פסקי דין על רפי בן יצחק סיטון

2382/01 בש     26/06/2001




בש 2382/01 מדינת ישראל נ' רפי בן יצחק סיטון




בעניין:
מדינת ישראל
המבקשת

נגד
1. רפי בן יצחק סיטון

2. עוזי בן חיים בכר
3. מיכאל סוויסה
4. אייל בן ויקטור ברכה
5. אבי בן ניסים סעדה
המשיבים
בשם המבקשת עו"ד ל' חילו
ועו"ד ג' אש מפרקליטות מחוז י-ם
בשם המשיב עו"ד סוויד
ה ח ל ט ה - מ ש י ב 5
הבקשה:

1. לפני בקשת מעצר עד תום ההליכים שהוגשה כנגד חמישה נאשמים. הדיון דנן, בעניינם של המשיבים 2, 4 ו- 5, יופרד מהדיון בבקשת המעצר של שאר המשיבים (כולם בת"פ 1095/01), ויידון להלן.

2. למשיב 2 מיוחסות העבירות הבאות: קשירת קשר לביצוע פשע, לפי סעיף 499 לחוק העונשין, תשל"ז1977- (להלן: "חוק העונשין"), ניסיון לסחר בסמים, לפי סעיף 13 לפקודת הסמים המסוכנים [נוסח חדש] תשל"ג1973- (להלן: "פקודת הסמים"), בשילוב עם סעיף 25 לחוק העונשין, וייצוא סם מסוכן, לפי סעיף 13 לפקודת הסמים.

למשיבים 4 ו- 5 מיוחסת עבירה של סחר בסמים מסוכנים, לפי סעיף 13 לפקודת הסמים, ולמשיב 5 מיוחסת בנוסף לכך גם עבירה של ייבוא סמים מסוכנים שלא כדין, לפי סעיף 13 לפקודת הסמים.

עובדות כתב האישום:
3. המשיב 5 (להלן: "סעדה") מואשם באישום הראשון, כי בסמוך לחודש ספטמבר 2000, ייבא לישראל, בתוך מנועים של כלי רכב, כ300,000- כדורי "אקסטזי" (להלן: "הסמים"), אשר נרכשו באירופה, בעסקה בה היו מעורבים גם המשיב 1 (להלן: "סיטון") ואחרים. סעדה החזיק את הסמים במחסן הנמצא במושב בית יצחק שליד נתניה, אותו הוא שכר למטרה זו. ביום 13.9.00 העמיס סעדה את הסמים על רכב של שותף נוסף (להלן: "נבון"), והאחרון החל בצוותא עם אחרים בהפצת הסמים ברחבי המדינה. בתקופה שלאחר מכן, הפך אף המשיב 4 (להלן: "ברכה") לשותף בהפצת הסמים. המשיב 3 (להלן: "סוויסה") מכר באמצעות ברכה אלפי כדורי "אקסטזי", אותם הוא קיבל מנבון, והשלושה התחלקו ביניהם ברווחים.

4. המשיב 2 (להלן: "בכר") מואשם באישום השני, כי בצוותא עם סיטון, נבון ואנשים נוספים (להלן: "הקושרים"), קשרו קשר לייבא כ150,000- כדורי "אקסטזי" מאירופה לארה"ב, דרך קנדה. לשם קידום הקשר הם רכשו 150,000 כדורי "אקסטזי" בבלגיה, החביאו אותם בתוך רגלי ארבעה שולחנות, ולאחר מכן שלחו את השולחנות לקנדה, אל אדם בשם אלון חן, כדי שהלה יעבירם לכתובת מסוימת בניו יורק, לשם מכירתם שם. משחלף זמן, והשולחנות הנ"ל לא הועברו מקנדה לארה"ב, נפגשו נבון, סיטון ובכר באזור תל-אביב, כדי לטכס ביניהם עצה לאור העיכוב שחל בהעברת הסמים מקנדה לארה"ב, והוחלט כי נבון וסוויסה יישלחו לקנדה במטרה לסייע בהעברת השולחנות. יתר האירועים באישום זה אינם מיוחסים לבכר.

באישום השלישי מואשם בכר, כי בין החודשים ינואר - פברואר 2000 הוא הצטרף לקשר שקשרו נבון וקושרים אחרים למכירת כדורי "אקסטזי" בארה"ב. לשם קידום הקשר, נשלח בכר מישראל לאמסטרדם ונפגש שם עם הקושרים האחרים. הוא שכר חדר בבית מלון, אליו הביא (בצוותא עם אחר) כ- 34,000 כדורי "אקסטזי" שנרכשו מתושב הולנד, והחביא אותם בתוך אורגן חשמלי שנרכש על-ידי הקושרים האחרים, טרם הגעתו להולנד. יתר האירועים באישום זה אינם מיוחסים לבכר.

