פסקי דין על המערערים: 1. עזבון המנוח יצחק ידידיה 2. אירנה ידידיה ע"י ב"כ עו"ד י' פיי המשיב: יוסף בלומנפלד ע"י ב"כ עו"ד ל' קהתפסק-דיןהנשיא גולדברג 602211. בבית הדין האזורי בתל-אביב (השופטת וירט-ליב... | פסקי דין על המשיב: יוסף בלומנפלד ע"י ב"כ עו"ד ל' קהתפסק-דיןהנשיא גולדברג 602211. בבית הדין האזורי בתל-אביב (השופטת וירט-ליבנה ונציג הציבור זילברמן : תב"ע מט/3103-3) התבררה תביעת המשיב

331/89     27/04/1994




דבע 3-137/נג עזבון המנוח יצחק ידידיה נ' יוסף בלומנפלד




בית-הדין הארצי לעבודה

דב"ע נג/137-3
השופטים: כבוד הנשיא גולדברג

כבוד השופט אליאסוף

כבוד השופטת פורת

נציג עובדים: חרמש
נציג מעבידים: וגנר
המערערים: 1. עזבון המנוח יצחק ידידיה

2. אירנה ידידיה

ע"י ב"כ עו"ד י' פיי

המשיב: יוסף בלומנפלד
ע"י ב"כ עו"ד ל' קהת

פסק-דין

הנשיא גולדברג
60221

1. בבית הדין האזורי בתל-אביב (השופטת וירט-ליבנה ונציג הציבור זילברמן : תב"ע מט/3103-3) התבררה תביעת המשיב, שהוא יורש המנוחה שרה בלומנפלד ז"ל (להלן - המנוחה) שנפטרה ביום 9.12.1988, לשלם לו פיצויי פיטורים שהגיעו למנוחה עקב עבודתה בשירות המערערים, בצירוף פיצוי הלנה. כמו כן עתר המשיב בתביעתו לחייב את המערערים לשלם לו את פדיון חופשה שהגיע מאיתם למנוחה.

המערערת 2 צורפה כנתבעת לתביעת המשיב הן כיורשתו של המערער 1 והן כנתבעת בפני
עצמה (להלן - המערערת).

2. מסכת העובדות כפי שנקבעה על ידי בית הדין האזורי היא כדלקמן :

(א) המנוחה עבדה אצל המערערת ובעלה, המערער מס' 1, שנפטר בינתים, כעוזרת בית במשך שנים רבות. המנוחה עבדה פעמיים בשבוע 6 שעות בכל יום ושכרה האחרון היה 12.5 ש"ח לשעה.

(ב) המנוחה, ילידת 15.6.1928, הפסיקה לעבוד אצל המערערים ביולי 1988 בהיותה בת 60 שנים.

(ג) המשיב הינו היורש היחידי של המנוחה על פי צו הירושה שהוגש לבית הדין האזורי.

(ד) המשיב טוען כי המנוחה החלה לעבוד אצל המערערים בשנת 1965 ואילו המערערת טוענת שהמנוחה החלה לעבוד מסוף שנת 1967 : בית הדין האזורי העדיף את גירסת המערערת וקבע כי המנוחה החלה לעבוד אצלה בסוף שנת 1967.

3. התובענה אשר הוגשה בבית הדין האזורי היתה לפיצויי פיטורים, על-פי עילה של התפטרות עקב מצב בריאות לקוי. במהלך הדיון בבית הדין האזורי צירף בא כוח המשיב עילת תביעה נוספת, והיא - התפטרות לאחר שמלאו למנוחה 60 שנים.

4. בבית הדין האזורי העידה בתה של המנוחה אשר אמרה "שאמה חלתה והיא חשבה לחזור לעבודה. עמדנו על זה שלא תחזור מאחר והמצב הבריאותי שלה הדרדר, היא רצתה בכל זאת לחזור, דיברה איתה בטלפון לידי".

המערערת לעומתה טוענת כי המנוחה התפטרה מעבודתה מרצונה הטוב והחופשי הואיל ודרישתה לתוספת שכר משמעותית נדחתה.

