פסקי דין על מחאמיד ג'מאל | פסקי דין על מחאמיד פאדי | פסקי דין על אילן רוטנברג נכסים והשקעות | פסקי דין על אילן רוטנברג | פסקי דין על טל רוטנברג |

24470-01/11 סע     07/04/2013




סע 24470-01/11 מחאמיד ג'מאל, מחאמיד פאדי נ' אילן רוטנברג נכסים והשקעות בע"מ, אילן רוטנברג, טל רוטנברג








בית דין אזורי לעבודה בתל אביב - יפו


ס"ע 24470-01-11
ס"ע 41880-01-11
07 אפריל 2013




לפני:

כב' השופטת
דגית ויסמן


ה
תובעים
1
.
מחאמיד ג'מאל

2. מחאמיד פאדי
ע"י ב"כ עו"ד מג'אדלה
-

ה
נתבעים
1. אילן רוטנברג
נכסים והשקעות בע"מ
2. אילן רוטנברג
3. טל רוטנברג
ע"י ב"כ עו"ד שטאובר




פסק דין



1.
התובעים הם אב בנו, אשר הועסקו בעבודות בניה ושיפוצים. הנתבעים הם אב ובנו וכן החברה בבעלותו של האב, בתקופה הרלוונטית להליך.


לוז טענת התובעים הוא כי הם הועסקו במשותף על ידי כל הנתבעים יחד, במשך מספר שנים עד שפוטרו ומכאן תביעתם.

2.
רקע עובדתי
א.
התובע מס' 1 (להלן – ג'מאל) הוא אביו של התובע מס' 2 (להלן – פאדי), יליד 1989.
ב.
הנתבעת מס' 1 היא חברה בבעלותו של הנתבע מס' 2 (להלן ובהתאמה – החברה, אילן).
ג.
הנתבע מס' 3 הוא בנו של אילן (להלן – טל).
ד.
שני התובעים החלו לעבוד בחברה בדצמבר 2004 בעבודות בניה ושיפוצים והחל מחודש יולי 2006, הם הועסקו על ידי טל, גם בעבודות בניה ושיפוצים.

3.
הצדדים חלוקים ביחס לתקופת העבודה של התובעים אצל מי מהנתבעים, זהות מעבידם, גובה השכר, מועד סיום העבודה ונסיבותיה. אחת השאלות המרכזיות שבמחלוקת היא אם יש לראות את עבודת התובעים כתקופת עבודה רציפה אחת אצל כל הנתבעים יחד, או שמא יש לקבל את גרסת הנתבעים לפיה התובעים עבדו בחברה ולאחר מכן עבדו אצל טל, ללא קשר בין שתי תקופות העבודה.

4.
בפתח הדברים יש לציין כי למעט עדויות בעלי הדין, הוצגו ראיות דלות מאד ואין ראיות משמעותיות התומכות בגרסה זו או אחרת. כך למשל, התובעים הציגו תלושי שכר וטפסי 106 הנוגעים רק לתקופת העבודה שאינה שנויה במחלוקת. ביחס לשאר תקופות העבודה הנטענות על ידם, אין כל ראיה שתתמוך בטיעון זה. גם הנתבעים לא הגישו ראיות רבות. למעט תלושי שכר וטפסי 106, הנתבעים הציגו היתר בניה לנכס שהתובעים טענו שעבדו בו, מסמכים שונים ביחס לקיזוז שווי רכב שניתן לג'מאל והסכם לרכישת נכס מקרקעין נוסף שהתובעים טענו שעבדו גם בו.


בהקשר זה יש לציין כי מטעם הנתבעים העיד מר עופר הורביץ, אך מאחר שמדובר במי שעבד כקבלן במקביל לתובעים ולא היה מצוי בפרטי ההתקשרות בין הצדדים, אין בעדותו לשפוך אור על השאלות
העובדתיות שבמחלוקת, כגון זהות המעסיק, תקופות
העבודה או נסיבות סיום העבודה.

תקופת העבודה וזהות המעסיק
5.
לטענת התובעים, ג'מאל עבד בחברה מיום 1.12.04 ועד חודש יוני 2006. מיולי 2006 עבד אצל אילן במשך שנתיים (היינו, עד יוני 2008), לאחר מכן הועסק 8 חודשים אצל אילן בביתו הפרטי (יולי 2008 עד פברואר 2009) ועד יולי 2009 הועסק על ידי טל בשיפוץ ביתו שבתל ברוך.


