פסקי דין על יוסף רפאלוביץ | פסקי דין על עו"ד מרדכי ציבין

157738/09 א     24/01/2013




א 157738/09 יוסף רפאלוביץ נ' עו"ד מרדכי ציבין








בית משפט השלום בתל אביב - יפו



ת"א 157738-09 רפאלוביץ נ' ציבין







בפני

כב' השופטת
איילה גזית


תובע

יוסף רפאלוביץ


נגד


נתבע

עו"ד מרדכי ציבין




פסק דין



1.
התובע, שנעצר בגרמניה, שכר את שירותי הנתבע כעורך דין, באמצעות בני משפחתו בישראל. התובע טוען כי הנתבע הציג עצמו כבעל ידע, ניסיון וכישורים לעניין, אך התברר כי היה חסר ידע בשפה הגרמנית ובדין הגרמני, לא עשה כדי לשכור עורכי דין מקומיים, לא סייע לו בעניינים לוגיסטיים שונים ולמרות שקיבל את דמי טרחתו כמוסכם, מבני משפחתו, מכר את מכוניתו ונטל מכספי התמורה כספים רבים שלא כדין ובמרמה.


הסעדים שדרש התובע בתביעה הינם השבה מלאה של הכספים, תשלום ההפרש בין שווי הרכב במועד המכירה לבין הסכום שהתקבל בפועל, עוגמת נפש, הפסד החזרי ביטוח בגין שריפת המסעדה, והשבה של שכר הטרחה ששולם 10,000$ ו – 20,000 ₪.

2.
התובע הגיש תצהיר עדות ראשית וטען כי ביום 20/11/2001 נעצר בעיר לובק שבגרמניה, ומשפחתו, אשר ניסתה לסייע לו, ושמעה דרך פרסומים בכלי התקשורת כי הנתבע מציג עצמו כעורך דין בעל ידע ניסיון ויכולת לסייע לעצירים ואסירים ישראליים בחו"ל, שכרה את שירותיו.


התובע הצהיר כי הנתבע אכן אישר באוזני כמה מבני משפחתו כי יש לו הידע, היכולת והכישורים לייצגו בגרמניה, והסכים לקבל עליו את העניין תמורת 15,000 דולר, כאשר הייצוג יכלול גם טיפול בענייניו העסקיים, הדורשים טיפול עקב המעצר, וביניהם טיפול בעניין קבלת תקבולי ביטוח בגין שריפה שהייתה בבעלותו.


עוד הצהיר התובע כי הנתבע הציע לו להעביר מכתבים מבני משפחתו, ללא ביקורות השלטונות בגרמניה, וטען באוזניו כי יש לו היכרות עם התובע, ויוכל לבוא עימו בדברים על מנת להעביר את המשפט לישראל. התובע הוסיף והצהיר כי לימים נתברר לו כי הנתבע פתח את המכתבים וקרא את תוכנם.


התובע טען בתצהירו כי הנתבע לא עשה דבר בעניין ייצוגו המשפטי ואף לא דאג לעורך דין מקומי שייצגו, ולכן נאלץ להלוות כספים בריבית קצוצה על מנת לשכור בעצמו עורך דין מקומי.


התובע הלין בתצהירו כי הנתבע העביר לו לכלא בגרמניה טלפון סלולרי, דבר שהתברר כעבירת משמעת חמורה בכלא, ובגין כך ישב 30 יום בצינוק.


התובע הוסיף והלין כי למרות שהוא אדם חרדי, ולמרות הבטחתו של הנתבע, הרי שהאחרון לא עמד בהבטחתו לשלוח לו מזון כשר לפסח אל הכלא בזמן.

התובע הצהיר כי הנתבע החתימו על מסמך, כי רכבו החדיש (של התובע) מסוג אוודי
a6
יעבור לרשותו של הנתבע, בכדי לממן את ייצוגו ולהעביר את הכספים הנותרים לבני משפחתו.

עוד טען התובע בתצהירו כי עם שחרורו מהכלא התברר לו כי בני משפחתו שילמו לנתבע את מלוא שכר טרחתו בסך 15,000 דולר, בנוסף לסכומים אחרים שדרש וקיבל ועבור כיסוי הוצאות. כן קיבל הנתבע, לגרסת התובע, 3,000 דולר ביום 01/01/2002 מגיסו, מר בורוכוב, וכן 4,000 דולר נוספים מגיסו, מר קוגל. כן קיבל הנתבע, לשיטת התובע 20,000 ₪ מהגברת אבישג ראב"ד ו – 3,000 דולר מהגברת חגית שעבדה עבור התובע.

