פסקי דין על דני אזולאי | פסקי דין על מקסים אוחיון | פסקי דין על מולה נגה | פסקי דין על ימקו יודפז ואח' |

5052/08 א     28/02/2013




א 5052/08 דני אזולאי נ' מקסים אוחיון, מולה נגה, ימקו יודפז בע"מ ואח'








בית המשפט המחוזי בבאר שבע



ת"א 5052-08 אזולאי נ' אוחיון ואח'







בפני

כב' הנשיא
יוסף אלון


התובע

דני אזולאי
ע"י ב"כ עוה"ד שיאון מורבצ'יק


נגד


הנתבעים

1.מקסים אוחיון
ע"י ב"כ עוה"ד אלעד שרון


2.מולה נגה

(ניתן פס"ד בעניינו)

3.ימקו יודפז בע"מ
4.אחיקם כהן-מנהל ימקו יודפז
5.גדעון כהן-מנהל ימקו יודפז

ע"י ב"כ עוה"ד גיורא רובננקו




פסק דין



1.
התובע, הנתבע 1 (להלן "הנתבע") והנתבע 2 שלושתם תושבי ישראל רשמו בשנת 2005 באתיופיה חברה פרטית ושמה אוז-פרם אקספורט לטד (להלן "החברה" או "אוז פרם") כאשר המניות המוקצות בה עפ"י מסמכי הרישום וההסכמים חולקו ביניהם בכתב כדלהלן:

הנתבע – 80%, התובע – 10% והנתבע 2 – 10%.

מטרת החברה הייתה להקים חווה חקלאית באתיופיה.

בשנת 2006 לאחר שהחברה רכשה זכויות בשטח אדמה באתיופיה, קיבלה החברה הצעת מחיר מהנתבעת 2 ימקו ידפז תעשיות בע"מ (להלן – ימקו) והתקשרה עמה בהסכם לפיו ימקו תספק לחברה ותקים עבורה חממות ומערכות השקיה ונלוות בשטחי החווה הנ"ל.

בסוף שנת 2006 פורקה החברה (אוז פרם) באתיופיה.

לטענת התובע, הנתבע והנתבע 2 חברו נגדו יחדיו בעורמה ובתחבולה, רוקנו את החברה מנכסיה באתיופיה והשתלטו ביחד עם ימקו – באמצעות שניים ממנהליה (הנתבעים 4 ו- 5) על אותם הנכסים – תוך נישול התובע בעורמה ושלא כדין מזכויותיו באוז-פרם ובחווה.

בתצהיר עדותו הראשית הוסיף התובע כי לימים התברר לו שהנתבע וימקו העבירו את הזכויות בשטח החווה באתיופיה לחברה אחרת בשם
smr
(להלן – "סמר") המצויה לטענתו בשליטתם המלאה.

2.
בכתב התביעה המקורי (שהוגש ב- 2008) עתר התובע מלכתחילה לסעדים שונים וביניהם סעדים לגבי הצהרת זכויות במקרקעי החווה באתיופיה.

בימ"ש זה (במותב קודם) קיבל את טענת הנתבעים כי ביהמ"ש בישראל – נוכח הסעדים הנעתרים הנ"ל – איננו הפורום הנאות אלא ביהמ"ש באתיופיה והורה על עיכוב ההליכים. הנתבע ערער לביהמ"ש העליון על אותה ההחלטה (בע.א. 2505/10). ביום 7.11.11 פסק ביהמ"ש העליון כי "אכן מלכתחילה על יסוד כתבי הטענות בהן ביקש המערער בין היתר זכויות במקרקעין (באתיופיה – י.א.) צדק ביהמ"ש במסקנתו – אולם לפנינו ביקש המערער (התובע –י.א.) לתקן את תביעתו באופן שסעד זה יושמט והתביעה תיהפך לתביעה כספית ותביעה לקבל מסמכים".

על יסוד זאת, הוחלט בפסה"ד שבערעור להיעתר לבקשת התובע (המערער) להגיש כתב תביעה מתוקן בהתאם – תוך שמירת זכותם של הנתבעים לשוב ולטעון לעניין הפורום הנאות לאחר הגשתו.

