פסקי דין על ד''ר יצחק רויזמן | פסקי דין על הפקולטה לרפואה | פסקי דין על אוניברסיטת תל-אביב | פסקי דין על פרופ' יוסף מקורי | פסקי דין על פרופ' רונית שגיא-אייזנברג ואח' |

4106/11 עא     23/01/2013




עא 4106/11 ד''ר יצחק רויזמן נ' הפקולטה לרפואה, אוניברסיטת תל-אביב, פרופ' יוסף מקורי, פרופ' רונית שגיא-אייזנברג ואח'




פסק-דין בתיק ע"א 4106/11




בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים אזרחיים


ע"א 4106/11



לפני:

כבוד הנשיא א' גרוניס


כבוד השופט י' עמית


כבוד השופט א' שהם


המערער:
ד''ר יצחק רויזמן



נ


ג


ד



המשיבים:

1. הפקולטה לרפואה
, אוניברסיטת תל-אביב



2. פרופ' יוסף מקורי



3. פרופ' רונית שגיא-אייזנברג


4. פרופ' נפתלי סביון


5. עו"ד לאה כגן, לשכת היועץ המשפטי של אוניברסיטת תל-אביב


ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי תל אביב
מיום 01.05.2011 בת"א 57877-10-10,
שניתן
על ידי
כבוד השופטת
י' שבח


תאריך הישיבה:
י"ד בטבת התשע"ג

(27.12.2012)


בשם המערער:
בעצמו

בשם המשיבים:
עו"ד מיכל שור
; עו"ד אופיר כהן



פסק-דין

הנשיא א' גרוניס
:

1.
המערער הוא דוקטור לרפואה, האוחז גם תארים נוספים ובהם התואר דוקטור למדעים. בשנת 1995 נרשם כתלמיד מחקר שלב א' בפקולטה לרפואה של אוניברסיטת תל-אביב
(להלן –
האוניברסיטה
), במטרה להשלים תואר דוקטור לפילוסופיה. הצעת המחקר שהגיש המערער, כמו גם הצעות מחקר מתוקנות שהגיש בשנים 2008-1998, לא אושרו. לאחר שנדחתה הצעת המחקר האחרונה שהוגשה, הודיעה האוניברסיטה למערער על סיום לימודיו. המערער הגיש תובענה נגד האוניברסיטה ובה עתר לסעד הצהרתי שלפיו ההחלטה לפסול את הצעת המחקר ולהפסיק את לימודיו בטלה. כן עתר המערער לחיוב האוניברסיטה בפיצויים.

2.
בית המשפט המחוזי (כבוד השופטת
י' שבח
) דחה את תביעתו של המערער על הסף, בהסתמך על סעיף 33 לחוק החוזים (חלק כללי), התשל"ג-1973 (להלן –
חוק החוזים
). זו לשון הסעיף:

"חוזה שלפיו יינתן ציון, תואר, פרס וכיוצא באלה על פי הכרעה או הערכה של אחד הצדדים או של אדם שלישי, אין ההכרעה או ההערכה לפי החוזה נושא לדיון בבית משפט".


בית המשפט המחוזי עמד על כך שאין בסמכותו להתערב בשיקול הדעת של גופים מקצועיים בהחליטם אם לאשר הענקת תואר, מקום בו נתונה להם הסמכות לעשות כן והחלטתם התבססה על שיקולים ענייניים ורלוונטיים. הצעת המחקר של המערער, כך נקבע, נבחנה שוב ושוב, על-ידי בודקים רבים. כולם, למעט אחד, הגיעו למסקנה כי אין מקום לאשרה. עוד נקבע כי ניתנה למערער הזדמנות להשמיע את עמדתו לפני הגורמים המוסמכים, כפי שעולה מן התכתובת הענפה שניהל עימם. בסופו של דבר נדחתה כאמור התביעה, מבלי שבית המשפט המחוזי הביע עמדה לגופה של הצעת המחקר.

3.
המערער מבקש להשיג על דחיית תביעתו. לטענתו, המומחים שבדקו את הצעת המחקר שלו אינם בעלי ידע בתחום שבו היא עוסקת. עוד מדגיש המערער כי הקדיש זמן ועבודה מרובים להצעת המחקר, חרף מצבו הבריאותי המורכב. האוניברסיטה מצידה סומכת ידיה על פסק-דינו של בית המשפט המחוזי. כן סבורה היא שהצעת המחקר אינה עומדת בהוראות תקנון תלמידי המחקר, המסדיר את יחסי האוניברסיטה עם תלמידי המחקר. לעמדתה, ניתנו למערער הזדמנויות רבות לתקן את הצעת המחקר כך שתתאים להנחיות, על פני תקופה חריגה של כעשר שנים, ואולם המערער לא עשה כן.

