פסקי דין על שלמה בוזגלו | פסקי דין על עיירית חדרה | פסקי דין על עמותת על"ה |

11171-02/13 פה     20/03/2013




פה 11171-02/13 שלמה בוזגלו נ' עיירית חדרה, עמותת על"ה








בית דין אזורי לעבודה בחיפה

פ"ה 11171-02-13
20 מרץ 2013



לפני:
השופטת
איריס רש


המבקש
:

שלמה בוזגלו
ע"י ב"כ: עו"ד דן-גור



-

המשיבות

1

. עיירית חדרה

2

. עמותת על"ה

ע"י ב"כ: עו"ד חן סומך ואח'

החלטה

1.
לפני בקשה לפי סעיף 6 לפקודת ביזיון בית המשפט שבה מתבקש לאכוף על המשיבות לציית להחלטה שניתנה על ידי בית דין זה ביום 7/2/13.

2.
השתלשלות העניינים:

2.1
המבקש הינו עובד המשיבה 1 (להלן – העירייה) המשמש מחודש ספטמבר 2007 כמנכ"ל העמותה לתרבות הפנאי בעיר (להלן- העמותה).

2.2
העמותה הינה עמותה עירונית השייכת באופן מלא לעירייה ובבעלותה ומפעילה, בין היתר, מתנ"סים ברחבי העיר.

2.3
במהלך חודש 9/12 החלה לשכת מבקר העירייה לערוך ביקורת בעמותה שעניינה ההתנהלות הכספית של נושא הרכש במתנ"סים. טרם סיומה של הביקורת הפנימית, הגיעה תלונה לפתחו של מר איקי צור מנכ"ל העירייה ומ"מ מנכ"ל העמותה לגבי התנהלות העמותה.

2.4
ביום 13/1/13 התקיימה ישיבה של הנהלת העמותה בנוגע להתנהלות המבקש במסגרתה הוחלט למנות את מר איקי צור לוועדת משנה לבחינת תפקודה השוטף של העמותה לרבות התנהלות הנוגעת לנושאים כספיים, העסקת ופיטורי עובדים והתנהלות מנכ"ל העמותה. לצורך ביצוע תפקידו כמפורט לעיל הוסמך מר צור לבחון כל מסמך של העמותה ולהורות כל הוראה הן למנכ"ל העמותה והן לעובדי העמותה, לרבות הוצאה לחופשה והרחקה מכל פעילות בעמותה לרבות מנוי גורמים חיצוניים לבחינת התנהלות העמותה.

2.5
ביום 15/1/13 נשלחה למבקש הזמנה לשימוע בטרם הקפאת סמכויותיו למשך 3 חודשים והוצאתו לחופשה בשכר בתקופה זו. השימוע נקבע בפני
מר צור ליום 21/1/13. לבקשת ב"כ המבקש דאז, עו"ד אליגון, השימוע נדחה ליום 31/1/13. במקביל, מר צור מינה את רו"ח ויצמן לערוך חקירה בכל הקשור להתנהלותה הכספית של העמותה ובכלל זה התנהלותו של המבקש כמנכ"ל העמותה והמבקש הוצא לחופשה על חשבון העירייה לתקופה של 14 יום לצורך מניעת שיבוש החקירה. לנוכח החלפת הייצוג של המבקש, השימוע נדחה ליום 7/2/13 וחופשתו של המבקש הוארכה עד לאותו מועד.

2.6
ביום 6/2/13 הגיש המבקש בקשה דחופה למתן צו מניעה זמני בה עתר לסעד זמני אשר יורה לעירייה להקפיא את ההחלטה לערוך לו שימוע, לבטל את ההחלטה להוציא אותו לחופשה כפויה/השעיה, להחזירו לעבודה ולאסור על המשיבות לעשות כל פעולה שעניינה קידום ההחלטות הנ"ל בכל דרך שהיא ו/או איוש מחליף בתפקידו (להלן – ההליך הראשון). לטענת המבקש, ההחלטות בעניינו התקבלו בהעדר סמכות, מטעמים פוליטיים, תוצאות השימוע ידועות מראש וניתן לנקוט כלפיו באמצעים פחות פוגעניים כגון: העברתו לתפקיד אחר, נזיפה, אזהרה וכיוצא בזה. יצוין כי חלקה המשפטי של הבקשה התמקד בטענות בדבר השעייה שלא כדין.