5. עם הגשת כתב האישום הגישה המבקשת את הבקשה הנוכחית. על-פי הקבוע בסעיף 21(א)(1)(ג)(3) לחסד"פ [סמכויות אכיפה-מעצרים],תשנ"ו1996- (להלן: "חוק המעצרים"), קיימת חזקת מסוכנות בעבירות הסמים, אשר נעברה לכאורה - על-פי עובדות כתב האישום - ע"י המשיבים 2, 4 ו- 5, ובכך קמה גם עילת מעצר, שאינה שנויה במחלוקת.

6. ב"כ המבקשת טען, כי קיימות ראיות לכאורה כנגד שלושת המשיבים. ב"כ המשיבים טענו, כל אחד בדרכו, כי אין בתיק החקירה כל "ראיות לכאורה" להוכחת העבירה המיוחסת למשיבים, ומכל מקום, גם אם ייקבע בדוחק שקיימות נגדם ראיות לכאורה, הרי שבנסיבות המקרה דנן, יש מקום להורות על חלופת מעצר ראויה ומספקת.

"ראיות לכאורה להוכחת אשמה" - מהו המבחן המכריע לכך?
7. בידוע הוא, כי השאלה - מהו טיב ההוכחה הנדרשת בשלב זה של דיון בבקשה למעצר עד תום ההליכים, ואשר יש בו כדי לענות על הדרישה בדבר קיומן של "ראיות לכאורה להוכחת האשמה", כנדרש (כיום) על פי סעיף 21(ב) לחוק המעצרים כתנאי בסיסי למעצרו של נאשם עד תום ההליכים - נבחנה בהרחבה בבש"פ 8087/95 (שלמה זאדה נ' מ"י, פד"י נ(2), 133), שניתן אמנם בטרם נחקק חוק המעצרים, אך מבחני "הראיות לכאורה להוכחת האשמה" נותרו זהים בעיקרם.
המבחן שנקבע לקיומן של "ראיות לכאורה להוכחת האשמה" הנו, בתמצית, כלהלן: האם בראיות שמחזיקה בהן התביעה, שבשלב זה הנן "ראיות גולמיות" הטעונות "עיבוד" במהלך בירור האישום לגופו, טמון אותו "פוטנציאל הוכחתי" המעיד על "סיכוי סביר" להוכחת אשמתו של הנאשם בבוא העת. ובלשון כב' הנשיא א' ברק:
"השאלה אותה צריך השופט לשאול עצמו, לעניין ראיות אלה, הנה אם טיבה של הראיה - על רקע מכלול הראיות כולן המצוי בשלב זה - הוא כזה שקיים סיכוי סביר לכך שאותה ראיה תהפוך בסוף ההליך הפלילי לראיה רגילה אשר על פיה, היא לבדה או בהצטרפה לראיות פוטנציאליות אחרות, ניתן יהיה לקבוע כנדרש את אשמתו של הנאשם.
ראיות לכאורה להוכחת האשמה הן, אפוא, ראיות גולמיות אשר לגביהן קיים סיכוי סביר שעיבודן במהלך המשפט - תוך בחינתן בחקירות, בקביעת אמינות ומשקל - יוביל לראיות רגילות אשר מבססות את אשמת הנאשם מעל לכל ספק סביר. בכך מושג איזון ראוי בין הערכים החברתיים המתנגשים. אכן, אין זה ראוי לעצור נאשם אלא אם כן קיים סיכוי סביר שהראיות הקיימות נגדו, לאחר שיעברו את כור ההיתוך של ההליך הפלילי, יש בכוחן להוכיח את אשמתו. אם חומר החקירה אינו מטיב זה, אין זה ראוי לשלול את חירותו של הנאשם. מסקנה זו נותנת ביטוי לאופיו המיוחד של ההליך אשר במסגרתו מתקבלת ההחלטה, בדבר מעצר עד תום ההליכים בהתבסס על ראיות לכאורה. על כן אינה נבחנת הוכחת אשמת הנאשם מעל לכל ספק סביר, אלא רק הכוח ההוכחתי הפוטנציאלי האצור בחומר החקירה".
(שם, עמ' 147, מול ג'-ה')

עם זאת, באשר לאופן בחינת הראיות לצורך יישומו של המבחן האמור, הוסיף ביהמ"ש וקבע:
"על השופט לבחון את מלוא הראיות שבתיק החקירה, הן אלה התומכות בגרסת התביעה והן אלה הנוגדות אותה.... ואם עולה מתוך מכלול חומר החקירה כי קיים כבר עתה כרסום של ממש בגרסת התביעה, באופן שאין סיכוי סביר להרשעת הנאשם בסוף המשפט, לא מתקיימת הדרישה בדבר קיומן של 'ראיות לכאורה להוכחת האשמה'".

