פסקי דין על מוסטפא (בן בדר) מחאמיד

31937-10/12 פ     19/02/2013




פ 31937-10/12 מדינת ישראל נ' מוסטפא (בן בדר) מחאמיד








בית המשפט המחוזי בחיפה

ת"פ 31937-10-12
מדינת ישראל
נ' מוסטפא מחאמיד



19.2.2013




לפני השופט יצחק כהן







מדינת ישראל



ע"י ב"כ עו"ד ענת נשר

המאשימה


נגד



מוסטפא (בן בדר) מחאמיד
ת"ז 061501169
יליד 27.3.1983



ע"י ב"כ עו"ד עאדל בויראת


הנאשם


גזר דין

א. מבוא

1.
בעקבות הסדר טיעון שנעשה עם הנאשם, הוגש לבית המשפט כתב אישום מתוקן, והנאשם הודה בעובדות המפורטות בו. בין הצדדים הוסכם שעל הנאשם יוטלו 24 חודשי מאסר בפועל, אך לא הייתה הסכמה לגבי פריטי עונש אחרים.


עתה, לאחר ששמעתי טענות באי כוח הצדדים, הנני בא לגזור עונשו של הנאשם.


ב. כתב האישום

2.
כתב האישום המתוקן מתייחס לאירוע שאירע בתאריך 12.10.2012. באותו יום, בסמוך לשעה 17:55, הנאשם נהג במכונית פרטית ושני שוטרים עצרו אותו לביקורת. אחד השוטרים ביקש מהנאשם לכבות את מנוע המכונית, ותוך כדי כך הכניס את פלג גופו העליון לתוך המכונית כדי להוציא את המפתח ממתג ההצתה.


בעוד פלג גופו העליון של השוטר נמצא בתוך המכונית, החל הנאשם לנסוע, כשהשוטר תלוי על המכונית ורגליו נגררות על הכביש. השוטרים קראו לנאשם לעצור אך הוא לא עצר, והשוטר שעמד לצד המכונית אף ירה לעבר גלגליה, אך הנאשם לא עצר. לאחר שהמכונית נסעה כ- 20 מטרים, השוטר שהיה תלוי על המכונית הצליח להפיל עצמו מהמכונית, וכתוצאה מכך נחבל וסבל מכאבים.


הנאשם נמלט מהמקום, ותוך כדי נסיעתו השליך מהמכונית שתי מחסניות של כלי נשק וכדורים. בשלב מאוחר יותר הבחינו השוטרים בנאשם וחסמו את דרכו, וכך עלה בידם לעצרו.


3.
בעקבות אירועים אלה, ובמסגרת הסדר הטיעון, הודה הנאשם כי ביצע העבירות הבאות:

(א)
גרימת חבלה בכוונה מחמירה, עבירה לפי סעיף 329(א)(2) לחוק העונשין, תשל"ז - 1977 (להלן - "חוק העונשין");
(ב)
נשיאת תחמושת, עבירה לפי סעיף 144(ב)(סיפא) לחוק העונשין;
(ג)
הפרעה לשוטר בעת מילוי תפקידו, עבירה לפי סעיף 275 לחוק העונשין.


ג. הרשעות קודמות

4.
הנאשם בן 30, יליד 27.3.1983, נשוי ואב לשני ילדים. לחובת הנאשם מספר הרשעות קודמות בעבירות אלימות, רכוש, התפרצות לבניין ופריצה לרכב. הרשעתו האחרונה של הנאשם, בתיק פ' 50783-05-10 בבית משפט השלום בחדרה, היא מתאריך 9.2.2011 בעבירות של החזקת נשק שלא כדין והפרעה לשוטר בעת מילוי תפקידו. בגזר הדין שניתן באותו עניין נדון הנאשם ל- 5 (חמישה) חודשי מאסר בפועל, ולצד זאת הושת על הנאשם מאסר על תנאי למשך שישה חודשים, והתנאי היה שבמשך 3 (שלוש) שנים לא יעבור הנאשם עבירה לפי סעיף 144 לחוק העונשין.


ד. טענות באי כוח הצדדים

5.
בטיעונה עמדה באת כוח המאשימה על חומרת העבירות המיוחסות לנאשם, וביקשה כי בית המשפט יאמץ את עונש המאסר עליו הסכימו הצדדים במסגרת הסדר הטיעון. כמו כן עתרה באת כוח המאשימה להפעיל את המאסר המותנה באופן מצטבר לעונש המאסר המוסכם ולהטיל על הנאשם, בנוסף למאסר ולהפעלת המאסר על תנאי, גם עונש מאסר על תנאי הצופה פני עתיד, פסילה מלהחזיק ברישיון נהיגה וחילוט המכונית באמצעותה בוצעה העבירה.


