פסקי דין על אסתר ארוגאס (ארוטשס) | פסקי דין על עוזי נעים | פסקי דין על ענת קיטייביץ |

18746-12/12 רתק     05/02/2013




רתק 18746-12/12 אסתר ארוגאס (ארוטשס) נ' עוזי נעים, ענת קיטייביץ




1




1


בתי המשפט

בית המשפט המחוזי בירושלים

לפני:
כב' השופט אריה רומנוב
רת"ק 18746-12-12






בעניין:
אסתר ארוגאס (ארוטשס)




המבקשת

נ ג ד




1. עוזי נעים
2. ענת קיטייביץ




ה
משיבים



החלטה


רקע ועיקרי טענות המבקשת

1.
מונחת לפניי בקשה למתן רשות לערער על פסק דינו של בית משפט לתביעות קטנות בירושלים (כב' הרשמת הבכירה מאיה אב-גנים ויינשטיין) בת"ק 40641-07-12, מיום 20.11.12.
2.
סיפור המעשה, בקיצור, הינו כדלקמן. המבקשת הינה הבעלים של דירה הנמצאת בשכונת רמת בית הכרם בירושלים (להלן: "הדירה"). בשנת 2010 נחתם בין המבקשת למשיבה 2 (להלן: "המשיבה") הסכם לפיו השכירה המבקשת למשיבה את הדירה מיום 1.7.10 ועד ליום 30.6.11. ביום 30.5.11 נחתם הסכם נוסף, הפעם בין המבקשת לבין המשיבה ובעלה, במסגרתו הושכרה הדירה לתקופה נוספת, מיום 1.7.11 ועד ליום 30.6.12. ביום 10.4.12, עוד בטרם הסתיימה תקופת השכירות, שלחו המשיבה ובעלה מכתב אל המבקשת ובו הודיעו לה כי יעזבו את הדירה בתוך 30 יום, וזאת – כך צוין במכתב – בהתאם להוראות סעיף 8(ב) להסכם מיום 30.5.11. כך אכן היה. בעקבות כך, הגישה המבקשת בבית משפט קמא תביעה נגד המשיבה ואביה (משיב 1) בגדרה טענה כי המשיבים הפרו את הסכם השכירות, וכי גרמו לנזקים רבים לה ולדירה. יצוין, כי היחסים בין הצדדים התדרדרו עד כדי הגשת תלונות במשטרה והוצאת צו למניעת הטרדה מאיימת.
3.
בפסק דינו דחה בית משפט קמא את תביעת המבקשת, בקובעו, כי על פי הסכם השכירות שנכרת בין המבקשת למשיבה הייתה זכאית המשיבה (כמו גם המבקשת עצמה) להביא להפסקת מוקדמת של ההסכם באמצעות מתן הודעה מראש של 30 ימים. כמו כן, דחה בית משפט קמא את יתר רכיבי התביעה תוך שקבע כי אלה לא הוכחו. בנוסף, דחה בית משפט קמא את התביעה
נגד משיב 1 (אביה של המשיבה) מחמת היעדר עילה, שכן הוא לא היה חתום על הסכם השכירות. בסיכומו של דבר, כאמור, דחה בית משפט קמא את תביעת המבקשת תוך שחייבה בהוצאות בסך של 1,500 ₪ לכל אחד מהמשיבים. לא למותר לציין, כי בית משפט קמא התייחס בפסק דינו לניסוח הבוטה של כתב התביעה שהוגש על ידי המבקשת, אשר כלל הכפשות קשות של המשיבים ובני ביתם, והוסיף כי: "המדובר בכתב תביעה חריג בניסוחו ובחומרתו ואשר הוגש מתוך "שאיפה בנקמה", כדברי התובעת" (ההדגשה במקור).
4.
במסגרת הבקשה שלפניי משיגה המבקשת על פסק דינו של בית משפט קמא ועל קביעותיו. על תוכנה של הבקשה (המשתרעת על פני למעלה מ-25 עמודים, בצירוף נספחים שונים) ניתן לומר, כי מדובר בבקשה המנוסחת בצורה בוטה והיא כוללת השמצות של המשיבים, ואף אמירות בוטות נגד בית משפט קמא.