(שם, עמ' 148, מול ב'-ג')

עוד הוסיף ביהמ"ש וקבע, כי בחינת הראיות איננה טכנית אלא היא מחייבת גם את:

"בחינת הגיונם הפנימי של הדברים, את מידת הפירוט או ההכללה שבהן, את נקודות האחיזה שבהם ואת השתלבותם של דברים אלה באלה. מכל אלה יוצר לעצמו ביהמ"ש תמונה כוללת באשר לפוטנציאל הראייתי הטמון בחומר החקירה, כלומר אם קיים סיכוי סביר שמחומר חקירה זה תצמחנה בסוף המשפט ראיות אשר תבססנה את אשמת הנאשם".
(שם, סעיף 15 בעמ' 149-148)

יחד-עם-זאת, בחינה מקפת זו אינה צריכה לחרוג מעבר להערכה בלבד של אותם סיכויים, ואין ביהמ"ש צריך להביע עמדה באשר למשקל הראיות ומהימנות העדים, אלא רק להניח הנחות באשר לאלה. ובלשון ביהמ"ש:
"שלב המעצר עד תום ההליכים אינו חזרה כללית לקראת המשפט הפלילי עצמו.... אין זה 'קדם משפט פלילי'. זהו הליך נפרד ומיוחד, שבו נבחנת שאלת הראיות לכאורה. אל לו לשופט להופכו לחלק מהמשפט הפלילי עצמו. אל לו לשופט להביע עמדתו שלו באשר למשקל הראיות ולאמינות העדים.... עליו להעריך סיכויים. עליו להניח הנחות באשר לאמון ולמשקל .... בדיקתו היא, מטבע הדברים, כללית וכוללנית... עם זאת..... אל לה להיות שטחית".

(שם, סעיף 17, עמ' 150)
(בנושא האחרון, עיינו גם בספרו של המלומד י' קדמי, על סדר הדין בפלילים, חלק ראשון, מהד' משולבת ומעודכנת, תשנ"ז, עמ' 205 ואילך).
מן הכלל אל הפרט:
8. מחומר הראיות עב הכרס שהוצג לעיוני עולה, כי הבקשה למעצר עד תום ההליכים מסתמכת ברובה על עדותו של נבון, שחתם עם המבקשת על הסכם עד מדינה. לעניין משקל הודעותיו של נבון במשטרה, אותן תקפו בשצף קצף ב"כ המשיבים, ראוי להדגיש כבר בראשית דברינו, כי בגדר הסכם עד המדינה הוסכם בינו לבין המבקשת, שבתמורה לשיתוף פעולה מלא מצדו, ירצה נבון עונש מאסר של חמש שנים. עוד ראוי להדגיש, כי חלק מהראיות הממשיות נגד המשיבים - ושוב לכאורה בשלב זה - מבוסס על הקלטתו של נבון, שלא בידיעתו, עוד טרם נחתם עמו הסכם עד המדינה, ויש בעובדה זו, כשלעצמה, כמו גם לעובדה שנבון עצמו ירצה עונש מאסר ממושך, על אף שקיבל מעמד של עד מדינה, כדי להעניק ערך מוסף למשקל הודעותיו במשטרה לאחר החתימה על ההסכם ולמהימנותן. יצוין, כי נבון מסר בהקלטה האמורה (טרם החתימה על הסכם עד מדינה), פרטים רבים אודות העסקה נשוא האישום השני, וחלוקת התפקידים בין כל המעורבים בה, בין היתר בדבר חלקו של בכר באותה עסקה. עיון בתמליל אותה קלטת מלמד גם על פרטים אודות העסקה נשוא האישום השלישי, ומעורבותו של בכר גם בעסקה זו. יצוין, כי בקלטת האמורה מערב נבון אף את עצמו, וגם בכך יש כדי להוסיף משקל לגרסתו.

9. הודעותיו של נבון במשטרה, שנמסרו מפיו לאחר החתימה על הסכם עד המדינה, מאופיינות באינפורמציה הרבה שהן חושפות. בין היתר, מדובר בציון תאריכים, שמות, מקומות, עסקאות וסכומים, ויתרונן - בכך שהן נראות על פניהן הגיוניות ועולות בקנה אחד הן עם הגרסה שמסר בהקלטה האמורה שקדמה לחתימת ההסכם עמו, והן עם שאר הראיות שנאספו.

10. מקבץ האמור לעיל - ועדיין נמצאים אנו בסקירת הפן הכללי - מלמד על עוצמתן הלכאורית של הראיות, העולות מהקלטתו של נבון טרם חתימת הסכם עד המדינה, ומהודעותיו במשטרה לאחר חתימת ההסכם. כמבואר בפס"ד "זאדה" הנ"ל, על בית המשפט לבחון את חומר הראיות לצורך הכרעה בבקשה למעצר עד תום ההליכים, מבלי שהוא נדרש להכריע במשקלן ובמהימנותן של הראיות. דא עקא, שבחינה זו אינה יכולה להיוותר בגדר בדיקה טכנית בלבד, אם כי לצורך השלב הנוכחי, בו אין צורך לדקדק במשקל כל אמירה ואמירה בנפרד, די בכך שניתן להתרשם כי יש משקל לכאורי מצטבר לגרסתו הכוללת של נבון.

