פסקי דין על ל. א. ה. פיתוח כבישים בע"מ | פסקי דין על מאיר סדיה | פסקי דין על דבורה סדיה |

388/08 א     18/04/2013




א 388/08 ל. א. ה. פיתוח כבישים בע"מ נ' מאיר סדיה, דבורה סדיה








בית משפט השלום באשדוד



ת"א 388-08 ל א ה-פיתוח כבישים בע"מ נ' סדיה ואח'







בפני

כב' סגן הנשיא, השופט גיל דניאל


תובעת

נתבעת שכנגד

ל. א. ה. פיתוח כבישים בע"מ
ע"י ב"כ עוה"ד יעקב יניב
ולירון בר-נר


נגד


נתבעים

תובעים שכנגד

1. מאיר סדיה
2. דבורה סדיה
ע"י ב"כ עו"ד ניר ברודשטיין




פסק דין


התובעת הינה חברה לביצוע עבודות בניה ותשתית. הנתבעים הינם בעלי הזכויות במשק חקלאי ובבית מגורים במושב שלווה.
התביעה והתביעה שכנגד עניינן עבודות הרחבה ובינוי שונות אשר ביצעה התובעת בתחום השטח
השייך לנתבעים במושב שלווה.
התביעה
התובעת הגישה תביעה כספית על סך 554,630 ₪, שעיקרה בטענה לקיומו של חוב כספי שנותר בגין ביצוע העבודות על ידיה.
לטענת התובעת,
במהלך חודש מאי 2007 פנה הנתבע אל התובעת וביקש לקבל ממנה הצעת מחיר לעבודה הכוללת יציקת משטח בטון והקמת פרגולה בנכס. פניה זו באה בעקבות היכרות משותפת של הצדדים עם מר אלי מזיג, אשר יצר את ההיכרות בין הצדדים.

לטענת התובעת, לאחר מו"מ בין נציג התובעת לנתבע, סוכם כי בגין העבודה האמורה ישלמו הנתבעים סך של 45,000 ₪. התובעת החלה בביצוע העבודות, כאשר במהלכן ביקש ממנה הנתבע להגדיל את השטח שייבנה לגודל כפול, ובהמשך אף ביקש לסגור בקירות את משטח הבטון המקורה.
לטענת התובעת, שיטת התמחור שהוסכמה בין הצדדים היתה על בסיס עלות בתוספת רווח קבלני מקובל (
cost
+
).
התובעת טוענת, כי במהלך ביצוע העבודות, ביקש הנתבע לערוך עבודות נוספות, ובכלל זאת הפיכת המשטח הנוסף שנבנה לבית מגורים וכן מגרש טניס, גדר בטון, בריכת שחיה, שביל גישה, הכנה למתקני משחקים, צביעת מבנים ישנים ועוד.
בחודש אוגוסט 2007 פרצה מחלוקת בין הצדדים לעניין התשלום המגיע לתובעת, ובאותו שלב, התובעת הפסיקה את העבודות במקום.
התובעת טוענת, כי הסכום הכולל שעל הנתבעים לשלם לה עבוד עבודתה עומד על סך של 819,299 ₪ (כולל מע"מ).
אין מחלוקת בין הצדדים, כי הנתבע שילם לתובעת מספר תשלומים עבור העבודות שבוצעו על ידיה, שסכומם הכולל עומד על סך של 286,000 ₪.
לפיכך, לטענת התובעת, סכום החוב שנותר עבור ביצוע העבודות עמד על סך של 533,299 ₪, ובתוספת הפרשי הצמדה וריבית עד למועד הגשת התביעה, הועמדה כאמור התביעה על הסך של 554,630 ₪.
הנתבעים טענו בכתב ההגנה, כי אין כל עילת תביעה נגד הנתבעת 2. ביחס לתביעה לגופה, הנתבעים טענו, כי ההסכם נערך עם מר מזיג. דרישת התובעת לעניין הסכומים המגיעים לה עבור ביצוע העבודות הוכחשה על ידי הנתבעים.
לטענת הנתבעים, הוסכם כי המחיר הכולל לביצוע תוספת הבניה (זולת חלונות אלומיניום, דלתות וחומרים למערכת החשמל, אשר יירכשו על ידי הנתבע) לא יעלה על סך של 100,000 ₪.

