פסקי דין על נתנאל אהרון ביטון | פסקי דין על נגב תעשיות פלסטיק בע"מ

44716-12/10 א     12/03/2013




א 44716-12/10 נתנאל אהרון ביטון נ' נגב תעשיות פלסטיק בע"מ








בית משפט השלום בבאר שבע



ת"א 44716-12-10 ביטון נ' נגב תעשיות פלסטיק בע"מ





בפני
כב' השופט גד גדעון

התובע
נתנאל אהרון ביטון
ע"י ב"כ עו"ד מרדכי רסיוק

נ ג ד

הנתבעת
נגב תעשיות פלסטיק בע"מ
ע"י מנהלה מר נפתלי אביטן




פסק דין




1.
זהו

פסק דין
בתביעה לתשלום פיצויים, עבור נזקי גוף, שנגרמו לתובע לטענתו, עקב תאונת עבודה, בעת שעבד אצל הנתבעת. הוחלט לקבל את התביעה, ולהלן הנימוקים.

2.
התובע, יליד 28.6.82, נפגע ביום 3.3.09, כאשר חתך לוח פלסטיק במפעלה של הנתבעת – חברה העוסקת בייצור מוצרי פלסטיק.

התאריך האמור, היה יום עבודתו הראשון של התובע אצל הנתבעת, ולטענתו, נדרש לחתוך משטח פלסטיק, באמצעות מסור חשמלי מסתובב, שלא היה ממוגן כנדרש. התובע, טען גם, כי לא קיבל כל הדרכה, וכל הוראות בטיחות, לשימוש במסור.

במהלך העבודה, פגע להב המסור המסתובב באצבעותיו של התובע, קטע אחת מאצבעותיו וגרם חתך באצבע אחרת. התובע, פונה לחדר המיון, נותח וחוברה מחדש אצבעו הקטועה. לטענתו, אצבעו זו אינה מתפקדת, והיא זקורה באופן קבוע.

לכתב התביעה, צורפה חוות דעתו של המומחה, פרופ' דן עטר, מנהל מחלקה אורתופדית בבית החולים סורוקה, בה נקבע, כי שיעור נכותו הצמיתה של התובע עומד על 12% לפי סעיף 43 (2) א' לתקנות הביטוח הלאומי. המומחה קבע, כי התובע אינו מסוגל לחזור לעבודתו "...הדורשת תפיסת חלקים בשתי ידיים והפעלת כוח פיזי בשתיהן".

יצויין, כי בתחילת שנת 2010, עבר התובע ניתוח נוסף, לשיחרור הידבקויות, עקב מגבלה בהנעת מפרקי האצבע.

התובע הגיש תביעה לתגמולים בשל נכות מעבודה, למל"ל. הועדה הרפואית שדנה בעניינו, אימצה את חוות דעת פרופ' עטר, וקבעה את דרגת הנכות הצמותה לצורך קבלת תגמולים, בשיעור 16%, לאחר הפעלת תקנה 15 לתקנות הביטוח הלאומי. כן נקבעו נכויות זמניות, בשיעורים כדלקמן: אי כושר מלא למשך 3 חודשים ממועד התאונה – עד יום 3.6.09, 35% מיום 4.6.09 ועד יום 21.2.10, נכות זמנית בשיעור 100%, למשך חודש אחד, מיום 22.2.10 ועד יום 21.3.10 (עקב הניתוח השני), 55%, מיום 22.3.10 עד יום 21.5.10, ,45% מיום 22.5.10 עד יום 21.7.10, ו- 35%, מיום 22.7.10 עד יום 21.8.10.

לטענת התובע, נגרמה התאונה בשל רשלנותה של הנתבעת, אשר לא דאגה לסביבת עבודה בטוחה, לא דאגה למיגון המסור, ולא הדריכה את התובע כנדרש. לטענתו, נגרמו ויגרמו לו נזקים קשים, לרבות הפסדי שכר בעבר ובעתיד, הוצאות רפואיות ואחרות, צורך בעזרת הזולת, וכאב וסבל.

