פסקי דין על דניאל גורביץ

31215-08/11 פ     16/01/2013




פ 31215-08/11 מדינת ישראל נ' דניאל גורביץ








st1\:*{behavior: }
בית המשפט המחוזי בחיפה

ת"פ 31215-08-11 מדינת ישראל
נ' גורביץ

16
ינואר 2013




בפני

כב' השופטת
דיאנה סלע


בעניין:
מדינת ישראל




המאשימה




- נ ג ד -


דניאל גורביץ

ת.ז. 304656317



הנאש
ם


גזר דין

1
.
הנאשם, יליד 90', הורשע על פי הודייתו במסגרת הסדר טיעון בעבירות של חבלה חמורה בנסיבות מחמירות - לפי סעיף 333 + 335(א)(1) לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן: חוק העונשין) , החזקת נשק
- לפי סעיף 144(א) סיפא לחוק העונשין, והחזקת סכין שלא כדין - לפי סעיף 186(א) לחוק העונשין.

2
.
תמצית העובדות המפורטות בכתב האישום.
א.
ביום 10/8/11 בסמוך לשעה 17:00 נכנס יצחק (איציק) ארון (להלן: המתלונן) לדירתה של חברתו לשעבר סולי קרסו בחיפה (להלן: סולי והדירה בהתאמה). במהלך שיחת טלפון שקיבלה סולי מהנאשם, ביקשה ממנו להגיע לדירה בשל נוכחותו של המתלונן. הנאשם הגיע לדירה כשבכיס מכנסיו סכין מטבח אותה החביא (להלן: הסכין), החל לתקוף את המתלונן בסטירות ומכות ודחף אותו בכוח אל עבר השיש שבמטבח הדירה, כשהמתלונן מנסה להגן על עצמו בעזרת ידיו. בשלב זה הגיע אל הדירה חברו של הנאשם אשר שהה ברכבו והמתין לו. החבר ניסה להפריד בין הנצים ואחז בידיו של המתלונן, ומשראה זאת הנאשם, הוציא את הסכין מכיסו ודקר את המתלונן בזרוע שמאל ובירך שמאל.
משהשתחרר המתלונן מאחיזתו של
חברו של הנאשם והחל עוזב את הדירה, שב הנאשם ודקר אותו פעם נוספת באמצעות הסכין בגבו באזור זווית עצם השכמה הימנית.

ב
. כתוצאה ממעשיו של הנאשם נגרמו למתלונן פצע דקירה של סכין בבית החזה מימין, שבר בצלע, דליפת דם ואוויר בבית החזה וקוצר נשימה. כמו כן, נגרמו לו פצעים באזור זרוע שמאל וירך שמאל. המתלונן הובהל לבית קרוביו ומשם באמבולנס לבית החולים רמב"ם, שם הותקן לו מנקז ובוצעה בו תפירת פצעים על ידי כירורג. הוא אושפז עד יום 13/8/11, עם המלצות להמשך מעקב רופא מטפל, מנוחה בבית למשך שבועיים, אנלגטיקה לפי הצורך והוצאת תפרים לאחר שבוע.

ג
. ביום 10/8/11 בסמוך לשעה 22:10 ובמהלך חיפוש שערכו שוטרים בחדרו של הנאשם בדירת מגוריו שברחוב בן צור שמואל 5 בחיפה, נתפסו 17 כדורים 7.62 מ"מ בשרשיר וכן 18 כדורים 1.56 מ"מ בשרשיר, אשר הוחזקו על ידי הנאשם בחדרו. הכדורים לעיל הינם תחמושת של כלי נשק שבכוחו להמית אדם.

3
.
הסדר הטיעון
במסגרת הסדר הטיעון הוסכם כי המאשימה תבקש להטיל על הנאשם מאסר בפועל של שנה ואילו ההגנה תעתור להטלת עבודות שירות. בנוסף, יוטל על הנאשם מאסר על תנאי ופיצוי למתלונן.
לא למותר לציין כי הצדדים הגיעו להסדר טיעון, לאחר שנשמעו מרבית עדי התביעה המשמעותיים, לרבות סולי, חברתו של הנאשם, שוטרים וחוקר משטרה. המתלונן, אשר הוזמן למתן עדות ואף הוצא נגדו צו הבאה לא אותר ולא הגיע למסירת עדות כלל, על אף שהמשפט נדחה כדי לאפשר הגעתו לבית המשפט. הוסכם, כי בית המשפט יהיה רשאי לעשות שימוש בראיות שנשמעו בפני
ו לענין העונש, כפי שיפורט להלן.


ראיות לעונש
4.
עדי אופי
א. חנה

קרסו,

אמה של סולי,

סיפרה כי בתה היתה חברתו של המתלונן בהיותה בכיתה י"ב. הוא שהה בביתה מדי יום ביומו, היא אימצה אותו, ואף הציעה לו לטפל בבעיותיו כאשר התברר לה כי ערק מהצבא. עם זאת, ביקשה ממנו להמנע מלהפריע לסולי בלימודיה לבחינות הבגרות. משהתברר לה כי המתלונן נהג לקחת את סולי מדי בוקר לבית הספר, חיכה לה, הנחה אותה להתקשר לאמה באמצע יום הלימודים, לספר כי נרטבה, ולבקש לחזור הביתה על מנת להחליף בגדים, וכי הוא "
הלחיץ
" את סולי, שהפסיקה ללמוד, ביקשה ממנו כי יתרחק ממנה ויניח לה. לדבריה, "
ביקשתי

שיסיימו

את

הקשר

וזה

לא

מתאים.


זה

היה

אובססיבי

מאוד. הוא

היה

קורא

לה

בארבע

לפנות

בוקר.

