יש ליתן לו משקל של ממש, והוא נסוג בפני
כלל השיקולים האחרים שבהערכת העדויות כפי שפורטו בהרחבה לעיל.

התביעה כלפי הנתבע 1 - סוף דבר

38. מכל הטעמים שפורטו לעיל התביעה כנגד הנתבע 1 נדחית בזאת.

התביעה כנגד הנתבעים

39. כנזכר לעיל עילת התביעה מעוגנת בשלושה מצגי שוא נטענים שהוצגו בפני
המוכר בטרם ההתקשרות בעסקה: מצג שוא לעניין תפוקת המכונה (סעיף 6(א) בפרק א לסיכומי הטענות מטעם התובע), מצג שוא לעניין שוויו של הממכר (שם, סעיף 6(ב)), ומצג שוא לעניין אפשרות הפעלתה של המכונה (שם, סעיף 6(ג)). מבין המצגים כאמור אני סבורה כי לא עלה בידי התובע להוכיח אלא מצג שוא ביחס לתפוקת המכונה, הכל כמפורט להלן.

העדרו של מצג שוא לעניין שירותי תיקון וקיום חלפים וכל הכרוך באחזקתה של המכונה

40. הטענה כנוסחה בסעיף 6(ג) בעמ' 1 לסיכומי התובע אינה מעלה כל עובדה שלא היתה בידיעת התובע עובר להתקשרות בעסקה, ואין בראיות כל טענה בדבר מצג שוא בעניינים אלה. התובע ידע כי הוא רוכש מכונה אשר יובאה ביבוא אישי, הסכין והסכים לכך שזהותו של אותו יבואן לא תגולה לו, היה נלהב מיחודיות המכונה, ובין שלא נתן דעתו להיבטים של חלפים ושירותי אחזקה, ובין שנחה דעתו כי לאלו פתרונות הולמים, הרי שלא הובאה כל טענה שבעובדה כי אותו עניין נזכר או הועלה במו"מ שהתקיים בין הצדדים, למעט ההתחייבות הנזכרת של המוכר בסעיף 6(ד) לסיכומי התובע, אשר באה לידי ביטוי גם בסעיף 6(ב) להסכם.

41. לא שנוי במחלוקת כי המוכר התחייב ליצור קשר בין התובע לבין מר מיכאל גולומב, אשר הוצג כמתפעל המכונה, כאשר בעלות שכרו של גולומב ישא הקונה. עוד אני סבורה כי אין מחלוקת כי המוכר מלא אחר התחייבותו כאמור. קיימות עדויות שונות בשאלה האם פגש התובע בגולומב עובר להתקשרות או בסמוך לאחר מכן, אולם כך או אחרת אין חולק כי קשר כאמור נוצר, וכי התובע שכר את שירותיו של גולומב לתכלית שנזכרה בהסכם: "על מנת שילמד את הקונה כיצד לתפעל, להתשמש ולתחזק את הציוד". כל התחייבויות המוכר ביחס להפעלת הממכר סוייגו בסעיף 6(א) להסכם שם נאמר כי המוכר אינו בעל ידע טכני ואינו מתיימר ליצור מצג כלשהו בעניינים אלה. כאמור על פי עדויותיהם של התובע, של בנו ושל גולומב, שירותיו של גולומב נשכרו על ידי התובע לצורך הפעלת המכונה, אד הוק וללא התחייבות לקשר מתמשך, כאשר התובע נמנע מלהמשיך לפנות לגולומב, בין על רקע השכר שדרש האחרון ומבין משום שגמלה בלבו ההחלטה שלא להפעיל המכונה, הכל ללא שהועלתה טענה כלשהי לעניין כישוריו של גולומב או כשל כלשהו של הנ"ל בהפעלתה של המכונה.

42. אינני סבורה שיש כל ממש באמור בסיכומי התובע כי גולומב הוא: "חאפר במלוא מובן המילה שאין לו מושג בכלום למעט הפגנת בטחון עצמי מופרז". הגם שחקירתו הנגדית של גולומב העלתה כי גולומב חסר השכלה פורמלית בתחום, הרי שהרושם הכללי מחקירתו הנ"ל היה של אדם המתמצא בפעולת המכונה ומכיר אותה, פרי ניסיון מעשי, לו טען, ואשר ממנו ניתן היה להתרשם גם בחקירתו. גולומב היה מי שהרכיב את המכונה לראשונה במועד בו יובאה על ידי קורן וייס ומי שהפעיל את המכונה בתקופת הפעלתה בעסקו של קורן- וייס, ללא תקלות ולשביעות רצונם המלאה של קורן וייס, כפי שעולה מעדות בנו של קורן- וייס; גולומב הדגים את אופן הפעלתה של המכונה לתובע ולבנו לאחר שעברה לחזקתם של האחרונים; וגולומב נילווה, לבקשת הנתבעים, למומחה מטעם בית המשפט והשתתף באופן פעיל בניסוי שנערך על ידי האחרון, כאשר המומחה מצא כי המכונה הופעלה מטעם הנתבעים על ידי אנשים המיומנים בכך. מעדויות הנתבעים ומעדותו של גולומב עולה כי ניתנה לגולומב תמיכה מקצועית, במידת הצורך, על ידי טכנאי מכונות בשם רחמנא.

העדרו של מצג שוא בכל הנוגע לשווי הממכר והרווחיות הגלומה בו

43. מאופן הרצאת הדברים בסעיף 6(ב) לסיכומי התובע עולה לכאורה כי אין בפיו טענה העומדת בפני
עצמה לעניין שווי הממכר וסכום התמורה, כי אם טענה למצג שוא ביחס לתפוקת המכונה, כאשר כל טיעון נוסף לעניין הרווחיות הצפויה הגלומה בממכר לא באה אלא על מנת להבהיר את מהותיות הטעות והקשרה בעסקה בכללותה. יחד עם זאת, משחזר התובע וטען כי הוטעה להתקשר בעסקה בה נעשק, וזאת על בסיס מצגים כוזבים לעניין הרווחיות הגלומה במכונה, ומשהעמיד טענה זאת כטענה העומדת בפני
עצמה באופן ניסוחו של כתב תביעתו (ראה שם בסעיף 17), למען הסר ספק, אתייחס גם לטענה זאת.

