פסקי דין על רומן קלסן |

41111-03/13 עמת     24/03/2013




עמת 41111-03/13 רומן קלסן נ' מדינת ישראל




לך






בית המשפט המחוזי בבאר שבע

בפני
: כב' ס. הנשיא השופטת ר. יפה-כ"ץ


24 מרץ 2013
עמ"ת 41111-03-13





בעניין:



רומן קלסן



העורר

נ ג ד




מדינת ישראל

המשיבה

נוכחים:
העורר וב"כ עו"ד נמרוד אבירם
בשם עו"ד לוי מטעם הסנגוריה
ב"כ המשיבה עו"ד
דקלה סרן
<#1#>

<#2#>
החלטה
כנגד העורר הוגש כתב אישום המייחס לו, כי בלילה של 10/2/13 פרץ לרכב בכוונה לגנוב, וכאשר נעצר, במקום האירוע, נתפס בכיסו מברג. יחד עם הגשת כתב האישום, הוגשה גם בקשה למעצרו של העורר עד לסיום ההליכים המשפטיים נגדו.

בישיבה הראשונה שהתקיימה בבקשת המעצר, ביום 13/2/13, הצהיר הסנגור שייצג את העורר – עו"ד א. לוי, מטעם הסנגוריה הציבורית, כי ישנן ראיות לכאורה והוסיף "כמובן שעילת מעצר קיימת כשקיימות ראיות לכאורה בעבירות הללו". בהתבסס על כך, ביקש את ביהמ"ש להורות על הגשת חוו"ד פסיכיאטרית בעניינו של העורר, וביהמ"ש נעתר לבקשה. לאחר שהוגשה חווה"ד, שקבעה שהעורר כשיר לעמוד לדין, ובתאריך 26/2/13, שב והצהיר עו"ד לוי, כי "בשים לב לעבירות המיוחסות למשיב, אני מסכים לעילת מעצר" וביקש שיוגש תסקיר על העורר. שוב נעתר ביהמ"ש לבקשת הסנגור, והדיון נדחה עד להגשת תסקיר שירות המבחן. תסקיר זה הוגש לקראת ישיבת 20/3/13, ולאחר שהמלצות שירות המבחן היו שליליות, טען הסנגור, כי מדובר בעבירה בודדת וכי על פי הלכת רוסלן, ראוי לשחרר את העורר בתנאים מגבילים. התביעה, באותו דיון, התבססה על ההסכמות הקודמות של עו"ד לוי והתייחסה בטיעוניה להמלצות שירות המבחן. בסופו של יום, הורה ביהמ"ש על מעצרו של העורר, לאחר שקבע שקמה עילת מעצר וכי אין חלופה, ומכאן הערר שבפני
.

מרבית הערר עניינו שליחתו של העורר לקבלת חוו"ד פסיכיאטרית מבלי שביהמ"ש דן בשאלת קיומה של עילת מעצר, ואני מפנה לעניין זה לסעיפים 3 ו-7 בהודעת הערעור. חבל, שטענות אלו כלל הועלו, שהרי היה זה הסנגור, שגם כתב את הודעת הערר, שהסכים לקיומה של עילת מעצר בטרם נשלח העורר לקבלת חוו"ד פסיכיאטרית בעניינו.

אין זה ראוי שסנגור יצהיר דבר בפני
ביהמ"ש ולאחר מכן, יחזור בו מהצהרות אלה, אם בפני
ביהמ"ש קמא ואם בפני
ערכאת הערעור. לא רק שמדובר בדבר שאיננו ראוי מבחינת נראות העניין, אלא שהדבר גם יכול להביא הן את התביעה והן את ביהמ"ש לכלכל צעדיהם בדרך שלאחר מכן תתבקש ערכאת הערעור לבחון. לא מדובר ב"כשלים טכניים", כפי שניסה הסנגור שהופיע בפני
היום לטעון, אלא מדובר במהות ואין להקל ראש בהתנהגות שכזו.

לגוף העניין, ולמרות שהתביעה לא טענה לעניין עילת המעצר נוכח הסכמת הסנגור לקיומה של עילה זו בשני דיונים שונים, בחן ביהמ"ש גם שאלה זו ובצדק קבע, לאחר ניתוח מעמיק של התסקיר שהוגש בעניינו של העורר, כי עולה מהעורר מסוכנות.

אכן, בעבירות רכוש אין חזקת מסוכנות, ובכך לא חידש הסנגור בעררו. אלא, שניתן וצריך לבחון קיומה של עילת מעצר גם על ידי בחינת השאלה האם קיים יסוד סביר לחשש שהנאשם יסכן את בטחונו של אדם או את בטחון הציבור, כפי שנקבע בסעיף 21(א)(1)(ב) לחוק המעצרים. במקרה שכזה, אמנם הנטל מוטל על המדינה ולא על הנאשם להפריך את החזקה הקיימת בדבר מסוכנות ברשימת העבירות המנויות בסעיף 21(א)(1)(ג) לחוק המעצרים, אך ברור, כי ניתן להוכיח מסוכנות גם בעבירות שאינן מנויות ברשימה שבס"ק זה. נקבע, כי שאלת המעצר הינה אינדווידואלית ויש לבחון כל נאשם וכל אירוע לכשעצמו, על רקע הנסיבות הפרטניות של המקרה ועל רקע נסיבותיו של העבריין.

ובמקרה שבפני
נו, זה מה שנעשה על ידי ביהמ"ש קמא לאחר שבחן הן את חווה"ד הפסיכיאטרית והן את התסקיר שהוגש בעניינו של העורר. מהתסקיר ניתן ללמוד על מסוכנות הקמה מהעורר בין היתר, לאור העובדה כי איננו מודע לעומק בעיית התמכרותו לאלכוהול ועל הצורך שלו לעשות שינוי מעמיק באופן ארגון חייו. הוא נעדר מוטיבציה להשתלב במסגרת טיפולית ושירות המבחן מצא, כי במצבו הנוכחי קיימת רמת סיכון להישנות התנהגות פורצת גבולות בעניינו. רק שחרורו לחלופה במסגרת טיפולית סגורה ארוכת טווח ואינטנסיבית תוכל לסייע לו ולצמצם את שאלת הסיכון המתוארת.

משהעורר סרב לקבל טיפול, ולאור התרשמות שירות המבחן וביהמ"ש מהסיכון הקם מהעורר עצמו, לא ניתן לומר כי קביעת ביהמ"ש להשאיר את העורר במעצר, בלא שהוצגה חלופה, הייתה מוטעית.

הערר נדחה.




<#3#>

ניתנה והודעה היום י"ג ניסן תשע"ג, 24/03/2013 במעמד הנוכחים.


השופטת רויטל יפה-כ"ץ
ס.נשיא














עמת בית משפט מחוזי 41111-03/13 רומן קלסן נ' מדינת ישראל (פורסם ב-ֽ 24/03/2013)