אמרתי

לה

סולי

הוא

ילד

לא

בריא

הוא

לא

בסדר

עם

עצמו.

...זו

היתה

תקופה

של

שבעה

שמונה

חודשים. היא

קיבלה

את

זה

וככה

לאט

לאט

הצמדתי

אותה

יותר

אליי,

לקחתי

אותה, הייתי

יותר

בבית
". (עמ' 59 לפרוט', ש' 25-29).


מהכרותה את המתלונן התרשמה מהיותו "
ילד שלילי
".

האם היתה משוכנעת, על אף שלא היתה בביתה בזמן האירוע, כי אלמלא הגיע הנאשם לביתה, היתה בתה נפגעת מידו של המתלונן. "
אני

חושבת

שהבת

שלי

לאור

המקרים,

לאור

הסיפורים, לאור

מה

שקרה

בתקופה, אני

לא

חושבת

שהיא

היתה

יוצאת

מזה

בשלום. אני בטוחה. כי

הוא

בא

במטרה.

הוא

שיקר

ובא

במטרה

לפגוע

בה. מי

שעזר

לה

זה

דני. בוודאות

מוחלטת".
(עמ' 59 לפרוט', ש' 16-21).


לענין דקירתו של


המתלונן, השיבה: "
אני

לא

יודעת

אם

מותר

לי

להגיד

משהו

בבית

משפט,

שאני

בתור

אמא

אם

הייתי

רואה

את

זה

והייתי

מגיעה

לבית

והיה

מצב

כזה, הייתי

גם

הורגת

אותו".

(עמ' 60 לפרוט', ש' 15-16).

האם העידה כי הנאשם הוא "
ילד

טוב

בחור

רציני בחור

ישר. כל

השכונה

ואני

בדקתי

את

זה...

כולם

משבחים

אותו. כולם

אוהבים

את

חברתו. ממש, וילד

מנומס

ומתחשב

ועוזר.

הוא

עוזר

להרבה

הרבה

חבר
'
ה

צעירים

בשכונה. כמו שבדקתי

על

הבחור

שהיה,

ככה

בדקתי

גם

בנוגע

אליו
" (עמ' 60 לפרוט', ש' 8-11).



בחקירה הנגדית מסרה כי כלל לא ידעה שגם הנאשם ערק מהצבא ולא היתה מעלה זאת בדעתה.

"
לא

ידעתי

את

זה. אני

מדברת

על

התכונות

שלו

על

האופי

שלו
.
..

ואין

ילד

אין

בחור אפילו

אין

בשכונה

בעל

עסק

שמכיר

את

דני

ומדבר

בשבחו
.
..

מי

הוא

באמת

בדקתי

את

הנושא

יום

יום

עם

אנשים,

ואני

יודעת

שהוא

ילד

טוב

בוודאות

מוחלטת.

אני

מתעקשת

על

כך"
.

(עמ' 60 לפרוט', ש' 22-30).


ב. סולי
בת ה-20, אשר העידה כעדת תביעה בטרם הודה הנאשם במיוחס לו, והוסכם כי ההגנה תהיה רשאית לעשות בדבריה שימוש לענין העונש, חזרה והעידה לטובתו במסגרת הראיות שהובאו לעונש. היא הגיעה במדי צבא, סיפרה כי הנאשם תמך בה בהחלטתה להתגייס, כי הוא מקנה לה תחושת בטחון וכי הם שוקלים להנשא לאחר שחרורה מהצבא.

בעדותה סיפרה בהרחבה על הרקע לאירוע ועל הסבל שהיה מנת חלקה בזמן שהיתה בקשר רומנטי עם המתלונן. לדבריה הגישה תלונה במשטרה על אלימות שנהג בה בעבר, תוך פירוט מעשיו, אך המשטרה לא עשתה דבר, גם לאחר בירורים ובקשות שלה ושל אמה. משכך, המשיך לתקוף אותה. היא סיפרה כי נפרדה ממנו עת שהה בכלא הצבאי, ורעדה בעת מתן עדותה. (עמ' 35 לפרוט', ש' 19-20).

היא סיפרה כיצד הגיע המתלונן לביתה ביום האירוע, דפק על הדלת וניסה להסתיר את זהותו, וכיצד נכנס לביתה בעורמה, לאחר שהודיע לה כי עזב את הבנין, והשאיר ליד הדלת את הדובי שהביא לה כאשר היו חברים. כאשר היתה בטוחה כי עזב את המקום ופתחה את הדלת, הוא קפץ מהמדרגות, שם את רגלו בין הדלת למשקוף ונכנס לביתה בכוח. הוא התחיל לאיים עליה ואמר לה שאין לו בעיה להפר את הנדר שנדר לה בעבר "
שהוא לא ירים עלי ידיים עוד כשהייתי איתו, כי הוא מרביץ לי כל הזמן... הוא גם נכנס אלי הביתה מהחלון וחנק אותי עם כרית והייתי מפחדת להפרד ממנו. הגשתי תלונה פעם וגם לא עשו עם זה כלום ועכשיו אחרי המקרה שוב פעם הגשתי תלונה
". המתלונן חטף מידיה את הטלפון הנייד שלה, ובו עשרות רבות של הודעות ששלח אליה, לרבות באמצע הלילה עם איומים מסוגים שונים, לרבות "
אני אהרוג אותך, חבל על הזמן
". (עמ' 24 לפרוט', ש' 23 - עמ' 25, ש' 15). (סולי אף הציגה לבית המשפט את מכשיר הטלפון הנייד שלה, והוכח כי המתלונן שלח לה עשרות הודעות ברצף, במרווחים קצרים, בעיקר בשעות הלילה, בחלקן איומים, בחלקן תחנונים שתענה לו, ללא הרף. היא אישרה כי הראתה לנאשם הודעות אלה, וכן החליפה כרטיס סים מפחד המתלונן, עוד לפני האירוע).

