פסקי דין על אגבאריה ת'אבת מוחמד | פסקי דין על יוסף מחמוד גאנם | פסקי דין על זיאד עבד אללטיף כילאני | פסקי דין על אניס אניס דואהרי ואח' |

31050-11/12 עע     13/02/2013




עע 31050-11/12 אגבאריה ת'אבת מוחמד נ' יוסף מחמוד גאנם, זיאד עבד אללטיף כילאני, אניס אניס דואהרי ואח'








בית הדין הארצי לעבודה


ע"ע 31050-11-12



ניתנה ביום

13 פברואר 2013


אגבאריה ת'אבת מוחמד




המבקש



-


1. יוסף מחמוד גאנם
2. זיאד עבד אללטיף כילאני
3. אניס אניס דואהרי
4. עומר מוסא אלצעבי

המשיבים



בשם המבקש: עו"ד איאד אע'באריה

בשם המשיבים: עו"ד מורה מרואן








ה ח ל ט ה

השופט אילן איטח



1.
לפני בקשה לעיכוב ביצוע פסק דינו של בית הדין האזורי בתל-אביב מיום 9.10.12 (סגנית הנשיא איטה קציר ונציג הציבור מר יורם פורת; ס"ע 8807-05-10,
8910-05-10, 8923-05-10 ו- 8936-05-10), בו חויב המבקש לשלם לכל אחד המשיבים זכויות כספיות שונות בשל תקופת עבודתם אצלו וסיומה, ובכלל זה פיצויי פיטורים, דמי הודעה מוקדמת, דמי הבראה ודמי חגים. סך הכול כ- 50,000 ש"ח.

הרקע לבקשה:
2.

המשיבים הינם תושבי השטחים, אשר הועסקו על ידי המבקש, קבלן בניין, כטפסנים בשכר יומי. המשיבים 1, 3 ו- 4 החלו לעבוד בחודש דצמבר 2006 ואילו המשיב 2 החל לעבוד בחודש נובמבר 2007. עבודתם של המשיבים הסתיימה בחודש ינואר 2009 בנסיבות שנויות במחלוקת. המשיבים טענו כי בסיום הפרויקט בו הם עבדו, נדרשו להישאר בביתם ללא תשלום שכר במשך חודשיים. לטענתם, למבקש לא היתה עבודה עבורם, ובכך למעשה, הם פוטרו מעבודתם ללא מתן הודעה מוקדמת. עוד טענו המשיבים כי תלושי השכר לא שיקפו את השכר ששולם להם בפועל וכן לא שולמו להם מלוא זכויותיהם הסוציאליות ואף נדרשו לשלם עבור היתר הכניסה שלהם לישראל בתקופה זו. מנגד טען המבקש כי המשיבים התפטרו מעבודתם. לטענתו, המשיבים נדרשו לשבת בביתם לא יותר משבועיים עד לתחילת פרויקט חדש ולאחר מכן, סירבו לשוב לעבודה וחלקם אף החלו לעבוד אצל מעסיק אחר, תוך שימוש בהיתר העבודה שהנפיק להם.

3.
בבית הדין האזורי בחיפה התבררו, במאוחד, התביעות שהגיש כל אחד מהמשיבים נגד המבקש לתשלום פיצויי פיטורים, דמי הודעה מוקדמת, פדיון חופשה שנתית, דמי הבראה ודמי חגים.

בית הדין האזורי קיבל את תביעות המשיבים בעיקרן. בית הדין העדיף את גרסת המשיבים על פני גרסת עדי המבקש וקבע כי המבקש לא סיפק למשיבים עבודה ודרש מהם לשבת בביתם ללא שכר. עוד קבע בית הדין כי משסירבו המשיבים לשלם עבור היתרי הכניסה שלהם, פנה המבקש ללשכת התעסוקה ופעל לביטול ההיתרים. כפועל יוצא מקביעות אלה הגיע בית הדין למסקנה כי המבקש פיטר את המשיבים, ועל כן הם זכאים לתשלום פיצויי פיטורים ודמי הודעה מוקדמת.
בית הדין דחה את טענת המבקש לפיה המשיבים לא הוכיחו עבודה לפני ואחרי חג וקבע, בהסתמך על כרטיסי הנוכחות, כי היעדרויותיהם מהעבודה נבעו בשל סגר שהוטל בשטחים, או מפאת סידור העבודה בהתאם להנחיותיו של המבקש והפרויקטים השונים בהם עבדו המשיבים. כפועל יוצא מקביעות אלה פסק בית הדין כי המשיבים זכאים לתשלום דמי הבראה ודמי חגים. בהסתמך על תלושי שכרם של המשיבים והדיווחים ללשכת התעסוקה, קבע בית הדין כי השכר הקובע לחישוב זכויותיהם של המשיבים עמד על סך של 2,348.5 ₪ (לפי 15.25 ימי עבודה בממוצע בחודש
x
154 ₪ ליום) וכן כי היקף משרתם היה בשיעור של 65%.

