Google

חמרה כפר שיתופי בע"מ - זורגניקה בע"מ, אילה סמית, קוין סמית

פסקי דין על חמרה כפר שיתופי בע"מ | פסקי דין על זורגניקה | פסקי דין על אילה סמית | פסקי דין על קוין סמית |

20681/08 א     09/04/2013




א 20681/08 חמרה כפר שיתופי בע"מ נ' זורגניקה בע"מ, אילה סמית, קוין סמית








בית משפט השלום בירושלים



ת"א 20681-08 חמרה כפר שיתופי בע"מ
נ' זורגניקה בע"מ
ואח'







בפני

כב' השופטת
מרים ליפשיץ-פריבס


תובעת

חמרה כפר שיתופי בע"מ
ע"י ב"כ עוה"ד מ' שרמן וצ' פוגלמן- טויטו


נגד


נתבעים

1.זורגניקה בע"מ
2.אילה סמית
3.קוין סמית
ע"י ב"כ עו"ד י' אילן



פסק דין


1.
בפני
תביעה ותביעה שכנגד בעילה חוזית וכישלון תמורה בקשר לביצוע עבודות חקלאיות במטעי תמרים בבקעת הירדן.


2.
הצדדים נחלקו בשאלת חישוב החיובים ביניהם ועל פי החלטת המותב הקודם שדן בתביעה מונה מומחה מטעם בית משפט שחוות דעתו הביאה לסיומן למעט שתי סוגיות שנותרו במחלוקת ולא ניתנה לגביהן חוות דעת ע"י המומחה רו"ח י' בר לב. האחת, שאלת חיוב הנתבעים בדמי שכירות/ שימוש במבנים למגורי עובדים זרים שלהם, עבור התקופה שקדמה לחוות דעת המומחה (החל מנובמבר 2004) וכן ממועד הגשת התביעה ואילך. השנייה, שאלת זכותה של התובעת לחיוב הנתבעים בריבית ושיעורה (פרוטוקול הדיון בפני
השופט יצחק מילנוב מיום 5.9.11 והחלטתי מיום 16.1.12). .

3.
בהחלטתי מיום 16.1.2012 הוריתי כדלהלן:

א.
הצדדים יגישו תצהירים בדבר החיוב וגובה דמי השכירות לשנים 2004 ועד 2008.

ב.
הצדדים יגישו תצהירים בשאלת החיוב בריבית ושיעורה.

ג.
התובעת תגיש כתבי טענות לעניין החיוב בדמי השכירות ממועד הגשת התביעה ועד היום.

ד.
אין בהסדר זה משום הכרעה בנוגע למשקל חוות הדעת לעניין השכירות והריבית.

4.
הצדדים הגיעו להסכמה דיונית שניתן לה תוקף של החלטה ביום 21.5.12 לפיה לא ישמעו המצהירים ויוגשו סיכומים בהתייחס לתצהירים ולכתבי הטענות.
טענות הצדדים:

5.
ביום 1.5.05 נחתם הסכם בין התובעת לנתבעת 1 לתקופה של 3 שנים לגידול, עיבוד וטיפול במטעי תמרים אורגניים ע"י הנתבעת 1. בעליה המניות של הנתבעת , הנתבעים 2 ו-3 )חתמו על ההסכם כערבים (נספח א לתצהירו של יואב ניצב, להלן-"ההסכם"). התובעת, חששה לטענתה לאי סדרים בהתנהלות הכספית לפי ההסכם ומכאן התביעה, אשר כאמור ניתנה לגביה חוות דעתו של המומחה בר לב, אשר התובעת הסכימה לה ונותרו במחלוקת סוגיית שכר דירה בגין מגורי הפועלים מטעם הנתבעת: היקפה, שיעורה והריבית האמורה לחול עליה אם בכלל.

