Google

אזולאי רחל - קרן השפע קופה לתגמולים ופיצויים ליד הבנק הבינלאומי הראשון לישראל בע''מ , טוביה שושנה , טוביה אסתר , טוביה סהר

פסקי דין על אזולאי רחל | פסקי דין על קרן השפע קופה לתגמולים ופיצויים ליד הבנק הבינלאומי הראשון לישראל בע''מ | פסקי דין על טוביה שושנה | פסקי דין על טוביה אסתר | פסקי דין על טוביה סהר |

187676/02 א     02/09/2004




א 187676/02 אזולאי רחל נ' קרן השפע קופה לתגמולים ופיצויים ליד הבנק הבינלאומי הראשון לישראל בע''מ , טוביה שושנה , טוביה אסתר , טוביה סהר




10


בתי המשפט
בית משפט השלום תל אביב-יפו
ת.א. 187676/02


בפני
:
כב' השופט ד"ר ורדי קובי

תאריך:
05/09/2004



בעניין:
אזולאי רחל





התובעת

נ ג ד


1. קרן השפע קופה לתגמולים ופיצויים ליד הבנק
הבינלאומי הראשון לישראל בע''מ
(שולחת
הודעת צד ג')
2 . טוביה שושנה

3 . טוביה אסתר

4 . טוביה סהר

5. טוביה שושנה

6 . טוביה יהודה
7 . טוביה יונה




הנתבעים

נגד

1. שושנה טוביה
2. אסתר טוביה
צד ג'

פסק דין

1. 1. בפני
תביעה כספית והצהרתית. לטענת התובעת, היא היתה חברתו לחיים והידועה בצבור 18 שנה של המנוח, שלמה טוביה, שנפטר ביום 22/4/99 (להלן: "המנוח"), ובתור שכזו היא גם יורשתו של המנוח (מחצית) ביחד עם ילדיו עפ''י צו ירושה מיום 30/4/01 (נספח ב' לתביעה).
הנתבעים 4-7 הינם ילדיו של המנוח (שכ''א מהם ירש 1/8 מעזבונו של המנוח. גרושתו של המנוח (הנתבעת 3) נפטרה ב- 4/6/98.

למנוח היה חסכון אצל הנתבעת 1 בקרן תגמולים "קרן השפע", באמצעות סניף הבנק הבינלאומי הראשון בחולון, מס' עמית 013497-054 (להלן: "קרן השפע") וקופת גמל "עצמה" בבנק לאומי לישראל בע''מ, סניף אילת, מס' חשבון 11/7-7326/82-999 (להלן: "עצמה"). המוטבת ב"עצמה" הינה התובעת וזאת עפ''י הוראת המנוח בעת פתיחת הקרן, ב-29/4/98.

ב"קרן השפע", המוטבים היו: הנתבעת 2 (אמו של המנוח), הנתבעת 3 (גרושתו של המנוח) ואביו של המנוח, שנפטר קודם לכן.

לטענת התובעת, ביום 29/4/98 נתן המנוח לנתבעת 1 הוראה בכתב, באמצעות בנק לאומי, להעברת כל כספי "קרן השפע" ל"עצמה" (נספח ה' לתביעה), כשהנתבעת 1 אשר את קבלתה.
לטענת התובעת, הנתבעת 1 לא ביצע את ההוראה הנ''ל עקב צו עקול מצד ג' – בנק לאומי, בתיק הוצל''פ, והודיע לבנק לאומי ביום 1/6/98, שההעברה ל"עצמה" לא בוצעה, כי החשבון הנ"ל מעוקל (נספח ו' לתביעה).

לטענת התובעת, העקול הראשון בתיק הוצל''פ 2300269981היה ע''ס 18,592 ₪ בלבד ולפיכך לא חל על מלוא הכספים שנצברו ב"קרן השפע" ולא היתה מניעה להעברת יתרת הכספים ל"עצמה" וכן, העקול הראשון בוטל ביום 8/9/98, כשבעת בטול העקול הראשון היה המנוח בחיים ולא היתה עוד מניעה להעברת הכספים מ"קרן השפע" ל"עצמה".

