פסקי דין על מ.י. פקיד שומה חקירות חיפה והצפון | פסקי דין על עמר נקה יזמות בניה ופיתוח | פסקי דין על אליהו אידן | פסקי דין על עמרם אידן |

2955/06 פ     14/03/2013




פ 2955/06 מ.י. פקיד שומה חקירות חיפה והצפון נ' עמר נקה יזמות בניה ופיתוח בע"מ, אליהו אידן, עמרם אידן




בפני
כב' השופט אדריס נעמן

מ.י. פקיד שומה חקירות חיפה והצפון

המאשימה

נגד

1.עמר נקה יזמות בניה ופיתוח בע"מ
( נדונה)
2.אליהו אידן

3.עמרם אידן
(נדון)
הנאשמים

<#2#>
נוכחים:
ב"כ המאשימה - עו"ד ורד גילאור

ב"כ הנאשם 2 - עו"ד ליאור אפשטיין

הנאשם 2 - בעצמו
<#3#>
גזר דין ביחס לנאשם 2

רקע וטענות הצדדים

1. נאשם 2 היה בעת ביצוע העבירות מנהלה הפעיל של נאשמת 1, שהייתה חברה פרטית שעיקר עיסוקה בייזום בנייה. נאשמת 1 כבר נדונה במסגרת תיק זה, ונאשם 2 הורשע לאחר ניהול הוכחות, בביצוע 13 עבירות לפי פקודת מס הכנסה (נוסח חדש), התשכ"א-1961 (להלן: "הפקודה") - 11 עבירות אי-העברה במועד של מס שנוכה, ו-2 עבירות של אי הגשת דוחות במועד. כך לאחר שהוכחו עובדות כתב האישום, לפיו במהלך השנים 2005-2004, נאשם 2 לא העביר לפקיד השומה במועד את המסים שנוכו ממשכורות העובדים, כנדרש על-פי הפקודה. בנוסף, נאשם 2 לא הגיש במועד דו"ח על הכנסות נאשמת 1 בגין שנות המס 2003-2004, כנדרש על-פי הפקודה.

2. בפתח טיעוניה לעונש, ציינה ב"כ המאשימה כי לנאשם 2 הרשעה קודמת מיום 15/11/2005, במסגרתה הוטלו עליו, בין היתר, 12 חודשי מאסר על תנאי למשך 3 שנים, במידה ויעבור כל עבירה בניגוד לפקודת מס הכנסה או חוק המע"מ. ב"כ המאשימה ציינה כי סכום המס שלא הועבר הגיע לכ-37,000 ₪, וכי החוב שולם, והדו"חות החסרים הוגשו בשנת 2007.

ב"כ המאשימה ציינה כי מועד ביצוע העבירות הינו לפני מתן גזר הדין המתנה, ומאחר ומדובר בעבירות נמשכות, כאשר המחדלים הוסרו רק לאחר מתן גזר הדין המתנה, חובה להפעיל את העונש המותנה. היא הפנתה לפסיקה, על-פיה עבירות נמשכות, שהחלו לפני מתן גזר הדין, מפעילות את התנאי.

ב"כ המאשימה טענה כי סעיף 56 לחוק העונשין, תשל"ז-1977 מחייב הפעלת מאסר על תנאי, כאשר הנאשם הורשע ביותר מעבירה אחת מסוג העבירות המנויות בגזר-הדין המתנה. עוד ציינה כי הארכת תקופת התנאי היא צעד חריג, שייעשה רק כאשר בית המשפט שוכנע כי לא יהיה זה צודק להפעיל את המאסר על תנאי, ורק כאשר מדובר בעבירה נוספת יחידה. לעניין זה, הפנתה לפסיקה, על-פיה אי-הגשת מספר דו"חות תקופתיים אינה מהווה עבירה אחת, אלא מספר עבירות שונות.

ב"כ המאשימה טענה כי אין לנאשם אלא להלין על עצמו על כך שלא ביקש לצרף את העבירות נשוא כתב-האישום לגזר הדין הקודם שניתן בעניינו, וכי היה מיוצג, כך שלא יכולות להיות לו טענות לעניין זה.

לאור הסרת המחדלים, חלוף הזמן, ואורכו של המאסר המותנה, נמנעה ב"כ המאשימה מלבקש שהעונש שיוטל בגין תיק זה, ירוצה במצטבר לעונש שיופעל.