6.
התובעת טוענת כי יש לחייב את הנתבעת 1 בתשלום שכר דירה/ דמי שימוש ראויים
ותשלומים נלווים לרבות ריביות בגין השימוש בחמש אשקוביות ומגורים בדירה אחת החל מנובמבר 2004.
הואיל ואין מחלוקת עובדתית לשיטתה על השימוש שעשתה הנתבעת 1 במבנים לצורך שיכון עובדיה אזי עליה לשלם לה בגין השימוש בכלל המבנים, אף שלא נחתם חוזה פורמאלי ביניהם והיא לא גבתה דמי שימוש במרוצת השנים מהנתבעת שכן, היא לא ויתרה מעולם על זכויותיה בנדון מהנתבעת 1.


7.
התובעת הוסיפה וטענה כי יש לדחות את טענת הנתבעים לפיה היא ויתרה על התשלומים המגיעים לה בגין השימוש במבנים. בישיבת ההנהלה שלה מיום 4.11.2007 הוחלט שעל הנתבעת 1 לשלם דמי שכירות עבור השכירות של המבנים בהם גרים הפועלים הזרים שלה , החל מנובמבר 2004 ועד סוף אוקטובר 2007 (נספח ב' לתצהירו של יואב ניצב מטעמה). אמנם, בפרוטוקול ישיבת ועד ההנהלה מיום 4.11.07 לא נקבע גובה דמי השכירות אך לטענתה, מדובר בסכומים שנקבעו בפרוטוקול ישיבת ועד ההנהלה שלה מיום 20.2.2008 (נספח ג' לתצהירו של יואב ניצב) לפיהם שכר דירה כולל ארנונה עבור אשקובית יעמוד ע"ס של 400 ₪ ועבור דירה סך של 800 ₪ . לפיכך, סה"כ חיובי הנתבעת 1 לשכר דירה הוא 2,800 ₪ לחודש. פניותיה לנתבעים בדרישה לשלם את החוב ומכאן, התביעה בגין רכיב זה.

8.
התובעת טענה כי על מנת שלא להרחיב את המחלוקת בשאלת גובה דמי השכירות ממועד הגשת התביעה ועד היום היא דורשת דמי שכירות בסכומים המקוריים שנקבעו בעבר בהחלטות ההנהלה שלה כאמור לעיל בסך של 2,800 ₪ לחודש (סעיף 32 לתצהירו של יואב ניצב). כמו כן, יש לחייב את הנתבעים בסך של 3,600 ₪ עבור דמי וועד שנתיים (נספח ח' לתצהירו של יואב ניצב). לעניין שיעור הריבית טענה כי יש להחיל על הנתבעים ריבית "מקורות" שחלה בפעילות עסקית של המושבים.

9.
בהתאם לכך טוענת התובעת כי יש לחייב את הנתבעים בגין דמי שכירות/ דמי שימוש ראויים לתקופה החל מיום 1.11.2004 ועד ליום 29.2.2008 בסך של 112,000 ₪ ובצרוף ריבית בסך 221,671 ₪. עבור דמי שכירות לתקופה החל מיום 30.8.09 ועד מועד הגשת כתבי הטענות ביום 26.1.12 יש לחייב את הנתבעים בסך נומינלי של 81,200 ₪ ובצרוף ריבית בסך של 93,759 ₪. עבור דמי וועד שנתיים לתקופה של שנתיים וחמישה חודשים יש לחייב את הנתבעים בסך של 7,400 ₪.

10.
הנתבעים מנגד, דוחים את טענות התובעת כנגדם. לדידם, אמנם העובדים הזרים של הנתבעת 1 שוכנו במבנים של התובעת במשך תקופה אך בד בבד הוסכם שהתובעת, לא תדרוש דמי שכירות בגין אותו שימוש. מנגד התחייבה הנתבעת 1 לדאוג לתקינות המבנים ולשלם בגינם הוצאות חשמל, מים, ארנונה וועד. חיזוק לכך נימצא לטענתם מההחלטה בפרוטוקול הנהלת התובעת מיום 20.2.2008 בו נקבע שהחיוב יחל ביום 1.3.2008 ואף לא הוגשה לנתבעת דרישת תשלום כלשהי במשך כל אותה תקופה. מכאן עולה לשיטתה, שעובר להחלטה הייתה הסכמה שהנתבעת 1 לא תשלם דמי שכירות. לפיכך, התובעת מנועה מלדרוש זאת ממנה באופן רטרואקטיבי. בהתאם להסכמות דלעיל, הנתבעת שלמה לתובעת את כל התשלומים הנלווים
גפי שניתן ללמוד מכרטסת הנהלת החשבונות ומחוות דעתו של המומחה בר לב (נספח א לתצהירה של אילה סמית
).


