פסקי דין על מוחמד אבו קטיפאן | פסקי דין על שי שבתאי |

14798-12/12 מת     14/01/2013




מת 14798-12/12 מדינת ישראל נ' מוחמד אבו קטיפאן, שי שבתאי




לך




בית המשפט המחוזי מרכז

מ"ת 14798-12-12 מדינת ישראל
נ' אבו קטיפאן(עציר) ואח'



14 ינואר 2013



לפני כב' השופטת מיכל ברנט



המבקשת

מדינת ישראל


נגד

המשיבים
1. מוחמד אבו קטיפאן
(עציר)
2. שי שבתאי
(עציר)

<#2#>
נוכחים:
ב"כ המבקשת: עו"ד עינב וינוגרד
ב"כ המשיב 2: עו"ד נוסבוים
המשיב 2 הובא על ידי שב"ס


<#3#>
החלטה

כנגד המשיב הוגש כתב אישום המייחס לו ביחד עם אחר עבירות של קשירת קשר לפשע, עבירה לפי סעיף 499(א)(1) לחוק העונשין, התשל"ז – 1977, וניסיון שוד מזוין בצוותא חדא, עבירה לפי סעיף 402(ב) בצירוף סעיף 25 לחוק.

על פי עובדות כתב האישום נגנב רכב ממוסך בבעלותו של המתלונן, שעה שלא היה לרכב כיסוי ביטוחי. המתלונן פנה לאחיו של המשיב 1 על מנת שיסייע לו לאתר את הרכב הגנוב ולהשיבו. המשיב 1 שמר על קשר עם המתלונן תוך שהוא מעדכן אותו בדבר הימצאות הרכב בחברון ומדווח לו על גובה הסכום הכספי שדורשים הגנבים כדי להשיב את הרכב.

המשיבים קשרו קשר לשדוד את המתלונן בעת שיופיע למפגש עם הכספים הנדרשים להשבת הרכב, ולשם כך הצטייד המשיב 2 באקדח.

המשיב 1 והמתלונן סיכמו את פרטי המפגש, העברת הכסף וגובה התשלום, וביום 22.11.12 נסעו המתלונן וחבריו למפגש בלוד. כשהגיעו המתלונן וחבריו לנקודת המפגש, יצא המתלונן מן הרכב ופגש במשיב 2, שדרש ממנו לראות את הכסף ולספור אותו. משלא הבחין המתלונן ברכב הגנוב סירב למסור את הכסף לידי המשיב 2 וזה הורה לו להתקשר למשיב 1. המתלונן התקשר למשיב 1 והודיע לו על ביטול ההסכם ביניהם והחל בנסיעה חזרה לביתו, או אז התקשר אליו המשיב 1, הורה לו לשוב לנקודת המפגש עם המשיב 2 ולמסור לו את הכסף בעת שיראה את הרכב הגנוב, בהתאם לדרישתו. המתלונן וחבריו איבדו את דרכם, התקשרו למשיב 2 שהדריך אותם כיצד להגיע לנקודת המפגש, יצא מן הרכב ופגש את המשיב 2. המשיב 2 שאל את המתלונן האם הביא את הכסף וזה הציג לו שתי חבילות כשבכל אחת מהן 10,000 ₪ במזומן, ובשלב זה שלף המשיב 2 אקדח וכיוונו לעבר המתלונן, תוך שהוא צועק "זה לא משחק ילדים תן לי את הכסף". המתלונן נמלט בריצה והמשיב 2 נמלט מן המקום.

ב"כ המשיב 2 הסכימה לקיומן של ראיות לכאורה ועילת מעצר ועתרה להזמנת תסקיר משירות המבחן.

תסקיר שירות המבחן סקר את תולדותיו של המשיב, אשר סיים 12 שנות לימוד ובעל תעודת הכשרה בהנהלת חשבונות סוג 1 ו- 2. בגיל 16 היה המשיב 2 מאושפז תקופה ארוכה בשל שיתוק על רקע בעיות אורתופדיות בעמוד השדרה ועד היום סובל מחולשה בצידו השמאלי של גופו. הוא בן להורים גרושים, שחווה, ככל הנראה, משבר, נוכח גירושי הוריו.

שירות המבחן התרשם כי המשיב שיתף באופן חלקי ומגמתי בקורות חייו, שלל מעורבות באישומים המיוחסים לו, שלל קשרים חברתיים בעייתיים, היכרות עם המשיב 1 ועם המתלונן.

