פסקי דין על יעקב בן שלמה עזריאל | פסקי דין על ארז בן יעקב עזריאל |

37081-03/12 פ     13/02/2013




פ 37081-03/12 מדינת ישראל נ' יעקב בן שלמה עזריאל, ארז בן יעקב עזריאל




לך






בית המשפט המחוזי בנצרת

ת"פ 37081-03-12 מדינת ישראל
נ' עזריאל(עציר) ואח'



13 פברואר 2013








בפני
כב' השופט שאהר אטרש


המאשימה
מדינת ישראל


נגד

הנאשמים
1.
יעקב בן שלמה עזריאל
ת.ז. 054735030 (עציר)
2.
ארז בן יעקב עזריאל
ת.ז. 30291791 (עציר)

<#2#>
נוכחים:
בשם המאשימה: עו"ד מייסא זועבי


בשם נאשם 1: עו"ד עופר סבו
מטעם הסנגוריה

בשם נאשם 2: עו"ד שלומי טדרי
מטעם הסנגוריה

הנאשמים הובאו באמצעות הליווי

<#3#>
גזר דין

1.
הנאשמים הורשעו לאחר שמיעת ראיות בביצוע העבירות שלהלן:
א.
ניסיון שוד, עבירה לפי סעיף 402(ב) בצירוף סעיפים 25 ו-29 לחוק העונשין, התשל"ז – 1977 (להלן: "חוק העונשין").
ב.

תקיפה במטרה לבצע פשע ולהתנגד ללכידה כדין בנסיבות מחמירות, עבירה לפי סעיף 381(א)(1) + (3) בצירוף סעיף 29 לחוק העונשין.
ג.
קשירת קשר לביצוע פשע, עבירה לפי סעיף 499(א)(1) לחוק העונשין.
ד.

איומים, עבירה לפי סעיף 192 לחוק העונשין.
ה.
החזקת סכין שלא למטרה כשרה, עבירה לפי סעיף 186 בצירוף סעיף 29 לחוק העונשין.

נאשם 2 אף הורשע בביצוע עבירה של הפרעה לשוטר במילוי תפקידו, עבירה לפי סעיף 275 לחוק העונשין.

2.
עובדות כתב האישום פורטו בהרחבה בהכרעת הדין, אך לצורך גזר הדין אציין, כי הנאשמים קשרו קשר לשדוד את חנותו של יהודה דורפמן (להלן: "המתלונן") ולשם כך הצטיידו מבעוד מועד בסכין, כובעי גרב, גרביים ומשקפי שמש. באותה עת שהו בחנות לקוח (להלן: "הרב עייאש") ועובד (להלן: "אליהו מוזס"). נאשם 1 נכנס לחנות והניף סכין אל מול פני המתלונן במטרה להפחידו כדי לגנוב כספים ממנו בעוד שנאשם 2 נותר לעמוד מחוץ לחנות. המתלונן נבהל וברח מהחנות משהבין, כי הנאשמים באו לשדוד אותו. נאשם 2 ניסה לרדוף אחריו ולהשיגו אך ללא הצלחה. במקביל, ניסה הרב עייאש למנוע מנאשם 1 לממש את תוכניתו ולהשתלט עליו אך נאשם 1 תקף אותו, הפיל את משקפיו ארצה וגרם לו לשריטה באפו.

לאחר מכן, שב נאשם 2 לחנות; הנאשמים חיטטו באחת ממגירות המסמכים שבחנות במטרה לגנוב ממנה כסף אולם משלא מצאו את מבוקשם עזבו את החנות. נאשם 1 הניף סכין לעברו של אדם נוסף (להלן: "שילוח") ששאל אותו למעשיו והגיע לחנות בעקבות צעקותיו של המתלונן. הנאשמים יצאו מהחנות והחלו לברוח כששילוח בעקבותיהם ומנסה לעכבם עד להגעת השוטרים. במהלך ניסיון הבריחה, תקפו הנאשמים את שילוח ועוברי אורח נוספים שניסו לעכבם. בין היתר תקף נאשם 2 את שילוח במכות רבות לפניו, לצווארו ולראשו ואילו נאשם 1 איים על עוברי האורח עם הסכין שהייתה ברשותו. עת הגיעו השוטרים למקום האירוע, התנגד נאשם 2 למעצרו ודחף את השוטר שניסה לאזוק אותו.

טיעוני המאשימה

3.
הנאשמים בחרו לנהל משפטם עד תום ולא חסכו מזמנם של בית המשפט, התביעה והעדים; אין בכך כדי להחמיר עם הנאשמים אולם, הם אינם זכאים להקלה לה זכאים מי שהודו, לקחו אחריות וחסכו זמן ומשאבים.

4.
ב"כ המאשימה עמד על תכליתו של תיקון 113 לחוק העונשין בהדגישו, כי התיקון העניק לעקרון ההלימה את הבכורה בין יתר שיקולי הענישה בעת גזירת הדין.

5.
באשר לערך החברתי שנפגע מביצוע העבירות ומידת הפגיעה בו, טוען ב"כ המאשימה, כי הערכים החברתיים המוגנים בעבירות בהן הורשעו הנאשמים הם זכותו של אדם לשלמות גופו ולשמירה על רכושו.