11.
לעניין היקף השימוש במבנים טענו הנתבעים כי הוא לא היה אחיד וזהה לאורך כל התקופה עקב שינוי במס' העובדים הזרים. כעת, נעשה שימוש ב-4 אשקוביות ובית ולא כטענתה של
התובעת ב- 5 אשקוביות ובית למרות שהתובעת הוציאה דרישת תשלום עבור 7 מבנים. לפיכך, יש לקזז שכר דירה בגין אשקובית עודפת שחושבה בטעות על ידי המומחה מטעם בית המשפט.

12.
לעניין שיעור החיוב בדמי שכירות ראויים משנת 2008 ואילך טוענים הנתבעים שהדבר כי הדרישה בסך של 400 ₪ לאשקובית ו- 800 ₪ לבית (דירה כהגדרתה בהחלטת ההנהלה- מ.ל. ) ומעידה על רצונה של התובעת להתנכל להם בניגוד ליעוד של מושב, לסייע לחקלאי . בישובים אחרים (כגון: מושב מכורה) התשלום לדמי שכירות לאשקובית הוא בסך של 150 ₪ לחודש כולל ארנונה ומסי וועד מקומי. במושב רועי, דמי שכירות לאשקובית הם בסך של 15 ₪ לכל פועל, כולל ארנונה ומסי וועד מקומי (נספח ג' לתצהירה של אילה סמית
).

דיון ומסקנות:

דמי השכירות לתקופה החל מיום 1.11.2004 ועד ליום 28.2.2008

13.
אין חולק כי לא הועלו על הכתב בהסכם בין הצדדים או בהתחייבות של הנתבעת לתובעת שאלת חיובה של הנתבעת בדמי שכירות החל מנובמבר 2004 . קיים קושי להכריע בשאלת כוונות הצדדים ואומד דעתם בנוגע לתקופת השכירות בעבר בהתחשב במחלוקת העובדתית בשאלת קיומן של הסכמות בעל פה. הנתבעת טוענת כמובא לעיל, כי הייתה הסכמה
בע"פ לפיה התובעת מוותרת על תשלום דמי שכירות או שימוש בכפוף לשמירה של הנתבעת על תחזוקה ראויה של המבנים ותשלומים נלווים בגין השימוש גופו (חשמל, מים וארנונה). התובעת מנגד, דוחה טענה זו מכל וכל וטוענת כי לא ויתרה בשלב כלשהו על דמי שכירות.

14.
לאור זאת, עיינתי בפרוטוקולים של ועד ההנהלה של התובעת בנוגע לשימוש במבנים. עיון בפרוטוקול ישיבת ועד הנהלה מיום 20.2.08 (נספח ג' לתצהיר מטעם התובעת) מלמד כי
הועלתה לדיון סוגיית השכרת מבנים, החל מיום 1.3.08 ונקבע גובה דמי השכירות שיגבו משוכרים. בנוסף נקבע כי בד בבד עד אותו מועד (1.3.08) על כל המחזיקים בדירות (בתים-מ.ל.)
או באשקוביות להביא את המבנים למצב תקין לצורך ביקורת. התובעת, אינה טוענת ולא הוכיחה קיומו של הסכם בכתב עם הנתבעת בגין השימוש במבנים החל משנת 2004 ועד מועד הישיבה בפברואר 2008. אילו היה הסכם בכתב בין הצדדים היה הדבר מקבל ביטויו בפרוטוקול. יתירה מכך, בהיעדר הסכם בכתב וככל שהיתה דרישה של התובעת מהנתבעת לתשלום בגין תקופת השימוש במבנים עובר לישיבה זו, צפוי היה שוועד ההנהלה ידון בכך ויציין בפרוטוקול הישיבה כי התובעת דורשת או כי דרשה בעבר מהנתבעת, לשלם לה עבור דמי שימוש או שכירות לתקופה שחלפה החל מ-11/04 ועד מועד הישיבה מיום 20.2.08 אך למעט התקופה מושא הישיבה מיום 4.11.07 בה נקבע מועד פינוי של המבנים ליום 31.11.07 (נספח ב' לתצהיר מטעם התובעת).



