פסקי דין על ורד לוי | פסקי דין על בטוח חקלאי אגודה שיתופית מרכזית | פסקי דין על דוד ברוורמן | פסקי דין על מרים ברוורמן |

2921/04 א     29/08/2004




א 2921/04 ורד לוי , בטוח חקלאי אגודה שיתופית מרכזית בע"מ נ' דוד ברוורמן , מרים ברוורמן




1


בתי המשפט

בית משפט השלום בירושלים
א 002921/04


לפני כב' השופט דוד מינץ

29/08/2004


בעניין:
ורד לוי

בטוח חקלאי אגודה שיתופית מרכזית בע"מ



ע"י ב"כ עו"ד שלומית ונגרובר

התובעות


נ ג ד



דוד ברוורמן

מרים ברוורמן



ע"י ב"כ עו"ד אמיר שניידשר

הנתבעים



פסק דין



הרקע לתביעה וטענות הצדדים
תביעה בעקבות תאונת דרכים מיום 28.8.01 ברחוב פרי מגדים במעלה אדומים בין רכבה של תובעת 1 (להלן: "התובעת") אשר היה מבוטח על ידי תובעת 2 (להלן: "המבטחת") ובין רכבם של הנתבעים, שהנתבעת נהגה בו באותה השעה (להלן: "תאונה").

הסתבר, כי זהו הסיבוב השני בו נדונה התאונה ונזקיה. בסיבוב הראשון, הייתה זו נתבעת 2 דהכא אשר הגישה את תביעתה כנגד התובעת בבית משפט לתביעות קטנות (ת.ק. 00010/02 בבית משפט לעניינים מקומיים, מעלה אדומים). בסיומו של הדיון, ניתן

פסק דין
אשר דחה את התביעה ובו נקבע כי "האחריות לתאונה רובצת לפתחה של התובעת", הלוא היא כאמור, הנתבעת דהכא (פסק דינו של כב' סגן הנשיא ח' לחוביצקי מיום 2.6.02, להלן: "פסק הדין").

התובעות הסתמכו על פסק הדין בטוענם שקיים על פיו מעשה בית דין בין הצדדים וביקשו לחייב את הנתבעים (נתבעת 2 כנהגת ברכב ונתבע 1 כבעליו) במלוא נזקיהם כתוצאה מהתאונה. התובעת, ביקשה לפצותה בסך של 1,052 ₪ בגין דמי ההשתתפות העצמית שהיא שילמה, ואילו המבטחת ביקשה לפצותה בסך של 7,655 ₪ המהווים את עלות התיקון ושכ"ט השמאי אשר בחן את רכב התובעת. בסך הכל הסתכם נזקן של התובעות יחדיו בסך של 8,707 ₪, והן הגישו את תביעתן כנגד הנתבעים בסדר דין מהיר. בהגנתם, הנתבעים טענו כי מקרה זה אינו נמנה על המקרים בהם יש להכיל את הכלל בדבר "השתק פלוגתא", והמשיכו והעלו טענות שונות, הן לגבי נסיבות התרחשות התאונה ואשמתה של התובעת, והן לגבי גובה הנזקים שנתבעו.

הצדדים הסכימו כי בית המשפט יכריע תחילה בשאלת תחולתו של מעשה בית דין, ולאחר מכן, במידה ויהיה מקום לכך, לפסוק בפשרה לפי סעיף 79א' לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ"ד - 1984 בשאלת גובה הנזק. תחילה אפוא, לקיומו של מעשה בית דין.

ארבעה תנאים נדרשים לצורך קיומה של "השתק פלוגתא": 1) שתהיה זהות פלוגתא ברכיבים העובדתיים והמשפטיים של שתי התובענות; 2) שיהיה סיום להתדיינות בהכרעה מפורשת או מכללא של בית המשפט בקביעת ממצא פוזיטיבי להבדיל מממצא של חוסר הוכחה; 3) שההכרעה בפלוגתא הייתה חיונית לצורך פסק הדין שניתן בתובענה הראשונה, להבדיל מהכרעה שולית שלא הייתה נחוצה לביסוס פסק הדין; 4) שבעלי הדין בשתי התביעות יהיו זהים או שמדובר בחליפיהם או בשלוחיהם או בצדדים "קרובים" (ע"א 8265/96 רמט בע"מ נ' בריברום, פ"ד נז(1), 486; ע"א 1650/00 מרדכי זיסר נ' משרד הבינוי והשיכון, תקדין- עליון 2003(2), 4024; רע"א 6832/00 אריה ברנוביץ נ' משה תאומים, תקדין-עליון 2003(2), 2943). לפיכך, מבלי להכביר מילים, אדון בשאלת תחולתם ואופן יישומם של תנאים אלה במקרה זה.