התובע הצהיר כי עוד נתברר לו עם צאתו מהכלא כי רכבו נמכר, ולאחר מאמצים לקבל הסברים מהנתבע, השיב לו הנתבע כי הרכב נמכר תמורת 124,000 ₪, כאשר מתוך כך העביר הנתבע לבני משפחתו של התובע סך של 38,477 ₪. התובע טען כי מבירור קצר שערך, שווי הרכב היה כ – 190,000 ₪, הרכב נמכר במחשכים וללא מכרז או התמחרות, הרכב נמכר תמורת 168,000 ₪, ויש בידו מסמכים המאשרים זאת, ולא כפי שנטען על ידי הנתבע.

התובע הלין כי הנתבע שלח יד בכספים שהיו בידיו בנאמנות, ולקח מתוכם שכר טרחתו שלא כדין, בשעה שכבר קיבל את שכר טרחתו מבני משפחתו.

בסיום, הלין התובע בתצהירו כי לא זו בלבד שלא זכה לעזרה או לייצוג משפטי בעניין מעצרו, אף לעניין התביעה לקבלת כספי הביטוח, לא פעל כלל הנתבע.

עוד הצהיר מטעם התובע, בנו, מר דניאל רפאלוביץ, אלא, שתצהירו של מר דניאל רפאלוביץ נמחק, בהעדר התייצבות, בהחלטת יום 11/09/11.

כן הצהיר מטעם התובע מר יצחק עמר, שהיה מכר של התובע בזמנים הרלוונטיים.

מר עמר הצהיר כי בתחילת שנת 2002 קיבל טלפון מאדם שהציג עצמו כעורך דין ציבין הוא הנתבע.

מר עמר הצהיר כי הוא תיווך בין מוכר רכב האוודי לבין התובע, והתובע קנה את המכונית, תמורת 200,000 ₪.

מר עמר הוסיף והצהיר כי מכיוון שהרכב טרם עבר על שמו של התובע, ומאחר והוא היה זה שטיפל בעניין קניית הרכב עבור התובע, הרי שהנתבע ביקש ממנו למכור את הרכב בכדי לממן לתובע עורך דין בגרמניה.

מר עמר הצהיר כי מכר את הרכב תמורת 175,000 ₪, ובטרם מכר אותו שאל את הנתבע אם יש צורך למכור את הרכב בהליך של מכרז או התמחרות, וזה האחרון השיב לו בשלילה. כן הצהיר, כי בהתאם לסיכום העביר לנתבע 164,000 ₪, כאשר 124,000 ₪ בצ'ק ועוד 2 צ'קים על סך 20,000 ₪.

מר עמר הצהיר כי הנתבע ציין באוזניו כי הוא עורך הדין הכללי של התובע ומטפל בכל ענייניו, והזכיר גם תביעת ביטוח ומסעדה.

כן הצהיר מר עמר כי בשנת 2008 התקשר אליו הנתבע ושאל כל מיני שאלות וקיבל תשובות בהתאם למה שהיה זכור לו באותו הרגע ומבלי שהיה מרוכז בעניין. כן הצהיר כי הנתבע ביקש ממנו עותקים של הצ'קים, אך נענה על ידי המצהיר כי אינו עובד יותר עם הבנק ואין לו עניין להתעסק עם העניין יותר.


3.
הנתבע הגיש תצהיר עדות ראשית מטעמו.

הנתבע הצהיר כי מעולם לא אמר לתובע או למי מבני משפחתו כי הינו בעל רישיון עריכת דין בגרמניה, ועל כן אינו רשאי לייצגו בבית המשפט, וטען כי הבהיר לתובע
שעליו לשכור את שירותיו של עו"ד מקומי.

הנתבע הצהיר כי סיכם עם התובע, ובני משפחתו קודם לכן, כי שכר הטרחה בגין טיפול בעניין מעצרו של התובע בגרמניה יהיה 15,000$ בתוספת מע"מ, לא כולל הוצאות.

הנתבע הצהיר כי לא הסכים לטפל בענייניו העסקיים האזרחיים של הנתבע.

הנתבע הצהיר כי הסביר לתובע, בין היתר, כי יפעל להעברתו לישראל, לאחר המשפט להמשך ריצוי עונש מאסר בפועל, אם וכאשר יוטל עליו עונש שכזה.

