פסקי דין על ד'יאב אבו שתייה | פסקי דין על זידאן אבו שתייה | פסקי דין על עלי אבו שתייה ואח' | פסקי דין על ראוף אמארה

22189-02/13 א     22/02/2013




א 22189-02/13 ד'יאב אבו שתייה, זידאן אבו שתייה, עלי אבו שתייה ואח' נ' ראוף אמארה








בית משפט השלום בחדרה



ת"א 22189-02-13 אבו שתייה ואח'
נ' אמארה

תיק חיצוני
:




בפני

כב' השופט
נאסר ג'השאן


מבקשים

1
.
ד'יאב אבו שתייה

2
.
זידאן אבו שתייה

3
.
עלי אבו שתייה

4
.
פח'רי אבו שתייה


נגד


משיב

ראוף אמארה



החלטה

הקדמה וטענות הצדדים:

1.
לפניי בקשה למתן צו מניעה זמני האוסר על המשיב – הנתבע מלבצע עבודות בנייה כלשהן בחלקה 15 גוש 20397 (להלן: "החלקה") באדמות כפר זלפה, וזאת עד להכרעה בתובענה העיקרית שהגיש.

2.
על פי הבקשה, המבקשים- אחים רכשו 2700/6112 חלקים מן החלקה, המהווים שטח של כ- 2700 מ"ר וזאת על פי הסכם מכר מיום 4.1.01 ויפוי כח בלתי חוזר מטעם המוכר – אחמד אמארה (להלן : "המוכר")
שהינו אחד מצאצאיו של המנוח מוחמד יוסף אמארה ז"ל - הבעלים הרשום במלוא הזכויות בחלקה, שהלך לעולמו בשנת 1957.

3.
על פי הנטען, המבקשים רכשו חלקים מסוימים מהחלקה בהתאם לתשריט חלוקה שצורף להסכם בין המבקשים לבין המוכר, ולפיו יוחד למבקשים המגרש שסומן 15/1 (להלן: "המגרש") על גבי תשריט שצורף להסכם וצורף לבקשת המבקשים – נספח ג' לבקשה.

4.
המבקשים טוענים, כי הם תפסו חזקה במגרש, ובשנת 2005 קיבלו היתר לבניית דיר צאן שלבסוף לא הוקם בשל בעיות כלכליות.
5.
על פי הבקשה, המשיב הוא אחד מצאצאיו ויורשיו, או ליתר דיוק יורשי יורשיו, של הבעלים בחלקה, המנוח מוחמד יוסף אמארה, ואשר מחזיק בחלק מן החלקה הגובל במגרש המבקשים, וזאת על פי חלוקה מוסכמת בין צאצאיו של הבעלים הרשום בחלקה.

6.
לטענת המבקשים, פנה המשיב אל המבקש מס' 1, שהוא בעל עסק לחומרי בניין בכפר זלפה, ורכש ממנו חומרי בניין, כאשר הוא מודיע לו, כי בכוונתו לבנות על חלקו בחלקה בית מגורים, ולהתרחק מקו הגבול של מגרש המבקשים לכל הפחות שלושה מטרים; ואכן בחודש יולי 2012 החל המשיב בונה בית מגורים על חלקה 15, או אז התברר למבקשים כי אין בידי המשיב היתר בנייה. המבקשים טוענים כי ביום 30.7.12 הוציאה הועדה המקומית לתכנון ובנייה צו מנהלי להפסקת הבנייה ואף על פי כן, לאחר מספר שבועות במהלכם הפסיק המשיב את עבודות הבנייה, שב הוא לבנות את ביתו, כאשר הוא מפר את הוראות הצו הנ"ל.

7.
לטענת המבקשים, ביקרו הם במגרשם לאחרונה, ומצאו לתדהמתם, כי המשיב פולש אל תוך המגרש בעומק של 1.2 מטר, ולמרות פניות המבקשים למשיב כי יסיר את הפלישה ולהתרחק שלושה מטרים מגבול מגרשם, סירב המשיב לעשות כן ואף המשיך את עבודות הבנייה.

8.
המבקשים טענו כי מעשי המשיב מהווים הסגת גבול ופגיעה בזכותם הקניינית ובזכות החזקה בחלקה הנ"ל, ולפיכך עתרו למתן צו מניעה זמני שימנע המשך הבנייה בחלקה 15, עד להכרעה בתביעה העיקרית, וזאת על מנת לשמר את המצב הקיים ועל מנת "למנוע מהמשיב לקבוע עובדות מוגמרות בשטח".