לעניין בניית מגרש הטניס, הנתבע טען כי הוסכם על תשלום סך של 96,000 ₪, אשר שולם לידי התובעת במלואו.
הנתבע מכחיש הזמנת בריכת שחיה וטוען, כי מדובר בניקוי של שקע בטון ישן.
לטענת הנתבע, התמורה המוסכמת עבור בניית גדר הבטון עמדה על סך של 1,350 ש"ח למ"ק.
לעניין שביל הגישה ומשטח הבטון, הרי שלעמדת הנתבע, אלו מהווים חלק מההזמנה הכלולה בתוספת הבניה.
הנתבע מדגיש, כי הוא נשא בחלק מהעלויות הכרוכות בביצוע מכלול העבודות בנכס, כגון תמורת אביזרים וכן תמורת עבודות נוספות.
התביעה שכנגד
הנתבעים הגישו תביעה שכנגד, על סך 612,449 ₪, אשר עניינה בטענות לליקויי בניה שהתגלו בעבודות שביצעה התובעת.
הנתבעת שכנגד הכחישה הטענות שהועלו בתביעה שכנגד. לטענתה, היא אינה אחראית לליקויים שנמצאו ומכל מקום, עלות תיקון הליקויים הינה נמוכה הרבה יותר מהנטען.
חוות דעת המומחים
כתב התביעה שכנגד נתמך בחוות דעת מהנדס, מר בנימין אסודי, מיום 23.9.07 וכן בחוות דעת משלימה של המהנדס מיום 9.1.08.
סיכום הליקויים שנמצאו על ידי המומחה מטעם הנתבעים בחוות דעתו מיום 23.9.07 עמד על הסכומים הבאים:
-
עלות התיקונים והבנייה המתקנת: 163,300 ₪.
-
עלות פיקוח הנדסי: 16,300 ₪.
-
מע"מ (בשיעורו באותה עת): 27,838 ₪.
-
ירידת ערך בנכס: 16,300 ₪.
-
סה"כ: 223,738 ₪.
בחוות הדעת הנוספת, מיום 9.1.08 התייחס המומחה מטעם הנתבעים לליקויים נוספים שנמצאו בנכס לאחר תחילת הגשמים, אשר לעמדתו מצריכים בנייה מחדש של מגרש טניס וכן עריכת תיקונים נוספים. למעשה, המלצתו של המומחה, הינה להרוס ולבנות את הבית הקיים ואת מגרש הטניס, מחדש. בחוות דעתו הנוספת, המומחה מטעם התובעים העמיד את עבודות הבניה והתיקונים שיש לבצע, על הסכומים הבאים:
-
עלות ביצוע התיקונים: 400,000 ₪.
-
פקוח הנדסי: 40,000 ₪.
-
מע"מ (בשיעורו אז): 68,200 ₪.
-
ירידת ערך בנכס: 40,000 ₪.
-
סה"כ: 548,200 ₪.
על הסכומים האמורים, דרשו התובעים שכנגד פיצוי נוסף בסך של 50,000 ₪ בגין עגמת נפש, וכן הוצאות שהיו להם, כך שהתביעה שכנגד הועמדה, כמפורט לעיל, על הסך של 612,449 ₪.
הנתבעים תיקנו את כתב התביעה שכנגד, ובכלל זאת צורפה חוות דעת משלימה ומסכמת של המהנדס מר בנימין אסודי, מיום 28.5.09.
בחוות הדעת המשלימה המסכמת מתייחס המומחה מטעם הנתבעים (התובעים שכנגד) למצבו של הנכס בעת בדיקתו הנוספת בחודש מאי 2009. מסקנת המומחה הינה, כי אין לתקן את הליקויים שבנכס שכן כל תיקון יביא להוצאה כספית ללא פיתרון. תשתית הבנייה כה גרועה שלא ניתן כיום לתקן. יש להרוס את המבנה ולבנותו מחדש על ביסוס מתאים, כולל מבנה משלד בטון מזויין. עלות הבניה מחדש, כולל עלויות הריסה ופינוי, וערכת בסך של 560,000 ₪ (כלל מע"מ).
מנגד, התובעת הגישה חוות דעת של מומחה מטעמה, מהנדס בניין מר אבי ארגוב, מיום 20.8.09.
המומחה מטעם התובעת מתייחס בחוות דעתו לתמורה המגיעה לתובעת בגין ביצוען של העבודות על ידיה. המומחה מטעם התובעת מתייחס לחלקים השונים הכלולים בעבודות שבוצעו:
-
תמורה בגין עבודות בבית המגורים הישן: 57,600 ₪.
-
תמורה בגין תוספת לבית המגורים: 186,000 ₪.
-
תמורה בגין מחסן קטן: 7,646 ₪.
-
תמורה בגין עבודות באיזור סככה חלקאית: 68,300 ₪.
-
תמורה בגין עבודות שאיסור סככה חקלאית נוספת: 51,500 ₪.
-
תמורה בגין מגרש טניס ושפורט: 213,000 ₪.
-
תמורה עבור פיתוח השטח ועבודות שונות: 233,500 ₪.
סיכום התמורה המגיעה לתובעת, לפי חוות דעת המומחה מטעמה, עומד על סך של 817,546 ₪. בתוספת מע"מ (לפי שיעורו במועד התשלום ששולם ובמועד עריכת חוות הדעת) עומד סכום התמורה, כולל מע"מ, על סך של 949,963 ₪.
המומחה מטעם התובעת סבור, כי ליקויים שונים, גם אם נמצאו בנכס, אינם באחריות התובעת, וזאת נוכח הנסיבות הקשורות לביצוע העבודה ולהפסקתה. סה"כ הליקויים אשר התובעת אחראית להם, עומד לפי שיטתו של המומחה מטעם התובעת, על סך של 3,850 ₪ בלבד.
בית המשפט הורה על מינויו של מומחה מטעם בית המשפט, מהנדס הבניין מר יעקב דובדבני.
המומחה מטעם בית המשפט הגיש לתיק בית המשפט את חוות דעתו מיום 22.11.09 אשר נערכה בהמשך לביקורו במקום ביום 19.11.09 ואשר מתייחסת, הן לעלות ביצוע העבודות על ידי התובעת והן לעלות תיקון הליקויים שנמצאו בעבודות שבוצעו על ידי התובעת.
בפתח חוות דעתו, מתייחס המומחה מטעם בית המשפט למאפיינים המיוחדים והחריגים הנוגעים למקרה הנדון. בכלל זאת, העדר כל הסכם בכתב בין הצדדים, לרבות זכרון דברים וכו'. כמו כן, לכל העבודות לא נתבקשו ולא נתקבלו היתרי בניה. אין תוכניות עבודה, חישובים סטטיים, מפרטים, כתבי כמויות. אין מסמכים הנוגעים להסכמות הצדדים בדבר מהלך העבודה, כגון חתימתם על יומני עבודה או הזמנת עבודה.
המומחה מטעם בית המשפט מציין, כי המצב האמור הינו בלתי מקובל ומנוגד לכללי המקצוע, כמו גם לחוק.
לעניין מחדלי הצדדים בל הנוגע לתהליך ביצוען של העבודות, המומחה מטעם בית המשפט מציין, כי בהעדר סיכום אחר, מקובל כי מזמין העבודה אחראי לקבלת היתר, לתוכניות עבודה, לחישובים סטטיים, למפרטים, לכתבי כמויות ולפיקוח על ביצוע העבודה על ידי הקבלן. מנגד, בהעדר סיכום אחר, מקובל שהקבלן מבצע על פי תוכניות ומנהל יומן עבודה יומי תיעוד העבודות שביצע והוראות שקיבל, ושני הצדדים חותמים על היומן.
המומחה מטעם בית המשפט התייחס בחוות דעתו להערכת עלויות ביצוע העבודה על ידי התובעת. במסגרת זו, התייחס המומחה מטעם בית המשפט להערכתו בדבר עלות ביצוע העבודה בחלקיה השונים:
-
בגין עבודות בבית המגורים הישן: 25,200 ₪.
-
בגין תוספת לבית המגורים: 135,000 ₪.
-
בגין המחסן הקטן: 3,400 ₪.
-
עבודות באיזור סככה חקלאית: 48,900 ₪.
-
עבודות באיזור סככה חקלאית נוספת: 45,000 ₪.
-
בגין מגרש טניס וספורט: 194,500 ₪.
-
פיתוח השטח ועובודת שונות: 170,100 ₪.
ריכוז אומדן עלויות הביצוע, לפי חוות דעת המומחה מטעם בית המשפט, עומד על סך 622,100 ₪ (ללא מע"מ).
המומחה מטעם בית המשפט התייחס בחוות דעתו גם לעלויות תיקון הליקויים, בחלקים השונים של העבודות שבוצעו:
-
ליקויים במבנה: 33,300 ₪.
-
ליקויים ברצפת בטון בכניסה: 4,000 ₪.
-
ליקויים בקיר בחזית הבניין: 8,000 ₪.
-
ליקויים במגרש הטניס: 50,000 ₪.
ריכוז אומדן עלויות תיקון הליקויים, בהתאם לחוות דעת המומחה מטעם בית המשפט, עומד על סך של 95,300 ₪ (לא כולל מע"מ).
ב"כ הצדדים הפנו למומחה מטעם בית המשפט שאלות הבהרה והמומחה השיב באופן מפורט לשאלות שהוצגו לו.
לנוכח האמור בחוות דעת המהנדס המומחה מטעם בית המשפט ובתשובות לשאלות ההבהרה, עלה הצורך בקבלת חוות דעת נוספת של מומחה בתחום הקונסטרוקציה ביחס לתוספת הבניה.
בית המשפט מינה כמומחה בתחום זה את המהנדס מר יעקב וסרמן אשר הגיש את חוות דעתו מיום 31.5.10.
המומחה בתחום הקונסטרוקציה מציין בחוות דעתו, כי חרף טענת התובעת לפיה נדרשה לבנות מבנה לתקופה קצרה, הרי שכל מבנה, בין אם בנוי מחומרים זולים או יקרים, חייב למלא את התנאים הכוללים יציבות, מתן מחסה מפני מגוון התופעות האקלימיות ומתן אפשרות לקיים בתוכו תנאי חיים סבירים.

