פסקי דין על בנימין לוי | פסקי דין על טל דרורי | פסקי דין על ניצן דרורי גלאון | פסקי דין על אשר ביטון ואח' |

1449-01/13 ער     31/01/2013




ער 1449-01/13 בנימין לוי נ' טל דרורי, ניצן דרורי גלאון, אשר ביטון ואח'








בית המשפט המחוזי בחיפה בשבתו כבית-משפט לערעורים אזרחיים



ע"ר 1449-01-13 לוי נ' דרורי ואח'


בפני

כב' הס' הנשיאה השופטת ש' וסרקרוג

המערער
בנימין לוי
, ת"ז 069905586


נגד

המשיבים
1. טל דרורי
, ת"ז 024469280
2. ניצן דרורי גלאון
, ת"ז 053669859
3. אשר ביטון, ת"ז 059087304
4. חברת "גלקסיה" בע"מ, מס' חברה 21967
5. אסנת גל און דרורי, ת"ז 058479833
6. עמינדב דרורי, ת"ז 052292810


בשם המערער: עו"ד דניאל דן-גור
בשם המשיבים: עו"ד מרדכי סאסי



פסק דין



1.
הערעור הוא על החלטות בית משפט המחוזי בחיפה (כב' השופטת תמר שרון-נתנאל, כרשמת, להלן: כב' הרשמת) מיום 18/12/12 ומיום 23/12/12 במסגרת ת"א 43476-05-12. בהחלטה מיום 18/12/12 קבעה כב' הרשמת כי יש לבטל את כל העיקולים הזמניים שהוטלו על נכסי המשיבים במעמד צד אחד, ובהחלטה מיום 23/12/12 דחתה כב' הרשמת בקשת המערער להוספת ראיות.

הנסיבות וההליכים הקודמים
:
2.
אין חולק כי ביום 29/4/06 נחתם הסכם עקרונות בין המשיבים 3-1 (להלן בהתאמה: ניצן, טל ואשר), כבעלי מניות (שלושת המשיבים 3-1 יחד יכונו להלן: בעלי המניות) בחברה שהיא המשיבה 4 (להלן: החברה) לבין לוי, למתן הלוואה על ידי לוי בסך של 200,000$, שאותם יעביר לבעלי המניות. עוד אין חולק כי ההלוואה ניתנה לבעלי המניות, ובערכים שקליים עמדה נכון ליום 28/4/06 על סך של 900,500 ₪, לפי שער יציג של 4.503 ל-1$ (להלן: ההלוואה).


מאחר שלוי לא רכש חלק ממניות החברה ו/או השליטה בה, נותר הסכום הנ"ל כהלוואה, שאמורה הייתה להיות מוחזרת ללוי בתום 15 חודשים ממועד החתימה על הסכם העקרונות, ללא כל ריבית.

בהעדר החזר החוב במועד הנ"ל, היה אמור סכום ההלוואה להיות מוחזר בצירוף ריבית חריגה הנהוגה בחשבונות חש"ק המתנהלים בבנק לאומי לישראל.




להבטחת סכום הלוואה מסר כל אחד מבעלי המניות צ'ק בסך של 200,000$, וכן היו אמורים להמציא נסחי רישום או רישום אחר המעיד על בעלות של מי מהם בשלושה נכסי מקרקעין בשווי כולל של 300,000$.


מוסכם כי שניים מבעלי המניות (ניצן ואשר) מסרו כל אחד מהם צ'ק פתוח- ללא ציון זמן פירעון וללא ציון סכום - בידי לוי, מבלי שהאחרון עשה בהם שימוש עד למועד זה.

לטענת המערער, לא הומצאו בטוחות נוספות עובר למועד מתן ההלוואה.

3.
אין חולק כי הלוואה לא הוחזרה בתום 15 חודשים, וניסיונות הצדדים להסכם עקרונות, להגיע להסכמה בכתב לגבי אופן החזר ההלוואה כשלו.

