פסקי דין על אורבך אורי | פסקי דין על מיכלסון מנחם | פסקי דין על רדיו קול חי בע"מ

303802/97 עב     16/08/2004




עב 303802/97 אורבך אורי,מיכלסון מנחם נ' רדיו קול חי בע"מ




1


בתי הדין לעבודה
בית הדין האזורי לעבודה – תל-אביב-יפו
עב 303802/97


בפני
:
כב' השופטת ו. וירט-ליבנה

נ.צ. (עובדים) גב' כרם-יה פדן
נ.צ. (מעבידים) מר אבישי מרגלית

31/08/2004


בעניין:
1 . אורבך אורי

2 . מיכלסון מנחם



ע"י ב"כ עו"ד
לירז אהרן

התובע

נ ג ד


רדיו קול חי בע"מ



ע"י ב"כ עו"ד
דולב יעל
, איתמר נצר

הנתבעת
פסק דין

1. עניינה של תובענה זו לחייב את הנתבעת לשלם לתובעים שכר עבודה עבור שבעה חודשים, לחייבה להעביר לידיהם את כספי ביטוח המנהלים שנצברו לזכותם, להעביר לידיהם ממניות החברה ולשלם להם מענקים, פדיון ימי חופשה שנתית ודמי הבראה.

הרקע העובדתי
2. הנתבעת הינה חברה המפעילה את תחנת "רדיו קול חי", הפועלת על פי זיכיון מאת הרשות השנייה לטלוויזיה ורדיו. על פי תנאי הזיכיון, מפנה התחנה את שידוריה לקהל הדתי על כל גווניו, ובכלל זה הקהל החרדי.

3. התובעים הינם עיתונאים אשר הועסקו על ידי הנתבעת כעורכים ושדרים. הקשר בין התובעים והנתבעת החל בתקופת ההכנה למכרז להפעלת התחנה בה סייעו התובעים לנתבעת בדרכים שונות בגיבוש הצעתה למכרז.

4. ביום 30.1.96 וביום 1.2.96 נחתם חוזה עבודה בין הנתבעת והתובע 1 והתובע 2 בהתאמה (להלן - "ההסכם"). תפקיד התובעים בנתבעת, על פי ההסכם, כלל חברות במערכת התחנה והשתתפות בישיבותיה, הפקה, עריכה ושידור תוכניות כפי שיקבע על ידי מנהל התחנה ו/או מנהל התוכניות. שעות העבודה של התובעים יקבעו על ידי מנהל התחנה (סעיף 2 להסכם, ת/4, ת/5)
מועד תחילת תוקפו של ההסכם נקבע מהיום ה-30 לאחר הזכיה במכרז (סעיף 3.1 להסכם)

על פי סעיף 8.1 להסכם, יקבל כל אחד מהתובעים תמורת עבודתו סכום כולל (ברוטו) של 8,000 ₪. כמו כן נקבע כי הנתבעת תערוך לכל אחד מהתובעים פוליסת ביטוח מנהלים אשר תועבר ביחד עם הסכומים שנצברו לזכותם בסיום עבודתם בנתבעת (סעיף 9 להסכם). בחוזה העבודה שנחתם עם התובע2 בלבד נכתב כי ביטוח המנהלים והכספים שנצברו בו יועברו בתום תקופת ההסכם "למעט אם ההסכם הופסק בשל מעשה של הפרת אמונים כלפי החברה, או אם הורשע העורך בעבירה שיש עימה קלון" (סעיף 9.3, ת/5).

בסעיף 16 להסכם נקבע כי בעבור השתתפות התובעים בהכנות שתידרשנה להכנת הצעת החברה למכרז לא יהיו זכאים לתמורה או תשלום כלשהו, בין אם תזכה הנתבעת במכרז ובין אם לאו.

5. ביום 23.3.96 זכתה הנתבעת במכרז הרשות השניה והחלו ההכנות להפעלת התחנה. ביום 26.11.96 החלו שידורי התחנה.

6. בתקופה שלאחר הזכיה במכרז ועד לתחילת שידורי התחנה לא קיבלו התובעים שכר מהנתבעת. הנתבעת שילמה את שכרם לראשונה ב- 11/96.

7. במסגרת עבודתם בתחנה שידרו התובעים מדי בוקר בין השעות 08:00-10:00 תוכנית יומית: בימים ראשון עד רביעי - בשם "קול קורא", אותה שידר אחד מהם לסירוגין; בימי חמישי - בשם "קולות קוראים", אותה שידרו יחדיו.

8. ביום 26.6.97 שלחה הנתבעת מכתבים לתובעים בהם היא מודיעה להם על סיום חוזה העבודה עימם, שיכנס לתוקפו כעבור שלושה חודשים. הנתבעת הביעה את רצונה לגבש מתכונת חדשה להעסקת התובעים (ת/7).

9. במועד כלשהו במחצית שנת 97' התקבלה החלטה בנתבעת כי בשעות מסוימות לא תשודר שירת נשים, וזאת לאור צורכי הציבור החרדי הנמנה על קהל היעד של התחנה.

10. לאור ההחלטה, אשר כללה אף את שעות השידור של התובעים, שלח ביום 2.7.97 התובע 2 מכתב למר שאול מייזליש, מנהל התחנה (להלן - "מייזליש"), בו הוא מוחה על ההחלטה (ת/8). במכתב כתב התובע 2 כי למחרת בבוקר הוא אמור לשדר ביחד עם התובע 1 את תוכניתם וכי הוא מבקש לקבל הוראה בכתב האם לשדר שירת נשים או אם לאו. מייזליש השיב לתובע 2 על גבי המכתב כי כל עוד לא סוכם אחרת, הוא רשאי לשדר כל דיסק שיראה לו, ובלבד שיהיה בגבולות הצניעות (ת/8).

11. ביום 3.7.97 שידרו התובעים את תוכניתם. בשעת השידור השנייה הושמע שיר של הצמד אורנה ומשה דץ אשר כלל שירת אישה. מר נחשוני, ששימש מנהל התוכניות בפועל של התחנה (להלן - "נחשוני"), הורה לעורך המוסיקלי של התוכנית להחליף את השיר.

