פסקי דין על בנק הפועלים בע"מ | פסקי דין על כרמן ליבוביץ

52582-05/12 תאק     28/01/2013




תאק 52582-05/12 בנק הפועלים בע"מ נ' כרמן ליבוביץ








בית משפט השלום בצפת



תא"ק 52582-05-12 בנק הפועלים בע"מ
נ' ליבוביץ

תיק חיצוני
:




בפני

כב' הרשמת
ברכה לכמן


תובע

בנק הפועלים בע"מ


נגד


נתבעת

כרמן ליבוביץ



החלטה


זוהי בקשת רשות להתגונן, כנגד תביעה כספית שהגיש התובע כנגד הנתבעת על סך של 110,434 ₪.

התובעת הגישה כנגד הנתבעת, תביעה בסדר דין מקוצר בגין ערבותה להלוואות, שהעמיד התובע לחייבים בן הרוש חיים ואורית (להלן :"החייבים"). החייבים ניהלו חשבון אצל התובע במסגרתו נטלו שתי הלוואות כמפורט להלן :

הלוואה על סך של 60,000 ₪ ביום 24.6.06 (להלן : "הלוואה ראשונה").
הלוואה על סך של 27,000 ₪ ביום 11.3.08 (להלן : "הלוואה שניה").

כעולה מכתב התביעה דנן, החייבים לא עמדו בהתחייבותם ולא פרעו את תשלומי ההלוואות,
על כן, הוגשה נגדם תביעה כספית ביום 11.1.09 וניתן נגדם

פסק דין
בהעדר הגנה. פסק הדין הוגש לביצוע בלשכת ההוצאה לפועל בצפת וביום 1.2.12 אישרה רשמת ההוצאה לפועל כי מוצו ההליכים נגד החייבים.

נטען בכתב התביעה, כי הנתבעת ערבה להלוואות החייבים בחתימתה, במעמד ערב מוגן, ולאחר שמוצו ההליכים נגד החייבים, הוגשה התביעה דנן נגד הנתבעת.


טענות הנתבעת


הנתבעת מבקשת להתגונן כנגד מלוא סכום התביעה, מאחר ולטענתה עולות בכתב התביעה עובדות מוטעות באשר הנתבעת חתמה אך ורק על הלוואה אחת ואילו שאר ההלוואות אינן בחתימתה ולא נחתמו על ידה וכן לא חתמה ערבות עבור חשבון העו"ש של החייבים.

בתצהירה מאשרת הנתבעת כי חתמה ערבות עבור ההלוואה הראשונה וטוענת כי לא חתמה ערבות עבור ההלוואה השניה ולא עבור חשבון העו"ש.

הנתבעת מוסיפה כי החייבים שילמו חלק נכבד מסכום ההלוואה הראשונה, והיא מבקשת להורות לתובע לגלות את סך התשלומים שהועברו לידיו מיום נטילת ההלוואה ועד היום.

הנתבעת מצהירה כי שיעור הריביות של ההלוואה ושל חוב הפיגורים גבוה ולא צודק, וכי שיעורי הריבית הגבוהים לא הוסברו לה במעמד חתימת ההלוואה.

עוד טוענת הנתבעת בתצהירה כי אין זה נכון וצודק לחייב אותה בתשלום הוצאות ושכ"ט אשר הוטלו בבית המשפט ו/או בלשכות ההוצאה לפועל על החייבים.

מוסיפה וטוענת הנתבעת כי אינה שולטת בשפה העברית, בכתיבה וקריאה, ולא ניתנה לה הזדמנות לקרוא את הסעיפים הקטנים והרבים של ההלוואה ולא הוסבר לה כי היא מחויבת לשלם גם ריביות והוצאות, וכל סעיף שפועל לרעתה בהסכם ההלוואה, הינו סעיף מקפח בחוזה
אחיד ויש לבטלו.

הצדדים התייצבו לדיון, הנתבעת נחקרה על תצהירה והצדדים סיכמו טענותיהם בעל פה.

דיון והכרעה

ההלכה הנוהגת היא, כי בבוא בית המשפט להחליט בבקשה למתן רשות להתגונן, הוא אינו בודק את אמיתותן של העובדות הנטענות בתצהיר, אלא יוצא מההנחה, שהאמור בתצהיר אמת. כך יטה להיעתר לבקשה בכל מקרה בו מגלה התצהיר הגנה אפשרית בפני
התביעה, גם אם מדובר בהגנה דחוקה.
ברם, אם במהלך חקירתו הנגדית של הנתבע מופרכת הגנתו לכאורה או מתברר מפיו הוא, שהאמור בתצהיר אינו נכון, אזי מתבקשת המסקנה, כי ההגנה היא "הגנת בדים", ובית המשפט לא ייעתר לבקשה.