הנתבע הצהיר כי נסע לגרמניה חמש פעמים, ובסך הכול שהה שם חמישה עשר ימי עבודה, אשר במהלכם קיים פגישות עם התובע, עם התביעה הגרמנית, עם הנהלת בית המעצר, עם עורכי דין מקומיים ועם שליח חב"ד הרב קופרמן אשר לטענת הנתבע התגייס על ידו והקדיש זמן רב לתובע.

הנתבע הצהיר כי הקדיש זמן רב לטיפול בעניין מעצרו של התובע, גם בישראל, עבודה זו כללה פגישות רבות עם בני משפחתו וידידיו, שיחות טלפון רבות עם התובע הגרמני וקשר עם המחלקה המשפטית במשרד החוץ ועם המחלקה הבינלאומית במשרד המשפטים.

הנתבע הצהיר כי בנוסף, הסדיר את יציאתו של אחד מילדי התובע, הקטין דאז, לביקור אצל התובע. לטענת הנתבע הליך זה היה כרוך בהגשת בקשה בכתב, לבית הדין הרבני לקבלת אישור דרכון.

הנתבע הצהיר כי בנוסף, הסדיר גם את כניסתה של אחותו של התובע, הגב' לאה בורוכוב, לביקורו בבית המעצר.

הנתבע הצהיר כי עם תחילת הטיפול בתובע, קיבל עבור הוצאות, מגיסו של התובע, מר בורוכוב סך של 3,000$, ומגיסו לשעבר של התובע, מר קוגל 4,000$.

הנתבע הצהיר כי מעולם לא קיבל הודעה מהתובע על ביטול הוראתו למכירת הרכב, עוד הצהיר כי מעולם לא מכר את המכונית, אלא חברו של התובע, יצחק עמאר, הוא שמכר את הרכב.

הנתבע הצהיר כי יצחק עמאר העביר אליו בפועל ממכירת הרכב 124,000 ₪, אשר שימשו לתשלום שכ"ט והוצאות ולהחזר חובות של התובע לבני משפחתו וידידיו.

הנתבע הצהיר כי קיבל מיצחק עמאר שתי המחאות נוספות ע"ס 20,000 ₪, כל אחת, מחשבונו בבנק לאומי, אולם, שתי המחאות אלו לא כובדו
על ידי בנק לאומי.

הנתבע הצהיר כי על פי הוראות שקיבל מהתובע ישירות ובין באמצעות הרב קופרמן ובין ע"י גב' אבישג באבד, העביר מתוך הסך שהופקד אצלו את הסכומים המפורטים כדלקמן:

11,497 ₪ בהמחאה למרדכי קוגל;
1,350 ₪ בהמחאה לדניאל רפאלוביץ;
20,970 ₪ בהמחאה
לאבישג ראבד;
4,660 ₪ בהמחאה למרדכי קוגל;

הנתבע הצהיר כי היתרה עברה אליו כתשלום שכר טרחה והוצאות.

עוד הצהיר מטעם הנתבע מר שמואל קופרמן, ששימש שליח חב"ד בצפון גרמניה בזמנים הרלבנטיים לתביעה.

המצהיר טען כי הנתבע פנה אליו בכדי לעזור ולסייע לתובע, שהיה עצור בגרמניה, ולדאוג לצרכיו החומריים והדתיים. המצהיר הצהיר כי טרם פנייתו של הנתבע, לא הכיר אותו, אם כי שמע עליו.

המצהיר טען כי על פי בקשת הנתבע נפגש עם שני עורכי דין מקומיים והתייעץ איתם, ובהמשך נפגש עם עורכי הדין יחד עם הנתבע.

כן הצהיר מר קופרמן כי ניסה לסייע ככל יכולתו במזון כשר לפסח עבור התובע, ולסדר כי בני משפחתו יוכלו לבקרו בכלא. עבור כל טרחתו, הצהיר, שילם לו הנתבע במזומן סך של 1,500 יורו.

המצהיר הצהיר כי התובע ביקש ממנו
להעביר מסר לגברת אבישג ראב"ד, על מנת שתפנה לידידו, מר עמר, כדי שימכור את מכוניתו, וכך עשה.

מר קופרמן הצהיר כי התובע ביקש ממנו להעביר מסר לנתבע, כי זה האחרון יוכל לקבל חלק מתמורת המכירה של המכונית על חשבון שכר טרחתו, ולשלם חובות שיש לתובע. כמו כן, הצהיר כי התובע ביקש ממנו לרכוש מכשיר טלפון סלולרי ולהעבירו אליו באמצעות הנתבע, ולמרות שהוזהר על ידו כי מדובר בעבירה קשה, התובע נטל את הסיכון על עצמו, מר קופרמן הצהיר כי רכש את המכשיר והעביר אותו לנתבע.