5. בית הדין האזורי קבע בפסק דינו כי אין מחלוקת שהמנוחה עזבה את העבודה בהיותה בגיל מעל 60 שנים ועל כן אין כל רלבנטיות לנסיבות התפטרותה. המנוחה היתה זכאית לפיצויי פיטורים בהתאם לסעיף 11(ה) לחוק פיצויי פיטורים, התשכ"ג-1963 כן חייב בית הדין את המערערת בתשלום פדיון חופשה.

6. הוסיפה וטענה המערערת בבית הדין האזורי כי המערערים שילמו למנוחה מדי שנה, וכל אימת שחלה הפסקה בעבודתה עקב נסיעתם לחו"ל, פיצויי פיטורים לאותה שנה, וסכומים אלה יש לקזז מסכום פיצויי הפיטורים הכולל המגיע בגין עבודתה.

בית הדין האזורי דחה גירסה זו מכל וכל ומצא אותה כבלתי סבירה מן הטעמים שפירט.

בנוסף אמר בית הדין האזורי :

"גם אם היינו מקבלים את גירסתה של הנתבעת מס' 2 הרי אין בכך כדי להואיל לו [צ"ל להועיל לה?] לעצם הזכאות לפיצויי הפיטורים. ובמה דברים אמורים?

פיצויי הפיטורים המגיעים למנוחה הם לפי שכרה האחרון במכפלת שנות עבודתה.

מסכומים אלה אולי ניתן היה לקזז סכומים ששולמו לה על-חשבון פיצויי הפיטורים (לו היינו מקבלים את גרסת הנתבעת מס' 2 בנושא זה).

הנתבעת לא הוכיחה מהם הסכומים ששולמו לה ועל כן גם מטעם זה המנוחה היתה זכאית למלוא פיצויי הפיטורים עבור כל תקופת עבודתה אצל הנתבעים".

לאור קביעותיו כדלעיל פסק בית הדין האזורי למשיב כיורשה של המערערת, את סכום פיצויי פיטורים אשר הגיע למנוחה בגין כל תקופת עבודתה אצל המערערים בסך 8,175 ש"ח.

7. בערעורה טוענת המערערת כי אינה חייבת בפיצויי פיטורים, ועל כל פנים אין לחייבה בנסיבות המקרה בפיצוי הלנת פיצויי פיטורים.

המשיב תומך בפסק הדין ובטעמיו.

אין בפני
נו ערעור על החיוב בפדיון חופשה.

8. האם התפטרה המערערת ומה היתה הסיבה להתפטרותה?

כפי שצויין לעיל הובאו בעניין זה שתי גירסאות. האחת של בתה של המנוחה אשר לטענתה היתה עדה לשיחות הטלפון של אמה, ועל פיה לא התפטרה המנוחה. לעומתה, המערערת טוענת כי אכן התפטרה המנוחה אך מסיבה שונה לחלוטין והיא דרישה להעלאת שכרה.

משהודתה המערערת כי המנוחה התפטרה מעבודתה, ומשלא היה חולק כי התפטרות זאת היתה לאחר שהגיעה המנוחה לגיל 60, היא היתה זכאית לפיצויי פיטורים, ויורשיה באים בנעליה. כל זאת לאור לשונו של סעיף 11(ה) לחוק פיצויי פיטורים, התשכ"ג-1963 המזכה עובדת שהתפטרה בגיל זה בפיצויי פיטורים, תהא סיבת ההתפטרות אשר תהא. זאת בשונה מהתפטרות לרגל מצב בריאות (סעיף 6 לחוק), עקב העתקת מקום מגורים (סעיף 8 לחוק) או מחמת הרעה מוחשית בתנאי העבודה (סעיף 11 לחוק). בכל המקרים האחרים "הגורם לא רק צריך להיות קיים אלא - והוא העיקרי, שאותו הגורם היה הפועל המניע והמביא לתוצאה" (דב"ע לה/41-3 היגר - שוורץ פד"ע ז 24, 27).

