פסקי דין על עמרם פריאנטה | פסקי דין על שמעון פרץ

8718-09/12 הפ     07/03/2013




הפ 8718-09/12 עמרם פריאנטה נ' שמעון פרץ








בית משפט השלום בתל אביב - יפו



ה"פ 8718-09-12 פריאנטה נ' פרץ

תיק חיצוני
:



מספר בקשה:
5

בפני

כב' השופטת
רחל ערקובי


מבקשים

עמרם פריאנטה


נגד


משיבים

שמעון פרץ



החלטה


בפני
בקשה לסעד זמני, על פיו עותר המבקש כי אורה לעכב את המשך מימוש נכס מבנה משרדים הידוע כחלקה 27 תת חלקה 4
בגוש 1898, והמצוי ברחוב הגופר 4 בעיר שדרות, (להלן: "הנכס"), אשר המבקש הינו בעלים של מחציתו.

המבקש חתם על שטרות משכון על פיו שעבד את זכויותיו בנכס לטובת המשיב, להבטחת החזר הלוואה שקיבל מהמשיב.

כנגד המבקש נפתח תיק הוצאה לפועל מספר 01-51409-12-7, לשם מימוש שטר המשכנתא.

המבקש הגיש התובענה שבפני
י בדרך של ה"פ, בה עתר כי ביהמ"ש יצהיר שהחוב המובטח במשכנתא, והוא החוב בכללותו לטובת המשיב עומד על הסכום של 410,000 ₪, ולפיכך להצהיר כי מימוש המשכון מוגבל לסכום חוב זה, ולא לסכומים המפורטים בשטרי המשכון או במסמכי הלוואה העומדים על הסך של 1.2 מיליון ₪.

המבקש פנה לראש ההוצאה לפועל, וביקש את עיכוב ההליכים, וראש ההוצאה לפועל, הורה כי על המבקש להפקיד את החוב שאינו שנוי במחלוקת העומד על הסכום של 511,585 ₪ וביחס ליתרה לפנות לביהמ"ש לקבלת הסעד.

המבקש לא הפקיד את הסכום הנ"ל, והודיע במסגרת בקשתו זו, כי
לא הצליח לגייס את הסכום הנדרש במועדים שקצב ראש ההוצאה לפועל, אולם עובר להגשת הבקשה הוא סבור כי יצליח לגייס את הסכום שאינו שנוי במחלוקת ולהפקידו בקופת ביהמ"ש, והוא נכון להעבירו למשיב לצורכי פירעון החוב שאינו שנוי במחלוקת.

הואיל והליכי המימוש נמשכו, עתר המבקש בפני
י למתן סעד זמני המורה על עיכוב ההליכים בתיק ההוצאה לפעול, בכפוף לתשלום החוב שאינו שנוי במחלוקת, עד להכרעה בתובענה לגופו של עניין.

הצדדים הודיעו כי הם מוכנים למתן החלטה על יסוד הבקשה והתגובות לה, ולפיכך, ניתנת החלטתי זו בלא לקיים דיון נוסף.

דיון משפטי:

כב' השופט (בדימוס) א. גורן בספרו, "סוגיות בסדר דין אזרחי", מהד' 9, עמוד 524 מפרט את ארבעת המבחנים למתן צו מניעה זמני:

"א.
מתן הסעד הזמני הוא כה הכרחי עד כדי הצדקת התערבותו של בית המשפט בשלב מוקדם לפני בירור התביעה;
ב.
התובע הוכיח לכאורה את זכותו אשר למענה דורש הוא מתן סעד והגנה עד לתום הדיונים;
ג.
מאזן הנוחות – אי נוחות שתגרם לתובע אם לא ינתן הצו לעומת אי הנוחות שתגרם לנתבע אם ינתן וכן אם נזקו של התובע ניתן להשבה ע"י פיצוי כספי.
ד.
קיום שיקולי יושר אשר המונעים מתן הסעד נותן העדר נקיון כפיים, העלמת עובדות וכיו"ב "