מר קופרמן הצהיר כי התובע ביקש ממנו להודיע לנתבע להפסיק לייצגו, שכן שלטונות הכלא אינם מתירים מפגשים ביניהם בגלל הטלפון הסלולרי שנמצא אצלו.

4.
לאחר ששמעתי את עדויות הצדדים, ועיינתי בכתבי הטענות, על נספחיהם, במוצגים ובסיכומי הצדדים, אני קובעת כי דין התביעה להתקבל בחלקה.

הנתבע פירט את הפעולות שביצע עבור התובע בסעיף 8 ו – 9 לתצהיר עדותו הראשית, וכן חזר ופירט את הפעולות שביצע בחקירתו הנגדית, וגרסתו זו לא הופרכה ולא נסתרה בחקירה הנגדית, ועל כן, אני מקבלת את גרסת הנתבע בכל הנוגע לפעולות שביצע עבור התובע.

הפעולות שטוען הנתבע שפעל עבור התובע, מפורטות גם במכתבו של הנתבע לתובע, מיום 09/05/02 (ת/1).

הסכום שהוסכם בין הצדדים לתשלום שכר טרחה של 15,000 דולר, עבור הפעולות אשר פורטו על ידי הנתבע, מהווה שכר טרחה ראוי ומקובל, ואיננו חורג ממדרג הסבירות בנסיבות העניין, וזאת לאור פגישות שקיים הנתבע, וחמש הנסיעות לחו"ל שנסע הנתבע.

אמנם, התובע העיד כי הנתבע ביקר אותו פעמיים בלבד, אולם, בין בכך כדי להוכיח את טענת התובע שהנתבע לא הגיע לגרמניה 5 פעמים, משום שהנתבע נפגש גם עם בני משפחתו של התובע, ועם אחרים, ולא רק עם התובע ששהה במעצר.

אין מחלוקת בין הצדדים כי הוסכם על שכר טרחה של 15,000 דולר, וכאמור לעיל, שכר טרחה זה מהווה שכר טרחה ראוי בנסיבות העניין.

בכתב התביעה, התובע טען כי הוא דורש השבה של כספים בגין תשלום ההפרש שבין שווי הרכב במועד המכירה, לבין הסכום שהתקבל בפועל.

התובע טוען כי שווי הרכב במועד המכירה היה גבוה מהסכום שהתקבל בפועל, אלא שבעניין זה אין מקום שיפנה התובע את טענותיו כלפי הנתבע, הואיל ולא הנתבע הוא זה שמכר את הרכב.

מהעדויות עולה כי הרכב נמכר על ידי מר עמאר, שהוא עד מטעמו של התובע, ועל כן, כל תלונות התובע לעניין שווי הרכב
במועד המכירה, על התובע להפנות למר עמאר ולא לנתבע.

לעניין סכום התמורה שהתקבל ממכירת הרכב, העיד מר יצחק עמאר שמכר את הרכב בסכום של 175,000 ₪, וניכה לעצמו הוצאות של תיקון הרכב ודמי טיפול, והעביר לנתבע סכום של 164,000 ₪, בהמחאות ובמזומן.

מר עמאר הודה בחקירתו הנגדית כי חלק מהשיקים חזרו, ומדובר בשני שיקים בסכום של 20,000 ש"ח כל אחד, סה"כ 40,000 ש"ח.

מר עמאר טען שהוא מסר לנתבע סכומים במזומן במקום השיקים שחזרו, אלא שלא הביא כל ראייה וכל קבלה בעניין תשלום מזומן של 40,000 ₪.

מכאן עולה, שבפני
בית המשפט הובאו ראיות שהסכום שהועבר לנתבע בגין מכירת הרכב, הינו בסך של 124,000 ₪ בלבד.

נוסף על סכום זה של 124,000 ₪, קיבל הנתבע גם 3,000 דולר ו – 4,000 דולר, מבני משפחתו של התובע.

סכום של 7,000 דולר, נכון להיום, לפי שער הדולר של 3.72, עומד על סך 26,040 ₪.

סך כל הסכום שקיבל הנתבע 26,040 ש"ח, ו – 124,000 ₪, בערכו בשקלים, הינו 150,040 ₪.

