פסקי דין על אברהים אבו רקייק

14151-07/11 פ     27/01/2013




פ 14151-07/11 מדינת ישראל פרקליטות מחוז דרום נ' אברהים אבו רקייק




לך




בית משפט השלום בבאר שבע

ת"פ 14151-07-11 מדינת ישראל נ' אבו רקייק



27 ינואר 2013




בפני
כב' השופט
יואב עטר



בעניין:

מדינת ישראל – פרקליטות מחוז דרום



ע"י ב"כ עו"ד לימור הילל
המאשימה



נגד


אברהים אבו רקייק
– בעצמו


ע"י ב"כ עו"ד סעדה
הנאשם

גזר דין

הנאשם הורשע על פי הודאתו בעבירות של זיוף, לפי סעיף 418 רישא לחוק העונשין - התשל"ז 1977, הפרעת בחירות, על ידי ממונה על תחנה או אדם הממלא תפקיד בבחירות, עבירה לפי סעיף 9 (א) (1) בנסיבות סעיף 9 (ב) לחוק בחירות לגופים ציבוריים, תשי"ד – 1954, ועבירה
של הצבעה שלא כחוק על ידי ממונה על תחנה או אדם הממלא תפקיד בבחירות, לפי סעיף 11 (א) (1) – (3) בנסיבות סעיף 11 (ב) לחוק זה.

כעולה מעובדות כתב האישום המתוקן, בהן הורשע הנאשם ובשים לב להצהרות הצדדים בדיון מיום 31.1.2012, כי הנאשם כופר באמור בסעיפים 8 ו – 13 לכתב האישום המתוקן, והמאשימה לא תעמוד על הוכחתם, הנאשם שימש ביום 12.6.2007, כיו"ר וועדת קלפי במסגרת הבחירות המקדימות של מפלגת העבודה בישוב כסייפה.

מסגרת תפקידו של הנאשם, בבחירות המפורטות לעיל, עוגנה בחוק בחירות לגופים ציבוריים תשי"ד - 1954, ותפקידו של הנאשם היה להיות נוכח בקלפי ביחד עם בעלי תפקיד נוספים, לזהות כל אחד מן המצביעים בתעודת זהות, למסור לכל אחד מן המצביעים מעטפה חתומה, ועל המצביע היה, לאחר שהכניס למעטפה את הפתק עם פרטי המועמד שברצונו לבחור, להטיל את המעטפה בתיבת הקלפי ולחתום ליד שמו ופרטיו בפנקס הבוחרים.

הנאשם, בתיאום עם בעלי תפקידים אחרים בקלפי היה שותף לסימון אנשים רבים לרשימת המצביעים באופן הנחזה כאילו אנשים אלו הצביעו בקלפי, הגם שאותם אנשים מעולם לא התייצבו ביום הבחירות בקלפי.

הנאשם גם היה שותף לזיוף חתימותיהם של המצביעים הנ"ל בספר הבוחרים ליד פרטיהם, להכנסת מעטפות בשמם של אותם מצביעים לתיבת הקלפי באופן בו למעשה הנאשם והאחרים המפורטים לעיל,
גרמו לכך שהגם שמצביעים בעלי זכות בחירה לא הצביעו, בפועל, זכו מי מבין המועמדים לקולותיהם כאילו הצביעו אותם מצביעים בבחירות.

הנאשם אף דיווח לוועדת הבחירות הארצית במהלך יום הבחירות על מספר המצביעים שהגיעו לקלפי והדיווח שמסר היה כוזב
ובהתאם לזיוף שפורט בפנקס הבוחרים ולמספר המעטפות המזויפות שהוכנסו לקלפי.

כעולה מעובדות כתב האישום המתוקן בו הודה הנאשם, במהלך יום הבחירות הצביעו בקלפי כ – 60 מצביעים בלבד, ואולם בשל הרישום הכוזב במסמכי הקלפי, פנקס הבוחרים, מספר המעטפות שהוכנסו לקלפי והאמור לעיל, הוכנסו לקלפי 427 מעטפות הצבעה, אשר כללו פתקים ובהם הצבעה למועמדים שונים, וזויפו חתימות אותם מצביעים שלא התייצבו, בהתאמה.

