פסקי דין על חנוך דוד שפירא | פסקי דין על די.בי.אס. שרותי לווין (1998) בע"מ

14607-07/12 תק     19/02/2013




תק 14607-07/12 חנוך דוד שפירא נ' די.בי.אס. שרותי לווין (1998) בע"מ








בית משפט לתביעות קטנות בפתח תקווה



ת"ק 14607-07-12 שפירא נ' די.בי.אס. שרותי לווין (1998) בע"מ







בפני

כב' הרשם בכיר
נועם רף


תובע

חנוך דוד שפירא


נגד


נתבעת

די.בי.אס. שרותי לווין (1998) בע"מ




פסק דין

1.
עסקינן בתביעה לקיום הסכם ולחילופין לפיצוי בסך של 5,000 ₪ בגין נזקים ועגמת נפש. עניינה של תביעה זו הינה התחברות התובע לשירותי הנתבעת.

טענות התובע:

2.
על פי הנטען בכתב התביעה, בחודש 3.12 ביקר בביתו של התובע נציג הנתבעת אשר ניסה לשכנעו לקבל את שירותי הנתבעת במקום את שירותיה של חברה מתחרה. במהלך פגישה זו הבהיר התובע לנציג הנתבעת כי רק הוזלה משמעותית ללא שינוי בתוכניות הקיימות אצל החברה היריבה, תשכנע אותו לעבור לנתבעת.

3.
נציג הנתבעת הציע לתובע את החבילה של יס עם כל התוכניות שהיו קיימות אצלו לרבות כל ערוצי הספורט (ספורט 1 ו 2, גולד 5 ולייב 5, קווי בזק + אינטרנט 10 מגה) במחיר שהיה זול משמעותית מהחברה המתחרה. כמו כן, הנתבעת הסכימה לפצותו בגין עלות הניתוק מהחברה המתחרה.

4.
הצעת המחיר שהציע לו נציג הנתבעת הייתה שירותים בלתי ברורים שנרשמו על דף הפרסום של הנתבעת ועל כן ובכדי למנוע אי הבנות הוסיף התובע להסכם מכתב מלווה אליו צורפו 8 עמודי ההסכם של הנתבעת. כמו כן, בנספח ההטבות, הוסיף בכתב ידו הערה כי חתימתו היא "על פי התנאים שנקבעו וסוכמו ומובאים במכתב המלווה". המסמכים נשלחו באמצעות פקס לנתבעת. התובע לא קיבל כל תשובה והתייחסות למכתבו כאמור.

5.
המערכת הותקנה לשביעות רצונו אולם מספר ימים אחר ההתקנה נותקו מהתוכניות עליהם סוכם בעסקה ערוצים 57 ו 58 (ערוצי הספורט של גולד 5 ולייב) (להלן: "ערוצים 57 ו 58").

6.
בנספח מסלול
an
4, סומן כנספח 5 לכתב התביעה, סימן נציג הנתבעת בעיגולים את החבילות שנתן לתובע כולל חבילת גולד 5 ולייב 5.

7.
התובע פנה לנתבעת בדרישה לקיים אחר האמור בהסכם אך זו התעלמה ממנו.

טענות הנתבעת:

8.
על פי הנטען בכתב ההגנה ביום 26.3.12 הצטרף התובע לשירותי הנתבעת במסגרת מבצע המיועד ללקוחות חדשים תמורת תשלום חודשי מוזל בסך 249 ₪ שכולל את כל הערוצים המפורטים בסעיף 6 לכתב ההגנה. האמור הובא לידיעתו של התובע בהסכם ההתקשרות שצורף כנספח 1 לכתב ההגנה.

9.
עקב תקלה במערכותיה של הנתבעת, עודכן בפועל מבצע אחר המוצע ללקוחות חדשים בתמורה גבוהה יותר של 279 ₪ לחודש שכולל ערוצי פרימיום, כמפורט בסעיף 7 לכתב ההגנה.

10.
ביום 27.3.12 פנה התובע למוקד הטלפוני של הנתבעת בטענה שאינו צופה בערוצים שהובטחו לו (ערוצי הפרימיום). הוסבר לתובע שזמנית הערוצים ייפתחו בתשלום בסך 69.9 ₪ בחודש. ביום 2.4.12 שונה המבצע של התובע אצל הנתבעת למבצע אליו הצטרף.