4.
עיינו בטענות הצדדים ובחומר שהגישו, שמענו טיעונים בעל-פה והגענו למסקנה כי דין הערעור להידחות. יחסיהם של תלמידי מחקר לקראת תואר דוקטור עם האוניברסיטה מוסדרים באמצעות "תקנון תלמידי מחקר" (להלן –
התקנון
). לפי תקנון זה נתונה לוועדה היחידתית בכל פקולטה הסמכות לבדוק ולאשר תכניות מחקר של תלמידי שלב א', לאחר קבלת חוות דעת חיצונית אחת לפחות, ולהחליט על שינוי מעמדו של התלמיד משלב א' לשלב ב'. לאחר השלמת עבודת הדוקטורט, מוסמכת הוועדה היחידתית להמליץ לוועדה הכלל-אוניברסיטאית ליתן או להימנע ממתן תואר "דוקטור לפילוסופיה" (לפירוט תפקידי הוועדה היחידתית, ראו סעיף 15 לתקנון). הוועדה הכלל-אוניברסיטאית היא המוסמכת להחליט על מתן תואר "דוקטור לפילוסופיה", לאחר דיון בהמלצת הוועדה היחידתית (ראו סעיף 29.9 לתקנון).

5.
טרם חקיקת סעיף 33 לחוק החוזים, נקבע כי:

"ענינים הנוגעים למתן ציונים, הענקת פרסים וכדומה אין לתפסם במסגרת של יחסים חוזיים, אפילו הודיע המוסד האקדמי מראש על הדרך בה ילך בענינים כגון אלה. בלשון הלכות החוזים, נעדרת בהם הכוונה ליצור יחסים משפטיים מעיקרא" (ע"א 319/65
אלבלדה נ' חברת האוניברסיטה העברית
, פ"ד כ(1) 204, 208 (1966)).


משכך, אפשר שהתקנון, ככל שעניינו מתן ציונים ותארים, אינו חוזה המחייב את האוניברסיטה. אלא שאף בהנחה כי התקנון הוא חוזה, הרי שמדובר בחוזה בו מתחייבת האוניברסיטה ליתן תואר "על פי הכרעה או הערכה" של הגורמים המוסמכים בה. לפי הוראת סעיף 33 לחוק החוזים, בחוזים מסוג זה "אין ההכרעה או ההערכה לפי החוזה נושא לדיון בבית משפט". מטרתה של הוראה זו היא למנוע התערבות של בית המשפט בשיקול דעת מקצועי הקשור למתן התואר (או למתן ציון או פרס; ראו ע"א 838/87
שני נ' אוניברסיטת תל-אביב

, פ"ד מב(2) 380 (1988) (להלן –
עניין שני
)). בהתאם להוראה זו נקבע למשל, כי לא תידון תביעה למתן ציון "מעולה" לעבודת דוקטורט (ת"א (מחוזי באר שבע) 3343/04
טלפאלפר נ' אוניברסיטת בן גוריון
(8.1.2007)); כי אין מקום להתערב בהחלטה להפסיק את לימודיו של תלמיד רפואה (ה"מ (מחוזי תל-אביב) 12921/00
שטרן נ' אוניברסיטת תל-אביב

(21.8.2002)); וכי אין מקום להעניק לתלמידה תואר בוגר (ה"פ (מחוזי חיפה) 380/00
רוזנצוייג-שור נ' אוניברסיטת חיפה
(16.9.2001)) (עוד ראו בעניינים דומים: ה"פ (מחוזי ת"א) 726/00
שרבט נ' אוניברסיטת תל-אביב

(31.7.2001); ה"פ (מחוזי ת"א) 1686/09
קפלאוי נ' אוניברסיטת תל אביב
(16.11.2009)). פסק-הדין שעליו מבקש המערער להסתמך (ת"א 16660/04 (שלום חיפה)
דץ נ' הטכניון מכון טכנולוגי לישראל
(18.5.2008)) עוסק בתביעה לפי עילות של לשון הרע ופגיעה בפרטיות, ומשכך אין הוא משליך על ענייננו.