6.
העונש בגין עבירת הניסיון זהה לעונש המוטל בגין ביצוע העבירה המושלמת, כאמור בסעיף 34ד' לחוק העונשין.

7.
באשר לנסיבות הקשורות בביצוע העבירה, טוען ב"כ המאשימה, כי קדם לביצוע העבירה תכנון מוקדם המתבטא בהצטיידותם של הנאשמים בסכין, כובעי גרב ומשקפי שמש.
8.
באשר לחלקם היחסי של הנאשמים בביצוע העבירה, טוען ב"כ המאשימה, כי העבירה בוצעה על ידי שני הנאשמים יחדיו והם אחראים באופן מלא לתוצאותיה. נאשם 1 אחז סכין עת התרחש ניסיון השוד, ולכן חלקו היחסי בביצוע העבירה גבוה במעט מחלקו של נאשם 2.

9.
הנזק שהיה צפוי ממעשיהם של הנאשמים הנו חמור וזאת הן מהבחינה הרכושית והן מבחינת הפגיעות האפשרויות בגוף, לוּ העימותים עם הנאשמים היו מסלימים.

10.
באשר לנסיבות שהביאו את הנאשמים לבצע את העבירה, טוען ב"כ המאשימה, כי אין שום עילה שתצדיק את התנהגותם. הנאשמים הבינו היטב את הפסול במעשיהם; לא הובאה ראיה כלשהיא שתוכיח, כי לא היה ביכולתם של הנאשמים להבין את אשר עשו.

התכנון המוקדם והצטיידותם של הנאשמים בחפצים שונים מלמדים על שליטתם במעשיהם ועל יכולתם להימנע ממעשיהם.

11.

ב"כ המאשימה הפנה לפסיקה אשר דומה באופן מהותי, כך לטענתו, לנסיבות המקרה עסקינן.

12.
ב"כ המאשימה סבור, כי מתחם העונש ההולם לעבירות בהן הורשעו הנאשמים, ביצוע ניסיון שוד בצוותא בנסיבות מחמירות תוך שימוש בסכין,
נע בין 3 ל-6 שנות מאסר בפועל בצירוף עונשים נלווים.

13.
מתחם העונש ההולם
לאירוע כולו, בהתחשב בחומרת מעשיהם של הנאשמים, באלימות שהפעילו, בסכנה נוכח מעשיהם, בתכנון המוקדם ובסיכון המובנה של שימוש בסכין, נע בין 4 ל-7 שנות מאסר בפועל בצירוף עונשים נלווים.

14.
למרות שמידת אשמתו של נאשם 1 גבוהה יותר מזו של נאשם 2, נוכח פערי הכוחות ביניהם ואחיזת הסכין בידי נאשם 1, אין לקבוע מתחם ענישה שונה לכל אחד משהורשע נאשם 2 בעבירה של הפרעה לשוטר במילוי תפקידו.

15.
באשר לנסיבות שאינן קשורות בביצוע העבירה ביחס לנאשם 1,
טוען ב"כ המאשימה, כי
לחובת נאשם 1 עבר פלילי עשיר, כפי שעולה מגיליון רישומו הפלילי. נאשם 1 לא נטל אחריות בגין מעשיו, נמנע מלשתף פעולה עם רשויות החוק, שיקר וסיפק גרסת בדים במשטרה.
16.
ב"כ המאשימה סבור, כי שיקול הרתעת הרבים הנו שיקול מרכזי וחשוב מאחר ועסקינן בעבירות אלימות שתוצאותיהן עלולות להיות הרות אסון. על כן, יש לקבוע את העונש הראוי בתוך מתחם הענישה ההולם.

17.
העובדה, כי נאשם 1 ביצע את העבירות המיוחסות לו פחות משנתיים לאחר ששוחרר
ממאסרו האחרון מלמדת על כך, כי יש להשית עליו מאסר בהתאם לקצה העליון של
מתחם הענישה ההולם.

18.
נגד נאשם 1 תלוי ועומד מאסר על תנאי בן חמישה חודשים שהוטל עליו במסגרת ת"פ (שלום - צפת) 18893-07-09; מאסר זה הנו בר הפעלה. נאשם 1 ביצע את העבירות בהן הורשע חרף המאסר שריחף מעל ראש ובכך הוכיח, כי אין עליו מורא הדין. לאור הוראת סעיף 58 לחוק העונשין, יש להפעיל את המאסר המותנה במצטבר לעונש שיוטל עליו. אין כל נסיבה המצדיקה חפיפה של העונש המותנה כולו או מקצתו.

19.
באשר לנסיבות שאינן קשורות בביצוע העבירה ביחס לנאשם 2
, טוען ב"כ המאשימה, כי על אף שלחובת נאשם 2 עבר פלילי שאינו מכביד, שעניינו עבירות צבאיות בגין היעדרותו מהשירות, הרי שנאשם 2 נשא מאסרים של ממש בגין עבירות אלה ומאז לא היטיב את דרכיו; נאשם 2 לא נטל אחריות בגין מעשיו, נמנע מלשתף פעולה עם רשויות החוק, שיקר במשטרה ובחר למלא פיו מים בבית המשפט.

