פסקי דין על בנק לאומי לישראל בע"מ | פסקי דין על יגאל יצחקי | פסקי דין על צילה יצחקי |

2304-11/12 עא     24/02/2013




עא 2304-11/12 בנק לאומי לישראל בע"מ נ' יגאל יצחקי, צילה יצחקי








בית המשפט המחוזי בחיפה בשבתו כבית-משפט לערעורים אזרחיים

ע"א 2304-11-12 בנק לאומי לישראל בע"מ
נ' יצחקי



24 פברואר 2013




בפני

הרכב כב' השופטים:

השופט יגאל גריל
, סגן הנשיא [אב"ד]
השופט עודד גרשון
השופטת יעל וילנר


המערער:
בנק לאומי לישראל בע"מ

ע"י ב"כ עוה"ד מאיר לפלר



נגד

ה
משיבים
:
1. יגאל יצחקי
2. צילה יצחקי
ע"י ב"כ עוה"ד עמית שגב





פסק דין



א'.
בפני
נו ערעור על פסק דינו של בית משפט השלום בחיפה (כב' השופטת גב' א. פריאל) מיום 13.9.2012 בת"א 2701-08-08 לפיו חוייב המערער-הבנק (להלן: "הבנק") לשלם למשיבים סך של 100,000 ₪ וכן הוצאות משפט בסכום כולל של 20,000 ₪.

ב'.
עסקינן בתביעה שהגישו המשיבים כנגד הבנק בטענה שהלה סיכל הסדר שהושג עימו לגבי מכירת נכס מקרקעין של המשיבים (דירה באילת), שעליו רשום שעבוד לטובת הבנק בגין הלוואות שקיבלו המשיבים מן הבנק, ופיגרו בהחזרתן.

לטענת המשיבים סיכל הבנק הסדר שהושג עימו, לפיו הם יוכלו למכור את הדירה שבאילת בעצמם (מכר עצמי). סיכול ההסדר גרם למשיבים, לטענתם, נזק שבגינו הם תובעים קבלת פיצוי מן הבנק.

ג'.
בפני
בית משפט קמא נפרשה מסכת הראיות במלואה, וזו נדונה בהרחבה במסגרת פסק דינו המנומק של בית משפט קמא.

המסקנה שאליה הגיע בית משפט קמא היא כי המשיבים הוכיחו במידה הדרושה בהליך אזרחי כי הבנק גרם בהתנהגותו לסיכול מכירת הדירה באילת.

ד'.
כעולה מן האמור בפסק דינו של בית משפט קמא, הציעו המשיבים לבנק למכור את דירתם שבאילת כך שפדיון המכירה ישמש לסילוק החוב בתיק ההוצאה לפועל.

לצורך זה נפגש המשיב מס' 1 עם מר גיא שמאי (הממונה על נושא התשלומים בבנק) וביקש את אישורו של הבנק לצורך הצעתו כי הוא ימכור, כאמור לעיל, את הדירה שבאילת על מנת שהפדיון ישמש לסילוק החוב.

מר שמאי, נתן את הסכמתו להצעתו זו של המשיב מס' 1 (סעיף 9 של פסק הדין), וכדי לאפשר את המכירה גם הסכים מר שמאי לעיכוב הליכי ההוצאה לפועל עד סוף אוגוסט 2007.

בית משפט קמא מציין, כי בנוגע לעמדתו של מר שמאי להסדר (הן בשלב זה והן בשלב מאוחר יותר, לאחר שנמצא קונה בכוח) לא נסתרה גירסתו של המשיב מס' 1, והיא מוצאת את חיזוקה בהימנעות הבנק מזימונו של מר שמאי למתן עדות.

בית משפט קמא הדגיש, ואנו מסכימים עם בית משפט קמא, שעדות מר שמאי היתה חיונית לביסוס גירסתו של הבנק אשר בחר, מטעמיו, שלא לזמן את מר שמאי למתן עדות, מבלי שניתן לכך הסבר ו/או הסבר מניח את הדעת. הימנעות זו, לפי קביעת בית משפט קמא, נזקפת לחובת הבנק. לא נותר לבית משפט קמא אלא להסיק שאילו זומן מר שמאי לעדות, היה בדבריו כדי לתמוך דווקא בגירסת המשיבים. מסקנתו זו של בית משפט קמא, מקובלת גם עלינו.

ה'.
נוסיף, כי בהמשך הדרך היו עיכובים בביצוע הליכי ההוצאה לפועל כנגד המשיבים, וכמצויין בסעיף 12 לפסק דינו של בית משפט קמא, כל אימת שעוכבו הליכי ההוצאה לפועל, ניתנה למשיבים גם אורכה למכירת הדירה באילת, אם כי עד סוף אוגוסט 2007 לא עלה בידי המשיבים למוכרה, למרות מאמציהם.