ב"כ המאשימה ציינה את זלזולו המתמשך של הנאשם בבית המשפט, כאשר המשיך לבצע עבירות מס נוספות תוך ניהול ההליך הקודם בעניינו, ואשר עזב את הארץ לאחר הרשעתו בתיק זה, וכך גרם להתליית ההליכים בתיק. כן ציינה כי התייצב לדיון רק לאחר שהוצאו נגדו מספר צווי הבאה. לאור זאת, ביקשה ב"כ המאשימה להטיל גם עונש מאסר על תנאי ממושך, אשר יחל לאחר שחרור הנאשם מהכלא, לצד קנס גבוה ומרתיע, שישקף את חומרת המעשים, וכן התחייבות כספית גבוהה.

3. מנגד טען הסנגור כי הפסיקה לעניין התמשכות העבירות היא עתיקה, ואינה עוברת במסננת תיקון 39 לחוק העונשין, או במסננת חוקי היסוד. הוא ציין כי שאלת ההתמשכות נבחנה בפסיקה לעניין ההתיישנות, וכי עצם העובדה שעבירה אינה מתיישנת, לא גורר בהכרח כי העבירה מתמשכת. הסנגור ציין כי עבירה נמשכת אינה מופיעה בחקיקה, ומדובר בפרשנות פסיקתית בלבד. לטענתו, רק משום שעבירה אינה מתיישנת, אין זה אומר כי היא מבוצעת מחדש יום ביומו, ובמידה ואכן כך, טוען הסנגור כי אין להחיל זאת רק על עבירות מס בלבד. הסנגור הגיש מסמך, על-פיו בשנת 2008, הסכים מנהל מדור תביעות להמליץ לפרקליטות להסכים להארכת מועד להגשת ערעור על הרשעתו הקודמת של הנאשם 2, וביקש להראות בכך שהתביעה הייתה מסכימה לתיקון גזר הדין, כך שהתנאי יופעל מעתה ואילך.

הסנגור טען כי ריבוי העבירות הוא שאלה מלאכותית, וכי הנאשמים האחרים בתיק, שמעמדם היה משמעותי יותר, קיבלו עונשים קלים ביותר.

הסנגור הפנה לסעיף 56 לחוק העונשין, וטען כי לשון החוק מדברת אך על אירוע נוסף שבו הוטל מאסר, ולא על אירוע שמוטלים כמה מאסרים בגינו. לטענתו, אין מקום לעשות את ההבחנה הזו, משום שכל עבירה ניתנת לפיצול, ומשום שאירוע אחד יכול להיות שרשרת עבירות שקשה להפריד ביניהן.

הסנגור ציין כי התנהלות הנאשם במסגרת ההליך הייתה חמורה ביותר, אולם טען כי הוא אינו עבריין אשר צריך לשבת בכלא. לטענתו, אין מדובר בנאשם אשר מנסה להתנער, אלא באדם שעולמו קרס עליו.

לטענת הסנגור, קיימת במקרה זה הגנה מן הצדק ברורה, כיוון שלא תצמח כל תועלת לציבור ממאסרו של הנאשם, וכיוון שהתביעה הגישה כתב אישום שלא היה מקום להגישו.

הסנגור הציע עונש שבין של"צ לעבודות שירות, לצד קנס, ואף ביקש לשלוח את הנאשם לתסקיר שירות המבחן, על מנת לבחון את מלוא תמונת עולמו של הנאשם, ולהתרשם ממצוקתו.

4. לבסוף, ב"כ המאשימה ביקשה לציין כי חלק מהפסיקה אליה הפנתה היא עדכנית ביותר, וכי הנאשם 2 הוא שניהל את החברה והיה הפעיל בה, בעוד הנאשם הנוסף, שעניינו כבר נדון, הואשם בתור בעל מניות, ובגין שתי עבירות בלבד.
דיון ומסקנות

5. ספק אם יש צורך להכביר מילים אודות חומרתן של עבירות המס, תוצאותיהן ההרסניות למשק, לכלכלה ולמרקם החברתי, ופגיעתן הקשה בערך השוויון ובנשיאת הנטל (ראו הדברים שנאמרו ברע"פ 512/04 אבו עבייד נ' מדינת ישראל, תק-על 2004(2), 209). הדוחות השנתיים שעל נישומים להגיש לרשות המסים יוצרים את הבסיס לקיומה של מערכת המס ולפעולתה התקינה (רע"פ 9/09 מזרחי נ' מדינת ישראל (מיום 25.11.08)). על כן, הנאשם 2 פגע ביסודות הדרושים לקיומה של מערכת מסים תקינה ושוויונית.