יחד עם זאת, מתוך הבאת העובדות בפני
ערכאות בית המשפט עולה, כי הייתה הסכמה לרכוש נכס, כאשר חלק גדול מהתמורה תשולם בדרך של משכנתא וזו תשולם על ידי ניצן ובת זוגו אסנת (משיבה מס' 5, להלן: אסנת), והיתרה תשולם במזומן.

4.
ביום 4/9/08 או בסמוך לאותו מועד, נחתם הסכם מכר בין ניצן ואסנת, כרוכשים, מצד אחד לבין הבעלים של המגרש, מצד שני. מדובר במגרש הידוע כחלק מחלקה 393 בגוש 1009 בשכונת ויצמן בישוב חדרה (להלן: המגרש) בתמורה של 860,000 ₪, כאשר ניצן ואסנת רשומים הן בחוזה הרכישה כבעלים של הנכס, וכך מופיע גם הרישום בלשכת המקרקעין.

ואילו לטובת לוי נרשמה הערת אזהרה על המגרש, וכן משכון אצל רשם המשכונות.

לעניין אופן תשלום התמורה
:
סכום של 260,000 ₪ שולם במזומן. יש מחלוקת בין הצדדים מי שילם סכום זה. לטענת לוי, הסכום שולם על ידו; ואילו לטענת ניצן, הוא מימן את ביצוע התשלום.

בנוסף, לקחו בני הזוג ניצן ואסנת משכנתא על סך של 600,000 ₪ על שמם. הם התחייבו לשלם את המשכנתא לתקופה של עד לשנת 2028, ועובר למועד שמיעת התיק, התשלומים מבוצעים בפועל ובמועד.

כמו כן הודה לוי (סע' 23 לכתב התביעה) כי ניצן שילם לו סכום נוסף וביום 26/12/08 העביר לו 12 המחאות אישיות על סך של 1,000 ₪ כל אחת, מיום 15/1/09 ועד ל-15/12/09, ועוד ביטוח מבנים וביטוח חיים, כך שמתבצע החזר חודשי כולל של 5,000 ₪ לחודש.





5.
לאחר רכישת המגרש, נבנו עליו שני בתים (להלן: יכונה "המגרש" יחד עם המבנים - הנכס), כאשר הבניה לרבות הוצאת היתר הבניה נעשו על ידי לוי ובמימונו.


עם סיום הבניה, על פי כתב התביעה, איתר לוי צד ג' שמעוניין היה לרכוש חלק מהזכויות בנכס, וזאת לאחר שניצן ואסנת יפנו לבנק הפועלים למשכנתאות שם ניתנה ההלוואה המובטחת במשכנתא, כדי לייחד את המשכנתא על בית אחד מתוך השניים. ההסכם לא יצא לפועל.

בעלי הדין מסכימים למעשה כי הייתה הסכמה שהבית הקדמי יימכר לצורך השבת ההלוואה ללוי, וככל שיהיה צורך, יימכר גם הבית האחורי (ראה גם סעיף 21 בתצהיר שהגיש לוי בתביעת המתווך - ת"א 5968-01-10).

אין אפוא מחלוקת כי רכישת הנכס לרבות הבניה בו, היו אמצעי להשבת ההלוואה (ראה גם תצהיר מר לוי שהוגש במסגרת ת"א 5968-01-10, סעיף 15).

6.
המחלוקת הנוספת בין הצדדים היא, מי הם הבעלים של הנכס. לוי טוען כי הוא הבעלים, וכי השבת ההלוואה בדרך של לקיחת המשכנתא על שם ניצן ואסנת היא אמצעי בלבד להשבת חלק מן ההלוואה (600,000 ₪) וסכום זה אינו נושא ריבית, ואילו לגבי היתרה (300,500 ₪), עומדת בעינה ההתחייבות לזכאות לריבית חריגה מכוח הסכם העקרונות, ומשלא הושבה היתרה במועד, יש לשערכו למועד הגשת הבקשה והבקשה לעיקול על סכום התביעה - 938,119 ₪.