3.
הנתבעת הכחישה את אחריותה הנטענת להתרחשות התאונה. לטענתה, לא נדרש התובע, לבצע עבודה כלשהי, באמצעות מסור הדיסק, אלא, התבקש לבצע "...הדבקות של עציצים..." בלבד.


הנתבעת טענה, כי התובע הפעיל את המסור מיוזמתו, תוך הפרת
הוראות הבטיחות של המפעל, ועל כן הוא נושא לבדו, באחריות לאירוע התאונה, ולנזקים שנגרמו לו.


הנתבעת טענה, כי המסור מצוייד במיגון מתאים אשר מוסר רק כאשר המסור מצוי בטיפול. בהקשר זה הוסיפה, כי אם הפעיל התובע את המסור, כאשר איננו ממוגן, הדבר מדגיש את רשלנותו.


הנתבעת הכחישה את הנזקים הנטענים.


הנתבעת לא הגיש חוות דעת מומחה מטעמה, ולא ביקשה לחקור, את המומחה מטעם התובע.


יצויין, כי הנתבעת הייתה מיוצגת, מעת הגשת כתב הגנה, ועד סיום שמיעת הראיות, ואולם עובר לדיון בו נשמעו הסיכומים, שחררה את ב"כ מייצוגה.

4.
התובע העיד לעצמו, וכן העידה רעייתו, הגב' ריקי לוי, אשר פירטה בתצהירה, את מצבו של התובע לאחר הפציעה, ואת היקף העזרה שהושיטה לו, בשל מצבו.


לנתבעת העידו, מנהלה ובעליה, מר נפתלי אביטן, וכן עובד הנתבעת, מר גרגורי רבינוביץ'.

5.
סבורני, כי התובע הרים את הנטל, להוכיח את נסיבות התרחשות התאונה, הנטענות בכתב התביעה, ועל כן, גם יש לקבל את טענתו, לפיה נושאת הנתבעת, באחריות לאירוע התאונה ולנזקיו.


התובע נחקר בחקירה נגדית, במהלכה לא נסתרה עדותו ולא הופרכה.


גרסת התובע, נתמכה בטופס ב.ל ,250 במסגרתו דיווח בעלי הנתבעת, מר אביטן, על התאונה. בסעיף "תיאור התאונה" נכתב: "העובד עבד בחיתוך פלסטיק ומסיבה כל שהיא חתך את האצבע (לא הייתי במקום לכן עדיין איני יודע)". לשון הדיווח האמור, מתיישבת עם גרסת התובע, לפיה הוטל עליו לחתוך לוחות פלסטיק, באמצעות המסור, שאחרת, סביר היה יותר, כי ייכתב, שהוטל עליו לבצע משימה אחרת, והוא פנה לחתוך לוחות פלסטיק על דעת עצמו.


מעבר לאמור, נדמה כי הגרסה לפיה ביצע התובע מיוזמתו, עבודה אותה לא נדרש לבצע, תחת המשימה שהוטלה עליו, סבירה פחות מגרסת התובע.


מול גרסת התובע, אשר נתמכה כאמור במסמך ב.ל 250, ניצבת גרסתו של מר אביטן לבדה. זאת, כאשר העד מר רבינוביץ', לא יכול היה לשלול את גרסת התובע, משום שלא נכח, בעת שמר אביטן מסר לתובע הוראות עבודה.


יתרה מזאת, בתצהיר עדותו הראשית העיד העד, כי במפעל מספר מכונות "...מיוחדות ומסוכנות...", בהם משתמשים רק העד ומר אביטן, ואולם בחקירתו הנגדית, בהתייחס למסור האמור, העיד "זה יכול היה לא לקרות. על המסור הזה לא רק בן אדם אחד עבד. לא היה אף מקרה של אפילו חתך קטן".


מר רבינוביץ' העיד, כי המסור מסתובב בקצב של 990 סיבובים בדקה, ולא שלל את הטענה, כי ביום התאונה לא היה מותקן מגן על המסור. במצב זה, אילו, כטענת הנתבעת, לא נדרש התובע להשתמש במסור, הרי שצריך היה לצפות, כי העד שהינו עובד ותיק ומהנדס בהכשרתו, יזהיר את התובע שלא להפעיל את המסור, בהעדר הגנה נדרשת.


