פסקי דין על יקטרינה מלמד | פסקי דין על מרינה מורארו

3455-02/12 דמש     06/02/2013




דמש 3455-02/12 יקטרינה מלמד נ' מרינה מורארו








בבית-הדין האזורי לעבודה בחיפה


דמ"ש 3455-02-12



לפני:
כב' השופטת מיכל נעים דיבנר
נציג
ציבור (עובדים)
מר אחמד קייס
נציג ציבור (מעבידים)
מר משה רוזבלום
התובעת
: יקטרינה מלמד
, ת.ז 321715005


-

הנתבעת
: מרינה מורארו

, ת.ז 319208591




התובעת ע"י ב"כ עוה"ד יונה אדמון
.
הנתבעת ע"י ב"כ עוה"ד אלכס ירחו
.


פסק דין

העובדות וטענות הצדדים
1.
התובעת הועסקה על ידי הנתבעת, כטבחית בפעוטון המנוהל על ידי הנתבעת. תחילת עבודתה של התובעת ביום 1.8.00 ויום עבודתה האחרון היה ככל הנראה ב-16.9.11.
2.
שעות עבודתה של התובעת היו בין 06:30 ל-12:00 ובין 15:00 ל-18:00 (עמ' 11, ש' 17). בין לבין חזרה לביתה. במסגרת עבודתה היתה התובעת מכינה את ארוחות הילדים בפעוטון ומנקה אחרי הארוחות את כלי האוכל.
3.
החל מתאריך 28.8.10 ולמשך כשבועיים, יצאה התובעת לחופשה מאושרת, במסגרתה טסה לבקר את אימה המתגוררת ברוסיה. עד למועד החופשה היו יחסי הצדדים תקינים ולפחות לא נטען בפני
נו אחרת.
4.
ביום 13.9.11 חזרה התובעת מחו"ל ובאותו יום התקשרה אליה הנתבעת. לטענת הנתבעת עשתה כן בכדי לשאול לשלומה של התובעת ולוודא חזרתה לעבודה למחרת היום. הנתבעת הסבירה בעדותה בפני
נו, שהתובעת היתה הטבחית של הפעוטון ובהעדרה ביקשה מאחת הסייעות לבצע את עבודתה, בנוסף לעבודתה הרגילה.
5.
התובעת לא הכחישה את קיומה של שיחת הטלפון, אך לא מסרה גרסה משלה לתוכן השיחה. קיומה של השיחה נתמך בפירוט שיחות שצורף לתצהיר הנתבעת.
6.
מכאן ואילך גרסאות הצדדים מתפצלות – לטענת התובעת חזרה לעבוד ב-14.9.11 אך הנתבעת מסרה לה שהיא מפחיתה את שעות עבודתה לשעתיים ביום
בלבד ובמקום עבודת טבחות תבצע עבודות ניקיון. לטענת הנתבעת, כבר בשיחת הטלפון ביום 13.9.11 אמרה לה התובעת שאינה רוצה לחזור לעבוד, בין היתר בגין אי תשלום נסיעות, וביקשה מכתב פיטורים, הנתבעת אמרה לתובעת שהיא זקוקה לה בעבודה ודחתה את בקשתה למכתב פיטורים. כאשר התייצבה התובעת לעבודה למחרת, ביצעה עבודתה בחוסר חשק ובחוסר רצינות, הכינה אוכל פחות טוב (כאשר בעבר היתה מכינה אוכל מצוין), סירבה לנקות את הכלים והמקרר והלכה הביתה כעבור כשעתיים וחצי, מבלי לחזור בשעה 15:00 למחצית השניה של יום העבודה.
7.
הנתבעת צירפה לתצהירה דו"ח שעות נוכחות ממנו עולה כי לאחר החופשה עבדה התובעת 3 ימים בלבד, שעות ספורות בכל יום, כאשר יום עבודתה האחרון היה 16.9.11, שהיה יום שישי בשבוע, בו עבדה שעה וחצי בלבד. הדו"ח תואם את גרסת התובעת (עמ' 1, ש' 30).
8.
למרות שיום עבודתה האחרון היה ב-16.9.11, רק ביום 19.9.11 נשלח ע"י ההסתדרות מכתב בשמה של התובעת ובו הועלו לראשונה טענות ביחס לתשלום דמי הבראה, נסיעות והפחתת היקף משרה. יום למחרת נשלח לפי הטענה מכתב נוסף שתוכנו דומה. שני המכתבים צורפו לתצהיר התובעת.
דיון בעילות התביעה
א.
פיצויי פיטורים ודמי הודעה מוקדמת
9.