לטענת התובעת, ב- 10/2/99 הוטל עקול חדש בתיק הוצל''פ 2302158982, שבוטל ביום 2/5/99, לאחר מות המנוח ושוב לא היתה מניעה להעברת הכספים ל"עצמה" (נספח ז' לתביעה).

לטענת התובעת, פניותיה לאחר פטירת המנוח לנתבעת 1 להעברת הכספים ל"עצמה", סורבו ע''י הנתבעת 1 שהתעלמה מכך שהמנוח – בחייו – ביטל את ההוראה בדבר המוטבים, בנתנו את ההוראה להעברת הכסף ל"עצמה".

לטענת התובעת, הוראת המנוח להעברת כספי "קרן השפע" ל"עצמה", מלמדת על כוונתו לבטול הוראותיו הקודמות בדבר המוטבים וכי המוטבה בכספים תהא התובעת, שהיא זו שנקבעה כמוטבה ב"עצמה", לשם היו צריכים לעבור הכספים מ"קרן השפע".

לטענת התובעת, הנתבעת 1 היתה חייבת להעביר ל"עצמה" את יתרת הכספים, מעבר לסכום שעוקל, וכן היתה חייבת להעביר את כל כספי "קרן השפע" ל"עצמה" בתקופה שבין בטול העקול הראשון (8/9/98) להטלת העקול השני (10/2/99) וזאת עוד לפני פטירת המנוח, ואי בצוע הנ''ל ע''י הנתבעת 1 מהווה רשלנות, הפרת חובת הנאמנות וחובת השמירה.

לכן, מבוקש להצהיר כי הכספים המצויים ב"קרן השפע" שייכים לתובעת ויש להעבירם לתובעת וכן לחייב את הנתבעת 1 לשלם לתובעת את הכספים שהנתבעת 1 העבירה לנתבעים 2 ו- 3 (כ- 20,000 ₪ לכ''א מהם) ולנתבעים 4, 5, 6, 7 (כ- 2,500 ₪ לכל אחד מהם) וסה''כ 70,000 ₪, בתוספת הפרשי הצמדה וריבית כחוק וכן פצוי נוסף וכן מבוקש לחייב את הנתבעים 2-7 לשלם לתובעת את הסכום שקבלו בטעות מהנתבעת 1.

לטענת הנתבעת 1, ב- 30/4/84 הצטרף המנוח ל"קרן השפע" וקבע כי המוטבים יהיו: הנתבעת 2, הנתבעת 3 ואביו – טוביה יהודה.

לטענת הנתבעת 1, ב- 29/4/98 נשלחה לה באמצעות בל"ל בקשה של המנוח להעברת חשבון קופת הגמל "קרן השפע" לקופת הגמל "עצמה" ולא ניתן היה להעביר את הכספים עקב היות החשבון מעוקל מיום 26/3/98 והנתבעת 1 הודיעה זאת לבל''ל, כשהמנוח לא בקש בשנית להעביר את הכספים מ"קרן השפע" ל"עצמה".

לטענת הנתבעת 1, לא ניתן לפצל את הסכומים המועברים מקופת גמל אחת לאחרת ולכן העקול שהוטל על כספי המנוח אצל הנתבעת 1 מנע את העברת מלוא הכספים לקופת הגמל "עצמה" ולכן הנתבעת 1 פעלה כדין, כשלא העבירה את הכספים מחמת העקול, כשאם המנוח היה מבקש לממש את כספי "קרן השפע" יכל לעשות זאת ולהעביר את יתרת הכספים לאחר העיקול ל"עצמה".
לטענת הנתבעת 1, הוראת המנוח להעברת הכספים שלא ניתן היה לבצעה עקב העקול הינה הוראה חד פעמית וכל עוד לא נתן המנוח הוראה חדשה להעברת הכספים, לאחר הסרת העקול, הרי שהנתבעת 1 לא היתה רשאית לעשות כן והוראה חדשה / נוספת לא נתקבלה עד לפטירת המנוח, כשהנתבעת 1 לא רשאית היתה להעביר את הכספים ולעשות זאת ביזמתה ללא הוראה מפורשת של המנוח, שאם היה באמת מעוניין בהעברת הכספים, היה נותן הוראה להעברתם לאחר הסרת העקול.