9.
יצוין, כי בד בבד עם הגשת הבקשה לצו זמני, הגישו המבקשים כתב תביעה, בגדרו עתרו להוציא צווי מניעה קבועים, שיאסרו על המשיב מלבצע עבודות בנייה בחלקה 15 ולהימנע מהסגת גבול מגרשם של המבקשים.

10.
המשיב לא הגיש תגובה, ובישיבת יום 20.2.13 נחקר המבקש מס' 1 חקירה שכנגד על תצהירו והצדדים סיכמו את טענותיהם.

11.
בסיכומיהם, חוזרים המבקשים על טענותיהם ומבקשים להיעתר לבקשה, כאשר הם טוענים כי זכותם, לכאורה, נובעת מזכויות קנייניות ואף מזכות חזקה ושתי זכויות אלה ראויות הן להגנה.

12.
מאידך, מעלה המשיב מספר טענות סף, שיש בהן, לשיטתו, להביא לדחיית הבקשה.

13.
ראשית, טוען המשיב כי התביעה מוגשת למעשה כנגד עזבון המנוח מוחמד אמארה ז"ל, הבעלים הרשום בחלקה, ועל כן יש להגיש את התביעה כנגד כל היורשים, נוכח הוראות סעיף 122 לחוק הירושה התשכ"ה- 1965 (להלן : "חוק הירושה"). שנית, על פי צו ירושתו של המנוח, מוחמד אמארה הבעלים בחלקה, יורשיו הם שבעה, כאשר רוב יורשיו עפ"י הצו הלכו לעולמם, ומשכך לא הוכיח התובע כי הוא רכש את הזכויות מאחד מיורשיו או יורשי יורשיו של הבעלים הרשום בחלקה ובכל מקרה, אין למבקשים זכויות לתבוע בשם עזבון, המנוח מוחמד אמארה ז"ל. שלישית, טוען המשיב כי צו הירושה של המנוח מוחמד אמארה ניתן בשנת 2010 ואילו העסקה, לפיה רכשו המבקשים את זכויותיהם הנטענות בחלקה נעשתה בשנת 2001, כאשר טרם ניתן צו ירושה לגבי עזבונו של המנוח, מוחמד אמארה ז"ל; ולפיכך, כך לשיטת המשיב, העסקה עליה מבססים המבקשים את זכויותיהם חסרת תוקף ונוגדת היא את סעיף 7(ד) לחוק הירושה, ובכל מקרה לא הוכח כי אותו מוכר, שמכר למבקשים את הזכויות הנטענות, יכול היה להעביר מה שאין לו.

14.
עוד טוען המשיב, כי הוא רכש את חומרי הבנייה מהמבקש מס' 1 והמבקשים ידעו כי המשיב מתעתד לבנות בית על החלקה והגישו בקשתם בשיהוי, כאשר הבית עומד על תילו, מקום שהמבקשים לא מראים כל פגיעה כתוצאה מן הבנייה, שכן הזכויות בחלקה טרם פורקו וכל אשר טוענים המבקשים הוא שהמשיב לא בנה במרחק סביר מהגבול לו הם טוענים.

15.
יצוין עוד, כי אין מחלוקת כי המשיב בונה את ביתו על החלקה ללא היתר בנייה (ראו דברי ב"כ המשיב בעמ' 6 שורה 1 לפרוטוקול).



הכרעה:

16.
לאחר שעיינתי בבקשה, בכתב התביעה, שמעתי את עדותו של המבקש מס' 1 ולאחר ששמעתי את טענות ב"כ הצדדים, באתי למסקנה כי דין הבקשה להתקבל ודין הצו הארעי שניתן לעמוד על כנו וזאת עד לבירור התביעה העיקרית.