2.7
ביום 7/2/13 התקיים דיון בבקשה במעמד הצדדים. יצוין כי לנוכח לוח הזמנים הקצר שבין מועד הגשת הבקשה לבין מועד הדיון, המשיבות לא נדרשו להגשת תגובה בכתב ותגובתן נשמעה בדיון.

במהלך הדיון, ב"כ המבקש חזרו וטענו כי הליך השעייתו של המבקש אינו כדין וזאת לנוכח סעיף 47 לחוק שירות המדינה (משמעת), התשכ"ג-1963, החל על עובדי הרשויות המקומיות בהתאמה וכי אין מקום לערוך למבקש שימוע הן לנוכח הוראות חוק המשמעת והן לנוכח העובדה שמר צור כבר קיבל את ההחלטות בעניינו של המבקש לרבות להוציאו לחופשה. מנגד, ב"כ המשיבות טען כי ההחלטות בעניינו של המבקש התקבלו בסמכות וכדין וכי המבקש שיבש את החקירה בענייני העמותה ולכן הוצא לחופשה בת 14 ימים על חשבון העירייה. ב"כ המשיבות הוסיף וציין כי החקירה אמורה להסתיים בתוך כשבועיים ובסופה יתכנו מספר אפשרויות לגבי המבקש בהתאם לתוצאות החקירה.
כך למשל, ככל שממצאי החקירה יילמדו על התנהלות תקינה של המבקש, הוא יוחזר לתפקידו. בעוד, שככל שממצאי החקירה יצביעו על קיומן של עבירות משמעת המצדיקות הגשת תובענה משמעתית ובהתאם לחומרת העבירות ולכללים החלים על השעייה, ייתכן שהמשיבה תפתח בהליך של השעייה וכדומה.
במהלך הדיון הגיעו הצדדים להסכמה שקיבלה תוקף של החלטה כדלקמן:


"1.
לבקשת הצדדים, הבקשה תמחק ללא צו להוצאות.
2.
כמוסכם על הצדדים, המשיבה מס' 1 תסיים את הבדיקה בענייני העמותה (המשיבה מס' 2) לא יאוחר מ-21 ימים מהיום.
3.
במהלך תקופת הבדיקה המבקש ישהה בחופשה, תוך קבלת שכר מלא וכל הזכויות הסוציאליות, כפי שקיבל ערב יציאתו לחופשה ביום 21/1/13.
4.
במהלך תקופת הבדיקה, המשיבה 1 לא תוציא מכרז לתפקידו של המבקש.
5.
המבקש מוותר על זכותו לשימוע טרם יציאתו לחופשה, כאמור בסעיף 3 לעיל והוא יוזמן לשימוע
לאחר שיקבעו ממצאים בעניינו, ככל שיקבעו וככל שיהיה בהם כדי לפגוע במבקש."

2.8
ביום 25/2/13 נמסר לב"כ המבקש כי בימים הקרובים עתידה להסתיים החקירה הנערכת בעניינו של המבקש, כאשר בסיומה יוזמן המבקש למתן התייחסות. בפני
ה שנערכה למבקש על ידי מר צור ביום 4/3/13 נמסר לו כי טרם הסתיימה החקירה בעניינו, כי נמסרה לו הזמנה לחקירה אליה עליו להתייצב וכי ההנחיה שניתנה לו להימצא בחופשה על חשבון העירייה ממשיכה לעמוד בתוקפה, כאשר לאחר סיום החקירה תתקבל החלטה מסודרת בעניינו.

בו ביום השיב המבקש למר צור וציין כי לפי ההחלטה מיום 7/2/13 חופשתו הסתיימה ביום 28/2/13 ועל כן הוא זכאי לחזור לעבודה תוך שימוש בכל סמכויותיו כמנכ"ל העמותה. המבקש הוסיף וציין כי ככל שהחלטת בית הדין לא תקוים הוא ינקוט בכל האמצעים החוקיים העומדים לרשותו לרבות בקשה על פי פקודת בזיון בית המשפט אגב דרישת מאסר כקבוע בפקודה.