במהלך אוגוסט 2007, נמצא הקונה המיוחל וביום 26.8.07 נחתם עימו חוזה מכר שתוקפו הותנה בתנאי מתלה, דהיינו, אישור הבנק לעסקה.

לפי תנאי החוזה, עתידה היתה הדירה באילת להימכר בסכום שהינו שווה ערך ל- 60,000 $ ארה"ב, והקונה בכוח, התחייב לשלם את התמורה לידי הבנק.

ו'.
דא עקא, עיסקה זו, בסופו של דבר, לא יצאה לפועל, זאת לאחר מהלכים והתכתבויות בין הצדדים, כמפורט בפסק הדין של בית משפט קמא. ביום
18.11.07 הודיע ב"כ הבנק כי ההצעה למכירת הדירה באילת נדחית, והוסיף שלהבא אַל למשיבים לחתום על חוזה בטרם תתקבל הסכמת הבנק, והוסיף כי יתרת חוב ההלוואה המובטחת במשכון הדירה באילת מסתכמת בסך 345,076 ₪.

הבנק הודיע כי לא יסכים לסילוק חוב זה מבלי שיושג הסדר כולל לסילוק החוב, הן בגין הלוואה זו והן בגין ההלוואה הנוספת של המשיבים, זו שבגינה מושכן בית השייך למשיבים באלישיב.

בית משפט קמא מציין, שבשום שלב לא נאמר ע"י הבנק שההתנגדות לעסקה נעוצה במחיר המוסכם, בשער הדולר הנקוב, או בשל העיקול שהוטל לבקשת בנק איגוד.
עקב עמדתו של הבנק הודיע הקונה על ביטול החוזה, ועיסקת מכר הדירה באילת לא יצאה אל הפועל.
ז'.
בית משפט קמא דחה את טענת הבנק לפיה לא ניתן היה לאשר את מכירת הדירה באילת
מן הטעם שלפי החוזה מיום 26.8.07 סוכם כי בתמורה ישלם הקונה בכוח 60,000$ (ארה"ב),
מחיר הנופל משמעותית משווי הדירה כפי שצויין במכתב בא כוחם של בני הזוג מיום 19.3.07 (90,000$).
בית משפט קמא קבע, כי מדובר בגירסה כבושה שהעלה הבנק לראשונה במסגרת ההליך נשוא הדיון, וכי במכתבי הבנק שנשלחו במהלך ההתכתבות הענפה בין באי כח הצדדים בעקבות חתימתו של חוזה המכר, לא עלתה כל טענה בדבר העדר יחס סביר בין התמורה המוסכמת לבין הצהרת בני הזוג באמצעות בא כוחם.

ח'.
ב"כ הבנק, כך נכתב בפסק הדין, ידע בזמן אמת מה התמורה המוסכמת ומה עמדתו של עובד הבנק, מר גיא שמאי, ביחס למכירה, אך לא הזדעק ולא הסתייג מן המחיר המוסכם. לפי קביעת בית המשפט קמא, סירובו של ב"כ הבנק לאשר את העסקה נבע מטעמים שונים, שאף לא אחד מהם היה כי המחיר נמוך או שאינו עולה בקנה אחד עם המחיר שצויין במכתב ב"כ בני הזוג, מיום 19.3.07. יתר על כן, כך כותב בית משפט קמא, דווקא למשיבים היה אינטרס לקבל את התמורה המירבית עבור הדירה, שהרי הם רצו לסלק את חוב הפיגורים, במידת האפשר, להקטין את חובם הכולל לבנק, ולהסיר את החשש שהבנק יממש את המשכון על הבית באלישיב.

ט'.
בית משפט קמא הוסיף, שהיה על הבנק להוכיח כי במועד חתימת החוזה, ביום 26.8.07, לא שיקפה התמורה המוסכמת (60,000 $) את השווי הריאלי של הדירה באילת.
עוד העיר בית משפט קמא (עמ' 10 סיפא של פסק הדין) כי:

"הבנק דיבר בשני קולות. מצד אחד, שמאי, הממונה על הסדרת חובות בבנק, אישר את העיסקה. מצד שני, פרקליטו של הבנק, הציג עמדה נוקשה, התמהמה במתן תשובתו עד אשר הקונה בכוח חזר בו מן העסקה (שלבסוף ממילא לא אושרה)".

משכך, קבע בית משפט קמא, כי המשיבים הוכיחו במידה הדרושה בהליך אזרחי כי הבנק גרם בהתנהגותו לסיכול מכירת הדירה באילת.