לפי חוות דעת המומחה, מבנה התוספת למבנה הקיים יציב מבחינת הקונסטרוקציה. כך גם לא נמצאה סכנה ליציבותם של קירות הבטון שנבנו מסביב לחלקה.
העדויות שהובאו על ידי הצדדים
מטעמה של התובעת (הנתבעת שכנגד) הוגש תצהיר עדות ראשית של נציג התובעת, מר איתי דרור. נציג התובעת התייחס בתצהירו לנסיבות ההתקשרות בין הצדדים לביצוע העבודות על ידי התובעת. בהמשך, הוגש תצהיר משלים של העד, המתייחס לנושאים נוספים הקשורים בביצוע העבודות.
מטעמם של הנתבעים (התובעים שכנגד) הוגש תצהיר עדות ראשית של הנתבע, אשר מתאר את מהלך הדברים ביחס להזמנת התובעת לביצוע העבודות, באמצעות מר מזיג, ולביצוע העבודות על ידי התובעת.
העדים שתצהירי העדות הראשית שלהם הוגשו על ידי הצדדים, העידו בפני
בית המשפט ונחקרו בחקירה נגדית אודות המפורט בתצהיריהים. כמו כן, הנתבעים זימנו למתן עדות את מר אלי מזיג, והלה העיד בפני
בית המשפט ונחקר בחקירה נגדית אודות עדותו על ידי ב"כ התובעת.
המחלוקת בדבר התמורה המגיעה לתובעת
הואיל והנתבעים הינם בעלי הנכס, יש לראות בשניהם כצדדים להתקשרות עם התובעת, אף שהתקשרות בין הצדדים נעשתה בפועל באמצעות הנתבע, אשר פעל בשם שני הנתבעים.
כעולה מהעדויות, ההתקשרות בין הצדדים נעשתה באמצעות מכר משותף, מר אלי מזיג, כאשר העבודות בוצעו ללא תכנון מוקדם, ללא כתבי כמויות ואף לא נחתם כל הסכם התקשרות בכתב בין הצדדים, לא בנושא היקף ביצוע העבודות ולא בנושא התמורה.
אין מחלוקת בין הצדדים על כך שתוך כדי ביצוע העבודה נערכו שינויים בהזמנת העבודות. לפיכך, לא ניתן לקבוע את המועד שבו גובשה הסכמת הצדדים הכוללת ביחס לתמורה שתשולם על ידי הנתבעים לתובעת עבור מכלול העבודות. זאת, על רקע השינויים אשר חלו בהגדרת העבודות שהוזמנו והיקפן.
בתחילה דובר בין הצדדים על הקמת משטח בטון ופרגולה. בהמשך, בשלב יציקת משטח הבטון, הוסכם בין הצדדים להרחיב את העבודה, כך שתכלול משטח רחב יותר. בהמשך לכך, נערך שינוי נוסף, והוסכם גם על קירוי המשטח והגג, כך שהמבנה הנוסף ישמש לבית מגורים. בעת גיבוש המתווה לבנייתו של המבנה, ברור היה לצדדים כי מדובר במבנה "זמני", ולפיכך הוחלט, על דעת שני הצדדים, כי המבנה ייבנה בשיטת "בנייה קלה". בהמשך, ביקש הנתבע מהתובעת לבנות מגרש טניס וספורט וכן נתבקשו עבודות נוספות, כגון גדר מבטון ועבודות כלליות נוספות, אשר לגבי היקפן המדויק קיימת מחלוקת בין הצדדים.
אין מחלוקת על כך שהתובעת לא סיימה את ביצוע העבודות שהוזמנו על ידי הנתבע, לאחר שעלתה מחלוקת בין הצדדים לעניין יתרת התשלום המגיעה לה, ועזבה את האתר בחודש אוגוסט 2007.
אין גם מחלוקת על כך שהנתבעים שילמו לתובעת במהלך ביצוע העבודות מספר תשלומים, המסתכמים בסך של 286,000 ₪.
המחלוקת העיקרית בין הצדדים נוגעת לשאלה, מה היתה ההסכמה בין הצדדים לגבי התמורה שתשולם לתובעת עבור ביצוע העבודות. לטענת הנתבע, כל מחירי העבודות סוכמו מראש ועומדים במצטבר על הסך אשר שולם בפועל לתובעת. משכך, לעמדת הנתבע, הוא אינו חייב לתובעת תשלום נוסף. מנגד, התובעת טוענת, כי הסכמת הצדדים היתה לפי שיטת תמחור בהתאם לעלות העבודות בפועל בצירוף רווח קבלני מקובל.
בחינת הראיות שהוגשו, על רקע המפורט בחוות דעת המומחים, ובפרט בחוות דעתו של המומחה מטעם בית המשפט אשר התייחס גם לשיטות התמחור המקובלות, מלמדת כי בין הצדדים לא התגבשה הסכמה ברורה ומפורשת לעניין התמחור של מכלול העבודות. לפיכך, אין לקבל את עמדת הנתבע, לפיה כל אחת מן העבודות תומחרה לפי מחיר שהוגדר ונקצב מראש, על פי הסכומים שנקבע בתצהירו. מהלך הדברים מלמד, כי היקפה של העבודה היה נתון לשינויים ולתוספות. אף אם בשלבים מסוימים עמדו על הפרק סכומים שונים, הרי שאלו אינם משקפים את מלוא העבודות שבוצעו, שכן במקביל, נוספו פריטים להזמנת העבודה, ולגבי מרביתם לא סוכמה התמורה מראש.
מנגד, לא ניתן לקבל את עמדת התובעת, לפיה הוסכם בין הצדדים כי התמחור ייקבע לפי שיטת העלות בתוספת רווח קבלני. גם עמדה זו אינה עולה בקנה אחד עם הראיות שהובאו בפני
בית המשפט. כעולה מהמפורט לעיל, בין הצדדים לא גובשה הסכמה מפורשת לגבי התמורה, ובכלל זאת לא גובשה הסכמה לגבי מנגנון שייקבע מראש את התמחור. ממילא, גם לא הוסכם על שיעור הרווח הקבלני שיגיע לתובעת.
לפיכך, התובעת זכאית לתשלום תמורה עבור העבודות שבוצעו על ידיה, בהתאם לשכר הראוי. בעת קביעת שיעור השכר הראוי, יהיה על בית המשפט לתת את הדעת למכלול הראיות, תוך הפרדה בין מרכיבי העבודה השונים. במסגרת זו, יהיה מקום לתת את הדעת לאותם חלקים בעבודות, אשר לגביהם היתה הערכה מוקדמת של הצדדים, בשיחות ובמפגשים ביניהם וכן באמצעות הגורם המקשר בין הצדדים, מר אלי מזיג.
יודגש, עם זאת, כי הסכומים שעלו בין הצדדים לגבי חלק מן העבודות, אינם יכולים לשמש כבסיס מוחלט לקביעת התמורה, שכן בפועל בוצעו עבודות בהיקף נרחב יותר, כאשר בין הצדדים לא הוסכם מראש לגבי תוספת המחיר שתשולם לגבי התוספות, ואף אין אפשרות לבודד באופן מדוייק את התוספות ביחס למרכיבי העבודה המקוריים, לגביהם עלו סכומים שונים.
כך יהיה מקום לתת את הדעת, בעת קביעת שיעור השכר הראוי, למפורט בחוות דעת המומחים, ובמיוחד למפורט בחוות דעת המומחה מטעם בית המשפט. בהקשר זה יצוין, כי חוות דעתו של המומחה מטעם בית המשפט הינה חוות דעת מפורטת ומאוזנת, אשר מתייחסת למכלול טענות הצדדים הנוגעות לתחום המקצועי (לרבות במסגרת התשובות לשאלות הבהרה שנשלחו למומחה). המומחה מטעם בית המשפט לא זומן על ידי מי מהצדדים למתן עדות ולא נחקר אודות המפורט בחוות הדעת שהוגשה. לאחר שבחנתי את חוות דעת המומחים השונים, בחרתי לאמץ את קביעותיו ומסקנותיו של המומחה מטעם בית המשפט בתחום הנדסת הבניין, מר דובדבני. זאת, הן ביחס להערכת עלות ביצוע העבודות והן ביחס לעלויות תיקון הליקויים.
כאמור, חוות דעת המומחה מטעם בית המשפט הינה אחת מן המרכיבים המרכזיים בקביעת שיעור התמורה לתובעת כשכר ראוי (להבדיל מנושא הליקויים, אשר יידון בהמשך, שם מהווה חוות הדעת, אותה בחרתי כאמור לאמץ, כמרכיב מכריע). הערכתו של המומחה מטעם בית המשפט לגבי עלות העבודות, מתייחסת לשכר המקובל והנוהג בשוק.
את קביעת השכר הראוי לתובעת יש לפסוק הן על רקע הנתונים הקונקרטיים, הנוגעים להסכמות הצדדים החלקיות ולראיות הקונקרטיות הנוגעות למהלך הדברים בין הצדדים, והן על רקע התמורה המקובלת והנהוגה בשוק, לגבי אותן עבודות, כפי שהיא עולה מחוות דעת המומחה מטעם בית המשפט.
מבנה המגורים החדש ועבודות בבית המגורים הישן
התובעת טוענת כי בתחילה הצדדים סיכמו כי תבצע עבודת בניית פרגולה בשטח של 25 מ"ר, ולאחר יציקת הבטון ביקש הנתבע להכפיל את שטח היציקה ולהקים עליו בית ב"בניה קלה" בשטח של 50 מ"ר שישמש כמבנה זמני עד להקמת מבנה קבע למגורים. בית זה נועד היה להתחבר לבית המגורים הישן הקיים בנכס ולכלול חדר רחצה, מטבח ושירותים ולצורך
השנוי המהותי בהזמנה נדרשו עבודות התאמה רבות.
גם לעניין התמורה המוסכמת בין הצדדים לגבי העבודה הראשונית שהוזמנה ע"י הנתבע, הכוללת יציקת משטח בטון והקמת פרגולה, קיימת בין הצדדים מחלוקת. התובעת טוענת, כי בקשר לאותו שלב, הוסכם בין הצדדים על תשלום סך של 45,000 ₪, בתוספת מע"מ. הנתבע מכחיש טענה זו של התובעת, אולם אין צורך להכריע במחלוקת קונקרטית זו, שהרי בפועל בוצעה עבודה אחרת, רחבה יותר בהיקפה.
כאמור, בין הצדדים מחלוקת לגבי התמורה המגיעה לתובעת בקשר לעבודות בניית התוספת לבית המגורים וכן בקשר לעבודות שבוצעו בבית הישן. לגרסת הנתבע, התמורה לגבי עבודות אלו סוכמה בעל-פה מראש ועמדה על סך של 100,000 ₪. לגרסתו, המחיר כלל בניית התוספת לבית, לרבות מדרכת כניסה מבטון, משטח בטון, שבירת קיר בבית והכנה לדלת בין הבית והתוספת והקמת מחיצת גבס בתוך הבית.
כן לגרסתו, סוכם כי בנוסף לתשלום האמור, ישלם הנתבע בעצמו ישירות לקבלני המשנה עבור דלתות, מרצפות וחלונות לתוספת.
הנתבע תומך גרסתו בעדותו של מר מזיג אשר המחיר האמור סוכם בעל-פה עמו.
מנגד, טוענת התובעת, כי מר מזיג לא היה מוסמך להתחייב בשמה או לחייבה בסכומים מסוימים וכי כלל לא סוכם על סכום של 100,000 ₪ הואיל והיקף העבודה לא היה ידוע
מראש, וזאת כפי שהעיד נציג התובעת, מר איתי דרור (עמוד 16 לפרוטוקול הדיון, שורות 8-16).
מר מזיג נחקר בעדותו אודות מחיר העבודה והשיב:
"הפרגולה