6.
בא כוח הנאשם עמד בטיעונו על נסיבותיו האישיות של הנאשם. בא כוח הנאשם ציין כי מדובר באדם צעיר, המפרנס את משפחתו ואת משפחת דודו שנרצח, וכן מטפל הוא בזוג הורים חולים.

אף בא כוח הנאשם ביקש לאמץ את הסדר הטיעון בכל הנוגע לעונש המאסר שיש להטיל על הנאשם, אך עתר להפעיל את עונש המאסר על תנאי באופן חופף לעונש המאסר. בכל הנוגע לעתירת באת כוח המאשימה לחילוט המכונית, טען בא כוח הנאשם, כי אין לכך הצדקה בנסיבות העניין, וכי בחילוט המכונית יהי משום הכבדה בלתי מידתית על הנאשם.


7.
הנאשם, בדבריו, התנצל והצטער על המעשים שביצע, וביקש להתחשב במצבם של אשתו וילדיו.


ה. עונש המאסר והפעלת המאסר על תנאי

8.
כאמור, הצדדים הסכימו שעל הנאשם יוטלו 24 חודשי מאסר לריצוי בפועל בגין העבירות נשוא כתב האישום שלפני. לאחר ששקלתי את נסיבות ביצוע העבירה ואת נסיבותיו האישיות של הנאשם, הנני סבור שעונש זה הוא ראוי, גם אם הוא ברף התחתון של מחתם העונש ההולם.


על כן, בכל הנוגע לעונש המאסר עליו הסכימו הצדדים, הנני מקבל את הסדר הטיעון, והנני מורה כי בגין העבירות נשוא כתב האישום שלפני, יושת על הנאשם עונש המאסר המוסכם. לצד עונש המאסר המוסכם שיושת על הנאשם, יוטל על הנאשם מאסר על תנאי, הצופה פני עתיד. כיוון שמאסר מותנה בן 6 חודשים לא הרתיע את הנאשם, המאסר המותנה שיוטל עליו בסיפא לגזר דין זה יהיה חמור יותר. כמו כן, בדעתי להיעתר לבקשת המאשימה, ופסול את הנאשם מלהחזיק או לקבל רישיון נהיגה,
לתקופה שאקבע בסיפא לגזר דין זה.


9.
בכל הנוגע להפעלת המאסר המותנה שהושת על הנאשם בהליך קודם, הנני סבור, כי העובדה שהנאשם שב ועבר עבירות בנשק, וכן הפריע לשוטרים בעת מילוי תפקידם, זמן קצר יחסית לאחר הרשעה קודמת באותן עבירות ממש, מלמדת, כי הנאשם לא הפנים את חומרת מעשיו. יתרה מזאת, נסיבות הפגיעה בשוטר במקרה שלפני הן חמורות, ונראה הדבר שאך נס הוא, שהשוטר לא נפגע בצורה חמורה יותר.


על פי סעיף 58 לחוק העונשין, יש להפעיל מאסר מותנה באופן מצטבר לעונש מאסר, אלא אם בית המשפט יורה להפעילו באופן חופף "מטעמים שיירשמו". במקרה שלפני, אין כל הצדקה ואין כל מקום להפעיל את עונש המאסר המותנה באופן חופף, ועל כן הוא יופעל במצטבר.


ו. חילוט המכונית

10.
בקשת המאשימה לחלט את המכונית נסמכת על הוראת סעיף 39 לפקודת סדר הדין הפלילי (מעצר וחיפוש) (נוסח חדש), תשכ"ט – 1969.
סעיף זה מורה, כי במקרה של הרשעת נאשם, רשאי בית המשפט, בנוסף לכל עונש, לחלט חפץ שנתפס לפי סעיף 32 לפקודה. חפץ שנתפס לפי סעיף 32 לפקודה, הוא חפץ שיש יסוד סביר להניח, שנעברה בו עבירה. הוראת סעיף 39 לפקודה הנזכרת היא בבחינת דין כללי, והיא נבדלת מהוראות מיוחדות הקיימות בדינים מיוחדים לעניין חילוט רכוש, כגון: חוק איסור הלבנת הון, תש"ס - 2000; פקודת הסמים המסוכנים [נוסח חדש], תשל"ג - 1973; חוק איסור מימון טרור, תשס"ה - 2005; חוק החומרים המסוכנים, תשנ"ג - 1993; סעיף 234 לחוק העונשין (שעניינו חילוט מכשירים המשמשים למשחקים אסורים); חוק הבלו על הדלק, תשי"ח - 1958; חוק אוויר נקי, תשס"ח - 2008; חוק הזרעים, תשט"ז - 1956, ועוד חוקים נוספים.