ב"כ המאשימה בטיעוניה לעונש, התייחסה לחומרת העבירות שבוצעו, וטענה כי יש בביצוען בכדי לפגוע פגיעה חמורה באושיות הדמוקרטיה ובסדרי השלטון והמשפט, וכי יש במעשיו של הנאשם בכדי לכרסם ביסודות השלטון והסדר החברתי דמוקרטי.

ב"כ המאשימה עתרה להשתת עונשים של מאסר ממושך בפועל, מאסר מותנה וקנס, תוך שהדגישה, כי העבירות שבוצעו נושאות אופי של הפרת אמונים, נוכח תפקידו בוועדת הקלפי, וכי עובדת היותו נעדר עבר פלילי,
נסוגה מפני חומרת העבירה.

ב"כ המאשימה הצביעה על שורת פסקי דין בהם הושתו עונשי מאסר בפועל במקרים דומים, ואף פחות חמורים, אשר באותם מקרים כל הנאשמים היו נטולי עבר פלילי.

מטעם הנאשם העיד מזכיר המועצה המקומית תל שבע, מר יוסף סולימאן אבו רקייק, על אופיו הטוב של הנאשם, הרצף התעסוקתי והעובדה שהנאשם מוכר כעובד טוב וכאדם חיובי. בנוסף העיד, מר אבו רקייק, כי מאז גילוי העבירות הנאשם נמצא בלחץ, ובמתח.

בנוסף הוגשו מטעם הנאשם כראיות לעונש מכתבו של מר חליל אבו-רקייק מ"מ ראש המועצה המקומית תל שבע, אשר אישר כי הנאשם עובד במועצה מאז שנת 1990, כמחסנאי, כי הנאשם מגלה נאמנות ואמינות רבה, שימש לתקופה יו"ר וועד העובדים, ואף זכה בפרס העובד המצטיין.

בנוסף הוגש מטעם נאשם מכתב מאת עומר נסאר מנהל השירות הפסיכולוגי במועצה המקומית תל שבע, אשר סיפר אף הוא על נועם הליכותיו של הנאשם, מעמדו כעובד מקצועי, ממושמע ואחראי במועצה, ועל כך שקיבל תעודת הוקרה כעובד מצטיין.

ב"כ הנאשם אף הגיש במסגרת הראיות לעונש את מכתבה של הגב' נעמה אלבדור, מנהלת המחלקה לשירותים חברתיים במועצה המקומית תל שבע אשר סיפרה כי מעבר להיכרותה רבת השנים עם הנאשם, כעובד במועצה המקומית ומעבר להתרשמותה מנועם הליכותיו, הנאשם גם נבחר לשמש כמשפחת אמנה על ידי שירותי הרווחה המחוזיים.

ב"כ הנאשם בטיעוניו, טען כי יש להחיל על הנאשם את ההגנה מכוח דוקטרינת ההגנה מן הצדק, נוכח העובדה שלטענתו, כתב האישום הוגש בשיהוי קיצוני מעל 4 שנים לאחר מועד ביצוע העבירות, וכי הנאשם היום נותן את הדין על עבירה שבוצעה
לפני למעלה מ – 5 וחצי שנים.

ב"כ הנאשם הדגיש כי הנאשם הודה בהזדמנות הראשונה, לאחר שכתב האישום תוקן, באופן שהוסרה יריעת המחלוקת. ב"כ הנאשם הדגיש, כי נסיבות ביצוע העבירה, כללו את העובדה שהנאשם כיהן בוועדת קלפי בישוב אחר, כי לנאשם לא צמחה ולא הייתה עתידה לצמוח כל טובת הנאה מביצוע העבירות, וכי הנאשם ביצע את העבירות מתוך תחושת איום וחשש מפני המעורבים האחרים, אשר כיהנו כחברים בוועדת הקלפי.

ב"כ הנאשם טען כי למעשה שורש הרע היה בבחירת הנאשם לשמש כיו"ר וועדת קלפי לאור מאפייני אישיותו, הכוללים היעדר סמכותיות והיעדר כריזמתיות, וכי הנאשם לא עבר הדרכה מספיקה אשר תאפשר לו להתמודד עם תחושת הלחץ שהופעל עליו, על ידי האחרים.

ב"כ הנאשם הדגיש כי הנאשם הודה בהזדמנות הראשונה בחקירתו במשטרה וזאת במאובחן מהאחרים אשר כפרו במיוחס להם.