לטענת הנתבעת 1, ממועד פטירת המנוח שייכים הכספים ב"קרן השפע" למוטבים בלבד, כשהמנוח לא שינה את שמות המוטבים, כשגם אם היו מועברים הכספים לאחר הסרת העקול, לא ניתן לדעת מי הם המוטבים אותם היה המנוח קובע.

לטענת הנתבעים 2-7, לא ניתן היה להעביר את הכספים מ"קרן השפע" ל"עצמה" עקב העקול שהיה קיים ולאחר שבוטל היה על המנוח ליתן הוראה חדשה ולכן הנתבעת 1 פעלה כדין.

לטענת הנתבעים 2-7, התובעת נהגה בחוסר תום לב כשהגישה לנתבעת 1 מסמך הנחזה להיות הוראה חדשה של המנוח ביום 29/4/99, לאחר פטירת המנוח (נספח ב' לכתב הגנתם).

לטענת הנתבעת 3, כוונת המנוח היתה לכך שהמוטבים בכספים יהיו אכן המוטבים שנרשמו ב"קרן השפע".

הנתבעת 1 שלחה הודעת צד ג' לנתבעים 2-3 שלכל אחד מהם העבירה ב- 8/8/99 שליש מכספי "קרן השפע" בסך 20,426 ₪ (כשהשליש הנותר שהיה חלקו של יהודה טוביה ז"ל טרם חולק בין היורשים), שכן לטענתה אם תתקבל טענת התובעת יוצא שהצדדים השלישיים התעשרו שלא כדין ועליהם להשיב את הכספים שקבלו מהנתבעת 1.

לטענת הצד השלישי, לא מדובר בעשיית עושר ולא במשפט, שכן הכספים שולמו מרצונה החפשי של הנתבעת 1 ובכל מקרה אין זכות לשפוי מעבר לכספים שהועברו בפועל.

יש לציין, שהצדדים הגיעו להסכמה דיונית שקבלה תוקף של החלטה, שהם מוותרים על חקירת בעלי הדין ו/או העדים מטעמם, כשכל צד יוכל לטעון בסכומים טענות לגבי האמור בתצהירים / במסמכים / בראיות.



2. 2. לאחר ששמעתי את הצדדים ועיינתי בראיות ובסכומי הצדדים, החלטתי לדחות את התביעה וזאת מן הנמוקים כדלקמן:

א. דחיית טענת התובעת, שעל הנתבעת 1 היה להעביר את יתרת כספי
"קרן השפע" מעבר לסכום העקול הראשון:

אני דוחה את טענת התובעת לכך שעל הנתבעת 1 היה להעביר את יתרת הכספים מ"קרן השפע" ל"עצמה", מעבר לסכום העקול הראשון של כ- 18,000 ₪.
עפ''י ההסדר התחוקתי של תקנון "קרן השפע", חלות תקנות מס הכנסה (כללים לאשור ולנהול קופות גמל) תשכ''ד – 1964 על "קרן השפע". עפ''י סעיף 36 לתקנות הנ''ל ישנו אסור על פצול חשבון עמית והעברת חלק מהכספים בחשבון לחשבון אחר או לקופה אחרת.
כך גם נהגה "קרן השפע" וזאת בהתאם לדין ובהתאם לנהלי העבודה שלה, כעולה מהתקנון של "קרן השפע" ועדותה של גב' וייס.