17.
לגבי השיקולים במתן צו זמני ובאשר לקיומה של עילת תביעה לכאורה, ראו דבריו של בית המשפט העליון ברע"א 5841/11 אקסלרד איטה נ' בנק מזרחי (טרם פורסם- ניתן ביום 20.9.2011):

"
השיקולים העיקריים שעל בית המשפט לשקול בבואו להכריע בבקשה למתן סעד זמני הם שלושה. השיקול הראשון, הוא קיומה לכאורה של עילת תביעה, כאשר די בכך שבית המשפט ישתכנע כי התובענה מעלה לכאורה שאלה רצינית ואיננה בגדר תביעת סרק... השיקול השני, הינו מאזן הנוחות בו ייבדק הנזק שעשוי להיגרם למבקש אם לא יינתן הסעד הזמני לעומת הנזק שייגרם למשיב אם יינתן הסעד הזמני וכן נזק שעלול להיגרם לצד שלישי... השיקול השלישי, הוא שיקול שביושר ובצדק... בין שני השיקולים הראשונים קיים יחס גומלין שכונה בפסיקה כ'מקבילית כוחות'... משמעות הדבר היא שככל שמאזן הנוחות נוטה לכיוונו של מבקש הסעד כך רף הדרישה לקיומה של שאלה רצינית לדיון קטן ולהפך..."

18.
מתן צו זמני הוא מלאכה של איזונים, כאשר קיים יחס גומלין בין שני התנאים הראשונים. יחס זה מוגדר בפסיקת בית המשפט העליון כ"מקבילת כוחות" (
רע"א 5114/05 - מינהל מקרקעי ישראל ואח' נ' חאן מנולי בע"מ
(טרם פורסם- ניתן ביום 23.8.2005), ועל כן ככל שהזכות לכאורה שבידי התובע- המבקש היה חזקה יותר, כך ניתן להסתפק במאזן נוחות שנוטה פחות לטובת המבקש וככל שמאזן הנוחות נוטה באופן מובהק לטובת המבקש, יפחת הצורך בקיומה של עילת תביעה ודאית.


19.
בפני
הוכחו, לכאורה, שלוש עובדות, שהמשיב לא חלק עליהן; הראשונה- היא שהמשיב מבצע בנייה שלא כחוק בקרקע חקלאית; השנייה - היא שהמבקשים מחזיקים במגרש מזה יותר מעשר שנים, כפי שעולה מן ההסכם שצורף לבקשה והיתר הבנייה להקמת דיר כבשים במגרש- שניתן עוד בשנת 2005 ונראה כי אף המשיב אינו חולק על כך שהמבקשים מחזיקים במגרש מזה יותר מעשר שנים, והשלישית- היא כי המשיב פלש אל תוך המגרש לעומק 1.2 מטר ובכל מקרה הוא בונה בית במרחק הנופל מ- 3 מטר מגבול המגרש בו מחזיקים המבקשים (טענות שלא נסתרו והמשיב לא כפר בהן).

20.
אפילו הייתי מקבל טענתו המקדמית של המשיב, כי לתובעים- המבקשים אין זכות קניינית במגרש, מאחר ולא הוכח כי הם רכשו את זכויותיו מיורש שקיבל זכויותיו עפ"י דיני הירושה ואפילו הייתי מקבל טענת המשיב, כי "הזכויות" שקיבלו המבקשים עפ"י הסכם הרכישה לאו זכויות הן ואינן מקימות עילת תביעה "קניינית" מאחר וטרם ניתנו צווי ירושה לגבי יורשיו של המנוח מוחמד אמארה ז"ל ומשכך אין יודעים מי הם הבעלים הסופיים בחלקה, אין בכך כדי למנוע מן המבקשים להגן על חזקתם במגרש בו הם מחזיקים מזה יותר מעשר שנים עפ"י הסכם עם אחד מצאצאיו של הבעלים הרשום בחלקה, ולפיכך, זכאים המבקשים- התובעים להגיש תביעה להגן על חזקתם במגרש, כפי שיוסבר להלן.

21.
חוק המקרקעין התשכ"ט – 1969 מכיר בהגנה על חזקה, אף כאשר המחזיק אינו מוכיח קיומן של זכויות בנכס מקרקעין. ברע"א 5518/98 יצחק יוסף נ' עוקשי פד"י נ"ה (3) 294 קובע בית המשפט העליון את הדברים שלהלן (בעמ' 303):