בתגובה, סיימו התובעים את החלק המילולי של תוכניתם, שכלל מספר ראיונות עם מאזינים, הורו לעורך המוסיקלי להשמיע מוסיקה עד לסיום התוכנית ועזבו בשעה 09:38 את האולפן, כאשר על פי המתכונת המקורית היתה אמורה התוכנית להסתיים בשעה 10:00 (להלן - "התקרית").

12. מייד לאחר התוכנית הופיעו התובעים ומזייליש, בתוכנית הרדיו של הגב' שלי יחימוביץ' והחליפו ביניהם האשמות בעניין התקרית. בימים שלאחר מכן התפרסמו כתבות בנושא במספר עיתונים.

13. עוד באותו היום הושעו התובעים מעבודתם והנתבעת חדלה לשלם להם את שכרם (ת/9).

14. ביום 6.7.97 פנה ב"כ התובעים לנתבעת בבקשה להחזיר את התובעים לעבודתם, אך תגובה עניינית לא נתקבלה אלא ביום 4.9.97.

במסגרת דיון שנערך ברשות השנייה בעניינם של התובעים, הביעה הרשות את עמדתה כי אין היא מתערבת בנושאי העסקת עובדים בנתבעת וכי היא ממליצה כי אם בדעת הנתבעת לסיים את העסקת התובעים, ייעשה הדבר ברוח טובה (סיכום דיון מיום 13.8.97).

15. ביום 8.9.97 הגישו התובעים את כתב תביעתם המקורי במסגרת הליך זה, בו תבעו לקבל את משכורות חודשים 7/97 ו- 8/97, בו היו למעשה מושעים. ביום 15.9.97 שילמה הנתבעת את משכורותיהם של התובעים לחודשים 7/97-8 ולאחר מכן אף את משכורת 9/97.

ביום 14.4.99 התקבלה בקשת התובעים לתקן את כתב תביעתם וביום 20.10.99 הוגש כתב התביעה המתוקן נשוא הדיון שלפנינו.

גדר המחלוקת
16. המחלוקת בין הצדדים נסובה על שני עניינים עיקריים. האחד, האם על פי חוזה העבודה וההבנות בין הצדדים זכאים התובעים לשכר עבודה עבור חודשים 4/96 ועד 10/96 (להלן - "התקופה הראשונה"), כלומר, בתקופת הביניים שבין זכיית הנתבעת במכרז ועד תחילת השידורים. השני, האם בשל הנתהגות התובעים במהלך התקרית ולאחריה רשאית הנתבעת שלא להעביר לידיהם את פוליסת ביטוח המנהלים והכספים שנצברו בה. בנוסף לשני עיקרים אלו חלוקים הצדדים בשאלת חבות הנתבעת בפיצויי הלנת שכר, זכאות התובעים לקבל ממניות הנתבעת, מענקים, פידיון ימי חופשתם ודמי הבראה.

זכאות התובעים לשכר בתקופה הראשונה
17. לטענת התובעים, על פי ההסכם, על הנתבעת היה לשלם את שכרם החל מהיום ה-30 לאחר הזכיה במכרז. תנאי זה בהסכם לא הותנה בהתחלת השידורים בפועל. בהסכם נכתב כי שכר התובעים ישולם להם עבור עבודתם, ובתקופה הראשונה עסקו למעשה בהכנות שונות שנדרשו להכנת שידורי התחנה. כמו כן נטען כי תשלום השכר בתקופה זו נועד לפצות את התובעים על עבודתם בתקופת ההכנה למכרז בה לא קבלו שכר.

פירוש זה עולה, כך לטענת התובעים, אף מסעיף 16 להסכם בו נאמר במפורש כי עבור התקופה שלפני כניסת ההסכם לתוקף אין הם זכאים לשכר.

התובעים הצהירו כי משלא קיבלו את שכרם עבור התקופה הראשונה פנו למר חורחה וולף, חשב הנתבעת (להלן -"וולף"), ודרשו את שכרם לתקופה זו (סעיף 13 לתצהיר התובעים).

18. כנגד טענה זו טוענת הנתבעת כי פירושו הנכון של ההסכם הוא כי שכר התובעים ישולם להם עם תחילת שידורי התחנה. תוכן ההסכם מבטא את הערכת המנהלי התחנה כי השידורים יחלו 30 יום לאחר הזכיה במכרז.

עוד נטען כי בהסכם נכתב ששכר התובעים ישולם להם עבור עבודתם, קרי, עריכה והגשה של תוכניות. עובר לתחילת השידורים לא עבדו התובעים, למעט השתתפות במספר מועט של ישיבות ולכן למעשה לא עסקו בעבודה בעבורה הם זכאים לשכר.

מוסיפה הנתבעת כי משלא הלינו או תבעו התובעים את השכר במהלך עבודתם, ואף לאחר סיום עבודתם, אלא בכתב התביעה המתוקן, כשנה לאחר הגשת כתב התביעה המקורי, יש לראות בכך הן עדות לאומד דעתם של התובעים והן ויתור על שכרם באם היו זכאים לכך.

19. במסגרת פלוגתא זו נדרשים אנו להכריע האם על פי פירושו הנכון של ההסכם זכאים התובעים לשכר מהיום ה-30 לשאחר הזכיה במכרז או מיום תחילת שידורי התחנה למעשה.

אלו הם סעיפי ההסכם הנוגעים לענייננו:

"2. הגדרת התפקיד והיקפו
2.1 העורך יהיה חבר במערכת התחנה וישתתף בישיבותיה.

2.2 העורך יפיק, יערוך, יגיש וישתתף בכל התוכניות שיקבעו לכך ע"י מנהל התחנה ו/או מנהל התוכניות.