הלכה זו נקבעה בפסקי דין רבים ואני אפנה לע"א 518/87
פטלז'אן נ' בנק אגוד פ"ד מ
(1)51:

"ההלכה היא, שבבחינת בקשת רשות להתגונן מספיקה הגנה לכאורה להצדקת הבירור המשפטי, ואין צורך לפסוק בדבר טיב הזכויות והטענות לגופן. הנתבע איננו נדרש להוכיח את גרסתו, אלא רק להראות הגנה אפשרית. השופט מצדו לא ייכנס לבחינת שאלות של מהימנות. אפילו חוסר אמון בטענות ההגנה איננו יוצר כשלעצמו בסיס לאי מתן הרשות. הדיון אינו אלא בחינה ראשונית של העניין (לא משפט, ואף לא קדם משפט).
הרשות תוענק, אם התצהיר על פניו (יחד עם החקירה הנגדית, כשמתקיימת) מגלה טענה, שאם תוכח במשפט תהווה הגנה מפני התביעה.
ויודגש: אין צורך להגיע למסקנה שלנתבע סיכוי טוב בהגנתו; מספיקה המסקנה, שאם תתקבל גרסת הנתבע כמהימנה – אזי יש לו סיכוי כלשהו להצלחה. לטובת התובע ניתן לפסוק רק, כאשר אין ספק בכך, שאין לנתבע הגנה כלשהי, ולא התעורר כל נקודה הגיונית, שאפשר לטעון לטובת הנתבע. כל זאת בסייג אחד: שהחומר שהובא לפני בית המשפט לצורך הדיון בבקשה איננו מפריך על פניו (ו/או לאחר החקירה הנגדית, כשמתקיימת) את טענות המבקש."

אין חולק כי הנתבעת הינה "ערב מוגן" בהתאם לחוק הערבות, התשכ"ז-1967.

אין גם חולק שהנתבעת חתמה על ערבות בגין ההלוואה הראשונה ואין בפיה כל טענת הגנה כלפי יתרת החוב הבלתי מסולקת בהלוואה זו.

עוד אין חולק, שכתב התביעה נגד הנתבעת, אינו כולל בתוכו את חוב החייבים בגין חשבון העו"ש,
על כן אין מקום להתייחס לטענת הנתבעת בעניין זה.

עיקר טענתה של הנתבעת, שהיא לא חתמה על ערבות להלוואה שניה.

טענה זו נסתרה בחקירה הנגדית ובראיות שהוצגו במסגרת החקירה הנגדית.

במהלך החקירה הנגדית הוצג לנתבעת ההסכם של כתב ההתחייבות
והערבות של ההלוואה השניה והיא התבקשה לאשר איזה מבין החתימות על גבי דפי ההסכם חתימות בחתימת ידה :

ש: אני מציג בפני
ך מסמך ובו איזה מבין החתימות במסמך הזה הן חתימות שלך.
ת: אני מאשרת חתימה אחת ליד סעיף 7 – הצמדה.
ש: בדף הבא באותו מסמך איזו חתימה היא חתימה שלך.
ת: החתימה שלי היא החתימה האחרונה בסעיף 14 ב' בצד ימין למטה.
ש: אני מציג בפני
ך עמוד נוסף ליד סעיף 25 למטה, איזו חתימה שלך.
ת: החתימה העליונה דומה לחתימה שלי.


לאחר מכן הציג
ב"כ התובע לנתבעת מסמך גלוי מידע
לערב יחיד ומוגן.
כאשר נשאלה הנתבעת בתחילה האם היא מאשרת את חתימתה על המסמך השיבה "זה ממש לא דומה", ברם, מיד לאחר מכן, לבקשת ב"כ התובע שתסמן על גבי המסמך איזו חתימה היא חתימתה, סימנה הנתבעת שתי חתימות על גבי המסמך. המסמך הוגש וסומן מש/1.

עדותה של הנתבעת , המאשרת שמספר חתימות על גבי כתב הערבות וטופס גלוי מידע לערב יחיד ומוגן, הן חתימות בכתב ידה, יש כדי לסתור את טענתה שלא חתמה על הערבות ולשלול את גרסת הגנתה.

