פסקי דין על שמעון מסיקה | פסקי דין על לוסקי יגאל

32499-02/13 א     26/02/2013




א 32499-02/13 שמעון מסיקה נ' לוסקי יגאל








בית משפט השלום בעכו



ת"א 32499-02-13 מסיקה נ' יגאל

תיק חיצוני
:




בפני

כב' השופט
אברהים בולוס


מבקש

שמעון מסיקה
ע" ב"כ עו"ד
אמיר
גאנם


נגד


משיב

לוסקי יגאל
ע"י עו"ד שלמה בר-עוז



החלטה

רקע וטענות הצדדים.
1.
המבקש הגיש בקשה שבגדרה עתר
למתן צו מניעה זמני האוסר על המשיב מלבצע עבודות בניה או חפירה במגרש
מס' 17, חלקה 16 בגוש 18133 מאדמות נהריה (להלן: המגרש).

2.
שני הצדדים (המבקש, אשתו והמשיב) רכשו יחדיו את המגרש, אותו חלקו ביניהם באופן שבבעלות וחזקת המבקש 600 מ"ר מהגרש הנ"ל, ואילו היתרה בשטח של 362 מ"ר הינה מנת חלקו
של המשיב. בהתאם להסכם מיום 9.8.09, שנחתם בין הצדדים, הם הגיעו לידי הסכמה לעניין חלוקה בעין, כאשר כל צד זכה לקבל חלק מוגדר מהמגרש בהתאם לתשריט שצורף להסכם(להלן: ההסכם).

3.
שני הצדדים התכוונו לבנות את דירות מגוריהם במגרש משותף זה, מכאן הם ראו להסדיר במסגרתו של ההסכם, בין היתר, את זכויות השימוש, הבניה , וגם את עניין הנסיגה מהגבול המשותף שקיבל ביטוי מובהק בסע' 7.10 להסכם בזו הלשון:


"7.10 מובהר כי בעל הזכויות של המגרש הבודד יתרחק לפחות 2 מ' מגבול


המגרש האמצעי ובעל המגרש האמצעי יתרחק 2 מטר מגבול המגרש
"

4.
על האזור בו נמצא המגרש חלה תב"ע המאפשרת בניה תוך נסיגה של 4 מטר מגבול השכן. מכאן, בד בבד עם הגשת
הבקשה לקבלת היתר, המבקש גם
עתר להקלה באופן שיתאפשר בידיו לבנות במרחק של 2 מטר בלבד מהגבול המשותף של שני הצדדים. בקשתו התקבלה, הוא החל בבניה והשלים לאחרונה את בניית השלד כשהוא מתרחק 2 מטר מהקו המפריד בין חלקי הצדדים

5.
אף שנקבע בהסכם כי שני הצדדים ישלימו את פעולות הבניה עד לא יאוחר מיום 15.10.12 (סע' 3.9 להסכם), אלא
שהמשיב, לכאורה, התמהמה. משהמשיב החליט לבנות,
נערכה גרמושקה
עליה נתבקש המבקש לחתום. ואכן המבקש חתם על תוכנית זו, שמשום מה לא ניתן בגינה היתר. בשלב מאוחר יותר המשיב הכין תוכנית שניה, אלא שהפעם המבקש סרב לאשרה בחתימתו. עפ"י תוכניות אלו, הראשונה והשניה,

המשיב התכוון לבנות את דירת מגוריו על קו הגבול המפריד בין חלקו לזה של המשיב. שני הצדדים חלוקים בעניין נסיבות חתימת המבקש על התוכנית הראשונה, כאשר לעניין זה אדרש בהמשך הדברים.

6.
למרות סירוב המבקש לחתום, המשיב הגיש בקשה לקבלת היתר המבוססת על התוכנית השניה, לה התנגד המבקש. התנגדותו של המבקש נדחתה בהחלטת הועדה המקומית לתכנון ובניה שניתנה ביום 16.2.12, מן הנימוק שהועדה סברה כי עסקינן בסכסוך קנייני, בשונה מתכנוני, שאינו מסמכותה. בעקבת החלטה זו הועדה הנפיקה לידי המשיב היתר בניה כבקשתו, היינו בבניה על קו הגבול. עם החלטה זו לא השלים המבקש והוא ראה להגיש ערר. הדיון בפני
ועד הערר המחוזית התקיים ביום 4.9.12, בסופה הוצע למבקש לחזור בו
מהתנגדותו. להמלצה זו שעה המבקש, ושיגר ביום 6.9.12 מכתב שבו ביקש למחוק את עררו.