11. לטענת ב"כ המלומד של המשיבים 2 ו- 4, עו"ד ירום הלוי, לא ניתן להסתמך על דבריו של נבון, באשר עולה מן התמליל הראשון בו הוקלט כאמור עוד טרם נחתם עמו הסכם עד מדינה, כי לחוקר שחקר אותו היה חלק נכבד ביוזמה למסירת האינפורמציה לנבון בדבר מעורבותם של האחרים, ובכך נשענת גרסתו במשטרה על אדנים בלתי ראויים. טענה זו, בכל הכבוד אינה מקובלת עלי, שכן על-פניה היא נתקלת בכשל לוגי; לאמור - אין זה סביר, שחוקר משטרה המקליט נחקר ללא ידיעתו, תוך מגמה שהקלטתו תשמש בעתיד כראיה לחובת המוקלט ו/או לחובת אחרים, יתרום ביוזמתו מידע המצוי בידו למוקלט, תוך שהוא פוגם למעשה ביודעין במהימנות הגרסה המוקלטת, ולא רק המוקלטת, בכללותה. מכל מקום, נושא זה ייבחן לעומקו, מטבע הדברים, במשפט עצמו, ולא זה המועד המתאים לבחון סוגיה זו לעומקה, עוד בטרם ייחקר החוקר על כך בבית המשפט, יעומת עם טענה זו שהעלה ב"כ המשיבים, וישמיע גרסתו בנדון, בעיקר שעה שהפרשנות אותה מבקש הסניגור המלומד ליתן לאותם קטעים שצוטטו על-ידו מתמליל ההקלטה, בצירוף קטעים נוספים בהקלטה שלא צוטטו על-ידו, אינה בהכרח הנכונה.

12. נעבור עתה לדיון נפרד בראיות הלכאוריות הנוספות (מעבר להקלטה האמורה) הקיימות נגד כל אחד מהמשיבים 2, 4 ו- 5.
הראיות הלכאוריות נגד בכר:
13. מחומר הראיות, כפי העולה מהודעותיו של נבון במשטרה, ניכרת מעורבותו של בכר באישומים השני והשלישי.

14. באשר לאישום השני - כפי העולה מהודעתו של נבון מיום 19.4.01, שימש בכר אחד מן הקושרים לייבא כ150,000- כדורי אקסטזי מאירופה לארה"ב, דרך קנדה, והיה שותף לכל אותם מפגשים שעסקו בכך. עוד עולה מההודעה הנ"ל, כי לאחר שהמשלוח "נתקע" בקנדה, היה בכר שותף לאותם מפגשים בהם הוחלט שנבון יישלח לקנדה, על-מנת לקדם את מימוש תכלית הקשר. מהודעה זו (עמ' 2, ש' 65-64), ומהודעה נוספת (מיום 22.4.01, עמ' 6, ש' 3-2), ניתן ללמוד גם על טיב הקשר בין בכר לבין ג'קי שריקי, איש הקשר באירופה, ומי שהיה אחראי על תפעול וארגון העסקה באירופה.

15. כאמור, נבון הנו עד מדינה. בשל כך טעונה עדותו סיוע. בטרם אעבור לדיון בראיות הסיוע הקיימות, לכאורה בשלב זה, ראוי להדגיש, כי בבש"פ 2565/01 מדינת ישראל
נ' גלעד קובי (טרם פורסם), קבע כב' הש' חשין, בהערת אגב, כי לדעתו אין נזקקים בשלב הזה של ההליכים לראיות מסייעות. מנגד לכך קבע ביהמ"ש העליון בשורה של החלטות אחרות, כי הדרישה לראייה מסייעת עולה כבר בשלב הדיון במעצר עד תום ההליכים (והשוו בעניין זה: בש"פ 1132/91 נסים ג'רבי נ' מדינת ישראל
, פ"ד מה(3)50, 54; ב"ש 276/86 מדינת ישראל
נ' מחמוד סיידה ואח', פ"ד מ(2)161, 167)

כך או אחרת, כנגד בכר קיימות ראיות סיוע למכביר, ולו לכאורה. דרך משל, בכר בחר שלא לשתף פעולה בחקירותיו במשטרה ולא להשיב על שאלות הנוגעות למידת היכרותו עם יתר הנאשמים בפרשה זו. על משמעותה של שתיקה בחקירה, כראייה מסייעת בשלב זה של ההליכים, נקבע בב"ש (י-ם) 2024/99 מדינת ישראל
נ' ניסים שלוש (דינים מחוזי, כרך לב(6)325), מפי כב' השופט מ' גל, כלהלן:
"אם המשיב יבחר לשתוק במהלך המשפט, ממילא יוכל הדבר לשמש סיוע מספיק. ברם, בשלב פרלמינרי זה לא נוכל לדעת כיצד ינהג. לעומת זאת אנו יודעים כיצד נהג, כאשר התאפשר לו במהלך החקירות להציג את עמדתו. ההלכה היא, כי גם שתיקה במהלך החקירה יכולה לשמש חיזוק לראיות התביעה - ובעת הצורך גם סיוע - כאשר ההימנעות ממתן הסבר אינה דרה בכפיפה אחת עם הציפייה הסבירה מהאדם, בהתאם למכלול הנסיבות...".
(שם, פסקה 12)
יתרה מזאת, משלל האזנות הסתר שנערכו ע"י המשטרה מצטיירת תמונה, לפיה בכר היה שותף מלא לניסיונות לפתור את ה"בעיה" שהתעוררה עקב היות המשלוח "תקוע" בקנדה. דרך משל, שיחה מס' 381 מלמדת על מעורבותו בניסיון לפתור את הבעיה, שעה שקיים שיחה עם נבון, הנוגעת לסטטוס העכשווי של הבעיה, והביע תקווה כי זו תבוא על פתרונה. השיחות נוקטות אמנם בלשון קודים, אולם מהודעתו של נבון מיום 19.4.01 (עמ' 1, ש' 14), נלמדת עובדת כינויו של בכר בשם "קוקו", או "ההוא עם הקוקו". בדרך זו נלמדת למעשה - ושוב לכאורה - מעורבותו של בכר בשלביה השונים של העסקה, באשר הוא מוזכר בכינויו בשיחות בין השותפים האחרים לעסקה (שיחה מס' 564 מיום 10.3.01).