וכך, ביום 1.12.2011 – הגיש התובע את כתב התביעה המתוקן שבפני
.

המשך הדיון בתביעה (המתוקנת) הועבר למותבי, לאחר הגשת תצהירי העדויות הראשיות נחקרו מצהירי הצדדים נגדית על תצהירם, הצדדים הגישו סיכומיהם בכתב – ומכאן

פסק דין
זה.

3.
בכתב התביעה המתוקן שב התובע וטען כי הנתבע הוליך אותו שולל בהסכמי היסוד ובמסמכי הרישום (באתיופיה) של החברה. לטענתו, הוא היה יוזם הפרויקט, הרוח החיה בו,
והוא ששהה תקופה ארוכה באתיופיה לצורך הקמת פרויקט החווה וניהולו.

עפ"י הנטען בתצהירו, ההסכם בינו לבין הנתבע היה כי חלקו שלו (של התובע) במניות החברה יהיה 50% - ועל כן, רישומו בהסכמים ובמסמכי היסוד של החברה כבעל 10% בלבד במניות החברה נעשה על ידי הנתבע בעורמה.

לאור זאת, תובע הוא צו המצהיר כי הוא זכאי ל- "... 50% בזכויות בתשתית אשר הוקמו בחווה החקלאית (באתיופיה) ובמטלטלין המצויים בה היום – וכן בהשבחת ערכם במשך הזמן שחלף".

סעד נוסף הנתבע על ידו הינו לצו המצהיר כי הוא זכאי ל"... 50% כספים שיתקבלו ו/או עתידים לקבל הנתבעים מאת הבנק, באתיופיה ו/או ממשלת אתיופיה ו/או כל גורם אחר בקשר להשקעות הכרוכות בהקמת החווה והפעלתה".

בנוסף, תובע הוא לחייב את הנתבעים לפצותו בגין הוצאותיו משך שלוש השנים שלטענתו עשה באתיופיה לקידום הפרויקט – וזאת בסכום של 8,000 דולר לכל חודש מאותה התקופה, לפצותו בשכר ראוי עבור עבודתו הנ"ל כל אותן השנים ולפצותו "...בגין עוגמת נפש, גניבה מרמה, עושק, עשיית עושר ולא במשפט על חשבונו ועקב נישולו של התובע".

התובע העמיד את כלל תביעתו בסכום של 3 מיליון ₪.

4.
הנתבע 2 לא הגיש כתב הגנה, לא התייצב לדיונים וניתן כנגדו (על ידי המותב הקודם)

פסק דין
בהעדר.

המשך בירור התובענה נעשה אפוא כנגד הנתבע 1 (ה"נתבע") וחברת ימקו (הנתבעת 2) ושני מנהליה (הנתבעים 4 ו- 5).

הנתבע 1 מכחיש בתצהירו ובעדותו מכל וכל את גרסת התובע.

לדבריו הוא זה שיזם את הפרויקט בשנת 2004. אותה שעה התובע והנתבע 2 היו חסרי אמצעים, הוצאות הקמת החברה וייזום הפרויקט שולמו רק על ידו, ועל כן הוסכם ביניהם כי השליטה וחלוקת המניות בחברה יהיו ביחס של 80% לנתבע 1, 10% לתובע ו- 10% לנתבע 2.

בהתאם לכך – נחתמו על ידי השלושה הסכמי הקמת החברה (אוז פרם) ומסמכי יסוד החברה באתיופיה (ר' נספח "ב" לתצהיר הנתבע).

אדרבא, התובע עצמו ביקש להעביר לחתימתו טיוטת סיכום אחרת בה הון המניות יחולק ביחס אחר (50% לנתבע, 25% לתובע ו- 25% לנתבע 2) אך הוא סירב לחתום על מסמך זה.

התובע אף שלח אליו ביולי 2006 מכתב ובו הצעה חדשה לשינוי מבנה ההון בחברה באופן בו לנתבע יהיו 51%, לתובע 39% ולנתבע 2 10% מהמניות (נספח "ה" לתצהיר התובע) – אך הוא סירב לחתום על מסמך זה.

לטענתו, הוא (הנתבע) השקיע מכספו 100,000 דולר בשלבי ההקמה והארגון של החברה (אוז פרם) ושעבד את נכסיו, לרבות ערבות אישית, לנתבעת 3 (ימקו) כנגד הספקת והתקנת החממות בשטח החווה.