44. ראשית, אני סבורה כי הרווחיות הצפויה מהפעלתה של המכונה באה בגדר טעות בכדאיות העסקה, כמשמעה בסעיף 14(ד) לחוק החוזים.

בעניין זה נאמר בספרה של פרופ שלו, דיני חוזים (מהדורה שניה), שם בעמ' 203:
"כדאיות עסקה היא תשואה, טובת הנאה, תועלת, ערך או שווי, שאדם מתעתד להפיק מעסקה. טעות בכדאיות העסקה היא טעות המתייחסת לערך העסקה, לשוויה המסחרי הכלכלי היחסי. מי שחשב שהוא עשוי להרויח מעסקה מסויימת שיעור רווח מסויים, ומטעמים שונים הצטמצמו רווחיו כדי מחצית טעה לגבי כדאיות העסקה. כמוהו מי שקנה נכס שערכו נמוך במחיר גבוה... רק אם הטעות בכדאיות נובעת מטעות לגבי הנחות אחרות הקשורות לעסקה או מצטרפת לטעות כזו, ניתן להעלותה כעילה לביטול החוזה".

מבחן אחר הוצע על ידי פרופ טדסקי,כמתואר בספרה הנ"ל של פרופ' שלו,שם בעמוד 204:
"לדעת פרופ' טדסקי ההבחנה בין טעות יסודית לבין טעות שאינה אלא בכדאיות העסקה היא שוות ערך להבחנה בין טעות הנוגעת להווה (או לעבר) לבין זו הנוגעת לעתיד, כאשר רק הראשונה ראויה להקרא טעות בעסקה".

על פי המבחנים הנ"ל, טעותו של התובע ביחס לרווחיות הגלומה בהפעלתו של הממכר, ככל שאינה כרוכה ושזורה בטענה לעניין תפוקת המכונה, אינה אלא טעות בכדאיות העסקה.

אפילו נאמץ את המבחן השונה המוצע בעניין זה על ידי פרופ' ד. פרידמן ופרופ' נ. כהן הרי שגם לדידם , עקרונית אין דין הטעות חל לגבי חיזוי, הערכה או הבעת דעה גרידא. כלל זה כפוף לחריג המרמה, או לנסיבות בהן חוות הדעת, ההערכה או החיזוי הינם בגדר מצג, המושתת על נתונים שבהווה, ועל מומחיותו של יוצר המצג או ידיעתו המיוחדת.

אפילו אתעלם מהמחלוקת העובדתית שבין הצדדים ביחס לעצם התייחסותו של דוד יונה לרווחיות הפעלתה של המכונה, ואניח את גרסת התובע בעניין זה, אינני סבורה כי ניתן להסיק בנסיבות העניין כי הצדדים התכוונו לשנות מהסיכון הרגיל החל בעניין זה על הקונה, וליתן לדבריו של דוד יונה תוקף של מצג מחייב, אפילו נאמרו. התובע אישר בעדותו כי הנתונים שהובאו בתצהירו ביחס לרווחיות ההפעלה הנטענת לא נשמעו באוזניו, ונמסרו לבנו ולא לו. הרווחיות הנטענת נראית מופרזת ותמוהה על פניה (על פי הנטען הוערכה רווחיות ההפעלה בכ-9 ש"ח, לק"ג מוצר, שמשמעה, בשים לב לטענה בעניין התפוקה המובטחת רווח של כ-300,000 ₪ לחודש, ואם נאמרו הדברים נראה שיש ליחסם ליחס שבין עלות חומרים והמחיר הסופי, להבדיל מכלל הוצאות ההפעלה). לחילופי הדברים הנטענים בעניין זה לא ניתן ביטוי כלשהו בהסכם שבין הצדדים. התובע ובנו ניהלו במקביל למו"מ עם דוד יונה מו"מ לרכישתה של מגדניה בירושלים, בהיקף כספי דומה, ומנגד דוד יונה לא היה מעורה בעסק שהפעיל את המכונה עובר להתקשרות עם הקונה, והצטרף לאותו עסק זמן קצר בטרם הפסקת עבודתו. שעור הרווח הצפוי מהמכונה הינו תולדה של מגוון גורמים הכרוכים בין השאר בעלות החומרים, עלות שכר העבודה, מיומנות העובדים ויעילות הניהול, עלות השכירות ותקורות אחרות, אפשרויות השיווק וכיוצא באלה. לדוד יונה לא היתה כל ידיעה בקשר לאופן הפעלתו הצפוי של הממכר על ידי התובע, ואני סבורה כי אמירה בעלמא ביחס לשיעור הרווח הצפוי, ללא התייחסות לכל אלה, תוך זריקתו של אומדן ביחס לעלויות החומרים מזה ומחירים אפשריים מזה, הינה הבעת דעה גרידא אשר אין לפרשה בנסיבות העניין כמצג מחייב שיצר דוד יונה כלפי התובע ביחס לרווחיות ההפעלה ושווי הממכר. על אחת כמה וכמה שכך הוא כאשר הבסיס הלכאורי לעמדה שננקטה על ידי דוד יונה למחיר המכונה הנדרש היה מצוי בחוות דעת השמאי, שהוכנה מטעמו והוצגה על ידו, ואשר אין בה כל התייחסות לרווחיות ההפעלה והנעדרת כל ביטוי לזיקה שבין רווחיות ההפעלה לבין מחיר הציוד שנכלל בה.

