פסקי דין על יניר ששון | פסקי דין על יוסף שטח

21003-12/12 תק     11/04/2013




תק 21003-12/12 יניר ששון נ' יוסף שטח








בית משפט לתביעות קטנות בחיפה



ת"ק 21003-12-12 ששון נ' שטח







בפני

כב' סגנית הנשיא, השופטת אורית קנטור


התובע

יניר ששון


נגד


הנתבע

יוסף שטח




פסק דין
1.
תביעה בגין תאונה שארעה בתאריך 19/10/12 בצומת הרחובות הרצל – הקישון בחיפה.


לטענת התובע נסע ברכבו מ.ר 87-496-17 מאחורי רכבו של הנתבע, רכב איסוזו מ.ר.
67-953-56 כאשר רכב הנתבע החל בביצוע פניית פרסה בצומת הרחובות הרצל-הקישון תוך שחשה קו הפרדה כתום רציף בנתיבי רחוב הרצל.

לדברי התובע קיים שלט אין כניסה לרחוב הקישון והנתבע את הקו הכתום הרציף בפני
ית פרסה לא חוקית, כשהוא, התובע, מצוי בעצירה מוחלטת.

לדבריו, הנתבע לא הצליח להשלים את פניית הפרסה ועל כן החל בנסיעה לאחור ופגע ברכבו של התובע שהיה מצוי כאמור בעצירה מוחלטת בצד הרכב הקדמי שמאלי ברכבו של התובע שעל אף שצפר לא מנע את ההתנגשות.

לכתב התביעה צירף התובע תרשים וצילומים של מקום התאונה כמו גם של רכבו מיד לאחר התאונה.

לכתב התביעה צירף התובע חוות דעת שמאי בדבר הנזק שנגרם לרכבו, שכ"ט שמאי, ותמונות המשקפות את הנזק.

סה"כ תבע התובע 7,868 ₪ כמפורט בכתב התביעה.

הנתבע בכתב הגנתו הכחיש את הנטען בכתב התביעה, ציין כי אכן רצה לפנות שמאלה לרחוב הקישון, החל את הפנייה אך כשראה שלט חדש "אין כניסה" עצר והתובע שנסע מאחוריו לא שמר מרחק ופגע בו מאחור מהחלק השמאלי.

לדבריו לרכבו לא נגרם כל נזק.

2.
התובע חזר על האמור בכתב התביעה וצירף מוצגים נוספים – תמונות של מקום האירוע, הקו הרציף המסומן על הכביש, תמונות המשקפות את מצב הרכבים ותמונות המשקפות את הנזק שנגרם לרכבו.


לדברי התובע ניתן לראות כי ברכבו נגרם נזק ב-3 נקודות פגיעה שונות, כלומר מדובר בפגיעה על דרך מעיכה ולא על דרך שפשוף, מה שמצביע על כך שרכבו היה במצב עצירה בעוד רכבו של הנתבע היה דינאמי.


לדבריו רואים שהמכה היא בצמוד לדלת השמאלית, מה שמוכיח שמדובר בפגיעה צידית ולא מדובר בפגיעה שסיבתה אי שמירת מרחק.


אם היה בתנועה כפי שטוען הנתבע והמכה כה חזקה, הייתה גם הדלת נפגעת אך הדלת נותרה שלמה לחלוטין.

3.
הנתבע טען, כפי שטען בכתב ההגנה כי התכוון לפנות שמאלה לרחוב הקישון אך ראה שלט "אין כניסה" חדש. לפיכך, עצר את רכבו, הרגיש "רתיעה באוטו", יצא מהאוטו וראה את התובע האומר לו "אתה נסעת רברס".


לדבריו סיים את הסיבוב, עצר בצד והציג בפני
התובע את כל המסמכים.


בחקירתו הנגדית ציין הנתבע כי ראה את רכבו של התובע רק לאחר הפגיעה וכדבריו, "ניסת לברוח ממני ופגעת בי. דיברת בטלפון".

