פסקי דין על דוד קונין | פסקי דין על חיים גפני | פסקי דין על בנק מזרחי טפחות |

1237/13 עא     07/04/2013




עא 1237/13 דוד קונין נ' חיים גפני, בנק מזרחי טפחות בע"מ




החלטה בתיק ע"א 1237/13


בבית המשפט העליון
בשבתו כבית משפט לערעורים אזרחיים


ע"א 1237/13



לפני:

כבוד השופט י' דנציגר


המבקש:
דוד קונין



נ


ג


ד



המשיבים:

1. חיים גפני



2. בנק מזרחי טפחות בע"מ


בקשה למתן צו מניעה זמני

בשם המבקש:
עו"ד יצחק ברקוביץ
בשם המשיבים:
עו"ד זיו אימברג


החלטה


לפני בקשה למתן צו מניעה זמני שיאסור על המשיב לבצע דיספוזיציות כלשהן בדירה נשוא המחלוקת עד למתן

פסק דין
בערעור שהגיש המבקש על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בבאר שבע (השופטת
ר' ברקאי
) בה"פ 37568-11-10 מיום 6.1.2013, במסגרתו דחה בית המשפט את תביעת המבקש למתן סעד הצהרתי בדבר ביטול הסכם מכר דירה שנכרת בינו לבין המשיב.

תמצית הרקע העובדתי ופסק דינו של בית המשפט המחוזי


1.
בין המבקש לבין חברת
bh
רומניה בע"מ (להלן:
החברה
), באמצעות המשיב, נחתמו בשנת 2007 מספר הסכמים בנוגע לרכישת קרקעות ברומניה. לשם ההחלטה בבקשה הנוכחית אין צורך להיכנס לכל גלגוליהם ופרטיהם של ההסכמים, ודי לציין כי בסופו של דבר סוכם כי המבקש ירכוש מהחברה, באמצעות המשיב, קרקעות ברומניה בתמורה לסך של 95,000 דולר. עוד סוכם כי המבקש ימכור למשיב את זכויותיו בדירה ברח' ציזלינג באשדוד (להלן:
הדירה
) והתמורה בסך של 75,000 דולר תשמש את המבקש לרכישת הקרקעות ברומניה. בנוסף הסכימו הצדדים כי ככל שתתעורר מחלוקת ביניהם בנוגע לעסקה תתברר המחלוקת בבוררות לפני האדמו"ר מפיטסבורג. בד בבד עם חתימת הסכם המכר בנוגע לדירה (ביום 26.7.2007) אישר המבקש בחתימתו כי קיבל מהמשיב תשלום בסך של 25,000 דולר במזומן. בחלוף מספר ימים קיבל המבקש מסמך בשפה האנגלית הנחזה לכאורה להיות אישור לבעלותו בקרקעות ברומניה. בהתאם למסמך זה חתם המבקש על מסמך נוסף שבו הוא מאשר כי קיבל את מלוא התמורה בגין הדירה. כפועל יוצא נרשמה על הדירה הערת אזהרה לטובת המשיב על סך 225,750 ש"ח. בהסתמך על רישום הערת האזהרה קיבל המשיב הלוואה בסך של 225,750 ש"ח מבנק מזרחי טפחות בע"מ
(להלן:
הבנק
) בשיק בנקאי לטובת המבקש. המבקש הפקיד שיק זה בחשבונו ולאחר מכן העביר בהעברה בנקאית את מלוא הסכום לחשבונו של המשיב. אחר כל אלו, הועברו הזכויות בדירה על שם המשיב ביום 10.12.2007.

2.
בחלוף מספר חודשים החל המבקש לחשוד כי המשיב הונה אותו והוציא ממנו כספים במרמה, וכי המסמך שנחזה להיות אישור בדבר זכויותיו בקרקעות ברומניה חסר תוקף. לפיכך הזמין המבקש את המשיב לבוררות לפני האדמו"ר מפיטסבורג בתביעה לביטול ההסכם והשבת כל הכספים ששילם המבקש למשיב. בהמשך, לאחר שהבורר הודיע כי אינו מסכים להמשיך בניהול הליך הבוררות, עברה ההתדיינות בשלב מסוים לבוררות בבית הדין הרבני האזורי באשדוד. לאחר שהתקיימו מספר ישיבות בבית הדין הרבני, ומשהתברר כי המשיב מסרב לשתף פעולה עם ההליך, הודיעו הבוררים כי הם לא ימשיכו לדון בעניין והתירו למבקש להגיש תביעה כנגד המשיב בבית המשפט המחוזי.