45. שנית, התובע נמנע מהבאתן של ראיות להוכחת שקריותו של המצג הנטען. אין בראיות התובע כל נתונים בדבר עלות יצורו של ק"ג מוצר מאפה ותמורת מכירתו. התובע בחר שלא להפעיל את המכונה, לא הגיע לשלב של יצור לשם שיווק, ולא הציג תחשיב כלשהו ביחס לעלויות. עוד אין בראיות התובע טענה כלשהי בדבר הקשר והזיקה שבין הרווחיות שתוארה על פי הנטען מטעם המוכר לבין מחיר הממכר שעל פי הסכם המכר, ודין הטענה לדחיה, ולו מטעם זה, בנוסף על שאלת סיווגם של הדברים, כהבעת עמדה גרידא או מצג מחייב של המוכר, אשר נדונה בסעיף 44 לעיל.

תפוקת המכונה

46. הממכר תואר במבוא להסכם, בו הוגדר הציוד נשוא הסכם המכר. המכונה כהגדרתה ב

פסק דין
זה נזכרה בסעיף ה' שם תוארה כדלקמן: "מכונה ליצור מאפה מדגם הומפליס 700 htl הכוללת אפשרות למילוי חומר המילוי לתוך מאפה בצק+קבלת מוצר מוגמר כולל אביזרים נילווים מתאימים לבחירת הצורה והגודל בהספק של 1,500 ק"ג למשמרת בת 8 שעות" (ההדגשה לא במקור), וזאת בהמשך לאופן תאורה בחוות דעת השמאי.

47. בית המשפט מינה מומחה מטעמו על מנת שיחווה דעתו בעניין תפוקת המכונה.

מחוות דעתו של המומחה, המהנדס אלכסנדר פרינס (להלן: "המומחה") עולה כי יש להבחין בין תפוקתה המירבית האפשרית של המכונה לפרק זמן קצר, לבין תפוקתה המירבית של המכונה לפרק זמן של משמרת עבודה, לבין תפוקתה המירבית של המכונה במערך היצור הכולל הבא לידי ביטוי בממכר, המכונה על ציוד העזר הנמכר, והנחות נוספות בדבר מספר העובדים העוסקים בהפעלתו של מערך היצור.

כפי שעולה מחוות דעת המומחה, התשובות לשאלות ההבהרה וחקירתו הנגדית של המומחה:

47.1 המומחה לא מצא פגם כלשהו באמור בפרוספקט היצרן הנוקב בתפוקת המכונה לשעת עבודה, כשהספק המכונה המתואר בו תואם, על פי המומחה, את ההספק הנקוב בחוות דעת השמאי.

47.2 יתרה מזאת, על אף שהמומחה הצביע על פער בין הספק לשמונה שעות המהווה מכפלה של ההספק לשעה במספר השעות לבין הספק המכונה במשמרת עבודה, שהינו הספק הנמדד בפרק זמן רציף כאשר צורכי תפעולה של המכונה עצמה אינם מאפשרים זמן יצור פרודוקטיבי לאורך כל שעות משמרת ההפעלה, הרי שבחקירתו הנגדית אימץ המומחה את התפוקה לשעה כפי שנמדדה בניסוי השלישי שנערך על ידו, וקבע כי בשים לב לשעות העבודה הפרודוקטיביות - לאחר שהביא בחשבון את העובדה כי תהליך היצור כרוך בעצירתה של המכונה מעת לעת לצורך ניקויה משאריות בצק, את זמן התחזוקה הנדרש לטיפול בתקלות מכניות אופייניות, והזמן הנדרש לצורך ניסוי וטעיה כחלק מובנה להליך הכנתו של הבצק - עדיין ניתן לייצר את הכמות הנקובה בחוות דעת השמאי ובעקבותיה בהסכם. המומחה העריך את זמן היצור הפרודוקטיבי של המכונה ב-6.5-6.25 שעות במשמרת של 8 שעות עבודה. מאחר ומדובר באומדנים גרידא ראיתי להצמד לאומדן הכולל כפי שהובא על ידי המומחה ולא לתחשיבים שערכו הצדדים בעניין זה.

47.3 אולם, חרף כל האמור לעיל, הבא לידי ביטוי גם בסעיף 22 שבפרק הסיכום לחוות הדעת, קבע המומחה בפרק הסיכום כי התפוקה המירבית של מערך היצור, הבא לידי ביטוי בממכר נשוא התובענה הינו 800 ק"ג אגרולים, וכי בפועל במערך היצור הנוכחי, המתבסס על ארבעה עובדים, שניים העוסקים בהפעלת המכונה במישרין ושניים נוספים העוסקים בעבודות הנילוות (הכנה, פינוי, אריזה) ניתן להגיע לתפוקה קבועה של 700 ק"ג למשמרת.

48. בסיכומי הנתבע 1 נטען כי המומחה חרג מגבולות כתב מינוי עת התייחס למגבלות התפוקה הנובעות ממערך היצור, בסיכומי הנתבעים 2-4 נטען כי משאישר המומחה את נתוני היצרן יש ליתן הדעת לכך שבפרוספקט זה צויינה האפשרות לייצור 300 ק"ג לשעה של מאפה מסוג אטריות, כשבהסכם אין התייחסות לסוג המאפה ובחוות דעת המומחה התייחסות לאגרול בלבד, וכל הנתבעים טענו כי ממצאי המומחה - כמתואר בסעיף 47.2 לעיל- מאמתים את האמור בחוות דעת השמאי ובהסכם, ולא התקיים מצג שוא כלשהו ביחס לתפוקת המכונה. בסיכומי הטענות מטעם התובע נטען כי התפוקה האפקטיבית במערך היצור הכולל הבא לידי ביטוי בממכר נופלת מהכמות שמצא המומחה, אשר לא נתן דעתו לאיכות המוצר. עוד חזרו הצדדים וטענו לעניין תפוקת המכונה בפועל בתקופת הפעלתה בעסקו של קורן- וייס. הנתבעים בקשו כי בית המשפט יאמץ את עדותו של גולומב על פיה יצרו באותה תקופה, באופן נינוח, בפרק זמן של כ-3 שעות, תפוקה יומית ממוצעת של 600 ק"ג, ואילו התובע ביקש כי בית המשפט יאמץ את עדותו של בנו של קורן וייס על פיה היצור בפועל לא עלה, ולא יכול היה לעלות, על 400 ק"ג ליום, הנתמכת גם בניסיונות ההפעלה שערך התובע עם קבלתה של המכונה לחזקתו.

