פסקי דין על יהושע אלון | פסקי דין על ימין אביחי שלום

6626-09/10 תאמ     21/02/2013




תאמ 6626-09/10 יהושע אלון נ' ימין אביחי שלום








בית משפט השלום בטבריה



תא"מ 6626-09-10 אלון נ' ימין







בפני

כב' השופטת
אילונה אריאלי


התובע

יהושע אלון
ע"י ב"כ עו"ד מוניר הייב


נגד


הנתבע

ימין אביחי שלום




פסק דין


מבוא
זוהי תביעה בסדר דין מהיר שהגיש התובע נגד הנתבע ובה נטען כי הנתבע נטל וסחט כספים מן התובע לשם השקעה בשוק ההון (אופציות מעוף), ביצע כלפי התובע עוולת גזל ולא השיב לו את כספו.

הנתבע מכחיש את טענות התובע וטוען כי התובע הוא שביקש ממנו, כטובה, להשקיע את כספו בשוק אופציות המעוף באמצעות פעולות שיבוצעו, על פי הוראותיו של התובע, בחשבונו של הנתבע, וזאת בשל כך שחשבון התובע בבנק הוגבל. הכספים אכן הושקעו על פי הוראות התובע, אך אותה השקעה הסתיימה בהפסד מלוא הכספים.

טענות התובע
התובע טוען בכתב התביעה כי בחודש יוני 2010, בעת שהוא שהה בבנק הבינלאומי הראשון בסניף טבריה, פנה אליו הנתבע, הציג עצמו בפני
ו כיועץ השקעות והציע לו להשקיע אצלו כספים אשר ינהל אותם בהתאם להוראות התובע. לאחר מסע שכנועים מצד הנתבע, נענה התובע להצעה ובשמונה מועדים שונים בין 24/6/10 ל- 17/8/10 הוא העביר לחשבונו של הנתבע סכומים המסתכמים בסך כולל של 6,929 ₪, כולל עמלות בגין הפקדות בסך של 52 ₪.

בתחילת אותה תקופה צבר התובע הפסדים, אך הנתבע שכנע אותו כי מדובר בתקופה שתחלוף וכי הוא אמור לראות רווחים בתקופה שלאחר מכן, ועל כן התובע המשיך בהתאם להוראות הנתבע, לבצע העברת כספים לחשבונו עד לסיום אותה תקופה (17.8.10).

ביום 19.8.10 ביקש הנתבע מן התובע לקבל 2,000 ₪ מתוך הכספים המגיעים לו, לצורך ביצוע תשלום המשכנתא שלו. הנתבע הבטיח לבדוק את העניין ולבצע העברה לחשבון התובע. למחרת, התקשר התובע לנתבע אין ספור פעמים על מנת לבדוק את עניינו, אך הנתבע התחמק "בסיבות שונות ומשונות" והפסיק לענות לשיחות הטלפון.

ביום 26.8.10 התקשר התובע לביתו של הנתבע שם נענה על ידי אשתו של הנתבע שבעלה הובהל לבית החולם מאחר וחש ברע לאחר שהפסיד כספים בבורסה. למחרת בבוקר, התקשר הנתבע לתובע והודיע לו כי רכש אופציות מעוף פוט 1130 של חודש אוגוסט מדד 25 וכי הוא הפסיד כספים רבים, כולל את כספו של התובע. התובע טוען כי רכישה זו בוצעה ללא ידיעתו ומבלי שנתן הוראה כלשהי לנתבע.


ביום 29.8.10 נפגשו התובע והנתבע ובאותו מעמד הודה הנתבע כי הוא חייב לתובע סך של 12,660 ₪ נכון ליום 24.8.10. הנתבע התחייב להחזיר לתובע את הסכום האמור ושילם באותו מעמד 1,500 ₪ לתובע. הנתבע סרב לחתום על התחייבות להחזרת הכספים בטענה כי אין צורך בחתימה כזו.

