פסקי דין על אסתר גיאן | פסקי דין על ישראל נגר

39791-05/11 א     16/01/2013




א 39791-05/11 אסתר גיאן נ' ישראל נגר








בית משפט השלום בראשון לציון



ת"א 39791-05-11 גיאן נ' נגר







בפני

כב' השופט
איל באומגרט


התובעת

אסתר גיאן


ע"י ב"כ עוה"ד דניאל מור
נגד


הנתבע

ישראל נגר


ע"י ב"כ עוה"ד שמשון דמארי


פסק דין



לפניי תביעה לפיצוי כספי, בגין נזקי גוף שלטענת התובעת נגרמו לה בעטיה של נשיכת כלב שלטענתה שייך לתובע.


כעולה מכתב התביעה ומתצהיר עדות התובעת, ביום 03.08.09 בשעה 23:30 לערך, יצאה התובעת להליכה ספורטיבית ברחוב האתרוג בבית דגן. לפתע, פתחו בנביחות לעברה שלושה כלבים, שני כלבים קטנים וכלב שחור גדול (להלן:"הכלב"). או אז, התנפל עליה הכלב השחור ונשך אותה בשוק רגל ימין, זאת ללא כל התגרות מצידה. (להלן:"התקיפה").

עוד מוסיפה התובעת, כי מיד עם קרות התקיפה התקשרה היא לבעלה, מאיר ג'אן, אשר הגיע ביחד עם חברו עזרי דמרי (להלן:"עזרי") ועזרי אמר לה כי "הכלב שייך לנגר". בנוסף, אחיה, יצחק בן יאיר (להלן:"בן יאיר"), אשר הגיע לזירת האירוע זיהה את כלבו של הנתבע ואמר לה בבית החולים ש"זה הכלב של נגר".


הנתבע מכחיש את בעלותו על הכלב שנשך את התובעת. כלומר, לטענתו, לא כלבו הוא שנשך את התובעת. לשיטתו, התובעת הותקפה על ידי 3 כלבים אך לא זיהתה את הכלב של הנתבע ככלב אשר נשך אותה, והיא מסתמכת על דברי בן יאיר, ששמע לאחר מכן מעזרי, חבר של בעלה של התובעת, שיש לנתבע כלב שחור הדומה לאחד הכלבים שהנתבעת אמרה שתקפו אותה.


בדיון, העידו התובעת, בעלה והנתבע. מטעם התובעת לא העידו עזרי ו/או בן יאיר. בעדותה העידה התובעת כי יום למחרת אירוע התקיפה, נפגשו במוסך של עזרי, התובעת ובעלה עם עזרי והנתבע, כאשר הנתבע מלווה בכלבו. לטענתה, מיד עם המפגש עם הכלב במוסך, זיהתה אותו והייתה מבועתת. (בעמוד 15 שורה 18-30 לפרוטוקול הדיון מיום 16/01/13). כמו כן, חזרה בחקירתה הנגדית על עיקרי תצהירה.


לטענת ב"כ התובעת, בענייננו, מתקיימת אחריות מוחלטת לגבי נזקי גוף שנגרמו על ידי כלב לפי ס' 41א לפקודת הנזיקין [נוסח חדש] (להלן:"פקודת הנזיקין") וזו לשון הסעיף;



"בתובענה בשל נזק לגוף שנגרם על ידי כלב, חייב בעליו של הכלב או מי שמחזיק בכלב דרך קבע (להלן – הבעלים) לפצות את הניזוק, ואין נפקא מינה אם הייתה או לא הייתה התרשלות מצידו של הבעלים"

עוד טוען ב"כ התובע כי בענייננו, חל סעיף 40 לפקודת הנזיקין, אשר מעגן את חובת הראיה ברשלנות לגבי חיה, כאשר המשמעות הדיונית הינה היפוך נטל הראיה, קרי העברת נטל הראיה לכתפו של הנתבע להוכיח שלא התרשל.


וזו לשון הסעיף;



" בתובענה שהוגשה על נזק והוכח בה שתי אלה :
1.
נזק נגרם על ידי חיית בר, או על ידי חיה שאינה חיית בר אלא שהנתבע ידע או חזקה עליו שידע כי היא מועדת לעשות את המעשה שגרם את הנזק;
2.
הנתבע היה בעל אחת החיות האמורות או היה ממונה עליה – על הנתבע הראיה שלא הייתה לגביה התרשלות שיחוב עליה

."