בשלב זה התקשר אליה הנאשם, והיא אמרה לו שיבוא לקחת אותה כי היא מפחדת. המתלונן "
התחיל להרים עלי ידיים. הוא הביא לי בוקסים בצלעות. ובאותו יום של החקירה פחדתי להגיד את זה שהוא לא יראה את זה או משהו. ואז כשדניאל בא ודפק בדלת, איציק משך אותי מהחולצה וקרע אותה שאני לא אפתח את הדלת. ואז הוא פתח את הדלת והם התחילו לריב ביניהם
". (עמ' 25 לפרוט', ש' 3-6). השניים דחפו אותה לשירותים, היא נעלה את עצמה מפחד והתחילה לבכות. לאחר שהכל השתתק יצאה החוצה, והלכה עם הנאשם לביתו, לאחר שאמר לה שלא תשאר לבד בבית שמא "
יעשה לה משהו באותו יום
".

היא סיפרה בבכי כיצד היתה בטראומה כתוצאה מהאירוע, כיצד פחדה מהמתלונן "
בן אדם תקופה שלמה מרים עלי ידיים, איך לא אפחד ממנו
", ואף חששה לספר לאמה ולשוטרים כי המתלונן תקף אותה (עמ' 25, ש' 7- עמ' 28, ש' 10). "
באותו יום של החקירה לא אמרתי שהוא הרביץ לי כי פחדתי. פחדתי שהוא יראה את החקירה שלי. הוא כל הזמן היה מאיים עלי".
(עמ' 29 לפרוט', ש' 12-13; עמ' 34, ש' 2-8).

לא למותר לציין כי חוקר משטרה העיד כי לא הוגשה כל תלונה בגין אלימותו של המתלונן, ואף הציג פלט מהמערכת המשטרתית הממוחשבת לתמיכה בטענותיו, אך עדותו נסתרה לאחר שהוצג לו אישור על הגשתה של התלונה בתחנת טירת הכרמל. כן התברר כי סולי הראתה לחוקר את הטלפון הנייד שלה ובו עשרות מסרונים מהמתלונן, אך המשטרה לא פעלה לבדוק את הנושא. (עמ' 38-48 לפרוט').

5.

לנאשם אין הרשעות קודמות, למעט הרשעה בגין עבירה של העדר מן השירות הצבאי.

6
.
תסקיר שירות המבחן
שירות המבחן, אשר נתבקש להגיש תסקיר בעניינו של הנאשם, המליץ להטיל עליו "
ענישה חינוכית וגמולית
", להמנע משליחתו למאסר בפועל, ולהטיל עליו מאסר שירוצה בעבודות שירות לצד צו מבחן למשך שנה וחצי, במהלכו יעבור הליך טיפולי ממושך שיאפשר לו להשתקם.

א.
בתסקיר שנערך ביום 28/5/12, סקרה קצינת המבחן את נסיבותיו האישיות של הנאשם, השוהה בבית הוריו בתנאים של מעצר בית חלקי, לאחר שעזבו את ביתם ושכרו דירה בקריות כדי שיוכל להשתחרר ממעצר. הנאשם עלה ארצה מרוסיה עם בני משפחתו בהיותו תינוק, סיים 12 שנות לימוד, ולו תעודת מקצוע במגמת מכונאות ומחשבים. מגיל 16 הוא עובד בתחום של התקנת דודי שמש, ואף הביא מכתב המלצה מקרוב משפחתו המעסיקו, בדבר אופיו הטוב ומקצועיותו. לדברי הנאשם ואמו, השקיעו הוריו רבות בטיפולים בארץ ובחו"ל, במטרה לסייע לו ולהקל בתחושת החריגות, עקב בעיית גמגום ממנה הינו סובל מגיל צעיר, ואשר גרמה לו גם לקשיים חברתיים. הוריו סבלו משבר כלכלי ואישי עקב הסתבכותו.

הנאשם הודה והכיר במיוחס לו בכתב האישום. לדבריו, במהלך תקופה ארוכה איים המתלונן על סולי, חברתו לשעבר, ועל אף שהגישה תלונה במשטרה, לא נעשה דבר להפחתת תחושת האיום שלה. הנאשם תיאר ניסיונות של המתלונן ליצירת קשר טלפוני עימם באופן אובססיבי ומטריד. ביום האירוע התקשרה אליו חברתו בבכי וביקשה שיגיע לדירתה במהרה לקחת אותה. לדברי הנאשם לא ידע שהמתלונן נמצא באותה העת בדירתה, אך נשא עליו סכין כי חש מאוים לאור הטרדותיו החוזרות ונשנות. עם הגעתו לביתה, התפתחה תגרה בינו לבין המתלונן, במהלכה דקר אותו הנאשם. בנוגע לכדורי האקדח שנמצאו בביתו, מדובר בכדורים שמצא והחזיק אותם בביתו, לא בכדי לעשות בהם שימוש כלשהו. קצין המבחן ציין כי מעיון ברישום הפלילי עולה כי לחובתו שלושה תיקים שנפתחו נגדו במהלך השנה האחרונה בגין עבירות אלימות ורכוש.

קצינת המבחן ציינה כי במהלך השיחות עם הנאשם עלה, כי קשייו ומצוקותיו האישיות גרמו לו להחשף לחברה שלילית, משחש לראשונה בקבלה ובהקלה לאחר תחושת דחייה ולעג חברתיים שהיו מנת חלקו בעבר. כיום הוא מתרחק מהם לדבריו, ושוהה בעיקר בעבודה ועם חברתו, מכיוון שהתקשה לשתף את בני משפחתו בקשייו. שירות המבחן התרשם כי ללא הליך טיפולי משמעותי קיימת סבירות להישנות העבירה, אך הנאשם הביע נכונות ונזקקות לטיפול.