ב"כ הנאשם הפנה לתחושת החרטה של הנאשם ולחרדתו מההליך המשפטי, הדגיש את אופיו הנורמטיבי של הנאשם ואת העדר החשש להסתבכויות נוספות.
ב"כ הנאשם גם הדגיש את תחושת הבושה של הנאשם ואת תרומתו הרבה לחברה, בשמשו ביחד עם משפחתו כמשפחת אומנה לילדים בסיכון.

ב"כ הנאשם עתר להימנעות מהרשעה בנאשם, שכן לטענתו הרשעתו של הנאשם נפגע בדימויו העצמי ותיצור סיכון פוטנציאלי שהנאשם יפגע בפרנסתו ובעבודתו במועצה המקומית.

הנאשם עצמו, בדבריו לעונש, הדגיש את חריגות ביצוע העבירות ביחס לאורח חייו. הנאשם הדגיש את תחושת הבושה שהוא חש ואת תחושת החרטה שהוא חש. הנאשם הסביר כי חש פחד מן הסובבים אותו ביום הבחירות בקלפי, וחשש כי יבולע לו, הגם שהדגיש כי לא אויים באופן מפורש.

הנאשם סיפר כי הוא מעוניין לקבל רישיון נהיגה לאוטובוס על מנת לסייע לבנו, וכי מאז ביצוע העבירות אינו יכול לקבל את רישיון הנהיגה בשל הרישום הפלילי נשוא התיק דנן.

דיון

נוכח בקשת ב"כ הנאשם לבטל את הרשעת הנאשם, ראוי תחילה לבחון סוגיה זו, ולאחר בחינה זו, לקבוע את מתחם העונש ההולם ואת עונשו של הנאשם.

עיון בתסקיר שירות המבחן מלמד, כי שירות המבחן, המליץ להימנע מהרשעת הנאשם, על מנת שלא לפגוע בהערכה העצמית שלו, ובתחושה של יכולת ומסוגלות כפי שתיאר, וכן בקשר שמקיים כמשפחת אומנה עם מכון "סאמיט".

נקבע בהלכה הפסוקה כי ככלל, משנמצא הנאשם בהליך פלילי אשם, יש להרשיעו. זהו הכלל, וההימנעות מן ההרשעה הינה החריג לאותו הכלל:
"...הרשעה בדין היא מעשה מהותי שיש לו השלכות ברורות על הגדרתו של מי שעבר עבירה פלילית כבעל הרשעה קודמת. הימנעות מהרשעה שמטרתה לחסוך מן הנאשם את התיוג של עבריין עשויה להיות מוצדקת רק במקרים חריגים, ואין לומר כי מקרהו של המשיב שמש נמנה עם הקטגוריה הזאת...."
(ע"פ 2513/96ע"פ 3467/96 מדינת ישראל נ' ויקטור שמש, פ"ד נ(3), 682 , 684-685 (1996))

נקבעו בהלכה הפסוקה הקריטריונים הכלליים אימתי יש להעדיף את ההימנעות מהרשעה ולנקוט בצעד חריג זה:
"אכן, ענישתו של נאשם היא אינדווידואלית, ובית-המשפט בוחן עניינו של כל נאשם ונאשם ואינו קובע את עונשו אך על-פי מהות העבירה. ואולם, מהותה של העבירה, הצורך בהרתעת הרבים, ובעבירות שקורבנן אינו הפרט אלא הציבור כולו אף הוקעת מעשי העבירה – בצירוף מדיניות ענישה אחידה ככל האפשר על-יסוד שיקולים אלה – כל אלה משמשים כגורמים העלולים לגבור אף על שיקומו של הנאשם.
הימנעות מהרשעה אפשרית איפוא בהצטבר שני גורמים:
ראשית, על ההרשעה לפגוע פגיעה חמורה בשיקום הנאשם;
ושנית, סוג העבירה מאפשר לוותר בנסיבות המקרה המסוים על ההרשעה מבלי לפגוע באופן מהותי בשיקולי הענישה האחרים המפורטים לעיל."
(ע"פ 2083/96 תמר כתב נ' מדינת ישראל, פ"ד נב(3), 337 , 341-342 (1997))


במקרה דנן, יש ממש בטענת ב"כ המאשימה כי העבירות בהן הורשע הנאשם, בנסיבות ביצוען, מאפיינות ממילא נאשמים נורמטיביים, שהרי אדם שאינו נטול עבר פלילי, לא יוכל לשמש בתפקיד כה רגיש כיושב ראש וועדת קלפי.