ימקו אכן סיפקה לחברה בשנת 2006, והתקינה חממות בשיווי העולה על 200,000 דולר, החברה לא שילמה לה סכום זה – והוא הנתבע, ערב לחוב החברה ונכסיו משועבדים בגין כך לימקו.

הנתבע מוסיף וטוען כי זה שמימן מכיסו את מרבית הוצאות שהייתו של התובע באתיופיה לטענתו, התברר לו בדיעבד כי התובע, ניצל את שהותו באפריקה גם למטרות פרטיות משלו מסוגים שונים.

בסופו של דבר הפרויקט קרס, החוב לימקו עבור החממות שהתקינה לא שולם – והחברה פורקה.

שטח החווה הועבר לחברת "סמר" והוא (הנתבע) רשום כבעל 50% ממניותיה, עפ"י דרישת השלטונות באתיופיה וחברת ימקו – וזאת כבטוחה נוספת שדרשה לתשלום חובה (משנת 2000) בגין החממות שסיפקה בשווי העולה על 200,000 דולר.

הוא מוכן ומזומן להעביר בכל עת לתובע את מלוא מניותיו ב- "סמר" כנגד התחייבותו של התובע לקבל על עצמו את חובו (של הנתבע) לימקו – בגין ערבותו האישית ושיעבוד נכסיו לימקו.

לדבריו, התובע לא השקיע סכום כלשהו בחברה, בחווה או בפרויקט והבקשה לפירוק החברה הוגשה לרשויות באתיופיה על ידי הנתבע 2 – שהינו אתיופי שעלה לישראל וסמוך לתחילת הפרשה (ב- 2006) חזר להתגורר באתיופיה.

5.
ימקו, טוענת בתצהירה כי היא הנפגע האמיתי מכל פרשת הדברים. היא סיפקה ב- 2006 לחברה ציוד בשווי העולה על 200,000 דולר – ולא קיבלה מהחברה עד כה תשלום כלשהו בגין הסחורה שסיפקה לחברה והעבודה שביצעה עבורה.

ימקו, וכן הנתבעים 4 ו- 5 דוחים מכל וכל טענות טענות התובע בדבר קשר או מזימה כלשהי שחברו לה נגד התובע – וכי האינטרס היחידי שמעניין את ימקו בפרשה זו הינו בניסיון – שנראה חסר סיכוי – לקבל אי פעם את התמורה עבור החממות והתשתיות שסיפקה לחברה.

המצהירים מטעם ימקו הדגישו בעדויותיהם כי הנושא והנותן עמם בפרויקט היה בראש וראשונה הנתבע 1, כי הוא אכן ערב אישית לחובות החברה ונכסיו שועבדו להבטחת החוב וכי התובע לא השקיע מאומה ולא שיעבד נכסים כלשהם בגין החממות והעבודה שסופקו לחברה על ידי ימקו.

6.
מטבע הדברים ואופי הסכסוך – שתצהירי התובע והנתבע וכן חקירותיהם הנגדיות גלשו לפרטים רבים ושונים – שחלקים גדולים מהם אינם צריכים לעניין ההכרעה.

בסופו של יום – ולאחר ששמעתי עדויות הצדדים בחקירותיהם הנגדיות ושבתי ועיינתי בתצהירי העדויות הראשיות – מצאתי כי התובע לא עמד בנטלי הראייה להוכחת תביעתו או זכאותו לסעד מן הסעדים להם הוא עותר – ולהלן תמצית נימוקיי.

7.
ראשית – לעניין חלוקת הון המניות ויחסי השליטה בחברה – אוז פרם.

התובע איננו מכחיש כי חתם על מסמכי היסוד וההתאגדות של החברה באופן בו חלקו במניות הינו 10% וחלקו של הנתבע 1 הינו 80%.



בחקירתו הנגדית אישר התובע כי מבין השניים (הוא והנתבע 1) היה זה דווקא הוא שהבין אנגלית (שפת המסמכים הנ"ל) הוא אף מאשר מפורשות בחקירתו הנגדית (עמ' 19) כי:

"אתה מפנה אותי לנספח ב' לתצהירו של מקסים (הנתבע – י.א.)ר במסמכי ההתאגדות של אוז פרם. אני חתום עליהם. אני בהחלט מבין על מה אני חתמתי".