נוכח גילו הצעיר של הנאשם, נכונותו לעבור שינוי ועיבוד הקשיים שעמדו ברקע למעורבותו בעבירה, בהעדר עבר פלילי וערכים ודפוסים עבריינים, המליצה קצינת המבחן, על אף חומרת העבירות בהן הורשע, להטיל על הנאשם צו מבחן לתקופה של שנה וחצי, במהלכה ישתתף במסגרת טיפולית בשירות המבחן, לצד מאסר שירוצה בעבודות שירות, כדי לאזן ולשלב בין הפן השיקומי והעונשי בגין העבירות שעבר ופגיעתו הקשה במתלונן.

ב
. בנסיבות הענין, ראיתי לדחות את מתן גזר הדין למשך כחצי שנה, על מנת לבחון את מידת השתלבותו של הנאשם בהליך הטיפולי בשירות המבחן. בתסקיר המבחן שנערך ביום 28/11/12, ציינה קצינת המבחן כי מסוף חודש יוני 12', השתלב הנאשם בקבוצה טיפולית, ופירטה את התכנית הטיפולית ומטרותיה. להערכתה, יוכל הנאשם להיתרם מתהליך טיפולי ממושך.
שירות המבחן התרשם כי נוכח נכונותו והיענותו להליך הטיפולי ולשינוי, שיתוף הפעולה שלו והתמדתו, תפקודו היציב והתקין, המפחיתים את מסוכנותו, הסיכון להישנות העבירה מצד הנאשם הנו נמוך. לפיכך, חזרה קצינת המבחן על המלצה כמפורט לעיל, בציינה את החשיבות ברצף השיקומי, ובהדגישה כי מדובר בבחור ללא מעורבות מעמיקה בפלילים, בנסיבות של אירוע חריג, המקבל אחריות למעשה.

7.
טיעוני המאשימה
המאשימה עתרה להשית על הנאשם מאסר בפועל, מאסר על תנאי ופיצוי למתלונן.

בא כוח המאשימה ביקש מבית המשפט לבחון את מעשיו של הנאשם, הנזק שגרם לחברה ולנפגע ורף הענישה הראוי במקרה דידן. כל זאת יחד עם שיקולי גמול והרתעה אל מול נסיבותיו המיוחדות של הנאשם.

בא כוח המאשימה הדגיש את נגע האלימות ותופעת הסכינאות, שהפכו ל"מכת מדינה",
וציין כי בפני
נו מקרה נוסף של "תת תרבות הסכין". על אף שמדובר במקרה ייחודי, נסתיים האירוע באלימות קשה תוך שימוש בנשק קר. המתלונן אושפז בבית החולים כשהוא סובל ממספר פצעי דקירה, לרבות בבית החזה מימין, משבר בצלע, מדחיפת דם ואוויר בבית החזה ומקוצר נשימה. אלמלא הטיפול המהיר שקיבל, היה האירוע עלול להסתיים בתוצאה קטלנית. יש להעריך את הסכנה במקרה לא רק על פי התוצאה אלא גם על פי הפוטנציאל הגלום בה.

לטענתו, מעידים מעשיו של הנאשם יותר מכל על אישיותו. הנאשם התגלה כאדם חסר מעצורים, שלא בחל בכל שיטה פסולה כדי לפגוע במתלונן, זאת לאחר שסבר כי המתלונן תקף את חברתו, כאשר נסיבה זו מתגמדת אל מול העבירות אותן ביצע. הנאשם הצטייד בסכין מבעוד מועד, הגיע לדירת חברתו, תקף ודקר את המתלונן, כאשר הוא מנצל את פגיעותו בזמן שחברו אוחז במתלונן. גם כשפנה המתלונן לעזוב את המקום לאחר שנדקר על ידי הנאשם, שב האחרון ודקר אותו בגבו וגרם לו לחבלה חמורה.

ב"כ המאשימה ביקש שלא לאמץ את המלצת שירות המבחן בעניינו של הנאשם, עקב חומרת מעשיו האלימים ותוצאותיהם הקשות, זאת אף שמדובר בנאשם צעיר. הוא הדגיש כי השיקול השיקומי הוא שיקול אחד מיני רבים, ולא בהכרח מכריע. לשיטתו, ישנם מקרים, ומקרה זה הוא אחד מהם, שחומרתם מצדיקה ליתן משקל יתר לשיקולי ענישה אחרים כהרתעה וגמול על פני השיקול השיקומי, וזאת גם לנוכח העובדה ששירות המבחן לא נתן את המשקל הראוי לחומרת העבירות.

נוכח האמור לעיל וחרף הנסיבות שהובילו את הנאשם לביצוע העבירה, טען כי אל לו לבית המשפט לתת יד לאדם הנוטל את החוק לידיו ומבצע מעשה "
נקמה

" אכזרי במי שלשיטתו הטריד את חברתו. לפיכך, ביקש כי בית המשפט ישית על הנאשם עונש ממשי מאחורי סורג ובריח, כפי שבא לידי ביטוי בחוק ובפסיקה, מאסר על תנאי משמעותי לבל יעבור שוב עבירת אלימות אותה ביצע, וכן קנס כבד ופיצויים הולמים לנפגע ממעשיו.

8.
טיעוני ההגנה
הסניגור ביקש שלא למצות את הדין עם הנאשם ולאמץ את המלצת שירות המבחן בעניינו, ולהשית עליו מאסר שירוצה בעבודות שירות. כל זאת, בהדגישו את החשיבות שבהתאמת הענישה לנסיבותיו של כל מקרה ומציאת האיזון הראוי במכלול שיקולי הענישה.