בא כוחה של הנתבעת, בסיכומיו, טוען שהנתבעת העידה, שהיתה בבנק רק פעם אחת והחתימות על גבי המסמכים שהוצגו לה, כתב ההלוואה והערבות בסך 27,000 ₪ וטופס גילוי מידע לערב מוגן, הן חתימות דומות, ולא העידה חד משמעית שהיא זו שחתמה על המסמכים.

גרסה זו, אינה עולה מהחקירה הנגדית ואינה נתמכת במסמכים. הנתבעת העידה במסגרת החקירה הנגדית, באופן ברור וישיר כי ישנן חתימות שלה בכתב הערבות וכן בטופס גילוי מידע לערב ולא העידה כי מדובר בחתימות דומות, כפי שמבקש בא כוחה לטעון.



כאשר התבקשה הנתבעת להסביר פשר עדותה כנגד טענתה בתצהיר, היא חזרה בעדותה מספר פעמים על טענתה שהיא חתמה רק פעם אחת והיא זוכרת שחתמה רק פעם אחת, כך גם כשנשאלה בחקירה החוזרת ע"י בא כוחה:

ש:כמה פעמים היית בבנק
ת:פעם אחת אני זוכרת שחתמתי על 60,000 ₪.
ש: חוץ מהפעם הזאת היית שוב בבנק
ת: לא זוכרת.


מול העדות של הנתבעת לפיה נכחה בבנק רק פעם אחת לחתימה על ההלוואה הראשונה ועדותה שאינה זוכרת אם היתה בבנק פעם נוספת, עומדת עדותה
שעל גבי מסמכי התובעת בנוגע להלוואה השניה, נמצאות חתימות בכתב ידה.

לפיכך ולאור עדותה של הנתבעת, אני קובעת שטענת הנתבעת כי לא חתמה על ערבות בגין ההלוואה השניה, הופרכה בחקירה הנגדית ודינה להידחות.

באשר לטענת הנתבעת כי החייבים שילמו חלק נכבד מסכום ההלוואה הראשונה, והיא מבקשת להורות לתובע לגלות את סך התשלומים שהועברו לידיו מיום נטילת ההלוואה ועד היום. בעניין זה נחקרה הנתבעת כלהלן:

ש:את כתבת בתצהיר שהחייבים שילמו על חשבון ההלוואה, כמה הם שילמו
ת: אתם צריכים לדעת, הרוב הם שילמו.
ש: על בסיס מה את טוענת את זה
ת: כי אני יודעת שהם עשו איחוד תיקים רק לפני שנה
ש:אני שלחתי לעו"ד שלך את כל מסמכי הבנק על כל התשלומים ששולמו עו"ד שלך הראה לך את זה
ת:ראיתי הרבה ניירות, אני לא יודעת מה ראיתי או לא ראיתי.
ש:את טוענת ששולמו סכומים את לא מפרטת איך מתי וכמה, אני אומר לך שנשלחו כל המסמכים על התשלומים לעו"ד שלך, האם בדקת את המסמכים האלה.
ת: אני יודעת שרק בשנה האחרונה הוא לא שילם ועד אז הוא שילם 400 ₪ לחודש

עולה מהחקירה הנגדית כי כל המסמכים המלמדים על תשלומי החייבים נשלחו לב"כ הנתבעת אשר אף אישר זאת בסיכומיו. חרף זאת, על אף שעמדו לרשותה כל המסמכים הנוגעים לדבר, לא פירטה הנתבעת בתצהירה מהם אותם סכומים ששולמו ומתי, והטענה נטענה באופן כללי וללא פירוט המתחייב מטיבה של הטענה.

למעלה מן הנדרש אציין כי הנתבעת בחקירתה הנגדית סתרה את טענתה בתצהיר שרוב סכום ההלוואה שולם על ידי החייבים, בשים לב, שהעידה כי לחייבים תיקי איחוד ושבמהלך השנה האחרונה לא שילמו החייבים לתיק האיחוד. דרך כלל, צו לאיחוד תיקים ניתן לחייב המוגבל באמצעים אשר אינו מסוגל להחזיר את חובותיו בפרקי הזמן הקבועים בחוק ההוצאה לפועל,התשכ"ז-1967 פרק ז1 - חייב מוגבל באמצעים.

לשאלת בית המשפט האם יודעת הנתבעת מהי יתרת החוב של החייבים בתיקי האיחוד, השיבה שהיא לא יודעת, היא רק יודעת שהם משלמים כל חודש 800 ו- 400 ₪.