בפסק הדין המנחה שניתן מפי כב' הנשיא השופט גרוניס, בעניין רע"א 706/09
קופת חולים מאוחדת נ' המרכז הכירורגי ירושלים, (פורסם בנבו), קובע ביהמ"ש העליון את התנאים שיש לבחון בעת מתן סעד זמני, ומבהיר כך:
"כידוע, על בעל דין המבקש לקבל סעד זמני בהליך אזרחי לעמוד בשני תנאים מצטברים עיקריים: התנאי הראשון הינו קיומה של זכות לכאורה. המשמעות של תנאי זה הינה שעל המבקש לשכנע את בית המשפט כי סיכוייו לזכות בהליך העיקרי עדיפים על פני סיכוייו של המשיב. התנאי השני הוא כי מאזן הנוחות נוטה לטובת המבקש (תקנה 362 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984
(להלן -
התקנות
);
רע"א 2826/06

שלמה אליהו אחזקות בע"מ נ' ישעיהו לנדאו אחזקות (1993) בע"מ
(טרם פורסם,
[פורסם בנבו]
, 6.6.2006)). בין התנאים מתקיים יחס המוכר כ"מקבילית כוחות". היינו, ככל שבית המשפט יתרשם כי סיכוייו של מבקש הסעד לזכות בתביעתו גבוהים, יקל עימו בדרישת מאזן הנוחות; כך גם להיפך (למשל,
רע"א 6994/00 בנק מרכנתיל דיסקונט בע"מ נ' אמר, פ"ד נו
(1) 529 (2001);
רע"א 10066/04 נ.ר. ספאנטק תעשיות בע"מ נ' ד.ס.פ. ספיר אנטרפרייז בע"מ, פ"ד נט
(4) 700 (2005)). יחד עם זאת, ברי כי הן הזכות לכאורה והן מאזן הנוחות חייבים לעמוד ברף מינימאלי, שאם לא כן לא יהיה מקום למתן סעד זמני (
רע"א 2826/06
הנ"ל). "

בהתאם לכלים אלו אבחן את המקרה שבפני
י.

דיון לגופן של טענות:


המבקש טוען, כי ביום 10.5.10 נחתם בינו לבין המשיב הסכם הלוואה בסכום של 1.2 מילון ₪, אלא שבפועל העביר המשיב סכום של 410,000 ₪ בלבד.

המבקש טוען, כי בזמנים הרלוונטיים, היה בהליכי כינוס ופש"ר שנפתחו כנגדו בשנת 2008, שבוטל, וכי מטעמי נוחות נרשם הסכום הנ"ל בשטרי המשכנתא למרות שבפועל, לא התקבל הסכום האמור אלא הסכום של 410,000 ₪ בלבד.

המבקש טוען, כי היה אסיר, ולאחר שחרורו מהכלא, כאשר ביקש להסדיר את החוב למשיב, טען הלה לראשונה כי החוב לא עומד על הסכום של 410,000 ₪ כפי שנתן בפועל אלא הסכום המופיע בשטרות ובהסכם.

המבקש טוען, כי אם לא יעוכב מימוש הנכס, הרי הבקשה תימצא ריקה מתוכן, שכן כיום הצליח לגייס את הסכומים שאינם שנויים במחלוקת.

בהתאם להחלטתי הודיע, כי המידע על זכויות הבעלות שלו בנכס נמסר ללשכת ההוצאה לפועל במסגרת חקירת היכולת, כך שהנושים האחרים מודעים לזכויות אלו.

המשיב מתנגד בתוקף לבקשה וטוען, כי החובות שהמבקש חב למשיב, הינם כפי שמפורט בהסכם ההלוואה, אשר לכתחילה היה על הסך של
1.1 מיליון ₪ ותוקן בחתימתו של המבקש לסכום של 1.2 מיליון ₪.

המשיב טען, כי כל טענות המבקש הינן עורבא פרח וכפיות טובה, לאחר שחילץ אותו ונתן לו כספים רבים, והכול בניגוד למסמכים חתומים והמדובר בטענה בעל פה כנגד מסמך בכתב.