לגבי פאדי, נטען כי הוא עבד יחד עם אביו, אך רק עד ינואר 2009, כלומר המקום האחרון בו עבד היה ביתו הפרטי של אילן.

6.
הנתבעים טענו כי אין לראות בהם מעסיקים במשותף. ראשית, לגבי אילן, נטען כי אין כל עילה לגביו מאחר שהתובעים עבדו רק בחברה בבעלותו ואצל טל. שנית, נטען כי במועדים הרלוונטיים לתביעה, לא היה כל קשר בין טל ובין החברה, שהיתה בבעלות אביו. כלומר, אין קשר בין החברה ובין טל ואף מסיבה זו אין לראות את התובעים כמי שהועסקו על ידי טל והחברה במשותף. עוד נטען כי תקופת העבודה בחברה ותקופת העבודה אצל טל הן שתי תקופות שונות, ללא קשר ביניהן ועובדה זו עולה מתלושי השכר שהוצאו לתובעים.

7.
התובעים לא הציגו כל ראיה שתצדיק תביעה אישית כנגד אילן. בסיכומי התובעים הם התייחסו לשלושת הנתבעים כמעסיק אחד ולא פירטו מהי העילה כנגד כל אחד מהם. מהראיות עולה שאין מקום לחיוב אישי של אילן. ראשית, אין כל ראיה בכתב שהוא העסיק את התובעים באופן אישי ולא באמצעות החברה שבבעלותו. יוזכר כי תלושי השכר הונפקו על ידי החברה ועל ידי טל בלבד. העובדה שאילן הוא בעלי החברה אינה נימוק לחייבו אישית. שנית, פאדי נשאל בחקירה הנגדית מדוע אילן נתבע ותשובתו תומכת בגרסת הנתבעים: "כי הוא החברה" (עמוד 7 לפרוטוקול, שורה 27 ור' גם תשובותיו בעמוד 8 לפרוטוקול, שורות 3-8).

לאור האמור לעיל, התביעה כנגד אילן, הנתבע מס' 2 נדחית.

8.
מכאן לבחינת הקשר בין החברה ובין טל. לטענת התובעים, החברה וטל חד הם ויש לראותם כמעסיק אחד. לא הובאה כל ראיה שתקשור את טל לחברה (למעט העובדה המוסכמת שהוא בנו של אילן, שאינה רלוונטית לטענה זו). מעבר לכך, העובדה שאף התובעים טענו שאצל טל הועסקו בשיפוץ ביתו הפרטי, בעוד שבחברה עסקו בבניית סופר מרקט באורנית, שהוא פרוייקט מסחרי, תומכת בגרסת הנתבעים כי בזמנים הרלוונטיים לתביעה, לא היה קשר בין טל ובין החברה.

9.
מכאן לבחינת תקופת העבודה. כאמור, התובעים טענו לעבודה ברצף מדצמבר 2004 ועד שנת 2009 (פאדי עבד עד ינואר ואילו ג'מאל עד יולי). הראיה היחידה היכולה לשפוך אור על מחלוקת זו היא תלושי השכר וטפסי 106 (למעמדו של תלוש השכר כהודאת בעל דין ר' הנפסק בע"ע (ארצי) 42463-09-11 גולן – נגריית שירן בע"מ, 18.3.13). בהקשר זה יש לציין כי טענות התובעים ביחס למהימנות התלושים נדחות מאחר שטענו לגביהם דבר והיפוכו (בפרקים מסויימים התייחסו אליהם כאל ראיה התומכת בטיעוניהם ובפרקים אחרים (גובה השכר) ביקשו להתעלם מהם וטענו, ללא תשתית ראייתית מתאימה, כי אין לקבל את הרשום בהם). בנוסף, בהעדר ראיה לסתור, לא מצאתי נימוק שלא לקבל את האמור בתלושים אלה.

10.
כאמור, אין חולק שפאדי החל לעבוד בדצמבר 2004 בחברה.

מטפסי 106 של פאדי שהנתבעים צירפו לתצהיריהם עולה שפאדי עבד בחברה בשנת 2005, בחודשים ינואר עד אוגוסט, נובמבר ודצמבר וכן בחודש ינואר 2006 (נת/1).