זהות הפלוגתא ברכיביה העובדתיים והמשפטיים
בתביעה שהוגשה בבית המשפט לתביעות קטנות על ידי הנתבעת, היא ביקשה מהתובעת לפצותה בגין נזקי רכוש שנגרמו לרכבה בתאונה, כשהיא הצביעה על רשלונתה של התובעת. אותה שאלה בדיוק עומדת במחלוקת גם בתובענה זו. לאמור, בית המשפט נתבקש לחייב את הנתבעים לשלם לתובעות את נזקיהם בעקבות אותה תאונה, הפעם בעקבות רשלנותה של הנתבעת. אכן, בבית המשפט לתביעות קטנות לא נדונה שאלת גובה נזקן של התובעות, ברם נדונה שם עצם שאלת האחריות לקרות התאונה והתנהגותן של שתי הנהגות. טרם הכריע בית המשפט בשאלה, הוא שמע את גרסאותיהן של התובעת ושל הנתבעת אשר נהגו בכלי הרכב בזמן התאונה. כן נשמעה עדותה של חברתה של הנתבעת דהכא (התובעת דהתם), אשר הייתה עמה ברכב בזמן התאונה. נוסף על כך נשמעה עדותו של בעלה של התובעת, אשר לא חזה בקרות התאונה במו עיניו אך הגיע לזירה בסמוך להתרחשותה, ואף עזר לנתבעת להחליף גלגל ברכבה. כל אלה מסרו את גרסאותיהם באשר לנסיבות התרחשות התאונה, כשכל צד ניסה לטפול את האשמה לקרות התאונה על כתפי יריבו.

סיום ההתדיינות בהכרעה מפורשת של בית המשפט בקביעת ממצא פוזיטיבי
פסק הדין שניתן בבית המשפט לתביעות קטנות, קובע מספר עובדות באשר לנסיבות התרחשות התאונה, ובסופו נקבעה המסקנה, כדלקמן:

"נדמה לי, כי גרסת הנתבעת נתמכת באמור בכתב התביעה ובדברי התובעת מהיום. בכתב תביעתה אומרת התובעת בין היתר: "המנוע של רכבי נכבה כאשר פניתי שמאלה לרחוב פרי מגדים והייתי חייבת להתדרדר לצד הכביש כדי לא להפריע לתנועה וכדי להניע את רכבי". בעדותה העידה היום כי היא נאלצה לדרדר את רכבה מתוך מפרץ החנייה כדי לא להפריע לאוטובוס, במידה ויגיע לתחנת האוטובוסים. בדברים אלה שמסרה התובעת אני מוצא תמיכה לגרסת הנתבעת, כי רכבה של התובעת היה בתנועה שמאלה בזמן ההתנגשות והיא ניסתה לדרדרו מתוך מפרץ החניה, כשמנועו כבוי.
מתוך כך אני קובע כי בזמן ההתנגשות היה רכב התובעת בסטייה שמאלה, אל תוך נתיב נסיעת הנתבעת והאחריות לתאונה רובצת לפתחה של התובעת".

קשה לדמיין קביעות עובדתיות פוזיטיביות יותר או הכרעה מפורשת יותר ממה שכבר נקבע, ודי לחכימא ברמיזה.

ההכרעה בפלוגתא הייתה חיונית לצורך פסק הדין שניתן בתובענה הראשונה
על יסוד הדברים שנאמרו כבר לעיל, ברור, שההכרעה בשאלת האחריות לקרות התאונה הייתה חיונית לפסק הדין שניתן בבית המשפט לתביעות קטנות. איש מבין הצדדים גם לא טען אחרת.

זהות או יחסי קרבה בין הצדדים
אין צריך להוסיף דבר באשר לתובעת ולנתבעת. באשר למבטחת, מכיוון שתביעתה זו הוגשה מכוח סעיף 62 לחוק חוזה הביטוח, התשמ"א - 1981 היא נכנסת בנעלי התובעת, ומשכך, נחשבת כצד "קרוב" דיו לצורך מילוי תנאי "הזהות" (וראה למשל: ת.א. (ב"שׂ) 639/76עזרא שמעון נ. אליהו רחמים ואח', פ"מ תשל"ט (1), 334; ת.א. (ב"ש) 317/82 מגדלי פרחים לכיש בע"מ נ. מנשה ישר, פ"מ תשמ"ז (2), 410; ת.א. (נת') 1468/03 חברת בטוח שירביט נ' כהן אליהו,

פסק דין
מיום 2.5.04, פורסם באתר האינטרנט של נבו www.nevo.co.il).

