פסקי דין על סמרה השקעות בינלאומיות | פסקי דין על סמרה יזמות וקרמיקה | פסקי דין על יהודה סמרה | פסקי דין על יעקב סמרה | פסקי דין על צפנת סמרה בר לב ואח' |

61559-01/13 פרק     07/02/2013




פרק 61559-01/13 סמרה השקעות בינלאומיות בע"מ, סמרה יזמות וקרמיקה בע"מ נ' יהודה סמרה, יעקב סמרה, צפנת סמרה בר לב ואח'






בית המשפט המחוזי בתל אביב - יפו
פר"ק 61559-01-13 סמרה השקעות בינלאומיות בע"מ
ואח'
נ' סמרה ואח'
בפני

כב' השופטת ורדה אלשיך
– סגנית נשיאה

מבקשות

1.סמרה השקעות בינלאומיות בע"מ

2.סמרה יזמות וקרמיקה בע"מ

ע"י ב"כ עו"ד עופר שפירא ואח'
נגד

משיבים
1.יהודה סמרה

2.יעקב סמרה

3.צפנת סמרה בר לב
4.שמואל בר לב

5.כונס נכסים רשמי תל אביב
ע"י ב"כ עו"ד אורי ולרשטיין

פסק דין
בקשת הקפאת הליכים, שבפני
כורכת בתוכה "תשלובת" אשר כל-כולה מנוהלת בידי משפחה אחת של בעלי שליטה;
שתי חברות בערבון מוגבל, ועניינו הכספי האישי של אב המשפחה. אב המשפחה, מר סמרה, מוסיף לנהל עסק באורח אישי, לצד החברות העוסקות כולן באותו תחום, ואשר הוא משמש בכל את מהן כבעל מניות.
הדיון בבקשה העלה, ועוד יותר מכך בטיעונים שנשמעו במהלך הדיון במעמד הצדדים, כי עניינם האישי של בעלי השליטה כרוך באורח כמעט בל-ינתק בעניינן של החברות, אשר לחובותיהן הם ערבים אישית, בסכומים של מיליוני שקלים רבים. זאת, כאשר רבים מהנושים המובטחים, וגם חלק מהנושים הלא מובטחים, מחזיקים בידם ערבויות אישיות כאלה.
זאת ועוד; חלק עיקרי מהסדר הנושים המוצע, לצד מימוש מושכל של נכסי החברות, עניינו הצעה של בעלי השליטה לתרום נכס מקרקעין המצוי בבעלותם.

החלטתי שלא להיעתר למתן צו הקפאה במעמד צד, וזאת לאחר שעיינתי עיין היטב בבקשה; אמנם, ודאי וודאי שאיני מקלה ראש במפעל חייו של אבי המשפחה, אשר הושקעו בו מאמצים במשך כמה עשורים. אולם, כבר מעיון בבקשה הראשונית, עלו בליבי ספקות מהותיים בכל הנוגע להתאמת מצב הדברים להקפאת הליכים, מקום בו החברה כבר הגיעה לסף של קריסה מוחלטת, וכך אמרתי כבר בהחלטתי הראשונה:

"עולה השאלה עד כמה ניתן, בשלב זה, אף בסיוע בית המשפט, 'למשות את הספינה הטובעת מן המצולות', זאת להבדיל אולי מסיוע לעניינם האישי של בעלי המניות הערבים לחלק ניכר מחובות החברה".

זאת, לצד תהייה מדוע השתהו בעלי המניות, שכידוע הם הקובעים ומתזמנים את הבקשה להקפאה (להבדיל מבקשת פירוק, המתוזמנת בדרך-כלל בידי נושים), והגישו את הבקשה אך בשלב כה מאוחר, זמן קצר ביותר טרם סורבו שיקים שהכניסו את החברה לסחרור נוסף המאיין במידה רבה את יכולתה לפעול כעסק חי. הערתי, בעת שנתתי החלטתי לקיים דיון במעמד הצדדים, כי אין לי אלא לתהות האם אותו תזמון קשור בניסיון ליצור סד זמנים שיאלץ את בית המשפט ליתן סעד במעמד צד אחד ובלא שמיעת עמדת הנושים, וזאת לא רק לחברות, אלא גם לבעלי המניות.