20.
בהתחשב בחומרת העבירות שביצעו הנאשם, בערכים החברתיים המוגנים בעבירות, בנזק שעלול היה להיגרם ובנזק שנגרם כתוצאה ממעשים ובצורך להרתיע את הרבים, על רקע נתוניהם האישיים של הנאשמים, מבקש ב"כ המאשימה, לגזור על נאשם 1 עונש הנמצא ברף העליון של מתחם הענישה ההולם אשר נע בין 4 ל-7 שנות מאסר תוך הפעלת המאסר המותנה במצטבר, ולגזור על נאשם 2 עונש הנמצא ברף התחתון (אך לא בקצהו) של מתחם העונש ההולם. בנוסף מבקש ב"כ המאשימה, לגזור על הנאשמים מאסרים מותנים בגין כל עבירת אלימות, קנס ופיצוי לנפגעים השונים.

טיעוני ב"כ נאשם 1

21.
ב"כ נאשם 1 מבקש שלא לזקוף לחובת נאשם 1 את העובדה, כי ניהל את תיקו עד תום.

22.
ניסיון השוד שביצעו הנאשמים נמצא ברף התחתון ביותר של העבירות מסוג זה.

23.
ב"כ נאשם 1 חולק על מתחם הענישה הנטען על ידי ב"כ המאשימה; לטענתו, הענישה הנוהגת בעבירת ניסיון השוד נעה מעבודות שירות ועד מאסר בפועל למשך שנתיים. מתחם ענישה זה דומה למתחם הענישה בעבירה של ניסיון תקיפה לשם גניבה.

24.
במקרה דנן לא נגנב דבר ולא נגרמה כל חבלה למי מהמעורבים באירוע.

25.
נגד נאשם 1 תלוי ועומד מאסר מותנה בר הפעלה למשך 5 חודשים; התנאי הוא שלא יעבור עבירת איומים במשך 3 שנים. עבירת האיומים היא חלק מעבירת השוד, על כן שגתה המאשימה עת בחרה לייחס לנאשם 1 עבירת איומים נפרדת. לאור זאת סבור ב"כ נאשם 1, כי יש להפעיל את המאסר המותנה בחופף לכל עונש שיוטל על נאשם 1.

26.
ב"כ נאשם 1 עמד על נסיבותיו האישיות של נאשם 1 בציינו, כי מדובר בנאשם בן 55, נשוי ואב לארבעה ילדים; מתחילת חייו חווה סבל רב אשר התבטא בין היתר במחלות שונות כגון: אולקוס, בעיות בכבד וצהבת

c
. לראיה הגיש ב"כ נאשם 1 תעודה רפואית ממנה עולה, כי לפני שנה עבר נאשם 1 ניתוח קשה בגבו. בנוסף הוגשו שתי תעודות רפואיות שהיו בתיק החקירה, המלמדות על מצבו הרפואי של נאשם 1 יום לאחר האירוע נשוא כתב האישום.

27.

ב"כ נאשם 1 מבקש להסתפק בתקופת מעצרו של נאשם 1, זאת בשים לב לרף הענישה לו הוא טוען ולנסיבותיו האישיות של נאשם 1.

טיעוני ב"כ נאשם 2

28.
לטענת ב"כ נאשם 2, ב"כ המאשימה סתר את עצמו עת טען תחילה, כי העונש ההולם נע בין 3 ל-6 שנות מאסר, אולם בהמשך טיעוניו הוסיף, כי העונש ההולם נע בין 4 ל-7 שנות מאסר.

29.
ב"כ נאשם 2 סבור, כי מתחם הענישה הנטען על ידי ב"כ המאשימה אינו הולם לנסיבות המקרה דנן.

30.
לטענת ב"כ נאשם 2, העונש שמטיל בית המשפט על נאשם צריך להלום את חומרת המעשה, נסיבותיו האישיות ומידת אשמתו בעבירה. מידת אשמתם של הנאשמים בעבירה אינה זהה, גילם שונה, עברם הפלילי שונה וביניהם פערי כוחות נוכח העובדה שמדובר באב ובנו. בנוסף, נאשם 2 אינו הרוח החיה מאחורי המעשים ולכן מידת אשמתו קטנה יותר; משכך, יש לקבוע מתחם ענישה הולם לכל אחד מהנאשמים.

31.
ביחס לנסיבות ביצוע העבירה, טוען ב"כ נאשם 2, כי נאשם זה לא אחז בידיו סכין, לא תקף אף אדם ומידת שליטתו באירוע קטנה. לטענתו אין להתעלם מכך שמדובר בניסיון שוד שלא צלח, ובנסיבות המקרה עבירת ניסיון השוד שביצעו הנאשמים נושקת לעבירה של תקיפה לשם גניבה.

32.
ביחס לנסיבות שאינן קשורות בביצוע העבירה, טוען ב"כ נאשם 2, כי נאשם זה היה בן 22 בעת ביצוע העבירה, רווק, משפחת מוצאו מונה זוג הורים וארבעה ילדים, סיים 10 שנות לימוד, התגייס לצה"ל, השתחרר עקב העדר התאמה. מגיליון רישומו הפלילי עולה, כי העבירות שבעברו נוגעות לשירותו הצבאי.

33.
לטענת ב"כ נאשם 2, הפסיקה שעליה מסתמך ב"כ המאשימה נוגעת בעיקר לעבירות שוד ולעבירות נלוות.