49. אינני מקבלת הטענה כי המומחה חרג מתחומי המינוי והשאלה בה בקש לחוות דעתו, עת התייחס למשמעויות השונות שניתן ליתן לנושא חוות דעתו, תפוקת המכונה במשמרת עבודה של 8 שעות. המומחה הניח את התשתית העובדתית המלאה הנדרשת על פי כל אחת מהפרשנויות שתינתנה למונח זה, בכך מילא את תפקידו, ועל בית המשפט להכריע בשאלה איזו מהפרשנויות צריך שתחול בענייננו, וכתוצאה ובהתאמה האם יצרו הנתבעים מצג שוא כלפי התובע. על אף נוסח הדברים הזהה שבהסכם ובחוות דעת השמאי, בכל הנוגע לתפוקת המכונה, אני סבורה כי בעוד שבחוות דעת השמאי, כשהיא עומדת בפני
עצמה לא כלול מצג שוא, הרי שמצג כאמור מצוי בהסכם, כאשר כללי הפרשנות מאפשרים ומחייבים את התוצאה כאמור.

50. כפי שעולה מחוות דעת המומחה, כנתון טכני גרידא, ללא התייחסות למערך כלי עזר, מספר המפעילים ומערך היצור בכללותו, אין כל דופי בנקיבתו של הספק המכונה המירבי לשעה. נתונים אלה נכללו בפרוספקט היצרן, והמומחה לא ראה בכך כל קושי או דופי. הניסוי השלישי שערך המומחה, ואשר את תוצאותיו אימץ בחקירתו הנגדית, תומך בכך שהתפוקה הנזכרת בחוות דעת השמאי עולה בקנה אחד גם עם שעות העבודה הפרודוקטיביות של המכונה, ככל שמדובר בעצירות שהן אינהרנטיות למכונה עצמה או לתהליך היצור, אשר הבאתם במנין מתחייבת מנקיבתו של הספק לפרק זמן רציף ("משמרת עבודה בת 8 שעות"). אינני סבורה כי בפרשנותה של חוות דעת השמאי יש להביא הנחות יסוד נוספות שאינן פועל יוצא של מגבלת הזמן הנ"ל. ההספק הנקוב בחוות דעת השמאי, כשהוא עומד בפני
עצמו, ללא הסבר וללא חילופי דברים חיצוניים למסמך, איננו הספק של מערך הציוד הכולל המפורט בחוות הדעת. ההספק הנ"ל הובא כנתון טכני הנוגע למכונה בלבד, מתאר נכונה את הספק המכונה בפרק הזמן האמור, אם יותאם ציוד העזר הנילווה הנדרש על מנת להשיג את תפוקתה המירבית של המכונה, כאשר כל פריט ציוד שברשימה, לרבות המכונה, נישום על ידי השמאי בנפרד.

51. אולם, בבואנו לפרש את האמור בעניין זה בהסכם לא ניתן להסתפק בפרשנותו של הכתוב בלבד, כשהוא עומד בפני
עצמו, ואותם מלים עצמן יכול ויקבלו משמעות אחרת, על רקע חילופי הדברים שבין הצדדים. בעניין זה אני מקבלת את גרסתו של התובע כי יונה דוד
קשר בין הספק המכונה כפי שננקב בדו"ח השמאי לבין יכולת היצור של מערך הציוד הנמכר לתובע והיצור בפועל בתקופת הפעלתה של המכונה בעסקו של קורן- וייס, וכי במו"מ שקויים בין הצדדים ניתנה לאותו נתון משמעות החורגת מנתון טכני גרידא המאפיין תפוקה מירבית תאורטית של המכונה הנרכשת.

הגם שלא ראיתי את דוד יונה אחראי לחישובי הרווח שערכו התובע ובנו, והגם שאני סבורה כי אותם חישובים היו ככל הנראה חסרי אחיזה במציאות, אינני מקבלת הטענה כי התובע היה אדיש להספק המכונה, וגרסתו על פיה הוצגה בפני
ו מכונה יחודית, בעלת הספק יוצא דופן, אשר מאפייניה היוו נדבך מרכזי לא רק בשיקוליו של התובע בהתקשרות בהסכם, כי אם גם בחילופי הדברים שבין הצדדים. חיזוק לגרסת התובע והעדים מטעמו בעניין זה (אקשטיין ובנו) מצוי בהתבטאותו של יונה דוד
עצמו בחקירתו הנגדית, בה נאמר על ידו כי השמאי לא התבקש לבדוק את הספק המכונה, אשר נמסר לשמאי על ידי יונה "הוא (השמאי-ר.צ) שאל כמה יצרנו. אמרתי לו שיצרנו 1.5 טון לשמונה שעות עבודה" (עמ' 58, שורות 2-3). רק אחר כך, ומשעמד דוד יונה על משמעות הדברים בקש לתקן: "פר שעה. אנחנו מסרנו את ההספק לשעה. השמאי לא הפעיל את המכונה, הוא עיין בפרוספקט". אני מקבלת את גרסת הנתבעים כי כשם שבחקירתו הנגדית לא הבחין דוד יונה בין האמור בפרוספקט, בין הנתון הטכני לעניין תפוקת המכונה, לבין ביצועיה בפועל במערך היצור הנמכר, כך היה גם בזמן אמת, במו"מ שנוהל בין הצדדים עובר להתקשרות בהסכם. המסקנה דלעיל מסתברת גם על רקע המו"מ בכללותו. הגם שהדין עם הנתבעים כי הצדדים התקשרו בהסכם מכר וכי נשוא ההסכם הינו ציוד ולא עסק חי, הרי שאין מחלוקת כי דוד יונה הבטיח לנתבעים סיוע בהפעלתו של עסקם, בהתבסס ובהסתמך על אופן הפעלתו של העסק בעבר כפי שבא לידי ביטוי בהתחייבות להעביר מתכונים, ליצור קשר עם טכנולוג המזון ומפעיל המכונה, ליתן מידע בכל הנוגע ללקוחות וספקים וכיוצא באלה. כל אלה נעשו בזיקה לעסק הקודם שהפעיל המכונה, ובנסיבות העניין יש לפרש איפוא את תפוקת המכונה כנתון המתייחס למערך הציוד הנמכר להבדיל מנתון תאורטי גרידא הנמנה על מאפייני המכונה. מהטעמים שנזכרו לעיל לא ראיתי לנכון ליתן משקל לטענת הנתבעים ביחס לתפוקת המכונה הנטענת ביצור דברי מאפה ממולאים מסוג אטריות, אשר לא נטען כי יוצרו מעולם, כי דובר על יצורם ואשר המומחה לא התבקש להתייחס אליהם, בין במהלך הניסוי ובין בחקירתו.