התובע טוען כי הנתבע ניצל את תום ליבו, סחט ממנו כספים, התעשר על חשבונו בגזל, בעושק ובהפעלת אמצעים פסולים, הטעה אותו במכוון והוליכו שולל, כאשר הוא שכנע את התובע להפקיד בידיו כספים לצורך השקעתם בבורסה וטמן בלבו את האמונה שהוא חברו הטוב אשר יעשה הכל למענו, דבר שהתברר בדיעבד כהבטחות שווא. הנתבע התנהג בהתנהגות רשלנית עד כדי עבירות פליליות של ממש. במעשיו, הביא הנתבע את התובע למיטת חולי, גרם לו עוגמת נפש רבה והביאו למצב בו היה עליו ליטול הלוואות ולפרוע חסכונות כדי לכסות על הנזקים הכספיים שגרם לו.

התובע מוסיף וטוען כי הנתבע ביצע "תרגיל עקיצה" וגזל גם את כספם של אחרים וכי לאור העובדה שהנתבע טען שהוא מנהל תיקי השקעות עבור רבים, כל הסיפור של הפסד כספים בבורסה נשמע תמוה ביותר.

התובע טוען כי הנתבע קיבל ממנו כספים והתחייב להחזירם ועל כן מדובר בהבטחת התחייבות חוזית.

על כן, תובע התובע כי הנתבע ישלם לו סך של 12,420 ₪ נכון ליום 29.8.10, בתוספת פיצוי בסך של 3,000 בגין עגמת נפש ובסה"כ – 15,420 ₪.

בתצהיר עדותו הראשית טוען התובע, כי מדו"ח התנועות בחשבון הנתבע עולה כי הוא פעל בניגוד להוראותיו שכן לא נרשמו פעולות הרכישה והמכירה המפורטות בתצהיר ושלטענת התובע הנתבע התבקש לבצע עבורו.

התובע גם מכחיש בתצהירו את טענת הנתבע שהוא הפסיד את כל כספו ולטענתו הנתבע לא הפסיד כל כסף והוא ממשיך להחזיק בכספים המגיעים לו.

התובע מוסיף וטוען בתצהירו, כי הנתבע גבה ממנו על כל פעולה עמלה של 5₪ כשבפועל הוא שילם 2.5 ₪ ועל כן לא דובר בטובה בלבד.

טענות הנתבע
הנתבע טוען כי כתב התביעה הינו קנטרני, רצוף שקרים והאשמות שווא.

היכרותו של הנתבע עם התובע החלה בחודש אפריל 2010, בסניף הבנק הבינלאומי הראשון בטבריה מול מסוף הבורסה, שם הוא שוחח עם הנתבע ואחרים שבאו לסחור בבורסה על אופציות מעוף. כחודשיים לאחר מכן ובאותו מקום, היה זה התובע שפנה לנתבע וביקש ממנו לרכוש עבורו אופציות בחשבון הנתבע, מכיוון שהתובע לא יכול היה לבצע זאת בחשבונו, שכן הוא הוגבל בבנקים עקב פעולותיו הכושלות בשוק ההון, שגרמו לו הפסדים רבים וכניסה לחובות ולקיחת הלוואות שגם אותן הפסיד בהשקעה באופציות מעוף.

הנתבע סרב תחילה לבקשת התובע, אך זה לא הרפה והנתבע, שהיה אמפתי למצבו האישי של התובע, נעתר לבקשתו מתוך רחמים ועל פי תחינתו ממש. התובע העביר לתובע במקום 1,000 ₪ ובמהרה הפסיד את כספו גם דרך הנתבע, אך ביקש לקנות עוד אופציות והעביר לחשבון הנתבע כספים נוספים לשם כך, אלו הכספים המפורטים בכתב התביעה, וזאת ביחד עם הוראות פעולה באופציות, אך הוא הפסיד גם כספים אלה. הנתבע מצרף לכתב הגנה את תדפיס חשבונו האישי בבנק הפועלים ובו פירוט הפעולות שבוצעו.

הנתבע לא הכיר קודם לכן את התובע והחוט היחיד שקישר ביניהם היה ששניהם סחרו באופציות מעוף. אין כל ממש בטענת התובע כי הנתבע נטע בלבו את האמונה שהוא חברו הטוב.