34.
ב"כ נאשם 2 סבור, כי מתחם הענישה ההולם, בהתחשב במידת אשמתו של נאשם 2, נסיבותיו האישיות ומכלול הנסיבות נע בין 4 חודשי עבודות שירות ל-15 חודשי מאסר בפועל. בנסיבות העניין, מבקש ב"כ נאשם 2 להסתפק בתקופת מעצרו של נאשם 2.

דברי הנאשמים

35.

נאשם 1 מסר, כי בחר לנהל את המשפט עד תום היות וסבר, כי הוא ובנו חפים מפשע; לדבריו, משהוא ובנו נמצאו אשמים הם מכבדים את הכרעת הדין ומבקשים את רחמי בית המשפט.

36.
נאשם 2 ביקש להקל בעונשו והבטיח לא לחזור על מעשים דומים בעתיד. לדבריו, ברצונו לעבוד ולסייע לאמו אשר מתגוררת כעת בגפה.



דיון והכרעה

37.
הנאשמים חטאו בביצוע מעשים חמורים; הם קשרו ביניהם קשר וניסו לשדוד את חנות המתלונן בהיותם בצוותא ותוך שימוש בסכין, תקפו את הרב עייאש, את שילוח ועוברי אורח במטרה לבצע פשע ולמנוע לכידתם ואיימו עליהם. נאשם 2 אף הפריע לשוטר במהלך מילוי תפקידו.

קביעת מתחם העונש ההולם

38.
לאור מועד מתן הכרעת הדין (ביום 20.12.12) חל תיקון 113 לחוק העונשין שעניינו הבניית שיקול הדעת השיפוטי בענישה. על-פי סעיף 40א' לחוק העונשין,
מטרתו של התיקון לקבוע את העקרונות והשיקולים המנחים בענישה, המשקל שיש לתת להם והיחס ביניהם, כדי שבית המפשט יקבע את העונש המתאים לנאשם בנסיבות העבירה.

39.
על-פי סעיף 40ב' לחוק העונשין, העיקרון המנחה בענישה הוא עקרון ההלימה, קרי קיומו של יחס הולם בין חומרת מעשה העבירה בנסיבותיו ומידת אשמו של הנאשם ובין סוג ומידת העונש המוטל עליו.

40.
על בית המשפט לקבוע מתחם עונש הולם למעשה העבירה שביצע הנאשם בהתאם לעקרון המנחה (כאמור בסעיף 40ג(א) לחוק העונשין). לצורך קביעה זו, על בית המשפט להתחשב בארבעה שיקולים: הערך החברתי שנפגע מביצוע העבירה, מידת הפגיעה בערך החברתי, מדיניות הענישה הנהוגה ונסיבות הקשורות בביצוע העבירה כמפורט בסעיף 40ט' לחוק העונשין. על-פי סעיף 40יב לחוק העונשין, בית המשפט רשאי לשקול נסיבות נוספות הקשורות בביצוע העבירה לשם קביעת מתחם העונש ההולם.

41.
אעמוד להלן על ארבעת השיקולים העיקריים לצורך קביעת מתחם העונש ההולם לאירוע כולו וזאת מאחר ושני הנאשמים הורשעו במספר עבירות המהוות אירוע אחד (סעיף 40יג(א) לחוק העונשין).




א. הערך החברתי שנפגע מביצוע העבירה

42.
הערכים החברתיים שנפגעים מביצוע עבירת שוד הנם קניינו של אדם, בריאותו ושלמות גופו. אמנם במקרה דנן לא צלח ניסיון השוד של הנאשמים אולם מעשיהם פגעו באותם ערכים חברתיים; המחוקק העניק לערכים אלה מעמד מיוחד בחוק יסוד: כבוד האדם וחירותו, אשר תכליתו הגנה על שלום גופו של האדם וקניינו.


ב. מידת הפגיעה בערך החברתי

43.
מידת הפגיעה בערכים החברתיים המוגנים במקרה דנן אינה קשה במיוחד. קניינו של המתלונן לא נפגע (פיזית) ודבר לא נלקח מחנותו, אם כי נפגעה פרטיותו ותחושת ביטחונו האישי. הנאשמים תקפו את הרב עייאש, את שילוח ועוברי אורח נוספים ובכך פגעו בשלמות גופם ובביטחונם האישי.

ג. מדיניות הענישה הנהוגה

44.
מן הראוי להדגיש תחילה, כי קשת הענישה רחבה היא וניתן למצוא פסיקה רלוונטית בה הוטלו עונשים שונים; על כך אמר כב' השופט רובינשטיין בע"פ 2163/05
אלייב נ' מדינת ישראל

(ניתן ביום 12.12.05):

"אין לכחד כי קשת הענישה רחבה היא וכמעט אין לך תחום שלא תמצא בו עונשים חמורים יותר וקלים יותר על פי הזמן והמקום. השאיפה לאחידות הענישה היא עקרונית, אך אינה יכולה להיות מושגת כעניין מתמטי במציאות האנושית".

45.
לצורך קביעת מתחם העונש ההולם, יובאו להלן מספר פסקי דין המשקפים את מדיניות הענישה הנוהגת בעבירת ניסיון השוד. ער אני לכך, כי הנאשמים הורשעו במספר עבירות, אולם עבירת ניסיון השוד היא המרכזית שבהן, המשקפת את ליבת האירוע כולו, ובה ראוי להתמקד.