52. אינני מוצאת סתירה בין ממצאי המומחה ביחס לתפוקתה המירבית של המכונה במערך היצור הקיים לבין עדותם של גולומב ושל יונה דוד
כי בתקופת הפעלתו של העסק על ידי קורן וייס יוצרה כמות ממוצעת של 600 ק"ג ליום בכ- 3 שעות עבודה. כמות היצור כאמור תואמת את ממצאי המומחה ביחס לתפוקה המירבית לשעה. עוד אינני סבורה כי יש ליתן משקל של ממש לעניין תפוקת המכונה הנטענת על ידי התובע או בנו של קורן וייס, עדויות שהיו חסרות תעוד כלשהו, להבדיל מהניסויים ששימשו כבסיס לחוות דעת המומחה. בכל הנוגע ליצור במועד הפעלת עסקו של קורן וייס הרי שמהעדויות עולה כי באותה תקופה לא נוצלה המכונה במלוא תפוקתה, ובכלל זה העיד קורן וייס כי כך היה בין השאר משום יצור לפני הפסח, כאשר מדובר במוצרי חמץ, ונזכרו מגבלות שחלו בשל גודלם של המקפיאים שעמדו לרשות העסק.

53. להבדיל מהתובע אינני נכונה לקבוע ממצא על פיו דוד יונה בקש להונות את התובע ועשה כן ביודעין. אני סבורה כי דוד יונה עצמו לא היה בקיא ברזי המכונה ואינני מוציאה מכלל אפשרות כי האמין בכך שלמכונה כושר יצור גדול מזה שהיה לה בפועל. אולם, בנסיבות ומהנימוקים שתוארו בהרחבה לעיל אני סבורה כי דוד יונה יצר בפני
התובע מצג שוא רשלני ביחס לתפוקת המכונה אותה יש לפרש כתפוקתו של הממכר, וכי אותו מצג מחייב את דוד יונה באופן אישי, ואת דבורית, המוכר על פי הסכם המכר, אשר דוד יונה פעל בשמה ועבורה במו"מ לקשירתו של ההסכם.

פגם ברצון - הטעיה

54. מהנימוקים שפורטו לעיל אני סבורה כי התקיימה בענייננו הטעיה כמשמעה בסעיף 15 לחוק החוזים, שכן התובע התקשר בהסכם עקב טעות שהיא תוצאת הטעיה שהטעהו הצד השני. הטעות נשוא ההטעיה היתה טעותו של התובע ביחס לתפוקתו של מערך היצור, מקורה של אותה טעות נעוץ במצגיו של דוד יונה, אשר פעל מטעם המוכר, והקשר הסיבתי הנדרש הגלום במלה "עקב" הינו קשר סיבתי סובייקטיבי, להבדיל מיסודיות הטעות על פי אמת מידה אובייקטיבית הנדרשת בטעות כמשמעה בסעיף 14 לחוק החוזים. כמבואר לעיל אני סבורה כי קיים קשר סיבתי, בעיני התובע, הן בין טעותו לבין מצגיו של דוד יונה והן בין הטעות לבין החלטתו של התובע להתקשר בעסקה. ההטעיה יכול שתעשה בתום לב או ברשלנות ומתקיימת כל אימת שמתקיים קשר סיבתי בין מעשה או מחדל של הצד האחד לבין טעותו של הצד השני.

55. אולם, הסכם שנקשר עקב הטעיה אינו בטל מאליו, הוא ניתן לביטול על ידי הצד שהוטעה ועל פי סעיף 20 לחוק החוזים ביטול החוזה יהיה בהודעת המתקשר לצד השני תוך זמן סביר לאחר שנודע לו על עילת הביטול. אני סבורה כי הדין עם הנתבעים כי הודעה כאמור לא ניתנה על ידי התובע במועדה.

ההסכם בין הצדדים נכרת ביום 28.9.97, ומחילופי המכתבים שבין הצדדים עולה כי התובע הבטיח, הגם שהדברים לא באו לידי ביטוי בהסכם שבכתב, להעביר את הממכר לחזקתו ולהפעילו עד לערב סוכות. בפועל הועבר הממכר לחזקתו של התובע רק בובמבר, וביום כ"ט בשבט תשנ"ח (בסוף ינואר 98 או בסמוך לכך), ניתן אישורו של התובע לשחרור כל הכספים המופקדים בידי עו"ד דוד, להוציא הסך של 10,000 דולר. באישורו הנ"ל נאמר כי יתרת הסכום כאמור תשוחרר עם הסדרתם של כל הדברים כפי שסוכמו בינו לבין דוד יונה, ואין כל טענה כי על הדברים שנדונו בין דוד יונה לבין התובע באותה עת נמנה נושא תפוקת המכונה. אישורו דלעיל של התובע ניתן לאחר שהמכונה הופעלה על ידו, ומטעם זה עוכב שחרור הכספים עד לאותו מועד, כאשר אבן הדרך השניה שבהסכם לשחרור הכסף היתה "העברת הציוד לירושלים, (לעסקו של הקונה), והפעלתו". עדויותיהם של התובע ובנו בדבר ניסיונות ההפעלה של הציוד לא נקבו במספר הניסיונות ומועדיהם, אולם מדובר בניסיונות הפעלה קצרים וספורים, אשר חלו בסמיכות זמנים ועובר למתן האישור דלעיל (ראה בעמ' 18-19 ו- 28 לעדות התובע). התובע נדרש על ידי הנתבעים לאשר את שחרור יתרת כספי התמורה ובשני מכתבים שנשלחו על ידו במהלך חודש מרץ 98, כמפורט בסעיף 14 לעיל, הועלו על ידו טענות שונות, ללא שהוא מעלה את נושא תפוקת המכונה. ביום 8.4.98 הועלתה לראשונה הטענה בדבר מצג שוא ביחס להספק המכונה. במכתב בא כוח התובע דאז, הודיע התובע כי הוא דורש "החזר ערך המכונות בשיעור ההבדל בין המוצהר והקיים ובמסגרת זו הוא מקזז את סכום המע"מ לטובת שיפויו", וכי בדעתו לתבוע את כל אלה בדין תורה. ברי כי אין באותו מכתב להוות הודעה על ביטולה של העסקה, והוא כולל הודעה הפוכה, התובע בוחר לו סעד כספי של פיצויים ואינו מבקש את ביטולה של העסקה.

