פסקי דין על ניסים תלמיד |

5584/12 עפ     27/01/2013




עפ 5584/12 ניסים תלמיד נ' מדינת ישראל




פסק-דין בתיק ע"פ 5584/12



בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים פליליים


ע"פ 5584/12



לפני:

כבוד השופטת ע' ארבל


כבוד השופט נ' הנדל


כבוד השופט צ' זילברטל


המערער:
ניסים תלמיד



נ


ג


ד



המשיבה:
מדינת ישראל


ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו בתפ"ח 9210-03-11 שניתן ביום 18.6.2013 על-ידי כב' השופטים נ' אחיטוב, מ' דיסקין ו- ר' בן-יוסף


תאריך הישיבה:
י' בשבט התשע"ג (21.1.2013)

בשם המערער:
עו"ד רונן רבי


בשם המשיבה:

בשם שירות המבחן:
עו"ד עידית פרג'ון

הגב' ברכה וייס



פסק-דין



השופט צ' זילברטל
:



1.
לפנינו ערעור על גזר דינו מיום 18.6.2012 של בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו (כב' השופטים
נ' אחיטוב, מ' דיסקין ור' בן-יוסף
), בתפ"ח 9210-03-11. המערער הורשע במסגרת הסדר טיעון ביום 22.2.2012 בעבירות המיוחסות לו בקשר למעורבותו בהעסקת נשים בזנות, כמפורט להלן, ודינו נגזר ל-12 חודשי מאסר בפועל בניכוי ימי מעצרו, 18 חודשי מאסר על תנאי וקנס כספי בסך 40,000 ש"ח.

כתב האישום

2.
במסגרת הסדר טיעון, הוגש ביום 15.3.2011 כתב אישום (מתוקן בשנית) נגד המערער ואדם נוסף, משה אור (להלן:
משה
). לפי המתואר בכתב האישום, עובר לינואר 2011, קשרו השניים, יחד עם אדם שלישי בשם רוברטו הרציקן (להלן:
רוברטו
), קשר לגרום לשלוש נשים ילידות דרום אמריקה המתגוררות בצ'ילה להגיע לישראל לשם עבודה בזנות. זאת, לאחר שאזרחית ארגנטינאית המתגוררת בצ'ילה, לורנה, המצויה בקשרי חברות עם רוברטו ואשתו לוסיה, פנתה אל בני הזוג בהצעה להביא לארץ את שלושת הנשים המעוניינות לעבוד בזנות למשך מספר חודשים. סוכם כי שני הנאשמים יישאו בעלויות הבאתן לארץ של הנשים ובדמי התיווך, וכי הרווחים מהעסקתן בזנות יתחלקו באופן הבא: מחצית מההכנסות של כל אשה תלכנה לכיסה והשאר יתחלק שווה בשווה בין המערער, משה ורוברטו. יצוין כי משפטם של רוברטו ולוסיה, התנהל בנפרד, בפני
מותב אחר (תפ"ח 9015-03-11).


המערער מימן את רכישת כרטיסי הטיסה לנשים, והיה שותף בהזמנת כרטיסי הטיסה וחדר מלון עבורן בישראל. ביום 26.1.2011, אספו המערער ורוברטו את הנשים משדה התעופה והסיעו אותן למלון. השניים תדרכו את הנשים כי יהא עליהן לעסוק בזנות כחודשיים ובכל מקרה יהא עליהן להשיב לנאשמים ולרוברטו סכום של כ-1500 דולרים כל אחת, מחצית עלות כרטיס הטיסה והמלון. כמו כן סיפקו לנשים מכשירים סלולאריים ואמצעי מניעה. בתאריכים 28-27 לינואר קיימה כל אחת מהנשים יחסים עם 6-4 לקוחות (שנענו לפרסומות שהזמין משה), והכסף התחלק בין הנשים, הנאשמים ורוברטו כמתוכנן.