המנוח יכול היה לבקש לממש את כספי הקרן, כשמהמימוש ישולמו כספי העקול ולהעביר את היתרה ל"עצמה" (כשאז היה כנראה משלם מס נכבד על הכספים). הנתבעת 1 פעלה כדין, כשלא העבירה חלק מכספי "קרן השפע" עקב קיום העקול הראשון.
הנתבעת 1 אף הודיעה על כך למנוח ב- 1/6/98, כשהמנוח יכול היה אז לבקש לממש את הכספים ולהעביר את היתרה – מעבר לעקול – ל"עצמה" ולא עשה כן, או לפנות לנתבעת 1 ולמחות על כך שהכספים לא מועברים עקב העקול הראשון, שחזקה שהמנוח ידע עליו ועל גובהו (כשידע שיש עקול וזה אף הודע לו ע''י הנתבעת 1) ולא עשה כן ולא בקש בכל זאת להעביר חלק מהכספים, כך שתשובת הנתבעת 1 היתה מקובלת עליו.

מכל מקום, אין בכך רשלנות ו/או פעולה חסרת תום לב של הנתבעת 1, שפעלה בהתאם לדין, בהתאם לתקנון קופת הגמל ונהליה ושיטת עבודתה, תוך יידוע המנוח על כך.



ב. דחיית טענת התובעת כנגד הנתבעת 1, שלא העבירה את כספי "קרן השפע"
לאחר ביטול העקולים:

אני דוחה את טענות התובעת לגבי התנהגות הנתבעת 1 והטענות לגבי רשלנות, הפרת חובת הנאמנות, חובת השמירה וחוסר תום לב לגבי אי העברת הכספים מ"קרן השפע", ל"עצמה", לאחר בטול העקולים.

אני סבור שהנתבעת 1 לא נהגה ברשלנות ולא הפרה כל חובה בכך שלא ביצעה אוטומאטית העברת הכספים מיד כשבוטל העקול הראשון.

לטעמי, לא מדובר בבקשת המנוח להעברת חשבון קופת הגמל לבל''ל ל"עצמה" בהוראה בלתי חוזרת, המהווה הוראה חד פעמית שיש לפעול על פיה בכל עת.
מדובר בבקשה ספציפית של המנוח מ- 29/4/98 שזהו אותו יום שבו פתח המנוח את החשבון ב"עצמה" בבל''ל, להעברת כספי "קרן השפע" ל"עצמה" משקוליו של המנוח (יתכן עקב חששו מעקולים).

בתקופה שחלפה בין הבקשה להעברת הכספים מ- 29/4/98 ואח''כ מאי בצוע ההעברה הנ''ל עקב העקול הראשון ותשובת הבנק לכך ב- 1/6/98 ועד להסרת העקול הראשון ב- 8/9/98 ועד להטלת העקול השני ב- 10/2/99, יכל המנוח לשנות את דעתו לגבי העברת הכספים, יכל המנוח לשנות את שם המוטבים (דבר שלא עשה ויכל לעשות בכל עת), כשהמנוח ידע על העקול הראשון, ידע על סכומו וידע על בטולו ולמרות זאת לא פנה לנתבעת 1, לא בקש להעביר חלק מהכספים ולא בקש להעביר את כל הכספים לאחר בטול העקול הראשון.
הנתבעת 1 לא היתה צריכה לפעול ביזמתה ומיזמתה לאחר כחצי שנה ועם בטול העקול הראשון, להעביר את הכספים ל"עצמה" בלא שהמנוח יבקש זאת שוב לאחר שבקשתו היחידה, הראשונה, לא התקבלה ולמעשה ירדה מהפרק עקב העקול, כשהמנוח ידע על כך ואם היה מעונין ורוצה להעביר את הכספים לאחר בטול העקול הראשון, היה מבקש זאת במפורש כפי שידע לעשות בפעם הראשונה.


המנוח יכול היה לבחור בשינוי שמות המוטבים בקופת הגמל "קרן השפע", פעולה שיכל לעשות בכל עת, בלא קשר לעקול, וגם בזמן קיום העקול – ולא עשה כן.