הסניגור חזר על נסיבותיו האישיות של הנאשם, אשר פורטו בהרחבה בתסקיר הנזכר לעיל, לרבות לימודיו ועבודתו. תקופת הלימודים הייתה קשה מאוד עבורו בגין הגמגום החמור ממנו הוא סובל, אשר גרם לבידודו החברתי ולנידויו בקרב בני גילו, אשר נהגו רבות ללעוג לו. גם כאשר התגייס לצבא הרגיש חוויות של זלזול, הפחתה מערכו והפיכתו למושא ללעג בקרב החיילים הסובבים אותו, ובנסיבות אלה שוחרר מהצבא. בין הנאשם לבין הוריו, אנשים נורמטיביים, מתקיים קשר הדוק, והם השקיעו בו משאבים אין סופיים בטיפולים בארץ ובחו"ל עקב בעיית הגמגום, משהסתגר והתבודד כל שנות בגרותו ולא הצליח לייצור לעצמו קשרים חברתיים. בהכירו את סולי, אשר למדה לאהוב אותו אהבת אמת תוך שהיא מכירה במוגבלותו, הבין הנאשם כי מצא את שאהבה נפשו ואותה ירצה לשאת לאישה.

בעקבות מעורבותו הפלילית של הנאשם חוו הנאשם והוריו משבר כלכלי ואישי, ממנו הם מתקשים להתאושש. יחד עם זאת מעניקה לו המשפחה את התמיכה לה הוא זקוק. כיום הנאשם עובד שעות רבות למחייתו, ומנסה לאזן את המצב הכלכלי שלו ושל המשפחה, תוך נסיון לשקם את חייו ותדמיתו.

לשיטת הסניגור, גם ההיבט הציבורי נוטה לכיוון שיקומו של הנאשם, שכן אין מדובר באדם אשר גדל אל תוך עולם הפשע או ברצידיביסט, המהווה נטל על החברה. הנאשם הוא בחור צעיר, ללא עבר פלילי, אשר עולם הפשע אינו מוכר לו, ועל שעשה הוא מצטער, מתבייש, ויודע כי זוהי מעידה חד פעמית, אשר באה לאחר שראה את חברתו מוכה ובוכייה מגבר אשר מסרב להרפות ממנה. אין ספק כי הנאשם לא ידע להפעיל את שיקול דעתו בצורה נכונה, על כן עליו לשאת בעונש. אולם, נסיבות חייו הקשות והמעידה הטיפשית, הן אשר הובילו אותו לבצע את המעשה בו הוא מתבייש.

הסניגור הדגיש כי המתלונן הוא אשר הגיע אל בית חברתו של הנאשם, פרץ לדירתה ללא רשות, הכה אותה נמרצות, עד אשר התקשרה לאימה וכאשר זו לא ענתה, התקשרה אל
הנאשם, והוא שמע מבעד לשפופרת הטלפון את המתלונן צועק לה שתסגור מיד את השיחה תוך שהיא בוכייה ומבוהלת.

כן ביקש להתחשב לקולא בהודייתו של הנאשם, בשלב מוקדם של הדיון, אשר חסכה מזמנו היקר של בית המשפט ושל כ- 30 עדי תביעה, בנכונותו לשאת בעונש למרות שלא הוכחה אשמתו, ובחרטתו על התנהגותו הפסולה, שהנה הצעד הראשון במסלול שיקומו והשבתו לחיים נורמטיביים בחיק הקהילה.

הנאשם נעצר ביום 10/8/11, ושהה לראשונה בחייו מאחורי סורג ובריח, בתנאים קשים אשר אינם מוכרים לו, עד לשחרורו בתנאים של "מעצר בית" ביום 30/8/11. מעצרו בן השלושה שבועות הפגיש את הנאשם עם כישלונותיו, ודרבן אותו לערוך חשבון נפש. בכוונתו לשקם את חייו, למסד את הקשר עם זוגתו מתוך הבנה כי בניית התא המשפחתי ושיקומו היא הדבר הנכון והראוי אשר אמור להיעשות. הטלת מאסר בפועל עלולה לפגוע בסיכויי שיקומו הטובים.

הסניגור ביקש מבית המשפט לנהוג ברחמים בנאשם, להעדיף את שיקולי השיקום על פני אינטרס הציבור והרתעת היחיד והרבים, ולהענישו ברף הענישה הנמוך המוסכם של ההסדר, תוך שימת הדגש על ענישה צופת עתיד. זאת, נוכח נסיבות חייו הקשות, הנסיבות המיוחדות בביצוע העבירה, גילו הצעיר, עברו הנקי, מעצרו הממושך מבחינתו, הודייתו, חרטתו, עמדתו של שירות המבחן, וכן מחשש ששליחתו למאסר בפועל תגרום להיגררות ולהיטמעות בתת התרבות העבריינית, בשלב זה של חייו. עוד טען כי גם מקום בו העונש הראוי לנאשם הוא מאסר בפועל, אין להתעלם ממקרים יוצאי דופן כגון המקרה הנדון, בהם חל מהפך בחייו של הנאשם, שעשה תפנית, ניתק עצמו ממעגל השליליות אשר פקד אותו במעידה חד פעמית שלא תשנה, עליה לקח אחריות והביע חרטה כנה.


דברי הנאשם
"
כב' השופטת (בגמגום כבד) אני מבקש ממך שתסלחי לי בבקשה. זה היה מקרה חד פעמי. ואני פעם ראשונה בחיים שלי במערכת יחסים. אני הבן אדם תקף אותי ואיים עלי. אני לא ידעתי מה לעשות באותו רגע
". (עמ' 64 לפרוט', ש' 8-10).