באת כוח המאשימה הניחה לפני מספר פסקי דין, בהם נעשה שימוש בסמכות החילוט, ולעומתה, בא כוח הנאשם הניח לפני פסקי דין בהם נדחתה בקשת המאשימה לחילוט מכוניות שנעשו בהן עבירות.


11.
לצורך חילוט מכונית שנתפסה בעקבות עבירה שבוצעה באמצעותה, על פי סמכות החילוט הקבועה בסעיף 39 לפקודת סדר הדין הפלילי, יש צורך בקיומם של ארבעה תנאים (וראו: ע"פ 623/78 יצחק סורני נ' מדינת ישראל
(1979):

(א)
הנאשם הורשע בדין;
(ב)
הנאשם הוא בעליה האמתי של המכונית (ונראה שאין להסתפק בכך שהנאשם הוא הבעלים הרשום מהבחינה הפורמלית);
(ב)
המכונית נתפסה במהלך החקירה על ידי המשטרה, לפי הסמכות הקבועה בסעיף 32 או שהגיעה לידי המשטרה לפי סעיף 33 לפקודת סדר הדין הפלילי מעצר וחיפוש), תשכ"ט - 1969;
(ג)
הרשעת הנאשם מתייחסת למעשה עבירה שנעשה במכונית או לגביה.


12.
בנוסף לתנאים אלה יש לבחון את מהותה ועוצמתה של הזיקה בין המכונית לבין העבירה שבוצעה באמצעותה, וכן יש לבחון את חומרת העבירה. מבחן זה נקבע בע"פ 4148/92 חוסין מועד נ' מדינת ישראל
(1994)
שם נקבע (מפי כב' הנשיא שמגר):

"אמת המידה היא במהותה ובעוצמתה של הזיקה בין החפץ לבין העבירה ובחומרתה של העבירה, היינו במקרה כגון זה שבפני
נו עולה השאלה באיזה מידה שימש הרכב באופן מהותי לביצוע העבירות שבוצעו. דומה כי המקרה שבפני
נו הוא דוגמה בולטת לזיקה ברורה וישירה בין העבירות לבין הרכב, שהרי השתמשו כאן ברכב לשם פיתויו של אדם לנסוע בו, תוך כוונה לתקוף אותו, להרגו בזמן הנסיעה וליטול את נשקו, כפי שאכן אירע, למרבה המזל רק לגבי הנשק. הרכב היה כאן כלי ישיר לביצוע העבירות, ועל כן אין לטעמנו כל סיבה להתערב בהחלטתו של בית המשפט המחוזי."


13.
לצד הסמכות להוראות על חילוט חפץ שנעברה בו עבירה, נתון לבית המשפט שיקול דעת, האם לצוות על החילוט אם לאו, וזאת גם אם מתקיימים התנאים לחילוט החפץ.

הוראת החילוט שבסעיף 39 לפקודת סדר הדין הפלילי, היא הוראה עונשית, ועל כן, מקום בו בית המשפט סבור, שבחילוט, לצד עונשים אחרים שהושתו על הנאשם, יהיה משום ענישה מכבידה ובלתי מידתית של הנאשם, רשאי בית המשפט שלא להורות על חילוט החפץ.


14.
במקרה שלפני, אין מחלוקת שהנאשם הוא בעליה האמתי של המכונית, ומתקיימים לגביו כל התנאים הפורמליים המאפשרים את חילוטה.


בבואי לשקול האם להיעתר לבקשת באת כוח המאשימה לחלט את המכונית, לא ניתן להתעלם מכך שרק לפני כשנתיים (בתאריך9.2.2011), הנאשם הורשע בביצוע עבירות בנשק לפי סעיף 144 לחוק העונשין, וכן הורשע בהפרעה לשוטר בעת מילוי תפקידו. עונש המאסר והמאסר על תנאי שהושתו עליו לא הרתיעו את הנאשם, ובזו הפעם ביצע עבירה חמורה שבעתיים, ובזו הפעם, מכוניתו שימשה הכלי העיקרי לביצוע העבירות. הנאשם פתח בנסיעה תוך כדי כך שהשוטר תלוי על מכוניתו, ורגליו נגררות על הכביש, והוא זועק מכאב. אף ירי שבוצע על ידי שוטר אחר לעבר גלגלי המכונית, לא גרם לנאשם לעצור את המכונית, ורק לאחר נסיעה של 20 מטרים, השוטר שהיה תלוי על המכונית, הפיל את עצמו לכביש. אין מדובר אפוא בהפרעה "סתם" לשוטר במילוי תפקידו, אלא במעשה שנעשה באמצעות המכונית, וסיכן באופן ממשי את שלמות גופו של השוטר, מעשה שיכול היה להביא לפציעתו החמורה של השוטר ואף לקיפוח חייו.