ביחס לעבודה אצל טל, מתלושי השכר וטפסי 106 לשנים נוספות (נת/6, נת/10 לתצהירי הנתבעים), עולה שפאדי עבד אצל טל החל מחודש יולי 2006 ועד חודש ינואר 2008.

אין כל ראיה שתתמוך בטענה שפאדי עבד אצל מי מהנתבעים בחודשים פברואר עד יוני 2006 או לאחר ינואר 2008. בהקשר זה יש להזכיר כי פאדי הוא בנו של ג'מאל, כי גם אחיו עבד בחברה (עמוד 7 לפרוטוקול, שורות 8-9) וכי אביו, ג'מאל, קישר בין הנתבעים ובין עובדים אחרים שעבדו יחד עימם (עמוד 5 לפרוטוקול, שורות 17-22; עמוד 6, שורות 4-6, עמוד 7, שורות 16- 17: "אילן היה מבקש עובדים ואנחנו היינו מביאים"). כלומר, את המידע שהיה לפאדי ביחס למקומות השונים בהם החברה או טל פעלו או כל מידע אחר לגבי העבודה אצל מי מהנתבעים, הוא יכול היה לקבל דרך אביו או אחיו שעבדו במקום ולאו דווקא מעבודה בפועל באותם מקומות.

לסיכום האמור ביחס לתקופת העבודה של פאדי, מהראיות עולה כי פאדי עבד בחברה מדצמבר 2004 עד ינואר 2006 (למעט בחודשים ספטמבר ואוקטובר 2005), סך הכל 12 חודשים, וכן עבד אצל טל מחודש יולי 2006 ועד ינואר 2008, סך הכל 19 חודשים.

11.
תקופת עבודתו של ג'מאל – אין חולק שג'מאל החל לעבוד בחברה בדצמבר 2004. על פי טפסי 106 ששני הצדדים הציגו, ג'מאל עבד בחברה בכל שנת 2005 ועד חודש יוני 2006. על פי תלוש יולי 2006 (נת/5 לתצהירי הנתבעים), קיבל פדיון חופשה והבראה מהחברה.


עוד עולה מהמסמכים (נת/9 ונת/6), כי החל לעבוד אצל טל ביולי 2006 ועבד אצלו ברציפות עד חודש יולי 2008, למעט בחודשים אפריל ומאי 2008, בהם עבד אצל החברה (נת/2).

העובדה שג'מאל סיים לעבוד בחברה בשנת 2006 וחזר לעבוד אצלה למשך חודשיים בשנת 2008, בשנה שבה הועסק על ידי טל, יכולה לתמוך בגרסת התובעים לרצף תעסוקתי אחד. יחד עם זאת, ניתן לעובדה זו הסבר משכנע בעדות הנתבעים, שלא נסתרה, לפיה הפרוייקט בשערי תקווה, שבו הועסקו התובעים על ידי טל, הסתיים במרץ 2008 ולכן ג'מאל עבד בחברה, בפרוייקט בגבעתיים, בחודשיים הבאים. לאחר מכן הוזמן על ידי טל לעבוד בפרוייקט בתל אביב, שם עבד עוד חודשיים עד סיום יחסי העבודה בין הצדדים.


כאשר מדובר בהעסקה בפרוייקטים שונים, במקומות גאוגרפיים שונים, ולא הוכח קשר משפטי בין החברה ובין טל, לא ניתן לראות בחברה ובטל מעסיקים במשותף (השוו: דב"ע מג/2-22 גבע – מדינת ישראל, פד"ע טז 318 (1985). במקרה זה, אין די ראיות התומכות דווקא במסקנה כי מדובר במעסיקים במשותף. סימני השאלה המתעוררים לאור המעבר בין החברה ובין טל ובין הפרוייקטים השונים, יכולים להיות מוסברים על רקע ההיכרות האישית בין הצדדים ולאו דווקא כרצף תעסוקתי משפטי. מכל מקום, אין כל ראיה לכך שהפרוייקטים בהם התובעים הועסקו היו פרויקטים משותפים לטל ולחברה.