הרציונל שבבסיס הוראת סעיף 33 תקף אף בתחום המשפט המינהלי. גם במסגרתו נוהג בית המשפט שלא להתערב בשיקול דעתם של הגורמים המוסמכים בעניין הענקת פרסים ותארים. בהקשר זה כבר נקבע כי "טבעי הוא שבתחומים שונים של הידע האנושי תהיינה אסכולות שונות או גישות מדעיות מנוגדות... אל לו לבית המשפט להכניס את ראשו לתוכָן ולעומקן של מחלוקות שכאלה" (בג"ץ 2324/11
גיל נ' שר החינוך
(26.4.2011); ראו גם: בג"ץ 7505/98
קורינאלדי נ' לשכת עורכי-הדין בישראל
, פ"ד נג(1) 153 (1999); בג"ץ 10673/03
מרגלית נ' יד-ושם, רשות הזכרון לשואה ולגבורה
(14.9.2004)).

6.
בעניין שלפנינו, נופלת החלטת הוועדה היחידתית בגדר שיקול הדעת המקצועי הנתון לגורמים המוסמכים לפי התקנון ועל-כן מורה סעיף 33 לחוק החוזים כי בית המשפט אינו רשאי להתערב בה. אומנם, אין בהוראת הסעיף כדי למנוע את התערבותו של בית המשפט מקום בו נפל בהחלטה פגם של חוסר סמכות, או שהיא נתקבלה מטעמים בלתי ענייניים, למשל תוך שרירות או הפליה (כאמור בעניין
שני
). במקרה שלפנינו, פעלה הוועדה היחידתית בהתאם לסמכות הנתונה לה לפי התקנון, כמפורט לעיל. כמו-כן, לא הונחה לפנינו כל אינדיקציה ממשית לכך שהחלטתה נגועה בשיקולים לא ענייניים. הוועדה היחידתית קיבלה חוות דעת ממספר בודקים, אשר רובם סברו כי הצעת המחקר אינה מתאימה לעבודת דוקטורט. המערער מצביע על כך שאחד מן הבודקים סבר כי ניתן לאשר את ההצעה, אף שהיא "בשטח הקליני ולא בשטח המדע היסודי". אכן, בעניינים של שיקול דעת מקצועי אפשר כי תהיינה דעות שונות, לכאן ולכאן. בכך אין כדי להביא את בית המשפט לפסול את המסקנה אליה הגיעו הגורמים המוסמכים להכריע, במיוחד כאשר זו נתמכה גם בעמדתם של בודקים חיצוניים רבים.

7.
בטרם סיום אתייחס בקצרה לטענה נוספת שבפי המערער. המערער מלין על כך שבית המשפט המחוזי לא היפנה את הצדדים למגשר, שופט בדימוס הבקיא בתחום הרפואה, כפי שהוצע על-ידי בית המשפט בהחלטה מיום 7.4.2011. להבנתו של המערער, נדרשת בקיאות בתחום הרפואה לצורך הכרעה בתביעתו. יובהר, כי מאחר שהאוניברסיטה לא קיבלה את ההצעה, ברור שאין זה מסמכותו של בית המשפט לכפות עליה לפנות להליך גישור. עוד יובהר, כי החלטתו של בית המשפט המחוזי התבססה על נימוק משפטי ולא על נימוקים שבמומחיות רפואית.



8.
סוף דבר, הערעור נדחה. המערער יישא בשכר-טרחת עורך-דינה של המשיבה בסכום של 7,500 ש"ח.


ה נ ש י א

השופט י' עמית
:


אני מסכים.


ש ו פ ט

השופט א' שהם
:


אני מסכים.

ש ו פ ט


הוחלט כאמור בפסק-דינו של הנשיא
א' גרוניס

.



ניתן היום, י"ב בשבט התשע"ג (23.01.2013).



ה נ ש י א


ש ו פ ט


ש ו פ ט



_________________________
העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח.

11041060_s10.doc

דז

מרכז מידע, טל' 077-2703333 ; אתר אינטרנט,

www.court.gov.il








עא בית המשפט העליון 4106/11 ד''ר יצחק רויזמן נ' הפקולטה לרפואה, אוניברסיטת תל-אביב, פרופ' יוסף מקורי, פרופ' רונית שגיא-אייזנברג ואח' (פורסם ב-ֽ 23/01/2013)