א.
בת"פ (מחוזי ת"א) 1494-07-11 מדינת ישראל
נ' מוהנא- הורשע הנאשם על פי הודאתו בעבירות של קשירת קשר לביצוע פשע וניסיון שוד בנסיבות מחמירות, לפי סעיף 403 סיפא בנסיבות 402(ב) לחוק העונשין. הנאשם ואחר הצטיידו בכובעים, בגז מדמיע, בלום ברזל ומקל הליכה ובשעת בוקר מוקדמת נכנסו למשרדו של המתלונן שממוקם מעל למסעדה. כאשר הגיע המתלונן למסעדה, הוציא את כספי הפדיון מהכספת ועלה למשרדו לספור את הכסף, התנפלו עליו הנאשם וחברו במשרד, התיזו על פניו גז מדמיע ותקפו אותו באמצעות כלי התקיפה שבידיהם. המתלונן נאבק בהם והם נמלטו בלא שהצליחו ליטול עמם את הכסף. בשל מצבו הרפואי הקשה של הנאשם הושג בין הצדדים הסדר טיעון והוסכם, כי יוטל על הנאשם עונש של שישה חודשי מאסר בפועל ומאסר על תנאי. בית המשפט גזר על הנאשם שישה חודשי מאסר בפועל בצירוף עונשים נלווים.

ב.
בע"פ 1825/12 שמעון נ' מדינת ישראל
(25.07.12) – אישר בית המשפט העליון את גזר דינו של בית המשפט המחוזי בבאר שבע, אשר גזר על המערער 12 חודשי מאסר בפועל, מאסר על תנאי ופיצוי למתלונן. המערער הורשע על פי הודאתו במסגרת הסדר טיעון בעבירות של קשירת קשר לפשע וניסיון שוד. לפי המתואר בכתב האישום, קשר המערער קשר עם אחר לשדוד חנות בתחנת דלק באזור תעשייה. השניים הצטיידו בסכין, בגדים כהים ומסכת סקי לכיסוי הפנים. המערער והאחר הגיעו לחנות אשר הייתה
סגורה אותה עת ומאוישת על ידי המתלונן שהיה חמוש באקדח. המערער והאחר שברו את הזכוכית של החנות והמערער נכנס כשהוא אוחז בסכין מול המתלונן בכוונה לשדוד אותו, בעוד האחר ממתין מחוץ לחנות. המתלונן בתגובה ירה לעבר המערער והאחר מספר כדורים מאקדחו, אחד הכדורים שפשף את זרועו של המערער. בשל הירי, ברחו המערער והאחר מהמקום. יצוין, כי למערער מלאו 18 ושלושה ימים בעת ביצע את העבירה ולחובתו עבר פלילי מכביד. בית המשפט העליון ציין, כי בגין המעשים שביצע המערער ושותפו יש להטיל עונשים חומרים יותר משהוטלו עליהם.

ג.
בע"פ 3568/10 פאעור נ' מדינת ישראל
(ניתן ביום 26.10.10)- אישר בית המשפט העליון את גזר דינו של בית המשפט המחוזי בתל-אביב יפו, אשר גזר על המערער 18 חודשי מאסר בפועל והפעיל מאסר מותנה בן 12 חודשים,
מחציתו בחופף ומחציתו במצטבר. המערער ונאשם נוסף הורשעו בעבירה של ניסיון לביצוע שוד בנסיבות מחמירות לפי סעיפים 403 סיפא ו-402(ב) לחוק העונשין. המערער והאחר ניסו לשדוד מהמתלונן את מכשיר הטלפון הנייד, זאת עשו תוך שהאחר מגדף את המתלונן ותוך שהם מכים את המתלונן באגרופים ובועטים בו. כתוצאה מהתקיפה נגרמו למתלונן חבלות, שטפי דם והוא התקשה בפתיחת פיו. אמנם האחר היה דומיננטי מבין השניים אך משנטל המערער חלק פעיל בתקיפה אין הבחנה של ממש בין השניים. עברו של האחר היה נקי ואילו עברו של המערער כלל בחובו הרשעות קודמות. הרשעתו האחרונה הייתה בגין תקיפה בנסיבות מחמירות כשנה וארבעה חודשים עובר לאירוע נשוא כתב האישום. על האחר נגזרו 18 חודשי מאסר בפועל בצירוף עונשים נלווים.

ד.
בע"פ 7566/10 קאסם נ' מדינת ישראל
(ניתן ביום 23.11.11) - אישר בית המשפט העליון את גזר דינו של בית המשפט המחוזי בתל-אביב יפו, אשר גזר על המערער 34 חודשי מאסר בפועל ו-12 חודשי מאסר על תנאי. המערער נכנס כשהוא רעול פנים ומזוין בסכין לקיוסק בדרום תל-אביב. עם היכנסו, הפנה המערער סכין שאחז בידו כלפי המוכר וצעק "זה שוד", ופנה לעבר קופת הקיוסק כדי לפתחה. למשמע הדברים, אחז המוכר באלה והלם באמצעותה בראש המערער, אשר החל להתקדם לעבר המוכר תוך שהוא מאיים לפגוע בו בדקירות סכין. בעקבות זאת נמלט המוכר מחוץ לקיוסק. המערער עקר את הקופה שהכילה כ-4,000 ₪ ממקומה ונשאה עמו לרחוב. עם צאת המערער מהקיוסק הכה המוכר בשנית במערער ובהמשך שמט המערער את הקופה והחל במרדף אחרי המוכר במטרה לפגוע בו. המערער הודה במיוחס לו ובעקבות זאת הורשע בעבירה של ניסיון שוד בנסיבות מחמירות, לפי סעיף 402(ב) בצירוף סעיף 25 לחוק העונשין. המערער והמדינה הגיעו להסדר טיעון שאושר על ידי בית המשפט המחוזי. יצוין, כי למערער עבר פלילי ובמועד ביצוע העבירה היה תלוי ועומד נגדו מאסר על תנאי בן 12 חודשים. בית המשפט העליון ציין, כי נראה שהעונש נוטה לקולא ואינו מצדיק התערבות.