9.

כל אחד מהצדדים הגיש פסיקה התומכת בעמדתו, מי לחומרא ומי לקולא, כאשר הסניגור ביקש לאבחן את פסקי הדין שהוגשו על ידי המאשימה.

10
.
לאחר שנשמעו טענות הצדדים, ומבלי לקבוע עמדה לגבי העונש שיוטל על הנאשם, התבקשה הממונה על עבודות השירות (להלן: הממונה), לחוות דעתה אם הנאשם מסוגל לרצות שישה חודשי מאסר בעבודות שירות.

ביום 31/12/12 הודיעה הממונה כי הנאשם מתאים לעבודות שירות והמליצה להציבו החל מיום 7/2/13 ב"צעירי אגודת חב"ד" סניף חיפה, למשך חמישה ימים בשבוע, 8.5 שעות עבודה יומיות.

דיון
11.

רבות נכתב על הקושי שבגזירת הדין, מן הקשות שבמטלות השיפוטיות, בעיקר כאשר עסקינן בצעירים נורמטיביים או באנשים שעברם אינו מכביד, ואשר ביצעו עבירות חמורות. (לעניין זה ראו גם
ע"פ 2163/05 דג'מיל אלייב נ' מ"י, ניתן ביום 12.12.05,
מפי כב' הש' רובינשטיין, וע"פ 344/81 מ"י נ' שחר סגל, פ"ד לה (4), 313, מפי כב' הנשיא שמגר). הענישה מושפעת בכללותה משיקולי גמול והרתעה; נסיבות ביצוע העבירות וחומרתן, נפיצותן ותדירות ביצוען, השפעתן על כלל הציבור וההשלכות היכולות להיגרם מהן, כגון מידת הפגיעה בבטחון הציבור, לרבות החשש והפחד שמעשים אלה נוטעים בלב אדם מן הישוב; עוד מושפעת הענישה מהנסיבות האישיות של מבצעי העבירות, גילם, עברם הפלילי, ושיקולי שיקום. בכל מקרה ומקרה מוטלת על בית המשפט החובה לערוך את האיזון בין האינטרסים השונים. (
ראו לעניין זה גם ע"פ 4890/01 מ"י נ' פלוני, פ"ד נו(1), 594).

א.

אין צורך להכביר מילים אודות חומרת מעשיו של הנאשם אשר דקר את המתלונן וגרם לו חבלות חמורות. הנאשם, אשר הגיע לביתה של סולי חברתו כשהוא מצויד בסכין מטבח שהוחבאה במכנסיו, החל להתקוטט עם המתלונן.

הוא לא הניח לסכסוך להסתיים בחילופי מהלומות, ללא שימוש בנשק קר, והביא להסלמתו של האירוע עת דקר את המתלונן באמצעות הסכין בזרוע וירך שמאל, זאת שעה שהמתלונן הוחזק על ידי חברו של הנאשם שביקש להפריד ביניהם. הנאשם לא הסתפק בכך וגם לאחר שהמתלונן הצליח להשתחרר מאחיזתו של החבר וניסה לברוח מהדירה, שב ודקר אותו בגבו באזור זווית עצם השכמה הימנית.

כמפורט לעיל, כתוצאה ממעשיו של הנאשם נגרמו למתלונן פצע דקירה של סכין בבית החזה מימין, שבר בצלע, דליפת דם ואוויר בבית החזה וקוצר נשימה, וכן פצעים באזור זרוע שמאל וירך שמאל. המתלונן הובהל באמבולנס לבית החולים רמב"ם, שם הותקן לו מנקז, בוצעה בו תפירת פצעים על ידי כירורג והוא אושפז עד יום 13/8/11.

האלימות בה נקט הנאשם כלפי המתלונן מהווה נדבך נוסף בתופעת הסכינאות, המכונה "תת תרבות הסכין", אשר הפכה מכת מדינה, חזון נפרץ במקומותינו כדרך לפתרון סכסוכים.

ראוי שבית המשפט יתרום תרומתו לצורך מלחמה בתופעה זו באמצעות השתת עונשים מרתיעים וקשים. וכך נאמר לענין חוסר הסובלנות של הציבור לגבי האלימות הגואה:


"
יש לנהל מלחמת חורמה בתת תרבות הסכין שפשטה במקומותינו וזאת, בין היתר על דרך ענישה מחמירה המעבירה מסר ברור וחד משמעי לפרט הנאשם ולציבור כולו".
(ע"פ 10861/05 גורבאן נ' מ"י, ניתן ביום 29/3/07, מפי כב' הש' ארבל, רובינשטיין וברלינר; כן ראו ע"פ 259/97 סובחי נ' מ"י, ניתן ביום 28/4/98, מפי כב' הש' חשין).

האינטרס הציבורי המובהק לשרש נקיטתה של אלימות לשם יישוב מחלוקות, גמירת חשבונות וסכסוכים תוך שימוש בסכין או כלי משחית אחרים, מחייב ענישה בדמות עונשי מאסר משמעותיים (ראו לענין זה ע"פ 2292/98 מ"י נ' הייב, ניתן ביום 22/6/98, מפי כב' הש' מצא; ע"פ 10866/03 מ"י נ' סלאיימה, ניתן ביום 5/7/04, מפי כב' הש' ג'ובראן; ע"פ 6720/04 מ"י זחאיקה, ניתן ביום 3/11/04, מפי כב' הש' חשין; ע"פ 4257/07 פלוני נ' מ"י, ניתן ביום
5/3/08, מפי כב' הש' מלצר; ע"פ 4173/07 פלוני נ' מ"י, ניתן ביום 16/8/07, מפי כב' הש' ארבל; ע"פ 3863/09 מ"י נ' חסן, ניתן ביום 10/11/09, מפי כב' הש' דנציגר).
יש לזכור כי לעבירות החבלה חמורה בנסיבות מחמירות
והחזקת הסכין מצטרפת הרשעתו על פי הודייתו בעבירה של החזקת נשק, בגין כדורים אשר החזיק בחדרו, כמפורט לעיל.
ככלל, חומרתם הרבה של מעשי אלימות כגון דא מצדיקים ענישה חמורה העולה על הרף הגבוה המוסכם על הצדדים בהסדר הטיעון.
ב.