12.
לסיכום, ג'מאל עבד בחברה מדצמבר 2004 ועד יוני 2006, וביולי אותה שנה שולם לו פדיון חופשה והבראה. כמו כן עבד חודשיים נוספים בחברה, באפריל ומאי 2008. בנוסף, ג'מאל עבד אצל טל מיולי 2006 ועד יולי 2008, למעט בחודשיים בשנת 2008, בהם עבד בחברה. סך הכל ג'מאל עבד בחברה 19 חודשים רצופים ועוד חודשיים ואילו אצל טל עבד 22 חודשים.




13.
שכרם של התובעים –
לטענת התובעים, הם השתכרו שכר יומי נטו של 350 ש"ח לג'מאל ו – 220 ש"ח לפאדי. גם בנושא זה, כמו במרבית הנושאים העובדתיים, אין כל ראיה שתתמוך בגרסת התובעים, למעט עדותם שלהם. בנסיבות אלה, וכפי שהוסבר בהכרעה בנושא תקופת העבודה, הנתונים המופיעים בתלושי השכר הם שיובאו בחשבון לצורך חישוב זכויותיהם של התובעים. על פי נתונים אלה, משכורתו החודשית של ג'מאל היתה 4,150 ש"ח נטו, שהם 4,307 ש"ח ברוטו (תלוש חודש יולי 2008) ואילו משכורתו החודשית של פאדי היתה 3,000 ש"ח נטו שהם 3,109 ש"ח ברוטו (תלוש חודש ינואר 2008).


לא נעלמה מעיני עדותו של אילן, לפיה יכול להיות מצב שג'מאל קיבל שכר בסכום מסוים והוא ביקש ממנו לרשום סכום אחר בתלוש השכר (עמוד 23 לפרוטוקול, שורות 1-2). יחד עם זאת, בהעדר ראיות נוספות, אין למעשה בפני
בית הדין כל ראיה ממשית לגבי גובה השכר ששולם לתובעים בפועל. מאחר שמדובר בסכומי כסף שהועברו מצד אחד לצד השני, הרי שכל צד יכול היה להציג ראיות לגבי הסכומים שהועברו ביניהם בפועל. בנושא זה, כמו בנושאים אחרים, הנטל הוא על התובעים ועדותו של אילן בנושא אינה תורמת לקביעה בנושא שכרם של התובעים.

14.
נסיבות סיום העבודה –
גרסת התובעים היא שעבדו עד שנת 2009, התבקשו לצאת לחופשה ללא תשלום תוך הבטחה שייקלטו לעבודה מחודשת בפרוייקט בשערי תקווה. בחקירתו הנגדית של ג'מאל עלתה גרסה חדשה לפיה אילן הבטיח לו את תשלום הפיצויים (עמוד 5 לפרוטוקול, שורות 12-16). הגרסה האחרונה שעלתה לראשונה רק בחקירה הנגדית אינה מהימנה כלל. ביחס לגרסה המקורית של התובעים, זו אינה מתיישבת עם תלושי השכר לפיהם עבדו עד שנת 2008 ולא עבדו כלל בשנת 2009 אצל מי מהנתבעים. בנוסף, טענתם כי נאמר להם להמתין עד שניתן יהיה להתחיל לעבוד בפרוייקט בשערי תקווה אינה הגיונית נוכח היתר הבניה שהוצא רק באוקטובר 2010 (נספח נת/ 3 לתצהירי הנתבעים). גם לשיטתם של התובעים, לפיה פוטרו ביולי 2009, אין זה סביר שנאמר להם להמתין למעלה משנה עד הפרוייקט הבא. קל וחומר כאשר נקבע כי התובעים עבדו עד חודש ינואר 2008 ויולי 2008, היינו למעלה משנתיים לפני שניתן היתר הבניה. כלומר, לא הוכח כל קשר בין הפסקת העבודה של התובעים ובין העבודה בשערי תקווה. למעשה, לא הוכחה כלל גרסתם של התובעים ביחס לנסיבות הפסקת העבודה ומשום כך התביעות לפיצויי פיטורים ותמורת הודעה מוקדמת נדחות.

מכאן לתביעה ברכיבי התביעה הנוספים - פדיון חופשה והבראה, דמי חגים ודמי גמולים לפנסיה.

15.
התביעה לדמי חגים נדחית מאחר שעל פי תלושי השכר שולמה לתובעים משכורת חודשית ולא הוכחה טענתם לשכר יומי.