גם כתב התביעה, כפי נוסחו, אינו כולל כל הודעה מפורשת על ביטולה של העסקה, כפי שמתחייב היה ממהלך הדברים כפי שתואר לעיל. עילת התביעה על פי כתב התביעה הינם מצגי השוא והתרמית הנטענים והסעד המבוקש בו הוא פיצויים. הגם שבחישוב הפיצויים נכלל סכום התמורה במלואו, אינני סבורה כי יש בכך, באופן כללי ובנסיבות שתוארו לעיל בפרט, להוות תחליף ראוי למתן הודעת ביטול, וכי ניתן לראות בדרך הצגת הדברים כאמור הודעת ביטול כדין.

זאת ועוד, חקירתו של התובע העלתה כי דרך הצגת הדברים כמפורט לעיל לא היתה מקרית והתובע אישר במפורש כי רק בשלב מתקדם של ההליך המשפטי החליט כי הוא מבקש את ביטולו של ההסכם (עמוד 23 לפרוטוקול מיום 7.1.02, שורות 22-24).

בשולי הדברים בעניין זה יצויין כי התובע השתית את טענותיו על מצג שוא בשלב הטרום חוזי, אולם מאחר והמילה הפרה יסודית נזכרה באחד מכתבי הטענות יוער כי אפילו ניתן לראות את מצג השוא שנערך על ידי דוד יונה כחלק מהתחייבויות המוכר, ולא כמצג טרום חוזי, הרי שגם הודעה על ביטולו של הסכם מחמת הפרתו יש ליתן, בהתאם להוראת סעיף 8 לחוק החוזים (תרופות בשל הפרת חוזה), תשל"א-1970, בתוך זמן סביר לאחר הוודע דבר ההפרה.

פגם ברצון - עושק

56. הטענה כי נפל פגם ברצון בהתקשרות בהסכם, משום עושק כהגדרתו בסעיף 18 לחוק החוזים, הועלתה במפורש לראשונה בסיכומי הטענות. הגם שדי באמור בסעיף 55 לעיל, ביחס להעדרה של הודעה על בטול ההסכם תוך זמן סביר מיום שנודע לתובע על עילת הביטול, אתייחס בקצרה גם ליתר יסודות עילת הביטול הנ"ל.

57. יסודות עילת העושק הם: קיום חוזה; מצב של מצוקה, חולשה או חוסר ניסיון; התנהגות העושק הבאה לידי ביטוי בניצול חולשתו של הצד השני; קשר סיבתי בין התנהגות העושק לבין ההתקשרות בהסכם; והיותם של תנאי ההסכם גרועים במידה בלתי סבירה מהמקובל. כל היסודות דלעיל הינם תנאים מצטברים לצורך הקמתה של עילת הביטול הנ"ל.

58. אני מקבלת את טענת הנתבעים כי לא עלה בידי התובע להוכיח את התנאי הראשון הנוגע למצבו של העשוק. כנגד עילת הביטול של עושק קיים הצורך להבטיח את ההסתמכות והודאות שבהתקשרות בהסכמים ומטעם זה חזרה ההלכה הפסוקה ופסקה כי מצב העשוק יבחן על פי אמת מדה אובייקטיבית וכי נדרש מצב חמור וקיצוני על מנת להקים עילת ביטול מחמת עושק. מקום שמדובר בחלופה של חוסר ניסיון, היא הנטענת בענייננו, אין די בחוסר מומחיות לפרטי העסקה או חוסר שיקול עסקי גרידא, ויש צורך להצביע על מגבלות חברתיות וחינוכיות או על תכונה הטבועה במתקשר. אינני מקבלת את טענת התובע בסיכומיו כי העובדה שתורתו היתה אומנותו בזמנים הרלוונטיים וחוסר ניסיונו העסקי של התובע הפכו אותו לחסר ניסיון במובן עילת הביטול מחמת עושק. התובע העיד על עצמו כי היה לו רקע בעסקי מזון הגם שלא עסק בכך באופן מעשי (עמ' 24 לעדותו), ובמקביל למו"מ עם הנתבעים ניהלו התובע ובנו מו"מ לרכישתה של מגדניה, כשבסופו של יום העדיפו את ההתקשרות עם הנתבעים. הגם שחישובי הרווחיות שהוצגו על ידי התובע מעידים על חוסר ניסיון עסקי אינני סבורה כי התנהלותו חורגת מגבולותיו של שיקול עסקי שגוי ומגעת כדי חוסר הניסיון של העשוק כמשמעו בסעיף 18 לחוק החוזים.

