פסקי דין על מחמד עודה |

61593-12/12 עפת     10/01/2013




עפת 61593-12/12 מחמד עודה נ' מדינת ישראל




לך






בית המשפט המחוזי בתל אביב - יפו בשבתו כבית-משפט לערעורים פליליים

עפ"ת 61593-12-12 עודה נ' מדינת ישראל



10 ינואר 2013





בפני
כב' השופט רענן בן-יוסף


המערער
מחמד עודה


נגד

המשיבה
מדינת ישראל



<#2#>
נוכחים:
המערער ובאת-כוחו עו"ד גב' שני דבש
ב"כ המשיבה עו"ד אסף שביט



<#4#>
פסק דין

בימ"ש לתעבורה (כב' השופט י' צימרמן) גזר את דינו של המערער לאחר שהלה הורשע עפ"י הודאתו בשני כתבי אישום.
העבירות שבהן הורשע המערער עניינן נהיגה בשכרות בשתי הזדמנויות, האחת 2.10.09, האחרת 1.1.10, באחד המקרים נמצא בבדיקת ינשוף שבכל ליטר אוויר נשוף מריאותיו היו 495 מיקרוגרם אלכוהול ובאחר 455 מיקרוגרם.
המערער עשה כל זאת כאשר תלוי ועומד היה נגדו עונש של מאסר בפועל לתקופה של 5 חודשים שהוטל עליו ביום 23.6.08 ואסר עליו לעבור עבירות של נהיגה בשכרות.
הנה כי כן מדובר במי שנהג משאית, כלי רכב שיכול להפוך לנשק בידיו של מי שנוהג עליו שיכור, שחוזר ועובר עבירות שכרות מסכנות אדם, עוברי דרך שנקרים בדרכו ובסופו של יום, בימ"ש קמא הטיל עליו עונש לא כבד שבו הפעיל את התנאי, הטיל מאסר נוסף רק חלקו במצטבר ועל כך הוא עוד מעז לערער.
נכון שבימ"ש קמא קיבל בעניינו תסקירים של שירות המבחן (שלושה במספר) שבסופו של יום שירות המבחן ממליץ להסתפק בהטלת עונש מאסר בעבודות שירות יחד עם תקופת מבחן, אך בימ"ש קמא לא בחר לאמץ את המלצת שירות המבחן, הוא עשה כן באופן מושכל כאשר התייחס לנאמר בתסקירי שירות מבחן, לא התעלם מהם ובחר בחירה, כאמור, כפי שפסק.
הלכה היא שאין ערכאת הערעור מחליפה את שיקול הדעת לערכאה הדיונית בשיקול דעתה. בשום פנים ואופן לא ניתן לומר שבנסיבות עברו התעבורתי וגם הפלילי של המערער שבפני
, הבחירה שעשה בימ"ש קמא בהחלטתו לשלוח את המערער למאסר מאחורי סורג ובריח היא בחירה מוטעית. בימ"ש קמא שקל גם את השיקולים לחובתו של המערער, גם את השיקולים לקולא ובחירתו היא בחירה ראויה והולמת.
אין הצדקה להתערב בגזר הדין ולא אעשה כן.
טענת ב"כ המערער שאי התערבות בפסק הדין של בימ"ש קמא עלולה להביא לפירוק משפחתו של המערער נשמעת מרתיעה אך אם אכן המערער כפי שהוא טוען עבר הליך שיקומי במסגרת בחינתו של שירות המבחן, ולמד לשפר את דרכיו, אזי לא יהיה בהטלת עונש המאסר בפועל כפי שהוטל כדי לפגוע כנטען בחייו.
הערעור נדחה.
עם זאת עלי להעיר הערה אף שהצדדים לא טענו בעניין זה. בפרוטוקול התיק הראשון שבא לפני בימ"ש קמא במסגרת ההליך הנוכחי הוקרא למערער כתב האישום (תיק מס' 23230/10) כתב האישום, המערער השיב לאישום, הורשע ובמסגרת הטענות לעונש התובע ציין כי שמדובר בעבירת שכרות שניה ויש חובת מינוי סניגור. אכן, ביהמ"ש נעתר לבקשה ודחה את הדיון לצורך מינוי סניגור ציבורי למערער. לא זאת הדרך. תובע, כך עפ"י הוראות סעיף 15א לחסד"פ [נוסח משולב] תשמ"ב-1982, הסבור שקיימת אפשרות שיבקש מביהמ"ש עונש מאסר בפועל צריך לדאוג לכך שביהמ"ש טרם ההקראה ימנה למערער סניגור. נכון שאפשר לעשות כן גם בדיעבד, כפי שנעשה כאן, אך דרך המלך היא בוודאי בנסיבות תיק זה שהתובע היה ער לצורך במינוי סניגור, שהדבר יעשה עפ"י הוראות החוק.
לגופו של עניין, כאמור, לא אוכל להתערב בפסק דינו של בימ"ש קמא.
המערער יתייצב לריצוי מאסרו במזכירות ביהמ"ש לתעבורה בת"א-יפו ביום 21.1.13 בשעה 09:00.



<#3#>

ניתנה והודעה היום כ"ח טבת תשע"ג, 10/01/2013 במעמד הנוכחים.




רענן בן-יוסף
, שופט




הוקלד

על

ידי

סיגל

זיו






עפת בית משפט מחוזי 61593-12/12 מחמד עודה נ' מדינת ישראל (פורסם ב-ֽ 10/01/2013)