הנתבע מכחיש את הטענה כי הוא עסק בניהול תיקי השקעות עבור אחרים. כל העת הוא פעל רק עבור עצמו ועם כספו שלו ואילו את הפעולות עבור התובע הוא ביצע רק מתוך רצון טוב ואמפתיה.

הנתבע טוען כי כל מי שסוחר באופציות מעוף יודע שזוהי ממלכת אי הוודאות והסיכון במסחר זה רב מאד, כהימור. הדבר היה ידוע היטב לתובע, שכן הוא התעסק מספר שנים בנושא וחווה על בשרו הפסדים כספיים. הנתבע לא הבטיח וגם לא יכול היה להבטיח רווח בטוח באופציות.

הנתבע מצביע על הסתירה שעומדת ביסוד טענות התובע, שמצד אחד טוען שהנתבע הוליך אותו שולל והבטיח לבצע עבורו פעולות רווחיות, ומצד שני טוען כי היה על הנתבע לפעול רק על פי הוראותיו.

באשר לטענת התובע כי הנתבע לא השיב לפניותיו הטלפוניות, הנתבע טוען כי התובע היה מתקשר אליו עשרות פעמים ביום ולעיתים גם בזמן שהנתבע היה בטיפולי דיאליזה 4 פעמים בשבוע. הנתבע הינו נכה 100%, מושתל כליה.

הנתבע טוען כי כשהתובע ביקש ממנו 2,000 ₪ עבור תשלום המשכנתא, הוא
הסביר לתובע שהוא הפסיד את כל כספו ואז הגיב התובע בצורה קשה, בכה והתחנן ואמר שאם לא ישלם את המשכנתא, הוא ובני משפחתו ייזרקו לרחוב, ושוב מתוך רחמים הסכים הנתבע להלוות לתובע 1,500 ₪ מכספו. התובע לא הפסיק להודות לנתבע על טוב לבו והתחייב להחזיר הלוואה זו, אך לא עשה כן.

הנתבע מכחיש את טענת התובע כי ביצע פעולת קנייה של אופציות ללא הוראות התובע, וטוען כי הוא לא ביצע שום פעולה בכספו של התובע ללא הוראותיו, ובאותו מועד לתובע גם לא נשאר בחשבון הנתבע כסף, שכן כל כספו הופסד, כפי שהדבר עולה מדפי החשבון.

הנתבע מכחיש את טענת התובע ולפיה בפגישתם ביום 29.8.2010 הוא הודה בפני
התובע שהוא חייב לו כספים. השניים אכן נפגשו באותו מועד, אך זאת לשם אותה הלוואה במזומן שהנתבע נתן לתובע על פי בקשתו לשם תשלום המשכנתא. התובע לא פרט כיצד הגיע לסכום שהוא טוען (12,420 ₪) כאשר סכום ההפקדות שהפקיד בחשבון הנתבע מסתכם ב- 6,929 ₪.


הנתבע טוען כי העובדה שהפסיד את כספי התובע, כמו גם את כספו שלו, עולה מתדפיסי החשבון.

הנתבע דוחה את טענות התובע ולפיהן הוא גזל אותו והתעשר על חשבונו, פעל בדרך לא דרך וכיוצא בזה. תדפיסי החשבון המלמדים על יתרה שלילית, מראים שלא רק שהנתבע לא התעשר, אלא הוא הפסיד את כל כספו. הנתבע עשה טובה לתובע וחרף זאת התובע מעליל עליו עלילה ללא בסיס ופוגע בשמו הטוב, בכבודו וביושרו. הנתבע לא חייב לתובע דבר, נהפוך הוא - התובע הוא שחייב לו את אותם 1,500 ₪ שניתנו כהלוואה.