לצערי הרב, הרי אותם ספקות שקיננו בליבי כבר בשלב קריאת הבקשה הראשונית, התעצמו והפכו בחלקם ל"סימני קריאה" במהלך הדיון במעמד הצדדים ומה שנחשף במסגרתו.

אמנם, על-פניו הסכים חלק ניכר מהנושים, באורח פורמאלי לחלוטין, למתן הקפאת הליכים קצרה לחברות, להבדיל מבעלי השליטה (אשר להקפאה אישית של חובותיהם מתנגדים כמעט כל הנושים המהותיים). לא בכדי נקטתי במילים "פורמאלי לחלוטין", כיון שהסייגים הרבים בהם הסכימו אותם נושים למתן צו למועד קצר, של 30 יום, "חישקו" את הסכמתם, כך, שההסכמה למעשה התרוקנה מתוכן.
אי לכך, הרי שאף אם ה"קנקן" נחזה כהסכמה, הרי "מה שיש בו" הינה התנגדות דה-פקטו.
בקצירת האומר, הרי שכל אחד מהנושים מתנגד לכך כי ההקפאה תעשה תוך שימוש בנכסים כאלו ואחרים המשועבדים לו, לרבות מלאים של החברה, ולא רק נכסים צדדים שניתן היה לשקול את הוצאתם המוסכמת ממסגרת ההליך. נכסים אשר, במצבים מסוימים, מוסמך בית המשפט, ואף
מצווה בפועל על הקפאת הליכים, חרף התנגדויות נושים, כולל נושים מובטחים, בכפוף להגנה הולמת במידת הצורך; אלא שאין בכך כדי לשנות את העובדה כי יש "לקרוא לילד בשמו" – מעבר למסווה התמיכה לכאורה, הרי שרוב הנושים המהותיים, כולל ובעיקר המובטחים, מתנגדים למעשה למהלך מהותי של הקפאה שעניינו הפעלה כעסק חי; הדברים מצטרפים לספק שעלה בי מניה וביי מקריאת הבקשה עצמה, כמו גם לתזמון ולחפזון לנסות ולהשיג הקפאה במעמד צד אחד, בטרם ניתן לנושים יומם בבית המשפט.

זאת ועוד; במסגרת הדיון, התגלו ממצאים בעייתיים נוספים, שעיקרם העובדתי נראה כמדבר בעד עצמו, ואין לגביו מחלוקת ממשית.
העובדה כי מר יהודה סמרה
ביצע בחודשים האחרונים סדרה של מהלכים, בהם שיעבד נכסים מהותיים מנכסיו לטובת נושים כאלו ואחרים, חלקם נושים לא מובטחים של החברות.
אמנם, מוכנה אני לקבל באורח עקרוני את טענת בא-כוחו, כי עסקינן בבעל חברה שפעל בתום-לב כדי להציל את עסקו, כמו גם לשמור על כבודו ועל שמו המסחרי הטוב. אלא מאי? בנסיבות המקרה, אין אנו עוסקים במשפט פלילי, חלילה, בנושא עבירה פלילית, הדורשת הוכחה של כוונת זדון, אלא בדיני חדלות פירעון, העוסקים בעיקרם בפירושו האובייקטיבי של מעשה ולתוצאותיו ברמה הכספית.
אזי, וברמה זו, הרי שלמרבה הצער, עניין לנו – פשוטו כמשמעו – בבעל שליטה שעסקיו נתונים בקשיים הולכים וגוברים, עסקים אשר הוא מעורב בהם ברמה האישית וערב לחלק מחובות החברות ברמה האישית; הוא ממהר, במצב זה, למשכן ולבצע עסקאות עם נושים, חלקם לא מובטחים, וזאת חודשים בודדים – ובאחד המקרים אף שבועות ספורים – טרם שהוא עצמו מגיש בקשה להקפאה, הכוללת בקשה להקפאה אישית גורפת כנגדו וכנגד בעלי המניות האחרים.
אף אם אצא מנקודת הנחה, לטובת מר סמרה, כי התכוון לטוב, וניסה בתום-לב להציל את עסקיו מקריסה, הרי שמבחינת דיני חדלות הפירעון, עניין לנו בסדרת צעדים בעייתית ביותר, אשר יתכן וכנגד חלקה עומדות עילות מובהקות מתחום דיני פשיטת הרגל.
מצב דברים כזה, פועל אף הוא כנגד קבלת הבקשות בנוסחן הנוכחי, המערב באורח מובהק בין החברות לעניין האישי של בעלי המניות.

