פסקי דין על פזית אטיה | פסקי דין על סלביה אזולאי | פסקי דין על הובלות השרון | פסקי דין על שמואל קפויה | פסקי דין על מגדל חברה לביטוח |

54957-02/12 תק     21/03/2013




תק 54957-02/12 פזית אטיה, סלביה אזולאי נ' הובלות השרון, שמואל קפויה, מגדל חברה לביטוח בע"מ








בית משפט לתביעות קטנות בחדרה



ת"ק 54957-02-12 אזולאי ואח' נ' הובלות השרון
. ואח'







בפני

כב' השופטת
רקפת סגל מוהר


תובעות

1
.
פזית אטיה

2
.
סלביה אזולאי


נגד


נתבעים

1.הובלות השרון
2.שמואל קפויה
3.מגדל חברה לביטוח בע"מ



פסק דין


רקע

1.
תביעה זו, בגין נזקי תאונת דרכים שארעה ביום 15.7.11, הוגשה ביום 29.2.12, על ידי התובעות 1 ו-2 , כשלטענת תובעת1, במועד התאונה היא היתה בעלת
מסוג מיצובישי מ.ר. 31-349-66, הרכב שלטענתה נפגע בתאונה (להלן: "המיצובישי") ותובעת 2 היא זו שנהגה בו.

שאלת הבעלות ברכב בו נהגה תובעת 1 בעת התאונה

2.
במהלך הדיון שהתקיים בפני
, ביום 10.2.13, בקשה נציגת הנתבעת 3 (מבטחת משאית השייכת לנתבעת 1, ואשר בעת התאונה נהג בה נתבע 2), כי שאלת הבעלות על המיצובישי שלפי הטענה נפגעה בתאונה, תיבדק, זאת לנוכח העובדה שהמסמכים שצורפו לכתב התביעה, מלמדים על כך שמדובר ברכב השייך לחברת
"א. אוטו שחף בע"מ" (ר' אישור חברת הביטוח "כלל" על אי הגשת תביעות, חשבון השמאי וחוות דעתו הממוענים לחברה זו ורשיון הרכב המלמד על בעלות החברה ברכב זה מאז יום 4.7.10).

3.
לכך השיבה תובעת1: "אני בעלת הרכב. הרכב הזה שייך לי באופן פרטי... אני קניתי את הרכב מחברה
בשם "אוטו קאר"... לפני שנה וחצי או שנתיים... אני חושבת שהעברתי בעלות...".

4.
לאחר ששמעתי את עדויות הצדדים בנוגע לארוע התאונה, הוריתי לתובעת 1 להמציא לבית המשפט אישור על היותה בעלת המיצובישי והבהרתי לה
כי היה ויסתבר שמדובר ברכב חברה, כי אז לא ניתן יהיה לדון בתביעה, שכן חברות אינן רשאיות לתבוע, בבית משפט לתביעות קטנות.

5.
בהמשך היום בו התקיים הדיון בפני
10.2.13, הגישו הנתבעים לעיוני, אישור ממרכז הסליקה, המלמד על כך שהבעלות על המיצובישי, היא אכן של חברת "אוטו קאר מימונית בע"מ".

6.
יומיים לאחר מכן, ביום 12.2.13, המציאה תובעת 2 לבית המשפט את המסמכים כדלקמן:
א.
הסכם למכירת רכב
אשר על פיו
נרכשה המיצובישי ע"י תובעת 1 מחברת "אוטו קאר מימונית בע"מ" ביום 5.7.11.
ב.
אישור על העברת הבעלות במיצובישי, על שם תובעת1, מיום 11.2.13 (יום לאחר הדיון בבית המשפט).

7.
במצב דברים זה,
משהוכח לי כי תובעת 1 רכשה את המיצובישי ביום 5.7.11, בעוד התאונה ארעה
10 ימים לאחר מכן, ביום 15.7.11, דחיתי את בקשת הנתבעים למחיקת התביעה על הסף.