מר צור השיב למבקש כי החלטת בית הדין אינה קובעת אופרטיבית כיצד על העירייה לנהוג בעניינו וכי החקירה תסתיים לאחר חקירתו ורק לאחר השלמת החקירה והגשת המסקנות יוחלט כיצד לנהוג בעניינו. מר צור הוסיף כי התייצבות המבקש בעמותה מהווה שיבוש החקירה ועולה כדי עבירת משמעת. עוד הובהר למבקש כי ככל שלא יתייצב בפני
החוקר, ענין זה ילקח בחשבון במסגרת מכלול הנסיבות והשיקולים בעניינו.

2.9
ביום 5/3/13 פתח המבקש בהליך נוסף פ"ה 9161-03-13 במסגרתו הגיש בקשה דחופה למתן צו מניעה זמני במעמד צד אחד שעיקרה מניעת חקירת המבקש שנקבעה לאותו היום (להלן – ההליך השני). בבקשה עתר המבקש להורות למשיבים לחדול מכל פעולת חקירה כנגדו לרבות פרסום או שימוש בממצאי החקירה שבוצעה עד כה. בבקשה, טען המבקש, בין היתר, כי מר צור התעלם מהחלטתו של בית הדין מיום 7/2/13 אשר קובעת כי בתום החופשה בת 21 יום, המבקש יחזור לעבודה.

ההליך השני נידון בפני
מותב בראשות כב' השופט גלם אשר בהחלטתו מיום 7/3/13 דחה את הבקשה לסעדים זמניים והורה למבקש לשתף פעולה עם הליך החקירה כפי שיידרש לרבות להתייצב לחקירה ביום 10/3/13. על החלטה זו הגיש המבקש בקשת רשות ערעור לבית הדין הארצי בר"ע 26388-03-13 במסגרתה טען כי על פי ההחלטה מיום 7/2/13 הוא היה צריך לחזור לעבודה סדירה בתום 21 ימים שנקצבו לבדיקה, דהיינו ביום 3/3/13 וכי מר צור מפר את החלטת בית הדין.

בית הדין הארצי דחה את בקשת רשות הערעור ביום 17/3/13 וקבע:

"בית הדין האזורי ציין בהחלטתו כי בנסיבות העניין, ולאור הסכמת המבקש בהליך הנפרד (ההליך הראשון נשוא החלטה זו – א.ר.), יש לאפשר למשיבים להשלים את חקירתם, ובכלל זה לאפשר למשיב 3 לחקור את המבקש עצמו. על פי הנסיבות הלכאוריות עליהן עמד בית הדין האזורי, החקירה נמצאת בשלבי הסיום ונכון יותר לתת לחוקר להשלים את מלאכתו ולתת למבקש אפשרות להתעמת עם ממצאי החקירה.....
......אין בנסיבות הבקשה כדי להצדיק בשלב זה את הפסקת פעולת החקירה על ידי המשיבים, בטרם הוכחו בצורה המספקת טענותיו העובדתיות של המבקש בנוגע לתום ליבה ומניעיה של העירייה בצעדים שהיא נוקטת.."

2.10
המבקש לא התייצב לחקירה ביום 10/3/13 כאמור בהחלטתו של כב' השופט גלם, אלא הגיע למקום העבודה ושוחח עם עובדי וספקי העמותה. לנוכח אי התייצבותו של המבקש לחקירה ושיחותיו עם ספקים ועובדים של העמותה, המבקש זומן לשימוע טרם השעייה שנקבע בפני
מר צור ליום 11/3/13. לאחר זימונו של המבקש לשימוע, הגיש המבקש הליך נוסף פ"ה 21220-03-13 המתנהל בפני
כב' השופט קוגן במסגרתו הוגשה בקשה לאסור על קיום השימוע טרם השעייה. הבקשה נדחתה על ידי מותב בראשות כב' השופט קוגן וזאת לנוכח התעלמות המבקש מהחלטתו של כב' השופט גלם לפיה היה עליו להתייצב לחקירה בפני
רו"ח ויצמן ביום 10/3/13. עוד נקבע בהחלטתו של כב' השופט קוגן כי על המבקש להודיע על המשך צעדיו עד ליום 17/3/13.
ביום 17/3/13 הודיע המבקש שיתייצב לחקירה שתקבע בפני
רו"ח ויצמן.