2.3 שעות העבודה של העורך יקבעו ע"י מנהל התחנה והן יכללו בנוסף לשעות העריכה, ההפקה וההגשה גם את השעות והמועדים שידרשו להכנת התוכניות, לישיבות המערכת ולכל עניין ונושא אחר עליו יורה לעורך מנהל התחנה, והכל ככל הניתן תוך תיאום מראש עם העורך.

3. תקופת ההסכם
3.1 תקופת הסכם זה הנה לארבע שנים החל מהיום ה-30 לאחר הזכיה במכרז.

8. משכורת
8.1 החברה תשלם למנהל תמורת עבודתו משכורת חודשית בסכום כולל (ברוטו) של 8,000 ₪ (להלן - "המשכורת") (ת/4, ת/5)

20. נקודת המוצא לאיתור כוונת הצדדים הינה לשון החוזה עצמו. אולם, במקרה זה גרסאות שני הצדדים מתיישבות עם תוכן החוזה. על פי הפירוש האחד, לפי הלשון הברורה של סעיף 3 להסכם זכאים התובעים לשכר מהיום ה-30 לאחר הזכייה במכרז,ואין כל תנאי הקושר בין מועד כניסת ההסכם לתוקף ובין תחילת השידורים בפועל. יתרה מזאת, כאשר ביקשו הצדדים לקבוע תקופה בעבורה לא יקבלו התובעים שכר עשו זאת במפורש (סעיף 16 להסכם).

על פי הפירוש השני, זכאים היו התובעים לקבל את השכר עבור עבודתם על פי סעיף 2 להסכם, ולפי הראיות שהובאו בפני
נו עיקר עבודת התובעים סבבה סביב שידור התוכניות. בתקופה הראשונה עשו התובעים פעולות בודדות עבור הנתבעת, אשר במהותן אינן חלק מהגדרת תפקידם. יתרה מזו, קביעת מועד כניסת ההסכם לתוקפו 30 ימים לאחר הזכיה במכרז יש בה כדי להצביע על הקשר שבין תחילת השידורים ותשלום השכר.

21. במצב בו ניתן לפרש את תוכן החוזה ביותר מדרך אחת שומה עלינו להכריע מהו הפירוש הנכון על פי מכלול הנסיבות הקשורות בכריתת ההסכם.

ההסכם בין הצדדים נכרת בקופת ההכנה למכרז, בתקופה זו ביצעו התובעים פעולות שונות עבור הנתבעת בגינן לא קבלו שכר. לטעמנו העובדה כי כניסת החוזה לתוקפו נקבעה 30 ימים לאחר הזכיה, ללא כל איזכור לכך כי התשלום בתקופה הראשנה מהווה פיצוי על עבודת התובעים בתקופת ההכנה, יש בו כדי להצביע על כוונת הצדדים כי שכר התובעים ישולם להם בעבור עבודתם הקשורה בשידורי התוכניות עצמן. התובעים לא סיפקו הסבר מטעמם מדוע נקבע היום ה-30 לאחר הזכיה כיום כניסת ההסכם לתוקף. מר שינפלד, ששימש כמנכ"ל תיפעולי של הנתבעת ונציג הדירקטוריון בהנהלה (להלן -"שינפלד") הסביר בתצהירו כי מועד זה נקבע לאור הערכת הנתבעת כי שידורי התחנה יחלו 30 יום לאחר הזכיה במכרז (סעיף 8 לתצהירו).

22. איו חולק כי תפקידם של התובעים כלל אף עבודה שאינה קשורה ישירות בשידור התוכניות, וכי בתקופה הראשונה הם ביצעו עבור הנתבעת פעולות שונות. התובעים הצהירו כי באותם חודשים הם עמדו לרשות התחנה ואף הוטלו עליהם משימות אחדות, כגון: כתיבת חומר פרסומי, השתתפות במספר פגישות, השתתפות בגיוס כוח-אדם וכד' (סעיף 10 לתצהירם). בחקירתו העיד התובע 1 כי מספר השעות שעבד אחרי הזכיה במכרז היה נמוך מזה שעבד לפני הזכיה, כ- 10 שעות בשבוע (עמוד 3). כמו כן העיד כי בתקופה זו עבד בעבודות אחרות (עמוד 4).

לאור תיאור הדברים, אין זה מתקבל על הדעת כי הצדדים התכוונו שבמהלך התקופה הראשונה ישבו התובעים בביתם, ויקבלו שכר עבודה מלא בעבור משימות בודדות אשר ביצעו לפי בקשת הנתבעת. העבודות אותן ביצעו התובעים בתקופה הראשונה אינן נכללות בתיאור תפקידם כפי שהוסכם בסעיף 2 להסכם.

23. אחת העובדות המרכזיות עליהן מבססים אנו את הכרעתנו בעניין זה הינה התנהגות התובעים לאור אי תשלום השכר. ראשית נאמר כי אין אנו מקבלים את טענת הנתבעת על פיה אי הגשת תביעה לתשלום השכר בתקופה זו על ידי התובעים אלא בכתב התביעה המתוקן, מהווה ויתור על זכותם לתשלום השכר. אמנם, חוזה עבודה, כחוזה יחס, נתון לשינויים במהלך חייו, הבאים פעמים רבות לידי ביטוי בהתנהגות הצדדים. צד לחוזה יכול להביע את הסכמתו לשינוי תנאי עבודתו ושכרו בדרך של התנהגות הבאה לידי ביטוי בהמשך עבודתו, אף אם הביע את התנגדותו לעצם השינוי. כך נקבע בפסק הדין בעניין דב"ע נד/86-3 יוחנן גולן - אי.אל.די בע"מ, פד"ע כז, 270, עליו הסתמכה הנתבעת. אולם, בין ההכרה בכך שעובד יכול בהתנהגותו להסכים לשינוי ואף להרעה בתנאי שכרו, ובין ההכרה בכך שהעובד יכול בהתנהגותו לוותר על שכרו, רב המרחק. לא אחת קבע בית הדין כי הסכמת עובד לעבוד ללא שכר אינה הסכמה, כך גם כאשר ההסכמה באה לידי ביטוי במפורש ובוודאי כאשר היא באה לידי ביטוי, לכאורה, בהתנהגות (ע"ע 1054/01 אשר טוילי - יצחק דהרי, פד"ע לז, 746; ע"ע 1403/01 סוהיר סרוג'י - המוסד לביטוח לאומי, (טרם פורסם).