"להגנה על החזקה מקום מרכזי בדיני הקניין ובדיני הנזיקין בין בתחום המקרקעין ובין בתחום המיטלטלין. היא מהווה מוקד מרכזי להתייחסות המשפט בהיותה בדרך-כלל מאפיין מרכזי של זכות הבעלות, אף כי היא משמשת נושא להגנה גם כאשר אין מקורה בזכות אלא במצב עובדתי בשטח. מבחינה זו החזקה הינה עניין שבעובדה אשר המשפט מייחס לו תוצאות משפטיות בעלות משמעות....
.
טעמים שונים שבמדיניות ציבורית הולידו את ההגנה הנרחבת על החזקה – בין מכוח זכות ובין שלא מכוח זכות. הטעם העיקרי שניתן לכך ברוב שיטות המשפט נעוץ ברצון להגן על החזקה כחלק מהשמירה על השלום ועל הסדר הציבורי ולמנוע פתרון מחלוקות בין אדם לאדם בכוח הזרוע. טעם נוסף שניתן להגנה על החזקה קשור בעניין הקיים בשמירה על הרצף וההמשכיות בשימוש בקרקע.
מחוקק חוק המקרקעין שילב בפרק ג' על אודות הבעלות והחזקה סימן מיוחד המסדיר את ההגנה המשפטית על הבעלות והחזקה (סימן ב' סעיפים 15 עד 20). מטרת הסדר זה היא לפרוס הגנה על המחזיק במקרקעין, בין שהוא בעלים של הקרקע, בין
שהוא זכאי להחזיק בהם שלא בתורת בעלים, ובין שהוא מחזיק בקרקע בחזקה בפועל, שלא מכוח זכות כלל."

(ההדגשה אינה במקור נ.ג')

22.
בפסק הדין עוקשי הנ"ל קובע בית המשפט העליון, כי סעיף 17 לחוק המקרקעין התשכ"ט 1969 מקנה הגנה למחזיק "שלא מכח זכות כלפי מסיג גבול" (ראו גם : ע"א 277/76 קוטר נ' המועצה המקומית מגדל העמק פד"י ל"א (1) 791.

23.
לאור האמור לעיל, גם אם הייתי מקבל את טענות המשיב, כי המבקשים לא הוכיחו זכות קניינית הראויה להגנה, הרי הוכיחו הם, לכאורה, זכות חזקה הראויה להגנה מפני פלישה או השגת גבול. הוכח בפני
י, לכאורה, כי הבנייה פולשת אל המגרש (מאחר וכאמור, טענה זו של המבקשים לא נסתרה); ועוד, גם אם הבנייה אינה פולשת אל תוך המגרש, הרי משהוכח, לכאורה, כי הבנייה קרובה לקו הגבול של המגרש בו מחזיקים המבקשים משך שנים, וכי היא פוגעת בזכות השימוש במגרש, בין היום ובין בעתיד, ומאחר ומדובר בבנייה שאינה כחוק וללא היתר בנייה, הרי הוכיחו המבקשים זכות לכאורה לזכות בסעד הסופי הנתבע בתביעה העיקרית.

24.
אציין כי טענת המשיב לפיה אין למבקשים זכויות כלשהן, מאחר וטרם ניתנו צווי ירושה לגבי יורשי המנוח מוחמד אמארה, הבעלים הרשום בחלקה, יש בה מידה רבה של חוסר תום לב. המשיב טוען, כי אין בידי המבקשים זכויות חרף העובדה כי הם טוענים כי הם רכשו זכויות מאחד מצאצאיו של המנוח אמארה ז"ל; לפי קו טיעון זה אף למשיב אין זכויות בחלקה, ואין הוא יכול לבנות עליה בית ללא היתר בנייה כחוק. קו הטיעון של המשיב, משמיט את זכותו להחזיק בחלקה ולבנות עליה.
25.
אציין עוד, כי אף הטענה, לפיה אין בידי המבקשים עילת תביעה מאחר והעסקה, לפיה רכשו המבקשים זכויות בחלקה נעשתה בטרם ניתן צו ירושה של המנוח מוחמד אמארה וכן מאחר
וטרם ניתנו צווי ירושה של יורשי המנוח מוחמד אמארה שנפטרו- הקובעים מיהם הבעלים בחלקה - אני דוחה.