זו השתלשלות העובדתית שאינה שנויה במחלוקת בין הצדדים, הגם שהיא עולה מהתיעוד הרב ששני הצדדים צרפו לבקשה ולתשובה.

7.
לאחרונה המשיב החל בונה והספיק לצקת את הכלונסאות, או אז המבקש הגיש בקשתו זו ביום 18.2.13. בו ביום ניתן ע"י צו ארעי כמבוקש, כן קבעתי דיון בבקשה שהתקיים בפני
י היום.

8.
בדיון זה נחקרו המבקש והמשיב, כן שני הצדדים סיכמו . המבקש בסיכומיו חזר והדגיש כי הוא אוחז בעילה מוצקה המבוססת על ההסכם שהתגבש בין שני הצדדים, כן הוסיף כי מאזן הנוחות נוטה מפורשות לטובתו. מהצד השני של המתרס, המשיב העלה את טענותיו בערבוביה אחת. אחרי קריאה חוזרת לתגובה ולסיכומי המשיב,
ניתן לסכם כי המשיב אוחז בפועל במספר טענות חלופיות:


א.
המשיב בדעה כי נכון לדחות את הבקשה, משום השיהוי הרב שדבק בפני
ית המבקש לבית המשפט. מרוץ הזמן לעניין השיהוי, כך המשיב סבור, החל מיום החלטתה של הועדה המקומית הדוחה את ערר המבקש, היינו 16.2.12.


ב.
המשיב הוסיף, כי המבקש הסתיר מבית המשפט את עניין חתימתו על התוכנית הראשונה, דבר שלא בא לו כל זכר בתצהירו. התנהלות זו מעידה על חוסר תום ליבו, וחוסר ניקיון כפיו של המבקש.


ג.
עוד נטען, כי חתימה זו, גם העובדה שהועדה אשרה
למבקש הקלה לבניה במרחק של שני מטר מהמבנים, בשונה מקו הגבול, נוטלות רבות מעוצמת טענותיו של המבקש ומערערת היא את העילה עליה הוא סומך.


ד.
לבסוף, נטען כי מאזן הנוחות נוטה לטובת המשיב, משום שהמשיב התקשר זה מכבר עם קבלנים לביצוע עבודות הבניה, הגם שקבלת הבקשה תאלץ את המשיב לשכור מעבר למתוכנן דירת מגורים דבר הכרוך בתשלומים רבים.



דיון והכרעה.
9.
לפני שאכנס לעובי הקורה אזכיר, שעל העותר לסעד מן היושר כגון צו מניעה, מוטל
הנטל להוכיח, לכאורה, את יסודות עילתו. אמנם, בשלב זה, אין הוא נדרש להוכיח את עילת תביעתו ולהניח ראיות ברורות התומכות בעמדתו, אלא
מוצבת בפני
ו
משוכה נמוכה שעליו לעבור, בכך שישכנע כי תביעתו בעלת סיכויים וכי בראיותיו אצור פוטנציאל להוכחת עילה זו, (רע"א 5095/93 פ.א. ארבן בע"מ נ' גבי א.ג.ר שותפות בע"מ, פד"י מ"ט(1) 730, ע"א 277/62 נאצר נ' כורי , פ"ד ט"ז 2669,). נוסף לאמור לעיל, ולשם זכייה בצו מניעה זמני חובה גם להראות כי מאזן הנוחות נוטה לטובתו. היינו, שהנזקים שעלולים להיגרם לו, בדחיית הבקשה, עולים על אלה של היריב בקבלת הבקשה ומתן הצו (רע"א 7410/09 ברכה ניסנוב נ' ראובן שבתאי ואח' {פורסם במאגרים} ). ועוד, נקבע רבות שבין שני תנאי יסוד אלה מתקיימים יחסי גומלין והזנה הדדים. כך, ככל ומאזן הנוחות נוטה יותר לטובת קבלת הבקשה תפחת עוצמת הדרישה להוכחת סיכויי ההצלחה בתביעה העיקרית, וההפך גם נכון (רע"א 1719/09 בנק מזרחי טפחות בע"מ נ' ברוך לוק {פורסם במאגרים}).