מנגד, בעלי המניות ואסנת טוענים כי הם רכשו את הנכס, הגם שעליהם להשיב ללוי את יתרת ההלוואה וכן את הוצאות הבניה, ולטענתם, על דרך של גרירת המשכנתא על אחד מן הבתים ומכירת בית אחד מתוך השניים. לטענתם, בתמורה שתתקבל יהיה כדי לכסות את מלוא יתרת החוב לרבות הוצאות הבניה.
עוד מדגישים המשיבים, כי יתרת ההלוואה אף היא אינה צריכה לשאת ריבית חריגה, מאחר שעם רכישת הנכס כאמצעי להשבת ההלוואה, נכרת בין הצדדים הסכם חדש, שאינו מאפשר עוד ללוי לגבות ריבית חריגה.

7.
אין חולק כי אין הסכם בכתב לגבי מיהות הבעלים של הנכס. יחד עם זאת יש להזכיר כי ביום 2/4/09 נחתם בין ניצן ואסנת לבין לוי "התחייבות בלתי חוזרת" מיום 2/4/09, ובו נתנה התחייבות של ניצן ואסנת, לפי הפירוט הבא:

"2. הננו להבהיר בזאת כי הנכס נרכש מכספים שלך בלבד.

3. הננו להתחייב בזאת בהתחייבות בלתי חוזרת כי לא נעשה עסקה כלשהי בנכס הנ"ל ללא קבלת אישור בכתב ממך...
כמו כן הננו מתחייבים שלא לעשות כל טרנסקציה שהיא ביחס לנכס הנ"ל לרבות שעבודו.
4. הנך רשאי לרשום בגין התחייבות זו הערת אזהרה בלשכת רישום המקרקעין להבטחת התחייבות זו.
5. במעמד החתימה על התחייבות זו הננו נותנים בידיך ייפוי כוח כללי נוטריוני לעשיית כל פעולה הנדרשת על ידך לרבות מכירתה לאחרים ו/או שעבודה
".

(להלן: התחייבות בלתי חוזרת).


אין גם חולק כי ניצן ואסנת לא מסרו ייפו כוח כמתחייב מן ההתחייבות האמורה.

8.
נזכיר עוד: רכישת המגרש שהיה לנכס, נעשתה באמצעות מתווך, כאשר לוי חתם על התחייבות לשלם לו דמי תיווך. משלא שילם לוי דמי תיווך הוגשה תביעה כנגד לוי על ידי המתווך (ת"א 5968-01-10). במסגרת אותו הליך טען לוי כי הבעלים של הנכס הם ניצן ואסנת, וכי ניצן הוא למעשה מי שאולי גרם לכך שלא הוא ירכוש את הנכס (סעיף 17 בתצהיר מש/1, כן ראה סעיפים 20-16, שם גם הודה המערער כי לא הוא מימן את הרכישה של הנכס ( פיסקה שישית בסעיף 18 בתצהיר לוי - מש/1, בתיק המתווך).

בסעיף 13 לתצהיר שהוגש במסגרת ההליך הנ"ל הוצהר כי לוי החליט לא לרכוש את הבית והוא ויתר על רכישת הנכס.

בגין הבנייה שנעשתה על ידי לוי הוגש כתב אישום בשל חשד לבנייה חריגה ובניגוד להיתר. במסגרת אותו הליך פלילי טענו ניצן ודרורי כי הבעלים של הנכס הוא לוי, וכי הוא ביצע הבנייה. על הסיפא אין מחלוקת. בנוגע לרישא, זו גרסה הסותרת עמדתם בטיעון בבית משפט זה.

9.
ביום 20/3/12
הגיש לוי תביעה בה עתר, בין היתר, לסעד כספי בסך 938,119 ₪, צו עשה וצו הצהרתי. יחד עם הגשת התביעה הגיש בקשה לעיקול על נכסים שונים של המשיבים, ובין היתר, גם על דירה בתל-אביב (להלן: דירת ת"א) הרשומה על שם המשיב מס' 6 (להלן: עמינדב).