16. ומכאן לאישום השלישי - כעולה מהודעתו של נבון מיום 19.4.01, שימש בכר חלק מהקשר לרכישת כדורי אקסטזי באמסטרדם, והעברתם לארה"ב דרך קנדה:

"... ואמר לי לעזור לו והכוונה היתה לעזור לו למצוא אחת המעבדות או הסוחרים שאני מכיר באמסטרדם כדי שהוא איציק חקק יוכל לקנות אקסטזי שהוא מעוניין בשיתוף עם עוזי בכר וג'קי שריקי...".

(שם, עמ' 7 ש' 61-59;
ההדגשה הוספה - צ' ס')
גם הודעתו של נבון מיום 25.4.01 מסבכת לכאורה את בכר בעסקת הסמים נשוא האישום השלישי, באשר נבון מבהיר בה את תוכנה של שיחה שהתנהלה בינו לבין בכר, כשיחה הנוגעת לאורגן שהכיל בתוכו סמים.

17. ולעניין דרישת הסיוע לעבירה זו (בנוסף לראיות הסיוע האמורות לעיל בנוגע לאישום השני) - בהודעתו של בכר מיום 7.5.01, לא הכחיש האחרון עצם טיסתו לאמסטרדם ושהייתו שם למשך יום אחד בלבד, וכאשר נתבקשה תגובתו לכך, הצטמצמה זו אך ורק למילים: "אין לי מה להגיד" (עמ' 1 ש' 16).

לא-זו-אף-זו, האזנות הסתר שבוצעו מסגירות, בין היתר, שיחות שהתבצעו בין נבון לבין בכר בנוגע ל"קונגו" (שיחה מס' 505 למשל), אשר פורש ובואר על-ידי נבון כקוד מוסכם לאורגן, שהכיל בתוכו סמים.

הראיות הלכאוריות כנגד ברכה:
18. מהודעתו של נבון מיום 18.4.01, נלמדת מעורבותו של ברכה בהפצת הסמים נשוא האישום הראשון. ובלשונו של נבון:

"...אנחנו נמצאים בתקופה שרפי מפיץ כדורים, ואני אומר באופן כללי 300,000 התחלקו בצורה כזאת, ש- 150,000-120,000 רפי טיפל ואח"כ התחיל במצב שהכרתי את מיכאל סויסה והכרתי אותו ליעקב בן שטרית טלפונית ומיכאל התחיל לטפל או יותר נכון הביא את אייל ברכה שטיפל ביתרת הכדורים...".
(שם, עמ' 9 ש' 24-17;
ההדגשה הוספה- צ' ס')
גם בהודעתו של נבון מיום 20.04.01 (עמ' 4, ש' 11-8), ניתן ללמוד על מאזן החובות והרווחים מעסקת הסמים, ועל חלקו של ברכה בכך.

ברכה הכחיש כל קשר או מעורבות בביצוע עסקת הסמים, ודבק בעמדתו זו אף במהלך שיחתו עם סוויסה, עת שהו השניים בצוותא בניידת המשטרה, והוקלטו והוסרטו שם ללא ידיעתם. עם זאת, בקלטת זו (מיום 15.5.01 המתקראת "אייל ברכה + מיכאל סוויסה"), ניתן לצפות בבירור בתנועות ידיים מייד לאחר היכנסו של סוויסה לניידת המשטרה, המעידות, ולו לכאורה, על סימן שמשמעו שתיקה (כנראה בשל חשש מהקלטה). סימן זה הופנה תחילה על-ידי ברכה לכיוונו של סויסה, ומיד לאחריו נצפה סימן דומה מכיוונו של סוויסה כלפי ברכה, שיש בו כדי להעיד על קבלת המסר. משקלה של התנהגות זו, באספקלריה של הכחשתו האמורה של ברכה מכל קשר או מעורבות בפרשה זו, יבחן במשפט עצמו.