11.
ביום 4.4.12 פנה התובע למוקד הטלפוני של הנתבעת בטענה שאינו צופה בערוצי הפרימיום שהיו פתוחים עד ליום 2.4.12. הוסבר לתובע כי ערוצים אלו נפתחו כמחווה שירותית ועד להסבתו למבצע אליו הצטרף בפועל.

12.
במעמד זה הודיע התובע שבכוונתו להפסיק את ההתקשרות עם שירותי הנתבעת. ביום 8.4.12 פנתה נציגת הנתבעת לתובע והסבירה לו שהמבצע שעודכן עד ליום 2.4.12 אינו המבצע עליו הוא חתם והתובע החליט להשאר מנוי לשירותי הנתבעת וביטל את בקשת סיום ההתקשרות.

13.
בהמשך פנה התובע בכתב לנתבעת בדרישה לקבל הערוצים להם הוא זכאי לטענתו והתובע קיבל מענה מהנתבעת.

דיון והכרעה:

14.
תחילה אדון בבקשת התובע לחייב את הנתבעת לקיים את ההסכם עמו, כטענתו, ולפתוח לו לצפייה את הערוצים 57 ו 58 ללא כל עלות נוספת מבחינתו.


בת"ק (פ"ת) 1113/05 לפטא נ' דפנאי (פורסם בנבו), התייחס ביהמ"ש לשאלה באם ביהמ"ש לתביעות קטנות רשאי ליתן צו עשה, בקובעו:


"ראשית, אומר כי במסגרת תביעה בביהמ"ש לתביעות קטנות אין כל מקום לפס"ד הצהרתי ולצווים מהסוג המבוקש על ידי התובעת. סעיף 60 לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], תשמ"ד – 1984, דן בסמכות ביהמ"ש לתביעות קטנות. מהסעיף עולה כי סמכות ביהמ"ש לתביעות קטנות אינה משתרעת על סעדים כגון אלו המבוקשים על ידי התובעת והיא מוגבלת רק לתביעה כספית וא למתן צו להחלפת מצרך או לתיקונו לביטול העסקה. מסיבה זו בלבד, התביעה למתן הסעדים המבוקשים דחייה על הסף מחוסר סמכות".


מקובלת עליי עמדתו של ביהמ"ש כמפורט לעיל לעניין היקף סמכותו של ביהמ"ש לתביעות קטנות ועל כן איני דן בבקשתו של התובע למתן צו אכיפת הסכם, דהיינו, צו עשה, מפאת חוסר סמכות. אמשיך לדון בטענותיו החלופיות של התובע לפיצוי.

15.
אין מחלוקת בין הצדדים לכך שהתובע הצטרף והסכים לקבל שירותי הנתבעת ביום 26.3.12.

16.
התובע טוען בכתב התביעה שבמסגרת הסכם ההתקשרות עם הנתבעת הובטח לו שיקבל גם ערוצים 57 ו 58.

17.
התובע מפנה בכתב תביעתו לנספח מסלול
an
4 (נספח 5 לכתב התביעה), ומציין שנציג הנתבעת הוא זה אשר סימן בעיגולים את הערוצים אותם אמור היה לקבל מהנתבעת כולל ערוצים 57 ו 58 (ראה סעיף 8 לכתב התביעה).

18.
דא עקא, בעדותו בפני
ביהמ"ש אישר התובע שלא נציג הנתבעת היה זה אשר סימן את הערוצים בנספח 5 לכתב התביעה, אלא הוא עצמו סימן בעיגול את הערוצים על נספח זה (ר' עמ' 2 ש' 6 לפרוטוקול).

19.
מכאן מסיק אנכי שביום 26.3.12 הציע נציג הנתבעת לתובע הצעה להצטרף לנתבעת ולקבל את שירותיה, כפי שמופיע בהצעתה. התובע בחר מסלול שאינו כולל את הערוצים 57 ו 58 ובסופו של דבר עודכן אצל הנתבעת מסלול זה. התובע חתם על הסכם ההצטרפות עם הנתבעת ביום 29.3.12. בסיפא של הסכם זה ציין התובע שההסכם הינו:


"על פי התנאים שנקבעו וסוכמו ומובאים בדף המלווה".