בתצהיר עדותו הראשית מגולל הנתבע בפרוטרוט את סיפורו האישי ואת סיפור היכרותו עם התובע והסכמתו לבצע עבורו ועל פי הוראותיו, בחשבונו האישי של הנתבע, פעולות בשוק ההון, תוך שהוא מפרט אחת לאחת את הפעולות שבוצעו ואת האירועים שתוארו לעיל. הנתבע טוען עוד כי לאחר הגשת התביעה ולאחר שהתובע לא הפסיק להתקשר אליו ולהטרידו וזאת גם כשהיה בטיפולי דיאליזה ובניתוח, אשתו של הנתבע הפצירה בו לסיים פרשה זו. הנתבע סיפר לאשתו כי מדובר בתביעה לא הגיונית ובסחיטה, אך לאחר מספר שיחות טלפון עם התובע ועם בא כוחו, והואיל והוא עמד לפני השתלת כליה ורצה לפתוח דף חדש ולהתמודד בהכנות לניתוח בלי טרדות מיוחדות, הוא החליט לקחת הלוואה ולשלם לתובע 13,000 ₪ וכך הוסכם בין השניים, אך לתדהמת הנתבע ואשתו, בבואו לשלם לתובע, הוא ניסה לסחוט אותו ודרש 3,000 ₪ נוספים, דבר המשקף את דפוס הפעולה שלו מלכתחילה.

הנתבע, אפוא, מבקש לדחות את התביעה ולפסוק לו הוצאות משפט. כן הוא מבקש לפסוק לו את החזר ההלוואה ופיצויים, אולם משלא הגיש תביעה בעניין, ממילא לא אדרש לבקשה זו.

דיון והכרעה
אין מחלוקת כי התובע הפקיד בחשבונו של הנתבע כספים במועדים ובסכומים המפורטים בכתב התביעה, בסך כולל של 6,929 ₪, וזאת לשם השקעתם בשוק ההון, במסחר באופציות מעוף.

השאלה העומדת לדיון הינה מה עמד מאחורי פעילות זו: התובע טוען, בתמצית, כי דובר בניצול תום לב, סחיטת כספים, גזל, הטעייה ומעילה באמון מצד הנתבע, אשר הציג עצמו כיועץ השקעות, לא פעל על פי הוראות התובע ולא השיב לו את כספו. הנתבע טוען, מנגד, כי הוא איננו יועץ השקעות ולא הציג עצמו ככזה, אלא נהג להשקיע בשוק ההון ממש כמו התובע, הוא עשה טובה לתובע ועל פי בקשתו ביצע עבורו פעילות של קנייה ומכירה של אופציות בחשבונו
שלו, וזאת בשל הגבלת חשבונו של התובע בבנק ואי יכולתו לבצע פעילות כזו בחשבון משל עצמו.

אקדים אחרית לראשית ואומר כבר עתה, כי לאחר שמיעת עדויות הצדדים ועיון בחומר הראיות, העדפתי באופן ברור את גרסת הנתבע על פני גרסת התובע ושוכנעתי כי דין התביעה להידחות. על פי תקנה 214טז לתקנות סדר הדין האזרחי, תשמ"ד – 1984, אפרט להלן את הנימוקים לכך באופן תמציתי.

חקירתו הנגדית של התובע בבית המשפט, הפריכה אחת לאחת את הטענות העומדות ביסוד תביעתו:

ראשית יש לציין, כי הרושם שניתן היה לקבל מכתב התביעה ומתצהיר התובע, היה שדובר כאן ביחסים לא "מאוזנים" - מצד אחד הנתבע הבקיא ושולט בתחום ההשקעה בשוק ההון, אשר הציג עצמו כיועץ השקעות ומנהל תיקי השקעות עבור אחרים, ומצד שני התובע - "נשוי ואב למשפחה בת 7 ילדים בן 60, עמל שנים רבות בתור שכיר במפעל פרי גליל", שתום ליבו נוצל על ידי הנתבע. והנה, בניגוד לרושם זה, מעדותו של התובע בפני
עלה, באופן ברור וחד משמעי, כי התובע
עוסק ומשקיע מזה שנים רבות בשוק ההון, החל ממספר שנים לפני האירועים נשוא כתב התביעה ועד לימים אלה ממש. בעדותו בבית המשפט הוא גילה בקיאות רבה בכל הקשור להשקעה בתחום זה, ברכישה ובקנייה של אופציות בשוק המעוף וברזי המסחר בהן, וניכר אף היה כי הוא בקיא, מנוסה ושולט בתחום זה ובנוהגי המסחר בו אף יותר מן הנתבע, שכיום הינו סטודנט לכלכלה.