10.
את דרכנו נחל בטענתו של המשיב לעניין השיהוי שדבק בהגשת הבקשה. בעניין זה דעתי שונה מזו של המשיב. יודגש, כי העתירה הינה למתן צו למניעת הבניה, מכאן המועד הקובע לעניין שאלת קיומו של שיהוי הוא התחלת הבניה בפועל או למצער התחלת הכשרת השטח לביצוע פעולות הבניה , ולא המועד בו הונפק היתר הבניה לידי המשיב. יציקת הכלונסאות, שהינה השלב הראשון בבניית דירת מגוריו של המשיב ,החלה לפני ימים ספורים, ומיד לאחר מכן המבקש הגיש את הבקשה מושא ענייננו. אף יתרה מכך, בגישתו זו המשיב מתעלם מהעובדה שהליך ההתנגדות בפני

ועדת הערר המחוזית הסתיים ביום 6.9.12, מועד בו הופשר היתר הבניה והתאפשרה בניה על-פיו. גם אם נראה
במועד זה כקובע, הרי השיהוי אינו כה חריף באופן שיצדיק
סילוקה של הבקשה.

11.

אין צורך שאכביר במילים אודות חובתו של
כל הבא בשערי בית המשפט לנהוג בתום לב וגם בניקיון כפיים, וביתר שאת שעה שעסקינן בעתירה למתן סעד מן היושר, כגון צו מניעה. חובתו של המבקש לשטוח את כל העובדות הרלוונטיות שבידיעתו, גם להציג כל מסמך שלו השלכה על הסכסוך מושא הבקשה. לא כך נהג המבקש, שעה שלא טרח לציין את עניין חתימתו על התוכנית הראשונה שנערכה ע"י מהנדס מטעם המשיב, דבר שהיה נכון כי יובא בבקשה וגם בתצהיר המבקש התומך בבקשה זו. אמנם במסגרת הדיון שהתקיים בפני
י, המבקש הסביר כי שעה שהתבקש לחתום לא דקדק ולא בדק לעומק את השרטוטים, וסמך על כך כי התוכנית נעשתה בהתאם למתווה המוסכם שנקבע בהסכם. ברם, גם
אם בפי המבקש הסבר לחתימתו זו ולפיו הוא הוטעה לחתום ע"י המשיב, אין הדבר מצדיק את העובדה שעניין החתימה וגם הסבריו לא זכו לפירוט כלשהו. יחד זאת, חשוב להזכיר כי המבקש כן צירף לבקשתו ולתצהירו את פרוטוקול הדיון בפני
ועדת הערר המחוזית שבגדרו עניין זה הועלה רבות ע"י הצדדים, גם תגובת המשיב לערר , כאשר בתגובה זו חזר והדגיש המשיב רבות עניין הסכמתו של המשיב לבניה על קו הגבול בהתאם לגרמושקה הראשונה. מסמכים אלה שצורפו ע"י המבקש לבקשתו וגם אישורו בפני
י לעניין חתימתו (עמ' 5, ש' 6),
נוטלים רבות מעוצמת טענתו זו של המשיב ומרפאים במידה מסויימת ממחדלו של המבקש.

12.

לאחר שהסרתי מדרכי את טענות הסף בהן נתלה המשיב, אגש עתה לעובי הקורה.
אני סבור כי בנסיבות הדין הוא עם המבקש וכי נכון להיעתר לבקשתו במתן צו מניעה זמני. דעתי מושתת על המסקנה לפיה המבקש אוחז בראיות מהימנות, לכאורה, המצביעות על עילה בעלת פוטנציאל, וגם מאזן הנוחות נוטה באופן חד וברור לטובת המבקש.


13.
המבקש סומך את ידו על ההסכם שאין מחלוקת באשר לתוקפו ונפקותו. בהסכם זה הצדדים הגיעו לידי הסכמה מפורשת לפיה, שניהם יבנו תוך נסיגה של שני מטר מהגבול המפריד ביניהם. הסכם זה מבסס היטב, לכאורה, את עילתו של המבקש וגם מלמד כי המבקש אוחז בטענות הראויות להתברר ולא כאלה הרופפות. אני ער לטענתו של המשיב לפיה בשלב מאוחר יותר המבקש הביע הסכמתו לבניית המשיב תוך חריגה מההסכם, עם זאת לא ניתן להתייחס בביטול, ביחוד לא בשלב זה של הדיון, להסבריו של המבקש לעניין חתימתו על התוכנית הראשונה, הגם שהסברים אלה זוכים, לכאורה, לחיזוקים חיצוניים. בין יתר, עלה מעדות המבקש בפני
י כי לפני כשנה לערך הוא בנה חומה על קו הגבול (עמ' 6, ש' 27),
דבר שיכול, לכאורה, להוות סיוע לטענתו כי לא העלה על דעתו שבתוכנית הראשונה המשיב כוון לבנות על קו הגבול, עליו נבנתה חומה זו עליו נבנתה חומה זו בשלב מאוחר יותר. ועוד, שעה שהמשיב פנה למבקש בשנית לחתימה על התוכניות, האחרון הביע התנגדות נחרצת ועמד על כך כי הבניה תעשה כקבוע בהסכם, זאת כפי דברי המשיב עצמו (עמ' 8, ש' 12).