המשיב טוען, כי התנאי של תשלום הסכום שאינו שנוי במחלוקת כבר נקבע לפני זמן רב,
והמבקש לא קיים את התנאי , וכעת מבקש לקבל פרס על התחמקותו מתשלום חובו.

סיכויי התביעה;

יש לבחון האם למבקש סיכוי להצליח בתביעתו.

עסקינן בתובענה הנוגעת לטענה בעל פה כנגד מסמך בכתב.

המבקש עותר כי ביהמ"ש יצהיר שהאמור בשטרי המשכנתא ובהסכם ההלוואה על פיהם קיבל סכום של 1.2 מיליון ₪ כהלוואה אינם נכונים.

אומנם המדובר בטענה שנטל ההוכחה לבססה אינו פשוט כלל ועיקר, עם זאת, המבקש מפרט נסיבות שבהם היה בהליך פש"ר שבוטל מהטעם " ניצול לרעה", (ראה נספח ב' לבקשה), כאשר על הרקע של חובות רבים ביקש להסתיר למעשה את הנכס שברשותו, בלשונו העדינה של ב"כ המבקש "מנימוקי נוחות", כאשר לעמדתו הוא והמשיב חברו יחד להסתיר נכס זה, וכעת המשיב מנצל זאת כדי לקבל כספים שאינם מגיעים לו.

המדובר בנטל כבד מאוד.

עם זאת, בתגובה, המשיב, ואינני קובעת כי הנטל עליו או כי היה עליו לעשות כן, לא המציא אסמכתאות להעברת סכומים הדומים לסכום החוב ככספים שניתנו למבקש. שכן, לו היה בפני
ביהמ"ש אסמכתאות כאלה, ייתכן והיה מקום לשקול סילוק התובענה על סף, אלא שאסמכתאות לתשלומים שנעשו בפועל בין המשיב למבקש יש בשיעור הדומה לזה עליו הצהיר המבקש, ומשכך, בשלב זה, למרות שעסקינן בתובענה שעניינה טענה בעל פה כנגד מסמך בכתב, הרי בהינתן מהות הנושא, הלוואה חוץ בנקאית, לא ניתן לקבוע כי המבקש לא ירים את הנטל המוטל עליו, ולא יוכיח את טענתו. אני סבורה כי למרות שהסיכוי להצלחתה של התובענה אינו גדול במיוחד הוא אינו קלוש.

מאזן הנוחות;

טוען המבקש, כי מאזן הנוחות נוטה לטובתו, שכן מאחר הוא מוכן להעביר לטובת המשיב את מלוא החוב שאינו שנוי במחלוקת כתשלום, הרי ככל והתובענה שהגיש תידחה, מצבו של המשיב יהיה טוב יותר, שכן תהיה בידיו בטוחה, זהה לסכום חוב יותר קטן.

המשיב, טוען, כי אין מי שיתקע לידיו, שאכן המבקש יבצע את שאמר, היינו ישלם את החוב שאינו שנוי במחלוקת.
אולם עניין זה פתרון פשוט לו, והוא התנית עיכוב הליכים בתשלום בפועל.

יש לזכור כי המדובר בנכס מסחרי ולא בית מגורים, ולכן לכאורה הכף נוטה לטובת
הימנעות מקבלת הבקשה, שכן הנושה, האוחז בידיו בטוחה, מבקש לקבל את החיוב המובטח בבטוחה זו ללא דיחוי, ואפילו יימכר הנכס, היתרה ככל וביהמ"ש יקבע כי יש לקבל את התובענה תועבר לטובת המבקש.

לפיכך, גם כאן הכף די מאוזנת בין זכויות המבקש לזכויות המשיב.

ניקיון כפיים;

הפסיקה, כפי שהובאה לעיל, וכן בעניין
ע"א 121/65 נחמד נ' ביג'ו, פד"י יט
(2) 578, קבעה כי על המבקש לבוא לביהמ"ש בידיים נקיות, והשאלה העומדת לפתחי בעניין נשוא דיוננו, הינה מהו ההקשר שביהמ"ש יבחן בבואו לדון בשאלת ניקיון כפיו של המבקש?