מכאן, מאחר והמנוחה התפטרה, על פי הודאתה של המערערת, היא היתה זכאית בחייה לפיצויי פיטורים, ומשלא קיבלה אותם בחייה, זכאים יורשיה לקבל פיצויי פיטורים אלה כחלק מן העזבון, וזאת בשונה מזכאות לפיצויי פיטורים של "שאירים" מקום בו עובד נפטר טרם נותקו יחסי עובד מעביד (סעיף 5 לחוק).

נציין, כי לא מצאנו מקום להתערב בקביעתו העובדתית של בית הדין האזורי, שלא קיבל את גירסת המערערת על פיה שולמה למנוחה פיצויי פיטורים מדי שנה (ראה פסקה 6 לעיל).

9. ומכאן לעניין פיצויי ההלנה.

המנוחה, אף לגרסת בתה, לא העלתה בפני
המערערת אם הטענה כי היא מתפטרת מחמת גיל ואין כל ראיה בתיק בית הדין על פיו ידעה המערערת כי אכן מלאו למנוחה 60 שנה. זאת ועוד, יש לזכור כי המשיב, בכתב התביעה, לא העלה כלל את הטענה כי התפטרות המנוחה היתה עקב גיל וטען כי היתה "עקב מצב בריאות לקוי", טענה שאף בתה של המנוחה לא אישרה.

בנסיבות אלה לא היה מקום לחייב את המערערת בתשלום פיצויי הלנת פיצויי פיטורים ולו מן הטעם שספק אם המנוחה, שעה שהתפטרה, ידעה כי היא מתפטרת מחמת כך שמלאו לה 60 שנה. מטעם זה חייב בית הדין האזורי את המערערת בפיצויי הלנה רק מן המועד שבו הוסיף המשיב לעילות התביעה את עניין גילה של המנוחה.

נראה לנו כי אין לחייב בפיצויי הלנה אף מאותו מועד, וזאת מכמה טעמים : הראשון - דין הוא כי הנסיבות לביטול או הפחתת פיצויי הלנה חייבות שתהיינה קיימות במועד שבו היה על המעביד לבצע את התשלום. כמובהר לעיל, במועד הפסקתם של יחסי עובד-מעביד היו לכל הדעות חילוקי דעות של ממש בדבר הזכאות לפיצויי פיטורים : שעה שנטענה והוכחה הטענה כדבר זכאות לפיצויי פיטורים מחמת התפטרות בהגיע המנוחה לגיל 60 - עדיין סברה המערערת כי אינה חייבת בפיצויי פיטורים, הן לאור גירסתה היא, והן לאור עדות ביתה של המנוחה. וכבר נפסק כי גם טעות שבחוק יכול ותהיה "טעות כנה" (דב"ע לה/4-2 רז - הרשות לניירות ערך פד"ע ו', 327, 330 : דב"ע מט/104-3 נתור, איחוד סוכני נסיעות - פרט פד"ע כא 387, 394)

טעם נוסף למחלוקת של ממש יכולה להיות העובדה כי ספק רב אם רשאי תובע להסתמך על שתי טענות עובדתיות חלופיות להתפטרות, ובמקרה זה של התפטרות של מישהו שהוא תובע בזכותו (השווה דב"ע לג/8-3 טוטנאור בע"מ - לפידות פד"ע ד', 321).

10. א. העובדה שפיצויי הפיטורים נתבעים על ידי יורשי העובד, אינה מעלה ואינה מורידה לענין הזכאות לפיצוי הלנה. במקרה שלפנינו - התגבשה הזכאות לפיצויי פיטורים ביום ניתוקם של יחסי עובד-מעביד, עוד בחייה של המנוחה.

ב. לגבי עצם הזכאות של "יורשים" להבדיל מ"שאירים", לפיצויי פיטורים במקרה דומה נפסק :

"לא יעלה על הדעת כי המחוקק התכוון לכך שעובד שפוטר או התפטר תוך זכאות לפיצויים, מכוח חוק פיצויי פיטורים, וקיבל את הכספים ממעבידו במועד - יהפכו אלה לחלק מעזבונו משנפטר, בעוד שמעביד שהתחמק מתשלום פיצויי הפיטורים יהיה פטור מתשלומם, משימות עובדו לשעבר מבלי שיותיר אחריו 'שאירים'" (דב"ע מז/64-3 עזבון פרידמן - מעון אמשינוב בע"מ פד"ע יט 257, 260).