6. בנוסף, הנאשם 2 הורשע בריבוי עבירות, 13 במספר, של אי העברת ניכויים - עבירות חמורות ביותר, שכן בהתאם לפקודת מס הכנסה והתקנות המותקנות מכוחה, על הנישום לנכות את המס המגיע משכר עבודה ומקבלני משנה, והוא שאמון על העברתו לפקיד השומה. מאחר והמס נוכה ממשכורות העובדים, אך לא הועבר לקופת המדינה, הנאשם למעשה התעשר על חשבון קופת המדינה והציבור כולו (על חומרתן של עבירות המס והפגיעה הנובעת מהן למשק, לכלכלה ולחברה ראו והשוו ע"פ (מחוזי-חיפה) 3099/08 מדינת ישראל נ' כהן, ניתן ביום 17/4/08, פורסם ב"נבו"; ע"פ 624/80 חברת וייס ארנסט בע"מ נ' מדינת ישראל, פ"ד לה(3) 211; ורע"פ 512/04 אבו עבייד נ' מדינת ישראל, תק-על 2004(2), 209).

7. יש לציין כי הנאשם הגיש את הדוחות החסרים, ואף שילם את חוב המס בו חויב במסגרת הסדר, ובכך הסיר את המחדלים בתיק. הסרת המחדלים מהווה שיקול מרכזי להקלה בעונש,ויפים לעניין זה דברי כב' השופט א' א' לוי בע"פ 2407/05 מן נ' מדינת ישראל, תק-על 2005(3), 245, 248:

"המייחד את המערערים שבפני
נו הוא שהם הקדימו ופרעו את חובם לשלטונות המס. עובדה זו, מעבר להיותה סילוק של המחדל, גלומה בה גם חרטה, והרי מקובל עלינו מקדמת דנא, כי חרטה, כמו הטבת נזקו של הקורבן, ראוי שיזקפו לקולת העונש בבוא הנאשם לתת את הדין."

8. עוד ראוי לציין כשיקול לקולא, את חלוף הזמן מאז ביצוע העבירות נשוא ההרשעה, תקופה של 8-10 שנים.

9. לעניין הפעלת המאסר המותנה שנקבע בת"פ 1335/05, לא מצאתי תמיכה לעמדת הסנגור בפסיקה, אף לא בזו שהוגשה על ידו. גזר-הדין המתנה ניתן ביום 15/11/2005. אמנם העבירות נשוא האישומים שבפני
נעברו לפני כניסת התנאי לתוקף, אך העבירות על פי אופיין הן עבירות נמשכות, ומאחר והמחדלים בשני האישומים הוסרו במהלך תקופת התנאי, ולאחר שהמאסר המותנה נכנס לתוקפו, אזי שהתנאי תופס.

לא ניתן להתעלם מכך שההלכה הנוהגת היא שהעבירות נשוא ההרשעה הן עבירות נמשכות, ומכך שפסיקת בית המשפט העליון גוברת על זו של הערכאות דלמטה. מכל מקום, עיון בפסיקה זו אף מעלה כי הסטייה מההלכה נעשתה מטעמים חריגים. כך נעשה, לדוגמא, במצב בו נתבקשה הפעלה של עונש מותנה, בגין עבירה שנכללה בכתב-אישום אשר הוגש טרם מתן גזר הדין המתנה. מצב זה היה יוצר העמדה לדין כפולה, ועל כן נמנע בית המשפט באותו המקרה, מלהפעיל את העונש המותנה. נראה אם כן, כי ההלכה עודנה שמדובר בעבירות נמשכות, אשר יש להפעיל בגינן את המאסר המותנה, גם כאשר בוצעו טרם השתת עונש המאסר המותנה. ראו לעניין זה רע"פ 10571/08 מדינת ישראל נ' אהרון מלכיאל, 23.6.2011, פורסם בנבו:

"כפי שציינו, העבירה הנמשכת באה לכלל גיבוש מרגע שהושלם בסיסה "האיכותי". התמדה בהתנהגות העבריינית הבאה לאחר מכן אינה משפיעה עוד על עצם קיום העבירה, אלא רק על היקפה. כפועל יוצא, ניתן להגיש כתב אישום כנגד מבצע עבירה נמשכת כבר לאחר שבסיסה האיכותי התגבש, אף טרם סיימה זו לתפוח מבחינה "כמותית"."