16.
לצורך הכרעה בשאר רכיבי התביעה, יש להכריע ראשית בשאלת תחולת צו ההרחבה בענף הבניה.


אין חולק שהתובעים עסקו בתחום הבניה והשיפוצים. לצורך תחולת צו ההרחבה הענפי, אין צורך שהמעסיק יהיה חבר בארגון המעבידים ודי בכך שהוא עוסק בענף הרלוונטי. על פי הדין, סיווגו הענפי של מעביד יעשה בין היתר בהסתמך על
הסיווג האחיד של ענפי הכלכלה של הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה (להלן: הסיווג האחיד; דב"ע נו/3-272 עוף טנא תעשיות (1991) בע"מ – מואסי מוחמד עבד אלעזיז, (4.12.1996)). בהתאם לסיווג האחיד, "עבודות שיפוצים" הן חלק מענף הבנייה (ענף ראשי – 45: בניה, תת-ענף 457: "שיפוצי מבנים ותחזוקת מבנים").

17.
לטענת הנתבעים, הוראות הצו אינן חלות עליהם מאחר שאינם חברים בארגון המעסיקים, אך כפי שפורט לעיל, נתון זה אינו רלוונטי לתחולת צו ההרחבה. עוד נטען כי הנתבעים עוסקים בתחום הקמעונאות, אך מדובר בטענה עובדתית חדשה שלא עלתה בתצהירי הנתבעים. ביחס לטל נטען בסיכומים כי מאחר שמדובר בבנייה פרטית שלא הזדכה בגינה על המע"מ, אין לראות בו כמי שעוסק בתחום הבניה. טיעון זה אינו מתיישב עם האמור
בתצהירו של טל, לפיו מדובר בפרוייקטים משתנים – בשערי תקווה ובתל אביב והטענה כי מדובר היה בעבודה פרטית ולא במסגרת עסק כלל לא נטענה. גם השימוש במונח "אתר" לגבי כל פרוייקט, תומך בכך שאין מדובר בבניה לצורך פרטי.


לסיכום, על הצדדים חלות הוראות צו ההרחבה בענף הבניה ויש לבחון את זכאות התובעים לפדיון חופשה, הבראה ודמי גמולים לפנסיה, לאורן.

פדיון הבראה

18.
התביעה ברכיב זה היא בגין שתי שנות העבודה האחרונות.

כפי שנקבע לעיל, פאדי עבד בחברה מדצמבר 2004 עד ינואר 2006 (למעט בחודשים ספטמבר ואוקטובר 2005) – 12 חודשים, וכן עבד אצל טל מחודש יולי 2006 ועד ינואר 2008 – 19 חודשים.

מאחר שבתלושי השכר לא מופיע תשלום דמי הבראה לפאדי, הוא זכאי לפדיון הבראה בסכומים הבאים –
מהחברה, בגין שנת עבודה אחת: 351 ש"ח
x
6 ימים = 2,106 ש"ח, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום 1.2.06 ועד התשלום בפועל;
מטל, בגין 19 חודשי עבודה: 351 ש"ח
x
11 ימים = 3,861 ש"ח בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום 1.2.08 ועד התשלום בפועל.
(ר' הוראות צו ההרחבה בענף הבניה ועבודות ציבוריות, משנת 2006, י"פ 5500, 27.2.06, עמוד 2060, להלן – צו ההרחבה).

19.
כפי שנקבע לעיל, ג'מאל עבד בחברה מדצמבר 2004 ועד יוני 2006, וביולי אותה שנה שולם לו פדיון חופשה והבראה. מאחר שהתובעים לא טענו דבר לגבי הפרשים בגין שנים אלה ואף צמצמו תביעתם לשנתיים האחרונות לעבודה, אין מקום לחייב את החברה בפדיון הבראה. בהקשר זה יצויין כי החודשיים בשנת 2008, שבהם עבד בחברה, אינם מזכים בפדיון הבראה (לא הושלמה שנת עבודה).

בנוסף, ג'מאל עבד אצל טל מיולי 2006 ועד יולי 2008, למעט בחודשיים בשנת 2008, כלומר, 22 חודשים. בגין פרק זמן זה, ג'מאל זכאי לפדיון הבראה בסך 351 ש"ח
x
(16 ימים
x
22/24 חודשים) = 5,148 ש"ח בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום 1.8.08 ועד התשלום בפועל.