לא ניתן להתחקות אחר כוונת המנוח לגבי רצונו לעניין המוטבים, מה גם שחלק מהמוטבים ב"קרן השפע" הינם אמו ואביו (כשלגבי אביו שנפטר לא דאג אף המנוח לשנות את המוטב) וגם לגבי הגרושה היו יחסים כלכליים ועסקיים והסדרים ביניהם, כשלא ניתן לקבוע מה היתה כוונת המנוח, שידע על המוטבים ב"קרן השפע", יכל, כאמור, לשנותם בכל עת ולא עשה כן. לא ניתן לקבוע שכוונתו הבלעדית של המנוח עם בקשתו להעברת הכספים ל"עצמה" היתה לשנות את שם המוטב לתובעת (נראה שכוונתו היתה לפעול למען האינטרס של עצמו, מחשש לעקול), אך גם אם זו היתה כוונתו, היא לא יצאה אל הפועל משלא בוצעה בקשתו עקב העקול ולא ניתן לראות בקשה חד פעמית זו כבקשה נמשכת ובלתי חוזרת.

אם היה מדובר בהוראה בלתי חוזרת היה צריך לציין זאת מפורשות, בעוד במקרה דנן מדובר בבקשה שלא התקבלה, סורבה, לא יצאה אל הפועל ופקעה והיה צורך בבקשה חדשה, כשבמקרה דנן לא היה כל קושי לבקש בקשה חדשה וזאת לאחר שהמנוח ידע על אי קבלת הבקשה וידע על בטול העקול ולמרות זאת לא מחה על סרוב הבקשה ולא בקש בקשה נוספת בכל שלב וגם לאחר בטול העקול.

התובעת לא עמדה בנטל הראיה ונטל השכנוע להוכחת כוונת המנוח לשנוי המוטבים ו/או הפסקת חברותו ב"קרן השפע", אך בכל מקרה גם אם זו היתה הכוונה, היא לא מומשה ולא יצאה אל הפועל, עקב אי קבלת הבקשה ע''י הנתבעת 1, ידיעת המנוח על כך ואי פעולתו להגשת בקשה חדשה ו/או לשנוי שם המוטבים בכל שלב וגם לאחר בטול העקול הראשון.

הנתבעת 1 לא צריכה היתה כבנקאי סביר לעקוב מיזמתה אחר העקולים בהוצל''פ ולפעול ביזמתה לאחר בטול העקול הראשון לבצוע הבקשה הקודמת של המנוח ולעבור על כל הבקשות שסורבו על ידו במהלך השנים / חדשים עקב עקולים, דבר שאינו הגיוני וסביר, שכן זו היתה בקשה ספציפית נכונה לזמנה, שסורבה ולא נתקבלה. אם המנוח, שידע על סרוב הבקשה ועל בטול העקול, היה מעוניין בבקשה נוספת / חדשה / אותה בקשה, לאחר בטול העקול היה צריך להודיע ולבקש זאת באופן מפורש מהנתבעת 1 כדי להוכיח את כוונותיו נכון לזמן בטול העקול, דבר שלא נעשה למרות שהמנוח ידע על העקול ובטול העקול ועל כך שבקשתו הקודמת להעברת הכספים לא נתקבלה.