הפכה

למיבנה, לצורך

העניין

בניית

הפרגולה

היתה

בצורה

הבאה
:
בניית

החלונות

מר

סדיה

היה

צריך

להביא

והביא

אותם

מאיזה

בחור

מנתניה
,
הרצוף

מר

סדיה

היה

צריך

להביא

העבודה

לא

כללה

ביוב

וחיבור

לביוב

כי

היתה

כוונה

להתחבר

לביוב

הישן. בנוסף

היא

לא

כללה

דברים

נוספים

ושמר

סדיה

היה

צריך

להביא. זה

לא

כלל

גם

את

החלונות

ולא

כלל

את

הקרמיקה

וריצוף. מכאן

המשכנו

לעבוד
.
ש
:
סוכם

על

מחיר

העבודה
?
ת
:

איתי

והאחריות

למחיר

היה

איתי

ואמרתי

למר

סדיה

שהרחבה

יעלה

בסדר

גודל

של
100
אלף

₪

והעברתי

את

המחיר

הזה

לאיתי.


כל

עניין

של

אי

הבנה

במחיר

או

אי

הסכמה

במחיר

האחריות

המלאה

היא

שלי, כי

אמרתי

לאיתי

שזה

במאה

והבטחתי

למר

סדיה

שזה

יהיה

במאה. במבנה

שאמרנו

קודם

לא

כולל

חיבורי

ביוב

וכו
'.
".


(עמוד 26 לפרוטוקול הדיון, שורות 8-15).
ובהמשך:
"ש:דיברת

שבתחילה

דובר

לעשות

פרגולה

ואח
"
כ

להרחיב

ואח
"
כ

בית

בבניה

קלה. הסכום

שדובר

עליו
100
אלף

₪

הוא

כולל

מע
"
מ
?
ת
:
אחד

הדברים

שאני

אשם

בהם, בא

חבר

ואומר

כמה

יעלה

לי

הדבר

ואז

אני

אומר

בסדר

גודל
100
אלף

₪

למעלה

או

למטה
5%,
לא

התייחסתי

לעניין

המע
"
מ

אלא

לסה
"
כ

הכללי
.
ש
:
באותו

זמן

ידעת

שאמור

להיות

בתוספת

הזו

מטבח
?
ת
:
בלילה

לא
.
ש
:
אתה

אומר

את

הסכום
100
אלף

₪

האם

זה

כלל

את

המטבח
?
ת
:
לא

התייחסתי

למטבח. השירותים

לא

היה

כי

לא

היתה

החלטה

לגבי

חיבור

ביוב.


אלא

רק

במהלך

הזמן

אנו
...
אך

לא

דיברתי

איתו

על

שינויים

או

תוספת

אחרת. לדעתי

חובבנות

מצידי. אם

איני

טועה, נושא

המטבח

החל

ביחד

עם

איתי, אני

לא

סגרתי

את

נושא

המטבח

כי

פה

כבר

איתי

ומר

סדיה

דיברו
.
ש
:
זה

נכון

לומר

כשנקבת

בסכום

ולא

משנה

איזה

שינויים

יעשו

בבית

וישאר

אותו

הסכום
?
ת
:

לא

אמרתי

שבסכום

של
100
אלף

₪

לבנות

את

כל
-
בו

שלום, אני

הגדרתי

שזה

היה

המבנה

שלא

כלל

חלונות

ולא

ריצוף

קרמיקה

ולא

חיבור

ביוב, אלה

דברים

שבסה
"
כ

המבנה
.
"
(עמוד 28 שורות 26-32 ובעמוד 29, שורות 1-7).
ובהמשך:
"ש: אני

חוזר

לאותם

ה-

100
אלף

₪, זה

נכון

שהם

התייחסו

אך

ורק

לעבודות

של

הרחבה

עצמה

של

הבית
?
ת
:

לא, זה

כלל

מבחינתי

גם

פתיחת

חלון

באחד

החדרים

בבית

הקיים, הישן, ודלת

מהמטבח

לפרגולה
.
ש
:
אני

אומר

לגבי

ה-
100
אלף

₪
?
ת
:

זה

לא

כלל

עבודות

החשמל, כי

את

עבודות

החשמל

היה

צריך

לעשות

מר

סדיה

וגם

את

הדלתות
.
"
(עמוד 29 לפרוטוקול, שורות 25-31).