ביום 28.1.2011 ערכו בלשי משטרה חיפוש בחדרן של הנשים במלון, נוכח חשד לייבוא סמים. בעקבות זאת, החליטו הנאשמים, רוברטו ולוסיה להעביר את הנשים לדירה של רוברטו ולוסיה בחולון. בטרם הועברו לחולון, שבו הנשים למלון, וביום 31.1.2011 נלקחו שלושתן לחקירה ומאז נותק הקשר בינן לבין המערער.


מעבר לאמור, לפי כתב האישום, באוגוסט 2010, בעקבות הצעה דומה מצד לורנה, פעל המערער להבאתה לישראל של אשה מצ'ילה לצורך העסקתה בזנות: מימון כרטיס טיסה וחדר מלון, יחד עם פעילויות לשם הזמנת פרסומות. האשה הגיעה לארץ (במועד שאינו ידוע), אולם זמן קצר לאחר מכן החליטה כי אין ברצונה לעבוד בזנות, שילמה את עלויות הבאתה למערער ולרוברטו, ועזבה את ישראל.


נוכח המעשים המיוחסים למערער בשני המקרים, הוא הואשם בעבירה של גרימה לעזיבת המדינה לשם זנות, עבירה לפי סעיף 376ב(א) לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן:
חוק העונשין
); וסרסרות למעשה זנות, עבירה לפי סעיף 199(א) לחוק העונשין.

ההליכים עד כה

3.
במסגרת הסדר טיעון, הודו המערער ומשה במיוחס להם בכתב האישום (המתוקן שנית), והורשעו ביום 22.2.2012. באותו מועד הורה בית המשפט על הכנת תסקיר מבחן בעניינו של המערער לקראת טיעוני הצדדים לעונש שנקבעו ליום 15.5.2012.


בתסקיר מיום 6.5.2012 עמד שירות המבחן על נסיבותיו האישיות והמשפחתיות של המערער, ובתוך כך התייחס לאביו המנוח שסבל מבעיות סמים ואלימות; לטענות המערער ואמו על מצב כלכלי קשה; ולכך שהמערער נישא לאחרונה. בסיכומו של דבר, נמנע שירות המבחן מלהעריך את מידת הסיכון שהמערער ישוב לפלילים ונמנע מלבוא בהמלצה כלשהי בעניינו. ברקע לכך, התייחסותו של המערער, אשר לשיטת שירות המבחן, מטשטשת ומכחישה את חלקו בעבירות בהן הורשע; ותחושת שירות המבחן כי לא עלה בידיו לבחון התנהגות המערער לעומקה. כן צוין בתסקיר, כי נראה שמדובר באדם שקל להשפיע עליו, המתקשה לעמוד בפיתויים ולזהות מצבי סיכון.


ביום 17.1.2013 הגיש שירות המבחן תסקיר משלים בעניינו של המערער לבית משפט זה. שירות המבחן עמד על כך שהמערער עובד באופן יציב ונמצא בתהליכי התקרבות לדת, וניכר כי הוא קיבל על עצמו אחריות לעבירות בהן הורשע, להבדיל מבעבר. שירות המבחן עמד גם על התלות הנפשית והכלכלית במערער, מצד רעייתו ואמו המתגוררות עמו.