15.
חיזוק לכך מצאתי בקביעת תעריף לדמי שכירות בפרוטוקול הישיבה מיום 20.2.08 מבלי שנאמר כי היה תעריף קודם ומה שיעורו. התובעת, לא הוכיחה בראיותיה מה היה התעריף המחייב למבנים עובר לאותה ישיבה ולא סביר כי קיים חוב של הנתבעת למשך שנים בגין השימוש, מבלי שידוע גובה דמי השכירות. התובעת, ביקשה ללמוד ולהקיש מגובה דמי השכירות המגיעים לה לפי ההחלטה מיום 20.2.08 רטרואקטיבית (סעיף 32 לסיכומיה) בהחל מ-11/04 באופן שאינו מתיישב עם לשון ההחלטה לפיה החל מתאריך 1.3.08 האגודה תגבה את דמי השכירות בשיעור שנקבע וללא כל התייחסות לגבייה בגין שימוש בעבר שלא גבתה בגינו דמי שכירות או דמי שימוש מהשוכרים במושב. בנוסף, לא היה בידי התובעת כל מסמך המעיד על דרישות תשלום שלה מהנתבעת עבור השימוש במבנים עובר לישיבה זו למעט, הפרוטוקול של ישיבת ועד הנהלה מיום 4.11.07 לגביו יורחב להלן.


16.
זאת ועוד, התנהלותה של התובעת אל מול הנתבעת, בהיעדר גבייה או דרישה ממנה לתשלום דמי שכירות עובר לישיבה מיום 20.2.08 מחזק את גרסת הנתבעים בדבר הסכמה להיעדר
גבייה דמי שכירות ממנה , למעט מהמועד בו נקבע כי עליה לפנות את המבנים אלא אם ייחתם חוזה שכירות כאמור. בנסבות אלו, ככל שביקשה התובעת לשנות מאותן הסכמות, היה בידה לדרוש זאת לגבי העתיד אך לא בביטולן רטרואקטיבית .
17.
פרוטוקול ישיבת ועד ההנהלה של התובעת מיום 4.11.07 (נספח ב' לתצהיר מטעם התובעת) אין בו כדי לבסס את הזכות לדרישה רטרואקטיבית מהנתבעת לתשלום דמי שכירות החל משנת 2004. יחד עם זאת, מעיון בפרוטוקול עולה כי התובעת דחתה את בקשת הנתבעת 1 לשמור לעצמה את מבני המגורים שבהם היא משתמשת לטובת הפועלים והיא דרשה מהנתבעת 1 לפנותם עד ליום 31.11.07. בנוסף נקבע, כי אם הנתבעת 1 תהא מעוניינת להשתמש במבנים למטרה דומה (מגורי פועלים-מ.ל.) "ייחתם הסכם שכירות כמקובל בחמרה". מלשון הפרוטוקול "ייחתם" ניתן ללמוד שהסכם שכירות לא נכרת בעבר בין הצדדים. גם בשל כך, לא הוכחה זכותה של התובעת לדמי שכירות או דמי שימוש החל מחודש נובמבר 2004 ולא נסתרה גרסת הנתבעים על הסכמות בדבר אי גבייתם . אין באותן הסכמות שהושגו בעבר בין הצדדים משום התעשרות שלא כדין של הנתבעת כנטען ע"י התובעת כי אם החלטה עסקית של התובעת הנוגעת לשאלה של כדאיות ושמא, הליכה לקראת הנתבעת 1 משיקוליה של התובעת.