ראו עוד ברע"פ 849/07 זוהר בן-אשר נ' מדינת ישראל, 21.01.2008, פורסם בנבו:

"ברע"פ 122/82 הנ"ל אימץ השופט ש' לוין (כתארו אז) את עיקר ההגדרה שטבע פרופ' ש' ז' פלר לעניין זה (ר' ספרו יסודות בדיני העונשין כרך ג, עמ' 188 (1992)), ופסק כדלהלן:

"הדוקטרינה של העבירה ה'נמשכת' מתייחסת לעבירה, המחייבת קיום משך זמן כלשהו עד להשלמתה התחילית, ועם זאת היא הולכת ונמשכת עד להשלמתה הסופית, מבלי שהיא חדלה להיות עבירה אינטגרלית אחת... לאחר שבסיסה ה'איכותי' הושלם היא הולכת ותופחת מבחינה 'כמותית', ככל שחולף הזמן, והעבריין לא מילא את החובה המוטלת עליו, והיא 'מבשילה', כאשר אירע מאורע, המנתק את רציפותה, או כאשר מוגש כתב אישום. אך היא אינה חדלה להיות עבירה אינטגראלית ויחידה, שבגדרה לא ניתן לגזור את דינו של הנאשם אלא פעם אחת. דוקטרינה זו מונעת את התוצאה הבלתי רצויה של פיצולה של מערכת עובדתית אחת באופן מלאכותי לעבירות נפרדות" (עמ' 330-331).
הדגש שבהגדרה זו הינו באינטגרליות שבין כל "חלקיקי העבירות" הזהים כולם זה לזה באופן בו ניתוקם והפרדתם לעבירות נפרדות יהיה מלאכותי בעליל.

פלוני המנהל עסק של מסעדה ללא רישיון משך שלושים יום, אלמוני המאחר בהגשת דו"ח למס הכנסה משך שלושים יום או הנמנע להעביר ניכויי המס משך שלושים יום, פלמוני שאינו מתייצב לשירות הצבא משך שלושים יום. המשותף לכל אלה הינו באחידות האינהרנטית, עד כדי זהות של כל חלקיקי הזמן המתמשך לכלל מעשה עברייני אחד."
וכן ראו ברע"פ 5906/12 אברהם עזרא נ' מדינת ישראל, 9.9.2012, פורסם בנבו:

"דברים אלו מחזקים את המסקנה, כי הלכת עלפי שרירה וקיימת, וכי אין עוררין על כי גם העבירה לפי סעיף 216(4) הינה עבירה נמשכת."

10. מקום בו נאשם הורשע בביצוע עבירה נוספת, לאחר שהושת עליו עונש מותנה, סעיף 56 לחוק העונשין, תשל"ז-1977 מאפשר הארכת התנאי במקום הפעלתו. ואולם, הארכת התנאי מהווה את החריג לכלל לפיו יש להפעילו, ויש לעשות שימוש בהארכה במקרים יוצאי-דופן, בהם תחושת הצדק מחייבת זאת, וזאת על מנת שלא להוציא את העוקץ מהעונש המותנה. ראו ע"פ 11092/07 פלונית נ' מדינת ישראל, 2.6.2011, פורסם בנבו:

"מובן שככל שבתי המשפט ימעטו לחרוג מן הכלל של הפעלת התנאי, כך יגדל כוחו המרתיע של המאסר המותנה. אולם, במקרים החריגים, שבהם הצדק מחייב, יכול בית המשפט להעניק לנאשם הזדמנות נוספת ואחרונה לחזור למוטב"

11. בנוסף, לא מצאתי ממש בטענת הסנגור, כי עבירות הנאשם מתגבשות לכדי שרשרת עבירות אחת הבלתי ניתנת להפרדה, כך שניתן לראות בצירופן "עבירה נוספת", לצורך שימוש בסעיף 56 הנזכר לעיל. ראו לעניין זה ר"ע 717/85 סמי קונפורטי נ' מדינת ישראל, פ"ד לט(4) 806, 808:

"....בית המשפט לא ראה את דחיית ההפעלה של עונש על-תנאי כמיסגרת מתמשכת בעלת גבולות בלתי ניתנים להגדרה מראש, המרוקנים את המוסד של עונש על-תנאי מתוכנו ומכוחו המרתיע. אמנם ניתן להכיר בגדר העבירה הנוספת האחת גם בשרשרת עבירות משניות, המשתרגות סביב עבירה אחת, כגון ההתפרצות והגניבה יחד עם ההיזק בזדון המתבטא בשבירת הדלת או השמשה בעת ביצוע ההתפרצות או מסכת עבירות דומות. אולם, אם העבריין עובר מדירה לדירה כדי לפרוץ, או אם יעבור ברחובות העיר ויחטוף ארנקים בזה אחר זה, אין לראות בכך עבירה נוספת אחת אלא מספר עבירות. שרשרת עבירות אינה חופפת את המושג של עבירה נוספת אחת."

ואף ברע"פ 4455/91 פרץ נ' מדינת ישראל, פ"ד מו(1) 100, 102 (1991):

"לצורך מענה לשאלה העולה בהקשר זה יש להבחין בין המקרה בו אותו מעשה מהווה עבירה על-פי מספר סעיפי חוק שונים, או כשהעבריין מבע מספר עבירות שהן חלק של מסכת אחת, לבין מצב בו אדם מבצע בקרבת זמן מספר עבירות שונות, המורכבות כל אחת ממעשה פלילי נפרד וממחשבה פלילית נפרדת."

וכן ראו רע"פ 6100/12 פלוני נ' מדינת ישראל, 16.8.2012, פורסם בנבו:

"סעיף זה מתיר לבית המשפט להימנע מהפעלתו של מאסר מותנה, ולצוות תחת זאת, מטעמים שיירשמו, כי תקופת התנאי תוארך לתקופה נוספת, כל עוד מדובר ב"הרשעה הראשונה של הנאשם בשל עבירה נוספת". ומכאן, כי הרשעה במספר עבירות, אף אם הן נכללות בכתב אישום אחד, מונעת הפעלת סמכות זו."

מאחר והנאשם הורשע בריבוי עבירות - 13 במספר, אזי שהעבירות נשוא ההרשעה חורגות מגדר "עבירה נוספת", ועל כן אינן מאפשרות ממילא את הארכת התנאי. התוצאה היא, שאין מנוס מהפעלת המאסר על-תנאי שנגזר על המשיב בתיק הקודם.

לעניין אי-צירוף העבירות נשוא תיק זה לתיק הקודם בו הורשע הנאשם, אציין כי אין לנאשם אלא להלין על עצמו שלא בחר לעשות כן. בעת מתן גזר-הדין בתיק הקודם, וכן לפני, הנאשם ידע גם ידע שהוא ביצע את כל העבירות נשוא האישומים שבפני
, ועל כן עמדה בפני
ו האפשרות לצרפן לתיק הקודם, ולקבל עונשו על כל מחדליו עובר למתן גזר-הדין המתנה. מאחר ולא עשה זאת, אין מנוס מלהורות על הפעלת התנאי.

12. אשר לטענת הסנגור כי קיימת במקרה זה הגנה מן הצדק, לא התרשמתי כי מתקיימת עילה לקבלת הטענה. כתב האישום הוגש זמן סביר מאוד לאחר ביצוע העבירות, והנאשם במו ידיו גרם להתמשכות ההליכים בתיק, עד כדי התלייתם וחידושם. משכך, אין מקום לקבל טענה זו.
13. לאחר ששקלתי כל אלה מצאתי להטיל על הנאשם 2 את העונשים הבאים:

א. 6 חודשי מאסר בפועל.

ב. 12 חודשי מאסר על תנאי לתקופה של 3 שנים, החל מיום שחרורו ממאסר, והתנאי הוא כי הנאשם לא יעבור בתוך תקופה זו כל עבירה מהעבירות נשוא הרשעתו בפני
ויורשע בגינה, בין בתקופת התנאי ובין לאחריה.

ג. הנאשם יחתום על התחייבות כספית בסך 15,000 להימנע מביצוע כל עבירה מהעבירות נשוא הרשעתו בתיק זה, וזאת למשך 3 שנים החל מהיום. היה והנאשם לא יחתום על התחייבות זו ייאסר לפרק זמן של 10 ימים.