4.
בגזר דינו מיום 18.6.2012 התייחס בית המשפט המחוזי לתסקיר שירות המבחן ולעברו הפלילי של המערער, אשר הורשע בעבר בשני מקרים של עבירות גניבה והוטלו עליו קנס, מאסר על תנאי שאינו בר הפעלה בענייננו, ומאסר בפועל לחודשיים לריצוי בעבודות שירות. בית המשפט עמד על חומרת העבירות בהן הורשע עתה המערער, אך ציין כי נראה שבמקרה זה לא נלוו לעבירות הסממנים הנפוצים של פגיעה וניצול המאפיינים עבירות מסוג זה: הגבלת חירותה של האישה, כפייה להישאר בישראל, החזקת דרכון האשה, סטייה מהתנאים שהובטחו בתחילה, ואי נקיטה באמצעי בטיחות למול אלימות מצד הלקוחות. בית המשפט קבע גם כי בפועל הנשים המעורבות כמעט לא הספיקו לעבוד בזנות, וכי כפי הנראה מעורבות המערער התמצתה במימון הפעילות ובהסעת הנשים; משה היה אחראי על הזמנת הפרסומים; ואדם אחר ניהל והכווין את הפעילות. מנגד ציין בית המשפט, כי למערער עבר פלילי, וכי סירב לשתף פעולה באופן מלא עם שירות המבחן וביקש להמעיט מאחריותו לעבירות בהן הודה. בסיכומו של דבר, קבע בית המשפט כי המערער ירצה 12 חודשי מאסר בפועל בניכוי ימי מעצרו (28.3.2011-22.2.2011); 18 חודשי מאסר על תנאי שיעבור בתוך שלוש שנים עבירות לפי סימן י' לפרק ח' או לפי סימן ז' לפרק י' לחוק העונשין; וקנס בסך 40,000 ש"ח או שלושה חודשי מאסר תמורתו. בית המשפט מצא כי אין מקום לפסוק פיצוי לנשים. יצוין, כי משה נדון ל-8 חודשי מאסר בניכוי ימי מעצרו; 12 חודשי מאסר על תנאי דומה; וקנס בסך 20,000 ש"ח או חודש וחצי מאסר תמורתו.

5.
ביום 9.10.2012, במסגרת תפ"ח 9015-03-11, גזר בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו (כב' השופטים
ג' נויטל, מ' יפרח וג' רביד
) את דינם של רוברטו ולוסיה, לאחר שהורשעו בכתב אישום מתוקן (בשנית) לפי הודאתם במסגרת הסדר טיעון (רוברטו הורשע בביצוע אותן עבירות בהן הורשע המערער, ואילו לוסיה הורשעה כמסייעת לעבירות אלו). בין השיקולים השונים שהביא בית המשפט בחשבון, הוא עמד בהרחבה על מצבם הרפואי הקשה במיוחד של השניים ועל נסיבותיהם האישיות והמשפחתיות. כמו כן, התייחס בית המשפט לעונשיהם של המערער ושל משה. בסיכומו של דבר שקל בית המשפט לקולא את הודאת השניים ואת העובדה שהם נעדרי עבר פלילי, את מצבם הבריאותי ואת עובדת היותה של לוסיה מפרנסת ואם לילדים קטינים. בית המשפט גזר על רוברטו 10 חודשי מאסר בפועל בניכוי ימי מעצרו, 12 חודשי מאסר על תנאי, וקנס בסך 5,000 ש"ח או 60 ימי מאסר תמורתו. על לוסיה נגזרו שלושה חודשי מאסר בפועל לריצוי בעבודות שירות, ותקופת מאסר על תנאי וקנס זהים לאלו שנגזרו על רוברטו.

טיעוני המערער

6.
המערער טוען כלפי חומרת העונש שהטיל עליו בית משפט קמא. לשיטתו, בית המשפט לא ייחס משקל מספק למספר נתונים: כי עבירות מסוימות שיוחסו לו במקור (קשירת קשר לפשע, סחר בבני אדם והבאת אדם לידי עיסוק בזנות) הושמטו נוכח תיקון כתב האישום; שהנשים פעלו ב"תנאים מכובדים", מיוזמתן ומרצונן החופשי, ותוך שיכולות היו לעזוב לכשתחפוצנה בכך; וכי בפועל אותן נשים עבדו בזנות רק יום אחד. כן טוען המערער כי מתסקיר שירות המבחן עולה אפיונו כבחור צעיר ונורמטיבי, המנסה להשתקם מהסתבכותו בפלילים, אליה נקלע בשל מצב כלכלי קשה.