ה.
בע"פ 8548/10 קובטי נ' מדינת ישראל
(ניתן ביום 04.07.11)-
אישר בית המשפט העליון את גזר דינו של בית המשפט המחוזי בתל-אביב יפו, אשר גזר על המערער 45 חודשי מאסר בצירוף עונשים נלווים. המערער הגיע עם אחר אל דירתה של המתלוננת וצלצלו בדלת הכניסה. לאחר שהמתלוננת פתחה את הדלת הם הדפו אותה ונכנסו לדירה. הם לפתו את ידיה והאחר השכיב אותה על הרצפה, כבל את ידיה וחסם את פיה בעזרת סרט דביק. בעודה שוכבת על הרצפה, חבטו המערער והאחר בפני
ה, בישבנה ובגבה ושאלו אותה היכן נמצאת הכספת בבית. היא הובילה אותם אל הכספת אולם הם לא הצליחו לפתחה. תוך כדי הניסיונות לפתיחת הכספת, המשיכו השניים לחבוט במתלוננת ואף איימו עליה, כי יהרגו אותה. לאחר ששמעו דפיקות בדלת הכניסה הם ברחו מבלי לשדוד דבר. כתוצאה ממעשיהם נגרמו למתלוננת חבלות בפני
ה, באפה וברגלה השמאלית. המערער הודה בהסדר טיעון בעבירה המיוחסת לו. יצוין כי למערער עבר נקי.

46.
עיינתי ב"טבלת הענישה" שהוגשה על ידי ב"כ המאשימה. לרוב מדובר במקרים חמורים יותר בהם הורשעו נאשמים במספר הוראות חיקוק חמורות יותר. המקרה היחיד אליו הפנה ב"כ המאשימה אשר דומה במהותו למקרה דנן הוא ת"פ (מחוזי – נצרת) 55564-11-11 מדינת ישראל
נ' סימני (להלן: "עניין סימני") אשר ניתן ביום 12.09.12 על ידי מותב זה. סימני הורשע בניסיון שוד וקשירת קשר לביצוע פשע במסגרת הסדר טיעון שכלל הסכמה למאסר בפועל למשך 30 חודשים וטיעון פתוח לגבי הפעלת מאסר על תנאי בן 3 חודשים; בסופו של יום נגזרו על סימני 33 חודשי מאסר בפועל.

עניינו של סימני אכן נמצא בתוך מתחם העונש ההולם שקבעתי, אולם, מבחינה עובדתית קיים שוני מסוים בין שני המקרים. מחד גיסא סימני הצמיד סכין לגרונו של המתלונן ואילו נאשם 1 הניפה לעבר המתלונן ושילוח. מאידך גיסא הנאשמים תקפו את הרב עייאש ואת שילוח ועוברי אורח נוספים שניסו לעכבם. בנוסף נסיבותיו האישיות של כל נאשם שונות הן. סימני לא הביע צער וחרטה על מעשיו ומתסקיר שירות המבחן שהוגש בעניינו עלה, כי קיימת סבירות גבוהה להישנות מקרים דומים בעתיד. על כן, קשה מאוד להקיש מעניינו של סימני לענייננו אנו.

47.

באשר לפסיקה שהוגשה מטעם ב"כ נאשם 2, אציין כי בת"פ (מחוזי-חי') 26016-02-12 מדינת ישראל
נ' דהן - מדובר על נאשם שהנו נכה צה"ל, אדם נורמטיבי שנקלע למצוקה כלכלית קשה מאוד אשר בעטייה הדרדר ומעד באופן חד פעמי. השופט שפירא מדגיש לאורך גזר דינו את ייחודיות המקרה ואת הצורך בהמשך פיקוח על הנאשם אשר יהווה חלק מאמצעי הענישה. משכך ברי, כי לא ניתן להקיש מגזר דין זה לענייננו. בת"פ (מחוזי – חי') 45010-05-12 מדינת ישראל
נ' נסיראת – גובש הסדר טיעון עקב קשיים ראייתיים שהתעוררו במהלך שמיעת הראיות ובעיקר עקב אובדן ראייה מהותית מתיק החקירה. בת"פ (מחוזי- מרכז) 40693-12-11 מדינת ישראל
נ' לוי – דובר על ניסיון שוד של מכונית על ידי נאשם שעברו נקי. נוכח כך סבורני, כי הפסיקה שהציג ב"כ נאשם 2 אינה משקפת את מדיניות הענישה הנוהגת בעבירות ניסיון השוד כבענייננו.