18.
שונים הדברים ביחס לתקופה החל מהמועד שנקבע לפינוי המבנים ביום 31.11.07 (פרוטוקול ישיבת הנהלה מיום 4.11.07 ) לאור קביעת ועד ההנהלה לפיה ככל שהנתבעת 1 , תבקש להמשיך לעשות שימוש במבנים יהא בידה לעשות כן רק בכפוף לחתימה על חוזה שכירות "כמקובל בחמרה" ומבלי שהנתבעת הוכיחה כי הנוהג בחמרה הוא לחתום על חוזי שכירות ללא תמורה.
מכלל הן אתה שומע לאו , בדבר היעדר הסכם שכירות מחייב בין הצדדים עד אותו מועד אך בה בשעה הוכח כי היטב היה ידוע לנתבעים, כי החל מהמועד שנקבע לה לפינוי וככל שתרצהנ להמשיך להשתמש במבנים, יהא עליה לשלם דמי שכירות כנהוג עם כל שוכר אחר של התובעת ולחתום על חוזה שכירות. הדרישה בנדון, מעידה כאלף עדים כי מאותו מועד ואילך יהיה על הנתבעת 1 לשלם דמי שכירות ואם לא כן, מה רבותא בדרישת התובעת ממנה לחתום על חוזה שכירות, כתנאי להמשך השימוש ובפרט משנירשם "כמקובל בחמרה".

19.
לפיכך, אני קובעת כי הוכחה כוונת התובעת לגבות דמי שכירות מהנתבעת עבור התקופה החל מיום 1.12.07 . לא עמדה לנתבעת הזכות, להמשיך לעשות שימוש במבנים ללא חוזה וללא תשלום דמי שכירות משהוכח, בהחלטת ועד ההנהלה, כי הגיעו לקיצן ההסכמות להיעדר חיוב בדמי שכירות שהתובעת אינה חייבת בהן לעולמי עד כי אם החל מנובמבר 2004 ועד מועד הפינוי שנקבע ליום 31.11.07.


20.
סיכומם של דברים, נדחית התביעה לחיוב הנתבעים בתשלום דמי שכירות לתקופה החל מחודש נובמבר 2004 ומתקבלת התביעה לחיוב הנתבעים בדמי שכירות לתקופה החל מיום 1.12.07 ואילך.

21.
הנתבעת, לא חתמה על חוזה שכירות למרות החלטת ועד הנהלת התובעת מיום 4.11.07 למרות שלא פינתה את המבנים ולו גם, על מנת להבטיח מה יהיה גובה דמי השכירות שייגבו ממנה ומבלי שעתרה כנגד ההחלטה , ולו גם בפני
רשם האגודות השיתופיות (שלדבריה בסיכומיה, היה מעורב בהתנהלות התובעת ). לפיכך ובהתחשב בקביעת גובה דמי השכירות בסמוך לאחר ישיבת ועד ההנהלה הנ"ל, בישיבתה מיום 20.2.08 אני קובעת כי ההכרעה בשאלת גובה דמי השכירות לתקופה החל ממרץ 2008 יפה גם לתקופה החל מ-12/07 ואילך אשר הנתבעת 1 חייבת לשלם לתובעת בגינה.



דמי השכירות לתקופה החל מיום 31.8.2009 ועד מועד פינוי המבנים:

22.
אין מחלוקת עובדתית שהנתבעת 1 , עשתה שימוש במבנים של התובעת למגורי הפועלים שלה וכי היא חייבת בתשלום דמי שכירות לתקופה הנידונה, החל מיום 31.8.09. המחלוקת היא לעניין שיעור דמי השכירות. בנוסף, העלו הנתבעים טענה בנוגע למספר המבנים שהנתבעת 1
עשתה בהם שימוש כאשר לדידם, יש לחייבה בגין מגורי פועלים ב- 4 אשקוביות בלבד, ולא ב-5 ובית אחד .