4.
לאחר ששמעתי את העדויות ועיינתי בראיות, אני קובעת כי התובע הוכיח כי הנתבע הוא זה שגרם בנהיגתו הרשלנית לתאונה, ולנזקים שנגרמו לרכבו של התובע באותה תאונה, אך לא הוכיח את מלוא הנזקים הנטענים בכתב התביעה, במיוחד כאשר מדובר בנזקים שהם על דרך אומדן ולא נזקים ממשיים.


התובע תמך את גרסתו בראיות שלא נסתרו: הן צילום המקום, הן התרשים, הן תמונות בדבר הנזקים שנגרמו והן בדבריו באשר למה שמאפיין את הנזק שנגרם לרכבו.


אני קובעת איפוא כי התובע הוכיח כי התאונה נגרמה כגרסתו כאשר הנתבע מנסה לבצע פניית פרסה תוך חציית קו כתום רצוף, מגלה שהכניסה לרחוב הקישון נאסרה, והיות ומדובר ברכב מסחרי גדול, נוסע לאחור כאשר התובע במצב סטטי ופוגע ברכבו של התובע בצידו הקדמי – על פי דו"ח שמאי נגרם נזק למגן הקדמי, לכנף הקדמית שמאלית, לפנס הערפל במגן הקדמי שמאלי ולמגן הרפש.


תמיכה בגרסתו של התובע מצאתי דווקא בגרסת הנתבע עצמו: ראשית, הנתבע אישר הן בכתב הגנתו והן בעדותו בפני
כי התכוון לפנות שמאלה לרחוב הקישון וראה שם שלט חדש של "אין כניסה", בכך מודה הנתבע כי למעשה חצה את הקו הכתום וכי השלט היה חדש והפתיע אותו.


הנתבע אישר כי הבחין ברכבו של התובע רק לאחר הפגיעה, ואישר למעשה את גרסתו של התובע שהנתבע נסע לאחור בכך שאמר לתובע שהוא זה שניסה לברוח מפניו.


אין זאת אלא שהנתבע נסע לאחור, והוא מבין כי מי שהיה מאחוריו היה צריך לברוח מפניו.


הנתבע טען כי התובע הוא זה אשר לא שמר מרחק ממנו, ופגע בו מאחור בחלק השמאלי.


בנסיבות אלה הנזק ברכבו של התובע היה צריך להיות נזק בחזית, אולם כפי שהראיות מראות, הנזק ברכבו של התובע, נזק מסוג מעיכה, נמצא בכנף הקדמית שמאלית, גם על פי ת/6 ו-ת/5, ואין הסבר לנזק זה אלא בגרסתו של התובע ולא בגרסתו של הנתבע.


אשר על כן, אני מחייבת את הנתבע לשלם לתובע את הסכומים להלן:


הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום הגשת התביעה ועד התשלום המלא בפועל.

גובה הנזק שנגרם לרכב על סך 4,716 ₪.

שכ"ט שמאי על סך 702 ₪.

סכום גלובלי בגין אובדן שעות עבודה ועוגמת נפש בסך של 750 ₪.
סה"כ סך של 6,168 ₪, אשר יישא הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום מתן פסק הדין ועד התשלום המלא בפועל.

כן הנני מחייבת את הנתבע לשלם לתובע את הסך של 400
₪ בגין הוצאות המשפט, לרבות אגרת הגשת התביעה.
אף סכום זה יישא הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום מתן פסק הדין ועד התשלום המלא בפועל.
יש זכות להגיש בקשת רשות ערעור לביהמ"ש המחוזי בחיפה וזאת תוך 15 יום ממועד המצאת

פסק דין
זה.

מזכירות ביהמ"ש תמציא עותק פסק הדין לצדדים.

ניתן היום,
א' אייר תשע"ג, 11 אפריל 2013, בהעדר הצדדים.









תק בית משפט לתביעות קטנות 21003-12/12 יניר ששון נ' יוסף שטח (פורסם ב-ֽ 11/04/2013)