2.11
במקביל, ביום 11/3/13 הגיש המבקש את הבקשה לבזיון בית משפט נשוא הליך זה.

3.
להלן עיקרי טענות המבקש:

3.1
המשיבות הפרו את החלטת בית הדין מיום 7/2/13 בכך שלא אפשרו למבקש לחזור לעבודתו כמנכ"ל העמותה לאחר תום 21 הימים שנקצבו לצורך הבדיקה בענייני העמותה (להלן – גם החקירה) ובכך שלא סיימו את הבדיקה במועד הנקוב.

3.2
החלטת בית הדין ניתנת לפרשנות אחת לפיה בתום חופשה בת 21 יום המבקש חוזר לעבודה. מאחר ותקופת הבדיקה נקצבה ל – 21 ימים ומאחר והמבקש הוצא לחופשה בתקופת הבדיקה, הרי שבתום התקופה שנקצבה לבדיקה, מסתיימת חופשתו של המבקש והוא צריך לחזור לעבודה.

3.3
המשיבות לא פנו לבית הדין לצורך הארכת תקופת הבדיקה.

3.4.
המבקש לא סיכל את סיום הבדיקה במועד, שכן המשיבות זימנו אותו לחקירה רק ביום 5/3/13 אחרי המועד שנקצב לתום החקירה.

3.5
הסכמת המבקש לצאת לחופשה בת 21 ימים נבעה מהידיעה שבתום החופשה הוא חוזר לעבודה, שאחרת לא היה
נותן את הסכמתו . המבקש לא נהנה משום הטבה עקב יציאתו לחופשה, שכן גם ערב הדיון הוא שהה בחופשה בשכר.

4.
להלן עיקרי טענות המשיבות:

4.1
דין הבקשה להידחות תוך חיוב המבקש בהוצאות ראויות.

החקירה בעניינו של המבקש טרם הסתיימה. המשיבות ביקשו לסיים את החקירה באמצעות השלמת החקירה וזימונו של המבקש להציג את גרסתו בפני
החוקר ואולם המשיב הוא זה שהפר את החלטות בית הדין בכך שסירב להתייצב פעם אחר פעם לחקירתו. השלמת החקירה מתעכבת בעטיו של המבקש. לאחר הצגת גרסתו של המבקש בפני
החוקר, ניתן יהיה לסיים את החקירה.

4.2
גם לאחר תום החקירה, אין וודאות שהמבקש יחזור לעבודתו כמנכ"ל העמותה וייתכנו אפשרויות שונות בהתאם לתוצאות החקירה, כפי שציין ב"כ המשיבות בדיון מיום 7/2/13. בהחלטת בית הדין מיום 7/2/13 לא נקבע באופן פוזיטיבי שבתום החקירה, המבקש יחזור לעבודתו.

4.3
העובדה שהמבקש מתייצב במקום העבודה, מדבר עם עובדים ומקליט אותם היא הנותנת שיש להמשיך ולהורות למבקש לשהות בחופשה עד לתום החקירה בעניינו.

4.4
החלטת בית הדין מיום 7/2/13 נתנה תוקף להסכם פשרה ולפיכך יש לפרש את ההחלטה בהתאם לתכליתה ולכוונות הצדדים.

4.5
המבקש עושה שימוש לרעה בהליכים משפטיים. המבקש לא טרח לעדכן את בית הדין בהחלטתו של בית הדין הארצי מיום 17/3/13 שהורה לו להתייצב לחקירה וכן בהודעתו מיום 17/3/13 לכב' השופט קוגן לפיה הוא יתייצב לחקירה.

דיון והכרעה -

5.
סעיף 6(1) לפקודת הביזיון קובע את סמכות בתי המשפט "לכוף אדם בקנס או במאסר לציית לכל צו שניתן על ידם והמצווה לעשות איזה מעשה או האוסר לעשות כל מעשה". סעיף 38 לחוק בית הדין לעבודה, התשכ"ט-1969,
מחיל הוראה זו גם על בתי הדין לעבודה.