יחד עם זאת, לא ניתן להתעלם מנסיבותיו החריגות והמיוחדות של המקרה הנדון. עסקינן בנאשם אשר הגיע לביתה של סולי כדי להצילה, לאחר שהמתלונן פרץ לביתה בעורמה ובכוח, כמסיג גבול, חטף את הטלפון הסלולרי שהחזיקה בידה, החל לאיים עליה ולדבריה אף להכותה, והיא ביקשה את עזרתו של הנאשם, כשהיא בוכייה.
לכאורה, אין מדובר בנאשם עבריין, או במי ששש אלי קרב; הראיות בענייננו, אשר לא נסתרו, מלמדות כי הנאשם הוזעק על ידי סולי כדי להצילה מידיו של המתלונן, אשר היה אובססיבי כלפיה, הטרידה באופן קבוע, איים עליה והכה אותה פעמים רבות בעבר, והיא חשה חסרת אונים וחסרת הגנה משתלונתה נגדו במשטרה לא טופלה כלל. יצוין כי גרסתה של סולי כי חששה לספר בחקירה במשטרה שהמתלונן תקף אותה במהלך האירוע -
"
הוא התחיל להרים עלי ידיים. הוא הביא לי בוקסים בצלעות

" שמא ידע על כך המתלונן, אינה בלתי סבירה בנסיבות העניין.
הוכח, כאמור, כי המתלונן שלח לסולי עשרות הודעות טקסט ברצף, בעיקר בשעות הלילה, בחלקם איומים ובחלקם תחנונים שתענה לו, ללא הרף, וסולי אישרה כי הראתה לנאשם הודעות אלה לפני האירוע. בנתונים אלו, אין קושי לתאר את חששו של הנאשם לגורלה של סולי אשר ביקשה כי יבוא לעזרתה בהיותה לבדה עם המתלונן שפרץ לביתה, וכן את רצונו לשים סוף למחול האיומים וההטרדות של המתלונן כלפיה.

עוד אני רואה להתחשב
בגזירת עונשו של הנאשם, כי כנגד המתלונן לא הוגש כתב אישום בגין המעשים שביצע נגד סולי, לגרסתה, וכן כי המתלונן סירב להגיע לבית המשפט למתן עדות כנגד הנאשם.
במקרה הנדון, חומרת העבירות שעבר הנאשם מתבטאת בעצם ההחזקה והשימוש בסכין, ובכך שהשימוש בכח לא היה סביר או מידתי, אף אם נועד להגן על סולי. ההתנהלות האלימה כנגד המתלונן חרגה באופן בלתי נסלח מהמותר גם לצורך הגנה על אדם אהוב. ועוד, הנאשם נמצא מחזיק תחמושת בביתו, ללא כל רשות וללא הצדק.
12

.
הענישה היא לעולם אינדיבידואלית, ובית המשפט מצווה לשקול - בנוסף לחומרת העבירה ותוצאותיה - גם שיקולים הנוגעים לנאשם, עברו, נסיבותיו האישיות, לקיחת אחריות על ידו, חרטתו, וכן השפעת הענישה על שיקומו. (ראו ע"פ 10444/06 עייני נ' מ"י, ניתן ביום 25/4/07, מפי כב' הש' ארבל; וכן ע"פ 4980/01 הנ"ל).
לקולא אני רואה לקחת בחשבון את הרקע הנורמטיבי של הנאשם, לימודיו ועבודתו, גילו הצעיר (22 וחצי), עברו הנקי למעט העדרות מהצבא, ונסיבותיו האישיות, כפי שבאו לידי ביטוי בתסקיר ובטיעוני הסניגור, במפורט לעיל, ואין מקום לחזור על הדברים. לא נעלם מעיני כי שירות המבחן ציין שהנאשם הסתבך בעבירות אלימות ורכוש, אך המאשימה לא התייחסה לענין זה, ואין בפני
בית המשפט כל מידע להיקפן, לקיומן של ראיות בגינן, ואף לא לשאלה אם יתגבשו לידי כתב אישום כנגדו.
ראיתי גם לקחת בחשבון את מוגבלותו של הנאשם, גמגום קשה, הנזכר הן בתסקיר ובא לידי ביטוי בהליך שבפני
, ואת סבלו המתמשך בגין חריגות זו. התרשמתי כי הנאשם ביצע את מעשה האלימות החמור בגינו הורשע בשל הצורך להגן על חברתו שקראה לו לעזרה, מפני מי שסירב לכאורה להרפות ממנה ולהניח לה להמשיך בחייה, נהג כלפי באובססיביות כדברי סולי אמה, והכה אותה, לגרסתה, הן בעבר והן לפי הגעתו של הנאשם לזירת העבירה.
כן אני רואה להתחשב לקולא בהודייתו של הנאשם בעובדות כתב האישום המקורי, אם כי לאחר שנשמעו רבים מעדי התביעה, וכן באחריות שנטל על עצמו והחרטה הכנה שהביע על מעשיו. לא למותר לציין כי עדויות התביעה היו בחלקן סניגוריאליות, ותרמו להגעת הצדדים להסדר המפורט לעיל.
שירות המבחן התרשם כי מדובר בעניינו בנאשם צעיר הנעדר ערכים ודפוסים עבריינים, בעל נכונות לעבור שינוי ועיבוד של הקשיים שעמדו ברקע למעורבותו בעבירה. הנאשם השתלב בהליך טיפולי בשירות המבחן, ונוכח נכונותו והיענותו להליך הטיפולי ולשינוי, וכן