שירות המבחן התרשם כי מדובר בבחור צעיר ואינטליגנטי, בעל דימוי עצמי נמוך, אשר מתקשה לקחת אחריות על התנהלותו וברקע לכך עמדות בעייתיות ביחס לחוק. עוד התרשם כי במצבי לחץ ומצוקה נוטה המשיב להגיב בתוקפנות ומתקשה לתפקד במסגרות, אך יחד עם זאת, כגורמים מפחיתי סיכון התרשם כי חונך על ערכים נורמטיביים ומודע לפער בין ההתנהגות המצופה ממנו על ידי בני משפחתו לבין העבירות המיוחסות לו, זהו מעצרו הראשון והממושך, הוא חווה מצוקה נפשית במעצר והמעצר עצמו מהווה גורם מרתיע להמשך מעורבות בפלילים. כמו כן, המשיב הביע נכונות להשתלב בטיפול במסגרת שירות המבחן.

שירות המבחן התרשם כי ניתן להורות על שחרורו של המשיב לחלופת מעצר שתוכל להציב גבולות ברורים למשיב. אמו של המשיב נפסלה מלשמש כמפקחת, סבו נתפס על ידי שירות המבחן כאדם דומיננטי וסמכותי, המגלה יחס חיובי כלפי החוק, למרות ששירות המבחן סבר שעל רקע עמדותיו המגוננות כלפי המשיב יתקשה לזהות מצבי סיכון והתנהלות בעייתית. הסבתא אף היא מבינה את אחריותה כמפקחת אף נוכח הדומיננטיות של הסב, היא פאסיבית ושירות המבחן היה בספק באשר ליכולתה להציב גבולות למשיב.

על מנת להדק החלופה המליץ שירות המבחן לשחרר את המשיב לבית הסב והסבתא, בפיקוחם ובאיזוק אלקטרוני, ולהעמיד את המשיב בפיקוח מעצרים למשך 6 חודשים.

ב"כ המשיב עותרת לאמץ את המלצות שירות המבחן, בעוד ב"כ המבקשת סבורה כי נוכח עברו הפלילי של המשיב, התרשמות שירות המבחן ממנו והתרשמות שירות המבחן כי הערבים יתקשו להציב לו גבולות, אין מקום להורות על שחרורו של המשיב לחלופת מעצר.

לחובתו של המשיב שני רישומים, האחד הרשעה בעבירות של החזקת מכשירי פריצה, זיוף סימני זיהוי של רכב, ורישום ללא הרשעה בעבירה של
פריצה לבניין וגניבה.

אין מדובר בעבר מכביד.

חומרת העבירה הינה אך אינדיקציה למסוכנות, אך אין היא מהווה לבדה בסיס להחלטה האם יש להורות על מעצר עד תום ההליכים, אם לאו.

סבורני כי מעצרו הממושך של המשיב למן יום 2.12.12 בהתווסף בעיותיו הבריאותיות ונכונותו להשתלב בטיפול בשירות המבחן יחד עם הפעלת פיקוח של סבו שהינו אדם דומיננטי וסבתו באיזוק אלקטרוני יש בהם כדי להפחית ממסוכנותו של המשיב.
שירות המבחן סבר כי לסב עמדות מגוננות כלפי המשיב דבר שהוא טבעי בקשרים משפחתיים ואיני סבורה כי אם ישוחרר המשיב בתנאים מכבידים תתעורר בעיה בפיקוח עליו.


לאור האמור מוחלט כדלקמן:
1.
משיב ישוחרר למעצר בית מלא לבית סבו וסבתו ברח' נחשול 1/17 רמלה בפיקוחם של מר מיכלשבילי רפאל ת"ז 012122727 והגב' דבורה מיכלשבילי ת"ז 012174173, לסירוגין ובאיזוק אלקטרוני.
2.
המשיב יחתום על התחייבות עצמית בסך 15,000 ₪ וכל אחד הערבים המפקחים יחתום על ערבות צד ג' בסך 15,000 ₪.
3.
יופקד סך של 15,000 ₪ בקופת בית המשפט.
4.
מוצא בזאת צו עיכוב יציאה מן הארץ כנגד המשיב אשר יעמוד בתוקפו עד לסיום ההליכים המשפטיים כנגדו.
5.
נאסר על המשיב ליצור כל קשר בין במישרין בין בעקיפין עם מי מן המעורבים.
#4#>

ניתנה והודעה היום ג' שבט תשע"ג, 14/01/2013 במעמד הנוכחים.




מיכל ברנט
, שופטת














ב"כ המבקשת

:
אני מבקשת עיכוב ביצוע.

ב"כ המשיב

:
אין לי ברירה נוכח פסיקת ביהמ"ש העליון.

<#5#>
החלטה


נוכח פסיקת ביהמ"ש העליון הנני מעכבת ביצוע החלטתי עד ליום 16/01/13 בשעה 15:20.


<#6#>

ניתנה והודעה היום ג' שבט תשע"ג, 14/01/2013 במעמד הנוכחים.



מיכל ברנט
, שופטת










מת בית משפט מחוזי 14798-12/12 מדינת ישראל נ' מוחמד אבו קטיפאן, שי שבתאי (פורסם ב-ֽ 14/01/2013)