עם זאת, הגם שאין לראות בהתנהגות התובעים במהלך חיי ההסכם ויתור על זכותם לשכר, יש לקחתה בחשבון כאחת הנסיבות במסגרת פרשנות ההסכם (ע"א 1121/99 שלמה משולם - אליהו נמני, פ"ד מח(3), 12). התובעים הצהירו ואף העידו כי לאחר שנוכחו לדעת שמשכורתם אינה משולמת להם לאחר היום ה-30 לזכיה במכרז, הם פנו לוולף וזה הבטיח להם כי השכר ישולם בקרוב (סעיף 13 לתצהירם). בחקירתו העיד התובע 1 כי הסכים להמשיך לעבוד למרות שלא שולם שכרו בתקופה הראשונה שכן התחנה הייתה בשלבי הקמה, והוא האמין שהשכר ישולם לו לבסוף (עמוד 5). בתשובה לשאלה מדוע לא התנה את תחילת השידורים ב- 11/96 בתשלום השכר, השיב כי "אין זו דרכי" (עמוד 5). התובע 2 העיד דברים דומים (עמוד 12).

ביום 9.7.02 החלטנו שלא להיעתר לבקשת התובעים לזמן את וולף לעדות, שכן מתוקף תפקידו לא היה רשאי לקבוע את תנאי העבודה של התובעים. התובעים לא טענו כי פנו בעניין זה למי ממנהלי או בעלי הנתבעת בכתב או בעל פה. דרישת התובעים בעניין זה לא נזכרה אף בהתכתבות בין הצדדים לאחר סיום העסקתם או בכתב התביעה המקורי.

כאמור, אין בהימנעות התובעים מלמחות, להלין או לתבוע את שכרם בגין התקופה הראשונה, לו היו זכאים, לכאורה, כדי להוות ויתור מצדם. אך יש בה כדי לשפוך אור על אומד דעתם באשר לעצם זכאותם לשכר בתקופה הראשונה. התוצאה המתקבלת מכך היא כי אף בעיני התובעים עצמם, הם לא היו זכאים לשכר על פי ההסכם בתקופה הראשונה, אלא עם תחילת שידורי התחנה.

בנוסף לכך, אף בתלושי השכר של התובעים צויין 1.11.96 כתאריך תחילת עבודתם, והתובעים לא הלינו על כך מעולם (ת/15).

24. סיכום ביניים, על פי מכלול סעיפי ההסכם, נסיבות כריתתו ויישומו, מתקבלת המסקנה כי פרשנותו הנכונה של הסכם העבודה בין כל אחד מהתובעים והנתבעת הוא, כי זכאות התובעים לשכר עבור עבודתם קמה להם עם תחילת שידורי בתחנה, ולא 30 ימים לאחר הזכיה במכרז.

סיום יחסי העבודה
25. באשר לנסיבות סיום העבודה טוענים התובעים כי הנתבעת היא אשר פגעה בעבודתם ואילצה אותם לפעול כפי שפעלו. התנהגותם באה כתגובה להפסקת שידור השיר, ולא תוכננה מראש.

הוסיפו התובעים, כי עזיבת התוכנית לאחר השלמת התוכנית המילולית והמשך שידור מוסיקה הינה סבירה לאור האירוע. השתתפותם בתוכניתה של גב' יחימוביץ נעשתה בתגובה לפנייה אליהם ולא ביוזמתם, וכך גם יתר הפרסומים בתקשורת.

לאור כל זאת, אין לראות בנסיבות סיום עבודתם כמצדיקות את שלילת כספי ביטוח המנהלים.

26. לטענת הנתבעת, התנהגות התובעים ביום התקרית הייתה מתוכננת מראש ובאה כתגובה למכתבי סיום העסקתם מיום 26.6.97. התובעים אילצו את עורך התוכנית לשדר, בניגוד להנחיות התחנה, שירת נשים. לאחר שהשיר הופסק הפסיקו התובעים את השידור, לא לפני שהכפישו בשידור את התחנה, ולבסוף עזבו את האולפן. לאחר מכן הופיעו בכלי תקשורת שונים והביאו לכך שתתפרסמנה כתבות אשר פגעו בשמה הטוב של התחנה. כל אלו מהווים הפרת אמונים, בגינה רשאית היתה הנתבעת להשעותם ללא תשלום שכר ואף לשלול את כספי ביטוח המנהלים שנצברו לזכותם.

27. לאור חשיבות הדברים נתאר להלן את השתלשלות האירועים מתוך הקלטת ותמלול השידור: התובעים פתחו את שעת השידור השניה בהתייחסות לנושאי אקטואליה שונים. לאחר מכן הושמע השיר "חייך וחיי" של הצמד אורנה ומשה דץ. לאחר זמן קצר הוחלף השיר הפתאומיות בשיר "גן השיקמים" בביצוע אריק סיני. התובעים המשיכו בשידור ללא כל התייחסות להחלפת השיר. התובעים שוחחו עם שלושה מאזינים והשמיעו מספר שירים נוספים. התובעים חתמו את השידור בדברים הבאים:

"מ. מיכאלסון: כן, יפה, גב' פומרנץ, אז אולי אנחנו נשוב לתוכניתנו הבאה גם ביום חמישי הבא.
א. אורבך: אולי כן ואולי לא, כי עכשיו אנחנו שומעים שירים חסידיים ברצף עד סוף התוכנית.
גב' פומרנץ: עד סוף התוכנית?
א. אורבך: בלי שירת נשים.
.....
גב' פומרנץ: בלי שירת נשים, למה זה?
מ. מיכאלסון: כן, שירת נשים - יוק.
א. אורבך: האח הגדול עינו פקוחה.
.....
א. אורבך: אז לרצף שירים חסידיים, בלעדינו. מאזינות ומאזינים, תודה שהייתם אתנו, התוכנית קצרה מתמיד.
.....
א. אורבך: אנחנו פשוט לא יכולים לקבוע את השירים שאנחנו רוצים,
מ. מיכאלסון: ולכן אנחנו נשוב או לא נשוב בתוכניתנו הבאות.
.....
א. אורבך: מאוד. רדיו "קול חי", אם בכלל שומעים אותנו, מנחם.
מ. מיכאלסון: כן. אז מה? שירת נשים שילכו לאן? רדיו אחר?
א. אורבך: שיעשו מה שהם רוצים מצווה לשמוע? רדיו קול חי.
מ. מיכאלסון: מצווה לשמוע.
א. אורבך: אולי.
......."