דיון והכרעה

5.
לאחר שעיינתי בבקשה ובתיק בית משפט קמא, הגעתי לכלל מסקנה כי דין הבקשה להידחות, מבלי צורך לבקש את תשובת המשיבים (ראו תקנה 406(א) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד – 1984), וממילא מבלי צורך לקיים דיון לפניי במעמד הצדדים.
6.
כידוע, הליך של תביעות קטנות נועד לאפשר לצרכן בפרט ולכל אזרח בכלל, להביא לפני בית המשפט עניין בעל ערך כספי לא גדול, בהליך פשוט ושווה לכל נפש, ללא צורך בהזדקקות לייצוג על-ידי עורכי דין, וללא צורך בהתמצאות בכללי הפרוצדורה ובדקדוקי הדין הנוהגים בהליכים משפטיים המתנהלים ב"מסלול הרגיל". כל זאת, במטרה להבטיח הליך לא יקר, יעיל, מהיר וצודק, שיאפשר לבעלי הדין להביא את עניינם לבית המשפט, ויאפשר לבית המשפט להכריע בעניין העומד בפני
ו במהירות וביעילות. השקפת המחוקק היא, שהליך של תביעה קטנה צריך להתחיל ולהסתיים בבית המשפט לתביעות קטנות. זה הטעם לכך, שביחס לתביעות המתבררות בבית משפט לתביעות קטנות לא קבע המחוקק "זכות ערעור" כפי שהדבר קיים בהליכים אזרחיים "רגילים". ביחס לתביעות המתבררות בבית משפט לתביעות קטנות קבע המחוקק, כי הגשת ערעור תהיה מותנית בקבלת רשות של ערכאת הערעור. מתי תינתן רשות לערער? הלכה פסוקה היא, כי הרשות לערער תינתן רק במקרים בהם נפלה בפסק דינו של בית משפט לתביעות קטנות "טעות משפטית או עובדתית גלויה על פניה" (ראו החלטתו של כב' השופט י' ענבר מיום 3.4.2008 במסגרת בר"ע (מחוזי י-ם) 375/08 ארקיע נ' קורח, סעיפים 9-10 וההפניות שם). ניסיון החיים מלמד, כי רק ביחס לאחוז קטן של פסקי הדין הניתנים בבית משפט לתביעות קטנות מוגשות בקשות רשות לערער, ורק חלק קטן מבקשות אלו, מתקבל.
7.
מן הכלל אל הפרט. לאחר שנתתי דעתי לטענות המבקשת באתי לכלל מסקנה שמקרה זה אינו נמנה על המקרים הנדירים בהם יש לתת רשות ערעור על פסק דינו של בית משפט לתביעות קטנות. אבהיר את הדברים.
8.
עיון בפרוטוקול הדיון של בית משפט קמא ובפסק דינו מלמד, כי בית המשפט ניהל הליך ראוי. בית משפט קמא שמע את הצדדים, והכריע בתביעה על יסוד הראיות שהונחו לפניו והטענות שהעלו הצדדים בכתב ובעל פה. מקובלת עליי קביעתו המרכזית של בית משפט קמא לפיה בהתאם להוראות סעיף 8(ב) להסכם השכירות, הייתה המשיבה זכאית להביא את ההסכם לסיומו, עוד בטרם הסתיימה תקופת השכירות, וזאת באמצעות הודעה מוקדמת בכתב, כפי שנעשה. אכן צודקת המבקשת בטענתה, כי בחוזה נקבע שתקופת השכירות תסתיים ביום 30.6.12. אלא שמנגד מקובלת עליי עמדתם של המשיבים שהובאה בסעיפים 12-13 לכתב ההגנה שהגישו, בהם אמרו דברים אלה:

" 12. הוראות סעיף 8.א בחוזה קובעת אפוא, כי אם השוכרים יקדימו לפנות את הדירה קודם לתקופה שנקבעה לסיום החוזה – ובענייננו קודם ליום 30.6.2012 – כי אז יידרשו לשלם את דמי השכירות עד תום תקופת השכירות שנקבעה בחוזה. אולם בכך לא מסתיימת הוראת סעיף 8 בחוזה. שכן, על כך מוסיף סעיף 8. ב וקובע כי "למרות האמור לעיל" בסעיף 8.א, כל אחד מהצדדים – גם התובעת בהיותה המשכירה וגם הנתבעת 2 ובעלה בהיותם השוכרים – יהא רשאי לסיים את תקופת השכירות קודם למועד שנקבע, בכפוף למסירת הודעה מוקדמת מראש ובכתב שלושים יום קודם לסיום תקופת השכירות.
13. לא יכולה להיות מחלוקת, שעצם העובדה שסעיף 8.ב נוקט בלשון "למרות האמור לעיל" משמעה היא אחת: על אף שנקבעה הוראה הקובעת שאם השוכר פינה את הדירה קודם למועד שנקבע, הוא יחוייב במלוא דמי השכירות, הרי שהוראה זו לא תחול אם נמסרה הודעה לפי סעיף 8ב (בכתב, שלושים יום מראש)."

עמדה זו אומצה על ידי בית משפט קמא, והיא מקובלת עליי. מכאן שלא נפל לטעמי כל פגם בפסק דינו של בית משפט קמא, ובוודאי שלא נפלה בו "טעות משפטית או עובדתית גלויה על פניה" שמצדיקה את התערבות ערכאת הערעור. דברים אלה אמורים גם ביחס לחלק השני של התביעה בו העלתה המבקשת כלפי המשיבים טענות בדבר נזקים כספיים ישירים שהמשיבים גרמו לה. מדובר, בעיקרו של דבר, בקביעות עובדתיות שקבע בית משפט על יסוד הראיות שהובאו (ולא הובאו) לפניו, וכפי שכבר ציינתי, על פי הפסיקה הנוהגת קביעות מסוג אלה אינה מצדיקות, בדרך כלל, מתן רשות לערער.

9.
בשולי הדברים מוצא אני לנכון להעיר, כי הדרך החריפה בה נוסחה הבקשה על ידי המבקשת והביטויים הקשים המופיעים בה, בפרט כלפי בית משפט קמא, חורגים ממתחם הסבירות וראויים לכל ביקורת. למותר לציין, כי ניתן בהחלט להעלות טענות, גם חריפות, כלפי הצד שכנגד, ואף להעלות השגות ביחס לפסיקתו של בית המשפט, אך דומה, כי אופן ניסוח הבקשה שלפניי חרג מתחום הלגיטימי והסביר. בית המשפט בהחלט עֵר לנסיבותיה האישיות של המבקשת (סעיף 18 לבקשה) ולדברים היפים שנאמרו לזכותה על ידי גב' איבט דהן, שמסרה תצהיר והעידה בבית משפט קמא. אלא שלמרבה הצער, בפרשה שלפנינו המבקשת לא השכילה לשמור על האיפוק והנימוס המתחייבים, וחבל.

סוף דבר

10.

הבקשה נדחית
. הואיל ולא נתבקשה תשובת המשיבים, אין צו להוצאות. הפיקדון שהפקידה המבקשת יושב לידיה.
המזכירות תשלח העתק מהחלטה זו למבקשת ולמשיבים
.

ניתנה היום, כ"ה בשבט תשע"ג, 5 בפברואר 2013, בהעדר הצדדים.













רתק בית משפט מחוזי 18746-12/12 אסתר ארוגאס (ארוטשס) נ' עוזי נעים, ענת קיטייביץ (פורסם ב-ֽ 05/02/2013)