הוא גם מאשר כי כתב את המכתב מיום 16.7.06 לנתבע (נספח ה' לתצהירו), שם הוא מציע לו לשנות את יחסי האחזקות שלהם בחברה מ- 81/10 ל- 39/59 – ומוסיף ומעיד (עמ' 17 לפרוט'): "...אני דובר פרפקט אנגלית ואני ניהלתי את כל המו"מ".

ובהמשך, הוא מוסיף: "מקסים (הנתבע – י.א.) לא הסכים לחתום על המסמך הנ"ל , הוא לא חותם על שום דבר שמציק לו".


יצוין כי התובע הוסיף ופנה בהצעה אחרת ושונה לנתבע במכתבו אליו (גם הוא באנגלית) עוד מיום 5.10.2004 – שם הציע כי יחס המניות בחברה יהיה 50% לנתבע, 25% לתובע ו- 25% לנתבע 2 (נספח "ג"" לתצהיר התובע).

העובדה שאין חולק עליה הינה כי בהסכם היסוד ובמסמכי היסוד וההקמה של החברה חתם התובע על חלוקת המניות באופן בו 10% יהיו בידו ו- 80% בידי התובע.

הסכם זה וחלוקת מניות זו מעולם לא שונו, התובע ניסה לפחות פעמיים להציע לנתבע את השינויים – אך סורב.

ההסכם ומסמכי החברה המקוריים נחתמו על ידי התובע תוך הבנת וידיעת תוכנם.

טענתו כי הייתה בינו לבין הנתבע הבנה אחרת, בעל פה, נסתרת מתוך המסמכים הכתובים והחתומים על ידו.

יתרה מזו, מסקנתי והתרשמותי ממכלול העדויות שהובאו בפני
הינה כי אכן הנתבע הוא זה שיזם את הפרויקט, הוא זה שהשקיע סכומים ניכרים מכספו והוא זה ששיעבד את נכסיו להבטחת חובה של החברה ימקו בגין הספקת והתקנת החממות.

התובע לעומתו לא הוכיח את טענתו כי העביר לחברה מזומנים מהלוואות שלווה בשוק האפור (עמ' 15 לפרוט' ש' 6-13) – ועדותו לעניין זה הותירה בי רושם לא אמין ומפוקפק.

לאור כל זאת – אני דוחה את רכיבי התביעה לעניין טענת התובע לזכות ב- 50% ממניות החברה על כל המסתעף מכך, וקובע כי חלקו של התובע בחברה מאז הקמתה ועד לפירוקה לא עלה על 10% ממניותיה.

8.
סעד נוסף הנעתר על ידי התובע הינו החזר הוצאות שהוציא לטענתו עבור החברה והפרויקט משך 3 שנים בהם שהה לטענתו באתיופיה – וזאת בסכום של 8,000 דולר לכל חודש מ- 36 החודשים הנ"ל.

גם רכיב זה של התביעה דינו להידחות.

ראשית, גם לטענת התובע – ההוצאות הנטענות הנ"ל היו עבור חברת אוז פרם ולא עבור מי מארבעת הנתבעים שבתביעה זו.

שנית, התובע לא הוכיח את סכום התביעה
הנ"ל ואף לא את מקצתו.

לא הוצגו מסמכים המאשרים הוצאות שכאלה ולא הובאו על ידי התובע ראיות כלשהן להוכחת סכום נתבע זה או חלקו.

9.
גם תביעת התובע מהנתבעים דנן (וכאמור לעיל – הוא איננו תובע את אוז פרם) לפיצוי בגין הזמן שהשקיע, עוגמת נפש וכו' –דינה להידחות.

התובע לא ביצע כאמור עבודות או שירותים עבור הנתבע 1 או עבור ימקו.

ככל שאמנם ביצע עבודה או שירות היה זה לחברת אוז פרם וזאת במסגרת חלוקת המטלות בחברה ובפרויקט הכושל שלה – בינו לבין הנתבע 1 והנתבע 2.