ג. דין שווה והגיון שווה פועלים לענין פיצויי ההלנה.

דין כיצד?: בדב"ע מה/102-3, עזבון אגלרוד - בינוי ופיתוח בנגב בע"מ פד"ע יז, 61), בו נדונה תביעה של עובד לפיצויי פיטורים, וזה נפטר תוך כדי מהלך המשפט נפסק (בעמ' 65):

"תביעת העזבון והאלמנה במקרה זה אינה עומדת בפני
עצמה, אלא הם באים ב"נעלי" העובד המנוח, וכשם שעילות התביעה לא השתנו עקב פטירה, כך גם לא השתנתה סמכות השיפוט המקומית" (ההדגשה הוספה).

ובע"נ ת"א 331/89 (זליכה נ' קצין התגמולים, פ"מ תשנ"א(ג) 458) בו נדונה תביעת גמלאות של נכה צה"ל, שנפטר טרם מימש זכויותיו, נפסק (בע' 461):

"הכל מודים שזכות תביעה שעמדה למוריש עובר לפטירתו היא חלק מעזבונו, אשר על כן, עומדים יורשי המוריש בנעליו וזכאים לתבוע את אשר המוריש היה זכאי לו" (ההדגשה הוספה).

הגיון כיצד? - פיצויי הלנה הם למעשה פיצויים in terorem , ומטרתם להניא מעביד מלהלין שכר או פיצויי הלנה (דב"ע מד/73-3 טל - שירותי כימאויר, אגודה שיתופית חקלאית בע"מ פד"ע טז 203).

ד. על מטרת החוק נוכל ללמוד גם מדבריו של שר העבודה, מרדכי נמיר, בהציגו את החוק לפני בכנסת:

"אני מאמין כי סנקציה ישירה זו שהחוק מטיל על המלין שכר עבודה, תוכיח במשך הזמן את יעילותה, כי עד מהרה ילמד המעביד לדעת כי הלנת שכר - שכרה יוצא בהפסדה" (דה"כ, כרך 21, בעמ' 375).

ה. שלילת הסנקציה של תשלום פיצויי הלנה ליורשי עובד, עשויה לעודד מעביד להלין שכר או פיצויי פיטורים של עובדו שנפטר : זו אף זו - אם נקבל את הגירסה על פיה אין העזבון זכאי לפיצוי הלנה - הרי במקרה בו ייפסקו לעובד פיצויי פיטורים (או שכר), בתוספת פיצויי הלנה, והוא ילך לעולמו טרם מימוש הפסק - יהא על יורשיו להסתפק בהפרשי הצמדה וריבית בלבד. לא זאת רוח החוק ולא זאת מטרתו.

11. הטעות הכנה מסתיימת עם מתן פסק דינו של בית הדין האזורי. לאור האמור יתוקן פסק דינו של בית הדין האזורי כך, שבמקום החיוב בפיצויי הלנה מיום 20.5.92 יבוא: חיוב בהפרשי הצמדה וריבית מיום 1.8.88 ועד 31.12.92 דהיינו כ-20 יום לאחר מתן פסק דינו של בית הדין האזורי. מאותו מועד ואילך ישאו פיצויי הפיטורים, במידה ולא שולמו עד אותו מועד, פיצוי הלנה כחוק

12. בנסיבות הענין, וביחוד לאור שינוי עילת התביעה במהלך הדיון, אין צו להוצאות.

13. דחיית הערעור בענין החיוב בפיצויי פיטורים הוא על דעת כל חברי המותב.

שניים מחברי המותב בדעה שאין כלל מקום לחיוב בפיצויי הלנה בין עד למתן פסק דינו של בית הדין האזורי, והן לאחריו, ואלה טעמיהם:

א. בהתייחס לחיוב המערערת בפיצויי הלנת פיצויי פטורים, העלה בא כוחה טענות שונות - התיישנות, מחלוקת של ממש בשל אי-ידיעת גילה של המבקשת, הבחנה בין עובד הנקלע למצוקה בשל עיכוב הפיצויים לעומת יורש שאינו נתון במצוקה ועל כן לא ראוי לפסוק לו פיצוי הלנה, ועוד.