לטענת לוי דירת ת"א שייכת גם לבעלי המניות שהם ניצן וטל, בהיות הדירה ירושה של הוריהם, וככל שהוקנתה הדירה לעמינדב בלבד, הרי היה זה בגדר של הברחת רכוש.

10.
בהחלטה שניתנה על ידי כב' השופטת קראי-גירון כרשמת ביום 30/5/12 הוטלו עיקולים זמניים על חלק מן הנכסים. לאחר שהמשיבים הגישו בקשה לביטולם, נדונה הבקשה בפני
כבוד השופט שרון-נתנאל. בהחלטה שניתנה כאמור, ביום 18/12/12, בוטלו העיקולים.



החלטת כב' הרשמת
:
11.
כב' הרשמת מיקדה את המחלוקות בשני נושאים: מי מימן את התשלום הראשון בגין הרכישה, ואם הנכס משמש רק לפירעון החוב או שמא הוא שייך כולו ללוי. כב' הרשמת והגיעה למסקנה שדין הבקשה להטלת עיקולים להידחות, מאחר שהתביעה שהוגשה אינה נתמכת לכאורה בראיות מהימנות, במידה הנדרשת לשם הטלת עיקולים על נכסי המשיבים, ובשל העובדה שהמערער לא בא בידיים נקיות לבית המשפט.

המסקנה האמורה נסמכה על העובדה שהראיות שהוצגו, אינן נוטות לכיוון גרסתו של לוי, להיותו בעלים של הנכס. בנושא זה הוזכר תיק התיווך; הראיות שהוצגו נוטות לקבלת גרסת ניצן כי התשלום הראשון בגין רכישת הנכס מומן על ידו; הבאת גרסות סותרות מעידות על חוסר ניקיון כפיים.
עוד נקבע שקיומה של הערת אזהרה על הנכס, יש בה כדי להבטיח את סילוק החוב. מה עוד שלא הוצגה ראייה כי אין במכירת בית אחד כדי לכסות את יתרת החוב.

בנוגע לדירת ת"א קבעה כב' הרשמת כי הגם שחלק מטענות המערער לחלקם של ניצן וטל באותה דירה, נכונות, הרי שהעברת הדירה על שם עמינדב נעשתה עוד קודם שהצדדים הגיעו להסדר בין המבקש לניצן ולאסנת.
לפיכך נדחתה בקשת המערער להטיל עיקולים, וללא צו להוצאות.

12.
לאחר מתן ההחלטה הוגשה בקשה להבאת ראיות נוספות שהן: תיעוד שיחות להן היה שותף לוי, ואשר היה בהן כדי להצביע לטענתו על ניסיון להברחת נכסים. הבקשה נדחתה.

טענות בעלי הדין
:
13.
בעלי הדין חזרו על טיעוניהם. עמינדב טען כי אין לו כול יד ביריבות האמורה בין לוי לאחרים, כי הדירה נרשמה על שמו עוד ב- 2009, וכי הוא מכר את הדירה לצד ג' והוא זקוק לכספים. לכן ביקש שלא להטיל עיקול.

דיון ומסקנות
:
14.
אין לי אלא לחזור ולאשר את מרב הקביעות בהחלטת כב' הרשמת. עוד אבהיר כי צדקה כב' הרשמת משדחתה הבקשה להבאת ראיות נוספות.

הצגת הראיות הנוספות - גם אם נניח שאלה רלוונטיות למחלוקת - הייתה מצריכה שמיעה חדשה של הוכחות. אין מקום לאפשר ניהול הליך הוכחות נוסף, במקרה כגון זה.