לטענת התובעת בכתב התביעה, הנתבעת החליטה לקזז שעתיים ממשכורתה בכל יום והדבר היווה הרעת תנאים מוחשית. התובעת לא הבהירה לא בכתב התביעה ולא בתצהירה, האם היא טוענת להתפטרות בנסיבות המזכות בפיצויי פיטורים, שמא היא טוענת כי פוטרה. בדיון הוכחות שהתקיים היום, הבהיר ב"כ התובעת כי התובעת אמנם ביקשה להתפטר בדין מפוטרת, אך בטרם השלימה ההליך הודיעה לה הנתבעת על פיטוריה (עמ' 7, ש' 30).
10.
דברים אלו לא קיבלו ביטוי בעדותה של התובעת, אשר אישרה במפורש שהנתבעת לא פיטרה אותה. לאחר ששמענו את עדויות התובעת מחד והנתבעת מנגד, אנו מעדיפים במובהק את עדותה של הנתבעת ולפיה, התובעת ביקשה להתפטר, ללא שהנתבעת רצתה בהפסקת עבודתה.
11.
הנתבעת אישרה לתובעת חופשה ממושכת, למרות שהחופשה התארכה עד לאחר תחילת שנת הלימודים. בתקופה זו ביקשה הנתבעת מעובדת קיימת למלא את מקומה של התובעת ולא הביאה עובדת אחרת תחתיה. הנתבעת התקשרה לתובעת מיד עם חזרתה מחו"ל על מנת לוודא שתחזור לעבודה. נסיבות אלו מלמדות כי הנתבעת רצתה מאוד בחזרתה של התובעת לעבודה ולא מצאנו כל סיבה שתפטר אותה.
12.
זאת ועוד - בתצהירה, טענה התובעת כי ביום 20.9.11 התקשרה אליה הנתבעת והודיעה לה כי קיבלה עובדת אחרת במקומה. טענה זו סותרת את הטענה שהעלתה בדיון המוקדם ולפיה הדבר נמסר לה ביום 20.9.11 כאשר התייצבה לעבודה (עמ' 1, ש' 32).
13.
עדותה של התובעת ביחס לנסיבות סיום עבודתה היתה לא ברורה דיה ואנו סבורים כי ביקשה להסתיר בעדותה חלק מהעובדות כהוויתן. כך למשל, אנו מקבלים את עדות הנתבעת לפיה התובעת התנגדה לנקות את המקרר והמטבחון, בטענה שמי שלכלך בזמן העדרה, הוא שינקה, וזאת למרות שהיה זה חלק מתפקידה. אנו מקבלים גם, כאמור, את הטענה כי התובעת אמרה כבר בשיחת הטלפון הראשונה עם הנתבעת, לאחר חזרתה מהחופשה, שאינה מעוניינת בחזרה לעבודה.
14.
משאישרה התובעת במפורש שלא פוטרה על ידי הנתבעת (עמ' 6, ש' 15) ולאור כל האמור לעיל, הרי שלמעשה עילת התביעה לפיצויי פיטורים נעוצה בטענה להתפטרות בדין מפוטר. בהקשר זה העלתה התובעת שתי טענות – האחת כי ביקשה תשלום דמי נסיעות, אשר לא שולמו לה והשניה כי לאחר חזרתה מחו"ל הופחת היקף משרתה (בשונה מכתב התביעה, הסתבר כי הכוונה היא לשעתיים ביום) והיא נדרשה לבצע עבודות ניקיון.
15.
טענות אלו עלו על הכתב לראשונה במכתבי ההסתדרות מיום 19.9.11 ומיום 20.9.11 (צורפו לתצהיר התובעת), כלומר – לאחר שהתובעת חדלה מלהתייצב לעבודה. בנסיבות אלו, גם אם מדובר בטענות נכונות – ואיננו קובעים כך – הרי שהתובעת לא העמידה בידי הנתבעת את הטענות בגינן היא מבקשת להתפטר בדין מפוטרת ולא נתנה לנתבעת הזדמנות לתקן הנדרש, בטרם תתפטר. לא נסתר מאיתנו כי הנתבעת עצמה הודתה בדיון המוקדם שהתובעת אמרה לה בשיחת הטלפון מיום 13.9.11 כי היא מבקשת להתפטר מחמת אי תשלום נסיעות ואולם התרשמנו כי מדובר בתירוץ בלבד, שאם היתה זו הסיבה האמיתית, היתה הנתבעת מסדירה אותה. מכל מקום, לא מצאנו שהתובעת העמידה בפני
הנתבעת את תשלום הנסיעות כתנאי להמשך עבודתה ואין אנו מאמינים כי זו היתה הסיבה להתפטרותה.
16.
באשר לטענת התובעת בסיכומיה, ולפיה היא פוטרה כתוצאה מעימות מילולי שהיה בין בעלה של התבעת לנתבעת בתקופת החופשה האמורה – הרי שאין לה כל בסיס בכתבי הטענות ובתצהירים ודי בכך בכדי לדחותה.