19. לעניין דרישת הסיוע - בהודעתו של ברכה מיום 6.5.01, הוא הכחיש את העובדה שהכיר את סיטון, בכר, נבון או סוויסה, והדבר עומד בניגוד לפלטי השיחות שהוקלטו, מהם ניתן ללמוד בבירור על קיומן של שיחות בין ברכה לבין נבון, וכן, בין ברכה לבין סיטון. כלל ידוע הוא, ששקר מהותי ששיקר נאשם במהלך חקירתו, יש בו לעתים כדי למלא אחר דרישת הסיוע (י' קדמי, "על הראיות", חלק ראשון (1999), עמ' 216). על-כן, התכחשות זו, יש בה כדי לשמש, לכאורה בשלב זה, סיוע לחומר הראיות כנגד ברכה.

בא-כוחו המלומד של ברכה, עו"ד ירום הלוי, ניסה להוכיח, כי הקשר בין ברכה לבין נבון היה רופף, והתנהל בעיקר בתיווכו של סוויסה. על-כן, כך הוא סובר, גרסתו של נבון בנוגע לברכה נסמכת בעיקרה על עדות שמיעה. דא עקא, שנעלמה מעיני הסניגור המלומד העובדה, כי בהודעותיו של נבון, כפי שצוטטו לעיל, הוא לא טען כי שמע את הדברים ממיכאל סויסה, אלא הוא מדבר לכאורה מתוך ידיעה אישית ולא מתוך שמועה. מכל מקום, גם סוגייה זו תיבחן במשפט גופו. בא-כוחו המלומד של ברכה התייחס גם להתכחשותו של ברכה במשטרה לעצם היכרותו עם נבון, ומעלה טענה, לפיה ביקש ברכה מהחוקר כי תוצג בפני
ו תחילה תמונתו של נבון, אלא שהדבר לא נעשה על-ידי החוקרים. טענה זו, עם כל הכבוד, אין לה על מה לסמוך, שכן בפועל היא הועלתה לראשונה בדיון הנוכחי, מבלי שיהיה לה כל עיגון בחומר הראיות, ובעיקר לא בהודעתו במשטרה.

הראיות לכאורה כנגד סעדה:
20. מהודעתו של נבון מיום 18.4.01 (עמ' 3 ש' 39 - עמ' 5 ש' 62), נלמדת מעורבותו הישירה של סעדה באחסון הסמים במושב בית יצחק ליד נתניה, ובהעברתם לרכבו של נבון. גם הודעתו של נבון מיום 9.5.01 (עמ' 1, ש' 58-1) עוסקת בפגישה זו ובשלבים שקדמו לה, וחושפת את נגיעתו הישירה של סעדה לאחסון כדורי האקסטזי והעברתם.

21. לעניין דרישת הסיוע - יש בגרסתו של סעדה עצמו כדי לענות עליה במידה מסוימת. בהודעתו מיום 2.5.01 (עמ' 1 ש' 24-8) הודה סעדה, כי ייבא מנועים מאירופה לארץ בין החודשים ספטמבר-אוקטובר, על-אף שאינו נוהג דרך כלל לעסוק בייבוא מנועים, אלא שהוא הכחיש כל מעורבות לייבוא סמים. סעדה טען בהודעתו זו, כי את המחסן בבית יצחק הוא שכר רק החל מחודש נובמבר (ולכן אינו קשור לביצוע העבירה המיוחסת לו בכתב אישום זה), ולא מחודש ספטמבר, וכי המנועים שיובאו ארצה כבר בחודש ספטמבר אוחסנו תחילה בביתו ולא במחסן. לעניין המועד המדויק בו נשכר המחסן הרלוונטי, עליו הצביע נבון, קיים בהחלט חוסר בהירות מסוים עליו עמדה בהדגשה יתירה, כמו גם על שאר הראיות הלכאוריות כנגד סעדה, באת-כוחו המלומדת, עו"ד הגב' סוויד, בעיקר בשל העובדה שהמשכיר, מר בק ז"ל, נפטר בינתיים, והמידע בנושא זה נאסף ע"י בתו. יצוין, כי המעטפה שנמצאה ע"י הבת והועברה לחוקרי המשטרה הכילה בתוכה, בין השאר, חוזה שכירות למשך שנה, החל מיום 21.8.00, אך מבלי לאזכר את שם השוכר. ואולם, על גבי המעטפה עצמה, שבתוכה היה החוזה הנ"ל, נכתב השם "סעדה". אני מקבל את עמדת עו"ד הגב' סוויד, כי העובדה שבחוזה השכירות עצמו אין אזכור לשמו של סעדה, וחתימתו נעדרת מגוף החוזה, מעוררת בעייתיות מסוימת (ולטעמה של עו"ד סוויד
- כזו המקעקעת לחלוטין את משקלה של אותה ראייה), אולם לצורך השלב הנוכחי, די לדעתי בציון שמו של סעדה על גבי המעטפה, תוך ציון חודש ההשכרה על גבי החוזה עצמו, 21.8.00, כדי להוות ראיה מסייעת לכאורה, אשר משקלה ייבחן כמובן בנפרד בעת המשפט גופו. בנוסף לכך, פלט השיחות שהוצא, מלמד לכאורה על קיומה של שיחה שיצאה יום קודם לחתימה על חוזה השכירות - ככל שהמדובר ב"חתימה" על חוזה, דהיינו, ביום 20.8.00 - מהטלפון של סעדה לפלאפון של המשכיר (שנפטר בחודש ינואר 2001), וגם בעובדה זו יש כדי "לסבך" במעט את סעדה, ולמלא לכאורה אחר דרישת הסיוע.