26.
אין חולק, כי המבקשים רכשו את זכויותיהם הנטענות בחלקה מאחד מצאצאיו של המנוח מוחמד אמארה ז"ל. בנוסף, אין חולקין כי אף המשיב הוא אחד מצאצאיו של המנוח אמארה ז"ל


(ראו סעיף 1 לבקשת המבקשים) . אומנם, עם מתן צווי ירושה סופיים של המנוח ושל יורשיו שנפטרו ושל יורשי יורשיו שנפטרו, יוצהר,
באופן סופי, על זכויות המשיב וזכויות מי שמכר למבקשים את הזכויות בחלקה. המבקשים נחשבים, אפוא,
כחליפיו- של אחד היורשים- המוכר, שהוא, כמו המשיב, צאצא של מוחמד אמארה ז"ל. סעיף 122 לחוק הירושה אליו הפנה ב"כ המשיב, קובע דרך ניהול העיזבון בטרם ניתן צו ירושה או צו קיום צוואה. את סעיף 122 לחוק הירושה יש לקרוא יחד עם סעיף 1 לחוק הירושה, לפיו "במות אדם עובר עזבונו ליורשיו" ועם סעיף 2 לחוק הנ"ל לפיו "היורשים הם יורשים עפ"י דין או זוכים עפ"י צוואה..". סעיף 122 (א) לחוק הירושה קובע, כי בניהול העיזבון יפעלו היורשים מתוך הסכמה, ובעניין שדעותיהם חלוקות יפעלו כפי הוראות בית המשפט. בס"ק (ב) נקבע, כי פעולה של אחד או אחדים מן היורשים טעונה הסכמת האחרים או אישור בית המשפט , ואילו ס"ק (ג) קובע, כי "בעניין שאינו סובל דיחוי רשאי כל אחד מן היורשים לפעול על דעת עצמו".

27.
משמעות האמור לעיל היא, כי על היורשים לפעול מתוך הסכמה לצורך ניהול נכסי העיזבון עד למתן צו ירושה. כמו-כן נקבע, כי פעולת אחד היורשים טעונה הסכמה, מראש או בדיעבד, של היורשים או של בית המשפט. המשיב לא נטל הסכמת יתר היורשים עפ"י דין לבנות על החלקה. משכך, פועל המשיב בניגוד לאמור בסעיף 122, שכן הוא בונה ביתו על החלקה ללא הסכמת היורשים וחליפי היורשים עפ"י דין ( חליפים- אשר קיבלו את זכויותיהם של היורשים), ללא הסכמת בית המשפט ובטרם חולק העיזבון, ונראה כי די בכך כדי ליתן למבקשים, שהן חליפיו של אחד היורשים (או יורש היורשים) האפשרות להגיש תביעה לצורך הגנה על אחד מנכסי העזבון שלהם יש זיקה אליו.

28.
באשר למאזן הנוחות, הרי מאזן זה נוטה באופן מובהק לטובת המבקשים. המשיב בונה בחלקה, שיעודה חקלאי, מבנה ללא היתר בנייה, ולא ניתן לומר שייגרם לו נזק כתוצאה מהפסקת מעשה בלתי חוקי שיש בו כדי להסב נזק למגרש המבקשים (וסבורני, כי ההפיך הוא הנכון). מאידך, לכאורה, ייגרם נזק בלתי הפיך למבקשים אם לא תופסק הבנייה, הבנייה תתקדם והמבנה יעמוד על תילו, למקרה והתביעה העיקרית תתקבל.

לסיכום:

29.
המבקשים זכאים להגן על חזקתם במגרש ועל כן, מקום שהוכח, לכאורה, שהמשיב בונה בקרקע חקלאית מבנה שיש בו כדי לפגוע בחזקת המבקשים, יש מקום להעניק צו מניעה זמני שיימנע המשך הבנייה עד לבירור טענות הצדדים בתביעה העיקרית.

30.
כמו-כן מצאתי כי למבקשים, כחליפיו של יורש עפ"י דין (כאשר לצרוך העניין אף המשיב ייחשב כיורש עפ"י דין) זכות להגן על נכסי העזבון, ולפיכך, מצאתי שאף מטעם זה יש ליתן צו מניעה זמני.

31.
אני מותיר את הצו הארעי שניתן עפ"י החלטתי מיום 12.2.2013 על כנו.

32.
המשיב ישלם למבקשים הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד (שניהם ביחד) בסך 3,000 ₪ (כולל מע"מ) . הסכום ישולם תוך 30 ימים מהיום, שאם לא כן יישא הפרשי הצמדה וריבית החל מהיום ועד התשלום המלא בפועל.



ניתנה היום, י"ב אדר תשע"ג, 22 פברואר 2013, בהעדר הצדדים.










א בית משפט שלום 22189-02/13 ד'יאב אבו שתייה, זידאן אבו שתייה, עלי אבו שתייה ואח' נ' ראוף אמארה (פורסם ב-ֽ 22/02/2013)