ד. בנוסף הנני מפעיל עונש מאסר על תנאי בן 12 חודשים שהושת על הנאשם בת"פ (שלום רחובות) 1335/05. שני המאסרים שבסעיף א' דלעיל ובסעיף זה, ירוצו בחופף זה לזה, כך שבסה"כ ירצה הנאשם 12 חודשי מאסר בפועל.

ה. בנסיבות העניין, ולאור תקופת המאסר בפועל שירצה הנאשם בגין תיק זה, לא מצאתי מקום להטיל על הנאשם קנס כספי.

זכות ערעור לבית המשפט המחוזי בנצרת.

<#4#>
ניתנה והודעה היום ג' ניסן תשע"ג, 14/03/2013 במעמד הנוכחים.
אדריסנעמן, שופט

הסנגור: אבקש עיכוב ביצוע של עונש המאסר בפועל אשר הוטל על הנאשם לאחר פסח. מפנה לע"פ 111/99 בעניינו של שוורץ. בתיק ישנן ערבויות מספיקות לצורך עיכוב הביצוע. הוצא נגדו צו עיכוב יציאה מהארץ. דרכונו של הנאשם הופקד בביהמ"ש בנצרת, כמו כן יש ערבויות כספיות ואין קושי להוסיף ערבויות צד ג' של אביו מר עמרם אידן
מכלוף ת.ז. 64735855 ושל מר מכלוף מיכה ת.ז. 025335332.
התובעת: אני מתנגדת משני טעמים, במיוחד נוכח התנהלות הנאשם במהלך ניהול תיק, לאחר הרשעתו ולפני שמיעת הטיעונים לעונש, הנאשם עזב את הארץ וההליכים בתיק הותלו, לאחר מכן הנאשם חזר, הוגשה בקשה לחידוש הליכים בתיק, אך גם אז הנאשם לא התייצב ונדרשו מספר צווי הבאה. הנימוק השני שכתב האישום בתיק זה הוגש עוד בשנת 2006, מתחילת הדיונים בתיק ברור לנאשם כי עמדת המאשימה לבקש להפעיל את עונש המאסר על תנאי כנגדו כך שלא מדובר בהפתעה והיה עליו להיערך בהתאם. אבקש כי כל הערבויות הקיימות בתיק יעמדו בתוקף עד למתן החלטה אחרת. כמו כן אבקש להפקיד ערבות צד ג'.

<#6#>
החלטה

אכן צודקת ב"כ המאשימה בנימוקיה באשר להתנהלותו של הנאשם בתיק זה, יחד עם זאת, ולפנים משורת הדין, איעתר לבקשה, במיוחד לאור העובדה כי חג הפסח בפתח ויש לאפשר לנאשם לחגוג את החג בחיק משפחתו.
אני מורה על עיכוב ביצוע עונש המאסר בפועל עד ליום 7/4/13.
בהעדר החלטה אחרת, יתייצב הנאשם 2 ביום 7/4/13 בשעה 08:00 בבית המעצר קישון לצורך תחילת ריצוי עונש המאסר כשהוא מצויד בתעודת זהות.
על הנאשם לתאם את הכניסה למאסר, כולל האפשרות למיון מוקדם, עם ענף אבחון ומיון של שב"ס טלפונים - 089787377 ו- 089787336.
כל הערבויות אשר הופקדו ע"י הנאשם בתיק זה יעמדו בתוקף עד להחלטה אחרת.

בנוסף, ולצורך עיכוב הביצוע, אני מורה כי הנאשם ימציא שתי ערבויות צד ג',כמפורט לעיל, כל אחת ע"ס של 20,000 ₪, וזאת עד ליום 17/3/13.
<#7#>
ניתנה והודעה היום ג' ניסן תשע"ג, 14/03/2013 במעמד הנוכחים.
אדריסנעמן, שופט

הוקלד על ידי סנא חאמד
??

??

??

??
בית משפט השלום בנצרת
14 מרץ 2013

ת"פ 2955-06 מ.י. פקיד שומה חקירות חיפה והצפון
נ' עמר נקה יזמות בניה ופיתוח בע"מ
ואח'
65
65








פ בית משפט שלום 2955/06 מ.י. פקיד שומה חקירות חיפה והצפון נ' עמר נקה יזמות בניה ופיתוח בע"מ, אליהו אידן, עמרם אידן (פורסם ב-ֽ 14/03/2013)