זאת ועוד; לא בכדי, קבלו חלק מהנושים, כמו גם בא-כוחו של כונס הנכסים הרשמי, כי בעלי המניות לא טרחו על קיום דרישות יסודיות שהעמידה בהן נדרשת על-מנת שבית המשפט יוכל ולו לשקול את קיום החריג המצומצם של "הלחמה" בין הקפאת הליכים של חברה, להסדר נושים אישי של בעל שליטה החב אישית, בהתאם לסעיף 19א לפקודת פשיטת הרגל.
כך למשל, לא הוגש דו"ח נכסים מפורט; לא הוגשה שומה ממשית של שווי המבנה המוצע לנושים כתרומה אישית.

אלא, שמעבר לכל אותם פגמים, ליקויים ותהיות, דומה כי לקראת סיומה של החלטה זו, יש לשוב לנקודה ההתחלה; כפי שסברתי עם העיון הראשוני בבקשה , ואף ביתר שאת עתה, לאחר שמיעת עמדות הנושים, דומה כי לא הליך הבראה ממשי עומד בפני
נו, אלא "פירוק דה-לוקס", של מימוש נכסים מושכל בחסות צו הקפאה, דבר שבאורח עקרוני אפשרי אף אפשרי גם בפירוק. כל זאת, בנסיבות בהן עולה יותר מחשש גרידא כי ההקפאה תוזמנה כפי שתוזמנה, כדי לשמש כמעט כ"מסווה" לבקשת הפטר לבעלי המניות; לכך, קמה התנגדות גורפת בקרב הנושים, ואף בית המשפט אינו יכול, וודאי שלא בנסיבות שהתגלו במסגרת הדיון, ליתן לכך את ידו.
אומר את הדברים ב"רחל בתך הקטנה". לא שמעתי כל טענה, ואף לא שוכנעתי, כי כל מה שמבקשים לערוך בחברות, בחסות צו הקפאת הליכים, לא יכול להתבצע בחסות פירוק בפיקוח בית המשפט.

נוכח חשיבות הדברים, אחזור ואבהיר: איני מקלה ראש בטענותיהם של בעלי המניות, ובוודאי שלא בקריסתו של מפעל חיים שלם של משפחה, הקיים ופעיל במשך כמה עשורים. כמו כן, איני מקלה ראש בכך כי יתכן ופירוק יקשה במידה מסוימת על הפעלה של חלק מהנכסים הלא מוחשיים.
אלא שחרף כל השיקולים דנן, אשר משקלם אכן ניכר, אין בכך כדי לגבור על השיקולים הנגדיים, שבעיקרם:

א. מצבה של החברה – אשר שיקומה מוטל בספק אם לא בלתי אפשרי.

ב. התהיות לגבי הצעדים שביצעו בעלי המניות טרם ההקפאה.

ג. העתירה בד בבד, לכריכה גורפת של חובותיהם האישיים עם חובות החברה.

על רקע זה, אין אני יכולה, לצערי, להתערב ולפסוק בניגוד לעמדתם של רוב הנושים, השוללים את ההקפאה בגרסתה הנוכחית, תוך העלאת תנאים ודרישות, אשר כאמור, מרוקנים את הבקשה כלשונה מתוכן. יתר על כן, אין בידי להיעתר לבקשה להקפאת הליכים אישית כנגד בעלי המניות, דבר אשר לו התנגדו כל הנושים, אף אלה, אשר כביכול, הסכימו לצו הקפאת ההליכים כנגד החברות.

אי לכך, לצערי, ועם כל ההבנה, אין מנוס מדחיית הבקשה להקפאת הליכים בנוסחה זה, וכך אני עושה.
צווי איסור הדיספוזיציות יישארו על כנם למשך 7 ימים כדי שכל אחד מהצדדים יוכל לשקול, המשך צעדיו מבלי חשש שייגרמו נזקים נוספים.
אין צו להוצאות.

ניתן היום, כ"ז שבט תשע"ג, 07 פברואר 2013, בהעדר הצדדים.

1 מתוך 4









פרק בית משפט מחוזי 61559-01/13 סמרה השקעות בינלאומיות בע"מ, סמרה יזמות וקרמיקה בע"מ נ' יהודה סמרה, יעקב סמרה, צפנת סמרה בר לב ואח' (פורסם ב-ֽ 07/02/2013)