אין חולק, כי התובע לא קיבל הוראות בטיחות לשימוש במסור, וזאת, כאשר לטענת הנתבעת כאמור, כלל לא נדרש להשתמש בו.


מכאן, שהנתבעת נושאת באחריות לתאונה ולנזקי התובע.

משהתקבלה גרסת התובע,
הרי שיש לדחות את הטענה, לפיה יש לו אשם תורם בקרות התאונה, שכן, בהיותו עובד חדש וכאשר לא ניתנו לו הוראות בטיחות, סביר שביקש לבצע את המטלה, ולרצות את מעסיקתו מבלי שנתן דעתו, על הסיכון הכרוך בשימוש במסור.

6.
כאמור, העריך מומחה מטעם התובע, פרופ' עטר, את דרגת נכותו הרפואית בשיעור 12%. פרופ' עטר חיווה דעתו כאמור, כי התובע מוגבל בתפקוד, ולא יוכל לבצע עבודות הדורשות "... תפיסת חלקים בשתי ידיים והפעלת כח פיזי בשתיהן".


הנתבעת לא הגישה חוות דעת מטעמה, וויתרה על חקירת פרופ' עטר.


חוות דעתו של המומחה לא נסתרה, ויש לקבלה במלואה.


שיעור נכותו הרפואית של התובע, בגין התאונה, עומד אפוא על 12%.


אשר לנכות התפקודית, ושיעור הפגיעה בשכרו של התובע – כאשר מדובר באדם שאין לו השכלה מקצועית, ונוכח טיב המגבלה שנותרה בידו עקב התאונה, סבורני כי נכותו התפקודית עולה על הנכות הרפואית ויש להעמידה, לצורך חישוב הפגיעה בכושר השתכרותו, על 15%.

7.
הפיצויים בראשי הנזק השונים –

א.
כאב וסבל –
נוכח הנכות הצמיתה שנותרה אצל התובע, המגבלות הקשות מהן סבל במהלך תקופות ממושכות קודם הניתוח השני, ומספר חודשים אחריו, והעובדה שנזקק לשתי ניתוחים, נכון לפסוק לזכותו בראש נזק, זה פיצויים בסך 50,000 ₪.


ב.
הפסדי שכר בעבר –
שכרו הממוצע של התובע במהלך שנת 2008, עמד על 4,224 ₪ לחודש, ובשערוך להיום (תוך הצמדה למדד המחירים לצרכן) – 4,675 ₪.

לטענת התובע, נבצר ממנו לעבוד עקב התאונה, ולמעט תקופה של כחמישה חודשים, בה ניסה לעבוד בחנות ספרים, לא עבד מאז התאונה.

בסיכומיו, ביקש ב"כ התובע, להסתמך על מסמכי המל"ל וקביעותיו, ועל מסמכים רפואיים שצורפו לתצהיר. מנהל הנתבעת לא התנגד לכך, ועל כן יש להכיר בתקופות הנכות הזמנית, בהן הכיר המל"ל.

קשה לקבל את הטענה, כי התובע לא יכול היה להשתלב בעבודה כלשהי, במהלך כל התקופה שחלפה מאז התאונה. ניתן להניח, כי במהלך התקופה הממושכת – כמעט שנה וחצי לאחר התאונה, בה סבל מגבלות, בגינן נקבעו נכויות זמניות גבוהות, לא יכול היה למצוא עבודה קבועה, אלא שקשה לקבל, גם ביחס לאותה תקופה, כי לא יכול היה למצוא עבודה כלשהי, ולו עבודה קלה במשרה חלקית.

יש לפסוק לתובע פיצוי בגובה מלוא השכר, בגין שלושה חודשים בהם מצוי היה באי כושר מלא לאחר התאונה, בגין תקופה זו יש לקבוע הפסד של שלוש משכורות (לפי השכר הצמוד למדד,
4,675 ₪ לחודש כאמור לעיל) -
14,025 ₪, ובצירוף הפרשי ריבית מאמצע התקופה - 14,850 ₪.