20.
פדיון חופשה
לטענת התובעים, הם לא יצאו כלל לחופשה ואילו הנתבעים טענו כי התובעים נהנו מחופשות בימי החג היהודיים והמוסלמיים מבלי שאלה נוכו משכרם.

על פי הדין, נטל ההוכחה בנושא פדיון חופשה הוא על המעביד (דב"ע לא / 3-22 ציק ליפוט – קסטנר, פד"ע ג 215 (1972)). הנתבעים לא הציגו פנקס חופשה, אלא תלושי משכורת וטפסי 106 בלבד. ממסמכים אלה לא ניתן לעקוב אחר ניצול החופשה בפועל ועל כן המסקנה היא שהנתבעים לא עמדו בנטל המוטל עליהם בנושא החופשה. לפיכך, התביעה לפדיון חופשה תבחן על יסוד הראיות שהוצגו.

21.
בטרם נדרש לחישוב פדיון החופשה, יש לציין שהתובעים טענו לזכאות של 36 ימי חופשה לכל אחד מהם וצמצמו את תביעתם לשלוש שנות העבודה האחרונות. מאחר שלא נטענה טענת התיישנות, הזכאות לפדיון חופשה תבחן ביחס לכל אחד מהמעסיקים, לשלוש השנים האחרונות לעבודה אצלו. בנוסף, בהתחשב בכך שלא הובאו ראיות לעבודה של ששה ימים בשבוע, מתקבלת טענת הנתבעים כי התובעים עבדו חמישה ימים בשבוע ועל יסוד נתון זה יש לחשב את ימי החופשה להם הם זכאים.

22.
פדיון חופשה לג'מאל – על פי תלוש חודש יולי 2006, שולם לג'מאל פדיון 19 ימי חופשה, בסך 3,553 ₪. כפי שנקבע לעיל, תקופת העבודה הראשונה של ג'מאל בחברה היתה 19 חודשים ועל כן החברה לא נותרה חייבת לו פדיון חופשה בגין תקופה זו. בגין שני החודשים בשנת 2008, על החברה לשלם לג'מאל פדיון שני ימי חופשה, היינו: 287 ש"ח (30 /4,306 ש"ח
x
2 ימים; הנתון לגבי משכורת חודש אחד נלקח מטופס 106 – נת/ 2).


בגין תקופת העבודה אצל טל, בסך 22 חודשים, ג'מאל זכאי לפדיון 25 ימי חופשה, בסך 3,589 ש"ח (30/ 4,307 ש"ח
x
25 ימי חופשה).

23.
פדיון חופשה לפאדי - כפי שנקבע לעיל, פאדי עבד בחברה מדצמבר 2004 עד ינואר 2006 (למעט בחודשים ספטמבר ואוקטובר 2005) – 12 חודשים, וכן עבד אצל טל מחודש יולי 2006 ועד ינואר 2008 – 19 חודשים.

מאחר שבתלושי השכר לא מופיע תשלום דמי חופשה או פדיונם, הוא זכאי לפדיון חופשה בסכומים הבאים –


מהחברה – פדיון 14 ימים בסך 1,555 ש"ח (שכר שבועיים, לפי משכורת חודשית של 3,109 ש"ח).


מטל – פדיון 20 ימי חופשה, בסך 2,073 ש"ח (30/ 3,109 ש"ח
x
20 ימים).

24.
דמי גמולים לפנסיה – על פי צו ההרחבה בענף הבניה, היה על המעסיק להפריש 6% לפנסיה (סעיף 11
לצו ההרחבה). משלא הובאו ראיות לכך שהנתבעים פעלו כך, התביעה ברכיב זה מתקבלת, בהתאם לנתונים בדבר תקופת העבודה שנקבעו לעיל, אצל כל החברה וטל ובהתאם לנתוני ההשתכרות העולים מתלושי השכר ומטפסי 106.


לפיכך ג'מאל זכאי לדמי גמולים, חלק המעסיק, בסכומים הבאים:

מהחברה – 6,573 ש"ח ומטל – 6,037 ש"ח.


פאדי זכאי לדמי גמולים, חלק המעסיק, בסכומים הבאים:

מהחברה – 2,640 ש"ח ומטל – 3,798 ש"ח.