בשורה ארוכה של פסקי דין נקבע כי מטרתה של הוראת סעיף 6 לפקודת הביזיון היא אכיפתית ולא עונשית וכי תכליתה של הסנקציה המוטלת מכוחה היא לסייע לנפגע לאכוף את ביצועה של ההחלטה השיפוטית. עוד נפסק כי בהוראה זו יש גם אלמנט עונשי (
רע"פ 7148/98 עזרא נ' זלזניאק, פ"ד נג
(3) 337 (להלן - "פרשת עזרא"),
רע"א 3888/04 שרבט נ' שרבט, פ"ד נט
(4) 49, להלן: "פרשת שרבט") וכי -

"הליך הביזיון נחשב להליך אכיפה קיצוני מאחר שהסנקציה בעקבותיו - קנס או מאסר - עשויה להיות קשה ופוגעת, ולכן מקובל לראות בו הליך שיורי, לאחר שההליכים האחרים האפשריים נבחנו או מוצו. פסיקתו של בית משפט זה חזרה והדגישה כי השימוש בכלי אכיפתי זה... צריך להיות מוגבל רק למקרים מתאימים וכי אין להיזקק להליכי בזיון בית המשפט כאשר קיימת דרך אחרת לבצוע ההוראה השיפוטית".
(פרשת שרבט, עמ' 58).

6.

עוד נקבע, כי החלטה שיפוטית הנותנת תוקף להסכמה בין הצדדים היא
בעלת שני פנים, האחד הסכמי והאחר שיפוטי (פרשת עזרא,
ע"א 116/82 לבנת נ' טולידאנו, פ"ד לט
(2) 729, 732) וכי צד המבקש לאכוף את ההחלטה על רקע הפרה של הצד האחר, רשאי, בין יתר האפשרויות העומדות בפני
ו, להגיש בקשת אכיפה מכוח פקודת הביזיון -

"לעניין סעיף 6 לפקודת הבזיון, רואים את פסק-הדין המאשר את הפשרה כאילו הוא עצמו מורה על עשיית מעשים המפורטים בהסכם הפשרה או אוסר את עשייתם, אף שמעשים אלה אינם מפורטים בפסק-הדין. לפיכך - כעיקרון - פסק-דין שניתן בהסכמת הצדדים כמוהו ככל פסק-דין אחר, והוא ניתן לאכיפה בהליכי ביזיון."
(פרשת עזרא, עמ' 346).


יחד עם זאת נפסק, כי "במסלול זה ניתן ללכת במקרים מיוחדים שבהם הפרת ההסכם היא ברורה וחד-משמעית" (פרשת עזרא, בעמ' 345), וכי לאור הצורך לנהל את הליכי האכיפה על פי פקודת הביזיון במהירות וביעילות, ולאור אופייה הפלילי של הוראת הביזיון -
"יצאה ההלכה מלפני בית-משפט זה, שלפיה אין אוכפים מכוח פקודת הבזיון, אלא צווים והחלטות שמובנם חד-משמעי ושאינם ניתנים ליותר מפירוש אחד...
הסכם כזה, שניתן ליותר מפירוש אחד, אינו ניתן לאכיפה בהליכי ביזיון
...
התוצאה, שלפיה אין לאכוף הסכם פשרה בלתי ברור בהליכי ביזיון, מתיישבת עם הכלל שגובש בפסיקה, שלפיו אין להיזקק להליכי ביזיון כאשר קיימת דרך אחרת לביצוע ההוראה השיפוטית
...
בדרך-כלל, כאשר מתעורר סכסוך בין הצדדים באשר לפרשנותו של ההסכם... אין הליכי הביזיון הולמים את הטיפול בסכסוך."
(פרשת עזרא בעמ' 348-350).