17.
בנסיבות שתוארו, לא זו בלבד שאיננו מקבלים את הטענה כי התובעת התפטרה בדין מפוטרת, אלא שאנו מוצאים לנכון לקבל את טענת הנתבעת לפיה התובעת התפטרה ללא מתן הודעה מוקדמת כדין.
18.
אשר על כן, התביעה לפיצויי פיטורים ודמי הודעה מוקדמת נדחית בזאת ואילו טענת הנתבעת לקיזוז דמי הודעה מוקדמת מכל סכום שייפסק לתובעת – מתקבלת.
19.
מכיוון שהתובעת עבדה למעלה משנה, הרי שהיה עליה ליתן לנתבעת 14 ימים הודעה מוקדמת. שכרה האחרון של התובעת, לפי תלושי השכר, עמד על סך 22.04 ₪ לשעה והיקף משרתה היה מלא בקירוב. לפיכך שווים של 14 ימי הודעה מוקדמת (קלנדריים) הינו 1,910 ₪.
ב.
דמי נסיעות
20.
אין חולק שהתובעת לא קיבלה דמי נסיעות מהלך כל תקופת עבודתה.
21.
התובעת טענה כי המרחק בין ביתה לפעוטון עולה על קילומטר וכי נדרשת נסיעה באוטובוס משך 3 תחנות. בפועל, היתה התובעת מגיעה לעבודתה על פי רוב ברכבה הפרטי או ברגל ולעיתים נדירות באוטובוס (עמ' 10, ש' 19). הנתבעת אישרה שידעה שהתובעת מגיעה לעבודה עם רכבה (עמ' 17, ש' 2).
22.
לטענת התובעת ביקשה מהנתבעת מספר חודשים אחרי תחילת עבודתה תשלום דמי נסיעות אך נדחתה. לאחר מכן עלה הנושא שוב בדרישה שהעלה בעלה של התובעת לנתבעת, עת היתה התובעת בחופשה ובעלה בא לקחת מהנתבעת את משכורתה. לטענת הנתבעת, היתה זו הפעם הראשונה שהנושא עלה והיא הפנתה את בעלה של התובעת לרואה החשבון עימו היא עובדת. בדיון המוקדם אישרה הנתבעת כי גם בשיחת הטלפון שהתקיימה מיד עם חזרתה של התובעת מחופשה, ביוזמת הנתבעת, העלתה התובעת את נושא הנסיעות (עמ' 2, ש' 20).
23.
לא מצאנו בטיעוני הנתבעת כל הצדקה להעדר תשלום דמי נסיעות לתובעת. משידעה הנתבעת כי התובעת מגיעה לעבודה ברכבה הפרטי ומשלא סתרה את טענת התובעת כי מדובר במרחק העולה על 500 מ', אנו קובעים כי דין התביעה לדמי נסיעות להתקבל.
24.
הנתבעת לא הציגה כל גרסה נגדית לסכום שנתבע ברכיב זה ולכן אנו מקבלים את התביעה לדמי נסיעות בסכום שנתבע – 2,748 ₪.
ג.
דמי גמולים לפנסיה – מכוח צו ההרחבה הכללי במשק
25.
אין מחלוקת כי לתובעת לא הופרשו דמי הגמולים (חלק מעסיק) במלואם. התובעת עתרה לתשלום 662 ₪ ברכיב זה והנתבעת ביקשה לקזז מסכום זה סך 368.25 ₪, אשר לטענתה הופרשו בגין דמי גמולים, בהתאם לדו"ח "כלל ביטוח" שצורף כנספח ג' לכתב ההגנה (ראה סע' 59 לכתב ההגנה). אף שב"כ התובעת הסכים שככל שאכן הועבר חלק מדמי הגמולים, אין לו התנגדות להפחיתו מסכום התביעה (עמ' 9, ש' 20-21), הרי שעיון בדו"ח שהוצג על ידי הנתבעת מלמד כי מדובר בסכום שהופרש על חשבון פיצויים ולא דמי גמולים.
26.
לפיכך, ומשלא הוצגה בפני
נו כל ראיה לתשלום דמי גמולים לתובעת מהלך תקופת עבודתה, ומשלא נמסר על ידי הנתבעת תחשיב הסותר את תחשיב התובעת, אנו מחייבים את הנתבעת להעביר לקרן הפנסיה של התובעת סך 662 ₪, בצירוף הפרשי ריבית והצמדה מיום 1.2.11 (אמצע תקופה) וזאת בתוך 30 ימים מהיום. ככל שהסכום לא יועבר לקרן הפנסיה במועד שנקבע, על הנתבעת לשלמו ישירות לתובעת בתוך 7 ימים נוספים.