נוכח החלטת רשמת ההוצאה לפועל על מיצוי הליכים כנגד החייבים ופתיחת תיקי איחוד בעניינם בלשכת ההוצאה לפועל, עובדות שיש בהן לסתור את טענתה של הנתבעת שרוב סכום ההלוואה שולם, ובהעדר פרטים ביחס לחוב והתשלומים הנטענים ע"י הנתבעת ומאחר והנתבעת הסתפקה באמירה כללית וסתמית, חרף העובדה שהיו בידיה כל המסמכים הדרושים לעניין לפיהם יכלה להעמיד גרסה מפורטת וברורה לגבי טענתה שרוב ההלוואה שולמה, דינה של הטענה להידחות.

עוד נטען ע"י המבקשת כי הריביות על החוב בגין ההלוואה והפיגורים, הן ריביות גבוהות ולא צודקות.

על פי ההלכה הפסוקה,
אין די בטענה בדבר חיוב בריבית גבוהה אלא על המבקש רשות להתגונן לפרט גרסתו תוך הצגת תשתית עובדתית חישובית ברורה (ראה ע"א 2418/90 רלפו (ישראל) בע"מ נ' הבנק למסחר פ"ד מז(5)133). בעניין זה נטענה טענה זו בעלמא, באופן כללי וללא פירוט כנדרש ומשכך דינה להידחות.

בנוגע לטענת הנתבעת כי אין זה נכון וצודק לחייב אותה בתשלום ההוצאות ושכ"ט אשר הוטלו על החייבים בבית המשפט או בלשכת ההוצאה לפועל, אין לי אלא להסכים עם ב"כ התובע שהפנה בסיכומיו להוראות חוק הערבות, תשכ"ז-1967.

סעיף 25 לחוק הערבות תשכ"ז - 1967 קובע כלהלן:

"25. תוספות לסכום הערבות [תיקון: תשנ"ח]
(א) ערב יחיד ערב, בנוסף לסכום הנקוב בחוזה הערבות, רק לתוספות אלה...
...

(3) הוצאות שקבע בית המשפט או ראש ההוצאה לפועל"

לאור האמור בסעיף, הנתבעת חייבת בכל ההוצאות שנשא בהן התובע לשם גביית החוב מהחייבים במסגרת ההליכים בבית משפט ובהוצאה לפועל, על כן, נדחית הטענה.

בסעיף האחרון לתצהירה, טוענת הנתבעת כי אינה שולטת בכתיבה וקריאה בשפה העברית ולא ניתנה לה הזדמנות לקרוא את הסעיפים הרבים והקטנים של ההלוואה וכל סעיף הפועל לרעתה בהסכם הינו סעיף מקפח בחוזה אחיד.

ראשית, הנתבעת לא פירטה בסעיף, לאיזו הלוואה הסעיף מתייחס, רק ציינה "בהסכם הערבות הנ"ל". עם זאת, אתייחס לטענה זו ביחס לשתי ההלוואות נוכח הקביעה לעיל שהנתבעת חתמה על ערבות גם בגין ההלוואה השניה.

טענת הנתבעת על אי ידיעת קרוא וכתוב בשפה העברית הופרכה על ידה בחקירה הנגדית, כאשר הנתבעת עיינה במסמכים שהוגשו לה בשפה העברית ולא טענה כי היא מתקשה בקריאה של המסמך, והשיבה לכל השאלות שנשאלה בעניינם.

ביחס לטענה בדבר תנאים מקפחים, די בכך שהנתבעת לא מפנה לסעיפים במסמך אשר לטענתה הם סעיפים מקפחים ורק טוענת שכל סעיף הפועל לרעתה הינו סעיף מקפח, כדי לקבוע שאין הטענה מהווה הגנה.

טענת הנתבעת לתנאים מקפחים בחוזה אחיד נטענה באופן כללי וסתמי ללא שהצביעה מהם הסעיפים המקפחים וללא פירוט נדרש (ראה ע"א 102/83, ל.ג.ל. כרמיאל בע"מ נ' בנק לאומי בע"מ, פ"ד מא (1) 253), לכן,
אין ליתן לנתבעת רשות להתגונן בטענה זו והיא נדחית.

לאור כל האמור, אני דוחה את בקשת רשות להתגונן והתובע רשאי להגיש בקשה למתן

פסק דין
על יסוד כתב התביעה.

הנתבעת תישא בהוצאות ההליך ותשלם לתובע סך של 1,000 ₪.

המזכירות תמסור ההחלטה לב"כ הצדדים.



ניתנה היום, י"ז שבט תשע"ג, 28 ינואר 2013, בהעדר הצדדים.









תאק בית משפט שלום 52582-05/12 בנק הפועלים בע"מ נ' כרמן ליבוביץ (פורסם ב-ֽ 28/01/2013)