7.
בפרשת אגודת הפלחה ע"ע (ארצי) 12888-09-10 הפלחה מבואות ירושלים אגודה חקלאית שיתופית בע"מ נ' יפה יצחק (30.10.12) בסעיפים 19-21 לפסק הדין, קבע בית הדין הארצי את אופן הוכחת היסוד העובדתי והנפשי של ההתנהגות המבזה ואף הבהיר את השיקולים שיש לשקול במסגרת דיון בבקשה לביזיון בית המשפט וכדלקמן:

"לאמור לעיל יש להוסיף כי גם אם הוכחו היסוד העובדתי והיסוד הנפשי – אין משמעות הדבר כי יש ליתן סעד של ביזיון בית המשפט באופן אוטומטי. על בית הדין להפעיל שיקול דעת ולבחון אם מתן סעד של ביזיון ראוי בנסיבות העניין, תוך התחשבות בין היתר בשיקולים הבאים: "האינטרס הציבורי לפיו פסקי דין יבוצעו הלכה למעשה ולא ינוהלו הליכים משפטיים לשווא; בחינת דרכים חלופיות לאכיפת

פסק דין
ויעילותן; טיב המחלוקת בין הצדדים וכן מהות ונוסח הצו בגינו הוגשה בקשת הביזיון לרבות מידת בהירותו (ע"ע 561/16 אולג גינטר - משה זאק, מיום 18.10.2003 (להלן - עניין גיטנר).

נסיבות בהן ייקבע, דרך כלל, כי סעד הביזיון אינו מתאים הן נסיבות בהן קיימת מחלוקת משפטית בדבר פרשנות הצו; מחלוקת עובדתית שאינה ניתנת לבירור בנקל; כאשר דבר ההפרה הושלם ואינו ניתן לתיקון; או כאשר קיימת "דרך חמורה פחות" לאכיפת הצו השיפוטי (בש"א 152/10 עובדיה בן נון – מרכז החינוך העצמאי, לא פורסם; רע"פ 7148/98 עזרא נ' זלניאק, פ"ד נג(3) 337 (1999); רע"א 3888/04
שרבט נ שרבט מיום 14.12.2004; ע"פ 517/06 מנור נ
kpmg
מיום 24.7.2007)".

8.
במקרה לפנינו, המבקש טוען שהמשיבות הפרו את החלטת בית הדין בשני מישורים: בראשון בכך שהחקירה לא הסתיימה בתוך 21 ימים, דהיינו עד ליום 28/2/13 ובשני בכך
שהמשיבות לא אפשרו לו לחזור לעבודתו כמנכ"ל העמותה מיום 3/3/13 ואילך.

באשר לטענת המבקש לפיה המשיבות ביזו את החלטת בית הדין בכך שהחקירה בעניינו לא הסתיימה עד ליום 28/2/13, הרי שבניגוד לנטען על ידי ב"כ המבקש לא ניתן להתעלם מהעובדה שמאז שניתנה החלטת בית הדין מיום 7/2/13 התנהלו הליכים נוספים בין המבקש לבין המשיבות שנפתחו על ידי המבקש בנוגע לחקירה בעניינו ולהתייצבותו בפני
החוקר כמפורט לעיל. בהחלטות אלו המאוחרות להחלטה נשוא בקשה זו, נקבעו הוראות בדבר המשך החקירה לאחר תום 21 הימים שנקצבו מלכתחילה בהחלטתי מיום 7/2/13.
כך למשל, בהחלטתו של כב' השופט גלם מיום 7/3/13 נקבע כי יש לאפשר לחוקר להשלים את מלאכתו וכי אין לעצור את הליך החקירה בשלב זה. בהחלטת בית הדין הארצי מיום 17/3/13 נדחתה בקשת רשות הערעור על החלטתו של כב' השופט גלם ונקבע, בין היתר, כי אין הצדקה להפסקת פעולות החקירה. יתר על כן, במסגרת ההליך שהתנהל בפני
השופט קוגן, הודיע המבקש ביום 17/3/13 כי הוא יתייצב לחקירה שתקבע בפני
רו"ח ויצמן.

כאמור לעיל, הליך של בקשה לסעדים בגין "בזיון בית המשפט" הינו הליך הצופה פני עתיד, שנועד להפעיל אמצעים שיביאו לקיומו של צו אופרטיבי, אשר ניתן בהחלטה שיפוטית על ידי אותו גורם כלפיו הופנה הצו. בענייננו, משעה שניתנו החלטות לגבי המשך החקירה בעניינו של המבקש, לא ניתן להורות על אכיפה של סיום החקירה, מקל וחומר שלא ניתן להורות על סיום החקירה במועד שכבר חלף.