ד.
קיזוז הפרש דמי הבראה
27.
אנו דוחים את טענת הנתבעת לקיזוז דמי הבראה ששולמו לטענתה ביתר וזאת מכיוון שהטענה נסמכת על הפער בין התחשיב שערכה התובעת, במועד הגשת כתב ההגנה, לבין התחשיב שבוצע על ידי רואה החשבון של הנתבעת ואשר לפיו שולם בפועל.
28.
הנתבעת לא הוכיחה בפני
נו כי נפלה טעות בתחשיב רואה החשבון ולכן יש לראות בתשלום שביצעה כהודאה מטעמה בדבר זכאות התובעת לקבלו.
סוף דבר
29.
על הנתבעת לשלם לתובעת דמי נסיעות בסך 2,748 ₪, בצירוף הפרשי ריבית והצמדה כחוק מיום 1.2.11 (אמצע תקופת העבודה) ועד למועד התשלום המלא בפועל.
30.
על הנתבעת להפריש לקרן הפנסיה של התובעת תגמולי מעסיק בסך 662 ₪, בצירוף הפרשי ריבית והצמדה כחוק מיום 1.5.11 (אמצע תקופת הזכאות) ועד למועד התשלום המלא בפועל. ככל שלא תעשה כן בתוך 30 ימים – יועבר הסכום ישירות לידי התובעת.
31.
הנתבעת רשאית לקזז מהסכומים שלעיל 1,910 ₪ בצירוף הפרשי ריבית והצמדה כחוק מיום 16.9.11 ועד למועד ביצוע התשלום.
32.
בנסיבות העניין ולנוכח התוצאה אליה הגענו – כל צד ישא בהוצאותיו.

ניתן היום, כ"ו שבט תשע"ג, 06 פברואר 2013, בהעדר הצדדים וישלח אליהם.






מיכל נעים דיבנר
שופטת

מר אחמד קייס
נציג עובדים

מר משה רוזנבלום
נציג מעסיקים







דמש בית דין אזורי לעבודה 3455-02/12 יקטרינה מלמד נ' מרינה מורארו (פורסם ב-ֽ 06/02/2013)