מעדותו של מר מזיג עולה כי הסך של 100,000 ₪ אשר עמד על הפרק בשיחות בינו לבין הנתבע, ואשר הועבר גם לנציג התובעת כסכום העומד על הפרק, מהווה בסיס להערכת התמורה המגיעה לתובעת בקשר לתוספת הבניה. עם זאת ברור מעדות זו, כמו גם לנוכח בחינת עדויות הצדדים עצמם, כי הסך האמור אינו משקף את התמורה המגיעה לתובעת בקשר לתוספת הבניה, הואיל ובפועל בוצעו עבודות נוספות, שלא נכללו בתמחור המקורי.
כך למשל, המחיר האמור אינו כולל חלונות, קרמיקה וריצוף, ביוב וחיבור לביוב, כאשר על הנתבע
היה לדאוג לכך. באשר למטבח ולשירותים, עולה מעדותו של מר מזיג כי אלו סוכמו בין הצדדים בשלב מאוחר יותר בין מר איתי דרור, נציג התובעת לבין הנתבע.
עדותו של מר מזיג אינה מתיישבת בקנה אחד עם עדותו של הנתבע, לעניין העבודות הכלולות בסך של 100,000 ₪ לפיה:
"ש: את

האינסטלציה

מי

עשה
?
ת
:
זה

צריך

להיות

בתוך

המחיר.

"
(בעמוד 38 לפרוטוקול הדיון, שורות 20-21).

עם זאת, גם העד מטעם התובעת לא הכחיש את טענתו של הנתבע לפיה, חלק מהעבודות אכן ביצע הנתבע בעצמו ועל חשבונו.
"ת: כששאלתי

אותו

איך

הוא

מתכוון

לבצע, הוא

אמר

שאלה

חלק

מהדברים

והוא

נמצא

שם

ולא

לדאוג

ויש

לו

ניסיון

רב

בתחום

הבניה. בנוסף

הוא

אף

ביצע

עבודות

החשמל

בתוספת,


הוא

ביצע

בעצמו, יחד

איתנו

אם

משהוא

הוא

לא

הגיע, אנו

עזרנו

לו
.
"
(בעמוד 16 לפרוטוקול הדיון, שורות 30-31).

הנה כי כן, קיימת אי בהירות לגבי השאלה, אילו עבודות בדיוק נכללו בסך שעמד על הפרק בתחילה (בשלב בו החלו הצדדים לבחון את האפשרות להרחיב את הפרגולה ולהפוך את תוספת הבנייה למגורים).
כמו כן, קיימת אי בהירות לעניין השאלה האם הסכום האמור כלל מע"מ, ובהקשר זה נראה, כי יש להתייחס אל הסכום האמור, הסך של 100,000 ₪ המוזכר בעדות הנתבע ובעדותו של מר מזיג, כסכום שאינו כולל מע"מ.
מעדותו של נציג התובעת עלה, כי במקביל לביצוע עבודות שונות על ידי הנתבע, כגון עבודות החשמל במבנה, התובעת המשיכה בעבודות שכללו הרחבת הבניה, ללא כל סיכום ברור אודות עלות העבודות והתמורה בגינן. לגרסתו, הנתבע הבטיח כי התובעת תקבל תמורה הוגנת בגינם ונציגי התובעת האמינו לדבריו.
כמפורט לעיל, המומחים מטעם הצדדים היו חלוקים בהערכתם לגבי התמורה המגיעה לתובעת. המומחה מטעם הנתבעים התייחס לעניין זה בחוות דעתו, שעה שציין כי לעמדתו מדובר בבנייה באיכות נמוכה. לעניין התמורה, טען המומחה מטעם הנתבעים, כי התמורה עמדה על סך של 290,000 ש"ח עבור שטח בנוי של 50 מ"ר, קרי עלות של מעל 1,000 ש"ח למ"ר (חישוב זה אינו מדויק, שכן הסך ששולם התייחס גם לעבודות נוספות מלבד במבנה המגורים). לעמדת המומחה מטעם הנתבעים, הסך ששולם מהווה תמורה גבוהה ביחס לעבודות שבוצעו.
מנגד, המומחה מטעם התובעת העריך את עלויות הבניה של התוספת לבית המגורים בסך של 186,000 ₪.
המומחה מטעם בית המשפט העריך את עלות ביצוע העבודות בבניית התוספת לבית המגורים בסך של 135,000 ₪.
שקלול הראיות הנוגעות למחיר החוזי ההתחלתי עליו דובר בין הצדדים, לרבות באמצעות מר מזיג, עם הראיות הנוגעות להרחבת היקף העבודות בבניית תוספת הבנייה, ובחינתן לנוכח המפורט בחוות דעת המומחים, כאשר עיקר כובד המשקל ניתן לחוות דעתו של המומחה מטעם בית המשפט, מביא למסקנה לפיה יש להעמיד את השכר הראוי, המגיע לתובעת, בגין תוספת לבית המגורים, על סך של 125,000 ₪ (לא כולל מע"מ).
באשר לעבודות שבוצעו בבית המגורים הישן, הנתבע טוען כי אלו נכללו בתוך הסך של 100,000 ₪, אולם טענה זו אינני מקבל.
המומחה מטעם התובעת מעריך את שווי העבודות שבוצעו במבנה המגורים הישן בסך של 57,600 ₪.
המומחה מטעם בית המשפט העריך שווי העבודות שבוצעו בבית המגורים הישן בסך של 25,200 ₪.
שקלול הראיות הנוגעות לעבודות שבוצעו בבית המגורים הישן, לרבות עדותו של מר מזיג אשר תמך בגרסת הנתבע, לפיה חלק מהעבודות שבוצעו בתוך בית המגורים הישן, אשר רלבנטיות גם לתוספת הבניה (כגון פתיחת הפתח בין שני המבנים) נכללות בתמחור העבודות לבניית התוספת למגורים, תוך מתן משקל נכבד לעמדת המומחה מטעם בית המשפט בחוות דעתו, מביא למסקנה לפיה יש להעמיד את התמורה המגיעה לתובעת בגין עבודות בבית המגורים הישן, על סך של 20,000 ₪ (לא כולל מע"מ).
הקמת מגרש הטניס והספורט
בעוד שהתובעת טוענת כי כלל לא נקבעה מראש עלות ביצוע העבודות להקמת מגרש הטניס והספורט, הרי שלגרסת הנתבע הוסכם בין הצדדים כי בגין ביצוע העבודות ביחס להקמת מגרש הטניס והספורט תשולם לתובעת תמורה בסך כולל של 96,000 ₪. בעדותו נחקר הנתבע על כך:
"ש:למה

בתצהיר

לא

כתבת

שסיכמתם

על

כל

עבודה

ועבודה
?
ת
:
היה

לי

תיק

שלם

בבית

ולא

מצאתי

אותו
.
ש
:
מה

אתה

זוכר
?
ת
:
כל

ההסכמים

שערכנו, כתבנו

ביחד

והוא

אף

עשה

ציור

של

טניס, הוא

ביקש

ממני
130,000
₪

ואמרתי

שאני

לא

רוצה

לעשות. יומיים

אחרי

זה

הוא

בא

אליי

ואמר

שהוא

ראה

ואפשר

קצר

יותר

ויהיה

מגרש

טוב

ויצא
96
אלף

₪

והסכמתי
".


(עמ' 43 לפרוטוקול הדיון, שורות 22-27).

ובהמשך:
"הגדר

סביב

מגרש

הטניס

עשו
?
ת
:
חייבים. הטניס

כולל

הגדר

ואי

אפשר

טניס

ללא

גדר

וכן

שני

סלים

וכן

הסככה.


