פסקי דין על שמעון דהן | פסקי דין על המוסד לביטוח לאומי - סניף באר-שבע

2637/98 בל     26/05/2002




בל 2637/98 שמעון דהן נ' המוסד לביטוח לאומי - סניף באר-שבע




1
בתי המשפט
בל 002637/98
בית-הדין האזורי לעבודה
ב ב א ר - ש ב ע
26/05/02

כבוד השופט אילן סופר

נציג ציבור: הגב' אסתר בכר
בפני
:

שמעון דהן

בעניין:
ה ת ו ב ע
עו"ד אפרים ווגדן

ע"י ב"כ
נ ג ד
המוסד לביטוח לאומי - סניף באר-שבע
ה נ ת ב ע
עו"ד ג'יזל אלאלוף

ע"י ב"כ
פסק דין
1. התובע הגיש תביעה כנגד הנתבע, עקב דחיית תביעתו לתשלום דמי פגיעה, בגין תאונה מיום 16.8.90.

2. התובע פרט בתצהירו את העובדות הבאות - אשר אינן שנויות במחלוקת:

2.1 התובע החל לעבוד בשנת 1986, כשכיר במערך המכירות של חברת "יפאורה".
2.2 בשנת 1988, התמנה התובע לתפקיד מנהל סניף באר-שבע,המשתרע על השטח שמאשדוד ועד אילת.
2.3 התובע פיקח במסגרת עבודתו על מערך השיווק, והמכירות. הוא פיקח על אנשי המכירות וביצע עסקאות עם לקוחות גדולים.
2.4 בתאריך 16.8.90, כאשר סיים את עבודתו בבאר-שבע בשעה 20:00, קבע פגישה ב"פונדק אסא", ליד ראשון-לציון, עם שני חברים ותיקים שלו, שביקשו לשוחח עימו על רעיון משותף שלהם.
2.5 התובע פגש את חבריו והם סיפרו לו, כי הם מתכוונים לרכוש קרקע ואולי להקים עליה סופרמרקטים. הם שאלו אותו שאלות בעניין כדאיות רכישת הקרקע ופתיחת עסקים בה.
2.6 במידה וחבריו היו פותחים את רשת הסופרמרקטים, הם יכלו להיות לקוחות פוטנצייאלים של התובע. בפועל, לא נפתחה רשת הסופרמרקטים.
2.7 בדרכו חזרה מהפגישה לכיוון קיבוץ סופה, בו מתגורר התובע, נפגע התובע בתאונת דרכים.

3. הנתבע טען בכתב ההגנה, כי תאונת הדרכים שארעה לתובע, אינה בגדר תאונת עבודה הואיל ולא ארעה תוך כדי עבודתו או עקב עבודתו של התובע.

4. התובע נחקר על תצהירו וכן הגיש את הודעתו למשטרה כפי שנגבתה ביום 9.9.90.

5. הנתבע הגיש את הודעתו של התובע כמי שנמסרה לחוקר ב 9.4.98 (נ/2) ואת ההודעה על פגיעה בעבודה מיום 7.10.97 (נ/1).

6. הכרעה

סעיף 79 לחוק הביטוח הלאומי [ נוסח משולב ] התשנ"ה - 1995 מגדיר מהי "תאונת עבודה" -

"תאונה שארעה תוך כדי עבודתו ועקב עבודתו אצל מעבידו או מטעמו, ובעובד עצמאי - תוך כדי עיסוקו במשלח ידו ועקב עיסוקו במשלח ידו;"

7. בפרשת "ברונו שפירא" , נוסחה ההלכה בעניין הקשר הסיבתי , שבין מעשיו של המבוטח והעבודה:

"בדרך כלל עובד מצוי "תוך כדי עבודתו", כאשר הוא עושה אותם דברים סבירים אשר החוזה בינו ובין מרשה לו, במפורש או מכללא, לעשות . אין הכרח שהעובד יהיה נתון בביצוע ממש של העבודה ברגע הפגיעה, על-מנת שיהא זכאי לפיצויים. מספיק הדבר אם הוא מעסיק את עצמו באופן המתיישב עם חוזה העבודה שלו, בדרך כל שהיא הנלווית (אינצידנטלית) לעבודה. רציפות העבודה אינה נפסקת כאשר העובד עושה דבר שונה מזה שהוטל עליו במפורש; מבחינת הזמן והמקום, ייתכן שהעובד לא יהא נתון בדיוק לעבודה שהוטלה עליו, ובכל זאת רציפות עבודה אינה נפסקת, אלא אם פעולתו זרה לחלוטין לעבודתו או מהווה זניחת העבודה. בדרך כלל, יראו כתאונה שארעה 'תוך כדי העבודה' אם היא ארעה במסגרת הזמן שבין תחילת העבודה ביום מסויים ובין גמר העבודה באותו יום. למקרים חורגים, כגון 'עבודה רצופה' ועבודה 'מחוץ לבסיס' אין תשובה כללית וכוללנית.

פעולות רבות עשויות להיות קשורות לעבודתו של העובד. אבל לא תיחשבנה ל פעולות שנעשו "תוך ועקב העבודה" לצורך החוק, משום שהקשר הסיבתי בינן לבין העבודה מרוחק מדי. קיימת קשת אפשרויות של קשרים סיבתיים; הגבול בין הקשר הסיבתי אשר ייחשב כ"תוך כדי ועקב העבודה" לבין הקשר הסיבתי המרוחק נקבע בפסיקה, והכל עניין של מידה."

ראה: דיון נ"א/144-0 ברונו שפירא נ' המוסד לביטוח לאומי פד"ע כ"ד, 283, 287.
דב"ע ל"א/22-0 שטרן - המוסד לביטוח לאומי, פד"ע ב' 207, 211-212.

8. הפגישה שקיים התובע עם חבריו היתה בסביבות השעה 21:00 ולפי עדותו זוהי שעה, שהיא בדרך-כלל מעבר לשעות שבהן הוא מקיים פגישות עבודה, שלא לדבר על מיקומה:

ש. האם אתה נוהג להיפגש עם לקוחות בפגישות עסקיות כל שהם בשעות הלילה באזור ת"א?
ת. אני הייתי אחראי על אזור הדרום מאשדוד ועד אילת היו לי אנשי מכירות מחלקים ועובדים במחסן אני לא הייתי בפגישות עם לקוחות באזור המרכז אף פעם וגם עם הלקוחות הגדולים שהיו לי באזור החלוקה שלי הייתי נפגש רק בשעות בהם עבדתי עד בסביבות 21-20 בערב. "

ראה: עמ' 2 להודעתו של התובע לחוקר המל"ל, (ת/2).

9. יחד עם זאת, התובע מסר לחוקר המשטרה ורשם בתביעה שהגיש לנתבע, כי הפגישה עם חבריו היתה במסגרת העבודה. בכך אין די. עלינו לבחון את עדותו.
בחקירתו אצל הנתבע (נ/2) מסר התובע כדלקמן:

"ש. על מה בדיוק היתה הפגישה שלך עם אותם שני חברים האם גם בנושא יפאורה תבורי?
ת. לא. לעיסוק שלי ביפאורה תבורי לא היה שום קשר לאותה פגישה כפי שאמרתי לך הם ביקשו לפתוח רשת סופרמרקטים וביקשו להתיעץ עימי בנושא לי בעבר, לפני העבודה ביפאורה, היה סופר כל בו למזון בסיטונאות והם ביקשו להתייעץ עימי. אנחנו חברי ילדות והם ניצלו את המפגש החברי עימי גם לנושא זה. "

10. ובעדותו בפני
נו, סיפר התובע:

ש. אמרת שהמפגש היה מפגש של חברים וגם על מנת להתייעץ איתך על פתיחת הסופר מרקט הואיל ובעבר היה לך סופר?
ת. נכון. היה לי סופר מרקט בעבר.

ש. אז מה הקשר בין המקרה הזה לעבודה שלך?
ת. אני בכל אופן במידה והם היו מקימים סופר מרקט אני הייתי רואה בהם לקוחות שניתן למכור להם את המשקאות."