התובעים עזבו כאמור את האולפן בשעה 09:38 במקום בשעה 10:00, בה היתה אמורה להסתיים התוכנית.

28. במכתב ששלח מר יוסף גרינפלד, בשם הנתבעת, למנכ"ל הרשות השניה לטלוויזיה ורדיו, מר נחמן שי, נכתב: "ברצוני להבהיר בזאת, כי מר נחשוני נכשל בכך שנגרר לפרובוקציה של מר אורבך. אסור היה למר נחשוני להפסיק את שידור השיר, אך מכאן ועד לקמפיין המתוקשר על הגבלת חופש הדיבור ברדיו קול חי ועל 'חרדיזציה', של התחנה צריך דמיון פרוע ואינטרסנטי".

בישיבה שנערכה בין נציגי הנתבעת ונציגי הרשות השניה אמר מר ליפא מאיר, נציג הנתבעת, כי השעייתם של התובעים באה על רקע יציאתם לתקשורת, ולא על רקע האירוע עצמו.

לעומת זאת, במכתב ההשעיה שנשלח לתובעים ביום התקרית (ת/9) נכתב כי הם מושעים מעבודתם לאור נטישת עמדת השידור.

29. לטענת הנתבעת, מעשיהם של התובעים מצדיקים את שלילת זכותם לקבל לידיהם את פוליסת ביטוח המנהלים, בשל כך ששידרו שיר אשר נאסר עליהם לשדרו; קטעו את השיר ונטשו את האולפן בשידור חי בטרם סיום התוכנית; השמיעו דברי בלע כנגד התחנה בעת סיום השידור; הכפישו והשמיצו את התחנה בכלי התקשורת השונים והסבו לה נזק רב.

30. זכות התובעים לקבל לידיהם את פוליסת ביטוח המנהלים נקבעה בחוזה העבודה עימם, ובו אף נקבעו הנסיבות בהן נשללת זכות זו. על כן עלינו לפרש את הוראות ההסכם ולאמוד את טיב האירוע לאור הכללים הנהוגים לפירוש חוזים.
כבר בשלב זה נאמר כי הגם שרק בחוזה שנחתם בין הנתבעת והתובע 2 הותנה במפורש שחרור כספי פוליסת ביטח המנהלים במקרה של סיום יחסי העבודה בשל הפרת אמונים, אין זה מתקבל על הדעת, על פי אומד דעתם של התובע 1 והנתבעת, כי כספי ביטוח המנהלים של התובע ישוחררו בכל מצב וללא כל תנאי. מסקנה זו מתקבלת הן מהגיונם של דברים והן לאור זהות ההעסקה בין הנתבעת והתובעים יחדיו.

את חוזה העבודה בין הצדדים מצווים אנו לפרש לפי אומד דעת הצדדים. אומד דעתם מורכב הן מכוונותיהם הסובייקטיביות והן מכוונותיהם האובייקטיביות. סביר להניח כי בשעת החתימה על חוזה העבודה לא עלתה בדעתם של הצדדים אפשרות התרחשותו של אירוע כפי שאירע ביום 3.7.97 ולא נתגבש אצלם "אומד דעת סובייקטיבי". במצב דברים שכזה עלינו לאתר את כוונתם האובייקטיבית של הצדדים כפי שהיא עולה מתוכן החוזה ומנסיבות יחסי העבודה והאירוע עצמו (בג"צ 846/93 יעקב ברק - בית הדין הארצי לעבודה, פ"ד נא(1), 3).

בבואנו לבחון האם התנהגות התובעים במהלך התקרית מהווה הפרת אמונים המצדיקה את שלילת כספי ביטוח המנהלים, עלינו לזכור שני אלו: ראשית, ביטוח מנהלים הוא ביטוח מתחום הבטחון הסוציאלי, הבא להגן על העובד בסיום עבודתו (ע"ע 425/99 קרלוס חיים ניסנסון - ראדא תעשיות אלקטרוניות בע"מ, פד"ע לה, 337). שנית, התובעים פוטרו מעבודתם בעקבות התקרית, דבר המהווה עונש בפני
עצמו, ועליו מבקשת הנתבעת להוסיף עונש נוסף, הוא שלילת כספי הביטוח.

לאור שני אלו, עלינו לבחון בזהירות יתרה את התנהגות התובעים, ולפרש בצמצום את זכות הנתבעת שלא להעביר לידיהם את פוליסת ביטוח המנהלים.

31. לאור הראיות והעדויות שהובאו בפני
נו, הגענו לכלל מסקנה כי התמונה שהתקבלת מהן שונה מזו שהוצגה על ידי הנתבעת. באשר לעצם שידור השיר ובו קולה של אישה, הנתבעת לא הציגה ולא מסמך אחד המעיד על החלטה שנתקבלה בנתבעת, על פיה נאסר על התובעים להשמיע שירת נשים בתוכניתם. שינפלד העיד כי נערכו בעניין זה דיונים בדירקטוריון הנתבעת, אך הדברים לא נרשמו בפרוטוקול שכן הדירקטוריון אינו רשאי להתערב בתוכן השידורים (עמוד 26). לעומת זאת, התובעים הציגו את מכתבו של מנהל התחנה, מייזליש, אשר התיר להם להשמיע מוסיקה על פי שיקול דעתם (ת/8).