חרף האמור, ב"כ הנתבעים העלה שורה של טענות לפיהן לא ראוי במקרה זה להכיר בכלל של השתק פלוגתא או השתק עילה ולקבל את הממצאים שנפסקו בבית המשפט לתביעות קטנות. הוא הצביע על כך שהנתבעת לא הייתה מיוצגת בבית המשפט לתביעות קטנות והדבר פגע ביכולתה להתמודד עם הטענות שהושמעו נגדה; על כך שהנתבעת סובלת מקשיי שפה והדבר פגע ביכולתה להביע עצמה בבירור; ועל כך שלא היה ביכולתה להגיש בקשת רשות ערעור מבחינה כלכלית כדי לעמוד על זכויותיה. על כן טען כי קבלת הממצאים שנפסקו בבית המשפט לתביעות קטנות יעוותו את הדין והצדק.

מנגד, ב"כ התובעות ביקשה לדחות טענות אלה מכל וכל. היא הצביעה על כך שבמסגרת ההליך בבית המשפט לתביעות קטנות נחקרו בעלי הדין והעדים מטעמם, בעלי הדין סיכמו את טענותיהם ורק לאחר מכן ניתן

פסק דין
מנומק לגופו של עניין. על כן טענה שאין שום טעם לדון מחדש בנסיבות התרחשות התאונה, והדבר יגרום רק להכבדה וסרבול של הדיון.

ואכן, אין כל מניעה לקבל ממצאים שנפסקו בבית משפט לתביעות קטנות כממצאים מחייבים בבית משפט אחר במסגרת הכלל היוצר "השתק פלוגתא". יותר מכך, בתי המשפט אף מרבים לעשות כן (וראה למשל: בש"א (י-ם) 5151/99 שיכון ופיתוח לישראל בע"מ נ' חסון פ"מ תש"ס(3), 490; ת.א. (ת"א) 78499/01 הדר חברה לביטוח נ' סבח סוהיל, שם, בעמ' 4; ת.א. (ת"א) 58548/98 אבנר נוקראי נ' שיכון ופיתוח לישראל בע"מ,

פסק דין
מיום 14.3.04, פורסם באתר האינטרנט של נבו).

אכן, גם צודק ב"כ הנתבעים בטוענו כי הכלל של השתק פלוגתא אינו כלל טכני פורמלי. המדובר ב"כלל של שכל ישר, אשר בתי המשפט קבעו לעצמם כענין של מדיניות שיפוטית. על כן קיימת נכונות, במקרים שבהם הצדק או האינטרס הציבורי מחייבים זאת, לקבוע סייגים לתחולת העקרון הכללי" (ע"א 5610/93 זלסקי ואח' נ' הועדה המקומית לתכנון ובניה ראשון לציון, פ"ד נא(1), 68, 99). ברם, במקרה שלפני, שלא מתקיימות נסיבות כאלה. הנתבעת לא העלתה שום טענה שלא עלתה לפני כן בבית המשפט לתביעות קטנות באופן זה או אחר. להיפך, שם גם התרשם כב' השופט לחוביצקי מעדותה של עדת ראייה שישבה לצדה של הנתבעת במועד התאונה. נראה גם כי אם תוצאת פסק הדין לא ערבה לחיכה של הנתבעת היה עליה להעלות את טרוניותיה לפני ערכאת הערעור המוסמכת. משלא עשתה כן במועדים הנקובים בדין ופסק הדין הפך לחלוט, אין לסטות מעקרון סופיות הדיון. אציין גם כי לא התרשמתי שהנתבעת לוקה בקשיי שפה.

באשר לגובה הנזקים שנתבעו. בשים לב לכך שהצדדים הסמיכו את בית המשפט לתת את פסקו לפי סעיף 79א' אני מחייב את הנתבעת 2 לשלם לתובעים סך של 6,500 ₪. התובענה כנגד נתבע 1 נדחית בהעדר עילה. בנסיבות העניין ולנוכח התרשמותי מהצדדים, אין צו להוצאות.

ניתן היום י"ב באלול, תשס"ד (29 באוגוסט 2004) בהעדר הצדדים.
המזכירות תמציא העתקים לב"כ הצדדים.



דוד מינץ
, שופט









א בית משפט שלום 2921/04 ורד לוי , בטוח חקלאי אגודה שיתופית מרכזית בע"מ נ' דוד ברוורמן , מרים ברוורמן (פורסם ב-ֽ 29/08/2004)