הכל

היה
96
אלף

₪
".
(עמוד 45 לפרוטוקול הדיון, שורות 16-18).
כתמיכה בגרסת הנתבע לענין עלויות הקמת מגרש הטניס, נחקר מר מזיג, אשר כאמור הכיר בין הצדדים והפגיש ביניהם לביצוע העבודות:

"ש: היו עוד סיכומים על מחירים של עבודות?
ת: אני לא השתתפתי מעבר לסיכום הזה, משלב של קצת אחרי היציקה מר סדיה ואיתי חברו אחד לשני וכל החיבורים היו כבר ביניהם והסיכומים היו ביניהם ופה ושם שמעתי דברים אך לא נכחתי ברגע הסיום."

(עמוד 27 לפרוטוקול הדיון, שורות 1-3).
ובהמשך :
"ש: לגבי

מגרש

הטניס, אופן

עשייתו, עלותו
?
ת
:

מגרש

הטניס

היה

בצורה

כזו, מר

סדיה

ביקש

שאיתי

יקים

עבורו

מגרש

טניס, הם

ניהלו

משא

ומתן

במספרים

לא

נכחתי

ולא

הייתי

חלק. היה

מספר

אחד

שמר

איתי

נקב

ומר

סדיה

לא

רצה

לבסוף

הגיעו

לפשרה

והתחילו

לעבוד
.
ש
:
מה

המספר
?
ת
:
היה

מספר

אחד

בתחילת

עבודה, אבל

אני

לא

נכחתי, וזה

היה

בסביבות
96,000

₪

אבל

אני

לא

נכחתי

ואיני

יכול

לומר

מה

כלל

ומה

לא. חוץ

מזה

שהמספר

היה

באויר

וזה

היה

עבור

מגרש

הטניס, וזה

כלל

עבודת

מגרש

טניס

ו-

2
סלים

של

כדור

סל. לגבי

יתר

הדברים

נשאלתי

על

ידי

מר

סדיה, כמה

עולה

קוב

עבודה, אמרתי

לו

שכשהייתי

קבלן

משלם

בסדר

גודל

של
1,300
₪

ומשהו, וזה

מחיר

עלות

לקבלן

באותה

תקופה

וזה

מחולק

ל-

3
שליש

עבודה, שליש

בטון

ושליש

ברזל

משהו

כזה. זה

מה

שאני

זוכר. לגבי

הסגירה

ישבתי

איתם

במרפסת

והתבקשתי

לצאת

החוצה

כך

שלא

נכחתי

מה

סיכמו. הכוונה

לגבי

הקיר. זה

היה

במועד

איפה

שהוא, אם

אני

זוכר

לאחר

ששתלנו

את

הדשא

הוקמה

החומה, זה

היה

אחרי

טו

באב. זכור

לי

שזו

היתה

שנת

שמיטה

והיינו

אמורים

לשתול

את

העצים
.
"
(בעמוד 27 לפרוטוקול הדיון, שורות 7-20).
מנגד, העיד מר איתי דרור, עד התובעת, לעניין עלויות הקמת מגרש הטניס כי:
"ש: מפנה

לסעיף
20
מגרש

טניס, לא

סיכמתם

מחיר
?
ת
:
לא

סוכם

מחיר
.
ש
:

אם

אני

אומר

לך

שהוא

אומר

סיכם

איתך

ועם

אלי

שסיכם

על

סך
96
אלף

₪
?
ת
:
לא
".


(בעמוד 19 לפרוטוקול הדיון, שורות 4-5).
ובהמשך עדותו :
"ש: מפנה

לסעיף
26
שביקשו

להרחיק

את

מגרש

הטניס

האם

הסברת

לו

שזה

כרוך

בתוספת

תשלום
?
ת
:
לא, ביקשתי

תשלום

בסוף

כל

תהליך

על

כל

האלמנט. כשהזזתי

את

מגרש

הטניס

אמרתי

לו

שזה

יעלה

לו

אך

לא

אמרתי

לו

בכמה."


(בעמוד 22 לפרוטוקול הדיון, שורות 18-21).
ממכלול העדויות עולה, כי מר מזיג לא נכח בסיכום בעל-פה בין הצדדים, אולם ידע על מו"מ לעניין מחיר הקמת מגרש הטניס בין נציג התובעת לבין הנתבע במסגרתו עלה הסכום של 96,000 ₪. אולם מנגד, העיד עד התובעת כי לא סוכם כל מחיר מראש אודות הקמת מגרש הטניס.
בהתאם לחוות דעת המומחה מטעם בית המשפט, עלות ביצוע עבודות הקמת מגרש הטניס והספורט עומדת על סך של 194,500 ₪.
אילו לא היו עולים בין הצדדים סכומים כלשהם במסגרת המו"מ להקמת מגרש הטניס והספורט, הרי שהערכת המומחה מטעם בית המשפט היתה צריכה לשמש בסיס לקביעת התמורה המגיעה לתובעת. מנגד, לו היה מדובר בהסכמה חוזית מוסכמת וברורה שנקבעה מראש בין הצדדים, הרי שהסכמה זו היתה הקובעת. במקרה זה, לא היתה הסכמה מוקדמת, ברורה ומפורשת, לגבי סכום התשלום וכן לגבי מרכיבי העבודה הנכללים בסכום המדובר, אולם מנגד, ישנו סכום אשר עלה בין הצדדים, ואשר לא ניתן להתעלם ממנו, בקביעת השכר הראוי המגיע לתובעת תמורת עבודות אלו.
בין היתר, יש גם לתת את הדעת לכך שתוך כדי ביצוע העבודות בוצעו שינויים כגון העתקת מגרש הטניס למקום מרוחק יותר מבית המגורים וזאת ללא מבלי שסוכמו העלויות הנוגעות לביצוע השינויים.
לפיכך, בשקלול הנתונים המפורטים לעיל,
אני מוצא לנכון להעמיד את השכר הראוי המגיע לתובעת בגין הקמת מגרש הטניס והספורט, על סך של 120,000 ₪ (לא כולל מע"מ).
העבודות הכלליות
בהתאם לגרסת הנתבע בעדותו, עלות כל העבודות הכלליות עמדה על סך של
90,000 ₪. מנגד, גם בהקשר זה, התובעת טוענת כי לא הוסכם על מחיר העבודות ועל כן מבקשת התובעת לפסוק לה שכר לפי שיטת העלויות בתוספת רווח קבלני.
בהתאם לחוות דעת המומחה מטעם בית המשפט, עלות ביצוע העבודות הכלליות עמד על סך של 267,400 ₪ הכוללות את המחסן הקטן (מבנה מס' 2) – 3,400 ₪, עבודות שבוצעו באיזור סככה חקלאית (מבנה מס' 3) – 48,900 ₪, עבודות שבוצעו באיזור סככה חקלאית נוספת (מבנה מס' 4) – 45,000 ₪, וכן פיתוח שטח ועבודות נוספות שונות (מבנה מס' 6) – 170,100 ₪.
לטענת הנתבע, בחוות דעת המומחה מטעם בית המשפט נכללו תחת העבודות הכלליות גם עבודות אשר הוא זה שביצע בעצמו ועל כן התובעת אינה זכאית לתשלום בגינם, כגון:
סעיף 3.15 לחוות הדעת – 3,000 ₪ עבוד גידור בגדר רשת באזור הבריכה, בעוד שהגדר נרכשה והקמתה שולמה בנפרד על ידי הנתבע.
סעיף 6.4 לחוות הדעת – 25,000 ₪ (מדרכת כניסה מבטון, משטח בטון ופרגולה מעליה), לטענת הנתבע עבודות אלו הינן חלק מהתמורה המוסכמת בקשר לתוספת לבית המגורים הישן.
סעיף 6.5 לחוות הדעת – 43,600 ₪ עבוד גידור, למרות שהגדר נרכשה על פי הנטען על ידי הנתבע.
סעיף 6.7 לחוות הדעת – עבור ביצוע שבילים, על אף שהשבילים היוו חלק ממגרש הטניס.
סעיף 6.8 לחוות הדעת – עבור נדנדה כולל ביסוס בטון, למרות שסעיף זה הוקם על ידי הנתבע ועל חשבונו
(לטענת הנתבע, צירף חשבוניות המפרטות חומרים שרכש לצורך כך).
באשר לריקון הבריכה, טוען הנתבע כי הצורך בניקיון הבריכה נבע מכך שעובדי התובעת שברו את לוחות הבטון שכיסו אותה ולכן ביקש למלא את הבריכה בחול, אולם התובעת מילאה אותה בפסולת בניה עם ברזלים. אז ביקש הנתבע לרוקן אותה ולפיכך, אין לקבל את דרישת התובעת לתשלום עבור עבודות אלה.
כתמיכה בטענתו לביצוע חלק מהעבודות בעצמו צירף הנתבע
לתצהירו שני נספחים: נספח 1 הינו חשבונית אודות רכישת חומרי גלם לגדר, ונספח 2 הינו חשבונית אודות רכישת חומרי גלם לגן המשחקים.
מנגד, טוענת התובעת כי יש לראות בכל העבודות המוזכרות בחוות דעתו של המומחה מטעם בית המשפט כעבודות אשר בוצעו על ידיה ואשר בגינם זכאית היא לתמורה. התובעת צירפה אף היא לתצהירה תעודת משלוח וחשבונית אשר מעידה כי רכשה החומרים לגדר. לטענתה, אין כל התאמה בין כמות החומר שרכש הנתבע לבין הכמות שהותקנה בנכס כפי שמצא המומחה.
הנתבע הסביר את אי ההתאמה בכמות הרשת בין ממצאי המומחה לבין הכמות שרכש לטענתו, בכך שהמומחה בדק גם את גדר הטניס, עליה לא שילם הנתבע ( שורות 24-25 בעמוד 39 לפרוטוקול).
בהמשך נחקר הנתבע אודות העבודה אותה טוען כי ביצע בעצמו:
"ש: יש