באשר לסיום המוקדם של התוכנית ועזיבת האולפן, אין ספק כי מדובר בצעד חריג ביותר, הפוגע בשידור עצמו בתחנה. אולם יש להתחשב בכך כי התובעים המשיכו לשדר לאחר קטיעת השיר והחלפתו, ראיינו מאזינים נוספים, ורק לקראת סוף השידור הודיעו על עזיבתם והותירו הנחיות באשר להמשך השמעת השירים. בבואנו לשפוט את התנהגות התובעים, עלינו לזכור כי נחשוני התערב באופן בוטה בשידור תוכניתם, תוך פגיעה בחופש היצירה.
השדרן אינו שופר של התחנה; חופש הביטוי והיצירה ועצמאות השדרן הינם חלק בלתי נפרד מעבודתו. כאשר אנו בוחנים את האירוע בכללותו מתקבלת המסקנה כי התנהגות התובעים, על אף חריגותה, באה כמחאה על פעולתו של נחשוני, והיא אינה מהוותה הפרת אימונים כלפי הנתבעת. התובעים לא נטשו את השידור מיד עם החלפת השיר, בתחילת השעה השניה, אלא סיימו את החלק המילולי לקראת תום השידור. התנהגות התובעים אינה מבטאת התנערות מאחריותם כלפי התחנה, אלא את רצונם למחות כנגד ההתערבות בשידור.

אין בידינו לקבל את טענת הנתבעת כי הדברים שנאמרו על ידי התובעים בסיום השידור הינם דברי בלע והתקפה חריפים כנגד התחנה. התובעים התייחסו לאיסור השמעת שירת נשים ולהתערבות בתוכניתם, ודברי הביקורת שהשמיעו נאמרו בהומור ברוח התוכנית. הגם שהדברים בוודאי לא נעמו לאוזני מנהלי התחנה, אין לומר כי התובעים השמיצו או פגעו בצורה חמורה בתחנה.

הנתבעת טענה בפני
נו כי התובעים תיאמו את השתתפותם בתוכניתה של הגב' יחימוביץ' עם סיום התוכנית, מראש, וכחלק מתוכן התקרית. ראיות לכך לא הובאו בפני
נו. התובעים, מצידם, טענו כי ההשתתפות בתוכניתה של גב' יחימוביץ' לא היתה ביוזמתם (סעיף 23 לתצהירם), ויש לציין עוד כי באותה תוכנית השתתף אף מייזליש, מנהל התחנה.
הנתבעת אף לא הציגה בפני
נו ראיות כלשהן לכך שהפרסומים בכלי התקשורת בעניין התקרית היו ביוזמת התובעים. אף מקריאת הפירסומים שצורפו לתצהירו של שינפלד לא עולה כי התובעים תקפו, הכפישו או השמיצו שם התחנה. האירוע הינו בעל חשיבות ציבורית ואין להתפלא כי אמצעי התקשורת מצאו לנכון לעסוק בו.
בפסק הדין בעניין ע"א 2738/90 שלום יהב-מאיר בן טובים ואח', פ"ד מז(1), 695, נקבע כי הצעת עובד להעביר מסמכים של מעבידתו ליריבתה מהווה הפרה של חובת האמונים כלפי מעבידתו, וזו מצדיקה שלילת פיצויי פיטורים על פי חוזה העבודה. במקרה שלפנינו, לא השתכנענו כי התובעים ביקשו לפגוע באופן מכוון בנתבעת, וכי האחריות לפגיעה אשר סבלה הנתבעת אינה ניצבת על כתפי התובעים לבדם.

31. זאת אף זאת, על פי החומר שהובא בפני
נו, עוד ביום התקרית נשלחו לתובעים מכתבי ההשעיה, אך בירור מסודר עימם לא נעשה. אף לבקשת התובעים לשוב לעבודתם לא נתקבלה תשובה מידי הנתבעת.

32. מכל האמור הגענו לכלל מסקנה, כי תחילתו של האירוע החריג בהפסקת השיר בהוראת נחשוני והחלפתו, המשכו בסיום מוקדם של השידור על ידי התובעים, עזיבת האולפן ופרסום האירוע בכלי התקשורת וסיומו בניתוק יחסי העבודה בין הצדדים.

יתכן כי מקור האירוע בטעות ובהוראות סותרות שקיבלו התובעים באשר להשמעת שירים, יתכן כי האירוע הגיע למימדים שהגיע לאור מתח וחילוקי דיעות בין התובעים וחלק ממנהלי התחנה עובר לאירוע, אך בכל מקרה אין לומר כי התובעים תכננו את התקרית, אשר לא היתה באה לעולם אם כל הצדדים היו נוקטים בריסון יתר ומבררים את המחלוקות ביניהם בדרך מקובלת ועניינית. התנהגות התובעים, כחלק ממכלול האירועים, אינה מהווה הפרת אמונים כלפי הנתבעת, המצדיקה את שלילת זכאותם לפוליסת ביטוח המנהלים. הנתבעת אינה יכולה להתנער מאחריותה להשתלשלות האירועים ולנזק שנגרם לה, ככל שנגרם. ועל כן דין תביעת של התובעים לשחרור פוליסת ביטוח המנהלים לטובתם מתקבלת.

פיצויי הלנה
33. לאחר התקרית הושעו, כאמור, התובעים, ושכרם עבור החודשים יולי-ספטמבר 97' לא שולם להם אלא ב-15.9.97. הנתבעת טענה כי לאור התנהגות התובעים היתה רשאית להשעותם ללא שכר.

לאור מסקנתנו כי בהתנהגותם לא הפרו התובעים את חובת האמונים כלפי הנתבעת, יש בידינו לקבוע כי לא היה מקום לשלול את שכרם בתקופת ההודעה המוקדמת. אולם, אין ספק כי מדובר באירוע חריג, והנתבעת לפי ראות עינה ראתה בהתנהגות התובעים הפרת אמונים. בנסיבות אלו יש לראות את אי תשלום שכר התובעים כנובע ממחלוקת של ממש ומטעות כנה, המצדיקות ביטול חבות הנתבעת בפיצויי הלנה.