שנית, בעוד שהתובע טוען ומבסס את תביעתו על כך שהנתבע הוא שפנה אליו והציע לו לנהל את הכספים בחשבונו, בבית המשפט הודה התובע, ברחל בתך הקטנה, שלא כך היו פני הדברים וכי הוא זה שפנה לנתבע וביקש זאת ממנו.

התובע הודה בעדותו כי כבר משנת 2006 הוא התעסק באופציות מעוף, כי הוא הפסיד מאות אלפי ₪ בבורסה עוד לפני שפגש את הנתבע, כי הוא היה מוגבל בבנקים ו"היתה לו בעיה" לנהל מסחר וכי הוא לא יכול היה לרכוש ניירות ערך ולכן פנה לנתבע (עמ' 11 שורות 22-32, עמ' 12 שורות 1-7 לפרוטוקול).

עוד הודה התובע בעדותו, כי הוא היה מודע לסיכונים הכרוכים במסחר באופציות מעוף, כי הנתבע ציין בפני
ו כי קיימים סיכונים כאלה ובכל זאת הוא ביקש לפעול כך ולרכוש אופציות דרך חשבון הנתבע.
כך הוא העיד בעמ' 12 שורות 10-12 לפרוטוקול:

"...נכנסת לכל מיני מקומות ונתת לי כביכול הסברים שזה מסוכן וצריך להיזהר ואמרתי לך שאני יודע, אני הפסדתי כסף שם, אני יודע, אבל אני פשוט רוצה לקנות ואמרת לי בסדר. פניתי אליך בסדר, אבל לא התחננתי בפני
ך".

ובשורות 20-23 באותו עמוד לפרוטוקול:

"ש: לא איימתי עליך שתפקיד לי את הכסף עכשיו
ת: לא. מה פתאום
ש: אתה מרצונך האישי באת והפקדת
ת: ברור"

וכך היטיב התובע להגדיר את הדברים כהוויתם בעמ' 15 שורות 28-29 לפרוטוקול:

"אתה בשבילי צינור, לא ביקשתי ממך ייעוץ, אתה לא ניהלת את הדברים כפי שהיו צריכים להיות. לא ביקשתי ממך ייעוץ, היית רק צינור".

ומשהתבקש התובע להבהיר, אם כך, את טענותיו בכתב התביעה, הוא העיד (בעמ' 15 שורה 30 עד עמ' 16 שורה 10 לפרוטוקול):

"ש: אז למה אתה אומר כאן שאני שכנעתי?
ת: אני אומר לך עכשיו מה שאני אומר לך
ש: למה אתה אומר בסעיף 11 ש"התובע המשיך בהתאם להוראות הנתבע"
ת: מה שאמרתי לך עכשיו זה מה שאני אומר
ש: אבל מה שנכתב בכתב התביעה זה שקר
ת:מה שאמרתי עכשיו נכון, לא ביקשתי ממך לשכנע אותי ולא כלום
ש: אז זה שקר מה שנכתב
ת: בסדר
ש: אז זה שקר?
ת: זה לא ברור מה שאמרתי?
ש: זה לא נכון מה שכתבת בסעיף 11
ת: זה נכון שצברתי הפסדים בהתחלה אבל לא ביקשתי עזרה או ייעוץ או רחמים לא ביקשתי ממך שום דבר. רק ביקשתי שתקנה לי את הדברים שביקשתי"

עדות זו של התובע, משמיטה את הבסיס לתביעתו ומפריכה את טענתו בכתב התביעה - שהנתבע פנה אליו, שהנתבע הוא שהציע "להשקיע אצלו" כספים, שהנתבע הציע לנהל לו את הכספים, ושהתובע הסכים לכך "לאחר מסע שכנועים".