לצד הודעותיו של נבון במשטרה בהקשר לסעדה עומדות גם מספר ראיות מחזקות. דרך משל, הפרטים שמסר נבון בהקשר זה עולים בקנה אחד עם רישומי חברת "אל-דן", ממנה נשכר הרכב ששימש לנסיעה למושב, עם עובדת הימצאותם של מנועים במחסן במושב, כפי שטען נבון. חיזוק נוסף ניתן למצוא גם בקיומה של שיחת טלפון "יוצאת" מהטלפון הציבורי במושב בית יצחק למספר פלאפון מסוים, שלפי פלט שיחות שהוצא לגביו, היה ככל הנראה אחד משני הפלאפונים ששכר נבון למשך אותו שבוע לצורך ביצוע עסקה זו, וזאת לאור העובדה, כי משני הפלאפונים שנשכרו יצאו שיחות רבות מהאחד למשנהו, וכן לאנשים נוספים המעורבים בפרשה: ג'קי שריקי, אפי שלום וכיו"ב.

הראיות לכאורה - סיכום:
22. הנה-כי-כן, שילוב הראיות הלכאוריות ובחינתן מעלה לכאורה קשר ישיר ו/או עקיף בין המשיבים 2, ו- 4 לבין עסקאות הסמים, נשוא האישומים שלפנינו. מסכת העניינים, על פרטיה המדויקים, תצטרך כמובן להתברר לאשורה במסגרת התיק העיקרי שיתנהל, אלא שלצורך בחינת אפשרות המעצר עד תום ההליכים, די בקביעה כי הראיות הלכאוריות, כפי שהובאו לפני, מבוססות דיין וממלאות אחר הדרישה לקיומו של פוטנציאל הרשעתי שיהא גלום בהן. מכל מקום, לא מצאתי בהשגות שהועלו על-ידי ב"כ משיבים אלה כל ממש, ואין בהן כדי לכרסם בגרסת התביעה ובהגיונה הפנימי. לגרסתו של נבון, כפי העולה מהקלטתו ומהודעותיו במשטרה, יש נקודות אחיזה רבות בחומר שנאסף על-ידי המשטרה והן מפורטות דיין, עד שניתן לקבוע כי לכאורה הן משולבות אלו באלו.

הראיות הלכאוריות, ככל שהן נוגעות למשיב 5, מבוססות פחות, וזאת לאור העובדה כי ראיות רבות מבססות אמנם את קיומה של העסקה בגדרה הועברו סמים לארץ בתוך מנועים, אלא שאין בהן כדי לקשור הרמטית את סעדה עצמו לפרשה. העובדה שלא נערך לנבון מסדר זיהוי, כדי שיזהה את סעדה, בעייתית אף היא וגובלת במחדל חקירתי, שכן נבון הודה, כי לא פגש את סעדה טרם הפגישה הנטענת בבית יצחק, ועל-כן, זיהויו של סעדה ע"י נבון במסגרת מסדר זיהוי היתה הכרחית, ולא רק במהלך העימות שנערך ביניהם במשטרה. אין כל ספק, כי זיהוי במסדר זיהוי שהיה נערך כדין, יכול היה לתרום לביסוס זיקתו של סעדה לעסקה האמורה, או להפריכה.

בניגוד לטענת ב"כ המבקשת, אין בתיאורו של סעדה, כפי שנמסר על-ידי נבון, כדי למלא אחר דרישת הסיוע, כיון שהותוותה דרישה, לפיה על הסיוע להיות ממקור עצמאי, לעומת מקור העדות הדורשת סיוע. אומנם, דרישה זו הוגמשה, אך הגמשה זו נעשתה אך לאותם מקרים בהם עלה בידי העד שעדותו טעונה סיוע, לחשוף פרטים מיוחדים על הנאשם (וראו בנושא זה ספרו של י' קדמי, שם, עמ' 191-190). תיאורו של סעדה, כפי שמסר נבון, אינו חושף פרטים מוכמנים אודותיו, אלא מוסר תיאור כללי, שיכול היה להתאים גם לאדם אחר.

עם זאת, כפי שצוין לעיל, קיימות לפנינו ראיות לכאוריות הקושרות את סעדה לביצוע העסקה, וכן מספר ראיות מסייעות, שמשקלן ייבחן כאמור בבוא הזמן בנפרד. די באלו, בשלב זה, כדי לקבל את בקשת המבקשת, בעיקר על רקע העובדה, כי תסקיר המעצר שהוגש בעניינו של סעדה נמנע מלהמליץ על שימוש בחלופת מעצר, כפי שיבואר בהמשך ועל רקע היקף העבירות המיוחסות לו.