זכאות התובעים למניות ומענקים
34. על פי סעיף 14 להסכם, היו זכאים התובעים לקבל לידיהם ממניות הנתבעת בתמורה לתשלום ערכן הנקוב. זכות זו קמה לתובעים לראשונה 60 ימים ממועד הזכיה במכרז, ולאחר מכן בסיומה של כל שנה לאחר תחילת שידורי התחנה.

לפי סעיף 15 להסכם, היו זכאי התובעים למענקים. מועדי הזכאות למענקים חופפים למועדי הזכאות להעברת המניות, הגם שבהסכם אין הוראה מפורשת הקושרת בין שתי הזכויות.

35. לטענת התובעים, זכאותם למניות הנתבעת וזכאותם למענקים אינן קשורות האחת בשניה. לאור סעיפי ההסכם, זכאים הם למניות שעל הנתבעת היה להעביר להם 60 יום לאחר מועד הזכיה המכרז. לאור העובדה כי תשלום המענקים, בניגוד להעברת המניות, לא הותנה בעצם המשך העסקת התובעים, זכאים הם לכל המענקים שנקבעו בהסכם, אף אם המועד שנקבע לתשלומם הינו לאחר סיום יחסי העבודה. התובעים מוסיפים, כי המענקים מהווים את התמורה לחלקם בעבודת ההכנה למכרז.

36. הנתבעת טוענת, כי כוונת הצדדים היתה שהמענקים ינתנו לצורך רכישת מניות על ידי התובעים ולמטרה זו בלבד. מסקנה זו אף עולה מסמיכות הסעיפים בחוזה העבודה. מוסיפה הנתבעת, כי התובעים ויתרו למעשה על זכותם לרכוש את מניות החברה, וכן על המענקים. יתרה מכך, התובעים אינם זכאים למענקים שהיו אמורים להשתלם להם, לאחר סיום יחסי העבודה.

37. גם במסגרת רכיב תביעה זה נדרשים אנו לתור אחר אומד דעתם של הצדדים, אשר אינו בא לידי ביטוי במפורש בחוזה העבודה ביניהם.

מן הצד האחד, סמיכות הסעיפים העוסקים במניות ובמענקים וזהות הסכומים מורים על תלות בין הזכויות. מן הצד השני, התלות לא קבלה ביטוי במפורש. בעוד שהעברת המניות מותנית בקיום יחסי העבודה, לגבי המענקים לא נכללה תניה כזו.

38. התובע 1 נשאל בחקירתו לגבי הקשר שבין הזכות למניות ולמענקים, והשיב כך:

"ש. מפנה להסכם העבודה הראשון (ת/4) - מפנה לסעיף 14.3. - אתה צריך לשלם עבור המניות, נכון?
ת. יש כסף של מענק שהיה אמור להגיע.
ש. אתה אמור לקבל מענק ולעשות שימוש בכספי המענק על מנת לרכוש את מניות?
ת. כן מהוסס, אני לא בקי בזה כל כך" (עמוד 9-10).



מדברים אלו עולה כי גם לדעת התובע 1 קיים קשר בין הזכות למניות והזכות לקבלת המענקים.

יש להבחין בין זכאות התובעים למענק הראשון ובין זכאותם למענקים הנוספים. המענק הראשון היה אמור להשתלם לתובעים לאחר 60 ימים ממועד הזכיה במכרז וקבלתו לא הותנתה בתקופת עבודה קודמת. יתר המענקים הותנו בכך שהתובעים יעבדו בנתבעת שנה עובר למועד הזכאות להם. מכאן, לאור משך עבודת התובעים בנתבעת היו זכאים הם למענק הראשון בלבד.

באשר לטענת הנתבעת על פיה התובעים ויתרו על זכותם לקבל את המניות והמענק על פי החוזה, לא הובאה בפני
נו ראיה כי הנתבעת הציעה לתובעים לקבל את המענק ולרכוש את המניות ואלו סרבו, כמו כן, מימוש זכות התובעים לרכוש את המניות לא הוגבלה בזמן.

לפיכך, משהיו זכאים התובעים למענק הראשון, על פי הסכם העבודה, וזה לא ניתן, להם זכאים הם לקבלו מאת הנתבעת במועד סיום יחסי העבודה. מסקנה זו מתקבלת על אף הקשר שבין הזכות למענק והזכות לרכוש את המניות, עליו הצבענו קודם לכן. אין חולק כי כיום, תקופה ארוכה לאחר מועד סיום יחסי העבודה אין לדרוש מהתובעים כי ינצלו את המענק אך ורק לרכישת מניות הנתבעת. משלא העניקה הנתבעת לתובעים את המענק במועד ולא נתנה בידם את האפשרות לרכוש את מניותיה עליה לעניקו בסיום יחסי העבודה.

זאת ועוד, במתן המענק יהיה משום פיצוי התובעים עבור התוקופה הראשונה, בה בצעו עבודות שונות עבור הנתבעת אך לא קבלו שכר. אומנם הכרענו קודם לכן כי בעבור תקופה זו לא היו זכאים לשכר מלא על פי ההסכם עימם, אך אין חולק כי בצעו עבודות שונות עבור הנתבעת, בגינן הם זכאים לתמורה. זאת אף לאור העובדה כי העיכוב בתחילת שידורי התחנה, ובשל כך העיכוב במועד תשלום השכר, נבע מהערכה מוטעית של הנתבעת באשר לתקופת ההערכות שתדרש לה לתחילת השידורים.