עיון במסמכים שצורפו לכתב התביעה, ובתובענה עצמה יעלה, כי המבקש היה מצוי בהליך פש"ר, וחובותיו הכלליים מסתכמים בשיעור של 2.18 מיליון ₪, (ראה סעיף 14 לבקשה, נכון לשנת 2008),
כאשר הליך זה בוטל מחמת "ניצול לרעה", (ראה נספח ב' לתובענה).

עוד מציין המבקש בתובענה, כי כיום הוא מצוי בהליך של איחוד תיקים, והיקף חובותיו אם כי לא פורט, עולה על מאות אלפי ₪, מעבר לתיק נשוא דיוננו, חובות שאינם משולמים.

עוד מציין המבקש בתובענה, כפי שפירטתי לעיל, כי הסיבה לרישום המשכנתא בסך של 1.2 ₪, למרות שהחוב בפועל עמד על הסכום של 410,000 ₪, (בהתאם למסמכים שהמבקש מצרף והמצביעים על הסכומים שלטענתו קיבל בפועל), היה "מטעמי נוחות", (ראה סעיף 20 לבקשה), המבקש מציין במפורש כי הרישום נעשה כך מאחר ובזמנים הרלוונטיים היה שקוטע בחובות כבדים ולטעמו לא רצה לרשום מספר משכנתאות.

ויש לזכור כי אין המדובר בדירת מגורים, אלא בנכס עסקי, שעל פי המסמכים הנוספים שהמציא המבקש, המדובר בנכס בין שתי חנויות, המושכר בשכירות חופשית.

עוד יש לזכור, כי המבקש אינו מסביר, כיצד הוא מסוגל להמציא תשלום בשיעור של מעל חצי מיליון ₪, בעוד החובות לנושים בתיק האיחוד אינם נפרעים, אלא משולמים במסגרת צו חיוב בתשלומים בסכום של 850 ₪ לחודש בלבד.

כאשר אני לוקחת בחשבון את מכלול הנתונים, כן את הנזק שעשוי להיגרם למבקש, כאשר עסקינן בנכס עסקי, אשר מעבר לשוויו לא ראיתי נזק אחר, וכאשר אני רואה לנגד עיניי, לא רק את התנהלות המבקש בגילוי הנאות שביצע בפני
י, אלא את משמעותה של התובענה, לו תתקבל והכוונה, כי המבקש ביקש בשל נושיו השונים לרשום משכנתא בסכום הגבוה מהאמת ובדיעבד לקבל את הנכס לידיו במקום שיעבור לנושיו האחרים, אני סבורה כי אין להיעתר לבקשה, במתכונתה.

אני סבורה, כי אין לעכב את הליכי המימוש, אלא יש להורות לכונס הנכסים לעכב תחת ידיו מתוך הסכומים שיתקבלו, כל סכום מעבר לסכום החוב שאינו שנוי במחלוקת.

לפיכך, אני מקבלת את הבקשה באופן חלקי, וקובעת, כי הליכים למימוש המשכון ימשכו.
עם זאת כונס הנכסים, יעכב תחת ידיו את הכספים שיתקבלו, ויעביר לנושא/המשיב רק את הסכומים שאינם שנויים במחלוקת, היתרה תעוכב עד להכרעה בתובענה כאן.

לאור החלטה זו אני סבורה כי בנסיבות אין מקום בשלב זה, הואיל והנכס טרם נמכר וטרם התקבלו כל כספים, להורות על התניית הצו בהפקדת ערובה כלשהי, ייתכן ולאחר שנכס יימכר, וככל והמשיב יעתור בעניין אשלים את החלטתי לעניין הערבויות, אם יהיה בכך צורך.

לאור כל זאת ניתן צו לכונס הנכסים שלא להעביר למשיב את התמורה בגין המכירה למעט הסכום שאינו שנוי במחלוקת בסך של 511,000 ₪.

בנסיבות העניין אין צו להוצאות.

ניתנה היום, כ"ה אדר תשע"ג, 07 מרץ 2013, בהעדר הצדדים.









הפ בית משפט שלום 8718-09/12 עמרם פריאנטה נ' שמעון פרץ (פורסם ב-ֽ 07/03/2013)