3.
בתביעה שהגיש המבקש כנגד המשיב טען כי המשיב הטעה ורימה אותו בכל הנוגע לעסקאות רכישת הקרקעות ברומניה וכי מסמך אישור הזכויות שהמציא לו המשיב "אינו שווה את הנייר עליו נכתב" וחסר תוקף. עוד נטען כי המשיב הציג עצמו כמנהל החברה וכי הסכם מכירת הדירה נעשה ישירות מולו, ולכן המשיב חב בחבות אישית כלפי המבקש בגין כל מצגי השווא ומעשי המרמה שביצע. לפיכך נטען כי המבקש זכאי לבטל את העסקאות ואת הסכם מכירת הדירה וכפועל יוצא זכאי להשבת כל כספיו. מנגד, טען המשיב כי מעמדו בעסקאות רכישת הקרקעות היה של משווק מטעם החברה, וכי לא היה מעולם מנהל בחברה ולא הציג עצמו ככזה. בנוסף טען המשיב כי הציע למבקש בטרם נחתמו ההסכמים לנסוע לרומניה ולבדוק את הדברים מקרוב בטרם ישקיע מכספו, אך המבקש לא ראה צורך לנסוע בעצמו לרומניה והסתמך על אישורו של האדמו"ר מפיטסבורג לביצוע העסקה. עוד נטען כי עסקת רכישת הקרקעות ברומניה ועסקת רכישת הדירה באשדוד לא היו עסקאות חליפין אלא עסקאות עצמאיות לחלוטין, וכי המשיב שילם תמורה מלאה בגין הדירה ונושא בתשלום החזר ההלוואה לבנק. עוד נטען כי לא הייתה כל מרמה או הטעיה מצידו של המשיב בעסקה, מכיוון שמראש היה ידוע שלא ניתן יהיה לרשום את הבעלות בקרקעות ישירות על שם הרוכשים (הגם שניתן יהיה לרשום את המבקש בספרי החברה המקומית) לנוכח החוק הרומני שאוסר על מי שאינו אזרח רומני או חברה מקומית להירשם כבעלים של קרקעות. לבסוף נטען כי שוק הקרקעות ברומניה קרס ורוכשים רבים הפסידו את כספם, אך אין בכך כדי להעיד על מרמה כלשהי.

4.
בית המשפט המחוזי דחה את תביעת המבקש, בקובעו כי המבקש לא הרים את נטל ההוכחה הכבד המוטל עליו להוכחת טענות מרמה והטעיה. נקבע כי המבקש הודה בחקירתו הנגדית שלא בדק אישית את טיב העסקה וסמך על האישור שקיבל לביצועה מהאדמו"ר מפיטסבורג. בית המשפט ציין כי כאשר נשאל המבקש מהי התרמית אותה הוא מייחס לחברה ולמשיב השיב כי מסמך אישור הזכויות אינו שווה דבר, אך הודה כי לא טרח לטוס לרומניה ולבדוק את הדברים מקרוב, לרבות האם קיים רישום בספרי החברה ומה משמעותו, ואף לא שכר שירותיו של מומחה לבדוק את הרישום ואת המצב החוקי בהתאם לחוק הרומני. כפועל יוצא קבע בית המשפט כי מחקירת המבקש עולה כי הוא לא טרח בשום שלב לבדוק אם אכן בוצעה רכישה של הקרקעות על ידי החברה ואם אכן זכויותיו רשומות בספרי החברה, וכי לא הונחה בעניין זה תשתית עובדתית ברורה. לפיכך נקבע כי טענות המבקש מתמצות בטענה שהקרקע לא שווה כלום ואין מה לעשות איתה או ששילם עליה יותר משווייה האמיתי. עוד צוין כי המבקש לא טרח לתבוע את החברה ולדרוש את התייצבותה עם מסמכי החברה. צוין כי התנהלותו של המבקש תמוהה, משבחר להשקיע סכום ניכר (95,000 דולר) מבלי לבחון את הממכר, וכי השאלה האם זכויותיו של המבקש נרשמו בספרי החברה נותרה פתוחה.