20.
במצב דברים זה, ניתן לבחון את התנהלות הצדדים בשני אופנים, כאשר התוצאה הסופית זהה בשני המקרים. האופן הראשון, התובע קיבל את הצעתה של הנתבעת לקבלת שירותיה, חתם על הסכם הצטרפות אך הוסיף לו תנאים מטעמו שצורפו לטענתו לדף מלווה.

21.
היינו, בין התובע לנתבעת נכרת הסכם להצטרפותו לקהל לקוחותיה, אך התובע ביקש להתנות זאת בתנאים נוספים.

22.
חתימתו של התובע על הסכם ההצטרפות עם התנאי המתלה מבחינתו מהווה הצעה וקיבול של ההצעה מטעם הנתבעת להצטרף לתוכנית עליה סיכמו הצדדים, לא כולל ערוצים 57 ו 58. פנייתו בדרך של "מכתב מלווה" מהווה, לכל היותר וכפי שיובא להלן, הצעה חדשה מצידו להתקשרות בין הצדדים כולל ערוצים 57 ו 58, הצעה שלטענת הנתבעת כלל לא התקבלה אצלה ואף לא השתכללה לכדי הסכמה מטעמה.

23.
ובמה דברים אמורים, טוען התובע ששלח לנתבעת 9 דפים כולל המכתב המלווה אליו מפנה התובע בנספח ההטבות ובנספח מבצע "ההתחייבות עלינו".


דא עקא, הנתבעת מכחישה שקיבלה מכתב זה מאת התובע.


הלכה היא שעל התובע נטל השכנוע והנטל המשני של הבאת הראיות להוכיח את תביעתו. התובע לא המציא כל אישור שאכן נשלחו כל 9 העמודים כטענתו ואכן נשלח המכתב המלווה.

24.
לא זו אף זו, גם אם הייתה מקבלת הנתבעת את "המכתב המלווה", אזי אין הדבר מחייב אותה לקבל את הצעתו של התובע לשינוי תנאי ההתקשרות והוספת ערוצים 57 ו 58 לתוכנית אליה הצטרף, שאינה כוללת ערוצים אלו. יש לציין שתוכנית הכוללת ערוצים 57 ו 58 מהווה חלק מתוכנית יקרה מהתוכנית אליה הצטרף התובע. טענה זו מצדה של הנתבעת לא נסתרה.
25.
ככל שהתובע לא הסכים עם התנאים והתוכנית לה הצטרף, אל היה לו לחתום על ההסכם והיה עליו להמשיך ולנהל מו"מ עם הנתבעת בכל הנוגע לתנאי ההתקשרות.

26.
אפשרות שנייה בה ניתן לבחון את התנהלות הצדדים הינה שההסכמה בין הצדדים כלל לא הגיעה לכדי גמירות דעת. בע"א 7189/09 הלר נ' כהן (פורסם בנבו), קבע בימ"ש:


"המסגרת הנורמטיבית המכתיבה את התנאים להתגבשות חוזה תקף דורשת הסכמתם של שני הצדדים – המציע והמקבל – להתקשר בו. ההסכמה להתקשר ביחסים משפטיים באה לידי ביטוי ב"גמירת דעתו" של כל צד לחוזה (סעיפים 2 וְ5 לחוק החוזים (חלק כללי) התשל"ג-1973;
להלן: "
חוק החוזים"
). כידוע, גמירת דעת נלמדת בעיקר על פי מצגיה החיצוניים, כגון דברי הצדדים, התנהגותם, וגם ביצוע החוזה או חלקו (
ע"א 571/79
דירות מקסים בע"מ נ' דינה ג'רבי
לז
(1) 589 להלן: עניין
דירות מקסים
). אלה מעידים על קיומה של גמירת דעת הדדית. אכן, חתימתו של צד על חוזה מבטאת בבירור את גמירת דעתו להתקשר בחוזה. אך החתימה היא בעלת משקל ראייתי בלבד ואינה תנאי קונסטיטוטיבי ביצירתו (
ע"א 649/73
יצחק קפולסקי נ' גני גולן בע"מ
, כח
(2) 291;
ע"א 158/77 רבינאי נ' מן שקד בע"מ פ"ד ל"ג
(2) 281)."