טענת קיזוז

25.
לטענת הנתבעים, עומדת להם זכות קיזוז בגין גניבת ציוד על ידי ג'מאל וכן יש לקזז את שווי הרכב שהועבר לבעלותו, ואשר על העברתו אין חולק. דין טענת הקיזוז להדחות. בנושא הגניבה, לא הוכח שאת היעלמות הציוד מהמחסן ניתן לייחס אך ורק לג'מאל. שנית, שווי הציוד שנלקח, לטענת הנתבעים, לא הוכח. לא ניתן להסתפק באמירה כללית לגבי
שווי הציוד, כהוכחה לטענת קיזוז.

אין לקבל אף את הטענה השניה, לפיה הרכב שהועבר לבעלותו של ג'מאל ניתן לו כמחווה של רצון טוב ולסילוק כל חוב שיכול היה להיות כלפיו. על פי הוראת סעיפים 2 ו – 3 לחוק הגנת השכר, התשי"ח - 1958, שכר עבודה אינו יכול להשתלם בשווה ערך, אלא בתנאים המפורטים בחוק. מאחר שהחוב שנותר כלפי התובעים הוא חוב שכר, במובנו הרחב, אין לקבל את טענות הנתבעים בנושא קיזוז שווי הרכב כנגד חוב חופשה, הבראה או דמי גמולים לפנסיה. מיום 1.10.1985
תיקון מס' 16
ס"ח תשמ"ה מס' 1156
מיום 7.8.1985 בעמ' 210 (

ה"ח 1734
)




26.
סוף דבר –
א.
התביעה כנגד הנתבע מס' 2 נדחית.
ב.
התביעה כנגד הנתבעת מס' 1 מתקבלת באופן חלקי ועל נתבעת זו לשלם לתובעים את הסכומים הבאים:
(1)
לתובע מס' 1, ג'מאל מחאמיד, ישולמו הסכומים הבאים:
א.
פדיון חופשה בסך 287 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה ורבית כחוק מיום 1.6.08 ועד התשלום בפועל;
ב.
דמי גמולים לפנסיה בסך 6,573 ש"ח בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום 1.7.06 ועד התשלום בפועל.
(2)
לתובע מס' 2, פאדי מחאמיד, ישולמו הסכומים הבאים:

א.
פדיון הבראה בסך 2,106 ש"ח, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום 1.2.06 ועד התשלום בפועל;

ב.
פדיון חופשה בסך 1,555 ש"ח בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום 1.2.06 ועד התשלום בפועל;


ג.
דמי גמולים לפנסיה בסך
2,640 ש"ח בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום 1.2.06 ועד התשלום בפועל.

ג.
התביעה כנגד הנתבע מס' 3 מתקבלת באופן חלקי ועל נתבע זה לשלם לתובעים את הסכומים הבאים:
(1)
לתובע מס' 1, ג'מאל מחאמיד, ישולמו הסכומים הבאים:

א.
פדיון הבראה בסך 5,148 ש"ח, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום 1.8.08 ועד התשלום בפועל;

ב.
פדיון חופשה בסך 3,589 ש"ח בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום 1.8.08 ועד התשלום בפועל;


ג.
דמי גמולים לפנסיה בסך 6,037 ש"ח בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום 1.8.08 ועד התשלום בפועל.
(2)
לתובע מס' 2, פאדי מחאמיד, ישולמו הסכומים הבאים:

א.
פדיון הבראה בסך 3,861 ש"ח, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום 1.2.08 ועד התשלום בפועל;

ב.
פדיון חופשה בסך 2,073 ש"ח בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום 1.2.08 ועד התשלום בפועל;


ג.
דמי גמולים לפנסיה בסך
3,798 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום 1.2.08 ועד התשלום בפועל.

לאור התוצאה, אין צו להוצאות.



ניתן היום, כ"ז ניסן תשע"ג, (07 אפריל 2013
)
, בהעדר הצדדים.









סע בית דין אזורי לעבודה 24470-01/11 מחאמיד ג'מאל, מחאמיד פאדי נ' אילן רוטנברג נכסים והשקעות בע"מ, אילן רוטנברג, טל רוטנברג (פורסם ב-ֽ 07/04/2013)