5.
אשר לטענת המבקש כי מדובר בתרמית לנוכח המחיר הגבוה ששילם על עסקה שכשלה, נקבע כי המבקש לא הוכיח ששילם מחיר גבוה ממחיר השוק, והוזכר שוב כי המשיב הסתמך על אישור האדמו"ר מפיטסבורג ולא טרח לבחון את הממכר או את מחירי השוק בעצמו. בנוסף נקבע כי גם אם המחיר הינו גבוה ממחיר השוק, הרי שבהיעדר נסיבות מיוחדות של עושק או כפייה אין בכך כדי לבסס טענת מרמה או הטעיה, ולכל היותר מדובר בטעות בכדאיות העסקה. בית המשפט סיכם וקבע כי המבקש הינו אדם בגיר שעשה בעבר עסקאות והבין את משמעות מעשיו, וכי בדיעבד הבין שעשה עסקה נמהרת "בניסיון לחפש דרך קלה לעשות כסף", וכי אין בכישלון השקעתו ובהפסד כספו משום מרמה מצד המשיב. לבסוף נקבע כי מעת שלא הונחה תשתית ראייתית המעידה על מרמה או הטעיה מצד החברה, הרי שאין צורך לבחון את שאלת חבותו האישית של המשיב, בין אם שימש כמנהל החברה ובין אם שימש כמשווקה, ואין צורך לבחון אם מדובר בעסקאות חליפין או
בעסקאות עצמאיות.


מכאן הבקשה שלפני.

תמצית נימוקי הבקשה ותגובת המשיב

6.
לטענת המבקש, קיימת הצדקה למתן צו מניעה זמני במסגרת הערעור שיאסור על המשיב לבצע דיספוזיציות כלשהן בדירה עד למתן

פסק דין
בערעור. אשר למישור
מאזן הנוחות
, נטען כי מכיוון שעסקינן במחלוקת שנוגעת לנכס מקרקעין, הרי שהכף נוטה לטובת מניעת מימוש הנכס ולמתן משקל בכורה לשיקול השמירה על המצב הקיים. נטען כי ככל שלא יינתן צו מניעה, עלול המשיב לממש את הדירה ולהעבירה לצדדים שלישיים, ובכך לסכל את הדיון בערעור ואת השבת הדירה לידי המבקש. בהקשר זה נטען כי הדירה מעולם לא שימשה את המשיב למגורים אלא רק להשכרה, ולכן לא ייגרם לו נזק כלשהו ממתן צו מניעה שיאסור עליו לבצע בה דיספוזיציות. אשר למישור
סיכויי הערעור
, נטען כי פסק הדין נשוא הערעור אינו כולל ממצאים עובדתיים ואינו מבוסס על התרשמות ממהימנות העדים, וכי רובו ככולו מושתת על מסקנות משפטיות ועל קביעות בדבר נטלי ההוכחה המוטלים על הצדדים. נטען כי בית המשפט שגה בקובעו כי נטל השכנוע מוטל על המבקש, וכי יש לראות בטענת המשיב לפיה החברה ביצעה את החיובים המוטלים עליה במסגרת ההסכם כטענת "פרעתי" אשר מטילה על הטוען אותה את נטל השכנוע. לפיכך טוען המשיב כי סיכויי הערעור טובים.

7.
לטענת המשיב, אין כל הצדקה בנסיבות העניין ליתן צו מניעה עד להכרעה בערעור. אשר למישור
סיכויי הערעור
נטען כי ערעורו של המבקש הינו ניסיון לפתוח מחדש את המחלוקת ולנהל את המשפט מחדש (
de novo
), וכי אין כל בסיס לטענותיו בדבר היפוך נטלי הראיה. עוד נטען כי פסק דינו של בית המשפט המחוזי מבוסס על הפסיקה הקיימת בדבר נטל הראיה הכבד המוטל על צד שטוען טענת מרמה. אשר למישור
מאזן הנוחות
נטען כי המבקש לא הרים את הנטל להוכיח שייגרם לו נזק כלשהו מביצוע פסק הדין. נטען כי לא מדובר בדירת המגורים של המבקש, ולכן דינה כדין נכס מקרקעין שנועד לצורכי השקעה או מסחר, שאין סיבה לעכב את מימושו מכיוון שמדובר בנזק כספי שניתן לפיצוי. עוד נטען, בבחינת למעלה מן הצורך, כי המבקש לא הצביע על קושי כלכלי כלשהו של המשיב שעשוי להוות טעם לעיכוב ביצוע.


דיון והכרעה

13.
לאחר שעיינתי בפסק הדין מושא הערעור, בהודעת הערעור, בבקשה ובתגובה שלפני, הגעתי לכלל מסקנה כי דין הבקשה להידחות.