23.
אין בידי לקבל את טענת הנתבעים בנדון להפחתת דמי שכירות בגריעת החיוב עבור אשקובית אחת. טענתם זו, מנוגדת לחוות דעתו של המומחה בר לב (סעיף 9(ב) , עמ' 32 ) בניגוד להודעתם כי הם מקבלים את חוות הדעת ללא סייג ומבלי שטענו אחרת בפני
המומחה (עמ' 13 לפרוטוקול מיום 5.9.11 ). כמו כן, העלאת טענותיהם בנדון בסיכומיהם מהווה הרחבת חזית אסורה לאור ההסכמה הדיונית בדבר גדרי המחלוקת. בנוסף, גם לשיטתם (סעיפים 9 ו- 11 לסיכומיהם) אין מדובר בשימוש של הנתבעת 1 במספר מבנים קבוע הואיל וחלו שינויים בהיקף השימוש בתקופות שונות לפי צרכיה עבור הפועלים. לאור זאת ודווקא בשל כך, היה על הנתבעים לסתור את גרסת התובעת בנדון בראיות הנוגעות לצמצום במס' הפועלים שהועסקו אצלה (כדוגמת תלושי משכורות , דו"חות כספיים וכיוצ"ב). יתירה מכך, הנתבעת לא הוכיחה כי היא החזירה לתובעת את החזקה באשקובית אחת בתחילת השימוש שלה באשקוביות בשנת 2004 ואילך.


24.
לאור האמור, אני קובעת כי על הנתבעת 1 לשלם לתובעת דמי שכירות בגין שימוש של הפועלים שלה ו/או החזקת מבנים על ידה בהיקף של 5 אשקוביות ובית אחד.
גובה דמי השכירות:
25.
הוכח כי התובעת קבעה דמי שכירות חודשיים לתקופה החל מיום 1.3.08 לאשקובית, בסך של 400 ₪ ועבור בית בסך של 800 ₪ (פרוטוקול ישיבת ועד ההנהלה מיום 20.2.08). קביעתה זו, אינה דווקא בנוגע להשכרת מבנים לנתבעת 1 כי אם דמי שכירות הנגבים משוכרי מבנים מהאגודה . בכך די כדי לסתור את טענתה של הנתבעת 1 לפיה קביעת דמי שכירות בשיעור זה, מלמדת על התנכלות כלפיה דווקא. אין גם בטיעוני הנתבעים כדי לתמוך בטענת ההתנכלות שכן יכול שיהיה שוני במחירי מבנים בין מושב אחד לשני. משלא הוגשה חוות דעת של שמאי מטעמם, לא הוכח כי דמי השכירות נקבעו בסכום גבוה ממחירי שוק המבנים להשכרה, בשל הסכסוך שהתגלע בין הצדדים. כך גם, נדחית טענת הנתבעים בדבר אבחנה המתחייבת לדידם , בין גובה דמי שכירות למבנים המיועדים לעובדים זרים ("מגורי תאילנדים" כדבריהם) ובין מגורים המיועדים לשוכרים אחרים בהיעדר כל בסיס לכך והערכת דמי השכירות צריך שתיעשה לפני הנכס ולא חלילה, לפי השוכר.


26.
הרשות עמדה לנתבעת לשכור מבנים אחרים מהתובעת אילו ביקשה להפחית מהוצאותיה ו/או לשכור לפועלים מבנים במושב אחר, ככל שסברה שמחירי השכירות שנקבעו ע"י התובעת גבוהים. משביכרה הנתבעת 1 לשכן את הפועלים במבנים של התובעת , אין לה להלין כנגד קביעת התובעת בנוגע לגובה דמי השכירות ואל לו לבית משפט להתערב בכך משלא הוכחה התנכלותה כנגד הנתבעת כי אם שאלה בכדאיות עסקת השכירות.