בבוא בית המשפט להכריע בבקשת הנאשם להורות על ביטול ההרשעה, יש לבחון האם סוג העבירה מאפשר לוותר על ההרשעה,
והאם ההרשעה עשויה לפגוע פגיעה קונקרטית בשיקום הנאשם.

לא הוצגה בפני
כל פגיעה קונקרטית בעתידו של הנאשם כתוצאה מן ההרשעה. אמנם ב"כ הנאשם טען כי עשויה להיות להרשעה השלכה על פרנסתו ועבודתו, אך לא רק שלא הובאה לכך כל ראיה, אלא שמן המסמכים שהוצגו ומעדות האופי שהובאה, עולה כי בעלי התפקידים במועצה, אשר יכלו לציין זאת נמנעו מלומר דבר וחצי דבר לעניין זה, ומעדות מזכיר המועצה והמכתבים שהוגשו, דומה כי לכאורה נראה כי עתידו התעסוקתי במועצה מובטח.

הפגיעה היחידה אשר יכול ותיגרם, וגם לעניין זה לא הובאו כל ראיות מלבד אמירה בעלמא, הינה בקשר ההתנדבותי עם מכון "סאמיט".
גם בעניין זה, ישנה אמירה מסויימת בתסקיר, בלא כל הבהרה ודומה כי עיון בתסקיר מלמד כי לא נערכה בדיקה עם מכון "סאמיט" לעניין זה.

ככל שהדברים קשורים באופי העבירה, הרי שבבוא בית המשפט לקבוע את מתחם העונש ההולם, על בית המשפט להתחשב בערך החברתי שנפגע מביצוע העבירה, במידת הפגיעה בו,
במדיניות הענישה הנהוגה, ובנסיבות הקשורות בביצוע העבירה. סבורני, כי בחינה זו כוללת, מאליה, גם את התשובה לשאלה האם סוג העבירה מאפשר הימנעות מהרשעה.

במקרה קל יותר מעניינו של הנאשם, בו נעשה שימוש אחד בתעודת זהות של אחר והתחזות בקלפי, קבע בית המשפט המחוזי בירושלים:
"מי שמוסר את התעודה שלו המשמשת להצבעה בבחירות לגוף דמוקרטי, פוגע פגיעה חמורה באושיות הדמוקרטיה ובסדרי השלטון והמשפט. יש במעשה זה כמו בכל מעשה אחר המהווה עבירה על חוק הבחירות לכנסת ולראש הממשלה, או בכל חוק אחר המסדיר את ההצבעה לגוף שלטוני כדי לכרסם ביסודות השלטון, והסדר החברתי – דמוקרטי, ומכוון להטות את ההצבעה האמיתית... ...מדיניות הענישה הראויה וההולמת בעבירות אלו, היא – השמתו של מבצע העבירה מאחורי סורג ובריח – כדי שיהרהר במעשיו, ולא יעזו - הוא ואחרים להשתמש בשיטות נלוזות כאלו להטיית התוצאות של הבחירות... ". [ע"פ (ירושלים) 1820/98 – מדינת ישראל נ' אברהם נוימן, תק – מ"ח 98 (3) 3059].

במקרה אחר, אף הוא שונה לקולא מנסיבות ביצוע העבירות דנן, ובו הורשע הנאשם בגין ניסיון לשלשל שתי מעטפות לתוך הקלפי ולמעשה "להכפיל" את הצבעתו, קבע בית המשפט המחוזי בירושלים:
"הליך בחירות תקין ונאות, ללא שבב של כתם ורבב, הינו נשמת אפו של המשטר הדמוקרטי, המבטא באופן חופשי, הוגן ונכון, את רצון הרוב.
ניסיון פגיעה בהליך זה... ... פוגע באושיות המשטר, ומחטיא את הרצון האמיתי של הרוב. לפיכך, התנהגות מעין זו מחייבת תגובה עונשית הולמת וחמורה, על מנת לבער מן השורש את הנגע הקלוקל. תנאי בל יעבור לכל חברה חופשית, הוא אמון מלא ומוחלט של הציבור, ללא כל תג וסייג בתהליך הבחירה הדמוקרטי. ללא אמון זה תעמוד כל שיטת המשטר בספק... ... שומה עלינו אפוא לדאוג לכך, כי הציבור יהא סמוך ובטוח בטוהר הבחירות ובתוצאותיהם... ...בהתאם לכך, יש לבטא את שאט הנפש וסלידת החברה מכל אלה המרשים לעצמם לסטות מנורמה יסודית זו... ... בנפשנו הדבר, ללא כחל וסרק. [ע"פ (ירושלים) 2245/01 מדינת ישראל נ' יוסף אלפנביין תק – מח 2001 (3) 46753].