גדר

מרשת

וגדר

מבטון
?
ת
:
הוא

לא

עשה

שום

דבר

עם

רשת
,
אני

ביחד

עם

השכנים

לקחנו

פועל

של

איתי

ואמרתי

לו

שאשלם

לו

את

הימים

שלו

ושיעשה

לי

את

הגדר
,
והבאנו

טרקטור

לעשות

חורים

לעמודים

ואני

שילמתי

לו
.
אני

שילמתי

עבור

הרשת

ועבור

החורים

וכן

עבור

העמודים

חוץ

מהטניס

שאני

מקבל

טניס

גמור
.
"
(בעמוד 39 לפרוטוקול הדיון, שורות 19-23).
מר איתי דרור העיד לעניין עלות הגדר:
"ש: אם

מר

סדיה

מצהיר

שהוא

זה

שרכש

את

החומרים

לגדר
,
זה

לא

אמת
?
ת
:

אולי

זו

גדר

אחרת
,
כי

הגדר

ההיקפית

מסביב

למבנה

אני

קניתי

ואני

בניתי
.
ש
:
אני

מציג

לך

חשבונית

האם

זו

החשבונית

של

אותה

גדר
?
היכן

נמצאת

הגדר

שאתה

עשית
,
גם

מסביב

למגרש

הטניס
?
ת
:
גם

מסביב

לנחלה

וגם

מסביב

למגרש

הטניס
.
אני

חושב

שהוא

עשה

גדר

מסביב

לבריכה
,
כך

למיטב

זכרוני
.
"
( שורות 10-14 בעמוד 25 לפרוטוקול דיון מיום 7.11.11)
ובהמשך העיד לעניין ריקון הבריכה :
"ש: לא

העלה

שום

טרוניה

לגבי

טיב

העבודה
?
לדוגמא

הבריכה

הוא

ביקש

שתנקו

אותה

וניקתם

ושברתם

את

פסי

הבטון

והוא

ביקש

שתמלאו

בחול

ומילאתם

אותה

בעודפי

הבניה
,
נכון
?
ת
:
מאחר

והוא

משלם

את

פינוי

הפסולת

בעצמו

הוא

רצה

שאת

הבריכה

נמלא

לאחר

שנוקתה

הוא

ביקש

שנמלא

בעודפי

בניה

ובטון

כי

הוא

לא

רוצה

להשתמש

במתקן

הזה

ולאחר

מכן

הוא

ביקש

שתהיה

בריכה

ושוב

ביקש

שאוציא

את

עודפי

הבניה

והבטון

וביקשתי

שידבר

עם

האנשים

שלי

ויסביר

להם

והוא

השתמש

באנשים

שלי

ובכלים

שלי

וקיבל

את

הבטון

שלי
,
אני

לא

ניהלתי

זאת

אלא

הוא

ניהל

באופן

אישי
.
"
(שורות 10-16 בעמוד 21 לפרוטוקול דיון מיום 7.11.11)