8.
ביום 28.2.13, הגישו הנתבעים בקשה חוזרת למחיקת התביעה על הסף, הפעם מן הנימוק שדו"ח השמאי וחשבון שכר טרחתו, הופנו בשעתו, לאחר התאונה, אל החברה ולא אל תובעת 1.
לטענת הנתבעים, משכך, הרי שתובעת 1 לא עמדה בנטל הוכחת בעלותה במיצובישי, בעת התאונה.

9.
לכך, השיבה תובעת 1 ביום 20.3.13,
כי מאחר והיא שילמה בעבור רכישת המיצובישי בתשלומים חודשיים, לא בוצעה העברת הבעלות על שמה בעת הרכישה. לתמיכת טענה זו, הציגה אישור בחתימת חברת "אוטו קאר מימונית בע"מ" לפיו "הרכב נמכר בב- 24 תשלומים" וכן תצהיר של מורשית חתימה בחברה, לפיו אין החברה נוהגת להעביר בעלות בטרם הוסדר מלוא התשלום תמורתו. עוד מלמד התצהיר על כך שבעקבות טענות הנתבעים לגבי שאלת בעלותה במיצובישי בעת התאונה, פנתה תובעת 1 אל החברה ובקשה אישור להעברת הבעלות, על אף שטרם סיימה לשלם את מלוא התשלומים על פי ההסכם. החברה נענתה לבקשה וזהו ההסבר לכך שהעברת הבעלות בוצעה ביום שלאחר הדיון.

10.
לאור כל האמור לעיל, הנני קובעת כי
תובעת 1
עמדה בנטל הוכחת בעלותה המהותית במיצובישי במועד התאונה, גם אם פורמלית, היא עדיין לא היתה רשומה כבעליםבמועד זה,

ולכן רשאית היתה להגיש תביעה זו לבית המשפט לתביעות קטנות.


הראיות בנוגע לתאונה ולנזק נשוא התביעה

11.
תובעת2, אשר נהגה במיצובישי בעת התאונה, תיארה בעדותה את התאונה שארעה, כך:
"לפני מחלף עירון, משאית פתאום
סטתה לצד שלי בפתאומיות,
לשניה חלף בי כאילו מחשבה שזה פיגוע חבלני או משהו כזה,
לא הבנתי. נצמדתי לברזלים של כביש 6 ובאותה מהירות שהוא סטה,
הוא חזר לכיוון השני ולקח ימינה...
נראה לי שהוא נרדם והתעורר על האוטו...".

12.
לטענת תובעת 2, המשאית המשיכה בנסיעה הלאה ופנתה במחלף עירון, מבלי לעצור. זאת, על אף שהיא עצמה ניסתה לסמן לנהג, שאת פניו לא ראתה, ולעצרו. במצב דברים זה, פנתה תובעת 1 למשטרה ומסרה את מס' המשאית. לדבריה, עובר לתאונה, היא נסעה במהירות 100 קמ"ש.

13.
באשר לנזק, סיפרה תובעת 2 כי המיצובישי השתפשפה בשני צידיה – בצד ימין בו נצמדה אליה המשאית ובצד שמאל, ממעקה הבטיחות.

לתמיכת הטענות בדבר הנזק,
מסתמכת תובעת 1, בעלת המיצובישי, על חוות דעת שמאי ותצלומים (ת/1), מהם ניתן ללמוד על נזקי שפשוף למגנים האחוריים ולכנפיים האחוריות של הרכב, משני צידיו.
בצד השמאלי – זה שעל פי התיאור השתפשף במעקה הבטיחות, נראות שריטות לכל אורכו ואילו בצד הימני, אליו, על פי הטענה, נצמדה המשאית, נראה שפשוף מסיבי יותר על המגן והכנף.

14.
נתבע 2, המאשר כי אכן באותו היום, 15.7.11 ובאותה השעה הוא נהג במשאית, טוען כי הארוע נשוא התביעה "לא היה ולא נברא"
וכי אם היה פוגע חלילה ברכב, הוא היה עוצר בצד, מחליף פרטים ומדווח לממונים עליו ולקצין הבטיחות בחברה, נתבעת 1.
לשאלה, איך הוא מסביר את תיאור התאונה והנזקים התואמים תיאור זה, ביחד עם העובדה שהוא מאשר כי אכן נסע בכביש באותו יום ובאותה השעה, השיב נתבע 2 כי "אם היה עושה דבר כזה, היה קורע אותה לגזרים"
וכי לא יתכן שעיניו נעצמו, אף לא לשבריר שניה.
נתבע 2 עמד על כך, שלו היה אכן פוגע במיצובישי, הוא היה מרגיש בכך.