ב. לא נתעכב על טענות ב"כ המערערים כדלעיל, באשר הנימוק המשפטי שיובא להלן מייתר את יתר טענותיו.

לא היה מקום לפסוק פיצויי הלנה לתקופה שלאחר מות המנוחה, כיוון שהמשיב הוא יורש של המנוחה ואיננו "שאיר" כמשמעו בסעיף 5(א) לחוק פיצויי פיטורים תשכ"ג-1963 הזכאי לפיצויי פיטורים עקב פטירת עובד. הטעם לכך הוא כי מעת פטירת המנוחה בלא שהותירה אחריה "שאירים" כמוגדר בחוק פיצויי פיטורים, חדל הסכום הנדון להיות "פיצויי פיטורים" והפך לחוב רגיל לעזבונה של המנוחה. חוב זה, ככל חוב כספי אחר, אינו בגדר "פיצויי פיטורים", ולכן הוא אינו נושא פיצוי הלנה, אלא יכול וישא, ככל חוב רגיל, ריבית והפרשי הצמדה לשימור ערכה הריאלי של הזכות הכספית.

ג. מסקנה זו מתבקשת לאור תכלית חקיקתו של חוק הגנת השכר מן הטעמים הבאים:

(1) החומרה בה רואה המחוקק את הלנת שכר העבודה, בהשוואה לחוב אחר, מקורה בייעוד השכר והיא ברוח הציווי עתיק-היומין : "ביומו תיתן שכרו ולא תבוא עליו השמש כי עני הוא ואליו הוא נושא את נפשו" (דברים פרק כ"ו פסוק טז). שכר העבודה נועד לסיפוק צרכי המחיה השוטפים של העובד ובני ביתו התלויים בו. אלה אינם ניתנים לדחיה. אם לא ישולם לעובד שכרו במועד הנכון הוא עלול להיזדקק לאשראי שייגרום לייקור צרכי מחייתו וייפתח בעקיפין את שכרו.

(2) הוא הדין בפיצויי פיטורים שנועדו למלא את חסרון השכר ולשמר את מטה לחמו של העובד ובני ביתו, בתקופת הביניים בין מועד פטוריו ועד מציאת עבודה חדשה.

(3) ייעודם של כר העבודה ופיצויי הפטורים, לספק לעובד ולתלויים בו את צרכי מחייתם הבסיסיים, שאינם ניתנים לדחיה, חדל עם פטירת העובד שלא הותיר אחריו אירים. אי לזאת אין סיבה לייחס למחוקק כוונה להטיל סנקציה "מעין עונשית" על חוב לעזבון העובד שנפטר, אפילו יהא מקורו בשכר עבודה או בפיצויי פטורים, שהרי לא נותר כל ייחוד לחוב האמור לעומת חוב כספי רגיל לעזבון ואין כל הצדקה להבחינו בהקשר הנדון, מכל חוב אחר.

ד. אם יטען הטוען שאין להנות את המעביד שהופטר מתשלום פיצויי הלנה, בשל פטירת העובד, על כך נשיב: תכלית חקיקת חוק הגנת השכר ענינה בהגנת העובד ושאיריו ואילו הענשת המעביד בפני
עצמה, במנותק מפגיעה בעובד ובתלויים בו - אינה באה בגירה של תכלית החקיקה הנדונה.

14. לאור כל האמור הערעור בענין החיוב בפיצויי פיטורים נדחה, כל כולו, והחיוב בפיצויי הלנה יחול כמפורט בסע' 11 לעיל.

ניתן היום 27.4.1994.








דבע בית הדין הארצי לעבודה 3-137/נג עזבון המנוח יצחק ידידיה נ' יוסף בלומנפלד, [ פד"ע: כו 557 ] (פורסם ב-ֽ 27/04/1994)