מהעדויות שנשמעו בפני
י עולה כי אכן חלק מהעבודות הכלליות בוצעו על ידי הנתבע עצמו אשר הוכיח כי רכש חומרי גלם לצורך כך כפי שעולה מחשבוניות שצירף. עם זאת, לנוכח העובדה כי תוך כדי ביצוע העבודות הכלליות בוצעו שינויים ותוספות, נוצרה אי בהירות לעניין היקף העבודות שביצע הנתבע בעצמו וכן לעניין תמחורם. בנוסף, התובעת אכן זכאית לקבלת תמורה נוספת בגין עבודות נוספות שונות, אך יש לזכור, כי העדר קביעה ברורה של המחיר יכול לשמש לחובתה, בעת שמבקשת לתבוע ולהוכיח את שיעור השכר המגיע לה.
לנוכח המפורט לעיל, בשקלול הראיות שהובאו על ידי הצדדים ביחס להתנהלות שהיתה ביניהם בהזמנה ובביצוע של העבודות, לרבות שינויים שנעשו, ובשים לב להערכת המומחה מטעם בית המשפט בחוות דעתו, ביחס לעבודות השונות הכלולות בפרק זה, אני מוצא לנכון להעמיד את השכר המגיע לתובעת בגין העבודות האמורות, על סך של 160,000 ₪ (לא כולל מע"מ).
סיכום התמורה המגיעה לתובעת
סיכום ביניים ביחס לתמורה המגיעה לתובעת עבור העבודות, הינו כדלקמן:
-
בניית התוספת: 125,000 ₪.
-
עבודות בבית הישן: 20,000 ₪.
-
מגרש הטניס והספורט: 120,000 ₪.
-
יתר העבודות, לרבות באיזורי המחסני: 160,000 ₪.
-
סה"כ: 425,000 ₪.
הסכומים האמורים אינם כוללים מע"מ.
הנתבעים שילמו לתובעת סך כולל של 286,000 ₪, כולל מע"מ.
לפני מע"מ, בשיעורו באותה עת, עומד הסך ששולם, על סך של 242,424 ₪.
הליקויים בעבודות התובעת
מתוך יתרת התמורה המגיעה לתובעת, בגין ביצוע העבודות, יש לקזז את עלות הליקויים שנמצאו בעבודות ובמבנה, המהווים בסיס לתביעה שכנגד.
המומחה מטעם בית המשפט בתחום הנדסת הבניין קבע בחוות דעתו כי עלות התיקונים בתוספת הבניה עומדת על סך של 33,300 ₪ (לא כולל מע"מ).
אני מקבל הערכתו של המומחה מטעם בית המשפט לעניין עלות הליקויים שנמצאו בבניית תוספת הבניה, ליקויים אשר הינם באחריות התובעת.
המומחה מטעם בית המשפט התייחס בחוות דעתו לבעיות בקונסטרוקציה של המבנה. בקשר לכך, ציין המומחה את קיומה של סכנה לשקיעה או התרוממות של המבנה בעתיד וליקויים כתוצאה מכך. לפיכך, המומחה המליץ על יצירת שכבת ממברנה, עם שיפועים כלפי חוץ, בעלות המוערכת בסכום של כ- 20,000 ₪.
כמפורט לעיל, המומחה בתחום הקונסטרוקציה קבע בחוות דעתו כי התוספת למבנה הקיים יציבה מבחינת הקונסטרוקציה. אולם, יציבות המבנה, אינה סותרת את הליקוי שנמצא על ידי מהנדס הבניין, עניין אשר אליו התייחס המומחה בתשובותיו לשאלות הבהרה (ראה תשובה סעיף 4.1
מיום 17.8.10), שעה שעמד על הצורך ביצירת ממברנה סביב המבנה.
בקשר לעלות זו, יש לבחון את שאלת אחריותם של הצדדים לליקוי. המומחה מטעם בית המשפט מציין בחוות דעתו, כי מדובר במבנה שנבנה ללא תוכניות, לא חישובים סטטיים וללא פיקוח כנדרש וכן ללא בדיקות קרקע. מחד, בהעדר הסכמה אחרת, חובתו של המזמין לספק תכנון, היתר ופיקוח. מאידך, יש לצפות מקבלן בניה שלא יקבל עבודה ללא תוכנית, היתר או מפרט.
באיזון הראוי, נראה לי כי ראוי לחלק העלות המוערכת האמורה בחלקים שווים בין שני הצדדים (תחזוקת הממברנה, ככל שתהיה, תוטל על הנתבעים). לפיכך, יש להוסיף לעלות תיקון הליקויים, הנזקפת לחובת התובעת, סך של 10,000 ₪.
המומחה מטעם בית המשפט מצא ליקויים ברצפת הבטון בכניסה לבית, הנובעים בעיקרם מבעיית ניקוז, אותם העריך בסך של 4,000 ₪.
טיב הליקוי מצביע על כך שיש לייחס את האחריות בגינו לתובעת.
אומנם המומחה בתחום הקונסטרוקציה קבע כי אין סכנה ליציבות קירות הבטון בגדר בחזית, אולם המומחה בתחום הנדסת הבניין קבע כי עלות תיקון הקיר בחזית הבניין, הנוגעת לצורך בביצוע תיקון של תפרי התפשטות, עומדת על סך של 8,000 ₪.
המומחה מציין, כי גם ללא קבלת תוכנית מפורטת של תפרי התפשטות והמרחק ביניהם (אשר ראוי היה כי מזמין העבודה ימסור לקבלן), היה על הקבלן לבצע תפרי התפשטות. לפיכך, יש לייחס האחריות לליקוי האמור לחובת התובעת.
המומחה מטעם בית המשפט קבע בחוות דעתו כי להערכתו עלות תיקון הליקויים במגרש הטניס והספורט עומדת על סך של 50,000 ₪.
המומחה מטעם בית המשפט מציין, כי בהקשר זה קיימת רשלנות תורמת (לא עיקרית) מצד המזמין (הנתבע) בהיעדר תכנון ופיקוח הנדסי מצדו על עבודות החברה הקבלנית.
ביחס לתיקון הליקויים טוענת התובעת כי הנזקים לרשתות ואביזרים של מגרש הטניס נגרמו כתוצאה מהזנחה של הנתבעים ואין להם קשר לטיב עבודת החברה הקבלנית ועל כן אין לחייבה.
בנוסף לכך, באשר לתיקון הנזקים באספלט, הואיל והמומחה מטעם בית המשפט נתן בחוות דעתו הערכה כוללת של תיקון הליקויים הנוגעים למגרש הטניס, יש להעריך תיקון הנזקים באספלט כפי שהעריך המומחה מטעם התובעת בסך של 3,300 ₪ בתוספת מע"מ, בלבד.
כפי שעולה מחוות דעתו של המומחה מטעם בית המשפט, הליקויים באספלט הינם ליקויים מהותיים אשר דורשים פירוק בחלקים הפגומים, הידוק המצעים, ביצוע שתי שכבות אספלט, ציפוי וצביעת המגרש ועל כן איני מוצא לנכון לקבל את טענת התובעת להערכת ליקוי זה בהתאם להערכת המומחה מטעמה. כמו כן, איני מקבל את טענת התובעת לעניין אחריות הנתבעים לנזקים לרשתות ולאביזרים שכן לא הובאה כל ראיה לכך, וממילא מדובר במרכיב שאינו משמעותי, שכן המרכיב המכריע נוגע לפירוק האספלט והיוצא מכך.
לעניין חלוקת האחריות בין הצדדים לגבי הליקויים במגרש הטניס והספורט, בהתחשב בעובדה כי היה על הנתבע כמזמין העבודה לדאוג לתוכניות עבודה מראש, למפרטים, לכתבי כמויות ולפיקוח על ביצוע עבודות הקבלן, ובהתחשב בקביעת המומחה מטעם בית המשפט הסבור כי רשלנותו התורמת של הנתבע אינה עיקרית, אני מחלק את האחריות כך שעל התובעת יוטל 75% ועל הנתבעים 25%.
לפיכך, יש לייחס לתובעת ליקויים בקשר למגרש הטניס והספורט בסך של 37,500 ₪.
סה"כ עלות תיקון ליקויים שנזקפו לחובת התובעת, עומד על סך של 92,800 ₪.
סיכום
טענות התובעת בתביעה וכן טענות הנתבעים בתביעה שכנגד מתקבלות בחלקן, בהתאם למפורט לעיל.
התמורה הכוללת המגיעה לתובעת עבור העבודות עומדת, כמפורט לעיל, על סך של 425,000 ₪. מסכום זה, יש להפחית את הסכום ששולם על ידי הנתבעים, בסך של 242,424 ₪ (לפני מע"מ). לפיכך, הנתבעים נותרו חייבים לתובעת סך של 182,576 ₪ (לא כולל מע"מ).
מתוך הסך האמור, יש לקזז את שיעור הליקויים באחריות התובעת, בסך של 92,800 ₪.
לאחר קיזוז עלות תיקון הליקויים, התובעת זכאית לקבלת סך של 89,776 ₪ (לפני מע"מ).
כל הסכומים האמורים הינם ללא מע"מ. לפיכך, יש להוסיף לסך שעל הנתבעים לשלם לתובעת, גם את המע"מ בגינו. היינו על הנתבעים לשלם לתובעת סך של 105,038 ₪.
נוכח התוצאה, הרי שעל הנתבעים לשאת בתשלום הוצאות המשפט הנובעות מאגרת המשפט ששולמה על ידי התובעת, לפי הסך שנפסק לטובתה. כמו כן, אני מחייב את הנתבעים להחזיר לתובעת את הוצאותיה בגין תשלומים עבור קבלת חוות דעת המומחים מטעם בית המשפט ומענה לשאלות הבהרה. כל צד יישא בתשלום שכרו של המומחה מטעמו.
כמו כן, הנתבעים יישאו בתשלום שכ"ט עו"ד של התובעת בסך של 12,000 ₪.
הסכומים האמורים ישולמו תוך 30 יום.


ניתן היום, ח' אייר תשע"ג,

18
אפריל 2013, בהעדר הצדדים.









א בית משפט שלום 388/08 ל. א. ה. פיתוח כבישים בע"מ נ' מאיר סדיה, דבורה סדיה (פורסם ב-ֽ 18/04/2013)