59. כפי שתואר בהרחבה לעיל אינני סבורה כי לעו"ד דוד היתה מעורבות בגיבושם של תנאיה המסחריים של העסקה, ואינני סבורה כי הוכח שדוד יונה פעל תוך מודעות וניצול חוסר ניסיונו של התובע. המו"מ עם דוד יונה נוהל בעיקרו על ידי אקשטיין, עד למועד פרישתו מהמו"מ, ועם בנו של התובע. אינני מוצאת כי היתה תוכנית של דוד יונה ללכוד את התובע ברשתו, ונסיבות המכירה הם שהכתיבו בסופו של יום את תנאי העסקה. דוד יונה המוצג על ידי התובע כמי שזמם ללכוד את התובע ברשתו אינו איש עסקים ממולח, לא ידע בעצמו את רזי המכונה, נמנה על אותם מעגלים חברתיים של התובע ומכריו, ואינני סבורה כי הוכח שהנ"ל ניצל את מצוקת התובע הנטענת, שאינה עולה לכשעצמה, למידת חוסר הניסיון הנדרשת מהעשוק.

60. בנוסף, אינני סבורה כי התובע הוכיח את חוסר סבירותם של תנאי ההסכם. התובע הוכיח כי הוטעה לגבי תפוקת המכונה אולם נמנע מהבאתן של ראיות של ממש ביחס לשוויו של הממכר, או ביחס לתנאים מקובלים אחרים בעסקאות מסוג העסקה הנדונה אשר ההסכם שנקשר בין הצדדים סוטה מהם.

טענתו העיקרית של התובע בעניין זה נוגעת לסכום התמורה. על התובע הנטל להראות כי סכום התמורה המוסכם היה בלתי סביר בנסיבות העניין והדרך לעשות כן הינה בראיות לעניין שוויו של הממכר. ראיות כאמור לא הובאו. העסקה נקשרה כשברקע לה חוות דעת של שמאי לעניין שוויו של הציוד הנמכר, כאשר הציוד נמכר בפועל בסכום של 65000$, הנמוך במעט מהשומה שעל פי חוות הדעת. התובע נמנע מלהציג שומה נגדית. בתצהירו השני של קורן וייס הובאו נתונים המתייחסים למחיר עלותו של הממכר, כאשר נרכש על ידי קורן וייס. סכום הציוד הנ"ל מסתכם בלמעלה מ-40,000 דולר (על פי השער היציג במועד ההתקשרות בהסכם, 3.5), הסכומים כאמור לא נתמכו במסמכים כלשהם (על אף שאלה לכאורה בשליטתו של קורן וייס), ובחקירתו הנגדית של קורן וייס סרב האחרון להתייחס לאותם נתונים בהעדרם של המסמכים הנוגעים בעניין (ראה עמוד 4-6 לעדותו של הנ"ל). כפי שעולה מ-נ/11, בהליך משפטי אחר נטען על ידי אותו קורן וייס כי שוויו של הממכר עמד בזמנים הרלוונטיים על סך של 100,000$!.

אינני סבורה כי התובע הוכיח תנאים אחרים שבהסכם שהיו בלתי סבירים וגרועים מהמקובל. בעניין זה יצויין כי למעלה מ-50% מהתמורה היתה בידי הנאמן עד להפעלתו של הציוד על ידי הקונה.

אחריות הנתבעים - סוף דבר

61. סוף דבר, מכל הנימוקים שפורטו לעיל, אני סבורה כי התובע הוכיח קיומו של מצג שוא רשלני שנערך על ידי דוד יונה ביחס לתפוקת המכונה. התובע לא הפעיל את זכות הביטול שהיתה נתונה לו כתוצאה מאותה הטעיה במועד ולפיכך לא עומדת לו אלא תרופת הפיצויים, כשהבסיס לחיוב הנתבעים בעוולת הרשלנות, וכשמקורה של חובת הזהירות ביחסים החוזיים שבין הצדדים ( לקיומה של אחריות בנזיקין בגין מצגים בשלב הטרום חוזי, במקביל ובנוסף לתרופות החוזיות, ראה: עא 81 / 481 אליאסף טבוליצקי נ' מוריס פרלמן, פ"ד לח (4) 421, וכן ע"א 81 / 790 american microysstems inc נ' אלביט מחשבים בעמ, פ"ד לט (2) 785).

62. דבורית ודוד יונה היו בזמנים הרלוונטיים בעל ואשה, פעלו בצוותא חדא בכל הנוגע לעסקת המכר, ואני סבורה שיש לראות את שניים אלה כאחראים יחד ולחוד לתוצאות אותו מצג. אינני סבורה כי הזיקה הנטענת שבין האם לבין העסקה -העובדה כי תמורת המכר הועברה לידיה לצורך השבתה של הלואה שחבו דוד יונה ודבורית לאם, ומעורבותה בעסקה על דרך העמדתו של עו"ד אשר יטפל בעסקה ועל מנת להבטיח את החזר כספי ההלואה - יצרו יריבות בין התובע לבין האם.

הסעד

63. כמבואר לעיל אני סבורה כי התובע הוכיח את זכותו לפיצוי בגין מצג שוא רשלני שהוצג בפני
ו בכל הנוגע לתפוקתו של הממכר אשר נרכש על ידו על פי ההסכם. אולם, משבחר התובע, במועד הרלוונטיים לכך, להמנע מביטולה של העסקה, אין הוא זכאי להשבתם של תמורת המכונה וכל ההוצאות הנילוות שהוציא כתוצאה מרכישתה , כי אם לסכום הנזק שנגרם לו, הבא לידי ביטוי בהפרש שבין שוויה הנכון של המכונה אלמלא מצג השוא לבין שוויה על פי ההסכם, הכל כפי שהטיב התובע לנסח במכתב ב"כ ממרץ 98, אשר צוטט בסעיפים 14 ו-55 לעיל.

64. הקושי בפסיקת הפיצוי לו זכאי התובע בגין מצג השוא כאמור נובע מחולשת הראיות בעניין זה, אשר אינן מאפשרות אלא עריכתו של אומדן גס ביחס לסכום הנזק כאמור, בהעדרה של ראיה ישירה ומוצקה בעניין זה. יחד עם זאת אני סבורה כי שורת הצדק מחייבת עריכתו של אומדן כאמור, תוך שהספק וחוסר הודאות פועלים לחובת התובע שעליו נטל הראיה ואין בהם להצדיק את דחיית תביעת התובע וקבלתה של התביעה שכנגד.