7.
תנאי מקדים להיכנס בגדרם של סעיפים 40 ו- 41א לפקודת הנזיקין הינו כי הנתבע הינו הבעלים של אחת החיות האמורות או ממונה עליה. בענייננו, לא הוכח ברמה הנדרשת במשפט האזרחי, כי הנתבע הינו הבעלים או הממונה, של הכלב הנושך.

8.
לעניין הזיהוי ראו דבריו של המלומד א. גורן בספרו סוגיות בסדר דין אזרחי, מהדורה תשיעית בעמוד 297;
"דין טענה שנטענה בכתב הטענות, אך לא הועלתה בסיכומים (בין בשגגה ובין במכוון), כדין טענה שנזנחה. לכן, לא יתייחס בית המשפט אליה. (ראה לעניין זה גם
ע"א 447/92 רוט נ' אינטרקונטיננטנל קרדיט
)
פורסם במאגרים)).

בענייננו, ב"כ התובעת לא העלה בסיכומיו את הטענה כי התובעת זיהתה את הכלב במוסך ככלב אשר נשך אותה. בית המשפט לא מעלה טיעונים מיוזמתו. לפיכך דין הטענה להידחות.

למעלה מן הצורך, גם זיהוי זה אינו זיהוי ודאי. כאמור, באירוע התקיפה נכחו שלושה כלבים. השעה הייתה שעת לילה מאוחרת. הנתבע עצמו מכחיש בעדותו כי התובעת זיהתה את הכלב ככלב הנושך. (עמוד 19 שורה 26-32 בפרוטוקול הדיון מיום 16/01/13).

באשר לעניין הבעלות, הרי שעדות התובעת הינה עדות יחידה של בעל דין, בהיות התובעת בעלת עניין מובהק בתוצאות ההליך, יש לבחנה במשנה זהירות. היא העידה שלא ידעה של מי הכלב שנשך אותה. התובעת, מטעמיה שלה, בחרה שלא לזמן לעדות את בן יאיר ואת עזרי. עדותם הייתה חיונית להוכחת גרסתה. משכך, כל שיש מלבד גרסת התובעת הינם עדויות שמיעה אשר אינן קבילות. בת"א 26147/01 אברמוב נ' בנק דיסקונט סניף פל"ים, נכתב מפיה של כבוד השופטת פריאל: "הלכה מושרשת מימים ימימה כי הימנעות מהבאת ראיה המצויה בהישג ידו של בעל דין ללא הסבר למחדל זה פועלת לרעתו, ואין אלא להסיק כי לו הובאה הראיה היה בה כדי לאשש את גרסת יריבו." כן ראה בסוגיה זו בין היתר ע"א 27/91 קבלו נ' ק' שמעון מתכת בע"מ, פ"ד מט (1) 450 [1995].


באשר לטענת התובעת ובעלה כי, מר עזרי, ובן יאיר זיהו את הכלב הנושך ככלבו של הנתבע, באומרם כי "זהו כלבו של נגר", הרי שמדובר בעדות מפי השמועה וככזו אינה קבילה.


יפים לענייננו, דבריו של המלומד י.קדמי בספרו על הראיות, חלק ראשון בעמוד 487 וכך הוא כותב;
"הכלל הוא שעד רשאי למסור בעדותו אך ורק מה שהוא קלט בחושיו שלו; וזאת, משום, שרק אז הוא "מקור" הידיעה, ועל כן – יכול להעיד על אמיתות תוכנה. זאת, להבדיל ממידע שנקלט בחושיו של אחר והגיע לידיעתו מפיו של הקולט
;
שאז – אין העד "מקור" הידיעה, ועל כן – אינו יכול להעיד על אמיתותה אלא על עצם "אמירתה" בלבד.

לפיכך, אמירתם של בן יאיר ועזרי יכולה להתקבל רק לעצם האמירה אך לא לאמיתות תוכנה.

לחיזוק טענותיו, צירף ב"כ התובעת פסקי דין אך אלה אינם רלוונטיים לענייננו. שכן, שם הוכחה בעלות הנתבע על הכלב הנושך, והם עוסקים בשאלת הנזק בלבד, לה לא ידרש בית המשפט, משלא הוכחה בעלות הנתבע על הכלב.

המורם מן המקובץ הינו כי דין התביעה להידחות וכך אני מורה. התובעת תשלם לנתבע שכ"ט
עו"ד בסך 1500 ₪ כולל מע"מ.


ניתן היום,
ה' שבט תשע"ג, 16 ינואר 2013, בהעדר הצדדים.














א בית משפט שלום 39791-05/11 אסתר גיאן נ' ישראל נגר (פורסם ב-ֽ 16/01/2013)