י'.
בית משפט קמא גם דחה את טענת הבנק
לפיה העלימו המשיבים את העובדה שעל הדירה באילת רבץ
עיקול מטעמו של בנק איגוד. בית משפט קמא קבע, שדבר קיומו של העיקול לא הוסתר, ולגוף העניין הוא אף לא היווה מכשול לעסקת מכר הדירה באילת.

י"א.
בבואו לבחון את חבותו של הבנק קבע בית משפט קמא, כי למרות הסכמתו הראשונית של הבנק למכירת הדירה באילת, ולסילוק החוב שבתיק ההוצאה לפועל, החל הבנק לנקוט צעדים שהכשילו את ההסדר. מחד גיסא, הציג הבנק עמדה שלפיה פניו להסדר, כביכול, ומצד שני העלה דרישות ונקט צעדים שלא איפשרו את קיומו של ההסדר, דהיינו, לאחר שהמשיבים קיבלו "אור ירוק" להסדר המוצע, העלה הבנק פעם אחר פעם דרישות חדשות והציג מכשולים שמנעו את קיומו של ההסדר.

יתר על כן, בית משפט קמא הוסיף, כי בכך שסיכל את מכירת הדירה באילת, מנע הבנק מבני הזוג "לעמוד על הרגליים", שהרי אילו נמכרה הדירה באילת והחוב בתיק ההוצאה לפועל היה מסולק, היה נותר בידי המשיבים די כסף על מנת לסלק חלק מיתרת ההלוואות או כדי לשלם את תשלומי ההחזר החודשיים (סעיף 54 של פסק הדין).

י"ב.
בית משפט קמא הוסיף, כי אמנם זכותו של הבנק לפעול לגביית חובות מלקוחותיו אך עליו לעשות כן בתום לב ובהגינות ולשמור על עניינו שלו, אך גם על האינטרס של הלקוח, ואילו בענייננו, כך קבע בית משפט קמא, לא עמדו לנגד עיניו של הבנק שיקולי שמירה על האינטרס של המשיבים, אלא שיקולי גביית החוב בלבד, תוך התעלמות מהסכמות קודמות וממצבם של המשיבים, שנקלעו שלא בטובתם לחוסר יכולת לקיים את התחייבויותיהם כלפי הבנק (סעיף 55 של פסק הדין).
י"ג.
בית משפט קמא הוסיף, שעקב התנהגות הבנק נמכרה הדירה באילת כשנתיים לאחר המועד שבו נחתם חוזה המכר עם הקונה בכוח. פדיון המכירה הועבר לבנק כשנה ומחצה לאחר התאריך שבו היה מתקבל הפדיון, אלמלא סוכלה העסקה בשנת 2007. עקב כך, חובם של המשיבים כלפי הבנק צמח והתווספו הוצאות שלא לצורך. התנהגות הבנק גם הסבה, לפי קביעת בית משפט קמא, עוגמת נפש למשיבים (סעיף 57 של פסק הדין).

י"ד.
מסקנת בית משפט קמא היתה שהמשיבים זכאים לפיצוי הן בגין הנזק הממוני והן בגין הנזק הבלתי ממוני שנגרם להם בעטייה של התנהגות הבנק.

בפני
בית משפט קמא הונחה חוות דעתו של כלכלן מטעם המשיבים, מר גיא אורן, שלפי חוות דעתו, אלמלא סיכל הבנק את מכירת הדירה באילת באוגוסט 2007 (דבר שהיה מאפשר אז את החזר ההלוואות או חלק מהן), היה נחסך למשיבים סכום של 40,803 ₪.

ט"ו.
הבנק חלק על חוות דעתו של הכלכלן מר אורן, והגיש מטעמו מסמך שהוכן על ידי עובד הבנק, מר משה שימל, אך בית משפט קמא קבע שתצהירו של מר שימל ועדותו אין בהם כדי לבסס קביעת ממצאים ועובדות, מנימוקים שאותם פירט בית משפט קמא בפסק דינו.

התוצאה היתה שבית משפט קמא קבע כי יש לקבל את חוות הדעת של הכלכלן מר אורן ולקבוע שאלמלא סוכלה עסקת מכר הדירה באילת, היה צריך לזכות את חשבונם של המשיבים בסך 40,803.86 ₪ נכון ליום 1.1.2010.

ט"ז.
בית משפט קמא פסק לזכות המשיבים פיצוי בסכום של 100,000 ₪ נכון ליום 1.9.08, והורה לבנק לזכות בסכום זה את תיק ההוצאה לפועל ולסוגרו (סעיף 72 של פסק הדין).