גם ביחס לחודש שלאחר הניתוח השני, בגינו נקבע נכות זמנית בשיעור 100%, יש לפסוק פיצוי, בגובה השכר החודשי המלא, 4,675 ₪, ובתוספת הפרשי ריבית – 4,884 ₪.

ביחס ליתר תקופות הנכויות הזמניות, המסתכמות בכשלושה עשר חודשים וחצי, הרי נוכח האמור לעיל, יש לפסוק לתובע פיצוי, על דרך של אומדן גלובאלי, בסך 33,000 ₪, המהווים בקירוב, מחצית השכר המלא, שהיה משתכר התובע במהלך אותה תקופה, אלמלא נפגע בתאונה, בתוספת הפרשי ריבית מאמצע התקופה.

ביחס לתקופה שחלפה, ממועד סיום תקופת הנכות הזמנית ועד היום, יש לחשב את הפיצוי ע"פ הפסד בשיעור 15% מן השכר המוצמד, בתוספת הפרשי ריבית מאמצע התקופה. סכום הפיצוי בגין תקופה זו עומד על 12,506 ₪.

סכום הפיצוי בגין הפסדי שכר בעבר, יעמוד אפוא על 65,240 ₪.

ג.
הפיצוי בגין הפסד ההשתכרות הצפוי בעתיד, חושב ע"פ ההפסד החודשי בשיעור 15% מהשכר החודשי הצמוד למדד, במכפלת מקדם ההיוון ביחס לתקופה שמהיום ועד הגיע התובע לגיל 67, ומסתכם ב-181,525 ₪.

ד.
בגין הפסדי פנסיה וזכויות סוציאליות, יש לפסוק לזכות התובע, פיצוי על דרך של אומדן גלובאלי, בהתייחס להפסדי השכר כאמור לעיל, ובהעדר נתונים מדויקים לעניין תנאי החיסכון הפנסיוני של התובע, בסך 22,000 ₪.

ה.
פיצויים בגין עזרת צד ג' – ברי, כי התובע נזקק לעזרה ממשית מספר חודשים לאחר התאונה, וכן סמוך לאחר הניתוח השני. רעיית התובע העידה לעניין זה וטענה גם כי נעדרה מעבודתה, במשך כ-45 ימים לאחר התאונה, אך לא צירפה מסמכים לתמיכה בעדותה. סבורני על כן, כי יש לפסוק לזכות התובע פיצוי בראש נזק זה על דרך של אומדן, בסך 5,000 ₪. הצורך בעזרת צד ג' לעתיד, לא הוכח.

ו.
הוצאות רפואיות ואחרות -
היות שהתאונה הוכרה כתאונת עבודה, וכאשר לא הוצגו קבלות לעניין זה, יש לפסוק לזכות התובע בראש נזק זה, פיצוי בסך 3,000 ₪, לעבר ולעתיד.

8.
סכומי הפיצויים בראשי הנזק השונים, מסתכמים בסך 326,765 ₪. מן הסכום האמור יש להפחית את תגמולי המל"ל אשר הסתכמו בסך 51,832 ₪
(כאמור בתחשיב הנזק מטעם הנתבעת, ונוכח הסכמת ב"כ התובעת), ובשערוך להיום - 56,720 ₪.


סכום הפיצוי שיש לפסוק לזכות התובע, לאחר ניכוי תגמולי המל"ל הינו 270,045 ₪.

9.
התביעה מתקבלת אפוא, ועל הנתבעת לשלם לתובע פיצויים בסך 270,045 ₪, וכן שכ"ט עו"ד בשיעור 20% מן הסכום האמור והוצאות המשפט. ב"כ התובע רשאי להגיש תוך 30 ימים, בקשת לשומת הוצאות.

ניתן היום,
א' בניסן תשע"ג, 12 מרץ 2013, בהעדר הצדדים.









א בית משפט שלום 44716-12/10 נתנאל אהרון ביטון נ' נגב תעשיות פלסטיק בע"מ (פורסם ב-ֽ 12/03/2013)