טענת התובעת לכך שמדובר בבקשה להעברת הכספים בבקשה להפסקת חברות בקרן, מהווה שנוי והרחבת חזית פסולים ואסורים כשהנ''ל גם לא עולה מעצם הבקשה שהינה בקשה להעברת כספים בלבד, אך גם אם ניתן היה לראות זאת כך, אין הדבר גורע מכך שבקשה זו לא יצאה אל הפועל עקב העקול הראשון והדבר הודע כבר ב- 1/6/98 למנוח ע''י הנתבעת 1, שלא עשה בעניין זה מאומה ולא פנה שוב בבקשה נוספת / חדשה לנתבעת 1, למרות שידע על העקולים ועל כך שבקשתו להעברת הכספים לא בוצעה. לכן, לא ניתן לראות בבקשה זו שלא התקבלה הפסקת חברות של המנוח ב"קרן השפע" והמוטבים נשארו כפי שהיו (כשגם התובעת נהנית מכך, בהיותה יורשת של מחצית חלקו של יהודה טוביה ז"ל, אביו של המנוח). אם היתה הנתבעת 1 מעבירה מיזמתה את הכספים ל"עצמה" עם בטול העקול הראשון בלא לקבל כל הוראה על כך מהמנוח, היא היתה פועלת לא בסבירות וחשופה לתביעה מצד המנוח, שהיה עליו להביע את כוונתו ובקשתו באופן מפורש ומחודש לאחר שהבקשה הראשונה לא נתקבלה, במיוחד לאור חלוף הזמן והעובדה שהמנוח יכול היה לשנות את כוונתו ועליו להבהירה בזמן האמיתי הרלוונטי בצורה ברורה ומפורשת, דבר שלא נעשה ע''י המנוח משקוליו הוא.

הנתבעת 1 פעלה כדין גם בכך שלא העבירה את הכספים לאחר פטירת המנוח, מה גם שמדובר בבקשה שבאה ביזמת התובעת, תוך שנוי התאריך בבקשה מ- 28/4/98 ל- 28/4/99, בזמן שהמנוח כבר נפטר ולא ניתן היה, כמובן, לאמת את חתימתו בבנק ולכן לא היה מקום להגשת בקשה כזו בלא להבהיר שמדובר ביורשת של המנוח – התובעת, תוך הדגשה שהמנוח נפטר.
מעבר לכך, עצם הגשת בקשה חדשה זו מלמדת על כך, שגם התובעת ראתה צורך בהגשת בקשה חדשה ולא הסתפקה בבקשה הראשונה של המנוח, בקשה שלא התקבלה ופקעה.

מכל מקום, לא היה מקום להעברת הכספים לאחר פטירת המנוח משלא נתן המנוח בעצמו שוב הוראה ולא בקש כל בקשה להעברת הכספים וכן לא בקש כל בקשה לשנוי שם המוטבים ב"קרן השפע", למרות שידע מיהם המוטבים. לנתבעת 1 אין זכות בכספי קופת הגמל, אלא מכחו של המנוח ואם לזה אין זכות למשוך את כספיו, על אחת כמה וכמה שלנתבעת 1 אין זכות כזו.

במקרה דנן, לא הוכחה כל רשלנות מצד הנתבעת 1 ו/או פעולה בחוסר תום לב ו/או בהפרת חובת הנאמנות ו/או חובת השמירה על ידי הנתבעת 1.

3. 3. התוצאה הינה, שאני דוחה את התביעה.

אני מחייב את התובעת לשלם לנתבעת 1 הוצאות משפט ושכ''ט עו''ד בסכום כולל של 5,000₪ בתוספת מע''מ כדין ובנוסף לשלם לנתבעים 2-7, הוצאות משפט ושכ''ט עו''ד בסכום כולל של 5,000 ₪ בתוספת מע''מ כדין.

חלקו של המוטב השלישי, מר יהודה טוביה ז"ל, שטרם חולק, יעבור ליורשים של המנוח עפ''י צו הירושה, שטרם קבלו את חלקם.

ניתן היום י"ט באלול, תשס"ד (5 בספטמבר 2004) במעמד ב"כ התובעת עו"ד שורר וב"כ הנתבעת 1 עו"ד ניב וב"כ הנתבעים 2-7 וצד ג' עו"ד בוכשרייבר.

ד"ר ורדי קובי
, שופט









א בית משפט שלום 187676/02 אזולאי רחל נ' קרן השפע קופה לתגמולים ופיצויים ליד הבנק הבינלאומי הראשון לישראל בע''מ , טוביה שושנה , טוביה אסתר , טוביה סהר (פורסם ב-ֽ 02/09/2004)














מידע

© 2024 Informer.co.il    אינפורמר       צור קשר       תקנון       חיפוש אנשים