על כך מונח בפני
נו ערעורו של הבנק אשר טוען שקיימות בפסק הדין שגיאות משפטיות ועובדתיות, ובראשן קביעת בית משפט קמא כאילו סיכל הבנק עסקה של מכירת הנכס באופן עצמי על ידי המשיבים.

לפי הנטען שגה בית משפט קמא משקבע, כי הבנק לא קיים את חובת תום הלב כלפי המשיבים בכך שלא איפשר להם לבצע מכר עצמי, וזקף לחובת הבנק, בטעות, את העובדה שהוא איפשר להם מכר עצמי לפנים משורת הדין, ובכפוף לשורה של תנאים, אשר בהם המשיבים לא עמדו.

המשיבים לעומת זאת סומכים את ידיהם על פסק דינו של בית משפט קמא וסבורים שאין מקום להתערב בפסק הדין.

י"ח.
שני הצדדים הגישו בפני
נו עיקרי טיעון מפורטים ותיקי מוצגים. בדיון שהתקיים בפני
נו ביום 19.2.13 הוספנו ושמענו את תמצית טיעוניהם של באי כח הצדדים.

י"ט.
בעיקרו של דבר, סבורים אנו כי הבנק מנסה לתקוף קביעות עובדתיות שנקבעו בפסק דינו של בית משפט קמא. הלכה ידועה ועתיקת יומין היא שאין זו דרכה של ערכאת הערעור להתערב בקביעות עובדתיות ובממצאים שבמהימנות אשר נקבעו על ידי הערכאה הדיונית לה היתה ההזדמנות להתרשם התרשמות בלתי אמצעית מן העדים אשר הופיעו בפני
ה.

עיינו לעניין זה בדבריה של
כב' השופטת (כתוארה אז) ד' בייניש בע"א 3601/96 בראשי נ' עיזבון המנוח בראשי, פ"ד נב(2) 582, בעמ' 594:

"בית-משפט זה כבר חזר וקבע פעמים רבות בעבר, כי לא בנקל תבטל ערכאת הערעור קביעות עובדתיות של הערכאה הראשונה, אשר בידיה הופקדה הערכת מהימנותם של העדים וקביעת המימצאים העובדתיים. התערבות במימצאי עובדה תיעשה רק במקרים חריגים וקיצוניים, כגון במקרים שנפל בהכרעתה של הערכאה הראשונה פגם היורד לשורשו של עניין, או כשהדברים אינם מבוססים על פניהם (ראו, למשל, ע"א 78/84 עיזבון המנוח חג' קאסם אחמד סווילם נ' אלג'ילאני [2]). בייחוד תימנע ערכאת הערעור מהתערבות כזו כאשר בית-משפט קמא "'לא פטר עצמו בדברים כלליים בניתוח העובדות אלא צלל למעמקי הראיות, בחן ובדק את הדברים ביסודיות, עשה ככל האפשר לבור את האמת המזדקרת ממכלול הדברים ולתת ביטוי לחקירתו – דרישתו ובדיקתו מעל דפי פסק הדין...'" (ע"א 640/85 קופר ואח' נ' איגוד המוסכים בישראל ואח' [3], בעמ' 598)."

וכן עיינו גם בדברי כב' השופטת א. חיות בע.א. 9070/04 חסן נ' חסן, בפיסקה 7 (11.03.2007), כמו גם, דברי כב' השופט י. דנציגר בע"א 6203/07 אסעד אסחאק קרדוש נ' חברת קרדוש ושות' בע"מ, בפיסקה 14(4.2.2010).

כ'.
הגם שיש כמובן מקרים יוצאים מן הכלל, שבהם תתערב ערכאת הערעור בקביעות עובדתיות שגויות, הרי לא זה המקרה שבפני
נו. בית משפט קמא לא הסתפק באימרות גורפות וכלליות לפיהן הוא מעדיף גירסה אחת על פני רעותה, אלא טרח ו"צלל" לעומק הראיות, ניתח את העובדות אשר הובאו בפני
ו במהלך הראיות, ונימק את קביעותיו ומסקנותיו. כשם שבית משפט קמא התרשם מן העדים אשר הופיעו בפני
ו, כך גם הסיק בית משפט קמא את המסקנות המתבקשות משסבר, כי עד חיוני מטעם הבנק (מר גיא שמאי) לא הופיע בפני
ו, מבלי שניתן הסבר מניח את הדעת לאי-הופעתו של עד זה.