סבורני, כי בשים לב לערך המוגן אשר נפגע בביצוע העבירה, ובשים לב לנסיבות ביצוע העבירה, מבחינת היקפה הנרחב, הרי שגם לו הייתה מוצגת פגיעה קונקרטית בשיקום הנאשם, לא ניתן במקרה זה לחרוג מן הכלל, ולהימנע מהרשעה.

בבחינת הנסיבות הקשורות בביצוע העבירה, סבורני, כי לאור האמור בתסקיר ובדבריו של הנאשם עצמו בפני
, ניתן לקבל כי ככל שנלווה תכנון לעבירה, הרי שתכנון זה נולד מבחינת הנאשם ביום ביצוע העבירה, וביום בו הגיע אל הקלפי, ולא קדם לכך תכנון קודם.

בבחינת חלקו היחסי של הנאשם בביצוע העבירה, אמנם הנאשם הדגיש, כי הוא עצמו כתושב תל שבע, מצא עצמו בעמדת נחיתות מול האחרים, תושבי כסייפה, בקלפי בכסייפה, ואולם, לא ניתן לעניין זה להתעלם מתפקידו של הנאשם כיו"ר וועדת הקלפי, וכמי שתפקידו נועד למנוע מעשים דומים ומרכזיות תפקידו, הפכה את מעורבותו לרכיב קריטי בביצוע העבירה.

בבחינת הנזקים שנגרמו מביצוע העבירה והיו צפויים להיגרם מביצוע העבירה, סבורני, כי אין צורך להכביר מילים מעבר לאמור לעיל בפסקי הדין שצוטטו לעניין הפגיעה הקשה שיש בביצוע העבירות על אושיות המשטר, והדמוקרטיה במדינת ישראל, ולמעשה על הסדר החברתי במדינת ישראל.

שקלתי את הסיבות שהביאו את הנאשם לבצע את העבירה תוך מתן משקל להסבריו שלו בפני
שירות המבחן ובפני
. שקלתי גם את יכולתו של הנאשם להבין את אשר הוא עושה ואת הפסול שבמעשיו, בשים לב לתפקידו הבכיר ולגילו.

שקלתי גם את יכולתו של הנאשם להימנע מהמעשה בשים לב לדבריו אודות תחושת האיום הסובייקטיבית שחש מפני המעורבים האחרים.

רמת הענישה הנוהגת בעבירות אלו, כוללת
ככלל עונשי מאסר בפועל, כך למשל נמנע בית המשפט מלאשר הסדר טיעון אשר כלל הסתפקות בעונשים של מאסר מותנה וקנסות, בנסיבות קלות יותר, ובהן נעשה שימוש על ידי מתחזה בתעודת זהות שאינה שלו לצורך הצבעה אחת
[רע"פ 107/89 – יצחק בן שמואל פינטר ואח' נ' מדינת ישראל, פ"ד מ"ד (1) 96].
בע"פ (ירושלים) 2245/01 מדינת ישראל נ' יוסף אלפנביין תק – מח 2001 (3) 46753, קיבל בית המשפט המחוזי בירושלים ערעור על קולת עונש של של"צ ומאסר מותנה על נאשם בנסיבות של ניסיון לשלשל שתי מעטפות לתוך הקלפי על ידי מצביע אחד והעמידו על
עונש מאסר בפועל שירוצה בעבודות שירות תוך שהודגש, כי
בעניינו של המשיב שם הוגש תסקיר חיובי, וכי אותו משיב ניהל אורח חיים נורמטיבי.

בע"פ (ירושלים) 1820/98 – מדינת ישראל נ' אברהם נוימן, תק – מ"ח 98 (3) 3059.
קיבל בית המשפט המחוזי בירושלים את הערעור על קולת עונש של מאסר בפועל בן 4 חודשים שירוצה בעבודות שירות, קנס ומאסר מותנה, בנסיבות בהן אחר עשה שימוש לצורך הצבעה בתעודת הזהות של המשיב שם. בית המשפט המחוזי קיבל את הערעור והעמיד את עונש המאסר
על 6 חודשי מאסר בפועל שירוצו בעבודות שירות, תוך שהותיר את העונשים על כנם.