ד. נסיבות הקשורות בביצוע העבירות – סעיף 40ט' לחוק העונשין

48.
הנאשמים קשרו קשר לשדוד את חנות המתלונן והצטיידו עובר לביצוע העבירה בסכין, כובעי גרב, גרביים ומשקפי שמש ומשכך אין המדובר באירוע אקראי ופתאומי. התכנון שקדם לביצוע העבירה משפיע על חומרת המעשה, שעה שהנאשמים כלכלו צעדיהם בקפידה טרם לכן.

49.
הנזק שהיה צפוי להיגרם מביצוע העבירה הוא רב. אין צורך להכביר מילים על שעלול היה לקרות אילו היה האירוע מתפתח אחרת. נאשם 1 אחז בידו סכין במהלך האירוע, הניפה אל מול פני המתלונן ובהמשך לעבר שילוח; הוא תקף את הרב עייאש הפיל את משקפיו וגרם לשריטה באפו; הנאשמים תקפו את שילוח ועוברי אורח שניסו לעכבם ונאשם 2 תקף את שילוח במכות רבות לפניו, לצווארו ולראשו ודחף שוטר שניסה לאזוק אותו. אמנם תוצאות הפגיעה ברב עייאש ובשילוח אינן כה חמורות; למתלונן לא נגרם כל נזק פיזי ודבר לא נגנב מחנותו. יחד עם זאת, כפי ששמעתי והתרשמתי מהמתלונן ומהרב עייאש, מעשה ניסיון השוד הותיר בהם פחד רב. אין להתעלם מן הפחד והמצוקה של נפגעי העבירה הנלווים, מטבע הדברים, למעשי אלימות מעין אלה, שהפכו לתופעה רווחת. המתלונן עובד למחייתו בחנותו בשעות הבוקר ובשעות הערב. מידת הפגיעה בתחושת ביטחונו ושלוותו הנה גבוהה. התופעה של שוד אזרחים תמימים בצהרי היום היא מן התופעות הקשות שהפכו נפוצות במקומותינו והן "מחייבות ענישה מחמירה שתבטיח עקירת דפוס התנהגות זה, הפוגע בביטחון האישי של הציבור (ראו: ע"פ 4204/07 סוויסה נגד מדינת ישראל
, ניתן ביום 23.10.08).

50.
הסיבות אשר הביאו את הנאשמים לבצע את עבירת ניסיון השוד הן בצע כסף גרידא. עבירות השוד לרוב מבוצעות משום בצע כסף ועל מנת להפיק רווח כלכלי מהיר.

51.
נאשם 1 היה הדומיננטי מבין שני הנאשמים ושלט באירוע. נאשם 1 היה הראשון שנכנס לחנות כשסכין בידו בזמן שנאשם 2 המתין בפתח החנות. יחד עם זאת, נאשם 2 נטל חלק פעיל בניסיון השוד עת שב לחנות, לאחר שרדף אחרי המתלונן, וחיטט יחד עם נאשם 1 באחת ממגירות המסמכים שבחנות במטרה לגנוב ממנה כסף. בנוסף, במהלך הבריחה, תקף נאשם 2 את שילוח ולאחר תקף שוטר והתנגד ללכידתו.

52.
בשים לב לעקרון המנחה (עקרון ההלימה) ובהתחשב בערך החברתי שנפגע מביצוע העבירות במקרה דנן, מידת הפגיעה בו, מדיניות הענישה הנהוגה והנסיבות הקשורות בביצוע העבירות כמפורט לעיל, אני קובע, כי מתחם העונש ההולם לאירוע כולו נע בין 12 חודשי מאסר בפועל ל-45 חודשי מאסר בפועל. ער אני לכך, כי נאשם 2 הורשע בהוראת חיקוק נוספת, הפרעה לשוטר במילוי תפקידו. התנגדותו של נאשם 2 למעצרו ודחיפת השוטר שניסה לאזוק אותו מהווה נדבך נוסף במעשיו של נאשם זה אשר נטל חלק פעיל בביצוע ניסיון השוד; חרף זאת, המתחם הנ"ל הולם גם למעשיו משעסקינן בעבירות המהוות אירוע אחד.

נסיבות שאינן קשורות בביצוע העבירה – נסיבות אישיות

53.
בהתאם לאמור בסעיף 40ג(ב) לחוק העונשין על בית המשפט לגזור את העונש המתאים לנאשם בתוך מתחם העונש ההולם, בהתחשב בנסיבות שאינן קשורות בביצוע העבירות כאמור בסעיף 40יא.

54.
בגזירת העונש המתאים בגין מעשיו של נאשם 1
, יש להביא במניין השיקולים לחומרה את עברו הפלילי המכביד. מעיון בגיליון רישומו הפלילי עולה, כי הוא הורשע בעבירות איומים, אלימות, היזק לרכוש במזיד, החזקת אגרופן או סכין למטרה לא כשרה, החזקה/שימוש בסמים שלא לצריכה עצמית ועוד. בגין הרשעותיו השונות נשא נאשם
1 מאסרים בפועל לתקופות שונות.

יש לראות בחומרה יתרה את העובדה, כי נאשם 1 כבר הורשע בעבר בעבירות אלימות שונות ולא היה בעונשי המאסר שנשא כדי להרתיעו ואף לא במאסר המותנה שריחף מעל ראשו. בנסיבות אלה, מן הראוי ליתן משקל בכורה לשיקולי הגמול וההרתעה.