מנגד, הוכחה גרסת הנתבע - שהתובע הוא שפנה אליו, שהוא זה שביקש להפקיד כספים בחשבונו ולפעול באמצעותו הואיל ונבצר ממנו לעשות כן בחשבון משל עצמו.

התובע גם הודה בעדותו כי הוא פגש את הנתבע בפינת הלקוחות "שרוצים לדעת מידע על שוק ההון און ליין", "אנשים מתקבצים וכל אחד נותן את חוות דעתו מה יהיה ושם פגשתי אותו" (עמ' 13 שורות 11-13 לפרוטוקול). עדות זו מתיישבת יותר עם גרסת הנתבע ולפיה דובר בשני לקוחות מן השורה ולא ביועץ ובנועץ.

הנתבע העיד בפני
, עדות מהימנה ועקבית שלא נסתרה ושנתתי בה אמון מלא, כי הוא כלל לא עסק ואיננו עוסק בייעוץ או בניהול תיקים עבור אחרים (עמ' 24 שורות 20-27 לפרוטוקול).

זאת ועוד, הנתבע לא קיבל כל שכר עבור השקעת הכספים בחשבונו. תשלום עמלות הפקדה בסך כולל של 52 ₪, בפרט כשלא נסתרה טענת הנתבע כי הוא חויב על ידי הבנק בעמלות כאלה, וודאי אינו מהווה שכר. גם בכך יש כדי להוות ראיה מכרעת לכך שגרסת הנתבע כי עשה טובה לתובע ותו לא, היא האמת.

יתר על כן, גם טענת התובע ולפיה הנתבע גזל כספים של אחרים, התבררה כטענת שווא חסרת ממש, המבוססת על סברה בעלמא של התובע. התובע נשאל בחקירתו הנגדית על מה הוא מבסס טענה זו, והשיב כך (בעמ' 23 שורות 1-3 לפרוטוקול):

"לגבי אחרים אני מאמין שאם גנבת לי לא מן הנמנע שגם לאחרים עשית את התרגיל הזה".

באשר לשאלה מה סוכם בין הצדדים בכל הנוגע להשקעת הכספים - בעניין זה יש ממש בטענת הנתבע ולפיה קיימת סתירה פנימית בגרסת התובע, כפי שזו הועלתה בכתב התביעה: מצד אחד הוא טוען
שהנתבע שכנע אותו להשקיע אצלו כספים והבטיח לו רווחים, כשמטענה זו משתמע שהוסכם שהנתבע הוא שיחליט מה, כמה ומתי לקנות או למכור, ומצד שני ובסתירה לכך הוא טוען שהיה על הנתבע לפעול על פי הוראותיו. בבית המשפט כבר חזר בו הנתבע מן הטענה הראשונה ודבק בגרסה ולפיה הנתבע שימש רק "צינור" שהיה אמור לבצע את הוראותיו ותו לא.

הנתבע מאשר כי על פי הסכמת הצדדים, הוא היה אמור לבצע את הוראות התובע בכל הנוגע לכספים שהפקיד בחשבונו, כאשר על פי טענתו, הוא פעל בדיוק על פי הוראות אלה, שהובילו, למרבה הצער, להפסד הכספים (עמ' 28 שורה 7 לפרוטוקול).

התובע, שעליו נטל ההוכחה, לא הוכיח כי הנתבע פעל שלא על פי הוראותיו. עדותו של התובע בפני
, בפרט על רקע הדברים שכבר צוטטו לעיל, הותירה רושם בלתי אמין והתרשמתי כי אין לייחס משקל של ממש למסמכים שהוא עצמו ערך ושלכאורה מתעדים את ההוראות שביקש לבצע. על רקע הסתירות המובהקות שנתגלו בגרסת התובע, ומשנמצא, כפי שפורט לעיל ועל פי הודאת התובע בעדותו, כי הטענות הקשות שהעלה בתביעתו כלפי הנתבע, בכל הנוגע לרקע שעמד ביסוד הפקדת הכספים בחשבונו, לא היו אמת, סבורני כי לא ניתן לסמוך עוד על תרשומות שהתובע ביצע ככאלה המשקפות את הדברים כהווייתם.