תביעת המשיבים לפדיון חופשה שנתית נדחתה. בקשר לכך נקבע כי המשיבים לא השכילו להוכיח טענתם כי שכרם אינו השכר המצוי בתלושי השכר ואשר דווח ללשכת התעסוקה, וכי המבקש הפריש לטובת המשיבים ללשכת התעסוקה סכומים בגין חופשה שנתית בשיעור של 4%
כדין.
לאור התוצאה אליה הגיע, חייב בית הדין את המבקש לשלם לכל אחד מן המשיבים בנפרד שכר טרחת עו"ד והוצאות משפט בסך של 1,250 ₪.

הבקשה וטענות הצדדים:
4.
המבקש הגיש ערעור על פסק הדין ובמקביל הגיש לבית הדין האזורי בקשה לעיכוב ביצועו. בהחלטה מיום 31.12.12 דחה בית הדין האזורי את הבקשה ומכאן הבקשה לעיכוב ביצוע שבפני
.

5.
המבקש טוען כי אם תדחה הבקשה יהיה קשה להשיב המצב לקדמותו, שכן
מדובר בעובדים תושבי הרשות הפלשתינית, אשר אינם מתגוררים בארץ ואין להם כל נכסים בארץ. עוד מציין המבקש כי סיכוייו להיפרע מן המשיבים אם יתקבל הערעור קלושים, שכן מדובר בפועלים המשתכרים מעבודת בניין וגרים בשטחים ללא כתובת בארץ. בנסיבות אלה, כך נטען, הנזק שייגרם למבקש אם לא יעוכב ביצועו של פסק הדין ויזכה בערעור, גדול מהנזק הצפוי להיגרם למשיבים אם יעוכב פסק הדין והערעור יידחה.

המבקש מוסיף וטוען כי סיכויי הערעור להתקבל גבוהים. בקשר לכך נטען בין היתר בהודעת הערעור, כי פסק הדין ניתן בחוסר סמכות מפני שהיה מדובר בעובדים תושבי הרשות הפלשתינית אשר עבודתם בוצעה מחוץ לאזור שיפוטו של בית הדין האזורי. עוד נטען כי טעה בית הדין האזורי בכך שקיבל את גרסת המשיבים לפיה פוטרו מעבודתם. כן נטען כי טעה בית הדין בכך שפסק למשיבים דמי חגים ודמי הבראה באופן מלא, בהתעלם מהיקף משרתם.

6.
המשיבים מתנגדים לבקשה וטוענים כי הבקשה הוגשה ללא צירוף תצהיר, ומטעם זה בלבד דינה להידחות. לגופו של עניין טוענים המשיבים כי אין להסתפק בטענה כללית בעניין אי יכולתם להחזיר את הסכום הפסוק אם יתקבל הערעור בהיותם תושבי השטחים. בקשר לכך נטען כי מחקירתם של המשיבים בפני
בית הדין האזורי ובהתאם למסמכים משירות התעסוקה, עולה כי הם עובדים בחברות ישראליות ומקבלים משכורת כל חודש, ובנוסף מופרשים להם כספים דרך מדור התשלומים של שירות התעסוקה. בנסיבות אלה, כך לטענת המשיבים, על כספים אלה ניתן להטיל עיקול ובכך
להשיב את הסכום הפסוק ככל שיתקבל הערעור.
עוד נטען כי בא כוח המבקש הודיע לבא כוח המשיבים כי בשל המצב הכלכלי הקשה אליו נקלע המבקש הוא נכון לשלם מחצית מהסכום הפסוק. לטענת המשיבים, בנסיבות אלה יכול המבקש להבריח את נכסיו ובכך להתחמק מתשלום הסכום הפסוק. המשיבים מוסיפים וטוענים כי סיכויי הערעור קלושים, שכן פסק הדין מנומק ומבוסס כראוי ואין הצדקה להתערב בו. לחלופין, מתבקש בית הדין להורות למבקש להפקיד את מלוא הסכום הפסוק בחשבון נאמנות אצל בא כוחם, עד להכרעה בערעור.



הכרעה:
7.

הלכה פסוקה היא כי מי שזכה בדינו, זכאי לממש את פרי זכייתו באופן מיידי והגשת ערעור אינה מעכבת את מימוש פסק הדין. עיכוב ביצועו של

פסק דין
הוא בבחינת חריג לכלל, במיוחד כשמדובר בחיוב כספי. טעם מיוחד לעיכוב ביצוע מותנה, בדרך כלל, בהצטברות שני גורמים: האחד - הנזק היחסי שייגרם למבקש מאי היענות לבקשה גדול מן הנזק הצפוי למשיב אם יעוכב הביצוע; השני - סיכויי הערעור טובים[1]

. כאשר פסק הדין מטיל חיוב כספי על המבקש, הנטייה היא שלא לעכב את ביצוע הפסק אלא אם כן יוכח שהמבקש לא יוכל לגבות את כספו אם יזכה בערעור[2]

.