מאידך, אין להתעלם משיקולים לקולת עונשו של נאשם 1, לרבות נסיבותיו האישיות. מדובר בנאשם בן 55 שנים. מתעודה רפואית מיום 10.10.11 עולה, כי הוא עבר ניתוח בגבו. נאשם זה סובל ממחלות שונות כגון: אולקוס,
צהבת
c
ועליה באינזימי כבד. בנוסף, יש להתחשב במידת מה בנזק שנגרם לנאשם 1 מביצוע העבירה; נאשם 1 נפצע בשוקו הימנית קדמית מנתז של כדור שנורה במהלך האירוע. מתעודה רפואית מיום 14.03.12, עולה, כי נאשם 1 הופנה לבית חולים זיו לצורך קבלת טיפול רפואי יום לאחר האירוע נשוא כתב האישום.

55.
במסגרת השיקולים לקולת עונשו של נאשם 2,
יש לקחת בחשבון את גילו הצעיר ואת פערי הכוחות בינו לבין אביו, נאשם 1. כמו כן, יש להתחשב במידת מה בהשלכות העונש על נאשם צעיר זה (בן 22 שנים). בנוסף, עיון בגיליון רישומו הפלילי של נאשם 2 מעלה, כי לחובתו שתי הרשעות קודמות בגין העדרות מן השירות שלא ברשות. פרט לשתי הרשעות אלה, אין לחובתו של נאשם זה הרשעות אחרות הנוגעות לחייו האזרחיים.

56.

בשולי הדברים יובהר, כי ניהול הוכחות על ידי הנאשמים אינו מהווה עילה להחמרה בעונשם, שכן זכותו של כל נאשם לנהל משפטו עד תום. יחד עם זאת, מותר להקל בעונשו של נאשם שמודה. להקלה זו לא זוכים הנאשמים דנן (ראו: ע"פ 7964/11 חלאילה נ' מדינת ישראל
, ניתן ביום 31.10.12).

57.
יש להפעיל את המאסר המותנה אשר הוטל על נאשם 1 במסגרת ת"פ (שלום – צפת) 18893-07-2009 במצטבר לתקופת המאסר שתוטל עליו. הכלל הוא שעונש מאסר על תנאי אשר מופעל ירוצה באורח מצטבר לעונש המאסר שגוזר בית המשפט בשל העבירה הנוספת "זולת אם בית משפט שהרשיעו בשל עבירה נוספת ציווה, מטעמים שירשמו, ששתי התקופות כולן או מקצתן יהיו חופפות" (סעיף 58 לחוק העונשין וראו: ע"פ 3869/09 סילמן נ' מדינת ישראל
, ניתן ביום 28.12.09). בית המשפט לא יטה להקל עם הנידון ולחפוף את עונשי המאסר, ככל שהעבירות בהן הורשע הינן חמורות יותר, ככל שקשות נסיבות ביצוען וככל שיש בביצוען משום פגיעה קשה בערכי היסוד של החברה בה אנו חיים. נאשם 1 איים מספר פעמים על המעורבים במהלך האירוע נשוא כתב האישום ובכך הפר את התנאי שהוטל עליו.

התוצאה

58.
לאור המקובץ לעיל

,
ובשים לב לקביעת מתחם העונש ההולם למעשי העבירה שביצעו הנאשמים ובהתחשב בהתקיימותן של נסיבות הקשורות בביצוע העבירות
,
וכן בהתחשב בנסיבות הקשורות בנאשמים
,
החלטתי לגזור על הנאשמים את העונשים שלהלן
:

על נאשם
1

א.
מאסר בפועל למשך 30 חודשים, בניכוי ימי מעצרו מיום 13.3.12.
ב.
אני מורה על הפעלת המאסר על-תנאי בן 5 חודשים התלוי ועומד נגד נאשם 1 בתיק ת"פ 18893-07-09 בבית משפט השלום בצפת, באופן מצטבר, כך שסך כל תקופת המאסר בפועל תעמוד על 35 חודשים (בניכוי ימי המעצר).
ג.
18 חודשי מאסר על-תנאי למשך שנתיים, והתנאי הוא שלא יעבור עבירת אלימות מסוג פשע וכן 10 חודשי מאסר על-תנאי למשך שנתיים, והתנאי הוא שלא יעבור עבירת
אלימות אחרת.

על נאשם
2

א.
מאסר בפועל למשך 24 חודשים, בניכוי ימי מעצרו מיום 13.3.12.
ב.
12

חודשי מאסר על-תנאי למשך שנתיים, והתנאי הוא שלא יעבור עבירת אלימות מסוג פשע וכן 6 חודשי מאסר על-תנאי למשך שנתיים, והתנאי הוא שלא יעבור עבירת
אלימות אחרת.


זכות ערעור לבית המשפט העליון תוך 45 ימים מהיום.

<#6#>

ניתן והודע היום ג' אדר תשע"ג, 13/02/2013 במעמד הנוכחים.



שאהר אטרש
, שופט








פ בית משפט מחוזי 37081-03/12 מדינת ישראל נ' יעקב בן שלמה עזריאל, ארז בן יעקב עזריאל (פורסם ב-ֽ 13/02/2013)