כ"א.
איננו סבורים כי נפלו שגיאות משפטיות בפסק דינו של בית משפט קמא. קביעת בית משפט קמא כי הבנק סיכל את מכירת הדירה באילת, מבוססת על ראיות ומהימנות עדים, ואין להתערב בקביעה עובדתית מובהקת זו.


אשר על כן אין להתערב במסקנתו של בית משפט קמא שלפיה במקרה זה סיכל הבנק, שלא בצדק, את עסקת מכר הדירה באילת בשנת 2007.

כ"ב.
עוד אין להתערב בקביעת בית משפט קמא לגבי הנזק שנגרם למשיבים כתוצאה מסיכול עסקת מכר הדירה. קביעת בית משפט קמא בעניין זה התבססה על חוות הדעת המקצועית שהוגשה מטעם המשיבים, והעדפת חוות דעת זו על פני חוות הדעת שהוגשה מטעם הבנק.

שני המומחים, הן מר שימל מטעם הבנק והן מר אורן מטעם המשיבים, נחקרו על חוות הדעת בפני
בית משפט קמא. אין למצוא פגם בהעדפת בית משפט קמא חוות דעת אחת על פני רעותה.

כ"ג.
לא כך הם פני הדברים בנוגע לקביעת בית משפט קמא כי למשיבים נגרם נזק שאינו ממוני המצדיק
את חיוב הבנק בפיצוי בגין ראש נזק זה בסכום של 100,000 ₪, נכון ליום 1.9.08 (סעיף 72 לפסק הדין).

איננו תמימי דעים עם בית משפט קמא במסקנתו לפיה יש הצדקה בנסיבות העניין לחייב את הבנק לשלם למשיבים פיצויים בגין נזק שאינו ממוני. לא שוכנענו כי הוכח נזק כזה על ידי המשיבים, או כי היתה הצדקה לפסיקת פיצוי בראש נזק זה.

כ"ד.
הבנק התנהג לאורך השנים באורך רוח, הלך לקראת המשיבים במתן הסכמתו, לא אחת, לדחיית התשלומים ולפריסת החוב, נעתר לבקשות חוזרות ונשנות של המשיבים לדחות את הליכי ההוצאה לפועל אשר ננקטו כנגד המשיבים בגין אי עמידתם בתשלומים, לרבות עיכוב הבקשה למימוש המשכון שרבץ על הנכס של המשיבים אשר באלישיב.
כל זאת, כאשר החוב של המשיבים כלפי הבנק נאמד במאות אלפי שקלים.

כ"ה.
איננו סבורים כי בנסיבות אלה, היה מקום לחייב את הבנק בפיצויי למשיבים בגין נזק שאיננו ממוני, וזאת למרות המסקנה שאליה הגיע בית משפט קמא, מסקנה שאיננו מתערבים בה, ולפיה התנהלותו של הבנק הביאה לסיכול עסקת מכר הדירה באילת באוגוסט 2007, דבר שגרם נזק ממוני למשיבים. בגין נזק ממוני זה אכן זכאים המשיבים לפיצוי כפי שנפסק על ידי בית משפט קמא.

כ"ו.
סופו של דבר, התוצאה מכל האמור לעיל היא שאנו מקבלים חלקית את ערעורו של הבנק ומבטלים את הפיצוי בגין נזק שאיננו ממוני, כפי שנקבע בפסק דינו של בית משפט קמא.

לפיכך, במקום הסכום שנקבע בסעיף 74 לפסק-דינו של בית-משפט קמא, יעמוד חיובו של הבנק כלפי המשיבים על סך של 40,803 ₪, בצירוף הפרשי הצמדה למדד וריבית כחוק מיום 1.1.2010, עד הפרעון בפועל.

כ"ז.
כמו כן אנו מתקנים את שיעור הוצאות המשפט (סעיף 74 בפסק דינו של בית משפט קמא) ומעמידים את שיעורן של הוצאות אלה על סך של 8,000 ₪, נכון לתאריך 13.9.2012. ככל שסכום הוצאות המשפט כבר שולם על ידי הבנק, יוחזר ההפרש על ידי המשיבים לבנק בתוך 30 יום ממועד המצאת פסק דיננו.

אין צו להוצאות בערכאת הערעור.

המזכירות תמציא את העתקי פסק הדין לבאי כח שני הצדדים.

ניתן היום,
י"ד באדר, 24 פברואר 2013, בהעדר הצדדים.




י' גריל, שופט, ס. נשיא
[אב"ד]

ע' גרשון, שופט

י' וילנר, שופטת








עא בית משפט מחוזי 2304-11/12 בנק לאומי לישראל בע"מ נ' יגאל יצחקי, צילה יצחקי (פורסם ב-ֽ 24/02/2013)