15.
בשלב זה, נראה כי המחלוקת נוגעת ליתרת החוב שהיא סכום של 300,500 ₪ בלבד, נכון ל- 2008. המערער אינו טוען כי הוא זכאי להוצאות הבנייה מאחר שלטענתו מדובר בנכס שלו. ומצד שני, אין להתעלם מטענת ניצן כי הוא מימן את התשלום הראשון, ועל-פי קביעת כב' הרשמת שיש בדעתי לאשרה, הראיות בנושא זה נוטות לטובת ניצן.

לפיכך, יש למקד המחלוקת ביחס לשאלה מהו הסכום אם בכלל שראוי בגינו ליתן צו עיקול, ואם כן, על איזה נכס.

16.
לטענת המשיבים עם קיומו של הסכם בדבר רכישת המגרש ובנייה עליו ויעוד הנכס כמבטיח את החזר החוב באמצעות מכירת הנכס או חלק ממנו וחתימת לוי מצד אחד וניצן ואסנת מצד שני על מסמך "התחייבות בלתי חוזרת" ב- 2/4/09, יש לראות בכך הסכמה כי יתרת החוב, לא תישא עוד ריבית חריגה.
לוי לעמדתו חוזר להסכם העקרונות המקורי, ומעמיד את יתרת החוב כמשוערך לפי ריבית חריגה מוסכמת באותו חוזה.

17.
לצורך הבקשה להטלת עיקול, לפחות עד למועד החתימה על מסמך "התחייבות בלתי חוזרת" 2/4/09, יש לראות את יתרת חוב ההלוואה כנותר בערכי קרן של 300,500 ₪.
מסכום זה יש להפחית סכום של 180,000 ₪ שלטענת ניצן ניתן כמימון לצורך הוצאת צ'ק בנקאי על ידי לוי על סך 230,000 ₪. לכן, לאותו מועד ולצורך הערעור שבפני
י, נותרה לכאורה יתרת חוב של 120,500 ₪, כאשר אין דיות ראיה לגבי בעלות לוי על הנכס, וכאשר לא ניתן להתעלם מן ההסכמות הנטענות, כי גם הבית השני בנכס, יכול שישמש בטוחה להשבת יתרת ההלוואה.
הסכום הנ"ל (120,500 ₪) משוערך להיום על-פי חוק פסיקת ריבית והצמדה, מגיע ל- 142,185 ₪.

מאחר שקיימת הסכמה למכירת אחד הבתים בנכס - וככול שיידרש ייפוי כוח מתאים חתום על ידי אסנת וניצן, ניתן יהיה לקבלו, בין בהסכמה ובין באמצעות צו של בית המשפט - ולזכותו של המערער רשומה הערת אזהרה אצל רשם המקרקעין על הנכס (כולל שני הבתים), ומאחר שהמערער לא המציא חוות דעת המראה כי לא יהיה במכירת אחד הבתים כדי לכסות את יתרת חוב ההלוואה, הרי שהמסקנה המתבקשת היא, שדין הערעור להידחות.





התוצאה
:
18.
אשר על כן, אני מורה על דחיית הערעור. אני מאשרת את החלטת כב' הרשמת וחוזרת ומורה על ביטול כול העיקולים הזמניים שהוטלו בתיק.

למרות התוצאה אליה הגעתי, לא יינתן צו להוצאות. אין להתעלם מן העובדה כי גם המשיבים לא דבקו בגרסה עובדתית אחידה במסגרת ההליכים השונים.

עם מתן

פסק דין
זה בטל עיכוב הביצוע (החלטה מיום 3/1/13).

העירבון שהופקד, אם הופקד, יוחזר למפקיד, באמצעות בא-כוחו.

המזכירות תמציא עותק פסק הדין לב"כ הצדדים.

ניתן היום,
כ' שבט תשע"ג, 31 ינואר 2013, בהעדר הצדדים.









ער בית משפט מחוזי 1449-01/13 בנימין לוי נ' טל דרורי, ניצן דרורי גלאון, אשר ביטון ואח' (פורסם ב-ֽ 31/01/2013)