באשר לטענת המבקש לפיה המשיבות ביזו את החלטת בית הדין בכך שלא אפשרו לו לחזור לעבודתו החל מיום 3/3/13 – מסכימים אנו עם עמדת ב"כ המשיבות לפיה בהחלטת בית הדין מיום 7/2/13, לא נקבעו הוראות לגבי התקופה שלאחר תום הבדיקה ואין כל החלטה מפורשת הקובעת את חזרתו של המבקש לעבודתו בתום הבדיקה. כפי שציין ב"כ המשיבות בדיון מיום 7/2/13 בתום הבדיקה ייתכנו מספר אפשרויות בהתאם לממצאיה כגון: החזרה לעבודה, פתיחת הליך משמעת עם או בלי השעייה, הגשת תלונה פלילית וכיוצא בזה (עמ' 4 שורות 27-23, עמ' 5 שורות 1-8 לפרוטוקול).
מכל מקום, בשל המחלוקת שהתעוררה בין הצדדים לגבי ההשלכות של סיום הבדיקה על חזרתו של המבקש לעבודה, קיים צורך בפרשנות של הסכם הפשרה שקיבל תוקף של החלטה. כפי שנפסק על ידי בית המשפט העליון ברע"א 4231/90 אתת טכנולוגיות (1985) בע"מ נ' מכ"ש – מפסקי כרם שלום, פ"ד מה (1) 617, הליכי אכיפה לפי פקודת הביזיון מיועדים מעצם טבעם להתברר במהירות וביעילות כדי לאכוף צווים הברורים על פניהם או שניתן ללמוד על משמעותם ללא טרחה יתרה, ואין מקום להפוך את הדיון בהם למשפט מלא עם ראיות ועדויות כדי להתחקות אחר כוונתם הקונקרטית או המשוערת של בעלי הדין. במקרה שבפני
נו יש צורך בפרשנות ההסכם ולכן, הליכים לפי פקודת הביזיון, שהם כאמור "מעיין פליליים" אינם מתאימים.

למותר לציין כי לנוכח קיומן של מספר פרשנויות של ההחלטה, לא ניתן לייחס למשיבות יסוד נפשי של מודעות להפרה האסורה ועל כן לא ניתן להאשימן בביזיון.

זאת ועוד, התכלית שעמדה בבסיס ההסכמה מיום 7/2/13 הייתה לאפשר למשיבות להשלים את הבדיקה בענייני העמותה ובעניינו של המבקש כאשר המבקש שוהה בחופשה על חשבון העמותה. עוד יצוין כי הסכמת הצדדים לקצוב את הבדיקה בזמן נבעה מחששו של המבקש כי הבדיקה תמשך זמן רב (שלושה חודשים) כאמור במכתב הזימון לשימוע מיום 15/1/13 כאמור ומנגד מטענת ב"כ המשיבות לפיה הבדיקה צפויה להסתיים תוך פרק זמן קצר.
בניגוד לנטען על ידי ב"כ המבקש, המבקש נהנה מהסכמות הצדדים שכן הוא שוהה בחופשה על חשבון העמותה ולא על חשבון מכסת חופשתו השנתית. לנוכח ההחלטות השיפוטיות שניתנו בדבר השלמת החקירה ובהתאם לתכלית של ההסכמה, אין מקום להורות על החזרתו של המבקש לעבודה, בשלב זה.

9.
לאור האמור לעיל, הבקשה לפי פקודת הביזיון נדחית.

10.
בנסיבות העניין ובהתחשב בכל האמור לעיל, המבקש ישלם למשיבות הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד בסך כולל של 3,500 ₪ וזאת בתוך 30 ימים ממועד קבלת החלטה זו, שאחרת ישא הסכום הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום ועד ליום התשלום המלא בפועל.

ניתנה והודעה היום ט' ניסן תשע"ג 20/3/2013, בהעדר הצדדים.












פה בית דין אזורי לעבודה 11171-02/13 שלמה בוזגלו נ' עיירית חדרה, עמותת על"ה (פורסם ב-ֽ 20/03/2013)