מהטעם דלעיל אני סבורה כי יש להורות על דחייתה של התביעה שכנגד, בשל זכותו של התובע לקיזוז סכום השיקים מסכום התמורה, ועל העברת יתרת כספי הנאמנות לידי התובע, וכי אין להורות על פיצוי נוסף של התובע.

אומדן הנזק דלעיל נסמך על שברי ראיות המצביעים על נזק בסדר גודל דומה, ראיות אשר כשהן עומדות כל אחת בפני
עצמה משקלן אינו מספיק, אך משקלן המצטבר מאפשר פסיקת פיצוי כאמור, הכל כמפורט להלן.

64.1 בחקירתו אישר המומחה כי בהשלמתו של ציוד נלווה ניתן יהיה להגיע לתפוקה המירבית האפקטיבית של המכונה במשמרת עבודה, היא התפוקה נשוא המצג. הציוד הנלווה הנוסף הנדרש שנזכר בחוות דעתו של המומחה בעניין זה היה מסוע ומערבלים, הגם שבחקירתו הנגדית ציין כי הוספת המסוע בלבד תגדיל את התפוקה פי שניים. אינני סבורה כי יש לפרש את המצג שיצר דוד יונה כחל גם על מערך העובדים הנדרש לצורך הפעלת המכונה, לא נטען שנושא זה נדון במפורש בין הצדדים, ספק בעיני אם בתקופת הפעלתו של העסק על ידי קורן וייס עבדו באופן סדיר מספר קבוע של עובדים, ואין להרחיב את המצג שיצר דוד יונה מעבר למתבקש מהקשר הדברים הכולל, קרי כמצג החל על הממכר בכללותו להבדיל מנתון טכני שיש בו לתאר יכולת תאורטית של המכונה. אשר על כן בהתקנתם של מסוע ו/או מסוע ומערבלים, יש לכאורה להטיב את נזקו של התובע. התובע העיד, ללא חקירה של ממש בעניין זה וללא תיעוד כי אכן התעניין, לאחר ההתקשרות בהסכם ברכישתו של מסוע כאמור, אלא שזנח את אותו רעיון כאשר התברר שעלותו כ- 20 עד 30 אלף דולר (עמוד 18 לעדות התובע).

64.2 על פי חוות דעת השמאי הוערך הציוד בסכום של 290,300 ₪ (ללא מע"מ), כשבפועל נרכש הממכר בסכום של 227500 ₪ (ללא מע"מ), קרי ב-78% מהשומה שעל פי חוות הדעת. מחיר המכונה בלבד להבדיל מיתר פרטי הציוד הוערך בסך של 175000 ₪ (50,000 $) ועל פי החלק היחסי דלעיל מחיר המכונה עמד על 39000$. בחוות דעת המומחה ציין המומחה כי אגב הכנת דעתו בקר במפעל בו מופעלת מכונה זהה אשר נרכשה מקורן וייס ואשר על פי דברי היצרן שולם תמורתה סך של 25000 $ (קרי 14000$ פחות ממחיר המכונה שנרכשה על ידי התובע, כשאיננה חדשה אך הופעלה זמן קצר, כשעל פי חוות דעת השמאי יש לזקוף בלאי של כ-10% בגין שימוש כאמור). פרטי אותו יצרן הועברו לנתבעים בשאלת הבהרה שהוגשה על ידם בעניין זה.

64.3 גם התחשיב שנערך על ידי קורן וייס, אשר המשקל שאני נכונה ליתן לו נמוך מהטעמים שפורטו בסעיף 60 לעיל מביא לתוצאה של עלות רכישה על ידי קורן וייס בסכום העולה על 40,000 דולר, קרי הפרש הנמוך מ-25000 $.

64.4 כנגד כל אלה מצוי סכום של 10,000 דולר, יתרת כספי הנאמנות, וסך של 17% מסכום העסקה, אשר הועבר על ידי הנתבעים לשלטונות מע"מ ואשר בתשלומו חב הקונה.

סוף דבר

65. מכל הנימוקים שפורטו לעיל:

65.1 התביעה כנגד הנתבע 1 נדחית בזאת.
התובע ישלם לנתבע 1 הוצאות משפט בסך של 8000 ₪ בתוספת מע"מ כדין והפרשי הצמדה וריבית כדין מהיום,וכן ישיב לנתבע 1 כל הוצאה בה נשא בגין חוות דעת המומחה אם וככל שהיתה כזאת, בתוספת הפרשי הצמדה וריבית כדין מיום התשלום ועד למועד ההחזר בפועל.

65.2 יתרת כספי הנאמנות המוחזקים על ידי הנתבע 1, על פירותיהם, יועברו לידי התובע.

65.3 65.3 התביעה הנגדית נדחית בזאת.
הנתבעים 2 ו-3 , ישלמו לתובע, יחד ולחוד, הוצאות משפט בסך של 8000 ₪ בתוספת מע"מ כדין ובתוספת הפרשי הצמדה וריבית כדין מהיום עד ליום התשלום בפועל, וכן ישיבו לתובע כל הוצאה בה נשא, במישרין או מכוח

פסק דין
זה, בגין חוות דעת המומחה, לרבות רכישת המצרכים לצורך הניסוי שנערך על ידי המומחה, בתוספת הפרשי הצמדה וריבית כדין מיום ההוצאה ועד ליום ההחזר בפועל.
המזכירות תעביר העתק פסק הדין לצדדים בדואר.
ניתן היום ז' באלול, תשס"ד (24 באוגוסט 2004) בהעדר הצדדים.

ריבי צוק
, שופטת









א בית משפט שלום 1384/98 רוזנברג משה נ' עוה"ד משה דוד, יונה דוד, יונה דבורית, נורית יונה (פורסם ב-ֽ 24/08/2004)