14.
כזכור המשיב הוסיף וטען, כי בהקלה שניתנה למבקש
נקבע כי הבניה תהיה
במרחק של 2 מטר מהמבנים במקום 8 מטר המותרים (נספח ז לתגובתו). הוא מוסיף, משום שהמבקש בנה בנסיגה של 2 מטר מהגבול, הדבר מאושש את טענת המשיב לקיומה של הסכמה כי המבקש ייסוג 2 מטר, דבר שנעשה בפועל וכפי ההקלה שניתנה,
ואילו המשיב יבנה בדיוק על קו הגבול. זו טענה בעלת משקל שבכוחה לחזק את עמדת וגישת המשיב. עם זאת, בל נשכח כי אנו נמצאים בשלב מוקדם, הראיות שבפני
י הינן גולמיות ואף חסרות. בהקשר זה,
כל אשר הוגש לעיוני הינו אישור בודד שניתן ע"י הועדה, ללא שהוצגה בקשת המבקש להקלה, תיק הועדה, הגם שאישור זה נתון לפרשנויות רבות.

15.
אין להיכחד שגם המשיב אוחז בטענות הגנה, וחלקן אף, לכאורה, בעלות משקל.
עם זאת, אין בכל אלה כדי לשלול את מסקנתי לעניין קיומן של ראיות לכאורה התומכות בעילת המבקש. ועוד, גם אם נסבור בשלב זה כי כפות המאזניים מעויינות
או אף נייחס משקל נמוך לראיות ועילת המבקש, ולא כך אני סבור, הרי לנוכח העובדה שמאזן הנוחות נוטה באופן חד וברור לכיוון המבקש, עדיין נכון וצודק לקבל בקשה זו.

16.
כידוע, התכלית העיקרית העומדת ביסוד מתן סעדים זמניים הינה שמירת הסטאטוס קוו הקיים ערב הגשת הבקשה, כאשר בענייננו שמירת המצב הקיים הינה אפשרית אך ורק בקבלת הבקשה. היה והבקשה תידחה הרי המשיב צפוי להמשיך בבניית דירתו על קו הגבול דבר שיסכל גם תכלית חשובה נוספת
שהינה
הבטחת ביצועו היעיל של פס"ד שיינתן בסוף ההליך, למקרה והתביעה למתן צו קבוע תתקבל. דחיית הבקשה תעצים עד מאוד את נזקי המבקש, היה והתביעה תתקבל לא יתאפשר יישום פס"ד העתידי, ונראה גם שיקשה במקרה זה לפצות את
המבקש בגין נזקיו באמצעות פיצוי כספי. מהצד השני, קבלת הבקשה כרוכה, מבחינת המשיב, בהקפאה זמנית לבניה ויתכן גם בהוצאות שכירות, דבר שניתן יהיה לשפות את המשיב בגינו בדחיית התביעה. מכל אלה, ברור הוא כי מאזן הנוחות נוטה באופן חד וברור לטובת המבקש.

17.
לאור כל האמור לעיל, נכון והוגן יהיה לקבל את הבקשה, אם כי להתנות המשך תוקפו של הצו בהפקדת ערובה ע"י המבקש המיועדת לשפות את המשיב בגין נזקיו, במצב בו התביעה תידחה או תימחק מכל טעם שהוא.

סוף דבר.
משום כל האמור לעיל, מקבל את הבקשה.

הצו הארעי שניתן ביום 18.2.13 יישאר בתוקף עד למתן החלטה אחרת.
המבקש יפקיד בקופת בית המשפט, במזומן או בערבות בנקאית, סך של 25,000 ₪ וזאת תוך 7 ימים מהיום.

היה והערובה לא תופקד, כאמור, הצו יפקע.

מחייב את המשיב לשלם למבקש הוצאות בקשה זו בסך של 3,500 ₪.

המזכירות תשלח החלטה זו לצדדים.

ניתנה היום, ט"ז אדר תשע"ג, 26 פברואר 2013, בהעדר הצדדים.









א בית משפט שלום 32499-02/13 שמעון מסיקה נ' לוסקי יגאל (פורסם ב-ֽ 26/02/2013)