המערער מפנה לפסיקה ממנה עולה לשיטתו כי בית המשפט החמיר עמו יתר על המידה. לטעמו, ניתן להשיג בעניינו את מטרת הענישה בדרך של חיובו בעבודות שירות, שלהבדיל מכליאתו, יובילו לפגיעה מופחתת ברעייתו, שגם כך נפגעה זה מכבר לאחר שאירועי החתונה של בני הזוג השתבשו עקב היות המערער במעצר ולאחר מכן במעצר בית.


בנוגע לקנס שהוטל עליו, טען המערער כי הוא מצוי בחובות כבדים, שספק אם יוכל לעמוד בהם, במיוחד נוכח תקופת המאסר בפועל הצפויה לו. על כן, סבור המערער כי באם לא יופחת הקנס, יאלץ בסופו של דבר לרצות גם את שלושת החודשים שנגזרו באופן חלופי לקנס, מה שיאריך עוד יותר את תקופת מאסרו בפועל.

7.
בדיון בפני
נו התייחס המערער לעונשי המאסר בפועל והקנס שנגזרו על רוברטו ולוסיה. לשיטתו, השניים הם ה"מוח" מאחורי העבירות, וכך גם ראתה זאת המאשימה, ואילו חלקו של המערער יחסית מצומצם, ועל כן בולטת אי-אחידות הענישה בכך שדווקא עליו הוטל עונש חמור יותר. כמו כן, עמד המערער על האמור בתסקיר המשלים מיום 17.1.2013: כי הוא עובד באופן יציב, ולוקח אחריות על שעשה, בשונה מבעבר.

טיעוני המשיבה

8.
בדיון בפני
נו, בהתייחס לטיעון לגבי אי-אחידות הענישה, טענה המשיבה, כי העובדה שרוברטו חולה במחלה קשה היוותה שיקול לקולא לגביו – הן בגזר דינו, הן בהחלטת המשיבה שלא להגיש ערעור בעניינו, מה גם שבשונה מהמערער אין לו עבר פלילי. לגבי המערער, נטען כי לא הפנים את חומרת מעשיו, לא שיתף פעולה באופן מלא וכי שירות המבחן בחר שלא לתת המלצה טיפולית לגביו.


בהתייחס לעונש המאסר בפועל שהוטל על המערער, הפנתה המשיבה לפסיקה ממנה עולה, לטענתה, כי כלל לא מדובר בעונש חמור יתר על המידה. בהתייחס לקנס שהוטל עליו, נטען כי בעבירות שברקע להן עומד מניע כלכלי קיימת חשיבות רבה בהטלת קנס משמעותי וכי נראה שמצבו הכלכלי של המערער טוב משל יתר המעורבים בפרשה שכן הוא זה שמימן את הטסת הנשים. כן נטען, כי למרות "התנאים המכובדים" לשיטת המערער, העבירות בהן הורשע כוללות מימד של כפייה אינהרנטית.

דיון והכרעה

9.
על אופייה של העבירה לפי סעיף 376ב(א) לחוק העונשין (שקודם לכן נכללה בהוראת סעיף 203א לחוק זה), בה הורשע המערער, עמד בית משפט זה בהרחבה בפסק דינו בע"פ 5863/10
גוטייר נ' מדינת ישראל

(11.7.2011). בין היתר, נאמרו שם בעניין זה הדברים הבאים:

"11.
העיסוק בזנות וצריכת הזנות אינם מהווים עבירה פלילית על פי חוק העונשין הישראלי ( ... ). עם זאת כולל הדין הפלילי שורה של עבירות הקשורות בעיסוק בזנות כגון סרסרות, שידול לזנות וסחר בבני אדם למטרת זנות, אשר נועדו ללכוד ב'רשת' הדין הפלילי את אותם הגורמים הפועלים ליצירת תשתית לעיסוק בזנות ולהרחבת מימדיה של תופעת הזנות ושגשוגה עד כדי 'תעשיה' של ממש. זאת מתוך הכרה בכך שאותם גורמים הינם הכוח המניע של 'תעשיה' זו ועל פי רוב אף מפיקים מפעילותם רווחים על חשבון העוסקים בזנות. כמו כן מלווים מעשיהם לא אחת בעבירות חמורות נוספות ( ... ).