התברר בדיעבד כי השותפים בחברה כשלו במיזם שניסו להוציא אל הפועל – והותירו אחריהם עסק שקרס וחוב כספי משמעותי לימקו (הנתבעת 3) אשר הנתבע 1 שיעבד את נכסיו הפרטיים לתשלומו.

טענת וגרסת התובע כי "נכסי" החברה (אוז פרם) הועברו לחברת "סמר" וכי חברה זו שווה היום למעלה מ- 20 מיליון דולר (!!) התבררו להיות פנטזיה תלושה מכל הקשר.

הנתבע 1 העיד בתצהירו ובחקירתו הנגדית כי הוא מוכן בכל עת להעביר לתובע את כל מניותיו ב- "סמר" כנגד הסכמתו להמחאת ערבותו ושעבודו לחוב אוז פרם לימקו בסכום של כ- 200,000 דולר.

הדברים מוצגים לתובע בחקירתו הנגדית (עמ' 19 ש' 24-29) ולהלן תשובתו:

"לשאלה אם אני מוכן היום לקבל את ההצעה של מקסים (הנתבע 1) בתצהירו, לקבל ממנו את כל המניות שלו ב-
smr
– שאני אומר שהיא שווה 20 מיליון דולר, אני משיב שאני לא מעוניין בכך.

ומדוע? ברגע שאנשים שם ידעו שבבית המשפט בישראל מתנהל תיק, אף ספק לא מוכן לספק אפילו לא גרגיר".

דהיינו, הנתבע בתצהירו ובעדותו מציע לתובע את כל מניותיו ב"סמר" (השווה לטענת התובע
20 מיליון דולר) בתמורה אחת ויחידה של המחאת הערבות והשעבוד שלו לימקו (בסכום של 200,000 דולר) – והוא דוחה הצעה זו על הסף.

אציין כי טענת התובע לפיה "סמר" "שווה" 20 מיליון דולר נסמכת כל כולה על מסמך מרשם החברות האתיופי לפיו זה סכום המניות הרשום של אותה החברה – דא ותו לא.

הדברים נמצאים לטעמי מופרכים ותלושים מכל מציאות.

10.
נותרה להתייחסותי תביעת התובע ככל שהיא מכוונת כנגד ימקו והנתבעים 4 ו- 5 שהיו עובדיה.

התובע לא הניח אפילו קצה קיצה של ראיה לעילת תביעה כלשהי כנגד נתבעים אלה.

טענותיו בדבר קנוניה, קשר, קונספירציה, עושק וכו' שרקחו נגדו ימקו והנתבעים 4 ו- 5 נותרו בגדר ספקולציות פרי דמיונו שלא הונחה להם ראשית ראשיתה של ראיה.

אדרבא. אין חולק כי בפרויקט החווה באתיופיה הפסידה ימקו סכום העולה על 200,000 דולר (בערכי 2006) בחממות ובשירותי ההקמה שלהן שסיפקה לאוז פרם – מבלי שזכתה לתשלום כלשהו בגין הקמה זו – סכומים שכנראה ירדו לטימיון ולא ישובו.

11.
סוף דבר, התובע כשל בניסיון להוכיח רכיב כלשהו מעילות התביעה הנטענות על ידו בכתב התביעה המתוקן ובזכאותו הנטענת לסעד מהסעדים הנעתרים על ידו בתביעה.

אשר על כן – אני דוחה את התביעה על כל רכיביה וסעדיה.

כמו כן אני מחייב את התובע לשאת בהוצאות הנתבע 1 בסכום של 50,000 ₪ ובהוצאות הנתבעים
3-5 (יחדיו) בסכום של 50,000 ₪.

סכומים אלה ישאו הפרשי הצמדה וריבית החל מתום 30 יום ממתן

פסק דין
זה ועד לתשלומם בפועל.

המזכירות תשלח

פסק דין
זה לב"כ הצדדים.



ניתן היום,
י"ח אדר תשע"ג, 28 פברואר 2013, בהעדר הצדדים.














א בית משפט מחוזי 5052/08 דני אזולאי נ' מקסים אוחיון, מולה נגה, ימקו יודפז בע"מ ואח' (פורסם ב-ֽ 28/02/2013)