עילת מעצר:
23. כמבואר בראשית דברינו, אין מחלוקת בדבר קיומה של עילת מעצר.

חלופת מעצר כנגד המשיבים:
24. בהתאם לסעיף 21(ב)(1) לחוק המעצרים, על ביהמ"ש לבחון בכל מקרה האין בנמצא חלופה נאותה למעצרו של נאשם, אשר מחד-גיסא, תשיג את המטרה שביסוד עילת המעצר, ואשר, מאידך-גיסא, חומרתה תהא פחותה הימנו. אכן, בענייננו קיימת חזקה, לפיה מי שסחר בכמות סם כה גדולה, בסכומים כה גבוהים, קיימת לגביו חזקת מסוכנות שיקשה עליו להפריכה, שהרי חומרת העבירה היא היוצרת במקרה זה חזקת מסוכנות, המהווה לא רק עילת מעצר, אלא היא גם יוצרת מאליה, לפי ההגיון, חזקה כי השחרור מן המעצר כרוך בסכנה, וחזקה כזאת פועלת נגד חלופת מעצר (ראו: בש"פ 8638/96 קורמן נ' מ"י, פ"ד נ(5) 200, 206). עם זאת, "חובה על ביהמ"ש לבחון כל מקרה ומקרה לגופו, ובמקרים מיוחדים יש לסטות מן הכלל" (ראו: בש"פ 7950/99 רחבי אבנר נ' מ"י, שניתן ביום 16.12.99, לא פורסם).

מן הכלל אל הפרט:
26. לאחר שקלא וטריא, ולאור קיומן של ראיות לכאורה נגד כל המשיבים בעבירות חמורות על פקודת הסמים, התרשמותי הנה, בשל מכלול הנסיבות, כי יש לקיים את הכלל, לפיו אין בחלופת מעצר כדי לענות על דרישות האינטרס הציבורי המחייב החזקה במעצר, אלא בנסיבות מיוחדות ויוצאות דופן (ראו: בש"פ 4469/99 אזברגה שיחאדה נ' מ"י, דינים עליון, כרך נ"ו 484), ונסיבות יוצאות דופן אלו לא מתקיימות אצל המשיבים 2 ו4-. חלופות המעצר אשר הוצעו בעניינם אינן מספקות, ואף לא נתבקשה בעניינם ע"י בא-כוחם הגשת תסקיר מעצר. נחה אפוא דעתי, כי יש להיעתר לבקשת המבקשת ולהורות על מעצרם עד תום ההליכים המשפטיים נגדם.

אף בעניינו של המשיב 5, יש לדעתי, כמבואר לעיל, די ראיות לכאורה כדי להורות על מעצרו עד תום ההליכים. יודגש, כי על-אף שהוצעה בעניינו של סעדה חלופת מעצר, בגדרה ישהה במעצר בית אצל אחיו, נמנע שירות המבחן מלהמליץ על אימוץ החלופה, וזאת לאור התרשמותם ממנו, והקושי להעריך את מידת מסוכנותו ומסוגלותו לעמוד בכללי מעצר הבית. בבש"פ 5659/96 דוד דרעי נ' מדינת ישראל
(לא פורסם), התייחס בית המשפט העליון (כב' הש' י' קדמי) לאיזון הנדרש שבין כבוד האדם וחירותו לבין האינטרס הציבורי, איזון המחייב העדפת האלטרנטיבה של שחרור בערובה על פני מעצר, כל אימת שבית משפט משתכנע שניתן להשיג את תכלית המעצר בדרך זו, אך קבע כי אין מנוס אלא להחזיק את העורר במעצר עד תום ההליכים, לאור הסיכון הממשי שמא יחזור אל מעגל מפיצי הסם. יודגש, כי קביעתו זו של כב' הש' קדמי ניתנה על אף שדובר במכירת שני כדורי אקסטזי בלבד!!

על רקע היקפן העצום של העבירות המיוחסות למשיב 5 (כמו גם למשיבים הנוספים), והימנעות שירות המבחן מלהמליץ על חלופת מעצר אודותיו, סבורני כי יש להעדיף גם במקרה זה את החזקתו של סעדה במעצר עד תום ההליכים.

27. מקבץ האמור לעיל מוליך לכלל מסקנה, כי דין הבקשה להתקבל. המשיבים ייעצרו אפוא עד תום ההליכים המשפטיים נגדם.
ניתנה היום, ה' בתמוז תשס"א (26 ביוני 2001) במעמד הצדדים.
צבי סגל
, שופט
נאוה/ h00238201c.1
1

בית המשפט המחוזי בירושלים
ב"ש 2382/01

לפני
כב' השופט צבי סגל








בש בית משפט מחוזי 2382/01 מדינת ישראל נ' רפי בן יצחק סיטון (פורסם ב-ֽ 26/06/2001)