הוראות העבירה בענייננו נמנות עם סוג עבירות זה. אכן, מי ש'גורם' לאדם לעזוב את המדינה שבה הוא מתגורר 'כדי שיעסוק בזנות' כלשון סעיף 203א(ב), או 'לשם העסקתו בזנות' כלשון סעיף 376ב(א), נוטל חלק ביצירת תשתית לפעילותה של 'תעשיית' הזנות ובפיתוח ענפי 'ייבוא' ו'יצוא' לתעשייה זו על כל ההשלכות השליליות שיש לכך, בין היתר, מבחינת יכולתן של המדינות הנוגעות בדבר להתמודד עם התופעה ולמגרה. מנקודת ראותם של נפגעי העבירה ..., יש במעשה זה 'חומרה מיוחדת בשל הרחקתו של אדם מארץ מגוריו, לעיתים תוך עזיבת משפחתו וחבריו, כשמשאירים אותו במצב פגיע במדינה זרה, שבה סיכוייו לשנות את מצבו פחותים'. אכן, ההנחה כי מי שעוסק בזנות הרחק ממקום מגוריו יתקשה להיחלץ מ'מעגל הזנות', בין היתר בשל קשיי השפה, היעדר יכולת להתמצא בסביבה והנתק מן המשפחה והחברים, היא הנחה שטעמיה עמה.

12.
להוראות העבירה בענייננו קשר הדוק לא רק לעבירות הנוגעות ל'תעשיית' הזנות אלא גם לעבירות שנועדו למנוע סחר בבני אדם ובעבר, כפי שצוין, אף נכללה הוראת סעיף 203א(ב) במסגרת סעיף שכותרתו 'סחר בבני אדם לעיסוק בזנות' (...).


תופעת הסחר בבני אדם בכלל ולמטרות זנות בפרט פוגעת פגיעה קשה ואנושה בחירותם ובכבודם של נפגעי העבירה (ראו ע"פ 10545/04
מדינת ישראל
נ' אלדנקו
, פסקה ו(1)(ב) (טרם פורסם, 6.2.2006)), והמכנה המשותף בין עבירת הסחר הכללית, הקבועה כיום בסעיף 377א לחוק, להוראות העבירה דנן הוא בהיבט הבינלאומי הכרוך בתופעה של 'יבוא' ו'יצוא' בני אדם כחפץ העובר לסוחר. יש אף הרואים בהוראות העבירה בענייננו 'עבירת מנע' לעבירת הסחר משום שהמעשה האסור על פיהן מהווה במקרים רבים פעולה מקדימה לסחר באותם הנפגעים למטרות זנות ( ... ). הנה כי כן, הוראות העבירה דנן מיועדות להגן על נפגעי העבירה מפני ניצולם בידי אלה הגורמים להם לעזוב את מקום מגוריהם לשם עיסוק בזנות ומפני חשיפתם
בנסיבות אלה למצב פגיע במיוחד בשל קשיי שפה, חוסר התמצאות וניתוק מן הקרובים העלול להופכם 'טרף קל' לא רק לצורך עיסוק בזנות בתנאי מחיה לא נאותים תוך שלילת חופש התנועה שלהם אלא גם לצורך סחר בהם".