גם העובדה שהתובע אוחז בפלט שיחות טלפון, אין בה כדי להוות ראיה שתטה את מאזן ההסתברויות לטובת התובע, שכן אין בפלט זה כדי להעיד על תוכן אותן שיחות.


גם הטענה של התובע בכתב התביעה ולפיה הנתבע הבטיח לו רווחים, התבררה בבית השפט כלא נכונה, כאשר התובע הודה, באופן מפורש - "לא הבטחת לי רווחים" (עמ' 14 שורה 19 לפרוטוקול).

יתרה מכך, התובע הודה, שוב - באופן מפורש שאינו משתמע לשתי פנים - כי הוא היה מודע לסיכונים הרבים הכרוכים בהשקעת כספים באופציות מעוף. כך בעמ' 13 שורות 14-22 לפרוטוקול:

"ש:אתה יודע את הסיכונים שיש באופציות מעוף.
ת: בוודאי. אופציות מעוף אלה נגזרים בשוק ההון על מדד 25 המניות הגדולות שנסחרות על מדד 25 ואם המניות עולות אז הקולים עולים ואם המניות יורדות אז הקולים יורדים והפוטים עולים.
ש: מה התנודתיות שיכולה להיווצר.
ת: זה יכול להיות גם ביום הפרשים של מאות אחוזים.
ש: מהצד השני, אם אופציה אחת קול עלתה במאות אחוזים, מה קורה לפוט.
ת: מתרסקת.
ש: יכולה להיחתך ולהגיע לאפס.
ת: כן"

ובהמשך:

ש: אפשר לדעת מה יקרה עוד שעה או בעוד שעתיים מה יקרה במסחר.
ת: בעוד דקה לא יודעים מה יקרה.
ש: אי אפשר לדעת.
ת: ברור שאי אפשר לדעת, אבל יש כיוון, אתה נעזר במדדים שפועלים באירופה, מדדים שפועלים בארה"ב אתה נעזר בהם ויודע פחות או יותר לאן הרוח נושבת.
ש: זאת אומרת אתה היום יכול להגיד לי אם אני אשים את הכסף פה, בעוד שבוע יהיה לי רווחים במקום מסוים.
ת: אם הייתי יודע...
ש: אז אי אפשר לדעת.
ת: בוודאי, אמרנו את זה.
ש: אני יכול לדעת.
ת: גם יועצי הבנק לא יודעים, אז קל וחומר אתה.
ש: זאת אומרת אף אחד לא יכול לדעת לאן בדיוק ילך הכיוון, אחרת הוא היה מיליונר.
ת: פשיטא.
ש: אז אתה טוען כי אני בעצם אמרתי לך שאל תדאג, אתה מראה הרבה בקיאות בשוק ההון.
ת: אני משתדל, למרות שהפסדתי.
ש: זאת אומרת לא משנה כמה באמת אנחנו מבינים בשוק ההון, בסופו של דבר אנחנו לא יודעים לזהות את הכיוון, לא יודעים לפגוע.
ת: המסחר בשוק הנגזרים הוא יותר מ- 50% הימור".


נמצא, כי בניגוד לטענת התובע בכתב התביעה, הנתבע לא התחייב וגם לא יכול היה להתחייב לרווחים, ואילו הוא - התובע - היה מודע לסיכון האינהרנטי הכרוך בהשקעה בשוק זה של סחר באופציות מעוף, הסיכון שיאבד את כספו.

כן נמצא, כי אין כל ממש בטענת התובע בכתב התביעה ולפיה הנתבע התחייב להחזיר לו את הכספים שהפקיד (סעיף 20 לכתב התביעה).

התובע לא סתר את טענת הנתבע, אשר עולה באופן מפורש מדפי חשבונות הבנק שלו (ת/1 ו- ת/2), כי אכן אותן השקעות שנעשו בשוק המעוף נחלו הפסדים וכי התובע הפסיד בדרך זו את כל הכסף שהפקיד בחשבון הנתבע.