8.
לאחר בחינת טענות הצדדים וכלל החומר שבתיק, הגעתי לכלל מסקנה כי דין הבקשה להתקבל בחלקה, כך שיעוכב תשלום דמי חגים ודמי הבראה בגין משרה שמעל 65%, מנימוקים שיפורטו להלן.

העובדה שהמשיבים הם תושבי הרשות
הפלשתינית
, כשלעצמה, אינה מצדיקה עיכוב ביצוע פסק הדין, ויש לבחון בכל מקרה לגופו, הן את סיכויי הערעור והן אם קיים חשש שמבקש העיכוב לא יוכל לגבות את כספו אם יזכה בערעור. כמו כן, במסגרת כלל השיקולים, יש להביא בחשבון כי מדובר בזכויות מכוח חוקי המגן אשר הגיעו למשיבים במהלך תקופת עבודתם או בסיומה, וכי ככל שסיכויי הערעור אינם גבוהים אין הצדקה כי יעוכב תשלום זכויות אלה פרק זמן נוסף.

9.

בית הדין האזורי קבע, על רקע העדויות שהובאו בפני
ו, כי בסיום הפרויקט נדרשו המשיבים לשבת בביתם ללא שכר במשך חודשיים וכי המבקש לא סיפק להם עבודה ואף דרש מהם לשלם עבור היתרי הכניסה שלהם לישראל.
על רקע התשתית העובדתית שנפרשה בפני
ו, הגיע בית הדין האזורי למסקנה
כי המשיבים פוטרו מעבודתם
ולכן הם זכאים לפיצויי פיטורים ודמי הודעה מוקדמת. ערעור המבקש על קביעות אלה הוא, בעיקרו, עובדתי. משאלה פני הדברים, אין מקום -
בשלב זה - לשלול מן המשיבים את הסכומים שנפסקו לזכותם, בין היתר בגין זכויות סוציאליות המעוגנות במשפט העבודה המגן. בנוסף, סכום ההוצאות שהוטל על המבקש אינו חורג מן הסכומים המקובלים הנפסקים בבתי הדין לעבודה, ובנסיבות אלו אין מקום לעכב תשלומו.

10.
עם זאת, טענת המבקש בדבר חישוב דמי חגים ודמי הבראה ביחס להיקף משרת המשיבים ראויה להתברר בערעור גופו ולא ניתן לקבוע כי סיכויי הערעור משוללי יסוד. אומנם במהלך הדיון בבית הדין הוסכם בין הצדדים כי לא שולם כל תשלום עבור רכיבים אלה. אולם, בית הדין לא נתן דעתו להיקף משרתם של המשיבים (סעיף 27 לפסק הדין) ופסק לזכות המשיבים תשלום מלא. בנסיבות אלה יש לעכב ביצוע תשלום הרכיבים דמי חגים ודמי הבראה בלבד, וזאת בגין היקף משרה שמעל 65%. עיכוב הביצוע החלקי כאמור יעשה, בכפוף להפקדת הסכום המעוכב בערכו כיום, בקופת בית דין זה תוך 14 ימים ממועד המצאת ההחלטה למבקש. למען הסר ספק, 65% מדמי החגים ומדמי ההבראה שנפסקו ישולמו
למשיבים.

11.
סוף דבר: הבקשה מתקבלת בחלקה, כאמור בסעיף 10 לעיל, כך שמעוכב תשלום 35% מדמי החגים ומדמי ההבראה, בכפוף להפקדת הסכום המעוכב בערכו כיום בקופת בית דין זה, בתוך 14 יום ממועד המצאת החלטה זו למבקש. ככל שלא יופקד הסכום כאמור, לא יהיה תוקף לעיכוב הביצוע. הוצאות הבקשה יובאו בחשבון במסגרת פסיקת ההוצאות בערעור.

ניתנה היום,
ג' אדר תשע"ג (13 פברואר 2013) בהעדר הצדדים ותישלח אליהם.




[1]


רע"א 6480/00 עיריית תל-אביב-יפו ואח'
נ' בצלאל אהובה ואח'
(2000); י' זוסמן, סדרי הדין האזרחי (מהדורה שביעית 1995) עמ' 859 ואילך והאסמכתאות שם;
ע"ע (ארצי) 44025-02-12 פרידמן חכשורי חברה להנדסה ולבנין בע"מ – מוחמט סווחטורק, (14.6.12).
[2]

ע"א 9296/03 עזרא אהרוני נ' יוסף מנשה ואח'
, פ"ד נח (2)
301 (2003); ע"ע (ארצי) 15929-07-12 דחן בע"מ –

peter ebuka
ואח'
,
(1.8.12).









עע בית הדין הארצי לעבודה 31050-11/12 אגבאריה ת'אבת מוחמד נ' יוסף מחמוד גאנם, זיאד עבד אללטיף כילאני, אניס אניס דואהרי ואח' (פורסם ב-ֽ 13/02/2013)