על פי נספח ו' לתצהירו של הנתבע, העביר כספים לתובע בסכום של 38,477 ₪, באופן שנותר בידיו של הנתבע סכום של 111,563 ₪, אותם גבה הנתבע כשכר טרחה והוצאות.

בעניין שכר הטרחה, גם התובע עצמו הודה כי הוא טוען לשכר טרחה מוסכם של 15,000 דולר, אשר ערכו בשקלים הינו 55,800 ₪ (לפי שער נכון להיום של 3.72).

כאמור לעיל, שכר טרחה זה שהוסכם בין הצדדים, הינו שכר טרחה ראוי וסביר במסגרת השירות שניתן על ידי הנתבע לתובע.

לסכום שכר הטרחה יש להוסיף את ההוצאות שהוציא הנתבע בגין טיפולו בעניינו של התובע, כולל 5 נסיעות לגרמניה, לשלושה ימים בכל פעם.

הנתבע לא התאחסן בבית מלון בכל שהותו בגרמניה, וכפי שהעיד גם שליח חב"ד, מר קופרמן, הנתבע התארח בביתו, ושילם לו סכום של 1,500 יורו, ועל כן, בחישוב ההוצאות, ניתן לקחת בחשבון את עלויות הטיסה, אך לא את עלויות האחסון בבתי מלון.

לפיכך, בנסיבות אלה, אני קובעת כי עבור כל נסיעה, הוציא הנתבע הוצאות של כ – 3,000 ₪ לנסיעה, וזאת על פי אומדן, ועל כן, אני מאשרת את ההוצאות עבור 5 נסיעות לגרמניה, בסכום כולל של 15,000 ₪.

יצוין, כי הסכום של 15,000 ₪, נקבע בהתחשב גם בסכומים ששילם הנתבע למר קופרמן, שליח חב"ד, עבור האירוח בביתו, וכן עבור עזרתו בטיפול בעניין התובע.

הסכום שנקבע עבור שכר טרחה בסך 55,800 ₪, בצירוף סכום ההוצאות בסך 15,000 ₪, עומד על סך של 70,800 ₪, וזהו הסכום שהיה רשאי הנתבע לגבות מהתובע בגין שכר טרחה מוסכם והוצאות, וכל סכום מעבר לסכום זה, על הנתבע להשיב לתובע.

בפועל, הנתבע קיבל סכום של 111,563 ₪, ומתוכם היה רשאי לגבות סכום של 70,800 ₪, על כן, הסכום שעל הנתבע להחזיר לתובע עומד על סך 40,763 ₪.

אשר לתביעה בגין עוגמת נפש, לא מצאתי מקום לחייב את הנתבע בתשלום עוגמת נפש לתובע, הואיל ומדובר בהתקשרות של עו"ד, אשר ביצע שירותים לתובע כלקוח, והתביעה נועדה לבירור ההתחשבנות הכספית ביניהם, דבר שאיננו מחייב גם פסיקת תשלום בגין עוגמת נפש.

כמו כן, תבע התובע בתביעתו הפסד החזרי ביטוח בגין שריפת המסעדה, אלא שבעניין זה, אין יפוי כוח שהתובע מסר לנתבע לטפל בעניין השריפה, וכן לא הובאו בפני
בית המשפט ראיות בעניין מהות הטיפול מול חב' הביטוח, או כל ראייה שהיא בעניין גובה נזק, ועל כן, התובע לא הוכיח את טענתו זו.

אשר לטענותיו של התובע בעניין הסכום ששילם הנתבע לחב"ד, אין מקום להיזקק לטענות אלה, הואיל והתובע לא העלה טענה זו בכתב תביעתו, ולא כלל אותה כחלק מעילת התביעה.

5.
אשר על כן, לאור כל הנימוקים לעיל, הנתבע ישלם לתובע סך של 40,763 ₪, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק, מיום הגשת התביעה 25/02/09 ועד מועד התשלום בפועל, ובתוספת הוצאות משפט ושכר טרחה עו"ד בסך כולל של 5,000 ₪ כולל מע"מ , ובצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום ועד מועד התשלום בפועל.

המזכירות תשלח עותק פסק הדין לצדדים.
המזכירות תבצע סגירת תיק.

ניתן היום,
י"ג שבט תשע"ג, 24 ינואר 2013, בהעדר הצדדים.










א בית משפט שלום 157738/09 יוסף רפאלוביץ נ' עו"ד מרדכי ציבין (פורסם ב-ֽ 24/01/2013)