אין בידנו לקבל את טענת התובעים באשר לזכאותם לכל המענקים. כאמור, במועד סיום יחסי העבודה לא היו זכאים התובעים לכל המענקים. מימוש זכותו של צד להביא חוזה עבודה לכדי סיום, תוצאתה פקיעת זכויות וחובות הצדדים מכוח ההסכם ממועד סיומו. זאת, אלא אם כן צוינו במפורש זכויות או חובות החלות אף לאחר סיום יחסי העבודה. הענקת המענקים מדי שנה נועדה לתגמל ולתמרץ את העובד במהלך עבודתו ובעבור עבודתו, וכפי שאין העובד ממשיך לקבל את שכרו לאחר סיום החוזה, כך אין זה סביר כי הצדדים התכוונו שהתובעים ימשיכו ויקבלו את המענקים אף אם נסתיימו יחסי העבודה. אין חולק כי ברצות הצדדים יכולים הם להגיע לכדי הסכמה שכזו, אך מכיוון שאין זו דרך המלך, עלהם לבטא כוונה זו במפורש. כוונה שכזו לא באה בזכרו של החוזה. מכאן שזכות התובעים ליתרת המענקים עמדה להם כל עוד עמד החוזה בעינו.



מכאן, שתביעת התובעים למענקים על פי הסכם העבודה מתקבלת בחלקה. התובע 1 זכאי למענק הראשון בסך 1,500 ₪, התובע 2 זכאי למענק הראשון בסך 3,000 ₪.

חופשה והבראה
40. התובעים החלו כאמור את עבודתם בתובעת למעשה ב-11/96. מכאן, שעד למועד השעייתם וסיום יחסי העבודה עבדו בנתבעת 7 חודשים. לאור זאת, התובעים אינם זכאים לדמי הבראה באשר לא השלימו שנת עבודה מלאה.

באשר לפדיון ימי החופשה הצהירו התובעים כי לא קיבלו ימי חופשה או תשלום פדיון ימי חופשה (סעיף 14 ו-30 לתצהירם). הנתבעת טענה כי התובעים ניצלו את כל ימי חופשתם, אך לא הביאה ראיות לכך. באשר לנטל הראיה להוכחת ניצול ימי חופשה, נקבע כי נטל זה רובץ על כתפיו של המעביד, החייב בניהול רישום של ניצול ימי החופשה על ידי עובדיו (דב"ע נז/7-3 נחום לבון - מ.ת.מ. תעשיה ומלאכה בע"מ, פד"ע לב, 584). הנתבעת לא עמדה בנטל הראייה, ומכאן שהתובעים זכאים לפדיון ימי החופשה להם היו זכאים על פי ההסכם.

על פי סעיף 11 להסכם, היו זכאים התובעים ל-20 ימי חופשה בשנה, כך שבעבור תקופת עבודתם זכאים הם ל- 11.6 ימי חופשה. ערך יום חופשה הינו 310 ₪. מכאן, שכל אחד מהתובעים זכאי לפידיון ימי חופשה בסך 3,596 ₪.

סיכום
40. לאור מכלול הראיות והעדויות שהובאו בפני
נו הגענו לכלל המסקנות הבאות:
א. על פי הפירוש הנכון של ההסכם בין הצדדים, החלו התובעים את עבודתם בנתבעת והיו זכאים לשכר מחודש 11/96 בלבד, בו החלו שידורי התחנה למעשה. בעבור התקופה שבין הזכיה במכרז ותחילת השידורים אין התובעים זכאים לשכר ו/או להפרשות בגינו.
ב. התנהגות התובעים במהלך התקרית, בה סיימו את השידור ועזבו את התחנה מוקדם מהמתוכנן, נבעה מההתערבות בתוכניתם. על אף חריגות האירוע, אין בהתנהגות התובעים משום הפרת אמונים כלפי הנתבעת, המצדיקה שלילת זכאותם לשחרור פוליסת ביטוח המנהלים והכספים שנצברו בה.
ג. הנתבעת לא שילמה את שכר התובעים לחודשים יולי-ספטמבר 97', אלא ב- 15.9.97, בשל השעייתם. אי התשלום נבע ממחלוקת באשר לחובת הנתבעת לשלם לתובעים את שכרם בתקופת ההשעיה, או מטעות כנה בעניין זה. מכאן, שאין היא חבה בפיצויי הלנה בשל כך.
ד. התובעים זכאים לקבל מידי הנתבעת את המענק הראשון על הסכם העבודה. התובע 1 מענק בסך - 1,500 ₪. התובע 2 מענק בסך - 3,000 ₪.
ה. התובעים אינם זכאים לדמי הבראה.
ו. התובעים זכאים לפידיון 11.6 ימי חופשה שהם 3,596 ₪.

41. על כן מחייבים אנו את הנתבעת כך:
א. לתת בידי כל אחד מהתובעים מכתב שחרור, המעביר לבעלותו את פוליסת ביטוח המנהלים שלו.
ב. לשלם לכל אחד מהתובעים פידיון ימי חופשה בסך 3,596 ₪
ג. לשלם לתובע 1 מענק בסך 1,500 ₪.
ד. לשלם לתובע 2 מענק בסך 3,000 ₪.

לסכומים הנ"ל יוספו הפרשי הצמדה וריבית כחוק ממועד סיום העבודה - 1.7.97 - ועד למועד התשלום בפועל.

לאור תוצאות התביעה, שהתקבלה רק בחלקה, הנתבעת תשא בהוצאות בסך 2,000 ₪ בצירוף מע"מ לכל אחד מן התובעים. שישולמו תוך 30 יום מהיום שאם לא כן ישא סכום זה הפרשי ריבית והצמדה על פי החוק עד למועד התשלום בפועל.

ניתן היום כ"ט באב, תשס"ד (16 באוגוסט 2004) בהעדר הצדדים.


______________ ________________ ______________
נ.צ. (עובדים) נ.צ. (מעבידים) ו. וירט - לבנה, שופטת
גב' כרם-יה פדן מר אבישי מרגלית שופטת ראשית












עב בית דין אזורי לעבודה 303802/97 אורבך אורי,מיכלסון מנחם נ' רדיו קול חי בע"מ (פורסם ב-ֽ 16/08/2004)