14.
כידוע, על המבקש סעד זמני לתקופת הערעור להראות כי סיכויי הערעור טובים, ובנוסף כי מאזן הנוחות בין הצדדים נוטה לטובתו באופן המצדיק את מתן הסעד הזמני תוך פגיעה מתמשכת בזכותו של המשיב. ככלל, יינתן סעד זמני לתקופת הערעור רק "מטעמים מיוחדים שיירשמו" כאמור בתקנה 471(א) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984, וזאת מתוך תפיסה כי מעת שנדחתה תביעת מבקש הסעד בערכאה הדיונית, ההנחה הינה כי בקשתו אינה מבוססת ולא בנקל יינתן לו הסעד. על מבקש הסעד להראות כי עלול להיגרם לו נזק בלתי הפיך אם לא יינתן הסעד הזמני, מכיוון ששינוי המצב הקיים יהיה בלתי הפיך ויסכל את הערעור. אכן, כאשר מדובר ב

פסק דין
שעניינו נכס מקרקעין, להבדיל מ

פסק דין
שעניינו חיוב כספי, נוטה הכף במידה מסוימת לכיוון מתן סעד זמני בערעור, ככל שקיים חשש שאם לא יינתן יועברו המקרקעין לצדדים שלישיים תמי לב [ראו, למשל: ע"א 589/10
עיריית הוד השרון נ' ניר שיתופי – אגודה ארצית שיתופית להתיישבות
(12.4.2010); ע"א 9694/10
אח ראש (אלקנה) בע"מ נ' אחוזת שמרון (אלקנה) בע"מ
(10.3.2011); ע"א 8296/11
פרץ נ' כספית
(7.3.2012); אורי גורן
סוגיות בסדר דין אזרחי
682-680 (מהדורה עשירית, 2009)]. יחד עם זאת, יש להבחין לעניין זה בין נכס מקרקעין המשמש למגורי המבקש לבין נכס מקרקעין שמשמש לצרכי מסחר או השקעה, אשר העברתו ומימושו מגלמים בתוכם נזק כספי הניתן לפיצוי [ראו, למשל: ע"א 8632/06
בן יעקב נ' מימון
(7.1.2007); ע"א 5511/06
אמינוף נ' א. לוי השקעות ובנין בע"מ
(30.8.2006); רע"א 764/03
עתמי נ' מעברי
(27.5.2003)].

15.
בכל הנוגע ל
סיכויי הערעור
, סבורני – מבלי לקבוע מסמרות – כי אלו אינם על הצד הגבוה, הן לנוכח נטל ההוכחה הכבד הרובץ על כתפי המבקש הטוען למרמה והטעיה, והן, ובעיקר, לנוכח קביעותיו של בית המשפט המחוזי בדבר הימנעות המבקש מלבדוק את הקרקעות ברומניה מבעוד מועד, כמו גם הימנעותו מבדיקה בעניין רישום זכויותיו בספרי החברה לאחר מעשה. עם זאת, איני מוצא לנכון להרחיב בשאלת סיכויי הערעור, מכיוון שבלאו הכי איני סבור ש
מאזן הנוחות
נוטה בנסיבות העניין לטובת המבקש. מהבקשה ומהתגובה שלפני עולה כי הדירה נשוא המחלוקת אינה דירת המגורים של המבקש, ולפיכך דינה כדין נכס שנרכש לצרכי מסחר או השקעה, אשר ככל שימומש בטרם יינתן

פסק דין
בערעור (וככל שהערעור יתקבל) ניתן יהיה לפצות את המבקש בגינו בפיצוי כספי. ודוק, טענת המבקש כי הדירה לא שימשה בשום שלב כדירת המגורים של המשיב אינה מעלה או מורידה לצורך הבקשה שלפני, בשים לב לעובדה שפסק דינו של בית המשפט המחוזי לא שינה את מצבת הזכויות בדירה והותיר את הבעלות בה בידי המשיב. למותר לציין כי זכות הבעלות טומנת בחובה גם את הזכות לממש את הנכס. ככל שבסופו של יום יתקבל הערעור וייקבע שהסכם המכר בטל ושהבעלות בדירה חוזרת לידי המבקש, וככל שעד למועד זה הדירה תימכר לצד שלישי, יהיה על המשיב להשיב למבקש את שווייה הכספי של הדירה שנמכרה.

16.
סוף דבר; הבקשה נדחית. הצו הארעי שניתן בהחלטתי מיום 14.2.2013 מבוטל. המבקש ישא בהוצאות המשיב ובשכר טרחת עורך דין בסך 5,000 ש"ח.


ניתנה היום, כ"ז בניסן תשע"ג (7.4.2013).




ש ו פ ט



_________________________
העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח.


13012370_w02.doc

חכ

מרכז מידע, טל' 077-2703333 ; אתר אינטרנט,

www.court.gov.il







עא בית המשפט העליון 1237/13 דוד קונין נ' חיים גפני, בנק מזרחי טפחות בע"מ (פורסם ב-ֽ 07/04/2013)