על מעשה כה חמור לא ניתן לעבור בשתיקה, וככל שמדובר במידתיות הענישה, הנני סבור, שמכיוון שעונש המאסר, עליו הסכימו הצדדים בהסדר הטיעון (24 חודשים לריצוי בפועל), נקבע ברף הנמוך של מתחם העונש ההולם, לא יהיה בחילוט המכונית משום ענישה בלתי מידתית.


15.
כיוון שמצאתי לקבל עתירת המאשימה לחילוט המכונית בנסיבותיו של המקרה שלפני, מבקש אני להעיר הערת אגב. לאחרונה נוצר הרושם, שהתביעה עותרת לחילוט כלי רכב כמעט בכל מקרה בו מעורב כלי רכב בביצוע עבירה. התביעה אינה פטורה מלהפעיל שיקול דעת, ולהשקפתי, ראוי שהתביעה תבקש מבית המשפט לעשות שימוש בסמכות החילוט רק במקרים שבאמת מתאימים להפעלת סמכות זאת.


ז. סוף דבר

16.
אשר על כל האמור לעיל, הנני מחליט כדלקמן:

(א)
הנני דן את הנאשם ל- 36 (שלושים ושישה) חודשי מאסר, מתוכם 24 (עשרים וארבעה) חודשים לריצוי בפועל, והיתר, 12 (שניים עשר) חודשים, לריצוי על תנאי, והתנאי הוא, שבמשך שלוש שנים לא יעבור הנאשם עבירה מהעבירות הבאות:

(1)
עבירת אלימות מסוג פשע כלפי גופו של אדם;
(2)
עבירה בנשק לפי סעיף 144 לחוק העונשין, תשל"ז - 1977;
(3)
עבירה לפי סימן ג' ("תקיפת שוטרים") לפרק ט' לחוק העונשין, תשל"ז - 1977.

(ב)
הנני מפעיל את המאסר על תנאי, בן 6 (שישה) חודשים, שהוטל על הנאשם בגזר הדין שניתן עליו בתיק פ' (חדרה) 50873-05-10 מתאריך 9.2.2011. עונש זה יופעל במצטבר לעונש המאסר שעל הנאשם לרצות בפועל לפי סעיף קטן (א) שלעיל.

(ג)
למען הסר ספק, תקופת המאסר הכוללת שעל הנאשם לרצות בפועל לפי גזר דין זה היא בת 30 (שלושים חודשים).

(ד)
מתקופת המאסר הכוללת שעל הנאשם לרצות על פי האמור בסעיף קטן (ג) שלעיל, יש לנכות את התקופה שמיום 12.10.2012 ועד היום (ובסה"כ 131 ימים), היא התקופה בה הנאשם היה נתון במעצר.

(ה)
הנני פוסל את הנאשם מלהחזיק או לקבל רישיון נהיגה לנהיגת רכב מנועי כלשהו, וזאת לתקופה של 24 (עשרים וארבעה) חודשים מיום שישוחרר ממאסרו. מובהר לנאשם, שתקופת הפסילה לא תחל את מניינה אלא רק לאחר שהנאשם ידאג לכך שרישיון הנהיגה שלו יופקד במזכירות בית המשפט.

(ו)
הנני מורה לחלט לטובת אוצר המדינה את המכונית באמצעותה בוצעה העבירה, היא מכונית מסוג "הונדה" שמספרה 59-049-51. עם זאת, החילוט לא יצא אל הפועל אלא לאחר תום התקופה בה זכאי הנאשם לערער על פסק הדין, ובמשך כל אותה תקופה תוחזק המכונית במשמורת משטרת ישראל.

ניתן היום, ט' באדר, תשע"ג, 19.2.2013, והודע בפומבי.

והודע לצדדים כי הם זכאים לערער על פסק הדין בתוך 45 ימים מהיום, בפני
בית המשפט העליון.







פ בית משפט מחוזי 31937-10/12 מדינת ישראל נ' מוסטפא (בן בדר) מחאמיד (פורסם ב-ֽ 19/02/2013)