27.
לפיכך ולאור קביעותיי אני מחייבת את הנתבעים, ביחד ולחוד בתשלום דמי שכירות לתובעת, בנוסף ומעבר לקביעותיו של המומחה בדבר חיוב הנתבעת בדמי שכירות כאמור בסעיף 9א.(1)ה. לחוות הדעת (עמ' 32), זאת עבור חודשים 12/07 עד 2/08 וכן לתקופה החל מיום 31.8.09 ועד מחצית חודש נובמבר 2012 לפי הודעת הנתבעים על הפינוי , שהוגשה ביום 2.1.13. דמי השכירות יעמדו ע"ס של 2,800 ₪ לחודש.
חיוב בריבית ושיעורה:

28.
אין מחלוקת כי הצדדים לא סיכמו ביניהם דבר בעניין הריבית אשר אמורה לחול על היחסים ביניהם. התובעת, טענה כי יש להחיל על הנתבעת 1 ריבית "מקורות" הנהוגה בפעילות העסקית
לעניין חובות החברים לארגון המושבים (סעיף 58 לסיכומיה). טענה זו בדבר החלה בפועל של
ריבית מקורות על כלל חברי המושב לא הוכחה וחשוב מכך, היא אינה מתיישבת עם טענה אחרת שלה, לפיה יש למנוע מהנתבעים הנחה בשיעור של 50% המגיעה לחברי המושב הואיל והם אינם כבר חברים אצל התובעת (סעיף 61 לסיכומיה). אין בידי התובעת, להחיל על הנתבעים ריבית הנהוגה ביחס לחברי מושב בשעה שהם אינם עוד חברים כאמור.

29.
לפיכך, אני קובעת שהריבית שהנתבעים חייבים בה היא על פי חוק פסיקת ריבית והצמדה, תשכ"א-1961 ולא על פי ריבית מקורות.


30.
דמי ועד

: המומחה בחן את הטענות בנוגע לחובות של הנתבעים לדמי ועד וקבע כי לא הוכחה זכותה לכך. התובעת בדיון בפני
המותב הקודם מיום 5.9.11 לא חלקה על חוות הדעת בסוגיה זו ואין בידה להרחיב חזית במסגרת סיכומיה בפרט לאור החלטה מיום 16.1.12 בדבר גדרי המחלוקות שנותר להכריע בהן. לפיכך, נדחית התביעה לחיוב הנתבעים בדמי ועד שנתיים.

31.
לאור האמור , אני מחייבת את הנתבעים בתשלום לתובעת על פי הסכומים שנקבעו בחוות דעתו של המומחה רו"ח בר לב נכון ליום 30.8.09 לאחר שהמומחה בחן את ההסכמים והכרטסות בתביעה ובתביעה שכנגד. בנוסף ישלמו לתובעת את התשלומים המגיעים לה לדמי שכירות כאמור בסעיף 27 לפסק הדין. התשלומים, יישאו ריבית והפרשי הצמדה כחוק עד מועד התשלום בפועל.

32.
בטרם חתימה אעיר כנגד התנהלות הנתבעים אשר צרפו שלא כדין ראיות חדשות, שלא הוגשו במסגרת תצהיריהם, כנספחים לסיכומים וללא נטילת רשות לכך ואני מורה על הוצאתם מהסיכומים.


33.
לאור התוצאה אליה הגעתי בתביעה ובתביעה שכנגד, אני מחייבת את הנתבעים בתשלום הוצאות משפט לתובעת בגין אגרת בית משפט לפי החלק היחסי שלה בהתאם לחיובי הנתבעים בפסק הדין. כל צד יישא בהוצאות המומחה לאור מסקנותיו בחוות דעתו בתביעה ובתביעה שכנגד. בנוסף, אני מחייבת את הנתבעים בתשלום לתובעת לשכר טרחת עו"ד בסך כולל של 50,000 ₪. חיובי הנתבעים הם, ביחד ולחוד.



34.
עותק פסק הדין יישלח לצדדים.
ניתן היום,
כ"ט ניסן תשע"ג, 9 ב
אפריל 2013
, בהעדר הצדדים.













א בית משפט שלום 20681/08 חמרה כפר שיתופי בע"מ נ' זורגניקה בע"מ, אילה סמית, קוין סמית (פורסם ב-ֽ 09/04/2013)














מידע

© 2024 Informer.co.il    אינפורמר       צור קשר       תקנון       חיפוש אנשים