מנגד, התובע לא תמך בכל ראיה שהיא את טענתו, שגם היא הועלתה בעלמא ובלא כל ביסוס במסגרת עדותו בית המשפט, ולפיה הנתבע הבריח את כספיו לבני משפחתו (עמ' 21 שורות 6, 21-22 לפרוטוקול). התובע אף חזר בו, בעדותו, מן הטענה שהועלתה בכתב התביעה ולפיה הנתבע התעשר על חשבונו, ומשנשאל בעניין השיב (בעמ' 10 שורה 17 לפרוטוקול): "לא אמרתי שהתעשרת".

גם הטענה של התובע בדבר עבירות פליליות שעבר הנתבע, נמצאה כריקה מתוכן. התובע לא הבהיר מהי אותה עבירה פלילית שנעברה ויתרה מכך, הוא הודה בעדותו כי כשהגיש את כתב התביעה זה כבר היה לאחר שבמשטרה אמרו לו שמדובר בטענות לתביעה אזרחית ולא פלילית (עמ' 11 שורות 9-14 לפרוטוקול).

יש לדחות גם את טענת התובע ולפיה היה פסול בכך שכספיו לא נוהלו על ידי הנתבע בחשבון נפרד, אלא בחשבונם האישי המשותף של הנתבע ושל אשתו. כאמור, נמצא כי הנתבע כלל לא עסק בניהול תיקי השקעות של אחרים וכי התובע הוא שביקש ממנו לנהל את עניינו בחשבונו של התובע כ"צינור" שלו ובנסיבות אלה, מה לו לתובע כי ילין על כך?

זאת ועוד, התובע לא הצביע על כל ראיה שהיא לסכום הנתבע, משמע - הכיצד סכום שהפקיד בידי הנתבע (6,929 ₪) הפך לחוב בסך של 15,420 ₪ שעל הנתבע להשיב לו.

גם בעניין ה- 1,500 ₪ שהנתבע שילם לתובע, נתתי אמון בטענת הנתבע כי דובר בהלוואה שהתובע ביקש לכיסוי המשכנתא, והעדפתי אותה על פני טענת התובע כי מדובר בהחזר חוב, וזאת בפרט על רקע הודאת התובע כי באותה פגישה הוא אכן אמר לנתבע כי אם לא ישלם את המשכנתא "יזרקו" אותו ואת משפחתו מן הבית. טענה זו מתיישבת גם עם הגיונם של דברים, בהתחשב בהתנהלות התובע שבחר להמשיך, כמהמר, להסתכן בהשקעות בשוק אופציות המעוף, למרות שכבר הפסיד מאות אלפי ₪, כשהוא מודע לסיכונים הרבים בשוק זה וכשחשבונו בבנק כבר הוגבל.


גם התנהלותו של התובע לאחר הגשת התביעה, מלמדת על חוסר מהימנותו. התובע הודה כי כבר סיכם עם הנתבע שהתביעה תסולק בתשלום סך של 13,000 ₪, ובכל זאת משנפגשו השניים הוא דרש (דרישה שלא נמצא לה הסבר מניח את הדעת לאחר שהדברים כבר סוכמו) 3,000 ₪ נוספים כתנאי לסילוק תביעתו (ראה עמ' 23 שורות 16-32 לפרוטוקול).

סיכום
על יסוד האמור לעיל, התביעה נדחית.

בנסיבות העניין ובהתחשב בהליכים שנוהלו במסגרת התביעה, יישא התובע בהוצאות הנתבע בסך של 5,000 ₪, אשר ישולמו לנתבע בתוך 30 יום ממועד מסירת

פסק דין
זה לב"כ התובע, אחרת – יישא הסכום הפרשי הצמדה וריבית כדין מהיום ועד למועד התשלום בפועל.

ניתן היום,
י"א אדר תשע"ג, 21 פברואר 2013, בהעדר הצדדים.










תאמ בית משפט שלום 6626-09/10 יהושע אלון נ' ימין אביחי שלום (פורסם ב-ֽ 21/02/2013)