נמצאנו למדים, כי חומרתה הבסיסית של העבירה בה הורשע המערער היא רבה, נתון המחייב, כשלעצמו, ענישה הולמת. לא למותר להזכיר, בהקשר זה, כי העונש המרבי שקבע המחוקק למי שמורשע בביצוע העבירה הנדונה עומד על 10 שנות מאסר. אכן, במקרה דנא מתקיימות נסיבות מקלות בעלות משקל, ובהן היחס הסביר שגילו הנאשמים והמעורבים האחרים לנשים שהובאו ארצה והתקופה הקצרה של פעילותן (אם כי, עניין אחרון זה נבע ממהלכי המשטרה ולא מהפסקת הפעילות הפלילית על-ידי המעורבים בה). אלא שנסיבות מקלות אלה כבר הובאו בחשבון על-ידי בית משפט קמא ומצאו ביטוין בענישה, שאינה חמורה במידה המצדיקה התערבותה של ערכאת הערעור.


אכן, במשפטו של רוברטו נטען על-ידי המאשימה כי עניינו חמור יותר מעניינו של המערער ובסופו של דבר נגזר על רוברטו עונש קל יותר. מכאן טענת המערער על פגיעה בעקרון אחידות הענישה. אלא שמצב זה הוסבר על ידי בית המשפט שדן בעניינו של רוברטו לרקע מצבו הבריאותי "הסבוך והמורכב" של רוברטו (שמטעמי צנעת הפרט לא נפרטו כאן), לרקע מכלול הנסיבות המשפחתיות והבריאותיות של רוברטו ולוסיה ולרקע הרשעתו הקודמת של המערער, כשעברו של רוברטו נקי. מדובר בהנמקה בעלת משקל, ובכל מקרה, הפער הלא גדול בענישה, לרקע האמור לעיל, אינו מצדיק התערבות.


נסיבותיו האישיות של המערער, ובמרכזן המצב הכלכלי הקשה שלו ושל בני משפחתו הסמוכים על שולחנו, אינן חריגות באופן שיהא בכוחן לגבור על החומרה שבמעשיו. כאמור, המערער נטל חלק ב"תעשיית" הזנות הבינלאומית, הקשורה בטבורה לתופעת הסחר בבני אדם ומזינה אותה, ועל אף שנסיבות ביצוע העבירה אינן מצויות ברף החומרה הגבוה, הן חמורות דיין כדי שלא ניתן יהיה להיעתר לערעורו. בנוסף, מדובר במי שזו אינה הסתבכותו הראשונה עם החוק: בשנת 2004 עבר המערער עבירות של התפרצות, גניבה והחזקת מכשירי פריצה. בשנת 2007 עבר המערער עבירה נוספת של גניבה ובית המשפט הקל עימו עד כדי הארכת עונש מאסר מותנה שהיה בר הפעלה. נראה כי בכך כבר ניצל המערער, במידה רבה, את האפשרות ליהנות מגישה סלחנית ומתחשבת מצד בית המשפט.


חיוב המערער בתשלום קנס הולם את אופי העבירה בה הורשע, שמבוצעת למען בצע כסף, ועל אף שסכום הקנס משמעותי ביותר, לא ראינו לנכון להתערב בו, כדי להבהיר בכך שמי שנמצא מעורב בעבירות מהסוג הנדון צפוי להיפגע גם בכיסו בצורה ממשית, באופן שישלול כל תמריץ כלכלי לביצוען של העבירות.

10.
הערעור נדחה. המערער יתייצב לריצוי עונשו ביום 10.2.2013 עד לשעה 09:00 במזכירות בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו.


ניתן היום, ט"ז בשבט התשע"ג (27.1.2013).







ש ו פ ט ת
ש ו פ ט
ש ו פ ט


_________________________
העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח.

12055840_l02.doc

סח

מרכז מידע, טל' 077-2703333 ; אתר אינטרנט,

www.court.gov.il








עפ בית המשפט העליון 5584/12 ניסים תלמיד נ' מדינת ישראל (פורסם ב-ֽ 27/01/2013)