בת.פ (בימ"ש השלום בירושלים) 2359/96 מדינת ישראל נ' יוסף מנחם הגר, תק-של 98 (2) 1655,
השית בית המשפט על נאשם בן 20 ללא עבר פלילי אשר ניסה לשלשל לתיבת הקלפי שתי מעטפות נוספות, עונש של מאסר בפועל למשך 3 חודשים שירוצה בעבודות שירות, מאסר מותנה, וקנס.

ב"כ הנאשם הגיש שלושה גזרי דין, בהם הסתפקו בתי משפט השלום בעכו ובחיפה, בנסיבות קלות יותר מן הנסיבות דנן, בהשתת מאסרים מותנים וקנסות (ת.פ. 2210/05 {בימ"ש השלום עכו} מדינת ישראל נ' שרף ענאן [פורסם במאגרים]. (ת.פ 2219/05 [בית משפט השלום עכו]
מדינת ישראל נ' נזיה
טריף ואח' [פורסם במאגרים]. (ת.פ. 2191/05 [בית משפט השלום עכו] מדינת ישראל נ' סאמר סמיר ואח' [פורסם במאגרים].

לאחר ששקלתי את כל האמור לעיל, סבורני כי על מתחם העונש, בשים לב להיקף העבירה ולמעמדו של הנאשם בוועדת הקלפי, בכל הקשור לרכיב הענישה המרכזי הנטען, קרי, מאסר, לנוע בין מאסר מותנה
לבין מאסר בפועל אשר אורכו לפחות מחצית מן העונש המירבי, בגין העבירה החמורה ביותר בה הורשע הנאשם, קרי, 18 חודשים.

בבחינת הנסיבות שאינן קשורות בביצוע העבירה, עיון בתסקיר מלמד כי הנאשם, בן 53, נשוי ואב ל – 12 ילדים, העובד כ – 25 שנים במועצה המקומית בתל שבע כמנהל מחסן.

הנאשם זכה לפרס העובד המצטיין וכפי שפורט לעיל, משמש ביחד עם אשתו כמשפחת קלט חירום לילדים בשירות ילד ונוער. הנאשם מקיים אורח חיים נורמטיבי לחלוטין, וכעולה מהתסקיר, הגם שהתקשה לשתף את שירות המבחן באופן כנה ומעמיק אודות מערבותו והתנהלותו בביצוע העבירה, והתייחס בצורה מטשטשת ומצמצמת לדינאמיקה שהובילה אותו לבצע את העבירה, חש צער וחרטה רבה על מעשיו, וחש בושה וקושי ריגשי להתמודד עם מעורבותו בפלילים.

שירות המבחן התרשם כי ההליך המשפטי מעסיק את הנאשם רבות ומהווה עבורו אפקט הרתעתי להישנות התנהגות עוברת חוק בעתיד.

ראוי לציין כי שירות המבחן המליץ להסתפקות לעונש של של"צ והימנעות מהרשעה.

בבחינת הנסיבות שאינן קשורות בביצוע העבירה שקלתי, כאמור לעיל, את הפגיעה של העונש בנאשם, כפי שבאה לידי ביטוי באמור בתסקיר ובדבריו שלו בפני
, הפגיעה של העונש במשפחתו של הנאשם, הנזקים שנגרמו לנאשם מביצוע העבירה ומהרשעתו (כשבעניין זה, בעיקר, תחושותיו הקשות והפגיעה במעמדו כפי שפורט בתסקיר). שקלתי ונתתי משקל של ממש לנטילת האחריות של הנאשם על מעשיו, ולשיתוף הפעולה של הנאשם עם רשויות אכיפת החוק,
ובמיוחד, כפי שנטען בפני
על ידי בא כוחו, הודאתו בהזדמנות הראשונה עוד בחקירתו במשטרה ונכונותו אף להפליל את המעורבים האחרים.