11. ניתן לסכם את גרסת התובע בכך, כי הפגישה עם חבריו שימשה תכלית כפולה: הן את המטרה החברתית - סיוע ועזרה, תוך שימוש בנסיון התובע ואת המטרה העסקית - במידה ויפתחו החברים עסק, היו הופכים להיות לקוחות של "יפאורה" - המעסיק של התובע.

בפרשת "טלמור" דן ביה"ד במקרה בו במהלך חופשה פרטית, נכנס לקיבוץ, בו קיים מפעל , כדי לראות כיצד מתמודדים עם בעיות הדומות לאלו הקיימות במפעל בו עבד התובע.
שם נפסק, כי על מנת, שנסיעה דו תכליתית תחשב לנסיעה בתפקיד, אין צורך שהמטרה הקשורה בעבודה, תהא העיקרית. די בכך שהמטרה העסקית תשמש סיבה מקבילה. סיבה מקבילה היא סיבה המצדיקה, לכשעצמה, שהנסיעה תצא לפועל, אף אם סוכלה המטרה הפרטית. יתרה מזו; צריך שהמטרה העסקית תהא חשובה למעביד, כך, שלו העובד היה מאבד עניין במטרה הפרטית לנסיעה, היו בכל זאת שולחים אותו, או עובד אחר, למען השליחות העסקית, ואפילו במועד אחר.
ראה: ל"ח/36-0 טלמור רפאל נ' המוסד לביטוח לאומי, פד"ע ט', 332, 336.

12. בפרשת טלמור, נדחה הערעור, מאחר ולא הובאה הוכחה, כי המעביד שקל את אפשרות שיגורו של העובד לנסיעה העסקית וכי לו נתבטלה נסיעתו הפרטית היו מממנים נסיעה לאותה מטרה במועד כלשהוא וע"י עובד כלשהוא.
לא היתה שם מטרה עסקית כסיבה מקבילה, ובאין תכלית כזו של העבודה - אין גם תאונת עבודה.

13. במקרה שלפנינו, לא הובאה כל ראיה בקשר לדעת המעביד על פגישה שכזו. התובע הודה בעדותו, כי הפגישה הזו , כמו פגישות אחרות, לא היתה בידיעת מנהל המכירות הארצי. אולם, עדיין השאלה אם ל"יפאורה" היה אינטרס עסקי בקיום פגישה זו. נראה לנו, שהתשובה לכך היא שלילית. בשלב בו התקיימה הפגישה, תוכניותיהם של החברים היו בשלב כה מקדמי, עד שלא ניתן היה לדבר על התקשרות כלשהיא בעתיד הקרוב, שיכולה לצמוח עם יפאורה.
לכל היותר, זהו קשר סיבתי אבל מרוחק, אשר מידת הוודאות שלו הופכת אותו משנית לתכלית הפגישה.
אין ספק, שהפגישה התקיימה בראש ובראשונה ובעיקרה אם לא כולה, למטרות חבריות, כאשר כל מטרה אחרת, אם היתה, היתה בשלב זה של הפגישה, קלושה ורחוקה.
לא ניתן לדבר כאן על סיבה עסקית מקבילה,אלא סיבה עסקית זניחה, שקיימת בתנאי ויוקם העסק.

14. נאמר גם, שלו היה מדובר באנשים שאינם חברים של התובע, ספק אם היה נפגש עימם במסגרת תפקידו כמנהל מכירות, כדי לדון בכדאיות רכישת מקרקעין ופתיחת עסקים בהם. לו אנשים אחרים היו פותחים את העסק כפי שתכננו, ודאי והיה נפגש עימם, אך לא בשלב כה ראשוני.

15. על כן, משלא נמצאה תכלית של עבודה לפגישה - אין גם תאונת עבודה.

16. התביעה נדחית.

17. אין צו להוצאות.
ניתן היום ט"ו בסיון, תשס"ב (26 במאי 2002) בהעדר הצדדים.
המזכירות תמציא העתקים לב"כ הצדדים.
_______________
נ.צ. - גב' אסתר בכר

_____________
אילן סופר
- שופט








בל בית דין אזורי לעבודה 2637/98 שמעון דהן נ' המוסד לביטוח לאומי - סניף באר-שבע (פורסם ב-ֽ 26/05/2002)