15.
קצין הבטיחות של נתבעת 1, שהעיד מטעמה, ביקש להבהיר כי משאיות החברה מוגבלות לנסיעה במהירות של 90 קמ"ש וכי אם לטענת תובעת 2, היא נסעה במהירות של 120 קמ"ש, לא יכולה היתה הפגיעה להתרחש.

16.
בסיכום טענותיה, חזרה
נציגת נתבעת 3
על הטענה שמדובר במשאית סמיטריילר השוקלת 40 טון ושלו היתה אכן פוגעת במיצובישי, הנזק היה גדול הרבה יותר, מה עוד ש"מבחינת הגבהים, הנזק לא מסתדר". מעבר לכך, טענה היא שלא רק נתבע 2 נסע בכיש 6 באותה השעה והגישה לתמיכת טענותיה מסמכים המלמדים על החלטת המשטרה לסגור את התיק (נ/1).

דיון והכרעה

17.
לאחר ששמעתי את הצדדים ועיינתי בראיות שהוגשו מטעמם, אני סבורה כי דין התביעה להתקבל, בחלקה הארי ואלה נימוקי:
א.
תובעת 1 אשר נהגה במיצובישי בעת התאונה, רשמה את מספר הרישוי של המשאית אשר פגעה בה לטענתה ובעקבות כך, אותרו המשאית ונהגה – נתבע 2, המאשר כי אכן נסע בשעה בה ארעה התאונה, בכביש 6.
ב.
הנזקים שנגרמו למיצובישי מתאימים באופן מלא לתיאור אופי התאונה.
ג.
העובדה שנתבע 2 אינו זוכר ארוע של פגיעה כלשהי ברכב אחר בכביש, ושהוא לא דיווח על ארוע שכזה לקצין הבטיחות של נתבעת 1, אין בה כדי לשלול את התיאור שנמסר על ידי תובעת 1 ואשר לפיו מדובר היה בפגיעה של הרף עין ובהחלט יתכן כי נתבע 1 פגע בה כך, מבלי שהרגיש כלל בפגיעה.
ד.
העובדה שנתבע 2 נסע נסיעה רצופה בכביש לכיוון עפולה, מתאימה אף היא לתיאור שמסרה תובעת 1 ואשר לפיו הוא נסע ימינה בחלף עירון , המשיך לנסוע ולא הבחין בה כשניסתה לסמן לו לעצור.
ה.
תיק המשטרה נסגר בעילה של "חוסר עניין לציבור", מן הטעם שמדובר בתאונה קלה (ולא מחוסר ראיות) ובעיון בו מצאתי גרסה זהה של תובעת 2, לארוע התאונה, עם פרטי המשאית.


18.
התוצאה היא אם כן, שאני מחייבת את הנתבעים, ביחד ולחוד, לשלם לבעלת המיצובישי, תובעת 1, סך של 18,366 ₪ (בגין הנזק, שכר טרחת השמאי וירידת הערך) בתוספת 500 ₪ הוצאות, בסה"כ 18,866 ₪.
סכום זה ישולם בתוך 30 יום שאם לא כן, יישא הפרשי הצמדה וריבית כחוק, עד ליום התשלום בפועל.

זכות להגשת בקשת רשות ערעור לבית המשפט המחוזי בחיפה, בתוך 15 יום.

המזכירות תשלח לצדדים את פסק הדין בדואר רשום.






ניתן היום,
י' ניסן תשע"ג, 21 מרץ 2013, בהעדר הצדדים.














תק בית משפט לתביעות קטנות 54957-02/12 פזית אטיה, סלביה אזולאי נ' הובלות השרון, שמואל קפויה, מגדל חברה לביטוח בע"מ (פורסם ב-ֽ 21/03/2013)