שיתוף הפעולה שלו והתמדתו, תפקודו היציב והתקין, המפחיתים את מסוכנותו,

התרשמה קצינת המבחן כי הסיכון להישנותן של עבירות דומות מצדו בעתיד הנו נמוך.
בנתונים אלה, נוכח חריגותו של המקרה שלפני, ומבלי שיהא בהחלטתי משום התייחסות מקלה עם עבירות האלימות, איני רואה למצות את הדין עם הנאשם.
כיבוד הסדר הטיעון
13

.
הצדדים ביקשו מבית המשפט לכבד את הסדר הטיעון. בנסיבות המיוחדות של הענין התרשמתי כי ההסדר אינו חורג ממדיניות הענישה המקובלת, ואני רואה לאמצו.

הכלל הוא כי בית משפט יכבד הסדרי טיעון שהונחו בפני
ו, בשל הטעמים הקשורים בחשיבותם של הסדרי הטיעון. (התשתית הנורמטיבית לעניין הסדרי טיעון נסקרה בהרחבה על ידי כב' הנשיאה בייניש בע"פ 1958/98 פלוני נ' מ"י, פ"ד נז(1) 577). בצד זה, מחובתו של בית המשפט לבחון אם ההסדר מאזן בין טובת ההנאה המוענקת לנאשם לבין האינטרס הציבור שיש בעונש המוצע במסגרתו. (ראו גם ע"פ 1717/06 אבו זינה נ' מ"י, ניתן ביום 12/11/07, מפי כב' הש' רובינשטיין; וע"פ 351/07 פלוני נ' מ"י, ניתן ביום 6/6/07, מפי כב' הש' פוגלמן).
עם זאת בית המשפט מניח כי המאשימה, המופקדת על שלום הציבור, שקלה את מכלול השיקולים הראויים (ראו ע"פ 6563/02
אלינסקי ואח' נ' מ"י
(לא פורסם), מפי כב' הש' מצא). כך
נפסק כי בית המשפט יסטה מהסדר טיעון רק במקרים חריגים, בהם יהיה משוכנע כי בשיקולי התביעה נפל פגם משמעותי, ואין די בכך שהענישה שונה מהענישה הראויה לפי השקפתו של בית המשפט כדי לקיים תנאי זה.
(לענין זה ראו ע"פ 9600/04 משראקי נ' מ"י, ניתן ביום 2/3/05, מפי כב' הש' חיות).
לאור כל המקובץ, לאחר שאיזנתי בין מכלול השיקולים הנדרשים, חומרת העבירות בהן הורשע הנאשם, תוצאותיהן ומדיניות הענישה הראויה בעבירות כגון דא מחד גיסא, ומאידך גיסא הנסיבות המיוחדות של המקרה, נסיבותיו האישיות של הנאשם, הודייתו והסתמכותו על ההסדר, תוך מחילה על זכותו לטעון לחפותו ולדרוש מהתביעה כי תוכיח את האישום מעבר לכל ספק סביר, נראה לי כי אין עסקינן באחד מאותם מקרים חריגים בהם יהיה זה מן המידה לסטות מהסדר הטיעון שהוצג בפני
.
14.
לאחר שלקחתי בחשבון את מכלול השיקולים לחומרא ולקולא, ובהתחשב במקרה המיוחד שלפני, אני רואה

להשית על הנאשם את העונש המוסכם ברף התחתון של הענישה, ולהטיל על הנאשם עונשים כדלקמן:
א

. שישה חודשי מאסר לריצוי בעבודות שירות, בהתאם להמלצת הממונה על עבודות השירות
כמפורט לעיל. הנאשם יתייצב לרצוי עונשו ביום 7/2/13.
ב

. מאסר על תנאי למשך 18 חודשים, שהנאשם לא ישא בו זולת אם יעבור בתוך 3 שנים עבירה בה הורשע בתיק זה, או כל עבירת אלימות שהיא פשע ויורשע בה בתוך תקופת התנאי או לאחריה.
ג

. קנס בסך 5,000 ₪ או מאסר תחתיו למשך 60 יום. הקנס ישולם ב- 10 תשלומים חודשיים, שווים ורצופים החל מיום 1/6/13.
ד.

צו מבחן למשך שנה וחצי במהלכו ישולב הנאשם בהליך טיפולי על פי שיקול דעתו של שירות המבחן.
15.
הנאשם יפצה את המתלונן בסך 15,000 אשר ישולם ב- 15 תשלומים חודשיים שווים ורצופים לקופת בית המשפט, החל מיום 1/3/13.

אם לא ישולם תשלום כלשהו במועדו, יעמוד הסכום כולו לפירעון מיידי, ויתרתו תישא הפרשי הצמדה וריבית מהיום ועד ליום התשלום המלא בפועל. נאסר על הנאשם או מי מטעמו לפנות למתלונן בקשר לפיצוי שנפסק.
למען הסר ספק, מדובר בפיצוי ראשוני, אשר אין בו כדי לחוות דעה לגבי היקף הנזק והסבל שנגרמו למתלונן.
זכות ערעור לבית המשפט העליון בתוך 45 יום מהיום.


ניתן היום,
ה' שבט תשע"ג, 16 ינואר 2013.











פ בית משפט מחוזי 31215-08/11 מדינת ישראל נ' דניאל גורביץ (פורסם ב-ֽ 16/01/2013)