נתתי משקל של ממש להתנהגותו החיובית של הנאשם ותרומתו לחברה, כאשר בעניין זה, ראוי לציין כי מעבר לתפקודו בעבודה, העובדה שהנאשם ואשתו משמשים כמשפחת קלט חירום לילדים בסיכון, מהווה תרומה
ממשית ומוחשית לחברה, תרומה אשר ראוי שתבוא, לידי ביטוי לזכות הנאשם גם ביום
סגריר בו נותן הוא את הדין בגין עבירה שביצע.

שקלתי גם את העובדה שהנאשם נעדר כל עבר פלילי.

במסגרת הנסיבות שאינן קשורות בביצוע העבירה, טען ב"כ הנאשם להחלת ההגנה מכוח דוקטרינת ההגנה מן הצדק, נוכח השיהוי הניכר בהגשת כתב האישום.

סבורני, כי בקביעת עונשו של הנאשם בתוך מתחם העונש ההולם, יש טעם רב בטענות ב"כ הנאשם כי הנאשם נותן היום את הדין בגין עבירה שבוצעה לפני כ – 5 וחצי שנים, ואשר כתב האישום הוגש בגינה כ – 4 שנים לאחר ביצועה. ראוי לציין כי גם המחוקק עצמו קבע כי על בית המשפט ליתן משקל לחלוף הזמן מעת ביצוע העבירה ולהתנהגות רשויות אכיפת החוק (סעיף 40 יא' (9) (10) לחוק העונשין, התשל"ז – 1977).

סבורני כי ההיקף הנרחב של המעשים ומעמדו של הנאשם כיו"ר וועדת קלפי מצדיק השתת מאסר ממושך בפועל שירוצה כמאסר של ממש, ואולם, נוכח הנסיבות אשר אינן קשורות בביצוע העבירה אשר פורטו לעיל, ובעיקר, הזמן הרב שחלף מביצוע העבירה, התסקיר החיובי, החרטה שחש הנאשם, שיתוף הפעולה בחקירתו ונכונותו להפליל את האחרים, הודאתו בהזדמנות הראשונה, ובעיקר תרומתו הרבה לחברה בנכונותו לשמש כמשפחת קלט חירום לילדים, מטים את הכף לטובת הימנעות מעונש של מאסר בפועל.

לאור האמור לעיל, אני דן את הנאשם לעונשים הבאים:
א.
7 חודשי מאסר, וזאת על תנאי שלא יעבור כל עבירה בה הורשע משך 3 שנים מהיום.
ב.
קנס בסך 7,000 ₪ או 30 ימי מאסר תמורתו. הקנס ישולם ב – 10 תשלומים חודשיים שווים ורצופים בסך 700 ₪ כל אחד, החל מיום 1.4.2013 ובכל ראשון לחודש שלאחריו. לא ישולם אחד מן השיעורים במועד שנקבע, תעמוד יתרת הקנס לפירעון מיידי.
ג.
180 שעות של"צ שירוצו על פי תוכנית שתוגש על ידי שירות המבחן .

זכות ערעור תוך 45 יום מיום השלמת גזר הדין לבית המשפט המחוזי בבאר-שבע.
<#2#>

ניתנה והודעה היום ט"ז שבט תשע"ג, 27/01/2013 במעמד הנוכחים.



יואב עטר
, שופט


\




<#3#>
החלטה

קובע דיון להשלמת גזר הדין לאחר הגשת תוכנית של"צ על ידי שירות המבחן כמפורט בתסקירו, ליום 11.3.2013 שעה 09:00.

שירות המבחן יגיש תוכנית של"צ לקראת המועד שנקבע.

ב"כ הנאשם יצור קשר בהקדם האפשרי עם שירות המבחן על מנת לוודא כי שירות המבחן אכן מכין לנאשם תוכנית של"צ ויתאם, ככל שיש צורך בכך, את הגעת הנאשם לשירות המבחן לשם כך.

המזכירות תעביר העתק החלטה זו לשירות המבחן.

הנאשם מוזהר להתייצב במועד שנקבע , וכי לא יקבל הזמנה נוספת לדיון, וכי באם לא יתייצב לדיון יוצא נגדו צו הבאה.

<#4#>

ניתנה והודעה היום ט"ז שבט תשע"ג, 27/01/2013 במעמד הנוכחים.



יואב עטר
, שופט





הוקלד

על

ידי

נורית

ג
'
רנו






פ בית משפט שלום 14151-07/11 מדינת ישראל פרקליטות מחוז דרום נ' אברהים אבו רקייק (פורסם ב-ֽ 27/01/2013)