בע"א 3643/97 כהן עיצובים נ' מ"י (פורסם בנבו), התייחס בימ"ש לסוגיה של הצעה וקיבול וקבע שהקיבול חייב לחפוף את ההצעה. קיבול מסוייג שאינו תואם את ההצעה אינו מביא לכריתת החוזה על פי ההצעה.

27.
הצדדים המשיכו וממשיכים להתנהל עד היום בהתאם לתכנית שהוצעה לתובע ע"י הנתבעת (תכנית שאינה כוללת את ערוצים 57 ו 58). כפי שהבהרתי לעיל, הכלל המנחה הוא "המוציא מחברו עליו הראיה". התובע לא עמד בנטל המוטל לפתחו להוכיח שבתכנית שהוצעה לו אכן נכללים ערוצים 57 ו 58. יתירה מכך, הנתבעת כן שיכנעה את בית המשפט שתכנית שכוללת את ערוצים 57 ו 58 הינה תכנית יקרה מזו שבחר התובע להצטרף אליה.

28.
בנסיבות אלו, פעלה הנתבעת כשורה כאשר המשיכה ליתן לתובע שירותים בהתאם לתכנית שהוצעה לו (לא כולל ערוצים 57 ו 58). ככל שהתובע בחר שלא להתנתק מקבלת שירותיה של הנתבעת עד עצם היום הזה, במיוחד כאשר הניתוק לא כרוך בתשלום – בהתאם לעדותה של נציגת הנתבעת וכן שהתובע לא הוכיח שחיבור בחזרה לחברה המתחרה כרוך בתשלום כלשהו מטעמו, עושה הוא כן על דעתו ואין לו להלין על כך כלפי הנתבעת.

29.
לא זו אף זו, בהתאם לעדותה של נציגת הנתבעת, שלא נסתרה, עלות הוספת ערוצים 57 ו 58 היתה דאז בסך של 35 ₪ לחודש ולאחרונה עלתה העלות לכדי 37 ₪ לחודש (ר' עמ' 4 ש' 18 לפרוטוקול). דהיינו, עסקינן בהפרש תשלום של 35-37 ₪ לחודש והתובע יכול היה להקטין את נזקיו הנטענים בתשלום זה במקום להגיש תביעתו לפיצויי בסך של 5,000 ₪.

30.
איני מתעלם מכך שהיה על הנתבעת לדרוש ולחקור לכך שהתובע התנה את הסכם ההצטרפות, אך כפי שקבעתי לעיל ולאור תגובתה המאוחרת של הנתבעת לכך שלא הסכימה לתנאיו, אין הדבר משנה ממסקנתי בפסק הדין.

31.
התובע המשיך כל התקופה להיות לקוח של הנתבעת והוא זה שבחר שלא להתנתק ולעבור לחברה מתחרה. נציגת הנתבעת העידה שאין עלות של ניתוק מהנתבעת והתובע לא הציג כל ראיה לכך שחיבור מחדש לחברה המתחרה כרוך בתשלום מצידו. לפיכך, ככל שהתובע אינו מרוצה מהשירותים אותם מקבל הוא מהנתבעת, כבר במועד סמוך להצטרפותו יכול היה
להתנתק משירותיה של הנתבעת, ללא כל עלות, ובכך לפעול להקטנת נזקיו הנטענים. התובע לא עשה כן, דבר שמדבר בעד עצמו.

32.
לסיכומו של דבר, הנני דוחה את תביעתו של התובע והנני מחייב את התובע לשאת בהוצאות הנתבעת בסך 400 ₪. הסכום ישולם תוך 30 יום מהיום, במידה והסכום לא ישולם במועד הנקוב לעיל יישא הסכום הפרשי הצמדה וריבית כדין מיום מתן פסק הדין ועד ליום התשלום המלא בפועל.

33.
הנני מיידע את הצדדים בדבר זכותם להגיש בקשת רשות ערעור לביהמ"ש המחוזי מרכז-לוד וזאת תוך 15 יום.

ניתן היום,
ט' אדר תשע"ג, 19 פברואר 2013, בהעדר הצדדים.














תק בית משפט לתביעות קטנות 14607-07/12 חנוך דוד שפירא נ' די.בי.אס. שרותי לווין (1998) בע"מ (פורסם ב-ֽ 19/02/2013)